הצגת המקור של הדף "מסחר"

{{מפנה|סחר}}
[[קובץ:Fotothek df tg 0002160 Ständebuch ^ Handwerk ^ Laternenmacher.jpg|ממוזער|250px|מסחר, ציור [[חיתוך עץ]] של חנות בונה הפנסים משנת 1568 בספריית התמונות [[דויטשה פוטוטק]] {{גר|Deutsche Fotothek}} ב-SLUB {{גר|Sächsische Landesbibliothek – Staats- und Universitätsbibliothek Dresden}}, [[דרזדן]], [[סקסוניה]]]]
[[קובץ:Btv1b525130533 f2.jpg|ממוזער|250px|מסחר בין אינדיאנים וצרפתים בניו אורלינס (1717) על גדת המיסיסיפי]]
[[קובץ:Trading with the natives at Coral Haven, June 1849 - Image 206195.jpg|ממוזער|250px|מסחר ימי בעזרת [[אה"מ]] ראטלסנייק {{אנ|HMS Rattlesnake (1822)}}, ציור משנת 1849 ב[[ספריות לאומיות|ספרייה הלאומית]] של [[ניו סאות' ויילס]] {{אנ|State Library of New South Wales}}]]
[[קובץ:Gorskii 21725u.jpg|ממוזער|250px|סוחר טקסטיל ב[[סמרקנד]], [[אוזבקיסטן]] בתחילת המאה ה-20{{ש}}צילום: [[סרגיי פרוקודין-גורסקי]]]]
[[קובץ:Guadalajara-mercado.jpeg|ממוזער|250px|מסחר בשוק {{ספ|Mercado San Juan de Dios}} בסן חואן {{ספ|Barrio San Juan (Guadalajara)}}, [[גוודלחרה (מקסיקו)]]]]
[[קובץ:PikiWiki Israel 28517 Cities in Israel.JPG|ממוזער|250px|שוק פתח תקווה (2012)]]
[[קובץ:PikiWiki Israel 68990 ancient acre.jpg|ממוזער|250px|שוק בעכו (2013)]]
'''מסחר''' הוא מערך של עסקאות חליפין מרצון, לרוב של [[סחורה|סחורות]] ושל [[שירות (כלכלה)|שירותים]] בעד תשלום. המנגנון שמאפשר את המסחר נקרא [[שוק (כלכלה)|שוק]]. בראשיתו, המסחר היה [[סחר חליפין]], כלומר החלפה ישירה של סחורות ושל שירותים. בימינו, הסוחרים משתמשים באמצעי-חליפין, כגון [[כסף (אמצעי תשלום)|כסף]]; כתוצאה מכך, ניתן להפריד את פעולת ה[[קנייה]] מפעולת ה[[מכירה]], כמו גם מקבלת [[שכר]]. המצאת הכסף, ומאוחר יותר, ה[[אשראי]] ושטרות הכסף, פישטה את המסחר וקידמה אותו.

המסחר קיים מסיבות רבות. עקב התמחותם של אנשים שונים בעיסוקים שונים וחלוקת ה[[עבודה (כלכלה)|עבודה]] ביניהם, רוב האנשים פעילים במגזרים יצרניים מסוימים, בעוד המוצרים ממגזרים יצרניים אחרים מגיעים אליהם באמצעות המסחר. מסחר בין אזורים גאוגרפיים שונים מתקיים משום שאזורים רבים נהנים מיתרון יחסי בתנאי הייצור של סחורות מסוימות, לעומת אזורים שעימם הם סוחרים; לפעמים הסיבה למסחר כזה הוא גודלם של אזורים מסוימים, שיוצר עבורם תנאים נוחים ל[[ייצור המוני]], שאינו אפשרי באזורים קטנים. מסחר בין אזורים שונים על בסיס מחירי שוק מביא תועלת לשניהם.

מלבד הסחורות, המסחר מתקיים על ידי סוחרים ופעילי שוק אחרים גם בשווקים הפיננסיים.

==היסטוריה של המסחר==
{{ראו גם|ערכים=[[כלכלה]], [[סחירות]], [[היצע וביקוש]], [[היסטוריה של הכסף]]}}
===המסחר בעת העתיקה===
{{ראו גם|ערכים=[[סחר חליפין]]}}
בני-אדם החלו לסחור כבר בתקופה [[פרהיסטוריה|הפרה-היסטורית]], עם התפתחות ה[[תקשורת]] ביניהם. בהיעדר אמצעי-חליפין, הם החליפו [[סחורה|סחורות]] ושירותים שהיו יכולים לאסוף ולהעניק בסחורות ושירותים שרק אנשים אחרים היו יכולים לספק.

עדויות ארכאולוגיות מצביעות על [[סחר חליפין]] ב[[זכוכית געשית]] ובאבן ה[[צור (סלע)|צור]] כבר ב[[תקופת האבן]]. נתיבי מסחר בין-לאומיים הופיעו לראשונה ב[[האלף השלישי לפנה"ס|אלף השלישי לפני הספירה]], כאשר [[שומר]]ים מ[[מסופוטמיה]] סחרו עם תושבי [[עמק האינדוס]] שבדרום [[אסיה]]. באותו מילניום, מצרים ייבאה לארצה חומרים ששימשו לייצור תכשיטים. ב[[האלף ה-1 לפנה"ס|אלף הראשון לפני הספירה]], ה[[פיניקים]] היו ידועים כסוחרים ימיים, ששייטו ברחבי [[הים התיכון]]; הם אף הרחיקו משם לחופי [[בריטניה]], כדי לספק [[בדיל]] ששימש לייצור [[ברונזה]]. במטרה להקל על איסוף ועל רכישה של סחורות באזורים שונים, הפיניקים הקימו בהם ערי-מסחר ותחנות מסחר, שנקראו על ידי ה[[יוונים]] [[אמפוריה|אמפוריות]]; האמפוריות הוקמו לחופי הים.

מראשית הציוויליזציה היוונית ועד נפילת [[האימפריה הרומית]] ב[[המאה ה-5|מאה ה-5]], סוחרים ייבאו ברווחים גדולים [[תבלין|תבלינים]] ממזרח, כולל מ[[סין (אזור)|סין]], ל[[אירופה]]. המסחר היה עמוד השדרה הכלכלי של האימפריה הרומית, ובזכותו היא שגשגה ושרדה זמן רב; האימפריה רחבת הידיים יצרה רשת [[תחבורה]] בטוחה, שאפשרה העברת סחורות ללא חשש רציני מ[[שודד]]ים.

===המסחר בימי הביניים===
{{ראו גם|ערכים=[[חוקי המסחר]]}}
עם נפילת [[האימפריה הרומית]] וירידת קרנן של ה[[עיר|ערים]] בראשית [[ימי הביניים]], ברחבי [[מערב אירופה]] השתרר חוסר-יציבות, שגרם לקריסה כמעט מוחלטת של קשרי מסחר. למרות זאת, המסחר שרד בקנה מידה מסוים. למשל, ה[[רדהנים]] היו [[גילדה]] או קבוצה (המובן נשכח עם הזמן) של סוחרים [[יהודים]], ששלטו על המסחר בין [[אירופה]] הנוצרית ל[[המזרח התיכון|מזרח התיכון]] המוסלמי בשנים 600–1000 בקירוב.

במאות ה-8–11 [[ויקינגים]] ו[[ורנגים]] סחרו במהלך מסעותיהם הימיים מ[[סקנדינביה]] לשאר אזורי [[אירופה]] ובחזרה. הוויקינגים שטו לחופי [[מערב אירופה]], ואילו הוורנגים ל[[רוסיה]]. ב[[המאה ה-13|מאה ה-13]] [[ונציה]] הייתה העיר המשגשגת ביותר ב[[אירופה]] הודות להתבססותה על המסחר באזור [[הים התיכון]]. במאות ה-13–17, [[ברית ערי הנזה]] שימשה כברית של ערי מסחר, שהחזיקה ב[[מונופול]] על המסחר במרבית [[צפון אירופה]] ובאגן [[הים הבלטי]].

[[וסקו דה גמה]] חידש את המסחר האירופי ב[[תבלין|תבלינים]] ב-[[1498]]. לפני מסעו מסביב [[אפריקה]] ל[[הודו]], [[ייצוא]] התבלינים ל[[אירופה]] נשלט על ידי מדינות מוסלמיות, ובראשן [[מצרים]]. המסחר בתבלינים היה בעל חשיבות כלכלית רבה והיווה [[תמריץ]] למסעות גילויים אירופיים ברחבי העולם במאות ה-15–17. התבלינים שהובאו לאירופה מארצות רחוקות היו מן הסחורות היקרות ביותר והתחרו במחירם אף ב[[זהב]].

===המסחר בעת החדשה===
{{ערך מורחב|ערכים=[[סחר בין-לאומי]], [[סחרן יום]]}}
{{ראו גם|ערכים=[[תחנת סחר]], [[דרך המשי]], [[דרך הענבר]], [[דרך הבשמים]], [[המהפכה המסחרית]]}}
ב[[המאה ה-16|מאה ה-16]], [[הולנד]] הייתה מרכז הסחר החופשי. ההולנדים לא הטילו שום מגבלות על המסחר במטבע חוץ, וקידמו תנועה חופשית של סחורות. באותה מאה, [[איי הודו המזרחיים]] הפכו למקור חשוב לאספקת [[כותנה]] ו[[תבלין|תבלינים]]. המסחר באזור זה נשלט במאה ה-16 על ידי ה[[פורטוגל]]ים, ב[[המאה ה-17|מאה ה-17]] – על ידי ההולנדים ומה[[המאה ה-18|מאה ה-18]] – על ידי ה[[בריטניה|בריטים]].

ב-[[1776]], [[אדם סמית']] פרסם את "[[עושר העמים]]", שבו ביקר את ה[[מרקנטיליזם]]. הוא הדגיש את היתרונות של התמחות העובדים במשימות נפרדות; לדעתו, התמחות כזו מגבירה את היצרנות, גם אם היא הופכת את חוויית ה[[עבודה (כלכלה)|עבודה]] לחד-גונית. סמית' חשב שההתמחות הזאת של העובדים מוגבלת ביחס ישיר לרמת הביקושים של ה[[שוק (כלכלה)|שוק]] המקומי, שלא מחייבת [[ייצור המוני]]; לפיכך, חלוקת עבודה יעילה תלויה בגישה חופשית לשווקים רבים ככל האפשר. לדעתו, ככל שהביקושים יהיו רבים יותר, הייצור יתייעל יותר על ידי התמחות גוברת, שמצדה תתרום ל[[חלוקת עבודה]] נכונה. סמית' גם טען, שכל ניסיון לשליטה רציונלית על [[ייבוא]] ו[[ייצוא]] הוא רמייה, שמיטיבה עם תעשיות מסוימות על חשבון האינטרסים המסחריים של כלל האומה. ב-[[1799]], [[חברת הודו המזרחית ההולנדית]], לשעבר החברה המסחרית הגדולה ביותר בעולם, פשטה את הרגל. אחת הסיבות לכך הייתה התחרותיות של הסחר החופשי.

ב-[[1817]], [[דייוויד ריקארדו]], [[ג'יימס מיל]] ו[[רוברט טורנס]] הציגו את [[תאוריית היתרון היחסי]], שלפיה סחר חופשי יכול להיטיב עם האומות הבלתי-מתועשות כמו עם האומות המתועשות: "כאשר יצרנית בלתי-יעילה שולחת את הסחורה שהיא מיטיבה לייצר לארץ שיכולה לייצר אותה ביתר יעילות, שתי הארצות יוצאות נשכרות". בחיבורו "אודות הכלכלה הפוליטית והמיסוי", [[דייוויד ריקארדו|ריקארדו]] קידם [[דוקטרינה]] כלכלית, שעד ימינו נחשבת לשוללת הקיצונית ביותר של התערבות הממשלה ב[[כלכלה]].

חשיבותו של הסחר החופשי בחשיבה הכלכלית של [[המאה ה-19]] נבעה בראש ובראשונה מהיתרונות שהופקו ב[[מערב אירופה]] על ידי האומות שקידמו אותו; זאת אומרת, כל [[מדינה]] חישבה את היתרונות של פתיחת הגבולות שלה ל[[ייבוא]] מתחרה, לפני שאישרה אותה.

עם זאת, [[ג'ון סטיוארט מיל]] הוכיח באותה מאה, שמדינה עם [[מונופול]] על תמחור הסחורות בשוק הבין-לאומי יכולה להשתמש ב[[מכס]] שלה כאמצעי מניפולטיבי לקביעת תנאי המסחר; צעדי תגובה דומים, שיינקטו על ידי מדינות אחרות יובילו בסופו של דבר להדדיות במדיניות הסחר הבין-לאומית. [[דייוויד ריקארדו|ריקארדו]] וכלכלנים אחרים חשבו על האפשרות הזאת לפני [[ג'ון סטיוארט מיל|ג'.ס. מיל]], אולם בעקבותיו היא נתפשה כטיעון נגד דוקטרינת הסחר החופשי - אנשים התחילו להאמין, שמסחר הדדי יביא למדינה יותר תועלת כלכלית ממסחר חופשי לגמרי.

כמה שנים אחר-כך, [[ג'ון סטיוארט מיל|מיל]] פיתח את רעיון "התעשיות העובריות" כטיעון כלכלי נגד הסחר החופשי ובעד ההגנה על תעשיות צעירות מ[[ייבוא]] מתחרה. לדעתו של מיל, המדינה "חייבת" לשמור על תעשיות חדשות לפני שהן יפתחו את היכולת לייצר במלוא התפוקה. רעיון זה שולב מאוחר יותר ב[[תאוריית הסחר החדשה]], שהסתייגה ממסחר חופשי. רעיון זה גם הפך לקו המנחה במדיניותן הכלכלית של המדינות שרצו להפוך למתועשות ולהתחרות ב[[ייצוא]] הבריטי.

כאשר נשיא [[ארצות הברית]], [[הרברט הובר]], העלה ב-[[1930]] את התעריפים של [[מכס]]י הייבוא במחשבה להתגבר על [[השפל הגדול]], התוצאה הייתה מלחמת מכסים עולמית, שבגללה המשבר הכלכלי התפשט גם ל[[אירופה]]. בארצות הברית עצמה, למרות המדיניות של התערבות הממשלה בכלכלה ([[ניו דיל]]), ה[[מיתון]] הכלכלי נמשך ואף העמיק. בתקופת [[השפל הגדול]], מ-[[1929]] עד שנות ה-40, נרשמה ירידה חדה במסחר ובמדדים כלכליים אחרים. רק הייצור המוגבר, לצורכי [[מלחמת העולם השנייה]], חילץ את המשק האמריקאי מהמיתון.

ב-[[1944]], 44 מדינות חתמו על [[הסכם ברטון-וודס]]; מטרתו העיקרית הייתה הורדה משותפת של תעריפי ה[[מכס]] על סחורות רבות, כדי שלא יהוו מכשול למסחר. זאת הייתה דרכן של המדינות למנוע את הישנותו של השפל הכלכלי הגדול. בהסכם ברטון-וודס גם נקבעו הכללים להשגחה על המדיניות הכלכלית הבין-לאומית וסוכם על הקמת המוסדות שיפקחו על אכיפתם. המוסדות שהוקמו בעקבות ההסכמים הם [[קרן המטבע הבין-לאומית]] ו[[הבנק הבין-לאומי לשיקום ופיתוח]] (מאוחר יותר הבנק הזה התפצל לשני מוסדות: ל[[הבנק העולמי|בנק העולמי]] ול[[בנק להסדרים בין-לאומיים]]). בעקבות אישור ההסכם על ידי המחוקקים של מרבית המדינות, המוסדות האלה התחילו לפעול ב-[[1946]]. ב-[[1947]], 23 מדינות חתמו על [[ההסכם הכללי בדבר תעריפים וסחר]] במטרה לקדם את הסחר החופשי.

הסחר החופשי קודם גם בהמשך [[המאה ה-20]] ובראשית [[המאה ה-21]]:
*ב-[[1992]], מדינות [[האיחוד האירופי]] הסירו את ה[[מכס]]ים ביניהן, כמו גם את המגבלות על תנועה חופשית של כוח העבודה.
*ב-1 בינואר [[1994]], [[הסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה]] נכנס לתוקף.
*ב-1994, המדינות החתומות על [[ההסכם הכללי בדבר תעריפים וסחר]] (מ-[[1947]]), אישרו בהסכם מרקש את הקמתו של [[ארגון הסחר העולמי]].
*ב-1 בינואר [[1995]], הוקם [[ארגון הסחר העולמי]] במטרה לקדם את הסחר החופשי; כל המדינות החברות בו נהנות מהסכמי סחר מועדפים עם שאר המדינות בארגון.
*ב-[[2005]], נחתם [[הסכם הסחר החופשי של מרכז אמריקה]], שבו שותפות, בין השאר, [[ארצות הברית]] ו[[הרפובליקה הדומיניקנית]].

==מגמות נוכחיות==
{{ערך מורחב|ערכים=[[מרכז מסחרי]], [[נתיב סחר]], [[שוק הסחורות]], [[ארגון הסחר העולמי]], [[אזור סחר חופשי]], [[סחר חופשי]], [[אזור סחר מיוחד]], [[נאסד"ק]], [[סחר הוגן]], [[מלחמת סחר]], [[אופציה]]}}
{{ראו גם|ערכים=[[:קטגוריה:מסחר לפי מדינה|מסחר לפי מדינה]], [[חדר עסקות]]}}

===הרפורמות בסין===
{{ראו גם|ערכים=[[כלכלה מתוכננת]]}}
ב-[[1978]] החלה רפורמה כלכלית ב[[הרפובליקה העממית של סין|סין העממית]]. לפני כן, הכלכלה הסינית הייתה [[כלכלה מתוכננת|מתוכננת וריכוזית]] על פי הדגם של [[ברית המועצות]]. הכלכלה הזאת הייתה נחשלת יחסית לכלכלה המערבית ולכן סין החליטה על אימוץ חלקי של [[כלכלת שוק]]. הדבר בא לידי ביטוי בהקמת אזורים כלכליים מיוחדים (אזורים עם חוקי כלכלה ליברליים יחסית) במחוזות [[גואנגדונג]], [[פוג'יין]] ו[[האינאן]]. הרפורמה הכלכלית הניבה הצלחה כלכלית מרשימה ורפורמות אחרות באו בעקבותיה. כתוצאה מכך, [[תוצר מקומי גולמי|התוצר המקומי הגולמי]] של סין צמח כמעט פי 10 בשנים 1978–[[2006]], ואילו היקף [[סחר חוץ|סחר החוץ]] של המדינה עבר את הסכום של טריליון דולר בשנה. ב-[[2004]] הפכה סין ליצואנית השלישית בגודלה בעולם, אחרי [[גרמניה]] (במקום הראשון) ו[[ארצות הברית]]. ב-[[2006]] נהנתה סין העממית מעודף במאזן המסחרי בסכום של 150 מיליארד דולר. היא גם הולכת והופכת למעצמה בתחום הייצור.

ב-[[1991]] הצטרפה סין העממית לקבוצת שיתוף הפעולה הכלכלי האסייתית-פסיפית, שהיא ארגון סחר חופשי. ב-[[1999]] הצטרפה סין גם ל[[ארגון הסחר העולמי]].

===סבב דוחה===
סבב השיחות של [[דוחה]] היא יזמה של [[ארגון הסחר העולמי]]; מטרתו היא להוריד את תעריפי ה[[מכס]] ברחבי העולם, כאשר עיקר המאמץ מתמקד בהשגת תנאי מסחר הוגנים יותר עבור [[מדינה מתפתחת|המדינות המתפתחות]]. השיחות נפתחו ב-[[2001]], בכינוס השנתי של [[ארגון הסחר העולמי]] בדוחה, בירת [[קטר (מדינה)|קטר]]. שיחות ההמשך נערכו ב[[קאנקון]] שב[[מקסיקו]] ([[2003]]), ב[[ז'נבה]] ([[2004]]), ב[[פריז]] ([[2005]], לא במסגרת הכינוס השנתי), ב[[הונג קונג]] (2005) ושוב בז'נבה ([[2006]]).

בשיחות התגלעו מחלוקות בין [[מדינה מפותחת|המדינות המפותחות]] ל[[מדינה מתפתחת|מדינות המתפתחות]] (שמאורגנות בגוש הג'י-20). הקושי העיקרי נעוץ ב[[סובסידיה|סובסידיות]] שמעניקות המדינות המפותחות לתוצרת החקלאית שלהן; הסבסוד הזה מקשה על המדינות המתפתחות לייצא את התוצרת החקלאית שלהן למדינות המפותחות במחירים תחרותיים. השיחות על הסובסידיות עלו על השרטון בכינוס של ז'נבה ([[2006]]) ועתה [[הונג קונג]] מציעה לתווך בין הצדדים. לעומת זאת, הצדדים הגיעו להסכם בעניין הפחתת עלויות המעבר של הסחורות ב[[גבול]]ות הבין-לאומיים באמצעות ייעול נוהלי הפיקוח וה[[מכס]] והחלפת [[מידע]] על הסחורות.

==מסחר בין-לאומי==
{{ערך מורחב|ערכים=[[סחר בין-לאומי]], [[סחרן יום]], [[איגוד לשכות המסחר]]}}
{{ראו גם|ערכים=[[תחנת סחר]], [[בורסה לניירות ערך]], [[לשכת המסחר הבין-לאומית]], [[בנק מרכזי]], [[הבורסה לניירות ערך בתל אביב]], [[הבורסה לניירות ערך בניו יורק]], [[הבורסה לניירות ערך בלונדון]], [[הבורסה לניירות ערך בטוקיו]], [[הבורסה לניירות ערך בפרנקפורט]], [[בורסת פריז]], [[בורסת מוסקבה]], [[נספח כלכלה וסחר]]}}
{{ראו גם|ערכים=[[מסחר רציף]], [[מסחר יומי]], [[מסחר אלגוריתמי]], [[מסחר אוטומטי]], [[יועץ השקעות]], [[תיק השקעות]], [[תעודת סל]], [[מטבע חוץ]], [[מניה]], [[נייר ערך]], [[חוזה עתידי]], [[מכירה בחסר]], [[ארביטראז']], [[סימן מסחר]], [[סוד מסחרי]], [[קניין רוחני]], [[זכויות יוצרים]]}}
{{ראו גם|ערכים=[[אמברגו]], [[מיתון]], [[אונאה]], [[אונאת כספים]], [[הונאת פונזי]], [[תרמית פירמידה]]}}
מסחר בין-לאומי הוא חליפין חוצה גבולות של סחורות ושל שירותים. ברוב הארצות, הוא מייצג חלק משמעותי מ[[תוצר מקומי גולמי|התוצר המקומי הגולמי]]. הסחר הבין-לאומי אמנם התקיים במהלך רוב ההיסטוריה (ראו: [[דרך המשי]], [[דרך הענבר]]), אך חשיבותו הכלכלית, החברתית והפוליטית גברה מאוד במאות האחרונות. הסיבות העיקריות לכך הן [[תיעוש]], אמצעי [[תחבורה]] מתקדמים, [[גלובליזציה]], [[תאגיד]]ים רב-לאומיים, ו[[מיקור חוץ]]; למעשה, כאשר משתמשים במונח "גלובליזציה", בדרך-כלל מתכוונים לתפוצתו הגוברת של [[סחר בין-לאומי|הסחר הבין-לאומי]].

העדות להצלחתו של [[סחר בין-לאומי|הסחר הבין-לאומי]] היא הניגוד בין מדינות כמו [[קוריאה הדרומית]], שאימצו מדיניות של תיעוש שמכוונת לייצוא, ל[[הודו]], שבאופן מסורתי התאפיינה יותר בסגירותה (אם כי ב-[[2005]] הודו התחילה במדיניות של פתיחות כלכלית); בחמישים השנים האחרונות, קוריאה הדרומית עלתה על הודו בכל המדדים הכלכליים, אמנם גם מוסדות ה[[מדינה]] היעילים היוו גורם חשוב בהצלחה הקוריאנית.

לפעמים, מוטלות סנקציות כלכליות על [[מדינה]] מסוימת במטרה להעניש אותה על פעולה כלשהי. אמברגו, צורה חמורה של בידוד כלכלי, הוא מצור על המסחר של מדינה מסוימת מצד מדינה אחרת. [[אמברגו]] כזה, לדוגמה, מוטל על ידי [[ארצות הברית]] על [[קובה]] כבר למעלה מ-40 שנה.

בדרך-כלל, המגבלות שמוטלות על המסחר ב[[גבול]]ות ה[[מדינה]] הן מעטות; לעומת זאת, ה[[סחר בין-לאומי|מסחר הבין-לאומי]] מנותב ומפוקח על ידי הממשלות, שקובעות את כמות הסחורות שניתן להעביר בגבולות ומטילות על הסחורות האלה מיסים ([[מכס]]ים). המכסים מוטלים בדרך-כלל על ייבוא, אך מדינות יכולות להטיל גם מכסי ייצוא ו[[סובסידיה|סובסידיות]]. כל המגבלות האלה נקראות '''חסמי מסחר'''. אם הממשלות היו מסירות את כל חסמי המסחר, היה מתקיים סחר חופשי בין המדינות. מדינות בעלות מדיניות כלכלית פרוטקציוניסטית (שנועדה להגן על התוצרת המקומית מתחרות), מקימות חסמי מסחר חדשים.

תנועת "סחר צודק" פועלת בשיתופם של ארגונים לא-ממשלתיים, שמטרתם ללחוץ על הארגונים הבין-לאומיים לקחת בחשבון שיקולים חברתיים וסביבתיים, בזמן קביעת מדיניות [[סחר בין-לאומי]]; הדברים אמורים במיוחד בנוגע לחומות המכס הגבוהות, שבהן נתקל הייצוא של מדינות [[העולם השלישי]] ל[[מדינה מפותחת|מדינות המפותחות]]. חומות אלה מהוות מכשול רציני בדרך לחילוצן של [[מדינה מתפתחת|המדינות המתפתחות]] מה[[עוני]].

תנועת "סחר צודק" גם מציעה לקבוע תקנים על התוצרת של מדינות [[העולם השלישי]]; מטרתם של התקנים האלה היא למיין את המוצרים שמיובאים מה[[מדינה מתפתחת|מדינות המתפתחות]] על מידת העמידה של החברות היצרניות בתנאי עבודה אנושיים של עובדיהן. בדרך זו, קונים בעלי מודעות חברתית במדינות המפותחות היו יכולים להכשיל את המסחר בתוצרתן של חברות נצלניות באמצעות [[חרם צרכנים]], בלי להזדקק לחסמי מסחר ממשלתיים.

==שיטות סחר פנים ואינטרנט==
{{ראו גם|ערכים=[[שוק (מסחר)]], [[מרכז קניות]], [[דרופשיפינג]], [[עמיל מכס]], [[סיטונאות]], [[קמעונאות]], [[תעשיית הביגוד]], [[תעשיית המזון]], [[מותג]]}}
קיימים שיטות שונות למסחר מיקרו-כלכלי כמו גופי מכירות.

==ראו גם==
* [[כלכלת ישראל]]
* [[המעילה בבנק למסחר]]
* [[משבר מניות הבנקים]]

==לקריאה נוספת==
* [[אבי בטלהיים]], (בעזרת דן גלעדי), '''הסוחרים''', תל אביב: הוצאת לשכת המסחר תל אביב - יפו, 1990.

==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקימילון=מסחר}}
* [https://www.youtube.com/watch?v=NI9TLDIPVcs&index=1&list=PL8dPuuaLjXtPNZwz5_o_5uirJ8gQXnhEO Specialization and Trade: Crash Course Economics #2] – סרטון הסבר על התמחות ומסחר מתוך [https://www.youtube.com/user/crashcourse CrashCourse] {{באנגלית}} {{סרטונים}}
* {{דף שער בספרייה הלאומית|987007542994705171|מסחר}}

{{בקרת זהויות}}

[[קטגוריה:מסחר|*]]
[[קטגוריה:ערכים שבהם תבנית בריטניקה אינה מתאימה]]
[[קטגוריה:ענפים כלכליים]]
[[קטגוריה:מקצועות הכלכלה]]