הצגת המקור של הדף "מתחם הקבר והמרכז הסופי של שייח' ספי א-דין"

{{מבנה|מפה=[[קובץ:Şeyx Səfi komleksinin planı-001.jpg|מרכז|250px]]
|תמונה=[[קובץ:Sheikh-safi tomb.JPG|מרכז|250px]]
|כיתוב=קבר שייח' ספי א-דין
|מורשת עולמית=
{{תבנית מידע/אתר מורשת
|שם=-
|סוג=תרבותי
|קריטריונים=1, 2, 4
|מספר מזהה=1345
|שנת הכללה=2010
}}}}
[[קובץ:Sheykh safi01.jpg|שמאל|ממוזער|250px|חצר המתחם]]
'''מתחם הקבר והמרכז הסופי של שייח' ספי א-דין''' ([[פרסית]]: '''مجموعه آرامگاه و خانقاه شیخ صفی الدین''') הוא [[קבר]]ו של ה[[שייח']] [[ספי א-דין ארדבילי]], שליט [[האימפריה הספווית]], הנמצא בעיר [[ארדביל]] שב[[איראן]]. מאז הקמתו ועד היום משמש האתר כמרכז רוחני וכאתר [[עלייה לרגל]]. בשנת [[2010]] הוכרז הקבר על ידי [[אונסק"ו]] כ[[אתר מורשת עולמית]].

==היסטוריה==
ה[[סופיות|סוּפיות]], או סוּפיזם, היא זרם [[מיסטיקה|מיסטי]] ב[[אסלאם]], השם את הדגש על האהבה והכוונה שבעשיה, יותר מאשר על ההלכה עצמה. הסופיות התגבשה כתנועה רוחנית משמעותית ב[[המאה ה-9|מאה ה-9]] וב[[המאה ה-10|מאה ה-10]], ונחשבת לאחד הגורמים העיקריים להתפשטות האסלאם ברחבי [[אפריקה]] ו[[אסיה]]. תור הזהב של הסופיות מבחינה דתית ואינטלקטואלית היה בין [[המאה ה-13]] ל[[המאה ה-16|מאה ה-16]]. המוסלמים הסופיים הותירו אחריהם מפעלי בנייה ידועים, בעיקר במרכז אסיה. כאשר אירעה הפלישה המוסלמית ל[[ממלכת פרס|פרס]] הייתה [[ארדביל]] העיר הגדולה ביותר באזור שבו שוכן כיום החלק הצפון-מערבי של איראן. העיר שגשגה עד ש[[האימפריה המונגולית]] כבשה והחריבה אותה, והיא נותרה בחורבנה עד לעליית השושלת הספווית הקרויה על שם שייח' ספי א-דין שחי בין [[1252]] ל-[[1334]].

שייח' ספי א-דין נהג על פי תורתו של השייח' [[זאהד ג'ילאני]], ולאחר מות ג'ילאני פיתח תורה משל עצמו שהושפעה מהסופיות. לימים ייסד ספי א-דין את הח'אנקאה בארדביל, אשר הפך ל[[מקדש]] לזכרו. במתחם המקדשים נבנו גם [[באזאר]]ים, [[בית מרחץ|בתי מרחץ]] ובתים רגילים, [[כיכר עירונית|כיכרות]] ומשרדים, והוא היה כמעט כמו עיר קטנה. בתקופת האימפריה הספווית נודעה למתחם חשיבות פוליטית ולאומית כאתר הנצחה למייסד האימפריה. [[שאה אסמאעיל הראשון|אסמאעיל הראשון]], יורשו של שייח' ספי א-דין, היה ל[[שאה]] הראשון של האימפריה הספווית ומי שקבע את ה[[שיעה|אסלאם השיעי]] כדת המדינה. שליטי האימפריה הקדישו ממון רב לצורך הפיכת המקדש בארדביל למקום מפואר ויוקרתי. המקדש הפך לאתר עלייה לרגל עבור מוסלמים מכל רחבי העולם, ולמתחם דתי חשוב הידוע ביצירות האמנות ובממצאים הארכאולוגיים השוכנים בו.

על פי המחקרים שנערכו במתחם זוהו ארבעה שלבי בנייה עיקריים:
* [[1300]]–[[1349]]: הנחת התשתית למקדש ובניית הח'אנקאה של שייח' ספי א-דין ארדבילי, אולם דאר אל-חופאז, החצר התיכונה, הצ'ילה חאנה החדשה, חאראם-חאנה, כיפת אללה אללה, סאהאט, ושאהנישין.
* 1349 - [[1544]]: רוב פעילות הבנייה בתקופה זו נעשתה ב[[המאה ה-16|מאה ה-16]], ובמהלכה נבנו [[מערת קבורה|מערות קבורה]] לאישים שונים כגון אסמאעיל הראשון ואמו, ובנוסף לכך גם חצר מערות קרובה דרומית לקברו של שייח' ספי א-דין.
* 1544 - [[1752]]: נבנו חצר הגן, הצ'יני-חאנה, ושער שאה עבאסי.
* 1752 - [[המאה ה-20]]: רוב הבנייה בתקופה זו נעשתה במאה ה-20, ובה הוקמו [[בית ספר]], חדר מנוע, [[חממה]] ומשאבה.

==החלקים העיקריים במתחם==
הח'אנקאה והמקדש של שייח' ספי א-דין נבנו לפי [[סגנון אדריכלי]] איראני שנוצל לצורך הגדלת החלל הפנימי, כך שניתן היה להכניס לתוכו אלמנטים רבים כגון [[בית ספר]], [[בית חולים]], [[מאוזוליאום]], [[מסגד]], [[ספרייה]] וכדומה). בנוסף, בתוך החלל נבנה נתיב גישה בן שבעה חלקים המוביל אל קבר השייח', כשכל אחד מהשלבים מסמל שלב במיסטיקה הסופית. השלבים הללו מופרדים זה מזה על ידי שמונה [[שער (מבנה)|שערים]], שכל אחד מהם מסמל "גישה" בסופיזם. לקישוט בח'אנקאה ובמקדש נודעה חשיבות כאמצעי מייצג של ה[[סימבוליזם]] במיסטיקה הסופית. קישוטים אלו כוללים [[חזית (אדריכלות)|חזיתות]] וקירות פנימיים מקושטים, אוסף עתיקות, [[דלת]]ות כסופות עם [[כתובת (ארכאולוגיה)|כתובות]], ו[[מצבה|מצבות]] מעוצבות.

מקדש שייח' ספי א-דין נבנה בין [[1334]] ל-[[1349]]. בנו ויורשו של שייח' ספי א-דין הקים על בסיס אבן במקדש מבנה [[גליל (גאומטריה)|גלילי]] מ[[אבן לבנייה|אבן]], ועליו מופיעה פעמים רבות המילה [[אללה]]. בשל כך ידוע המקום בכינוי כיפת אללה אללה. צורת המגדל החיצונית היא [[מעגל]], וצורתו הפנימית היא [[מתומן]]. בראש המגדל נבנתה [[כיפה (מבנה)|כיפה]] דו-שכבתית בצורת [[חצי סהר]], ועליה כתובות ב[[קליגרפיה]]. בתוך הכיפה נמצאות עבודות אמנות וכתובות קליגרפיות. מקדש שאה אסמאעיל נבנה בין [[1524]] ל-[[1529]]. מקדש זה הוא מבנה בן חדר אחד המוגן על ידי כיפת לבנים דו-שכבתית. צדה החיצוני של הכיפה מקושט ב[[אריח]]ים צבעוניים, וצדה הפנימי מקושט בכתובות, [[ציור]]ים בטכניקת [[טמפרה (ציור)|טמפרה]], ושידת עץ עם פיתוחים פנימיים עדינים וכתובות [[טיח]]. מקדש מוחי א-דין מוחמד נבנה בערך ב-[[1323]], וממדיו גדולים יותר בהשוואה לשני המקדשים שתוארו לעיל. מקדש זה מורכב משני חדרים ומסדרון. בחדרים אוחסנו ארונות הקבורה. בראשו של מקדש זה נבנתה כיפה בצורת חצי עיגול.

אולם דאר אל-חופאז הוא מבנה מלבני מקורה שנבנה בין [[1339]] ל-[[1349]], ובו התכנסו עולי רגל מוסלמים על מנת לשנן פסוקים מ[[הקוראן]]. חזית האולם מחולקת לחמישה מקטעים שבכל אחד מהם משובצים שני [[חלון|חלונות]] עם מסגרות עשויות מ[[חרסינה]] מצופה ב[[בדיל]]. הכניסה לאולם היא מצד שמאל, והיא מורכבת משער שמעליו חצי כיפה עם מבנים דמויי [[נטיף]]. חזית השער מקושטת ב[[אפריז]] שעליו חקוקים פסוקים מהקוראן, וב[[קרניז]] שגם עליו מבנים דמויי נטיפים. לאחר המעבר בשער הגיעו המבקרים על מסדרון שבקצהו גרם מדרגות המוביל לאולם. לאורך קירות העולם משובצות גומחות עם חלונות שבאמצעותן הואר המקום, ומעבר לכך הם קושטו בכתובות, נטיפים וציורי [[פרח]]ים.

הצ'יני-ח'אנה נבנה בין [[1605]] ל-[[1611]] בקירוב. קומת הקרקע של המבנה בנויה בצורת [[ריבוע]], אך ככל שעולים במעלה המבנה הוא הופך למתומן באמצעות מערכת של [[קשת (מבנה)|קשתות]] אלכסוניות. בראש המבנה הוקמה כיפה דו-שכבתית, אך לאחר הקמת המבנה נוספה לה שכבה פנימית שלישית על מנת ליצבו. פנים המבנה מקושט בפאר רב. הג'נת-סארא נבנה בין [[1524]] ל-[[1576]] בקירוב, והוא המבנה הגדול ביותר במקדש. הכניסה למבנה היא דרך חצר. בחזית המבנה ניצבת [[מרפסת]] גדולה התחומה על ידי [[שבכה]] מקושטת. החצר (סאחת) שנבנתה ב-[[1349]] היא חלל פתוח מלבני שבמרכזו [[בריכה]]. הבריכה מחולקת ל-12 חלקים המייצגים את כל אחד מ-12 ה[[אימאם]] הקדושים לשיעה. חצר זו היא צומת דרכים שממנה ניתן להגיע אל חלק מהמבנים שהוזכרו לעיל וכן למבנים שיוזכרו להלן.

הדאר אל-חדית' נבנה בין [[1502]] ל-[[1541]]. המבנה מורכב מחלל [[קמרון (אדריכלות)|קמרוני]] גדול שתחום על ידי שבכת עץ מקושטת, ומשני צדדיו ממוקמים חדרים קטנים יותר ש[[תקרה|תקרתם]] מעוצבת אף היא בצורת קמרון. חזית המבנה מקושטת באלמנטים פרחוניים ובאריחים שעליהם כתובות. המבנה שימש כחדר לימוד וכאולם קבלת אורחים. [[גן נוי|גן]] החצר (ארסה) הוקם בערך ב-[[1448]]. הגן הוא חלל פתוח בצורת [[טרפז]] ארוך. במרכז הגן ניצבת [[מזרקה]] ששימשה כמקום טהרה עבור עולי הרגל שהגיעו למתחם. בצלעות הקצרות של הגן נמצאים שני שערים שדרכם עוברים אל החצר התיכונה ואל המידאן. המידאן הוא חלל פתוח מרובע, הניצב בצמוד לשער הראשי של המתחם. במשך השנים בוצעו באזור המתחם עבודות בנייה ששינו את צורתו למלבן. השער הראשי שממנו נכנסו המאמינים אל המתחם אינו קיים עוד. בדרום ובמזרח המתחם נמצא [[בית קברות|בית הקברות]], שבו נקברו תלמידיו של שייח' ספי א-דין ואישים בכירים בדת ובפוליטיקה מהתקופה הספווית.

==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה}}

{{אתרי מורשת עולמית באיראן}}


[[קטגוריה:האימפריה הספווית]]
[[קטגוריה:איראן: מבני דת]]
[[קטגוריה:איראן: בתי קברות]]
[[קטגוריה:איראן: אתרים ארכאולוגיים]]