הצגת המקור של הדף "משפטי פראג"

'''משפטי פראג''' (קרויים לעיתים על שמו של הנאשם הראשי '''משפט סלנסקי''', ב[[צ'כית]]: Proces se Slánským) היו סדרה של [[משפט ראווה|משפטי ראווה]] שנערכו בסוף [[1952]] ב[[פראג]] בירת [[צ'כוסלובקיה]], בהשראתו של [[יוסיף סטלין|סטלין]], ונועדו לבצר את שלטונו במדינות [[הגוש הקומוניסטי]].
== השתלשלות האירועים ==
ארבעה-עשר נאשמים הועמדו לדין במשפט העיקרי, בהם אחד-עשר [[יהודים]]. הבולט בנאשמים היא [[רודולף סלנסקי|רודולף סלַנסקי]], שהיה מזכיר המפלגה הקומוניסטית של צ'כוסלובקיה. המשפטים נפתחו ב־[[20 בנובמבר]] [[1952]], ונוהלו בידי הרשויות הצ'כוסלובקיות, בהוראת [[מוסקבה]], באווירה [[אנטישמיות|אנטישמית]] ואנטי-ישראלית.

סלנסקי וחבריו הואשמו ב"[[קנוניה|קשר]] [[טרוצקיזם|טרוצקיסטי]]־[[יוסיפ ברוז טיטו|טיטוֹאיסטי]]־[[ציונות|ציוני]] בשירות [[אימפריאליזם אמריקאי|האימפריאליזם האמריקני]]". בהשפעת [[עינויים]] הודה סלנסקי כי היה סוכן ציוני ו[[ריגול|ריגל]] לטובת [[הגוש המערבי|המערב]].

משפט סלנסקי הפך גם להתקפה אנטי-ציונית ואנטי-ישראלית בגלל המפנה במדיניות החוץ של [[ברית המועצות]] ב[[המזרח התיכון|מזרח התיכון]]. תמיכת הגוש הסובייטי ב[[תוכנית החלוקה]] ב-[[1947]], באה כדי לאפשר את סילוק הבריטים מהאזור וחדירה מדינית סובייטית אליו. כאשר לאחר הקמתה התקרבה [[ישראל]] למערב ול[[ארצות הברית]], גרם הדבר לאכזבה ב[[קרמלין]]. התמיכה בישראל עוררה את איבת הערבים לגוש הקומוניסטי, וכדי להתגבר על כך נוצר הצורך להפגין בפומבי את שינוי היחס לישראל, וזה נעשה בעזרת משפט ראווה עם גוון אנטי-ציוני מובהק. משפטי פראג נחשבים כיום כחלק ממסעו האנטישמי של סטלין נגד ה"[[קוסמופוליטיות|קוסמופוליטיים]] חסרי השורשים" בשנים [[1948]]–[[1953]], והתרחש בין [[הרוגי המלכות בברית המועצות (1952)|משפט הסופרים ואנשי הרוח היהודים]] ל[[משפט הרופאים]].

ב-27 בנובמבר 1952 [[עונש מוות|נידונו למוות]] אחד-עשר מהנאשמים, בכללם סלנסקי ו[[ולדימיר קלמנטיס]],{{הערה|{{דבר||בפראג נדונו 11 למוות ביניהם 8 יהודים, יומתו בתלייה - 3 למאסר עולם|19521128|1}}}} וב־[[3 בדצמבר]] בוצע גזר הדין.

שני [[ישראלי]]ם שהגיעו לפראג, [[מרדכי אורן]] ושמעון אורנשטיין, נאסרו והואשמו ב[[ריגול]] לטובת ישראל וארצות הברית. הם שימשו כעדים במשפט העיקרי ואחר כך נידונו במשפט נפרד. התביעה במשפט דיברה על "תוכנית אבריאל" שזמם כביכול ה[[צירות|ציר]] הקודם של ישראל בפראג, [[אהוד אבריאל]], שנועדה לשעבד את צ'כוסלובקיה ל"אימפריאליזם האמריקני". באותו זמן הוכרז ציר ישראל בפראג, [[אריה קובובי]], כ[[אישיות בלתי רצויה]]. אורנשטיין נידון ל[[מאסר עולם]], ו[[מרדכי אורן]] לעשרים שנות מאסר; אורנשטיין שוחרר בשנת [[1954]], ואורן שוחרר בשנת [[1956]] ביחד עם שלושת נאשמי המשפט העיקרי שלא הוצאו להורג.

בשנת [[1963]] זכו כל נאשמי פראג לטיהור שמם על ידי שלטונות צ'כוסלובקיה.

=== היחס למשפטים בישראל ===
ב[[ישראל]] התייחס רוב הציבור מלכתחילה אל ההאשמות כאל עלילות שווא חסרות שחר. עם זאת, אנשי [[מק"י]] הביעו אמון בהאשמות שהועלו במשפט, ובקרב אנשי [[מפ"ם]] הייתה מבוכה, בעיקר לאור מעצרו של [[מרדכי אורן]], מראשי [[הקיבוץ הארצי]] ו[[מפ"ם]]. עמדת האגף השמאלי במפ"ם (בראשות [[משה סנה]], [[יעקב ריפתין]] ו[[אליעזר פרי (חבר הכנסת)|אליעזר פרי]]) הייתה שההאשמות נכונות. אחרים טענו שההאשמות כלפי אורן נבעו מאי-הבנה שיש לתקן, והיו שגינו את המשפט אך ביקשו שלא לנצל אותו כדי להשמיץ את ה[[קומוניזם]]. קבוצה שמאלנית של חסידי משה סנה, אשר סירבה לגנות את משפט פראג ואת האשמתו של אורן כמרגל אימפריאליסטי, אולצה לעזוב את קיבוצי מפ"ם.

=== המשפט בתרבות ===
[[ארתור לונדון]], מניצולי המשפטים, כתב ספר בשם "[[ההודאה]]" (''L'Aveu''). ה[[במאי קולנוע|במאי]] [[קוסטה גברס]] עיבד את הספר לסרט, בכיכובם של [[איב מונטאן]] ו[[סימון סיניורה]].

==לקריאה נוספת==
{{קישורי פורטל|חוק ומשפט|אירופה|ישראל}}
* '''[[מאיר קוטיק]], משפט פראג'''; הוצאת מלוא, 1985

==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה}}
* {{דבר|זאב לקויר|בדרך מפראג למוסקבה|1953/01/23|11}}
* {{הארץ|יהודה ליטני|מדוע נגזלה ממני הזכות לזעוק מעל דפי עיתוני?|1.1466547|21 בדצמבר 2007}}
* {{הארץ|חיים גורי|ארבע הערות|1.1299536|11 בינואר 2008}} - הסתייגות של גורי מפרטים אחדים במאמרו הנ"ל של ליטני
* {{הארץ|יחיעם ויץ|הלקח המר משקיעת השמאל הציוני|1.4647458|29 בנובמבר 2017}}

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

{{המלחמה הקרה}}

[[קטגוריה:משפטי פראג|*]]
[[קטגוריה:צ'כוסלובקיה: חוק ומשפט]]
[[קטגוריה:1952 בפוליטיקה]]
[[קטגוריה:פראג: היסטוריה]]
[[קטגוריה:יהדות צ'כיה]]
[[קטגוריה:אנטישמיות]]
[[קטגוריה:המלחמה הקרה]]
[[קטגוריה:משפטי ראווה|פראג]]