הצגת המקור של הדף "משה בר-תקווה"

{{אישיות ביטחונית
|שם=משה בר-תקווה
|תמונה=[[קובץ:Mundak Pasternak.jpg]]
|כיתוב=משה בר-תקווה
|תאריך לידה עברי=
|מקום לידה=[[גליציה]]
|תאריך פטירה עברי=
|מקום פטירה=
|כינוי=מונדק
|השתייכות={{דגל|פולין}} צבא פולין <br> {{סמל|ההגנה||+}}<br> {{סמל|פלמ"ח||+}}<br>{{דגל|הבריגדה היהודית||+}}<br>{{סמל|צבא הגנה לישראל||+}}
|דרגה={{דרגה|אלוף-משנה||+}}
|תפקידים אזרחיים=
|הנצחה=
|תאריך לידה=[[1905]]
|תאריך פטירה=[[דצמבר]] [[1994]]
|תאריך עלייה=[[1926]]
|סיווג=חייל
|תפקידים בשירות=[[ראש מחלקת אג"מ מרחב דרום]]{{ש}} [[קצין שריון ראשי]]{{ש}} [[נספח צה"ל באיטליה]]{{ש}}ראש מחלקת תכנון במטכ"ל
|פעולות ומבצעים=[[מלחמת העולם השנייה]]{{ש}}{{דרגה|מלחמת העצמאות||+}}{{ש}}{{דרגה|מבצע קדש||+}}{{ש}} [[פעולות התגמול]]
|התחלת פעילות=[[1939]]–[[1953]], [[1956]]
|סיום פעילות=[[1962]]}}
'''משה בר-תקווה''' (מונדק פסטרנק; [[1905]] - [[דצמבר]] [[1994]]) היה מבכירי [[ההגנה]], מראשי פעיליה באירופה, ממקימי [[צה"ל]] ו[[קצין שריון ראשי]].

משה (מונדק) בר-תקווה נולד ב[[גליציה]] בשנת [[1905]], בשם משה פסטרנק.
הוא סיים את לימודיו בבית ספר תיכון דובר פולנית וגרמנית.

כחניך [[השומר הצעיר]] עלה בשנת [[1923]] ל[[ארץ ישראל]].

לאחר מכן נסע ל[[איטליה]] לשם לימוד [[מסחר בינלאומי]] וב-[[1929]], לאחר שגמר את לימודיו, חזר לפולין כדי ללמוד שם בבית הספר לקצינים, ואף שירת ב[[צבא פולין|צבא הפולני]] כקצין.

בראשית [[שנות השלושים של המאה העשרים]] חזר לארץ ישראל והחל לפעול במערכת ההדרכה של ארגון [[ההגנה]] כמדריך ראשי. בהגנה קיבל את הכינוי המחתרתי קונרד. בשנים [[1935]] עד [[1936]] היה מדריך שדאות וטקטיקה במחוז הדרום. בשנות [[המרד הערבי הגדול]] היה בר תקווה מראשוני ה[[פו"ש]] ומונה למפקד אזור [[נס ציונה]] ו[[בית חנן]]. 

ב[[שנות הארבעים של המאה העשרים]] הוא התקדם במערך ההדרכה של ההגנה ושימש כמדריך ואחר כך כמפקד [[קורס מ"מים|קורסי המ"מים]] של ההגנה שהתקיימו ב[[ג'וערה]]. במסגרת זו עיצב בר תקווה את [[סיכת מ"מ|סיכת המ"מ]] (חרב שזורה בענף זית) שהפכה ל[[סמל ההגנה]] ושולבה לבסוף ב[[סמל צבא הגנה לישראל]]. אחרי הקמת [[הפלמ"ח]] מונה למדריך ראשי של הפלמ"ח. ב-1941 היה אמור לעמוד בראש [[כ"ג יורדי הסירה]], אך ברגע האחרון לא הסכים מהסיבה של היעדר מודיעין ובמקומו מונה [[צבי ספקטור]].

בשנת 1943 התגייס בר תקווה, בניגוד לרצון מפקדת ההגנה, לצבא הבריטי ושירת ב[[הבריגדה היהודית|בריגדה היהודית]] כ[[רב-טוראי|קורפורל]].
עם תום המלחמה למד איטלקית והפך לאחד מן הפעילים הבולטים של [[המוסד לעלייה ב'|עלייה ב']] ב[[איטליה]]. 
[[יהודה ארזי]] שריכז בידיו את ההכנות לארגון עלייה ב', נתקל בקשיים בפעולותיו ובר-תקווה, ששלט בשפה האיטלקית, מונה לעוזרו והשכיל לפתח קשרים עם גורמים שונים באיטליה ולסייע רבות ביישור ההדורים שנוצרו עקב הפעולה המחתרתית בתוך ארץ זו. מאוחר יותר עסק בארגון קבוצות פליטים יהודים והכנתם לקראת העלייה לארץ. בתחילת שנת [[1947]] הוא חזר לארץ ובמהלך אותה שנה שימש כראש לשכת ההדרכה של ההגנה ופיקד על [[קורס מ"מים|קורס המ"מים]] האחרון של ארגון [[ההגנה]].

ב[[מלחמת העצמאות]] שימש בר תקווה, לצד סגן-אלוף [[ישראל בר]], כעוזרו של ראש [[אג"מ]] ו[[הרמטכ"ל]] בפועל, [[יגאל ידין]] והיה אחראי על חזיתות המרכז והדרום.

עם תום המלחמה, בשנת [[1950]], עבר בר תקווה קורס שריון ב[[צרפת]], ובשנת [[1951]] התמנה ל[[קצין שריון ראשי]] בצה"ל, הוא הרחיב את החיל וביסס אותו.

בשנת [[1955]] סיים את בית הספר הצבאי "אקול סופריר דה גר" בצרפת והתמנה לראש [[אג"ת|מחלקת התכנון במטכ"ל]] ולאחר מכן ל[[נספח צה"ל]] באיטליה. הוא פרש מצה"ל בשנת 1959 בדרגת [[אל"ם]]. בהמשך היה מראשי [[רפא"ל]].

בר תקווה נפטר ב-[[1994]], והובא למנוחות בבית העלמין האזורי ברמות השבים.

==קישורים חיצוניים==
* [https://web.archive.org/web/20160303182432/http://www.yadlashiryon.com/show_item.asp?itemId=68&levelId=63853&itemType=0 משה בר תקוה באתר חיל השריון]

{{מפקדי חיל השריון}}

{{מיון רגיל:בר-תקווה, משה}}
[[קטגוריה:חברי קבוצות הנוקמים]]
[[קטגוריה:קציני שריון ראשיים]]
[[קטגוריה:בוגרי השומר הצעיר]]
[[קטגוריה:לוחמי הבריגדה היהודית]]
[[קטגוריה:לוחמי ההגנה]]
[[קטגוריה:לוחמי הפלמ"ח]]
[[קטגוריה:פעילי ההעפלה]]
[[קטגוריה:נספחים צבאיים ישראלים באיטליה]]
[[קטגוריה:סגל רפאל]]
[[קטגוריה:ישראלים ילידי פולין]]
[[קטגוריה:אלופי-משנה בצה"ל]]
[[קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1905]]
[[קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-1994]]
[[קטגוריה:חיילי צה"ל במלחמת העצמאות]]
[[קטגוריה:אישים הקבורים בבית הקברות ברמות השבים]]