הצגת המקור של הדף "מרמה והפרת אמונים"

'''מרמה והפרת אמונים''' היא [[עבירה]] ב[[ישראל]] המופיעה ב{{סחפ|חוק העונשין|סעיף 284|סעיף 284}} ל[[חוק העונשין]], התשל"ז–1977:
{{ציטוט|תוכן=עובד הציבור העושה במילוי תפקידו מעשה מרמה או הפרת אמונים הפוגע בציבור, אף אם לא היה במעשה משום עבירה אילו נעשה כנגד יחיד, דינו – מאסר שלוש שנים.}}

== היסטוריה ==
=== המשפט האנגלי ===
העבירה פותחה במשפט המקובל באנגליה בשם {{קישור שפה|2=Misbehavior of a public official|3=התנהגות פסולה של נושא משרה ציבורית}}, כתוצר של פסיקות בית המשפט, וללא עיגון בחקיקה. בתחילה העבירה התייחסה אך ורק לפעולות אקטיביות של נושאי משרה ספציפיים שיש בהן יסוד של שחיתות או חוסר יושרה. עם חלוף השנים העבירה התפתחה והורחבה על ידי בית המשפט האנגלי, כך שהעבירה יכולה להתבצע גם ב[[מחדל]], ולא רק בפעולה אקטיבית, והיא חלה על התנהגותם של [[פקיד|פקידים]] ו[[נבחר ציבור|נבחרי ציבור]] רבים. כמו כן, בתחילה העבירה חלה רק כאשר קיים [[יסוד נפשי]] של כוונה, ובחלוף השנים התרככה הדרישה ודי בכך שהעבירה נעשית ב[[מחשבה פלילית]] כדי להוביל ל[[הרשעה]].<ref name=":1" />

=== ארצות המשפט המקובל ===
העבירה שפותחה במשפט האנגלי באמצעות [[פסק דין|פסיקה]] הוטמעה לאחר מכן בחקיקה בספרי החוקים של ארצות [[המשפט המקובל]] ([[ארצות הברית]], [[קנדה]], [[אוסטרליה]], [[ישראל]] ועוד).

ב[[ארצות הברית]] העבירה אינה מעוגנת בחקיקה הפדרלית, אלא תלויה בחקיקה מדינתית. ככלל, האיסור הפלילי על הפרת אמונים ב[[מדינות ארצות הברית]] מציין התנהגויות קונקרטיות שעשויות להיחשב כעבירה, ובכך הוא שונה מהאיסור העמום במשפט האנגלי.

ב[[קנדה]] וב[[ישראל]] נחקקה העבירה כחלק מה[[קודקס פלילי|קודקס הפלילי]] של המדינה, והיא נחקקה באותה לשון כללית ועמומה המאפיינת את העבירה המקורית.

== עמימות העבירה ==
פרופ' [[זאב סגל]] הכליל בשנת 2001 את הפרת אמונים כאחד מ"מקרים קשים", שבהם מתבקשת הכרעתו של [[בית המשפט העליון]] בדבר פרשנותם של [[מושג שסתום|מושגי שסתום]], כדוגמת "[[תום לב]]", "[[תקנת הציבור]]" ו"דרך מקובלת". מושגים אלו מתוארים בספרות המשפטית כ"סוס פרא", כיוון שעמימותם עלולה להוביל את המשפט לקיצוניות שאינה ידועה מראש.{{הערה|זאב סגל, 'בית־המשפט הגבוה לצדק – בית־משפט כמעצב חברתי', בתוך '''מראה במראה''' ([[חנה הרצוג]] עורכת, תשס"א), [[אוניברסיטת תל אביב]] עמ' 298}} לדברי סגל הניסוח הרחב והגורף של העבירה "מביא לכך שבידי [[פרקליטות המדינה|רשויות התביעה]] שיקול דעת רחב ביותר להחליט אימתי להעמיד לדין בגין עבירה זו". סגל הגדיר את העבירה "[[עבירת סל]]".<ref>{{משפט וממשל|זאב סגל|צללים מרחפים על שלטון החוק - עם פרשת בר-און ובעקבותיה|2021/11/11-segal|ד', תשנ"ח, עמ' 620}}.</ref>

לדברי פרופ' [[גבריאל הלוי]], העובדה שהגדרת העבירה רחבה ומעומעמת מעמידה במרכז הדיון בבית המשפט את "אשמתו המוסרית" ואת מניעיו של הנאשם בה. היא נבדלת מעבירות מחשבה פלילית רגילות, בכך שמניעי הנאשם בה הם חלק מיסודותיה, ואינם רק שיקול בגזירת הדין.<ref>גבריאל הלוי, [https://www.ono.ac.il/wp-content/uploads/2014/01/גבריאל-הלוי-מבנה-העברה-הפלילית2.pdf מבנה העבירה הפלילית – לקראת חקיקה מחדש (רה־קודיפיקציה) של דיני העבירות בישראל], '''[[קריית המשפט]]''' י (התשע"ד), עמ' 71</ref>

בדו"ח של [[מרכז המחקר והמידע של הכנסת]] נאמר כי העבירה נחשבת כ"עבירת מסגרת" שהוגדרה בפסיקה: "עבירה שגבולותיה אינם ברורים כלל ועיקר... ושלא כדרכן של עבירות פליליות אין היא בנויה על יסודות מוגדרים באורח מדויק וברור". עם זאת, נטען כי "קשה להגזים בחשיבותה מבחינתם של המינהל התקין, אינטרס הציבור וטוהר המידות של עובדי הציבור".<ref name=":1">גלעד נוה, [https://fs.knesset.gov.il/globaldocs/MMM/d68f065e-225a-e611-80dd-00155d010ede/2_d68f065e-225a-e611-80dd-00155d010ede_11_10673.pdf ההגדרה המשפטית של עבירות מרמה והפרת אמונים – סקירה משווה], באתר הכנסת, נובמבר 2016</ref>

לעומת זאת, יש המלמדים זכות על אופייה של העבירה. בשנת 2004 ציין [[משה לדור]] כי לטעמו אין בעבירה עמימות, אלא היא מוגדרת דיה, למרות חוסר הקונקרטיות שבה. הוא הוסיף שבהיותו [[פרקליטות המדינה|פרקליט מחוז ירושלים]] הוא היה בוחן אם המקרים ראויים להעמדה לדין ב"תחושת הבטן" שלו לפי העובדות.<ref name=":2" />
== מטרות העבירה ==
ב־1994 עמד שופט [[בית המשפט העליון]] [[אהרן ברק]] על הסכנות הגלומות בפעולות שיש בהן הפרת אמונים:

{{ציטוט|[...] הן מכרסמות בעבותות הקושרות אותנו כבני חברה אחת. הן מפרות את האמון של פרט בפרט, ושל הפרט בשלטון. הן מעודדות זלזול ברשויות הציבור ובעובדי הציבור. הן מטפחות ציניות כלפי רשויות המינהל וכלפי הסדר החברתי הקיים. הן פוגמות באמון של הפרט בתפקודו של הכלל, ובכך מערערות את היציבות החברתית[...]|
[https://www.nevo.co.il/psika_word/elyon/padi-ng-2-749-l.pdf בג"ץ 7074/93 מאיר סויסא נגד היועץ המשפטי לממשלה ואחרים], ניתן ב־7 באפריל 1994}}

בפסק דין הנחשב מנחה, [[עניין שבס]], אשר עסק בעניינו של מנכ"ל [[משרד ראש הממשלה]] [[שמעון שבס]], הגדיר ברק שלושה ערכים המוגנים לדבריו באמצעות העבירה: [[אמון הציבור]] בעובדי הציבור, [[טוהר המידות]] של פקידי הציבור, וכן הגשמת [[אינטרס ציבורי|האינטרס הציבורי]] באמצעות פעילות תקינה של [[מינהל ציבורי|המינהל הציבורי]]. אחד מ[[יסודות העבירה הפלילית|יסודות העבירה]] – הרכיב הנסיבתי של "פגיעה בציבור" – מושפע במישרין מהערכים שעליהם היא מגינה.

מאז פרסום פסק דין זה דבקו בתי המשפט בעקרונותיו, ולפיהם אין צורך להוכיח כי עובד הציבור פגע באינטרס ציבורי ממשי, אלא די שהוא נמצא בניגוד עניינים חריף כשקיבל את החלטותיו, וכי הפגיעה בערכים המוגנים הייתה "מהותית". במקום נוסף הדגיש ברק כי העבירה עשויה להתקיים גם כאשר הנאשם לא קיבל טובות הנאה לכיסו, ואף אם פעל "למען מה שנראה לו כאינטרס הציבור".

== יסודות העבירה ==
=== היסוד העובדתי ===
'''הרכיב ההתנהגותי''' של העבירה הוא עשיית מעשה מרמה או מעשה של הפרת אמונים.

עם זאת המחוקק לא הגדיר את משמעותו של המושג "הפרת אמונים" או את גבולותיו, והם התלבנו בפסקי דין שעסקו בעבירה זו, כנהוג ב[[המשפט המקובל|משפט המקובל]].{{הערה|לדוגמה: {{מעריב||עבודה פרטית של עובד ציבור בשעות העבודה היא עבירה של הפרת אמונים|19850918|90}}}} בהקשר זה כתב שופט [[בית המשפט העליון]] [[מישאל חשין]] כי עבירה זו "[...] ייחודית ומיוחדת, עבירה בת 'ריקמה פתוחה', עבירה שגבולותיה אינם ברורים כלל ועיקר [...] 'עבירת מיסגרת' היא, ושלא כדרכן של עבירות פליליות אין היא בנויה על יסודות מוגדרים באורח מדויק וברור. העבירה עבירה היא שניתן לכנותה 'עבירה יישומית', קרא: עבירה שעיקריה ניכרים בדרכי יישומה".<ref>{{פס"ד עליון|קישור=03013970.G02|סוג=דנ"פ|עותר=מדינת ישראל|משיב=שמעון שבס|ניתן ב=6 באפריל 2003}}</ref>

בפסק דין גרוסמן עמד שופט [[בית המשפט העליון]] [[אהרן ברק]] על מהות העבירה:

{{ציטוט|תוכן=[...] עובד הציבור נתון במצב של אמון כלפי המדינה, אשר הפקידה בידי העובד סמכויות וכוחות. השימוש בסמכויות וכוחות אלה בא לשרת את האינטרס, שהכוח והסמכות באו להגשים. אין הם באים לשרת אינטרס אחר כלשהו. בהפעלת תפקידיו אלה על עובד הציבור לפעול מתוך נאמנות [...] עובד ציבור, המפר את האמון שניתן בו והפועל באופן שאינו מגשים את האינטרס שעל מילויו הופקד, מפר אמונים. כך, למשל, עובד ציבור, המעמיד עצמו במצב של ניגוד עניינים, מפר אמונים [...] עובד ציבור, המשתמש במידע פנימי שבא לו במסגרת תפקידו למטרותיו הפרטיות, מפר אמונים[...]|מקור=[https://www.nevo.co.il/psika_word/elyon/padi-le-1-405-l.pdf ע"פ 884/80 מדינת ישראל נגד יצחק גרוסמן], ניתן ב־29 בדצמבר 1981|אנגלית=}}

עם הפעולות שיש בהן משום הפרת אמונים ניתן למנות הוראה לבצע [[רישום כוזב]], וכן, כאמור, פעולה שיש בה ניגוד עניינים. לפי ד"ר עידו באום, הרכיב ההתנהגותי יכול להתקיים גם במצב בו עובד ציבור מקבל כספים ממקורב שיש לו אינטרסים עסקיים, לא מדווח עליהם ומסתיר אותם. לשיטתו, הרכיב ההתנהגותי אכן גמיש וניתן לפיתוח, אך בתי המשפט והפרקליטות זהירים ביחס להרחבת המקרים הכלולים בו.{{הערה|{{TheMarker|עידו באום|הציונות הדתית מציעה להפוך את השחיתות לדת הרשמית של ישראל|00000183-eaec-df2c-a9df-ebffc1620000|18 באוקטובר 2022}}}}

מלשון החוק ("עובד ציבור '''העושה'''") משמע שיש צורך בפעולה אקטיבית כדי לקיים את העבירה, אך בית המשפט הכיר באפשרות לעבור את עבירת הפרת האמונים גם במחדל.<ref>ראו: יצחק קולגר, 'דרישת החובה לפעול בדיני המחדל הפלילי', '''[[מחקרי משפט]]''' כ, 2003, עמ' 207</ref> לאחר [[תיקון 39 לחוק העונשין]] נחקק שכּל עבירה יכולה להתקיים במחדל.<ref>סעיף 18(ב) לחוק העונשין</ref>

'''הרכיב הנסיבתי''' של העבירה מתקיים בשלושה תנאים: הנאשם הוא עובד ציבור בשעת העבירה, המעשה נעשה במילוי תפקידו, המעשה פוגע בציבור. לעניין זה אין צורך שהמעשה כשלעצמו ייחשב עבירה, אלא די בכך שהוא פוגע ב[[אינטרס ציבורי]]. מעשה מוגדר כפוגע בציבור כאשר יש בו פגיעה מהותית באחד מ[[מרמה והפרת אמונים#מטרות העבירה|הערכים המוגנים על ידי העבירה]].

בפסק דין גרוסמן קבע השופט ברק שמדובר ב'''עבירת תוצאה''',<ref>ע"פ 884/80 מדינת ישראל נ' גרוסמן</ref> אך בעניין שבס, שנדון מאוחר יותר, הוכרע שהעבירה אינה עבירת תוצאה אלא '''עבירת התנהגות'''. לפיכך אין צורך להוכיח נזק לאינטרס ציבורי, וכן אין צורך בהוכחת [[קשר סיבתי עובדתי]] ו[[קשר סיבתי משפטי|משפטי]].{{הערה|שם=דנפ139703|דנ"פ 1397/03 מדינת ישראל נ' שבס}}

=== היסוד הנפשי ===
העבירה אינה מגדירה יסוד נפשי, ולכן היסוד הנפשי הנדרש הוא [[מחשבה פלילית]], כלומר מודעות לטיב המעשה, לנסיבות ולתוצאה האפשרית.<ref>סעיף 20(א) לחוק העונשין</ref> בהתאם לקביעת בית המשפט שמדובר בעבירת התנהגות, הנאשם צריך להיות מודע לפעילות הפלילית שבהתנהגותו ולנסיבותיה.

==== המודעות לפסול שבמעשה ====
קיימת מחלוקת לגבי היקף המודעות הנדרש לשם הוכחת אשמה בעבירה. יש הסוברים כי כמו בכל עבירה די במודעות טכנית למעשים ולנסיבות. בעמדה זו מחזיקים [[יובל קרניאל]] ואחרים. לעומתם יש הסבורים כי בשל אופייה הבעייתי של העבירה, הנושאת בעיקר אשם מוסרי, יש להרחיב את דרישת המודעות כך שתכלול גם את הפגם המוסרי שבמעשה. עמדה זו הייתה מקובלת בעבר בבתי המשפט, וגם מאוחר יותר זכתה לתמיכתם של פרופ' [[מרדכי קרמניצר]], של השופט [[אליעזר גולדברג]] ושל אחרים.

פרופ' [[מרים גור אריה|מרים גור־אריה]] סבורה כי אין להרחיב את דרישת המודעות, דווקא בשל אופייה העמום של העבירה, שאין להוסיף עמימות לעמימותה. לדבריה השופטים עצמם חלוקים על מהות העבירה, ובמצב כזה הטלת חובה על פקיד ציבור להיות מודע לפסול שבמעשה העבירה – אבסורדית. מסקנתה של גור אריה היא כי {{ציטוטון|אין מקום בדין הפלילי לעבירה של הפרת אמונים}}.

שופט [[בית המשפט העליון]] [[אליהו מצא]], אשר כתב את דעת הרוב בדיון הראשון ב[[עניין שבס]], הציע מודל מדורג: במקרים שבהם העובדות מצביעות על הפרת אמונים חמורה יהיה צורך במודעות בסיסית בלבד, ואילו במקרים הקרובים לתחום האפור תידרש הוכחה למודעות גם בפסול שבמעשה. עם זאת השופטת [[דליה דורנר]] ציינה ששאלה עקרונית זו נותרה פתוחה.<ref>ע"פ 332/01 מדינת ישראל נ' שבס</ref> בדיון הנוסף שהתקיים בעניין זה קבעו [[אהרן ברק]] ו[[מישאל חשין]] שאין לאמץ דרישה למודעות לפסול שבמעשה. די בכך ששבס היה מודע לטיב העובדתי שבהתנהגותו, ולכן יש להרשיעו בהפרת אמונים.{{הערה|שם=דנפ139703}}

== אישים שהורשעו בעבירה ==
{{ראו גם|ערך=[[אנשי ציבור ישראלים שהורשעו בעבירות פליליות]]}}
השימוש בסעיפי העבירה החל ב[[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות ה־60]]. תחילה הואשמו בו אישי הציבור "מדֶּרג שני", כגון אנשי ממשל, שופטים ופקידים,{{הערה|לדוגמה: {{מעריב||הרב חרל"פ מיקנעם נאשם בהפרת אימונו של הציבור|19690530|28}}}} אולם בתחילת [[שנות ה-90 של המאה ה-20|שנות ה־90]] הואשמו גם נציגי הציבור "מדרג ראשון", כמו [[שר]]ים ו[[חבר הכנסת|חברי הכנסת]].{{הערה|{{מעריב||מבקרת המדינה: להרחיב אחריות נבחרי ציבור בעברה של הפרת אמונים|19891101|94}};{{ש}}{{מעריב|גילי דינשטיין-ישפה|מבקרת המדינה: מינוי פוליטי עלול להיות עבירה על חוק העונשין|19900617|82}}.{{ש}}דוגמה: {{מעריב|גדעון מרון ויוסי לוי|המשטרה ממליצה: השר דרעי לדין על מירמה והפרת אמונים|19901012|1}}}} בתקופות שונות הורחבו גדרי העבירה או צומצמו, לפי אסכולות שונות בפסיקה. בתחילת [[העשור הראשון של המאה ה-21]] פסקי דין הרחיבו את גבולות העבירה, לאחר שמספר פסקי דין של בית המשפט העליון צמצמו אותה.<ref>{{וואלה!||כך חיסל השופט מצא את עבירת הפרת האמונים|346494|7 בפברואר 2003}}</ref> בכך עודד בית המשפט את [[פרקליטות המדינה]] שלא להירתע מהגשת כתבי אישום פליליים נגד בכירי ציבור באשמת [[ניגוד עניינים]].<ref>{{הארץ|זאב סגל|לאן הולך אהרן ברק?|1.1133341|30 באוגוסט 2006}}</ref>

עם אלה שהורשעו בעבירה נמנים:
* [[שר הפנים]] [[אריה דרעי]].{{הערה|ת"פ (י-ם) 305/93 מדינת ישראל נגד אריה דרעי{{ש}}ת"פ (י-ם) 1872/99 מדינת ישראל נגד אריה דרעי, ניתן ב-20 בנובמבר 2003}}
* מנכ"ל [[משרד ראש הממשלה]] [[שמעון שבס]].{{הערה|שם=שבס|{{פס"ד עליון|סוג=דנ"פ|קישור=03013970.a11|עותר=מדינת ישראל|משיב=שמעון שבס|ניתן ב=30 בנובמבר 2004}}}}
*[[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]] [[אהוד אולמרט]] בתיק "מרכז ההשקעות".{{הערה|[http://www.snlawyers.co.il/var/5809/566761-תפ%20426-09.pdf פ (י-ם) 426/09 מדינת ישראל נגד אהוד אולמרט ושולה זקן], ניתן ב-10 ביולי 2012}}
*שר האוצר [[אברהם הירשזון]].
* ראש עיריית [[בת ים]] [[שלומי לחיאני]].
* ראש עיריית [[רמת השרון]] [[יצחק רוכברגר]].{{הערה|[http://elyon1.court.gov.il/heb/dover/4579755.pdf ת"פ (ת"א) 37164-05-13 מדינת ישראל נ' רוכברגר], ניתן ב-28 בדצמבר 2014}}
*בכירים ב[[רשות המסים בישראל|רשות המיסים]] ב[[פרשת רשות המיסים]].

== ביקורת ==
=== בישראל ===
על כוללניות העבירה ועל היעדר הגדרה ברורה למעשים שאותם היא אוסרת נמתחת במשך שנים רבות ביקורת מצד משפטנים,<ref>עו"ד עמיר פוקס, '''עורך הדין: כתב העת של לשכת עורכי הדין בישראל''', גיליון מס' 22, ינואר 2014, עמ' 56.</ref><ref name=":2">[https://www.psakdin.co.il/Document/דיון-מיוחד-ביסודות-עבירת-הפרת-האמונים-ובבעייתיות-הגלומה-בה דיון מיוחד ביסודות עבירת הפרת האמונים ובבעייתיות הגלומה בה], באתר [[פסקדין (אתר אינטרנט)|פסקדין]]</ref> פרקליטים,<ref>{{גלובס||הבעייתיות של הפרת אמונים|116165|12 בנובמבר 1997}}</ref> אישי ציבור<ref>{{ynet|טובה צימוקי ומורן אזולאי|סוף סוף: שינוי נוסח חוק מרמה והפרת אמונים|4755912|21 בינואר 2016}}</ref> ואחרים.<ref>{{מקור ראשון|ד"ר [[רן ברץ]]|העמימות סביב עבירות מרמה והפרת אמונים מעניקה לפרקליטות כוח מופרז|opinion/180609|31 באוקטובר 2019}}</ref> המשפטן [[יובל קרניאל]], אשר כתב את עבודת הדוקטורט שלו על העבירה, התבטא כי היא "מעוררת מחלוקת, אי־הבנות ושערוריות משפטיות וציבוריות, ומביאה את העוסקים בה למסקנות שונות בנוגע למטרותיה, לתפקידה, לפרשנותה הראויה ולהיקף התפרסותה".<ref>{{משפט וממשל|[[יובל קרניאל]]|הפרת אמונים של עובדי־ציבור – הצעה לפרשנות המבוססת על הערך המוגן על ידי העבירה|2021/11/11-karniel|ז', ה'תשס"ד, עמ' 415–444}}</ref>

פרופ' [[דניאל פרידמן]] טוען כי עבירת הפרת האמונים משמשת למעשה "עבירת סל", ובשל עמימות הגדרתה הפרקליטות יכולה, כרצונה, לצרף את העבירה לכל [[כתב אישום]] וכך לעבות את מצבת האישומים.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=דניאל פרידמן|שם=[[הארנק והחרב – המהפכה המשפטית ושִברה]]|מו"ל=ידיעות ספרים|שנת הוצאה=2013}}, עמ' 151, 199–200, 285, 300-303, 552, 590 ועוד.}} במקום נוסף כינה פרידמן את הפרת האמונים "עילה ערטילאית" ו"אבן יסוד במאבק נגד אישי ציבור".{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=דניאל פרידמן|שם=[[לפני המהפכה – משפט ופוליטיקה בעידן התמימות]]|מו"ל=ידיעות ספרים|שנת הוצאה=2015}}, עמ' 448, 486}} פרופ' [[בועז סנג'רו]] טוען כי "איש אינו יודע, גם לא השופטות והשופטים בבית המשפט העליון", מהו באמת מעשה מרמה והפרת אמונים הפוגע בציבור. לדבריו "זוהי חקיקה רעה שכבר לפני כשבעה עשורים צריך היה לבטל".{{הערה|שם=סנג'רו|{{ישראל היום|בועז סנג'רו|"מרמה והפרת אמונים": לסל - וחסל|829411|13 בדצמבר 2020|1}}}} מרים גור־אריה קראה למחוק כליל את העבירה מספר החוקים ולהחליפה בקביעה של איסורים ספציפיים ופרטניים, המכסים מקרים מובהקים של הפרת אמונים.{{הערה|מרים גור־אריה, "הפרת אמונים מצד עובדי הציבור ונבחריו – האם עבירה פלילית?", '''פלילים''' ח 253, 254, 259, 268 [1999].}} כך עשה גם פרופ' קרמניצר, בפאנל שערכה [[לשכת עורכי הדין]] בשנת 2010. לדבריו זו "עבירת סל" הנוגדת את [[עקרון החוקיות]], שלפיו [[אין עונשין אלא אם כן מזהירין]]. בהקשרה של הלכת שבס אמר: "[...] החוק יוצר מצב בלתי נסבל [...] ככה לא מנסחים עבירות פליליות". [[אלי אברבנאל]], אז פרקליט מחוז ירושלים וכיום שופט ב[[בית המשפט המחוזי בירושלים]], הסכים עימו וקרא למחוקקים ב[[הכנסת|כנסת]]: “על המחוקק לצמצם את העמימות ככל שניתן. קטגוריות של התנהגות היא חיונית מאוד. אנשי החקיקה צריכים להגיע למצב שבו מבטלים את סעיף הסל".<ref>{{כלכליסט|איתי הר־אור|פרופ' קרמניצר: "לעבירות הפרת האמונים אין מקום בספר החוקים"|3461207|26 בדצמבר 2010}}</ref>

שופטת [[בית המשפט העליון]] בדימוס [[דליה דורנר]] התבטאה כי "ההלכה שיצאה מתחת ידיו" של בית המשפט העליון בהלכת שבס "היא אף יותר עמומה מזו שקדמה לה".<ref>{{גלובס|נועם שרביט|דליה דורנר: "הלכת שבס בדיון הנוסף עמומה מזו שקדמה לה"|889620|2 במרץ 2005}}</ref> ד"ר עמיר פוקס ועורכת הדין עדנה הראל־פישר ציינו כי סעיף העבירה "עמום מאוד ולמעשה [[טאוטולוגיה (לוגיקה)|טאוטולוגי]], שכן היסוד העיקרי בעבירה של הפרת אמונים הוא 'מעשה הפרת אמונים' [...] [למרות פרסומם של פסקי הדין] העבירה נותרה עמומה מאוד והקביעה בעניינה נעשית בחוסר ודאות קשה". לדברי פוקס והראל־פישר המצב הקיים פוגע ב[[עקרון החוקיות]], הדורש שעבירות פליליות תהיינה קבועות וברורות מראש. עובדי ציבור ישרים אינם יודעים מראש מה מתיר להם החוק, עובדי ציבור מושחתים יכולים להימלט מן הדין, וגורמי האכיפה מתקשים להגיש כתבי אישום. אשר על כן הציעו נוסח חוק מעודכן ומפורט לעבירה.<ref name=":0">עמיר פוקס ועדנה הראל־פישר, [https://www.idi.org.il/parliaments/24572/24576 תיקון עבירת הפרת אמונים], באתר [[המכון הישראלי לדמוקרטיה]], 14 באוקטובר 2018</ref>

=== בעולם ===
במדינות אחדות – [[אוסטרליה]], [[דרום אפריקה]], [[אורגון]] ו[[פלורידה]] – נזנחה העבירה הישנה והעמומה של הפרת אמונים, ובמקומה נחקקו עבירות מפורטות שמגדירות את המצבים שבהם עבירת הפרת אמונים מתקיימת.<ref name=":0" />

בדצמבר 2020 פרסם ה"Law Commission", הגוף המרכזי המנסח רפורמות חקיקה ב[[אנגליה]], המלצה חד־משמעית ל[[הפרלמנט האנגלי|פרלמנט האנגלי]] לביטול עבירת "misconduct in public office", המקבילה לעבירת "מרמה והפרת אמונים" במתכונתה הנוכחית. בדו"ח נכתב כי העבירה אינה בהירה וגבולותיה אינם ברורים, מה שיוצר פוטנציאל לשימוש לרעה ולאי־צדק. הומלץ להחליף את העבירה בשתי עבירות סטטוטוריות: עבירת שחיתות בתפקיד ציבורי, שתחול כל אימת שנושא משרה ציבורית ישתמש ביודעין בתפקידו או בכוחו הציבורי, או ייכשל בניצולם, לצורך השגת תועלת או גרימת נזק. התנהגות זו תיחשב פסולה באופן חמור בעיניו של "אדם סביר". העבירה הנוספת עניינה במקרים של גרימת נזק גופני.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.lawcom.gov.uk/project/misconduct-in-public-office/|כותרת=Misconduct in Public Office {{!}} Law Commission|עמודים=10|שפה=en-GB|תאריך_וידוא=2022-06-07}}</ref> בין השאר התבסס הדו"ח על סעיף 7 ל[[האמנה האירופית לזכויות אדם|אמנה האירופית לזכויות אדם]], שאוסר ענישה רטרוספקטיבית המבוססת על איסורים מעורפלים.{{הערה|שם=סנג'רו}}

== תזכיר חוק ==
בשנת [[2009]] גיבש [[משרד המשפטים]] [[תזכיר חוק]],{{הערה|{{תזכיר חוק|קישור=a093Y00001RFEVZQA5|שם=תזכיר חוק העונשין (תיקון – מרמה והפרת אמונים), התשס"ט-2009|משרד=המשפטים|הופץ ב=6 באפריל 2009}}}} שמטרתו להחליף את סעיף 284 לחוק העונשין בנוסח מפורט יותר, שבו מצוינים, נוסף לתיאור הכללי, ארבעה מקרים אופייניים של מרמה והפרת אמונים.

==ראו גם==
* [[:קטגוריה:מורשעים בעבירות מרמה והפרת אמונים בישראל]]
* [[שחיתות שלטונית בישראל]]

== לקריאה נוספת ==
* [[רות קנאי]], "העדר מודעות ליסודות העבירה או טעות במצב המשפטי: העבירה של הפרת אמונים כדוגמה", '''מגמות בפלילים''' (אלי לדרמן עורך, ההוצאה לאור של [[לשכת עורכי הדין בישראל|לשכת עורכי הדין]], ה'תשס"א), 203
*{{צ-ספר|מחבר=[[מרדכי קרמניצר]], דורות נבות, [[נאוה בן-אור|נאוה בן־אור]], עמיר פוקס וגיא ורטהים|שם=מרמה והפרת אמונים: בחינה ביקורתית והמלצות לשיפור החקיקה|מקום הוצאה=|מו"ל=[[המכון הישראלי לדמוקרטיה]]|שנת הוצאה=2008}}
*יאיר לבנה, "הפרת אמונים של עובד הציבור", '''ספר אליהו מצא''' ([[אהרן ברק]], [[אילה פרוקצ'יה]], [[שרון חנס]] ורענן גלעד עורכים, 2015)
*דבורה חן, "עבירת מרמה והפרת אמונים – מתי תתפוגג העמימות?", '''ספר אליהו מצא''' (אהרן ברק, [[אילה פרוקצ'יה]], [[שרון חנס]] ורענן גלעד עורכים, 2015), עמ' 597–599

==קישורים חיצוניים==
* {{משפט וממשל|[[יובל קרניאל]]|הפרת אמונים של עובדי־ציבור – הצעה לפרשנות המבוססת על הערך המוגן על ידי העבירה|2021/11/11-karniel|ז', ה'תשס"ד, עמ' 415–444}}
*{{צ-מאמר|מחבר=מרים גור־אריה|שם=פניקה מוסרית והשחיתות השלטונית: השתלטות העבֵרה הפלילית של הפרת אמונים על התחום האתי והמשמעתי|כתב עת=[[משפט ועסקים]]|עמ=447–467|כרך=יז|שנת הוצאה=2014 (ה'תשע"ד)|מו"ל=[[בית ספר הארי רדזינר למשפטים]], [[המרכז הבינתחומי הרצליה]]|קישור=http://portal.idc.ac.il/he/lawreview/volumes/17/documents/gur-arye.pdf}}
*גרשון גונטובניק, [https://skira.sitec.co.il/skiramishpatit_imported_files/imported_maamarim_files/maamar-213.pdf עשור להלכת שבס: הפרת אמונים והמלחמה בשחיתות השלטונית], '''[[הסניגור]]''' 213, דצמבר 2014, עמ' 4–9
*{{הארץ|מרדכי קרמניצר|עבירת השוחד מגנה על הציבור מבעלי הון, אבל הפרת אמונים מגנה עליו מפוליטיקאים|1.6980856|1 במרץ 2019}}
* {{יוטיוב|PaMKAkKsuV0|שם=האחות הקטנה של השוחד: מה זה "הפרת אמונים"?|ערוץ=[[כאן חדשות]]}}
* {{זמן ישראל|יובל יועז|עבירת מרמה והפרת אמונים היא כלי חשוב מדי במלחמה בשחיתות מכדי לבטלה|345809|19 באוקטובר 2022}}
* יעקב שפירא, [https://www.daat.ac.il/mishpat-ivri/skirot/320-2.htm על מרמה והפרת אמונים], באתר דעת, 2008

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}
{{הבהרה משפטית}}
[[קטגוריה:ישראל: שחיתות]]
[[קטגוריה:חוק העונשין]]
[[קטגוריה:עבירות צווארון לבן]]