הצגת המקור של הדף "נסיך-בישוף"

[[קובץ:Balduineum Wahl Heinrich VII.jpg|שמאל|ממוזער|250px|שבעת הנסיכים הבוחרים בחרו ב[[היינריך השביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה|היינריך פון לוקסמבורג]] ל[[מלך הרומאים]] בשנת 1312. משמאל בתמונה, המוכרים בזכות כיסוי ראשם, שלושת הבוחרים, שהם גם ארכיבישופים. (קלן, מיינץ, טרייר)]]
[[קובץ:05 CoA Prince-Bishop 02 - mantle no scroll.png|שמאל|ממוזער|250px|תבנית שלט אצולה של נסיך-בישוף]]
[[קובץ:HRE Dioceses Prince-Bishoprics, c. 1780.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מפת הישויות בהן שלט נסיך-בישוף באימפריה הרומית הקדושה]]
[[קובץ:Johann Otto von Gemmingen.jpg|שמאל|ממוזער|250px|יוהאן אוטו פון גמינגן, הנסיך הבישוף של אוגסבורג (1591–1598)]]
[[קובץ:Albrecht-Sigismund-von-Bayern.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אלברכט זיגיסמונד פון באיירן (1623–1685), הנסיך-הבישוף של פרייזינג.]]
[[קובץ:1471-1527 Johannes Blankenfeld archeveque de Riga.jpg|שמאל|ממוזער|250px|יוהאן השני פון בלנקנפלד (1471–1527), הארכיבישוף של ריגה. לאחר מותו, בשנת 1561, במהלך מלחמת לבוניה, יבוטל תואר הנסיך-הבישוף.]]
'''נסיך-בישוף''' (ב[[גרמנית]]: '''Fürstbischof''') היה [[בישוף]] או [[ארכיבישוף]], שבנוסף לסמכותו הרוחנית היה גם השליט האזרחי על שטח, שאותו ניהל כריבון. משום כך הנסיכות או נסיכות-דיוקסיה שנשלטו פוליטית בידי נסיך-הבישוף יוכלו לחפוף באופן מוחלט או במידה רבה את תחום השיפוט של ה[[דיוקסיה]] שלו, אך חלקים מסוימים ממנה, אפילו עיר מגוריו, יכולים להיות פטורים משלטונו האזרחי, ולקבל מעמד של [[עיר קיסרית חופשית]]. אם הסמכות הדתית השלטת היא ארכיבישוף, המונח הנכון הוא '''נסיך-ארכיבישוף''' (בגרמנית Fürsterzbischof). המקבילה בכהונה הנזירית היא '''נסיך-אב מנזר''' (בגרמנית Fürstabt). נסיך-בישוף נחשב בדרך כלל ל[[מונרכיה נבחרת|מונרך נבחר]].

במערב, עם שקיעת [[האימפריה הרומית]] מהמאה הרביעית ואילך לנוכח הפלישות של ה[[ברברים (מונח)|ברברים]], תפסו לעיתים בישופים [[נצרות|נוצרים]] בערים את מקומו של המפקד הרומאי, קיבלו החלטות על הניהול האזרחי של העיר ופיקדו על כוחות צבא במידת הצורך. יחסים מאוחרים יותר בין נסיך-בישוף ל[[בורגנות|בורגנים]] היו תמיד עוינים. מכיוון שהערים נהגו לדרוש כתבי זכויות מקיסרים, מלכים או הנסיך-בישופים שלהם והכריזו על עצמם עצמאיים, התגבר החיכוך בין הבורגנים לבישופים.

ב[[האימפריה הביזנטית|אימפריה הביזנטית]] נקטו הקיסרים, שעדיין היו [[אוטוקרטיה|אוטוקרטיים]], באמצעים משפטיים כלליים שהקצו לכל הבישופים זכויות ותפקידים מסוימים בממשל החילוני של הדיוקסיות שלהם, אולי כחלק מהרצון להעמיד את הנצרות המזרחית בשירות האימפריה, כשתפקיד [[הפטריארך האקומני של קונסטנטינופול]] כמעט הצטמצם לשר לענייני דת של הקיסר.

מעמד הנסיך-בישוף, ששילב את שני העולמות, נעלם דה פקטו מאזור [[האימפריה הרומית הקדושה]] בגרמניה עם פירוקה בשנת 1806. השם שרד בחלק מה[[דיוקסיה|דיוקסיות]] עד לאחר [[מלחמת העולם הראשונה]]. השימוש בתארים "נסיך-בישוף" ו"נסיך-ארכיבישוף", כמו גם השימוש בסימני הכבוד החילוניים הקשורים אליהם (כגון כובע ושלט אצולה של נסיכים) בוטלו רשמית על ידי ה[[אפיפיור]] [[פיוס השנים עשר]] בשנת 1951.

==נסיכים-בישופים באימפריה הרומית הקדושה==
===הגדרה===
נסיך-בישוף היה [[בישוף]] במעמד של נסיך (Kirchenfürst). דרגתו הייתה של נסיך קיסרי (Reichsfürst) של [[האימפריה הרומית הקדושה]]. מקורה של פונקציה שלטונית חילונית זו של בישופים במדיניותם של מלכי גרמניה מ[[ימי הביניים]] להסתמך על הבישופים שמונו על ידם על מנת לרסן את השפעתם של משפחות נסיכים חזקות. לכמה מבישופים אלה הוענקו באותה עת זכויות מלכותיות (Jura regalia). במהלך התפתחות הנסיכות הטריטוריאלית, הרחיבו בישופים אלה גם את תחומי שלטונם ל[[טריטוריה|שטחים]] חילוניים, שהיו ידועים בשם "הוכשטיפט" (Hochstift).

===התפתחות היסטורית===
בישופים היו מעורבים בממשל הממלכה ה[[פרנקים|פרנקית]] וב[[האימפריה הקרולינגית|אימפריה הקרולינגית]] שלאחר מכן, כנציג הדת בצמד השליחים מטעם הקיסר המכונה {{קישור שפה|אנגלית|Missus dominicus|מיסוס דומיניקוס}} שפיקח על המנהל באזורים מרוחקים מהבירה, אך זה היה מינוי אישי, שלא היה קשור לדיוקסיה. נסיכים-בישופים היו נפוצים ב[[האימפריה הרומית הקדושה|אימפריה הרומית הקדושה]] הפאודלית המפוצלת בין שליטים רבים, שם רבים קיבלו רשמית דרגת נסיך קיסרי (Reichsfürst), שהעניק להם את סמכות השלטון על שטח מסוים וייצוג ב{{קישור שפה|אנגלית|Imperial Diet (Holy Roman Empire)|הדיאט הקיסרי|דיאט הקיסרי}} (הרייכסטאג).

ה[[דוכסות|דוכסויות]] של [[ממלכת גרמניה]] בתוך האימפריה נשלטו על ידי [[דוכס]]ים חזקים ורבי עוצמה, שתמיד חיפשו יותר את "[[הגיון המדינה|האינטרס הלאומי]]" של הדוכסות שלהם מאשר את זו של האימפריה. משום כך התכוון המלך ה[[השושלת האוטונית|אוטוני]] (ה[[דוכסות סקסוניה|סקסוני]]) הראשון [[היינריך הראשון, מלך גרמניה]] ועוד יותר מכך בנו, [[אוטו הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה]], להחליש את כוחם של הדוכסים על ידי הענקת אדמות אימפריאליות לבישופים נאמנים ולהעניק להם זכויות מלכות (גביית מיסים, הטבעת מטבעות, הזכות לבצר, ללבוש בגדי מלכות וכו'). בניגוד לדוכסים הם לא יכלו להוריש תארים ואדמות לאף צאצא. במקום זאת הקיסרים שמרו לעצמם את מינוי הבישופים של הכנסייה הקניינית שלהם, תוך שהם מתעלמים ביודעין מהעובדה שלפי ה[[משפט קאנוני|משפט הקאנוני]] הבישופים היו חלק מ[[הכנסייה הקתולית]] העל-לאומית. מהלך זה נתקל בהתנגדות הולכת וגוברת מצד ה[[אפיפיור]]ים, שהגיעה לשיאה ב[[מאבק האינווסטיטורה]] המר של 1076. אף על פי כן, הקיסרים המשיכו להעניק שטחים מרכזיים לארכיבישופים החשובים ביותר. הטריטוריה שהייתה משויכת לדיוקסיה הפכה אז לדיוקסיה-נסיכותית (Fürstbistum). המונח הגרמני הוכשטיפט (Hochstift) שימש לעיתים קרובות לציון צורת הסמכות החילונית שהחזיקו בישופים שמונו לנסיך-בישוף, כאשר ארצשטיפט (Erzstift) משמש נסיכים-ארכיבישופים.

שלושת הנסיכים המכובדים ביותר של האימפריה שהיו גם ארכיבישופים מונו על ידי [[בולת הזהב של 1356|בולת הזהב]] {{אנ|Golden Bull of 1356}} של [[קרל הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה]] בשנת 1356, יחד עם ארבעה נסיכים חילוניים, ל[[נסיך בוחר|נסיכים בוחרים]] של האימפריה, כלומר נסיכים שבחרו את [[מלך הרומאים]] (שאם הוכתרו גם על ידי ה[[אפיפיור]] הוכרזו קיסרי האימפריה הרומית הקדושה): אלה היו הנסיכים-ארכיבישופים של [[נסיכות הבוחר ממיינץ|מיינץ]], [[נסיכות הבוחר מקלן|קלן]] ו[[נסיכות הבוחר מטריר|טריר]]. בהתחשב בחשיבות הגבוהה יותר של יכולתם לקבוע את הקיסר בבחירה, כונו הנסיכויות שלהם "נסיכות בוחרת" (Kurfürstentum) ולא נסיכות-דיוקסיה.

בשנת 1521 היו 53 נסיכויות כנסייתית קתוליות באימפריה הרומית הקדושה של האומה הגרמנית, [[הרפורמציה הפרוטסטנטית]] וה[[חילוט]] של נכסי הכנסייה הפחיתו את המספר הזה ל-23 עד 1648, אשר עלו מעט ל-26 במאה ה-18.

במאות ה-16 ותחילת המאה ה-17, בנוסף לנסיכים-בישופים אלה שנותרו קתולים, היו גם מספר נסיכות פרוטסטנטיות – שהחשובה ביותר הייתה [[ארכיבישופות מגדבורג]]. כמעט כל המדינות הרוחניות האוונגליסטיות האלה, שנשלטו בדרך כלל על ידי נסיכים של שושלות שכנות רבות עוצמה כמנהלנים, הפכו עקב [[שלום וסטפאליה]] ב-1648 לנסיכות חילוניות (לטובת מדינות חילוניות גדולות יותר כמו [[ברנדנבורג-פרוסיה]]), שהאחרונה בהן הייתה מגדבורג בשנת 1680. הבישופות הפרוטסטנטית היחידה שנותרה הייתה [[בישופות ליבק]], וכמקרה נוסף גבולי, [[בישופות אוסנבריק]] שהתחלפה לסירוגין בין קתולים ולותרנים. כל הבישופויות האחרות שהיו קיימות בין השנים 1648 ל-1802–1803 היו קתוליות בלבד. היו גם רק שלושה {{קישור שפה|גרמנית|Reichsprälat|מנזר קיסרי|מנזרים קיסריים}} פרוטסטנטיים.

בין המאות ה-16 לתחילת המאה ה-19, היו הנסיכים-הבישופים כמעט אך ורק נציגי קבוצות מסוימות של האצולה הישנה, בנים של נסיכים ואבירים קיסריים. מבחינה זו, כנסיית הקיסרית הגרמנית הייתה בעיקר כנסייה אריסטוקרטית עד 1803. עם זאת, היא איפשרה צורות מוגבלות של ניידות חברתית, שכן אצילים מסוימים שאינם נסיכים, ועד המאה ה-17, גם פשוטי העם, הצליחו להשיג התקדמות אישית עד למעמד של נסיכים קיסריים באמצעות בישופות.

אובדן הלגיטימציה ההולך וגדל של מדינות רוחניות בעידן ה[[רציונליזם]] ו[[עידן הנאורות|נאורות]], השפעת [[צרפת]] המהפכנית משנת 1792, שם כבר "הולאם" ונמכר רכוש הכנסייה, והסיפוח המונע מסיבות חומריות של מדינות חילוניות שכנות בגרמניה הוביל ל[[שלום לינוויל]] בשנת 1801, ובתוך עשור, בוטלו כל המדינות הרוחניות בגרמניה. כמעט כל הדיוקסיות העיקריות נכבשו על ידי שכניהם החילוניים כבר בשנת 1802, מהלך שאושר על פי החוק הקיסרי.

הנסיך בוחר / הנסיך-הארכיבישוף האחרון של מיינץ, {{קישור שפה|אנגלית|Karl Theodor Anton Maria von Dalberg|קרל תאודור אנטון מריה פון דלברג}}, היה היחיד שהצליח לשלוט במדינה רוחנית במשך כמה שנים כ[[נסיכות הבוחר ממיינץ|קנצלר הראשי]] של האימפריה או (משנת 1806) כנסיך-ראשון (Fürstprimas) של [[הקונפדרציה של הריין]] (התמקדות ב[[נסיכות רגנסבורג]] וב[[נסיכות אשפנבורג]]), אך גם זה בוטל בשנת 1810 והוסב ל[[הדוכסות הגדולה של פרנקפורט|דוכסות הגדולה של פרנקפורט]], בה שלט דלברג עד 1813.

בשטחי [[האימפריה האוסטרו-הונגרית]], נשאו כמה בישופים את התואר נסיך-בישוף או נסיך-ארכיבישוף עד סוף המלוכה בשנת 1918.

==במקומות אחרים==
===אנגליה===
הבישופים של [[דרהאם (אנגליה)|דרהאם]] היו גם נסיכים-בישופים טריטוריאליים, בדרגתם החילונית יוצאת הדופן של [[רוזנות פלטינית (האיים הבריטיים)|רוזן פלטין]], כיוון שתפקידם היה לא רק להיות ראש של [[דיוקסיה]] גדולה, אלא גם לסייע בהגנה על הממלכה מפני האיום ה[[סקוטלנד|סקוטי]] מצפון. התואר שרד את האיחוד של אנגליה וסקוטלנד ל[[ממלכת בריטניה הגדולה]] בשנת 1707 עד 1836. הנסיך-הבישוף הראשון היה ויליאם וולצ'ר שרכש את הרוזנות ובנה מבנים נוספים ב[[טירת דרהאם]].{{הערה|[https://www.durhamworldheritagesite.com/learn/architecture/castle Durham Castle: An Overview]}}

פרט לתקופה קצרה של ביטול המינוי במהלך [[מלחמת האזרחים האנגלית]], שמר הבישוף על הסמכות האזרחית עד שבוטלה על ידי חוק דרהאם (מחוז פאלטין) משנת 1836 והסמכויות הוחזרו לכתר הבריטי.{{הערה|[https://books.google.co.il/books?id=eFk0AQAAMAAJ&q=bishop+of+durham+++temporal+Powers+by+Palatine++Act+1836&pg=PA130&redir_esc=y#v=snippet&q=bishop%20of%20durham%20%20%20temporal%20Powers%20by%20Palatine%20%20Act%201836&f=false The Statutes of the United Kingdom of Great Britain and Ireland]}}

===צרפת===
החל ממלחמת האזרחים של המאה העשירית נטלו בישופים רבים לעצמם סמכויות של רוזן מקומי, על פי אישור המלך. לדוגמה, ב[[שאלון-סור-מארן]] שלט הבישוף על האדמות 20 קילומטרים סביב העיירה, ואילו הארכיבישוף של [[ריימס]] תיחם את שטחו בחמש מבצרים של קורוויל, קורמיסי, בתנוויל, ספט-סול ושומוזי. מספר בישופים צרפתים אכן החזיקו בתואר אצילים, עם שטח זעיר בדרך כלל סביב מושבם; לעיתים קרובות זה היה תואר נסיכי, במיוחד רוזן. ואכן, שישה מתוך שנים עשר האצילים המקוריים (ב[[צרפתית]]: Pairies, ה[[וסאל|ווסאלים]] המלכותיים שקיבלו את הקדימות הגבוהה ביותר בחצר המלכות) היו אנשי דת: הארכיבישוף של ריימס, הבישוף של לונגרה והבישוף של לאון החזיקו בתואר [[דוכס]], ולבישופים של [[בובה]], שאלון-סור-מארן, ו[[נואיון]] היה מעמד של [[רוזן]]. מאוחר יותר הצטרף אליהם הארכיבישוף של [[פריז]], שזכה בתואר של דוכס, אך עם עדיפות על האחרים. צרפת כללה מספר נסיכים-בישופים שהיו בעבר בתחומי האימפריה הרומית הקדושה כמו [[בזנסון]], [[קמברה]], [[שטרסבורג]], [[מץ]], טול, [[ורדן]] ובלה. הבישופים של [[ארל]], אמברון ו[[גרנובל]] גם הם הוגדרו כנסיכים של ערים אפיסקופליות. הבישוף של ויוויה היה רוזן ויוויה והנסיך דה דונזר. הבישוף של סיסטרון היה גם הנסיך דה לור, תואר הרוזן היה גם של הארכיבישוף של [[ליון]], והבישופים של גאפ, סן פול-טרואה-שאטו, [[ויין]] ודיה היו [[סניור]]ים של עריהם. אף פעם לא היו חלק מהאימפריה היו ליזייה, [[קאור]], [[שאלון-סור-סון]], לאון, דול ווברה שגם בישופיהם היו רוזנים. בישוף [[אז'אקסיו]] היה רוזן של פראסו. הבישופים של [[סרלה לה קנדה|סרלה]], [[סן-מאלו]] (הברון דה בייניון) ושל לוסון היו ברונים ובישוף [[טיל (עיר)|טיל]] היה [[ויקונט]] של העיר. הבישוף של [[מנד]] היה מושל ורוזן. בישוף [[לה פווי-אן-ולה]] החזיק בתואר רוזן ולה, בישוף קמפר היה סניור של העיר ורוזן קורנויה, בישוף [[ואלנס (עיר)|ואלנס]] היה סניור ורוזן העיר. הבישוף של [[מונפלייה]] היה הרוזן של מוגיו ומונפרן, מרקיז מרקורוז וברון סוב, דורפור, סלביזה ובריסק. הבישוף של סן-קלוד היה סניור של כל אדמות סן-קלוד. הבישופים של דין (סניור וברון), פמייה (שותף-סניור), [[אלבי]], לקטורה, סן-בריוק, סן-פאפול, סן-פונס ואוז'ס היו סניורים של הערים.

===מונטנגרו===
הארכיבישופים של סטיניה (Архиепископ цетињски), [[מונטנגרו]], שתפסו את מקומם של [[וויווד]]ים חילוניים קודמים בשנת 1516, היו בעלי מעמד ייחודי של נסיכים-בישופים [[סלאבים]], [[נצרות אורתודוקסית|אורתודוקסים]] של מונטנגרו, תחת ריבונות [[האימפריה העות'מאנית|עות'מאנית]]. התואר עבר בירושה והם הפכו למעשה לנסיכים חילוניים, ולבסוף למלכי מונטנגרו בשנת 1852.

===פורטוגל===
משנת 1472 עד 1967 החזיק הבישוף של [[קוימברה]] בתואר רוזן {{קישור שפה|אנגלית|Arganil|ארגניל}}, שכונה כך "בישוף-רוזן" (בפורטוגזית: Bispo-Conde). התואר [[רוזן]] עדיין מוחזק דה-יורה, אך מכיוון ש[[פורטוגל]] היא רפובליקה ובוטלו זכויות האצולה, השימוש בו הצטמצם במהלך המאה ה-20.

==מקרה מיוחד==
בישוף אורז'ל, מ[[קטלוניה]], שכבר אין לו זכויות חילוניות ב[[ספרד]], הוא עדיין אחד משני [[הנסיכים-שותפים של אנדורה]], יחד עם ראש המדינה הצרפתי (כיום ה[[נשיא צרפת|נשיא]] שלה).{{הערה|[https://royalcentral.co.uk/features/why-is-the-president-of-france-co-prince-of-andorra-130690 Why is the President of France Co-Prince of Andorra?]}}

== קישורים חיצוניים ==
{{ויקישיתוף בשורה}}

== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים|יישור=שמאל}}

{{בקרת זהויות}}

[[קטגוריה:שליטי ארצות]]
[[קטגוריה:בישופים לפי סוג]]
[[קטגוריה:תוארי אצולה]]