הצגת המקור של הדף "מלחמת לבנון השנייה"

{{סכסוך צבאי
| מערכה = [[הסכסוך האיראני-ישראלי]]
| תמונה = [[קובץ:Flickr - Israel Defense Forces - IAF Bombs Katyusha Rocket Launchers.jpg|220px|צה"ל מפציץ משגר רקטות]]
| כיתוב = כלי טיס של [[צה"ל]] מפציץ [[ארטילריה רקטית|משגר רקטות ארטילריות]] של [[חזבאללה]], [[26 ביולי]]
| תאריך התחלה = [[12 ביולי]] [[2006]]
| תאריך סיום = [[14 באוגוסט]] [[2006]]
| סוג העימות = מלחמה
| קרב לפני = [[המערכה ברצועת הביטחון]]
| קרב אחרי = [[מלחמת חרבות ברזל]]
| קרב/מלחמה = מלחמה
| מקום = [[לבנון]] וצפון [[ישראל]]
| תוצאה = הפסקת אש, פריסת [[צבא לבנון]] ב[[דרום לבנון]] והצבת כוח [[יוניפי"ל]] לאורך [[גבול ישראל–לבנון]]
| עילה = [[חטיפת חיילי צה"ל בגבול לבנון (2006)|חטיפת שני חיילי צה"ל על ידי חזבאללה]], [[אהוד גולדווסר]] ו[[אלדד רגב]]
| צד ראשון = {{דגל|ישראל||+}}
* {{סמל|צה"ל||+}}
* {{סמל|שב"כ||+}}
'''בתמיכת:'''
{{דגל|ארצות הברית||+}}
| מפקד ראשון = {{סמל|משרד הביטחון}} [[עמיר פרץ]] ([[שר הביטחון]])
{{דגל|המטה הכללי של צה"ל}} [[דני חלוץ|דן חלוץ]] ([[רמטכ"ל]])
:{{סמל|פיקוד הצפון}} [[אודי אדם]] ([[מפקד פיקוד הצפון]])
:{{סמל|חיל האוויר הישראלי}} [[אליעזר שקדי]] ([[מפקד חיל האוויר הישראלי|מפקד חיל האוויר]])
:{{סמל|חיל הים הישראלי}} [[דוד בן בעש"ט]] ([[מפקד חיל הים הישראלי|מפקד חיל הים]])
:{{סמל|אגף המבצעים}} [[גדי איזנקוט]] ([[ראש אגף המבצעים]])
| כוח ראשון = {{סמל|צה"ל||+}}: בין מאות לעשרות אלפי חיילים לפי התקדמות המבצע
{{סמל|שירות הביטחון הכללי||+}}
| צד ראשון-אבדות = '''הרוגים''': {{ש}}44 אזרחים, ו-121 חיילים (מהם 2 ש[[חטיפת חיילי צה"ל בגבול לבנון (2006)|נחטפו]]).{{ש}}'''פצועים''': {{ש}}2,000 אזרחים ו-628 חיילים{{הערה|שם=דו"ח353|דו"ח ועדת וינוגרד עמ' 353 (מבוסס על נתוני מפקד רפואה פיקודי צפון מיום 9 בנובמבר 2006)}} {{כ}} {{ש}}'''אמצעי לחימה''':{{ש}} 52 טנקים נפגעו, מהם 5 הושמדו. {{ש}}[[מסוק תובלה]] מסוג יסעור אחד הופל, ו[[סטי"ל]] נפגעה מטיל.
| צד שני = {{דגל|חזבאללה||1}}{{ש}} [[קובץ:Flag of the Amal Movement.svg|22px|border]] [[אמל]]
'''בתמיכת:'''
{{דגל|איראן||+}}{{ש}}{{דגל|סוריה (1980–2024)||+}}
----
{{דגל|לבנון}} [[צבא לבנון]]
| מפקד שני = {{ש}}{{דגל|חזבאללה}} [[עימאד מורנייה]]
| כוח שני = 8,000 לוחמי חזבאללה, מהם 700 סדירים (הערכה). 700 שכירי חרב [[סומלים]].
| צד שני-אבדות = '''הרוגים''': {{ש}}350–940 אזרחים לבנונים (ממשלת לבנון),{{ביאור|שם=כלל3–7|1,191 כלל הרוגי לבנון כולל 250 לוחמי חזבאללה.{{הערה|[[יצחק בן ישראל]], '''מלחמת הטילים הראשונה''', עמ' 7 הערה 3.}}}} 43 חיילי צבא לבנון, בין 500 (הערכות או"ם) ל-700 מחבלי חזבאללה (הערכות צה"ל), 81 מחבלים של [[משמרות המהפכה]] וארגוני טרור אחרים ו-8 אזרחים זרים. {{ש}}'''פצועים''': {{ש}}2,500 אזרחים, 100 חיילי צבא לבנון, כ-1,000 מחבלי חזבאללה. {{ש}}'''שבויים''': 21 מחבלי חזבאללה. {{ש}}'''פליטים''': כ-900 אלף אזרחים.
| הערות = בנוסף נהרגו 5 משקיפי [[יוניפי"ל]] {{דגל|האומות המאוחדות|30}}</center>
| שם = מלחמת לבנון השנייה
| מנהיג ראשון = {{דגל|ישראל}} [[אהוד אולמרט]] ([[ראש ממשלת ישראל]])
| מנהיג שני = {{דגל|חזבאללה}} [[חסן נסראללה]] (מזכ"ל חזבאללה)
}}
[[קובץ:Lebanon2ribon.svg|ממוזער|209x209 פיקסלים|[[אות מלחמת לבנון השנייה]] שהוענק לחיילי [[צה"ל]] שהיו בשירות פעיל במהלכה]]
'''מלחמת לבנון השנייה''' התנהלה בין [[ישראל]] ל[[חזבאללה]] בקיץ [[2006]] ב[[לבנון]] ובצפון ישראל. המלחמה נפתחה בשם '''מבצע שכר הולם''' עקב [[חטיפת חיילי צה"ל בגבול לבנון (2006)|חטיפתם של שני חיילי צה"ל]] [[אלדד רגב]] ו[[אהוד גולדווסר]] שלאחר מכן שונה לשם '''מבצע שינוי כיוון''', אולם לאחר סיומה נקבע שמה ל'''מלחמת לבנון השנייה'''. בלבנון מכונה המלחמה '''מלחמת 34 הימים''' או '''מלחמת יולי''' (ב[[ערבית]]: '''حرب تَمُّوز''', [[תעתיק]] מדויק: '''חַרְבּ תמוּז'''). המלחמה נמשכה 34 ימים, מ־[[12 ביולי]] ([[ט"ז בתמוז]] [[ה'תשס"ו]]) עד הפסקת האש ב־[[14 באוגוסט]] ([[כ' באב]] ה'תשס"ו), אם כי כוחות צה"ל המשיכו לפעול בלבנון עד [[1 באוקטובר]] 2006.{{ביאור|ב-1 באוקטובר 2006 יצאו כל כוחות צה"ל מלבנון, למעט חלקו הצפוני של הכפר [[ע'ג'ר]].}}

ה[[עילה למלחמה]] הייתה תקיפה מתוכננת של [[חזבאללה]] באזור [[גבול ישראל–לבנון]], בתקרית שבה [[חטיפת חיילי צה"ל בגבול לבנון (2006)|נחטפו שני חיילי צה"ל]] ונהרגו שלושה, במקביל ל[[הפגזה ארטילרית]] כבדה. בעקבות האירוע הגיבה ישראל בתקיפה מסיבית, ראשית מן האוויר, ולאחר מכן גם באמצעות יחידות הקרקע שנלחמו נגד כוחות החזבאללה ב[[דרום לבנון]].

כחלק מ[[תוצאות מלחמת לבנון השנייה|תוצאות המלחמה]], קיבלה [[מועצת הביטחון של האומות המאוחדות]] את [[החלטה 1701 של מועצת הביטחון של האו"ם|החלטה 1701]], האוסרת על הכנסת כל נשק ל[[דרום לבנון]]. עם זאת, חזבאללה התעצם ב[[רקטה|רקטות]] ארוכות טווח, באיכויות ובהיקפים גדולים משמעותית ממה שהיו לו טרם המלחמה, אך נשמר שקט יחסי באזור הגבול.{{הערה|{{הארץ|עמוס הראל|צה"ל משנה גישה: חיזבאללה אינו ארגון גרילה, אלא צבא|0000017f-e3ff-d804-ad7f-f3ff82a80000|4 במרץ 2016}}}}{{הערה|{{ערוץ7||'הנשק של חיזבאללה לא מבייש אף צבא בעולם'|276550|20 במאי 2014}}}}{{הערה|{{וואלה|אמיר בוחבוט|המלחמה הבאה מול חזבאללה כבר תיראה אחרת לגמרי|2839981|23 במרץ 2015}}}}
המלחמה נתפסה בקרב הציבור הישראלי ככישלון ונמתחה ביקורת קשה על הדרג המדיני ועל ה[[צבא ההגנה לישראל במלחמת לבנון השנייה|פיקוד הצבאי הבכיר]] על דרך ניהול המלחמה. הקמת [[ועדת וינוגרד]] ומחאה ציבורית גרמה, בין השאר, ל[[התפטרות]]ם של [[הרמטכ"ל]] [[דני חלוץ]] ושל אלוף [[פיקוד הצפון]] [[אודי אדם]].

== רקע ==
לאחר סיום [[מלחמת לבנון הראשונה]] ביולי [[1985]] שלט צה"ל בדרום לבנון ב[[רצועת הביטחון|אזור חיץ]] ברוחב מספר קילומטרים, כדי להגן על היישובים הסמוכים ל[[גבול ישראל–לבנון]]. לאחר שצה"ל ספג אבדות רבות מצד חזבאללה ולאחר לחץ ציבורי כבד, הורה ראש הממשלה [[אהוד ברק]] במאי [[2000]] על נסיגה מדרום לבנון. בעקבותיה התפרס [[חזבאללה]] ברחבי [[דרום לבנון]] ועל הגבול הבינלאומי וביסס בה את שליטתו, בבניית ביצורים מוסווים (שזכו לכינוי "שמורות טבע") וצבירת נשק רב, בין היתר [[טיל נ"ט|טילי נ"ט]] ו[[ארטילריה רקטית]] ארוכת-טווח, שנועדה לטענתו לקיים [[מאזן אימה]] שימנע מצה"ל לפלוש שנית ללבנון, אך למעשה שימשה בידיו כגיבוי בפעולותיו נגד ישראל.

במשך שש השנים שלאחר הנסיגה חלה ירידה דרסטית במספרן ובעוצמתן של התקפות חזבאללה על ישראל. בתקופה זו שמר חזבאללה את העימות ״על אש קטנה", ומפעם לפעם תקף לאורך הגבול הצפוני, בעיקר את מוצבי צה"ל. מדיניות זו של חזבאללה נבעה מסיבות פנים לבנוניות, כדי להמשיך לבצר את מעמדו בחברה הלבנונית, כמי שמוביל את ההתנגדות לישראל, מבלי לשלם מחיר יקר מדי על כך למול ישראל.{{הערה|[[גיא בכור]], מתוך עדותו בוועדת וינוגרד עמ' 26}} מניין ההרוגים בכל תקופה זו שעמד על 14 חיילי צה"ל ו־6 אזרחים, היה נמוך מאוד בהשוואה למספר האבדות בתקופת אחזקת רצועת הביטחון. ככלל הגבול היה שקט, מצבם הכלכלי של יישובי הצפון הוטב, וה[[תיירות]] הלכה והשתקמה.

אף שלקראת ביצוע הנסיגה בשנת 2000 הצהיר ראש הממשלה אהוד ברק שאם לאחר הנסיגה תיפתח אש לבנונית, "כל לבנון תבער", בפועל הסתכמו תגובות צה"ל לפעולות ההתקפיות המוגבלות של חזבאללה בהפצצות ממוקדות או באש ארטילרית מוגבלת, כדי למנוע הסלמה של המצב. מחליפו של ברק, [[אריאל שרון]], המשיך במדיניות איפוק זו.

זמן קצר לאחר הנסיגה, ב־[[7 באוקטובר]] 2000, [[חטיפת החיילים בהר דב|חטפו אנשי חזבאללה]] שלושה חיילים באזור [[הר דב]]. באירוע אחר [[פרשת טננבוים|נחטף קצין המילואים אלחנן טננבוים]], לאחר שפותה לנסוע ל[[דובאי]] ומשם הועבר ללבנון.

במהלך תקופה זו נתגלעה מחלוקת חדשה בין לבנון לישראל, כאשר לבנון החלה להקים מתקן הטיה ושאיבת מים סמוך לנחל ה[[וזאני|ווזאני]], שהוא אחד המקורות העיקריים של נחל ה[[חצבאני]]. בנוסף לכך, במספר הזדמנויות חזבאללה ירה פגזי [[נ"מ]] שנחתו ביישובי הצפון. לטענת הארגון, היה מדובר בירי תגובה לחדירת מטוסי [[חיל האוויר הישראלי]] למרחב הלבנוני, אם כי לרוב פגזי נ"מ מתוכננים להתפוצץ בעודם באוויר, אם החטיאו את מטרתם (מנגנון מבוסס זמן או קרבה), ולכן ניתן לשער שמלכתחילה הירי כוון ליישובים הישראליים.

צעדים אלו התפרשו בישראל כניסיונות [[התגרות]] של החזבאללה שמטרתם לתת לגיטימציה לחזבאללה לשגר אלפי רקטות שהועברו לארגון מסוריה ואיראן, כתגובה לצעד תוקפני של ישראל ובכך לגרור את ישראל למלחמה שתקנה לה תדמית של מדינה תוקפנית. מסיבה זו ישראל נקטה לרוב במדיניות של הבלגה, שספגה לביקורת פנימית בטענה שמדיניות זו, לאחר הנסיגה מלבנון, מחלישה את ההרתעה של צה"ל ובכך מעודדת את החזבאללה להמשיך במעשיו.

בשנת [[2004]] החליט ראש הממשלה אריאל שרון לשחרר, במסגרת עסקת שבויים, כ-400 אסירים לבנונים ופלסטינים תמורת שחרור טננבוים והשבת גופות שלושת החיילים, שנהרגו במהלך החטיפה. בנובמבר 2005 כשל [[ניסיון החטיפה בע'ג'ר (2005)|ניסיון חטיפת חיילים נוסף למטרת מיקוח בכפר ע'ג'ר]], מה שהוביל ליום קרב במרחב הכפר והר דב.

תקוותיה של ישראל כי [[החלטה 1559 של מועצת הביטחון של האו"ם|החלטה 1559 של מועצת הביטחון]] שהתקבלה בסוף 2004 אשר חייבה את פירוק המיליציות החמושות בלבנון מנשקן וכן [[מהפכת הארזים]] שהביאה לסיום [[הסדר הסורי בלבנון|השליטה הסורית בלבנון]] יביאו לפירוק חזבאללה נכזבו. חזבאללה שהמשיך להתחמש אף נכנס לפוליטיקה הלבנונית, כשהוא מתבסס על הצלחות העבר בעימות כנגד ישראל, ודוחק את שאר המפלגות השיעיות לעמדה נחותה. עם פרוץ מלחמת לבנון השנייה היו בממשלה הלבנונית בראשות [[פואד סניורה]] שני שרים המזוהים עם מפלגת חזבאללה.

במהלך 2005 החלה בצה"ל הכנת [[תוכנית מגירה]] בשם "שוברת הקרח", שהייתה אמורה להיות המתווה לפעילות במקרה של הסלמה בגבול הצפון, אך בעת מבחן המציאות צה"ל לא השתמש בה.

בבוקר פתיחת המלחמה יזם החזבאללה [[חטיפת חיילי צה"ל בגבול לבנון (2006)|פעולת חטיפה נוספת]], שבה חטף שני חיילי צה"ל והרג שלושה, תוך הפגזה ארטילרית של יישובי [[קו העימות]] באזור [[שלומי]] וזו הביאה לפריצת המלחמה.
תוך כדי הלחימה בלבנון המשיך צה"ל גם ב[[מבצע גשמי קיץ]] ב[[רצועת עזה]], שהחל בעקבות חטיפת [[גלעד שליט]].

==הצבאות במלחמת לבנון השנייה==
{{ערך מורחב|צבאות במלחמת לבנון השנייה}}

=== צה"ל ===
{| class="wikitable mw-collapsible mw-collapsed" align="center"
! colspan="3" " | מפקדי צה"ל במלחמת לבנון השנייה
|-
! {{רווח קשיח|18}}תפקיד{{רווח קשיח|18}} !! {{רווח קשיח|8}}שם{{רווח קשיח|8}} !! הערות
|-
| {{דגל|הרמטכ"ל}} [[ראש המטה הכללי]] || [[דן חלוץ]] || פרש מצה"ל בעקבות המלחמה
|-
| [[סגן הרמטכ"ל]] || [[משה קפלינסקי]] ||
|-
| {{סמל|זרוע היבשה}} מפקד [[זרוע היבשה]] || [[בני גנץ]] ||
|-
| {{סמל|חיל האוויר הישראלי}} מפקד [[חיל האוויר הישראלי|חיל האוויר]] || [[אליעזר שקדי]] ||
|-
| {{סמל|חיל הים הישראלי}} מפקד [[חיל הים הישראלי|חיל הים]] || [[דוד בן בעש"ט]] || המשיך בתפקידו עוד 14 חודשים לאחר המלחמה
|-
| {{סמל|אגף המבצעים}} ראש [[אגף המבצעים]] || [[גדי איזנקוט]] ||
|-
| {{סמל|אגף המודיעין}} ראש [[אגף המודיעין]] || [[עמוס ידלין]] ||הגיע מחיל האוויר
|-
| {{סמל|אגף התכנון}} ראש [[אגף התכנון]] || [[יצחק הראל]] ||
|-
| {{סמל|אגף התקשוב}} ראש [[אגף התקשוב]] || [[אודי שני]] ||
|-
| {{סמל|אגף כוח אדם}} ראש [[אגף משאבי אנוש]] || [[אלעזר שטרן]] ||לימים חבר כנסת
|-
| {{סמל|אט"ל}} ראש [[אגף הלוגיסטיקה, הרפואה והמרכזים]] || [[אבי מזרחי]] ||
|-
| {{סמל|פיקוד הצפון}} מפקד [[פיקוד הצפון]] || [[אודי אדם]] || פרש מצה"ל בעקבות המלחמה
|-
| {{סמל|פיקוד המרכז}} מפקד [[פיקוד המרכז]] || [[יאיר נוה]] ||
|-
| {{סמל|פיקוד הדרום}} מפקד [[פיקוד הדרום]] || [[יואב גלנט]] ||לימים חבר כנסת ו[[שר הביטחון]]
|-
| {{סמל|פיקוד העורף}} מפקד [[פיקוד העורף]] || [[יצחק גרשון]] ||
|-
| {{סמל|חיל התותחנים}} [[חיל התותחנים הישראלי|קצין תותחנים ראשי]] || [[לורנס מועלם]] ||
|-
| {{סמל|חיל ההנדסה הקרבית}} [[חיל ההנדסה הקרבית|קצין הנדסה ראשי]] || [[שמעון דניאל]] ||
|-
| {{סמל|חיל השריון}} [[קצין שריון ראשי]] || [[חלוצי רודוי]] ||
|-
| {{סמל|חיל הרגלים הישראלי}} [[קצין חי"ר וצנחנים ראשי]] || [[יוסי היימן]] ||
|-
| {{סמל|חיל החימוש}} [[קצין חימוש ראשי]] || [[חיים רונן]] ||
|-
| {{סמל|חיל המשטרה הצבאית}} [[קצין המשטרה הצבאית הראשי]] || [[רוני בני]] ||
|-
| {{סמל|עוצבת האש}} מפקד [[עוצבת האש]] || [[איל איזנברג]] || על תפקוד עוצבתו נאמר בדו"ח [[ועדת וינוגרד]]: "העוצבה לא השלימה את משימותיה, וחלק גדול של תכנוניה לא יצא כלל אל הפועל",{{הערה|[http://www.vaadatwino.gov.il/pdf/דוח%20סופי.pdf הדו"ח הסופי של ועדת וינוגרד], עמוד 321}} אך שירותו בצה"ל נמשך, והוא קודם לדרגת אלוף
|-
| {{סמל|עוצבת הגליל}} מפקד [[עוצבת הגליל]] || [[גל הירש]] || פרש מצה"ל בעקבות המלחמה
|-
| {{סמל|עוצבת הפלדה}} מפקד [[עוצבת הפלדה]] || [[גיא צור]] ||
|-
| מפקד [[עוצבת נתיב האש]] || [[ארז צוקרמן]] || פרש מצה"ל בעקבות המלחמה
|-
| {{סמל|עוצבת געש}} מפקד [[עוצבת געש]] || [[אלי רייטר]] ||
|-
| {{סמל|עוצבת המפץ}} מפקד [[עוצבת המפץ]] || [[יואב הר אבן]] ||
|-
| {{סמל|חטיבת גולני}} מפקד [[חטיבת גולני|חטיבה 1 – גולני]] || [[תמיר ידעי]] ||לימים [[מפקד זרוע היבשה]]
|-
| {{סמל|חטיבת כרמלי}} מפקד [[חטיבת כרמלי|חטיבה 2 – כרמלי]] || [[אילן אטיאס]] ||
|-
| {{סמל|חטיבה 7}} מפקד [[חטיבה 7|חטיבה 7 – סער מגולן]] || [[אמנון אשל אסולין]] ||
|-
| {{סמל|חטיבת הצנחנים}} מפקד [[חטיבת הצנחנים|חטיבה 35 – צנחנים]] || [[חגי מרדכי]] ||
|-
| {{סמל|חטיבת גבעתי}} מפקד [[חטיבת גבעתי|חטיבה 84 – גבעתי]] || [[יואל סטריק]] ||
|-
| {{סמל|חטיבה 188}} מפקד [[חטיבה 188|חטיבה 188 – ברק]] || [[משה שטרית]] ||
|-
| {{סמל|חטיבה 226}} מפקד [[חטיבה 80|חטיבת צנחנים 226 – הנשר השחור]] || [[בועז עמידרור]] ||
|-
| מפקד [[חטיבה 300|חטמ"ר 300 – ברעם]] || [[חן ליבני]] ||
|-
| {{סמל|חטיבה 401}} מפקד [[חטיבה 401|חטיבה 401 – עקבות הברזל]] || [[מוטי כידור]] ||
|-
| מפקד [[חטיבה 408|חטיבה 408 – חוד החנית]] || [[ארז וינר]] ||
|-
| מפקד [[חטיבה 434|חטיבה 434 – עקבות הפלדה]] || [[גיל מעוז]] ||
|-
| מפקד [[עוצבת חצי האש|חטיבת צנחנים 551 – חצי האש]] || [[דני קס לוין]] ||
|-
| {{סמל|חטיבת אלכסנדרוני}} מפקד [[חטיבת אלכסנדרוני|חטיבה 609 – אלכסנדרוני]] || [[שלומי כהן]] ||
|-
| מפקד [[חטיבה 623|חטיבה 623 – חוד החנית]] || [[איתי וירוב]] ||
|-
| מפקד [[חטיבה 724|חטיבה 724 – עודד]] || [[אנואר סעב]] ||
|-
| מפקד [[עוצבת חירם|חטמ"ר 769 – חירם]] || [[רביב ניר]] ||
|-
| מפקד [[חטיבת מרכבות הפלדה|חטיבה 847 – מרכבות הפלדה]] || [[מאיר פינקל]] ||
|-
| {{סמל|חטיבת הנח"ל}} מפקד [[חטיבת הנח"ל|חטיבה 933 – נח"ל]] || [[מיקי אדלשטיין]] ||
|}
בפרוץ המלחמה [[פיקוד הצפון]] (בפיקוד [[אודי אדם]]) מנה שתי [[אוגדה|אוגדות]] סדירות ועם התפתחות הלחימה נוספו להן 3 אוגדות נוספות. סך הכל היו לפיקוד הצפון שתי אוגדות חי"ר ושלוש אוגדות משוריינות, בהם [[סדר כוחות]] של 370 [[טנק]]י [[מרכבה (טנק)|מרכבה]]. במהלך המלחמה גויסו כ־89,000 חיילי [[שירות המילואים בישראל|מילואים]] בכל החילות.{{הערה|[http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=591958 צילום כתבת עיתון מידיעות אחרונות, 9.12.14]}} למרות סדר הכוחות הגדול שעמד לרשות צה"ל, בשום שלב של הלחימה לא היו על אדמת לבנון יותר מ־10,000 חיילי צה"ל בו זמנית.{{הערה|{{הארץ|עמוס הראל|חלוץ, אולמרט ואדם הולכים להזיע|1.1558560|25 בינואר 2007}}}} לרשות פיקוד הצפון עמד גם [[חיל האוויר הישראלי]] שנהנה משליטה מוחלטת באוויר ו[[חיל הים]] שנהנה משליטה מוחלטת בים והטיל מצור ימי על לבנון.

חיילי מילואים מחילות היבשה, שגויסו בצווי חירום למלחמה, הגיעו למחסנים ומצאו שחסר בהם ציוד חיוני הדרוש להם לצורך ניהול הלחימה. בעיקר חסרו [[אמצעי ראיית לילה]], [[כלי נשק|נשק]] מדויק וציוד קשר. עלות הלחימה והצורך בסדר כוחות גדול ללחימה השפיעו על שירות המילואים. כוחות מילואים גדולים יותר נדרשו לשמירה על הביטחון ולעיתים גם בוצע [[גיוס מילואים]] נרחב, בין השאר ל[[מבצע חומת מגן]]. צורך זה, בשילוב עם ירידה חדה בתקציב הפנוי, הובילו לירידה חדה בהקצאת ימי המילואים שהוקדשו לאימון יחידות ה[[מילואים]] למלחמה. כמו כן, [[האינתיפאדה השנייה]], שהחלה זמן קצר לאחר יציאת צה"ל מלבנון ב־[[2000]], גרמה לצמצום ניכר בהיקף האימונים שבוצעו בצה"ל בשל עיסוק מרובה של כוחות הצבא בפעילות מבצעית שוטפת. טענות נוספות הושמעו על [[מחסור]] באספקה של מזון ושתייה.

לטענת גורמים בכירים בצבא עוד לפני תחילת המלחמה עמלו רבות במודיעין הישראלי על השגת מידע על חזבאללה, שהתגלה כמדויק. אם כי היו תלונות אחדות על היעדר מודיעין נקודתי מצד החיילים בשטח, ועל כך שמידע שהיה קיים לא הגיע בזמן אמת לשטח.{{דרושה הבהרה|נשמע כתעמולה וסותר לא מעט טענות שעלו ועולות לגבי זמינות מידע מודיעיני לכוחות}}

במלחמה זו השתמש צה"ל בעיקר בציוד מייצור ישראלי (כגון טנקי המרכבה) ואמריקאי (כגון מטוסים). חלק מהציוד סופק לישראל במסגרת תוכנית הסיוע האמריקאית.

ב־[[8 באוגוסט]] [[2006]] שלח [[הרמטכ"ל]] [[דן חלוץ]] את [[סגן הרמטכ"ל|סגנו]] [[משה קפלינסקי]] לפיקוד הצפון, כמתאם מטעם המטה הכללי לצידו של האלוף אדם. לדעת פרשנים בכלי התקשורת, צעד זה מזכיר את מינויו של [[חיים בר-לב]] למפקד החזית הדרומית במהלך [[מלחמת יום כיפור]], מהלך שהביע חוסר אמון בתפקודו של מפקד [[פיקוד הדרום]], [[שמואל גונן|שמואל גונן (גורודיש)]].{{הערה|{{ynet|חנן גרינברג|האם לפיקוד הצפון יהיו שני מפקדים?|3288308|8 באוגוסט 2006}}}}

===כוחות חזבאללה===
המערך הצבאי של ה[[חזבאללה]] התבסס על פריסה נרחבת בכפרים השיעיים בדרום לבנון בבתים אזרחיים ובמאחזים בטבע שכונו בישראל "שמורות טבע". הכוחות הורכבו מחוליות הגנתיות של קלעים ונושאי נ"ט בשילוב עם חוליות של משגרי רקטות. אמצעי הלוחמה של חזבאללה כללו [[טילי נ"ט]], מטעני חבלה וכלי נשק אחרים. כמו-כן החזיקו בעשרות אלפי [[ארטילריה רקטית|רקטות]] לטווחים שונים לתקיפת מטרות אזרחיות בישראל.

חזבאללה אסף מידע באמצעים טכנולוגיים מתקדמים, והקים חדרי תצפית והאזנה בכפרים שונים. כמו כן הפעיל חזבאללה סוכנים בישראל שמסרו לו מידע שימושי, ובכללו התנהלות כוחות צבא, תכנונים לפעולה בלבנון, ומיקום נפילות הרקטות.

במלחמת לבנון השנייה חזבאללה תוגבר ביותר מ־700 חברי מיליציות אסלאמיות מ[[סומליה]] שלחמו עמו נגד [[ישראל]] בתמורה לממון ואימונים.{{הערה|{{הארץ|הניו יורק טיימס|האו"ם: כ-720 סומלים לחמו לצד חיזבאללה נגד ישראל|1.1548980|15 בנובמבר 2006}}}}{{הערה|{{וואלה||סומלים לחמו עבור חזבאללה נגד ישראל|1008529|15 בנובמבר 2006}}}} מלבד כוחות אלה, הסתמך חזבאללה גם על תמיכה של [[סוריה]] ו[[איראן]]. הסיוע היה בעיקרו לוגיסטי והתמצא במשלוחי אמצעי לחימה ואימון.

חזבאללה חומש בציוד מגוון, אך כמעט שלא היה לו נשק כבד. עיקר חימושו היה [[נשק קל]], [[רקטה|רקטות]], [[טיל]]ים ו[[מטען צד|מטענים מאולתרים]], המותאמים ל[[לוחמת גרילה]]. לחזבאללה לא היו כוחות ים או אוויר. חלק מהציוד יוצר עוד בימי [[ברית המועצות]] כגון רוס"ר [[AK-47]] ורקטות [[גראד]]. לחזבאללה היה גם נשק מודרני כמו [[9M133 קורנט|טילי 9M133 קורנט]]. [[טיל|טילים שונים]], ביניהם טילי קורנט, הצליחו לפגוע ב־45 טנקים והשמידו שלושה טנקים.{{הערה|שם=הטיל שכופף|{{ynet|חנן גרינברג|הטיל שכופף את אגרוף הפלדה|3297389|22 באוגוסט 2006}}}} עשרים ושניים טילים הצליחו לחדור את שריון ה[[טנק]].{{הערה|שם=הטיל שכופף}} מרבית הטנקים ששריונם נחדר שייכים לדורות מוקדמים יותר של המרכבה, אך גם שריונם של חמישה טנקי [[מרכבה סימן 4]] נחדר על ידי טילי נ"ט. שבעה טנקים נוספים נפגעו ממטעני צד{{מקור|נושא=ישראל|נושא2=היסטוריה}} ושני טנקים הושמדו על ידי [[מטען גחון]]. המערך הרקטי של החזבאללה כלל, בנוסף לקטיושות וגראדים, גם רקטות ארוכות טווח מייצור איראני.

מאמצי החזבאללה בזמן הלחימה רוכזו בירי מסיבי של [[טיל נגד טנקים|טיל נ"ט]] ורקטות לעבר כוחות [[צבא הגנה לישראל|צה"ל]] ומטרות אזרחיות בתוך ישראל. באחד המקרים הצליח חזבאללה לפגוע ב[[סטי"ל]] "[[אח"י חנית]]" באמצעות טיל מדגם C-802 ובמקרה אחר הפיל [[מסוק]] תובלה מדגם [[יסעור (מסוק)|יסעור]].

==שדה הקרב==

[[קובץ:Mt. Adir Lookout (2).JPG|שמאל|ממוזער|250px|שמות עשרת ההרוגים הראשונים במלחמת לבנון השנייה – ב[[הר אדיר|מצפור הר אדיר]]. מימין: חמשת ההרוגים בהתקפה על ה"האמרים". משמאל: ארבעת הרוגי הטנק, וההרוג מהכוח שנכנס לחלץ את גופותיהם.]]
הקרבות היבשתיים התנהלו ב[[דרום לבנון]], אך הלחימה הגיעה עד [[ביירות]] בצפון וכיסתה ערים גדולות נוספות כגון [[צור (לבנון)|צור]]. בצד הישראלי כיסתה המלחמה את כל [[הגליל]] במדינת ישראל, שהופצץ ב[[טיל קרקע-קרקע|טילי קרקע-קרקע]] וברקטות. [[חיל הים]] פעל ב[[הים התיכון|ים התיכון]], בסמוך לחופי לבנון.

דרום לבנון מתאפיין בנוף הררי עם כפרים רבים, אך אין בו ערים גדולות. מרבית תושבי האזור הם מוסלמים שיעים מעדת ה[[מתואלים]]. כפרים אלה שימשו את לוחמי החזבאללה להצבת מאגרי תחמושת וסיועה של אוכלוסייה אזרחית למאמץ הלחימה שלהם. פני השטח שופעים מים מנהר ה[[ליטני]] שיובלו הנשפך אל הים התיכון נקבע כגבול הצפוני של ההתקדמות הקרקעית הישראלית לתוך שטח לבנון. כמו כן, ביצרו לוחמי החזבאללה את השטח הקרוב לגבול עם ישראל בעזרת [[לוחמת מנהרות|מנהרות]] ו[[בונקר]]ים רבים המכונים "שמורות טבע".

בחלקו הישראלי של העימות מתאפיין האזור ברמה הררית שאזוריה המאוכלסים בצפיפות הרבה ביותר שוכנים לחוף הים. כמו כן, שוכנים באזור בסיסי צבא חשובים ואזורי תעשייה גדולים. חלק מהבתים הפרטיים בוצרו ב[[מרחב מוגן|מרחבים מוגנים]], אך הביצורים היו נפוצים בעיקר ביישובים הסמוכים לגבול וחלק ניכר מהבתים בערים הגדולות היה ללא מיגון.

==מהלך המלחמה==
{{הפניה לערך מורחב|אירועי מלחמת לבנון השנייה}}

===המערכה האווירית ופעילות נקודתית של כוחות קטנים===
בשלבי המבצע הראשונים (12 עד 18 ביולי), מרבית ההתקפות הצה"ליות התבצעו באמצעות הפצצות מסיביות של [[חיל האוויר הישראלי|חיל האוויר]] והפגזות [[ארטילריה]] על ידי [[חיל התותחנים]]. מטוסי קרב הפציצו מטרות שנקבעו מראש, בהן גם מבני פיקוד ובקרה, שדה התעופה ומבנים אסטרטגיים אחרים וכן משגרי רקטות ומחבלים שאותרו על ידי [[כטב"ם|כלי טיס בלתי מאוישים]] של חיל האוויר. ב־13 ביולי הטיל צה"ל מצור כללי על לבנון. מטוסי קרב תקפו את [[נמל התעופה הבין-לאומי רפיק אל-חרירי|נמל התעופה הבינלאומי של ביירות]] וגרמו לסגירתו. סגר ימי ואווירי מלא הוטלו על לבנון. ב־13 וב־15 ביולי, הופצצה תחנת הכוח "ג'ייה", הנמצאת 30 ק"מ דרומית לביירות, ו[[דלק]] בכמות של כ־110 אלף חביות נשפך ל[[הים התיכון|ים התיכון]].{{הערה|{{ynet|איי.פי|לבנון: נתבע את ישראל על כתם נפט שיצרה|3303626|13 בספטמבר 2006}}}} ב־13 ביולי התבצע [[מבצע משקל סגולי]]{{הערה|1=גל פרל, [https://galperel.wordpress.com/2020/07/12/%d7%94%d7%a9%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%a9%d7%97%d7%9c%d7%a4%d7%95-%d7%91%d7%99%d7%9f-%d7%9e%d7%9c%d7%97%d7%9e%d7%aa-%d7%9c%d7%91%d7%a0%d7%95%d7%9f-%d7%94%d7%a8%d7%90%d7%a9%d7%95%d7%a0%d7%94-%d7%95%d7%94/ "השנים שחלפו בין מלחמת לבנון הראשונה והשנייה השכיחו מהצבא אמיתות יסוד"], הבלוג '''על הכוונת''', {{כ}} 13 ביולי [[2020]].}}, במהלכו השמיד חיל האוויר במהלך 34 דקות חלק ניכר מן המערך הרקטי לטווח ארוך של חזבאללה.{{הערה|{{דובר צה"ל|לילך גונן, אתר חיל האוויר|כך השמיד חיל האוויר את רוב מערך הרקטות של חיזבאללה|1133-16575|15 ביולי 2012}}}} עד 18 ביולי הצליח חיל האוויר להשמיד את מרבית מערך הרקטות ארוכות הטווח של חזבאללה.

במקביל, במשך כל שלבי המבצע, הפגיז [[חיל התותחנים הישראלי#שנות האלפיים|חיל התותחנים הישראלי]] שטחי שיגור בדרום לבנון הן ב[[פגז]]י 155 מ"מ והן ב[[ארטילריה רקטית|רקטות]] [[M-270 MLRS|מנתץ]]. חלק ניכר מהחימוש כלל [[פצצת מצרר|פצצות מצרר]].

ככל שנמשכה הלחימה גדל היקף הפעילות הקרקעית של כוחות קרקעיים של צה"ל. ב־17 ביולי החלה הריסת [[מוצב]]י חזבאללה הסמוכים לגדר הגבול ו[[חישוף]] השטח הסמוך לגבול בידי [[דחפור די-9 בשירות צה"ל|דחפורים]] של [[חיל ההנדסה הקרבית]]. יומיים לאחר מכן נכנסו כוחות צבא סדירים לתוך לבנון על מנת להשתלט על כפרים שבשליטת חזבאללה הסמוכים לגבול. במהלך ההתקפה נכנסו יחידות ישראליות לכפר [[מארון א-ראס|מארון א־ראס]] והרגו עשרות מחבלים תוך כדי ספיגת אבדות במסגרת [[קרב מארון א-ראס (2006)|קרב מארון א-ראס]]. במהלך הקרב ירה כוח הנדסה קרבית רקטת [[צפע שריון]] על ה[[קסבה]] של הכפר, והחריב אותה תוך הריגת עשרות מחבלים שהתחפרו בפנים ונהרגו מהפיצוץ.{{הערה|ירדן בן-צור, [http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=209705&highlight=%F6%F4%F2+%F9%F8%E9%E5%EF מרון הרוס], [[במחנה]] (מוצג בפורום צבא וביטחון ב[[פרש (אתר)|פרש]]).}}

למחרת, ב־20 ביולי, פתח צה"ל ב[[מבצע קורי פלדה]] 1, ב[[עייתא א-שעב]], אך המאמץ הוסט לאחר מכן לעבר מארון א-ראס. במסגרת המשך המבצע, שקיבל את השם "קורי פלדה 2" ב־23 ביולי, כוחות צה"ל נכנסו אל העיירה [[בינת ג'בייל]], שם התנהלו קרבות קשים, בהם [[קרב בינת ג'בייל]] בו נהרגו 8 חיילים ולמעלה מ־40 מחבלים.{{ביאור|"עשרות מחבלים מהכוח המיוחד של חזבאללה נהרגו והיתר נסוגו, אולם התוצאות היו קשות - שמונה הרוגים ועשרות פצועים."{{הערה|[[עשהאל לובוצקי]], '''[[מן המדבר והלבנון]]''', [[הוצאת ידיעות ספרים]], 2008. עמוד 83}}}} במהלך הקרב, הסמג"ד [[רועי קליין]] הקריב את עצמו כדי להציל את חייליו, וזכה על כך ב[[עיטור העוז]].{{הערה|{{nrg|חן קוטס-בר|כך הפכה גבורתו של רס"ן רועי קליין למיתוס|383/606|7 ביולי 2012|1|2}}}}

ב־25 ביולי השמיד חיל האוויר עמדת [[תצפית (צבא)|תצפית]] של ה[[או"ם]] ב[[אל-ח'יאם]] באמצעות [[פצצה מונחית]] במשקל 500 ק"ג. מהפגיעה נהרגו ארבעה משקיפי [[יוניפי"ל]]. ראש הממשלה התנצל בפני מזכ"ל האו"ם על התקרית.{{הערה|{{nrg|טל שניידר|ישראל לא סייעה לחקור הרג המשקיפים|485/592|30 בספטמבר 2006||}}}}

=== גיוס [[שירות המילואים בישראל|מילואים]] והרחבת הקרבות לכל הגזרה הקרובה ל[[גבול ישראל–לבנון|גבול ישראל לבנון]] ===
[[קובץ:כניסה ללבנון.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[חטיבה 226|צנחני מילואים]] בכניסה רגלית ללבנון]]
[[קובץ:2006 Lebanon War. XLVI.jpg|ממוזער|250px|[[דחפור D9 משוריין]] הורס [[מוצב]] של [[חזבאללה]] ב[[גבול ישראל-לבנון]].]]
ב־27 ביולי החליט הקבינט הביטחוני-מדיני על גיוס 3 אוגדות [[שירות המילואים בישראל|מילואים]] וכבר למחרת גויסו אלפי חיילי מילואים ב[[צו 8]].

ב־29 ביולי התחיל מבצע "קורי פלדה 3" בכפרים נוספים הסמוכים לגבול. ב־30 ביולי לאחר קריסת בית על תושביו בכפר [[קאנא]], וחילוץ 28 גופות, הסכימה ישראל ל[[הפוגה]] של 48 שעות בפעילות האווירית שלו. בעקבות זאת גם ה[[חזבאללה]] הפסיק לירות רקטות לעבר [[מחוז הצפון|צפון ישראל]]. רק ב־1 באוגוסט לאחר שהתחדשו שיגורים יומיים של מאות רקטות לעבר ישראל, אישר הקבינט פעילות קרקעית רחבת היקף, וחטיבות [[שירות המילואים בישראל|מילואים]] נכנסו ללבנון ופעלו לאורך כל הגזרה בכפרים הדרומיים. לאחר מכן, יזם צה"ל מבצעים התקפיים בכפרים נוספים כדי לדכא את התנגדות החזבאללה.

==== מבצע חד וחלק ====
{{ערך מורחב|מבצע חד וחלק}}
ב־2 באוגוסט פשטו כוחות צה"ל שמנו כ־200 לוחמים על בית החולים "דאר אל חיכמה" ומצאו במקום דיסקים, מחשבים, מסמכים מסווגים ואמצעי לחימה. במהלך המבצע נהרגו 19 מחבלי חזבאללה, וכל כוחות צה"ל שבו בשלום.

ב־6 באוגוסט יצא כוח "משנה אטלס" שמנה 14 לוחמים, 3 [[דחפור די-9 בשירות צה"ל|דחפורי D9]] ו־2 נגמ"שי [[פומ"ה]], לפרוץ ציר בוואדי דבל, בו ארבו להם עשרות לוחמי חזבאללה. הכוח הצליח לפרוץ ציר באורך 10 ק"מ ולהשלים את המשימה תוך שהוא נלחם במחבלים רבים וסופג מטחים של [[טיל נגד טנקים|טילים נגד טנקים]]. הטילים פגעו ב[[דחפור]]ים וב[[נגמ"ש]]י הפומ"ה וגרמו לפצועים רבים. מאחד הטילים נהרג [[פרמדיק]] של [[חטיבת הצנחנים]] אותו הכוח אסף במהלך הדרך חזרה.{{הערה|{{וידאו}}{{נענע10|[[אמנון לוי]]|בודדים בלב לבנון|1205726|22 באוגוסט 2016||10tv}}.}}

=== שילוש הכוחות והתקדמות לעבר נהר הליטאני ===

ב־11 באוגוסט כאשר כבר הוחלט באו"ם על הפסקת האש, הוחלט על "[[מבצע שינוי כיוון 11]]", שהוקפא מספר ימים לפני כן, שבו בפעולת בזק שולשו כוחות צה"ל בלבנון, במטרה לשלוט על כל השטח שמדרום לליטאני. צה"ל שינה את שיטת הפעילות שלו ובמקום להשתלט על כפר אחרי כפר התמקד בהתקדמות מהירה אל עבר [[נהר הליטני]]. בתים שמהם נורתה אש אל עבר חיילי צה"ל, הופצצו מהאוויר או על ידי טנקים. שלוש אוגדות חדרו לעומק השטח, כוחות [[חטיבת הצנחנים|צנחנים]] [[מסוק|הוסקו]] בעשרות גיחות והחלה הרחבת הפעולה עד נהר הליטני.{{הערה|גל פרל פינקל, [http://heb.inss.org.il/index.aspx?id=5193&blogid=11967 מה הלקח מהפעלת המילואים במלחמת לבנון השנייה?], "'''שורטי'''", {{כ}} 28.06.2016.}}

ב־10 וב־11 באוגוסט, החלו כוחות חי"ר והנדסה בליווי שריון את תקיפתם בעומק לבנון. בגזרה המזרחית בהתקפה המקדימה של "שינוי כיוון 11" – בתקיפת [[מרג' עיון]] ומרחב אל-ח'יאם ונתקלה בחילופי אש קשים. בימים שלאחר מכן, עסקה העוצבה בחילוץ הפצועים וגרירת טנקים, ולא השלימה את משימותיה. גם כוחות השריון של [[עוצבת הפלדה]] נתקלו בבעיה דומה ועסקו בחילוץ טנקיהם הפגועים ולא במימוש מטרות המבצע. [[בינת ג'בייל]] הפכה למוקד הלחימה ששאב לתוכו חיילים רבים. בסופו של דבר, על אף הצהרות שצה"ל כבש את העיירה, כיבושה הושלם רק בסוף המלחמה. בקרבות הקשים של המבצע האחרון נהרגו 35 חיילים ישראלים ונפצעו 410 חיילים. מהצד השני נהרגו כשמונים לוחמי חזבאללה. מלבד חשיבותה הצבאית והאזרחית של העיירה, הייתה להם גם משמעות סמלית, כי בבינת ג'בייל נאם נסראללה את [[נאום קורי העכביש|נאום "קורי העכביש"]] על חולשת ישראל ולכן נקראו המבצעים "קורי פלדה".

===לקראת הפסקת אש ויציאת הכוחות===
{{ערך מורחב|הקרב על הסלוקי}}
ב־12 באוגוסט קיבלה [[מועצת הביטחון]] של ה[[או"ם]] את [[החלטה 1701]] הקוראת להפסקת אש בין הצדדים וזו נכנסה לתוקפה ב־14 באוגוסט. חרף כך, [[ממשלת ישראל]] נתנה אור ירוק למהלך קרקעי בלבנון ב־12 באוגוסט וב־13 באוגוסט, מהלך שהסתיים במותם של 33 חיילי צה"ל ובפציעתם של עוד עשרות במה שכונה [[הקרב על הסלוקי]]. גם כוחות חזבאללה ספגו אבדות כבדות וכ־80 מלוחמיהם נהרגו. ב־13 באוגוסט שיגר במקביל החזבאללה 250 רקטות לעבר צפון הארץ וגרם למותו של אזרח ישראלי. בה בעת פעל חיל האוויר בירי מאסיבי לעבר מפקדות החזבאללה. בבוקר 14 באוגוסט נצרו שני הצדדים את האש, ובכך הביאו את המלחמה לקיצה.

אחרי הפסקת האש שהחלה ב־14 באוגוסט התמקד צה"ל בעיקר בפעולות [[חישוף]] והשמדה של "שמורות טבע": מערכות של מנהרות ובונקרים של חזבאללה ליד הגבול. ב־16 באוגוסט החלו כוחות [[יוניפ"ל]] להיכנס לשטח שצה"ל שהה בו, והחלה להתבצע היערכות מדורגת של כוחות צה"ל במקביל לפריסת כוחות [[יוניפי"ל]] וכוחות [[צבא לבנון]], שלא פעלו למניעת תקריות עם חזבאללה. ב־19 באוגוסט ביצעה [[סיירת מטכ"ל]] [[פשיטה]] באזור [[בעלבכ]], אליה הגיעו בשני מסוקי [[CH-53 סי סטאליון|יסעור]],{{הערה|{{ישראל היום|מיכל יעקב יצחקי|"ידענו שאם לא ניכנס להציל את לוחמי הסיירת כולם מתים"|380587|12 במאי 2016}}}} כשהם מחופשים לחיילי צבא לבנון. הידיעה על הפעילות דלפה ל[[כלי תקשורת|כלי התקשורת]] הלבנוניים ול[[חזבאללה]], אך בחדר הפיקוד ב[[הקריה|קריה]] הוחלט להשלימה. לאחר שהפעולה הושלמה בהצלחה,{{הערה|{{דבר העובדים|גל פרל פינקל|"רוב הפעמים המבצעים האלה מסתיימים בבוקר ואזרחי ישראל ממשיכים לישון"|158516|12 בנובמבר 2018}}}} כשהכוח עשה דרכו חזרה, נתקל הכוח ב[[מארב]] של חזבאללה וקצין בכיר בכוח היחידה, סא"ל [[עמנואל מורנו]], שישב בג'יפ, נפגע ומת מפצעיו זמן קצר לאחר מכן.{{הערה|{{ynet|טובה דדון|ההרוג בלבנון: סגן-אלוף עמנואל מורנו|3293139|19 באוגוסט 2006}}}} הוא היה החלל הראשון של סיירת מטכ"ל שנהרג בפעולותיה מאז שנת [[1994]]. על פעילותו הביטחונית, כולל הפעולה שבה נהרג, הוטל איפול כבד, והוא חייל צה"ל הראשון שגם אחרי מותו נאסרה תמונתו לפרסום.

ב-1 באוקטובר [[2006]], יצאו כל כוחות צה"ל מלבנון למעט חלקו הצפוני של הכפר [[ע'ג'ר]].{{הערה|{{ynet|חנן גרינברג ו[[אחיה ראב"ד]]|צה"ל: הושלמה יציאת הכוחות מדרום לבנון|3309977|1 באוקטובר 2006}}}}{{הערה|{{הארץ|עמוס הראל, יואב שטרן, אלוף בן והסוכנויות|צה"ל יטוס בשמי לבנון עד לשחרור החטופים|1.1141451|30 בספטמבר 2006}}}}

===הגזרה הימית===
{{ערך מורחב|הזירה הימית במלחמת לבנון השנייה}}
פעילות [[חיל הים]] במלחמה בודדה את גזרת חוף לבנון וחסמה כוחות סוריים מלהתערב. בהמשך קוים מצור על חופי לבנון ורק מעט אוניות הורשו להיכנס ולצאת.{{ש}}
התעלמות ממידע וכוונות איראניות אפשרו לחזבאללה לפגוע בטיל חוף ים ב[[אח"י חנית]]. הטיל פגע בסיפון ולא התפוצץ אך מהשריפה נספו 4 לוחמים. הספינה הועברה ל[[נמל אשדוד]] תוקנה ותוך זמן קצר חזרה לסדר הכוחות.

== העורף במלחמה ==
{{ערך מורחב|העורף במלחמת לבנון השנייה}}

=== העורף בישראל ===

{| class="infobox bordered"
| align="center"|הרג אזרחים בהתקפות חזבאללה (שחור){{ש}} ביחס להתפלגות האוכלוסייה בצפון הארץ (ורוד) [[:commons:File:Israeli civilians killed.svg|1]]
|-
|
{| align="center" border="1"
|- valign="bottom" align="center" height=200

<timeline>
ImageSize = width:300 height:280
PlotArea = width:240 height:220 left:30 bottom:30
AlignBars = late

DateFormat = x.y
Period = from:0 till:25
TimeAxis = orientation:vertical
ScaleMajor = unit:year increment:2 start:0

BarData=
 bar:1 text:"םידוהי"
 bar:2
 bar:3
 bar:4 text:"םינוס םימלסומ"
 bar:5
 bar:6
 bar:7 text:"םירצונ"
 bar:8
 bar:9
 bar:10 text:"םיזורד"
 bar:11
 bar:12
 bar:13
 bar:14 text:"םירחא"

PlotData=
 width:15
 bar:1 color:black from:0 till:24
 bar:2 color:pink from:0 till:24.26
 bar:3
 bar:4 color:black from:0 till:14
 bar:5 color:pink from:0 till:11.42
 bar:6
 bar:7 color:black from:0 till:4
 bar:8 color:pink from:0 till:2.73
 bar:9
 bar:10 color:black from:0 till:1
 bar:11 color:pink from:0 till:2.85
 bar:12
 bar:13 color:black from:0 till:0
 bar:14 color:pink from:0 till:1.73
</timeline>
|}
|}
כבר מתחילת המלחמה החל חזבאללה בהפגזת העורף הישראלי בפצצות מרגמה ובעשרות רקטות מדגם [[גראד]] 122 מ"מ (המכונות בישראל "[[קטיושה|קטיושות]]"), על מנת לחפות על החטיפה. הרקטות פגעו ביישובי [[קו העימות]] וחלקן הגיעו עד [[צפת]]. למחרת פרוץ המלחמה תקף חזבאללה את [[חיפה]] ברקטות ארוכות טווח, כדי להרתיע מפני התקפה על מתקניו ב[[ביירות]]. בתגובה לתקיפה זו הגביר צה"ל את הפצצת [[רובע הדאחייה]] בביירות. ההפגזות התעצמו ככל שהחריף העימות.

רקטות אלו פגעו בכל אזור הצפון מ[[כרמיאל]] ו[[חיפה]] במערב עד אזור [[טבריה]] במזרח, [[בית שאן]] ו[[עפולה]] בדרום. מירי הרקטות נהרגו 44 [[אזרח (דיני מלחמה)|אזרחים]] באופן ישיר ועקיף,{{ביאור|מתוכם ארבעה קשישים שנפטרו מדום לב עקב אזעקה, וילדה קטנה שנחנקה בתוך רכב נעול.{{הערה|
{{ynet|אחיה ראב"ד|חיפה: שמע אזעקה, לקה בלבו ומת|3281308|25 ביולי 2006}}}}{{הערה|
{{ynet|חגי עינב|לקה בליבו באזעקה - ומת אחרי שבועיים וחצי|3289818|11 באוגוסט 2006}}}}}} בהם [[יהודים]], [[ערביי ישראל|ערבים]] ו[[דרוזים]], ו-12 [[חייל]]ים. הרקטות גרמו לפגיעה חמורה ברכוש התושבים ולשריפות.
כמו כן, גרם הירי לעזיבתם של שליש מתושבי הצפון את בתיהם וירידתם למרכז ודרום הארץ.

אזרחים וגופים רבים התגייסו לעזרת התושבים בצפון במתן תרומות, אוכל (עשרות אלפי חבילות מזון נתרמו). בכל הארץ, מסעדות ובתי מלון הציעו הנחות לתושבי הצפון. אמנים רבים עלו לצפון להופיע במקלטים על מנת להעלות את ה[[מורל (פסיכולוגיה)|מורל]] של יושבי ה[[מקלט (מיגון)|מקלט]]ים. כמו כן, הוקמה עיר אוהלים על ידי [[ארקדי גאידמק]]. ארגונים אחרים תרמו לפי יכולתם, דבר שהעלה את השאלה על יכולת המדינה לדאוג לאזרחיה בעורף.

====ערביי ישראל והמלחמה====
[[קובץ:House in Maalot hit by Katyusha.jpg|שמאל|ממוזער|250px|בית ב[[מעלות-תרשיחא|מעלות־תרשיחא]] שנפגע מקטיושה]]
[[קובץ:Tyre-Lebanon1.jpg|שמאל|ממוזער|250px|בניין בצור שנפגע כתוצאה מתקיפה של צה"ל]]
[[קובץ:UNTITLED2nd Lebanese War building next to Rambam Hospital hit by a rocket.jpg|ממוזער|בית סמוך ל[[בית החולים רמב"ם]] בחיפה שנפגע מפגיעת טיל]]
[[קובץ:KiryatShmona_Rocket_Damage.JPG|שמאל|ממוזער|250px|בניין מגורים שניזוק מפגיעת טיל בכרמיאל]]
[[קובץ:Jiyyeh oil spill 2006 NASA ASTER.jpg|שמאל|ממוזער|250px|כתם הנפט בעקבות ההפצצה הישראלית]]
[[קובץ:Bush addresses media on Israel-Lebanon w Cheney Aug 14 2006.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[נשיא ארצות הברית]] [[ג'ורג' ווקר בוש]] וסגנו [[דיק צ'ייני]] מאשימים ב-14 באוגוסט את חזבאללה באחריות לקונפליקט. הממשל והקונגרס האמריקני נתנו מטרייה דיפלומטית לכל מהלכיה של ישראל.]]
[[קובץ:idf_back_from_lebanon.jpg|שמאל|ממוזער|250px|חיילים מ[[חטיבת הנח"ל]] צועדים בחזרה מלבנון לאחר הפסקת האש]]
הרקטות של חזבאללה פגעו גם ביישובים ערביים ודרוזיים ב[[הגליל|גליל]] וב[[חיפה]] וגרמו להרוגים ופצועים רבים בקרב [[ערביי ישראל]]. תשעה עשר מתוך ארבעים וארבעה האזרחים שנהרגו על ידי הרקטות (43%) היו ערבים, בהם מוסלמים, דרוזים ונוצרים. אחת הסיבות לכך הייתה שבכפרים ערביים רבים לא הותקנו מקלטים ואזעקות. נוסף על כך, התושבים הערבים כמעט שלא התפנו מהכפרים והערים. באחד מנאומי נסראללה הוא קרא לערביי חיפה לעזוב אותה. בתגובה, אמר [[עיסאם מח'ול]], חבר כנסת לשעבר מ[[חד"ש]], תושב חיפה, "אין לי מה לעשות מחוץ לחיפה" וקרא לאזרחים לא לעזוב את העיר.

בחברה הערבית נשמעו קולות מעטים המגנים את מעשי חזבאללה. רוב הציבור הערבי התנגד למלחמה ותלה אותה לא רק בחזבאללה, אלא גם במדיניות הישראלית.
חברי הכנסת הערבים סירבו לגנות את חזבאללה לבדו ובחרו לגנות את המלחמה, כשהם תולים את האשמה בהנהגת ישראל וחזבאללה כאחד. בניגוד לחלק ניכר בציבור היהודי, הם הזדהו בעיקר עם הפגיעות בלבנון. הטלוויזיה הישראלית מיעטה להציג את הפגיעות בלבנון והדגישה את הפגיעות בישראל, בעוד רשתות הטלוויזיה הערביות הדגישו את הפגיעות בלבנון, שכללו תמונות קשות. על כל פנים, המלחמה הגבירה את המתח בין יהודים לערבים.{{הערה|[http://english.aljazeera.net/NR/exeres/4E84C419-2846-4E9D-A391-F1EE5A34BC17.htm Arab-Jewish tensions rise in Israel], [[אל-גז'ירה]], 9 באוגוסט 2006}}

=== העורף בלבנון ===
פעילות צה"ל גרמה לנטישה המונית של דרום לבנון ולנזק כלכלי לתשתיות אזרחיות שנאמד בלמעלה משני מיליארד דולר. אף על פי כן, בדומה לישראל, לא כל הלבנונים ברחו. בדרום לבנון נותרו כ־120 אלף תושבים, בדרך כלל משכבות סוציו־אקונומיות נמוכות, שהעדיפו להישאר. סיבה נוספת להישארותם היא הפצצת הכבישים על ידי צה"ל. סך הכול גרמה הפעילות הישראלית לכ־300-400 אבדות בצד הלבנוני ולפציעתם של אלפים. כמו כן נהרגו בהפצצות 35 חיילים של צבא לבנון. בנוסף לכך, נהרגו כמה עשרות אזרחים לבנונים מנפלים צה"ליים גם בשנים שאחרי המלחמה, בעיקר בשל [[פצצת מצרר|פצצות מצרר]], שהשימוש בהן שנוי במחלוקת בעולם.

לצד הפגיעה באזרחים נגרם הרס רב לערי לבנון ולתשתיותיה. רבעים שלמים נפגעו וכבישים וגשרים רבים ניזוקו. מתקני תשתית חשובים כגון בתי הזיקוק, שדה התעופה ואחרים נפגעו אף הם. כמו כן, נגרמו פגיעות כלכליות נוספות שמוערכות בכמה מיליארדי דולרים.

==המערכה הדיפלומטית==
[[דני גילרמן]], שגריר ישראל באו"ם יצא מייד לאחר החטיפה, בהצהרה המטילה את האחריות על ממשלות לבנון וסוריה לנושא, עוד אמר כי "נסראללה הוא טרוריסט שידיו עקובות מדם, דם שנוטף מטהראן ודמשק ואנחנו עם האיש הזה לא מדברים. [[דמשק]] היא הבירה הרשמית של הטרור, היא נותנת מחסה לעשרה ארגוני הטרור הקשים ביותר".{{הערה|{{ynet|יצחק בן-חורין|ישראל לאו"ם: לבנון הכריזה עלינו מלחמה|3274574|12 ביולי 2006}}}} ב־15 ביולי [[ראש ממשלת לבנון]], [[פואד סניורה]], נשא נאום ובו ביקש ממדינות העולם לעזור לו להחזיר את השליטה על דרום מדינתו, וקרא להפסקת אש בין שני הצדדים. בהמשך, הופיע [[מוחמד שטח]] בכלי תקשורת מערביים כדובר מטעם ממשלת לבנון.{{הערה|[http://edition.cnn.com/TRANSCRIPTS/0607/24/lkl.01.html CNN LARRY KING LIVE - War in the Middle East], July 24, 2006|כיוון=שמאל}}

[[ארצות הברית]], שהפעילה לחץ על [[פואד סניורה]] לפעול לשחרר את החטופים, הביעה תמיכה בלתי מסויגת בפעולותיה של ישראל. כמו כן תמכו בצעדי ישראל [[בריטניה]], [[קנדה]] ו[[גרמניה]]. ואילו [[צרפת]] ו[[רוסיה]] הביעו הסתייגות מהתגובה הישראלית "הלא פרופורציונלית", לדבריהם. ב־16 ביולי, בהצהרת סיכום שהייתה חיובית לישראל, הטילו המנהיגים את האשם להתלקחות במזרח התיכון על "כוחות קיצוניים": החמאס וחזבאללה, קראו להם להפסיק מפעולתם. הכירו בזכותה של ישראל להגנה עצמית בכפוף להיבטים הומניטריים, והימנעות מפגיעה בתשתית אזרחית ומפעולות שיגרמו לזעזוע לממשל הלבנוני. עוד קראו המנהיגים לפרק את החזבאללה מנשקו בהתאם ל[[החלטה 1559 של מועצת הביטחון של האו"ם|החלטת או"ם קודמת]].{{הערה|מתוך דו"ח ועדת וינוגרד הסופי עמ' עמ' 86 הערה 16}}

ארצות הברית טרפדה ב־17 ביולי מהלך של האו"ם לשגר [[כוח רב-לאומי]] לדרום לבנון, כדי לכפות [[הפסקת אש]] באופן חד-צדדי, ואף עיכבה במשך מספר שבועות מהלך כזה. שגריר ארצות הברית באו"ם, [[ג'ון בולטון]], אמר (בריאיון ל[[בי.בי.סי.]]) שארצות הברית קיוותה לניצחון ישראל על חזבאללה, אך תקוותה התבדתה.

[[ז'אק שיראק]], [[נשיא צרפת]], ביחד עם [[מזכ"ל האו"ם]], [[קופי ענאן]], דחפו למען הפסקת אש מיידית ונסיגת כוחות ישראל ללא כל תנאי. [[ראש ממשלת צרפת]] הגיע מייד לאחר פסגת ה־G8 ל[[ביירות]] ב[[מסוק]] ונפגש עם פואד סניורה במטרה להביא להפסקת אש מיידית, בניגוד לעמדת ישראל. שיראק שעמד בראש המגינים על לבנון באו"ם, התבטא כמה פעמים בגנות ישראל באופן חריף.{{הערה|{{ynet|יצחק בן-חורין, וושינגטון|צרפת פועלת להפסקת האש; ארה"ב מתנגדת|3283772|30 ביולי 2006}}}} ב־9 באוגוסט לאחר ישיבת קבינט בטולון, מתח ביקורת מרומזת על ארצות הברית ואמר כי "לא מוסרי לוותר על הפסקת האש. וכי המצב מאיים על יציבות [[המזרח התיכון]] כולו".{{הערה|{{ynet||שיראק: לא מוסרי לוותר על הפסקת אש|3288729|9 באוגוסט 2006}}}} רק לאחר לחץ ארצות הברית הביעו השנים נכונות להכנסת כוחות בין-לאומיים לדרום לבנון, שימנעו מארגון חזבאללה להתפרס לאורך גבול לבנון-ישראל.{{הערה|{{ynet|רויטרס|מזכ"ל האו"ם: לשגר כוח "חזק וחמוש" ללבנון|3277962|18 ביולי 2006}}}}

לקראת ועידת רומא המליצה ארצות הברית לישראל בדרגים שונים לשים דגש על הנושא ההומניטרי ומזכירת המדינה אף הגיעה לצורך כך לישראל לביקור בזק ב־24 ביולי. ב־26 ביולי כונסה [[ועידת רומא]] בארמון פרנסינה, בהשתתפות 15 מדינות שונות, כדי לפתור את המשבר. לפסגה לא הוזמנו איראן וסוריה. גם ישראל וחזבאללה לא השתתפו. פואד סניורה הציג בה את [[תוכנית שבע הנקודות]]. תוכנית שהיוותה תשתית להסכם הפסקת האש, שבה קבע את המשוואה נסיגת צה"ל תמורת פריסת צבא לבנון ופירוק חזבאללה מנשקו. עוד תבע לקבל פיצויים מישראל על הנזקים שגרמה ללבנון. רוב המדינות קראו להפסקת אש מיידית אך ארצות הברית ומדינות נוספות דחו הפסקת אש מיידית ללא כל הסדר מלא. [[קונדוליזה רייס]] אמרה כי ארצות הברית לא תסכים לחזור למצב ה[[סטטוס קוו]] הקודם.{{הערה|[https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/1/ART1/455/114.html רייס: "לא נחזור למצב הקודם"], אתר nrg}}

ברחבי העולם הערבי ובלבנון עצמה נשמעה ביקורת על חזבאללה, בעיקר מ[[מצרים]], מ[[ירדן]] ומ[[סעודיה]]. ביקורת ברוח זו הושמעה בידי [[פוליטיקאי]]ם ואנשי דת וכן מטעם פעילי '[[מחנה ה-14 במרץ]]' – לבנונים שפעלו לפינוי צבא [[סוריה]] מהמדינה, במסגרת [[מהפכת הארזים]]. חזבאללה, שציפה לסיוע וגיבוי מהעולם הערבי, נתבדה, על אף שבהמשך הצהיר שר ההגנה הלבנוני כי במקרה של כניסה קרקעית משמעותית של ישראל לתחום לבנון, יצטרף ללחימה נגדה. עם זאת הביקורת הייתה מוגבלת בהיקפה.

מצבה של ישראל בזירה הבין-לאומית הורע לאחר האסון ב[[כפר קאנא]]. [[קופי ענאן]] ושגריר צרפת באו"ם קראו להפסקת אש מיידית, ובפעם הראשונה הצליחו לגייס את בריטניה לתמוך ביוזמה הצרפתית. השגריר הצרפתי הוסיף נימה אישית, ואמר "כי הוא נגעל ממה שקרה בכפר קאנא". לישראל וארצות הברית שנדחקו לפינה לא נותר אלא להתגונן.{{הערה|{{ynet|יצחק בן-חורין|צרפת פועלת להפסקת האש; ארצות הברית מתנגדת|3283772|30 ביולי 2006}}}} רייס שהודיעה לישראל "כי נשתנו כללי המשחק", דילגה לישראל ודחקה באולמרט ולבני לעצור את התקיפות האוויריות ליומיים.{{הערה|[http://news.msn.co.il/news/StatePoliticalMilitary/State/200607/2006073105720.htm הפסקה של 48 שעות בתקיפות האוויריות], אתר MSN}} ישראל גם פתחה פרוזדור הומניטרי ל-24 שעות לפליטים מדרום לבנון לצפונה.

בלבנון וברוב מדינות ערב האשמה הוטחה כנגד ישראל על הפגיעה באזרחים וגרירת האזור למלחמה. ב־3 באוגוסט התכנסה ב[[קואלה לומפור]] בירת [[מלזיה]] אספה של 56 מדינות העולם האיסלאמי. מטרתה הייתה להשיג הפסקת אש מיידית בלבנון ובעזה. בכנס, נציג [[פקיסטן]] הגדיר את המשבר כ"טבח". נימת ביקורת חריפה כלפי ישראל נשמעה גם מצד [[סעודיה]], שדיברה על שחצנותה של ישראל שעלולה להוביל לעימות כולל. [[עבדאללה השני, מלך ירדן|מלך ירדן עבדאללה]], התבטא באופן מתון יותר, כי ישראל תיפגע מהמבצע וטען כי בעקבותיו יוקמו [[ארגוני טרור]] כדוגמת חזבאללה גם במדינות אחרות כמו [[מצרים]] ו[[ירדן]]. לעומתם [[חוסני מובארכ]] שליט מצרים, צוטט כמי שאומר שאיננו מוכן ללחום את מלחמותיהם של אחרים. ב־5 באוגוסט "המהלך הדיפלומטי שהחל בין ארצות הברית וצרפת הבשיל, ושתי המדינות הניחו לראשנה טיוטת החלטה משותפת על שולחנה של מועצת הביטחון".{{הערה|דו"ח וינוגרד הסופי עמ' 157}}

בוועידת שרי החוץ הערביים שנערכה ב[[ביירות]] ב־7 באוגוסט (בנאום שכונה "נאום הדמעות"{{הערה|שם=נאוםהדמעות|{{ynet|רועי נחמיאס|ראש ממשלת לבנון פרץ בבכי: עזרו לנו|3287625|7 באוגוסט 2006}}}}) גינה ראש ממשלת לבנון [[פואד סניורה]] את התקפות צה"ל והאשים כי "ישראל פועלת רק מיצר נקם". למרות זאת הוא אמר ש־15,000 חיילים מצבא לבנון מוכנים להתפרש על הגבול בנוסף ל־2,000 חיילים מכוח רב לאומי בתנאי שצה"ל יצא מלבנון.{{הערה|שם=נאוםהדמעות}} צבא לבנון הודיע על גיוס מילואים לקראת פריסה אפשרית בדרום{{הערה|{{ynet||צבא לבנון יתפרס בדרום, חיזבאללה הסכים|3287847|7 באוגוסט 2006}}}} בישיבת ממשלה שנערכה בערב החליטה ממשלת לבנון לפרוש את הצבא בדרום אחרי נסיגת צה"ל, גם השרים מחזבאללה תמכו בהצעה.

האו"ם עצמו התמהמה בהתייחסות למצב, בעיקר בשל התערבות אמריקאית. ב־1 באוגוסט סוכלה הצעה של [[האיחוד האירופי]] בכינוס חירום ב[[בריסל]], לקרוא להפסקת אש מיידית, בידי שרי החוץ של גרמניה, בריטניה ו[[צ'כיה]], כדי להגן על האינטרסים הישראליים.{{הערה|{{ynet||שרי האיחוד לא הסכימו לקרוא להפסקת אש מיידית|3284797|1 באוגוסט 2006}}}} ב־6 באוגוסט נדחתה טיוטת הצעה צרפתית-אמריקאית בידי לבנון וחזבאללה.{{הערה|{{ynet|רועי נחמיאס ואטילה שומפלבי|לבנון דוחה את הצעת ההחלטה; אולמרט: סייג לחכמה שתיקה|3287159|6 באוגוסט 2006}}}} גם ב־11 לבנון לא הסכימה להסכם הצעת אש שהונחה לפתחה, בעיקר בשל אי כלילת נושא [[חוות שבעא]].{{הערה|[https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/1/ART1/463/948.html מסתמן: הפסקת האש התרחקה], אתר nrg}} רק ב־12 באוגוסט, אחרי מאמצים קדחתניים כשהתקבלה הצעת פשרה בין [[ארצות הברית]] ו[[צרפת]], הסכימה [[מועצת הביטחון]] בפה אחד על [[החלטה 1701]] – החלטת פשרה בין האינטרסים הישראליים לאינטרסים של לבנון וחזבאללה – הקוראת להפסקת אש בין הצדדים הלוחמים. החלטה שהתקבלה בניגוד לעמדת סוריה{{הערה|{{ערוץ7|שמעון כהן|סוריה: כוח רב לאומי בלבנון - כיבוש|153415}}}} ואיראן, בעיקר בשל ההחלטה לשגר כוח רב לאומי חמוש וגדול לדרום לבנון ובשל [[אמברגו]] הנשק על חזבאללה.

==המערכה התקשורתית==
[[קובץ:חיילחייל.JPG|250px|ממוזער|חייל מחיל התותחנים במנוחה עם ההכרזה על הפסקת האש]]
לתקשורת היה מעמד מיוחד במלחמה זו, מכיוון שחלק ניכר מהמלחמה נעשה לעיני התקשורת, הן באזור הצפון והן בדרום לבנון, והן בשל השימוש הרב שעשו בה הכוחות המתעמתים. מאות רבות של [[כתב (מקצוע)|כתב]]ים ישראלים וזרים עמדו בגבול הצפון, וסיקרו בשידור חי את הקרבות. שני הצדדים עשו שימוש רב בתקשורת לצורכי [[לוחמה פסיכולוגית]]. הרמטכ"ל [[דן חלוץ]] ו[[דובר צה"ל|דוברת צה"ל]] [[מירי רגב]] נקטו במדיניות של פתיחות תקשורתית, איפשרו לכתבים לשדר מקו החזית, להצטרף ליחידות לוחמות, [[ריאיון עיתונאי|לראיין]] קצינים בשטח, והביאו למרקע הטלוויזיה מדי ערב תדרוך יומי, קצינים בכירים שנתנו סקירות מלוות [[מצגת שקפים|במצגות]], כדוגמת [[מלחמת המפרץ הראשונה]].{{הערה|{{ynet|אבירם זינו|מירי רגב: הסלולרי שינה את כללי המשחק|3313882|12 באוקטובר 2006}}}} במהלך המלחמה צה"ל אף הצליח להשתלט על [[שידור]]י תחנת [[אל-מנאר]] ולשתול בהם קטעי [[תעמולה]].

בניגוד לצה"ל חזבאללה נקט במדיניות של הסתרת פעילותו, ואף הכחשה של הפגיעות שנעשו בו. מזכ"ל החזבאללה [[חסן נסראללה]], הפיץ מדי ערב ממקום מחבואו קלטות [[וידאו]] ערוכות, ובהן דברי איום ורהב על אזרחי ישראל שחלקן היו כוזבים כמו האיום על תל אביב והדיווח על פגיעה נוספת בסטי"ל, הפעם מדגם [[סער 4.5]].{{הערה|{{ynet|רועי נחמיאס ועלי ואקד|נסראללה מאיים על ת"א; צה"ל על תשתיות בלבנון|3285945|3 באוגוסט 2006}}}} בסוף המלחמה הכריז על לא פחות מ"ניצחון אלוהי". קלטות אלו קיבלו נפח תיקשורתי רב בטלוויזיה הערבית והישראלית. התקשורת הישראלית הביאה בהרחבה את נאומיו של נסראללה ובכך שיחקה לידיו. הארגון עשה שימוש רב באינטרנט ללוחמה פסיכולוגית.{{הערה|[http://www.terrorism-info.org.il/he/article/18674 טרור ואינטרנט: השימוש הנרחב שעושה חזבאללה באינטרנט], באתר המרכז למורשת המודיעין}} לאחר המלחמה התברר כי חזבאללה עשה ניסיון רב להטמיע את ערכיו בקרב ילדים ובני נוער, בין היתר באמצעות ספרונים וחוברות צביעה.{{הערה|[http://www.terrorism-info.org.il/he/article/18690 ספרונים וחוברות צביעה של "חזבאללה" שנתפסו ב"מלחמת לבנון השנייה", מעידים על מאמץ להטמעת ערכי הארגון בקרב ילדים ובני נוער], באתר המרכז למורשת המודיעין}}

פרשה מרכזית אחרת הייתה קשורה ל[[כפר קאנא]], בה נטען שנעשה טבח ונספרו 58 גופות, לאחר שבית התמוטט על פליטים בעקבות הפגזה של צה"ל. לאחר בירור כל העובדות נתברר שמספר הנפגעים היה 28, וקריסת הבית אירעה שעות רבות לאחר ההפצצה של צה"ל באזור. כך או כך, מזכירת המדינה האמריקנית [[קונדוליזה רייס]] בשל הלחץ הבין-לאומי, לחצה על ישראל להפסיק ל־48 שעות את הפצצות חיל האוויר. לאחר כפר קאנא חלק מהתקשורת הבין-לאומית החלה להתייחס יותר ויותר לסבל הלבנוני. מקרה נוסף שעלה לכותרות בנושא הסיקור התקשורתי של מלחמת לבנון השנייה, נגע ל[[פרשת תצלומי עדנאן חאג']]. עדנאן חאג', צלם לבנוני בשירות [[רויטרס]] שהתמקד במזרח התיכון ועיבד את התמונות שצילם. הדבר נתגלה ועורר סערה.

במלחמה היו גם מקרים של אי דיווח מצד ישראל (כמו הכחשת הפגיעה ב[[סטי"ל]] [[אח"י חנית]], והדיווח בטרם עת על כיבוש מארון א-ראס ובינת ג'בייל) שיצרו סדקים באמינות של אנשי צה"ל. ועדת וינוגרד סברה כי צה"ל נהג בעניין התקשורתי וההסברתי באופן בעייתי ופרוץ למדי, וגרם לגילוי [[מידע מסווג|סודות צבאיים]] באופנים שונים, ולהפרעה ליחידות הלוחמות בעבודתן.{{הערה|דו"ח ועדת וינוגרד הסופי עמ' 466-467}} בזמן המלחמה, הרבה פרטים מסווגים כמו כמות ומספרי היחידות, לוחות זמנים, סוגי אימונים וכישלונות נקודתיים נחשפו בתקשורת, כאשר מומחי צבא בדימוס, שמילאו תפקידים בכירים בצה"ל בעבר פירשנו וביקרו את התנהלות צה"ל תוך כדי התנהלות המלחמה, ואף מנו אחת לאחת שגיאות טקטיות ואסטרטגיות שצה"ל כשל בהן, ובכך גם ציירו תמונת מודיעין מדויקת של צה"ל, שחזבאללה יכול היה להיעזר בה, וגם גרמו לדמורליזציה של העורף.{{הערה|אל"ם (מיל') יואב דייגי - לשעבר רמ"ח ביטחון שדה, [http://www.machbash.co.il/?CategoryID=194&ArticleID=79 חשיפת צה"ל בתקשורת במלחמת לבנון השנייה ובמבצע עופרת יצוקה], באתר שיישאר בינינו}}

צה"ל המשיך במדיניות הפתיחות שלו, ולראשונה במלחמות ישראל מסר למשפחות השכולות [[תחקיר מבצעי|תחקירים]] צבאיים מפורטים, על הקרב שבו נפל בן משפחתם.{{הערה|{{וואלה|יובל אזולאי|פורסמו שמות מקבלי הצל"שים|1151209|9 באוגוסט 2007}}}}

== אבדות ==
=== בצד הישראלי ===
121 חיילי צה"ל נפלו במלחמה, (כולל שני הרוגים ש[[חטיפת חיילי צה"ל בגבול לבנון (2006)|נחטפו בתחילת הלחימה]]), ו־628 חיילים נפצעו. במהלך המלחמה נהרגו 44 אזרחים וכ־2,000 נפצעו.{{הערה|שם=דו"ח353}}

=== בצד הלבנוני ===
בניגוד למספר ההרוגים הישראלים, הידוע במדויק - שוררת עמימות בנוגע למספר הנפגעים בקרב החזבאללה.

בסך הכל, מספר ההרוגים בצד הלבנוני עומד על בין 1,035 ל-1,191<ref name=":0">{{קישור כללי|כתובת=https://web.archive.org/web/20220328125249/https://apnews.com/article/82ccc1313d4332f45e2dc09f6bd44989|כותרת=Lebanon Sees More Than 1,000 War Deaths {{!}} AP News|אתר=web.archive.org|תאריך=2022-03-28|תאריך_וידוא=2024-09-21}}</ref><ref>{{קישור כללי|כתובת=https://web.archive.org/web/20071227165718/http://www.lebanonundersiege.gov.lb/english/F/Main/index.asp|כותרת=LEBANON UNDER SIEGE|אתר=web.archive.org|תאריך=2007-12-27|תאריך_וידוא=2024-09-21}}</ref>. על פי ההערכות, מתוך מחבלי חזבאללה נהרגו בין 500 (הערכות האו"ם<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://web.archive.org/web/20071016144459/http://www.telegraph.co.uk/news/main.jhtml?xml=/news/2006/08/22/wmid122.xml|כותרת=Peacekeeping force won't disarm Hizbollah|אתר=Telegraph|תאריך=22.8.2006}}</ref>) ל־700 איש (לפי הערכות צה"ל) ונפצעו כ־1,000 מחבלים. לאחר המלחמה ממשלת ישראל פרסמה רשימה של 196 שמות אנשי חזבאללה שנהרגו עד 6 באוגוסט, ולאחר מכן עדכנה את הרשימה כך שתכיל 532 שמות.{{הערה|שם=nums|{{קישור כללי|כתובת=https://www.camera.org/article/questioning-the-number-of-civilian-casualties-in-lebanon/|כותרת=Questioning the Number of Civilian Casualties in Lebanon|אתר=CAMERA|שפה=en-US|תאריך_וידוא=2024-06-01}}}} 43 חיילי צבא לבנון נהרגו בלחימה וכ־100 נפצעו. כמו כן, נהרגו 81 מחבלים של [[משמרות המהפכה]] וארגוני טרור אחרים. בין 350 ל־940 אזרחים לבנונים נהרגו בלחימה.{{ביאור|שם=כלל3–7}}

בעוד שבמהלך המלחמה ולאחריה הודה הארגון בכ־68-74 לוחמים הרוגים בלבד,<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://blog.camera.org/2006/12/hezbollah_acknowledges_higher.html|כותרת=CAMERA Snapshots: Hezbollah Acknowledges Higher Losses than Previously Admitted|אתר=blog.camera.org|תאריך_וידוא=2024-06-01}}</ref>{{הערה|שם=nums}} ב־14 בדצמבר 2006, בכיר החזבאללה מחמוד קומאטי אמר לסוכנות הידיעות AP כי הוא מעריך שלארגון נהרגו כ־250 לוחמים בקרבות.{{הערה|{{וואלה||חזבאללה: 250 לוחמי הארגון נהרגו במלחמה|1024907|16 בדצמבר 2006}}}}<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://web.archive.org/web/20070127160123/http://haaretz.com/hasen/spages/801699.html|כותרת=Hezbollah official: 250 militants killed during Lebanon war - Haaretz - Israel News|אתר=web.archive.org|תאריך=2007-01-27|תאריך_וידוא=2024-06-01}}</ref><ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.jpost.com/Middle-East/Hizbullah-250-guerrillas-killed-in-war|כותרת=Hizbullah: 250 guerrillas killed in war|אתר=The Jerusalem Post {{!}} JPost.com|תאריך=2006-12-15|שפה=en|תאריך_וידוא=2024-09-21}}</ref><ref name=":0" /> בנוסף, נהרגו 5 משקיפי [[יוניפי"ל]].

אחת הסיבות לפער בין ההערכות בנוגע להרוגי חזבאללה, היא שממשלת לבנון רואה בכל ההרוגים אזרחי לבנון, ולא מבדילה בין חברי חזבאללה לאילו שאינם. נוסף לכך, פעמים רבות קשה לסמן לוחם חזבאללה מכיוון שרבים מהם אינם לובשים מדים<ref name=":0" />.

== תוצאות המלחמה ==
{{ערך מורחב|תוצאות מלחמת לבנון השנייה}}
למלחמת לבנון השנייה היו תוצאות רבות, בהן התפטרות הרמטכ"ל [[דן חלוץ]], וקצינים בכירים בצה"ל בהם אלוף פיקוד, שני מפקדי אוגדות ומפקד חיל הים. כמו כן, יש ביקורת מצד היסטוריונים צבאיים, עיתונאים, אישי ציבור וקצינים בכירים, הטוענים כי המלחמה לא התנהלה כראוי, וכי ישראל לא השיגה את מטרותיה.
הציבור הישראלי, אף שתמך ברובו הגדול ביציאה למלחמה, לא הסתפק בתוצאותיה. כתוצאה מכך, קמה מחאה עממית נרחבת שדרשה להקים [[ועדת חקירה ממלכתית]] שתחקור את המחדלים.

באוגוסט 2006 הקים עמיר פרץ [[ועדת בדיקה]] למלחמה בראשות הרמטכ"ל לשעבר [[אמנון ליפקין-שחק]]. החברים בה היו יו"ר [[טבע תעשיות פרמצבטיות|טבע]] [[אלי הורוביץ]], והאלופים במיל' [[אילן בירן]], ו[[מפקד חיל האוויר]] לשעבר, [[הרצל בודינגר]]. בטרם הספיקה הוועדה לפעול הודיע בודינגר על פרישתו ממנה מ"סיבות אישיות". זמן קצר לאחר מכן פורקה ועדת שחק, והוקמה [[ועדת וינוגרד]], [[ועדת בדיקה ממשלתית]] בראשותו של השופט בדימוס [[אליהו וינוגרד]], שהגישה את הדו"ח הסופי שלה בסוף ינואר 2008.

ועדת וינוגרד ציינה כי לצד היכולות המרשימות שהפגינו חיל האוויר והמודיעין, התגלו כשלים חמורים הן בתחום הצבאי והן בתחום הממשלתי. ועדת וינוגרד כינתה את תוצאות המלחמה "כהחמצה חמורה" (הדו"ח הסופי עמ' 394 פסקה 8). וסברה כי גם בהערכה אופטימית הפעולה הצבאית שהפגינה יכולות צבאיות מרשימות, לא הניבה ניצחון ברור. הוועדה הגישה שורת המלצות ארוכה בכל אחד מהתחומים שסקרה. למרות הדרישה המוקדמת של חלקים מהציבור הישראלי, ולמרות הדו"ח הקשה (במיוחד דו"ח הביניים ששלח אצבע מאשימה כלפי קברניטי המלחמה), לא התפטר [[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]] [[אהוד אולמרט]].

לצד התוצאות המיידיות, היו למלחמה תוצאות ארוכות טווח, כגון התגברות המעורבות הבין-לאומית בלבנון. בנוסף, שיקם חזבאללה את תשתיותיו שנפגעו. ישנן טענות, מצידם של פרופסור [[מרטין ון קרפלד]], ד"ר יוחאי סלע וד"ר [[גיא בכור]], שמעמדו של חזבאללה נפגע כתוצאה מהמלחמה. חוקרים אחרים, בהם תא"ל [[יוסי בידץ]] מאמ"ן, מרתה קרנשו, פרופסור [[קייס פירו]], וד"ר ג'יימס גלווין טוענים שהארגון התחזק כתוצאה מהמלחמה. כמו כן, לפי החלטת האו"ם התפרס צבא לבנון בתוך דרום לבנון וחזבאללה נדחק צפונה. הפגיעה ב[[כלכלת לבנון|כלכלה הלבנונית]] שנחשבה לכלכלה פגועת מלחמה טרם שוקמה, לעומת כלכלת ישראל שהצליחה להשתקם מהר מנזקי המלחמה, ולהמשיך בצמיחה חיובית. החיילים החטופים נהרגו ביום חטיפתם, ומידע אודותם לא נכלל בהסדרי האו"ם לסיום הלחימה. לאחר המלחמה המשיכו פעולות חבלה מלבנון, בהן מקרים של ירי רקטות מלבנון,{{הערה|{{nrg|אושרת נגר-לויט ואמיר בוחבוט|השקט הופר: קטיושות פגעו בקריית שמונה|596/452|17 ביוני 2007|1|1}}}}{{הערה|{{nrg|[[אלי לוי (עיתונאי)|אלי לוי]] ואמיר בוחבוט|שתי קטיושות נורו הלילה מלבנון לשלומי|680/841|8 בינואר 2008|1|1}}}}{{הערה|[http://www.terrorism-info.org.il/data/pdf/PDF_09_302_1.pdf אירוע נוסף של ירי רקטה מדרום לבנון לעבר אצבע הגליל, מהווה הפרה נוספת של החלטה 1701], מרכז המידע למודיעין ולטרור המרכז למורשת המודיעין, 29 באוקטובר 2009}}{{הערה|{{mako||4 רקטות נורו לעבר אזור הצפון; כיפת ברזל יירטה אחת מהן|4ec9e730b36a041004|news-military/security|22 באוגוסט 2013}}}}{{הערה|{{ynet|אחיה ראב"ד, רועי קייס ויואב זיתון|לא שקט בצפון: שתי רקטות בגבול לבנון|4543581|15 ביולי 2014}}}}{{הערה|{{nrg|יאיר קראוס|3 רקטות נורו לגליל המערבי; צה"ל הגיב באש ארטילרית|743/734||1|2}}}} ירי נ"ט של חזבאללה בסמוך לגבול שגרם למותם של שני חיילי צה"ל ופציעתם של אחרים,{{הערה|{{הארץ|ג'קי חורי|קצין וחייל נהרגו בגבול הצפון מירי נ"ט של חיזבאללה|1.2551664|29 בינואר 2015|מנויים=לא}}}} חיילי צה"ל שנהרגו ונפצעו מאש צלפים מלבנון,{{הערה|{{הארץ|אלי אשכנזי|מג"ד נהרג בגבול הצפון מירי צלף של צבא לבנון|1.1215147|4 באוגוסט 2010}}}}{{הערה|{{כלכליסט|ynet|חייל צה"ל נהרג מירי משטח לבנון|3619450|16 בדצמבר 2013}}}} ומספר מקרים של הנחת מטענים בגבול הצפון.{{הערה|{{ynet|יואב זיתון, רועי קייס ואחיה ראב"ד|מטען הופעל על כוח בגבול הצפון; צה"ל ירה ללבנון|4748397|4 בינואר 2016}}}}{{הערה|{{הארץ|[[גילי כהן (עיתונאית)|גילי כהן]]|ארבעה חיילי צה"ל נפצעו מפיצוץ סמוך לגבול לבנון|1.2091432|7 באוגוסט 2013|מנויים=לא}}}}{{הערה|[[גיא ורון]], [[הדס שטייף]] ו[[טל לב-רם]] [http://glz.co.il/1138-38375-he/Galatz.aspx מטען הופעל על כוח צה"ל בגבול לבנון], [[גלי צה"ל]], 14 במרץ 2014}}

בעקבות המלחמה אומצה "[[דוקטרינת הדאחייה]]" שהגה [[גדי איזנקוט]] בזמן כהונתו כ[[אלוף פיקוד הצפון]] בשנת [[2008]]. תכליתה, היא שימוש לא-פרופורציונלי באש אווירית וארטילרית נגד ארגוני הטרור ובראשם חזבאללה, במקרה של עימות בין הצדדים.

ב־[[16 ביולי]] [[2008]] לאחר משא ומתן בתיווך גרמני, בוצעה עסקת החלפת שבויים בין [[ישראל]] לבין [[חזבאללה]]. ישראל שחררה את המחבל [[סמיר קונטאר]], ועוד 10 שבויים [[לבנונים]] והחזירה 199 גופות ובתמורה קיבלה את גופותיהם של [[חטיפת חיילי צה"ל בגבול לבנון (2006)|אהוד גולדווסר ואלדד רגב]].{{הערה|{{ynet|כתבי ynet|הערפל התחלף באבל: גולדווסר ורגב חזרו בארון|3568856|16 ביולי 2008}}}}

עלות המלחמה הייתה כשלושה עשר מיליארד ש"ח: כאחד עשר מיליארד ש"ח הוצאות של משרד הביטחון וצה"ל, וכשני מיליארד ש"ח הוצאות אזרחיות כגון תשלום פיצויים לאזרחים שנפגעו מהמלחמה.
בחשבון זה לא נכללו עליות המחירים כתוצאה מהמלחמה: כך למשל [[חברת ביטוח|חברת הביטוח]] [[לויד'ס]] העלתה את מחיר הביטוח עבור [[מכולה]] הנשלחת לישראל דרך הים מעשרה דולרים למכולה ל־200 דולרים למכולה.

לאחר המלחמה התקיים דיון בכנסת, האם לסווג אותה כמלחמה או מבצע, לבסוף הוחלט לסווגה כמלחמה, ונקבע שמה "מלחמת לבנון השנייה".

בישראל, התאריך העברי בו פרצה המלחמה, [[ט"ז בתמוז]], נקבע כיום הזיכרון הרשמי לנופלים במלחמה זו.

יש הטוענים כי למרות התחושה הקשה בציבור בעקבות המלחמה, מלחמת לבנון השנייה הצליחה להשיב את ה[[הרתעה (אסטרטגיה)|הרתעה]] ואת השקט לגבול הצפון. בשנים שלאחר המלחמה נמנע כמעט לחלוטין חזבאללה מביצוע פעולות טרור נגד ישראל ב[[גבול ישראל-לבנון|גבול ישראל־לבנון]] וכן מירי [[ארטילריה רקטית|רקטות ארטילריות]] על ישראל. מנגד, יש הטוענים כי ההרתעה היא הדדית שכן חזבאללה, בשנים של אחרי המלחמה, הכניס עשרות אלפי רקטות וטילים לשטחים שכביכול אסור לו להיות בהם, בעוד ישראל מסתפקת בסיכולים בודדים של משלוחי תחמושת מסוריה אל לבנון שהיא מגדירה כ"שוברי שוויון".

ב־[[2008]] נהרג ב[[סוריה]] "רמטכ"ל חזבאללה" [[עימאד מורנייה]] ב[[סיכול ממוקד]] שיוחס לישראל וב־[[2015]] [[התקיפה האווירית בגבול ישראל-סוריה (ינואר 2015)|חוסל]] בנו [[ג'יהאד מוע'ניה|ג'יהאד מורנייה]] בסיכול ממוקד שיוחס גם הוא לישראל. ב־2015 חוסל סמל נוסף של חזבאללה, המחבל [[סמיר קונטאר]], ששחרורו נחשב לאחד מהישגי חזבאללה במלחמה.

==ראו גם==
{{קישורי פורטל|ישראל|צה"ל|המזרח התיכון}}
* [[סכסוך ישראל-חזבאללה ממלחמת לבנון השנייה עד מלחמת חרבות ברזל]]
* [[עימות נמוך עצימות]]
* [[הלחימה בדרום לבנון (1982 - 2000)]]
* [[רצועת הביטחון]]
* יחידות צה"ל במלחמת לבנון השנייה:
** [[היסטוריה של חיל ההנדסה הישראלי#חיל ההנדסה במלחמת לבנון השנייה|חיל ההנדסה במלחמת לבנון השנייה]]
** [[חטיבה 7 במלחמת לבנון השנייה]]

== לקריאה נוספת ==
* [[שמואל גורדון]], "'''מ'חניבעל למלחמה': החלטות אסטרטגיות במלחמת לבנון השנייה'''", [[הוצאת מודן]] ו[[הוצאת מערכות|מערכות]], 2012. {{ULI|010703912}}
* [[אילן כפיר]], "'''האדמה רעדה - 33 ימים, לבנון 2006'''", [[הוצאת ספרית מעריב]] ו[[כתר ספרים|הוצאת כתר]], 2006. {{ULI|007645372}}
* "קשב", "'''מלחמה עד הרגע האחרון - התקשורת הישראלית במלחמת לבנון השנייה'''", 2007. {{ULI|007951140}}
* [[עפר שלח]] ו[[יואב לימור]], "'''[[שבויים בלבנון]]'''", [[הוצאת ידיעות אחרונות]], [[2007]].
* [[מאיר אלרן]] ו[[שלמה ברום]], "'''מלחמת לבנון השנייה'''", הוצאת ידיעות אחרונות, 2007. {{ULI|007693992}}
* [[עמיר רפפורט]], "'''אש על כוחותינו: כך הכשלנו את עצמנו במלחמת לבנון השנייה'''", [[הוצאת ספרית מעריב]], 2007.
* [[יאיר אנסבכר]], "'''[[כצל ציפור]]'''", תל אביב: ידיעות אחרונות, 2009, {{ISBN|9789654828338}}
* ישי קרמר, "'''פריחת ההרדופים''', הפצה - [[ספריית בית אל]], 2007. {{ULI|008742795}}
* [[רונן ברגמן]], '''[[נקודת האל-חזור (ספר)|נקודת האל-חזור]]''', כנרת זמורה-ביתן, 2007. {{ULI|007746785}}
* יהונתן כהן, "'''לא הגעתי לליטאני'''", הוצאת [[ספרית מעריב]], 2007. {{ULI|008758052}}
* [[עמוס הראל]] ו[[אבי יששכרוף]], "'''[[קורי עכביש (ספר)|קורי עכביש]]'''", הוצאת ידיעות אחרונות, 2008. {{ULI|008097527}}
* עשהאל לובוצקי, '''[[מן המדבר והלבנון]]''', הוצאת ידיעות אחרונות, 2008.
* {{צ-ספר|מחבר=[[גל הירש]]|שם=סיפור מלחמה סיפור אהבה|מו"ל=[[הוצאת ידיעות אחרונות|ידיעות אחרונות]]|שנת הוצאה=2009|מקום הוצאה=תל אביב|ISBN=9789654828109}}
* [[יועז הנדל]] ו[[יעקב כץ (עיתונאי)|יעקב כץ]], "'''ישראל נגד איראן, מלחמת הצללים'''", [[כנרת זמורה-ביתן]], [[2011]]. {{ULI|010245205}}
* יריב אומר, "'''רגל פה רגל שם'''", [[הוצאת גוונים]], 2012. {{ULI|010729897}}
* [[אלישיב שמשי]], "'''עוד ניצחון כזה...: על רוח לחימה במלחמת לבנון השנייה'''", בן שמן: מודן, 2013. {{ULI|011306476}}
* [[אזי לב-און]], [http://www.tau.ac.il/institutes/herzog/commschool/Lebanon7.pdf התקשורת במלחמת לבנון 2006 - תפקודי מדייה חדשים בשעת חירום]
* אהוד אולמרט, [https://www.inss.org.il/he/publication/מלחמת-לבנון-השנייה-מבט-לאחור/ מלחמת לבנון השנייה - מבט לאחור], 1.3.2014, [https://www.inss.org.il/he המכון למחקרי ביטחון לאומי]
* רפאל אופק ו[[פסח מלובני]], [https://besacenter.org/wp-content/uploads/2020/11/MSPS182-HEBREW-FINAL.pdf פעילות איראן מאחורי הקלעים במלחמת לבנון השנייה], עיונים בביטחון המזרח התיכון מס' 182, מרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים, אוניברסיטת בר-אילן, 2020

==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים}}
* {{דף שער בספרייה הלאומית|987007539941605171|מלחמת לבנון השניה}}

===דו"חות רשמיים===
*[http://www.haaretz.co.il/hasite/images/131072/flash/vinograd/report.pdf דו"ח הביניים של ועדת וינוגרד]
* [https://web.archive.org/web/20070927194447/http://www.mevaker.gov.il/serve/contentTree.asp?bookid=493&id=188&contentid=&parentcid=undefined&sw=1280&hw=954 דו"ח מבקר המדינה על היערכות העורף ותפקודו]
* [https://web.archive.org/web/20090124171428/http://www.nsc.gov.il/NSCWeb/Docs/chapterd.pdf דו"ח על פעילות חזבאללה בשנת 2006], אתר [[המועצה לביטחון לאומי]]
===סיקורים מיוחדים===
* [http://people.socsci.tau.ac.il/mu/danield/files/2010/07/report-lebanon-hebrew.pdf "מלחמה עד הרגע האחרון התקשורת הישראלית במלחמת לבנון השנייה"], דו"ח קשב, 2007
*[http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-4847,00.html סיקור מיוחד בכיתה האינטראקטיבית ב-ynet]
* [http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-4266,00.html סיקור מיוחד] באתר [[ynet]]
* {{nrg|אריאל דריימן|הצד האחר של מלחמת לבנון|620/053|11 באוגוסט 2007|1|1}}

===סיכומי המלחמה===
* {{nrg|nrg מעריב|תשעה וחצי חודשים של ציפייה|575/123|30 באפריל 2007|1|1}}
* [[עמיר רפפורט]], [https://web.archive.org/web/20110707193918/http://www.biu.ac.il/Besa/MSPS85He.pdf צה"ל ולקחי מלחמת לבנון השנייה] מחקר של [[מרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים]] (הקובץ הוא ב[[Portable Document Format|PDF]])
===סיקורים באתר [[דובר צה"ל]]===
* [https://www.lebanonwar2.idf.il/ מלחמת לבנון השנייה] - אתר [[מולטימדיה]] שהכין דובר צה"ל
===מאמרי דעה וניירות עמדה===
*{{מבט מל"מ|דני אשר|מודיעין השדה במבחן המלחמה בחזבאללה|94844142|32|47, דצמבר 2006}}
* [[יצחק בן ישראל]], [https://web.archive.org/web/20110722021710/http://spirit.tau.ac.il/government/Downloads/YitzakBIMissiles.pdf מלחמת הטילים הראשונה, ישראל – חזבאללה (קיץ 2006), נייר עמדה], אתר [[אוניברסיטת תל אביב]]
* וגו מילאן, [http://mida.org.il/2015/04/28/מה-צריך-ללמוד-מכשלונו-של-צהל-במלחמת-לב/ מה צריך ללמוד מכשלונו של צה"ל במלחמת לבנון השנייה], באתר מידה
* בן עמי כופר, אריק אופיר ואורי כהן, [https://beingalim.files.wordpress.com/2021/02/2006-10-bg11.pdf '''מצדיעים ל-406 חללים ומשפחות שכולות''' וגם '''קולאז' - לוחמי ח"י במלחמת לבנון השניה''' וגם '''זוכרים את לוחמי אחי חנית''' וגם '''לחימה בשידור חי'''], "בין גלים", 11, אוקטובר 2006, עמ' 12, 20, 28 ו-62.
* [[אבי דהן]], [https://web.archive.org/web/20200222224130if_/http://maarachot.idf.il/PDF/FILES/7/112167.pdf פיקוד מלפנים ופיקוד מוכוון משימה במלחמת לבנון], [[מערכות]] 410-409, [[דצמבר]] [[2006]], עמ' 20–25.
* דור בלך, [https://beingalim.files.wordpress.com/2021/02/2007-10-bg-12.pdf '''גיבורי החיל'''], "בין גלים", 12, אוקטובר 2007, עמ' 36.
* {{מערכות|[[דב תמרי]]|האם צה"ל מסוגל להשתנות בעקבות מלחמת לבנון השנייה?|1/112261|415, נובמבר 2007, עמ' 26-41}}
* [http://maarachot.idf.il/72027-he/Maarachot.aspx שנתיים למלחמת לבנון השנייה], '''[[מערכות (כתב עת)|מערכות]]''' 421-420, ספטמבר 2008
* {{נתיב|[[אהרן לברן]]|עייפים מלנצח: כמה נכון, ומדוע? מלחמת לבנון השניה ושברה|2007_1_levran|114, ינואר 2007}}
* "[[העין השביעית]]", [https://web.archive.org/web/20071117020338/http://www.idi.org.il/hebrew/seventheye/article.asp?id=3024 גיליון מיוחד] העוסק בתקשורת במלחמת לבנון השנייה.
* {{הארץ|עמנואל סיון|תוצאות בלתי מכוונות|1.1423337|6 ביולי 2007}}
* {{הארץ|עמוס הראל|לוין: תפיסת לחימה שגויה - הסיבה לכישלון במלחמה|1.1559001|10 בדצמבר 2006}}
* {{ynet|גד ברזילי|כסילות הקונצנזוס|3289508|13 באוגוסט 2006}}
* [[גבריאל סיבוני]], [https://web.archive.org/web/20140811042539/http://www.g-bina.com/userfiles/file/Lebanon.pdf המערכה הצבאית בלבנון], כפי שהופיע בספר "'''מלחמת לבנון השנייה: היבטים אסטרטגיים'''", הוצאת [[ידיעות אחרונות]], [[2007]], עמודים 58–73.
* בנג'מין ס' למבת', [http://www.inss.org.il/uploadImages/systemFiles/lambath_lebanon645314376.pdf מלחמת לבנון השנייה – הערכה מחודשת], '''צבא ואסטרטגיה''', כרך 4, גיליון 3, [[דצמבר]] [[2012]].
* [[אהוד אולמרט]], [http://www.inss.org.il/uploadImages/systemFiles/אולמרט.pdf מלחמת לבנון השנייה - מבט לאחור], '''צבא ואסטרטגיה''', כרך 6, גיליון 1, אפריל 2014.{{הערה|טקסט המאמר זמין גם: {{NFC|אהוד אולמרט|מלחמת לבנון השנייה - מבט לאחור|003-D-92107-00|3 במאי 2014}}}}
* [https://www.inss.org.il/he/publication/decade-quiet-the-war-lebanon-second-the-of-aftermath-the-in-2006-2016/ מגוון מאמרים הסוקרים את מלחמת לבנון השנייה], תוצאותיה עשור אחרי והמערכה הבאה, '''המכון למחקרי ביטחון לאומי'''
* {{ישראל דיפנס|פסח מלובני וד"ר רפאל אופק|זווית חדשה: מלחמת לבנון השניה נועדה להגן על מיזם הגרעין האיראני|44234|21 ביולי 2020}}

===אותות, עיטורים וצל"שים===
* {{ynet|חנן גרינברג|רשימת מקבלי האותות ממלחמת לבנון השנייה|3435433|8 באוגוסט 2007}}
* [https://web.archive.org/web/20071017112535/http://nrg.co.il/online/51/HP_10043.html מצדיעים להם], סיקור מיוחד של מקבלי הצל"שים באתר [[nrg]]
* {{ynet|חנן גרינברג|הרמטכ"ל אשכנזי: "משתמטים, השפילו מבטכם"|3444829|2 בספטמבר 2007}}
* [http://www.gvura.org/?l=he&c=1027 רשימת העיטורים והצל"שים במלחמת לבנון השנייה], באתר הגבורה.
===בלוגים ויומנים===
* [http://miluim-2006.blogspot.com/ יומן מילואים] - עדות אישית ממלחמת לבנון השנייה.
* {{ynet|[[נחום ברנע]]|יומן מלחמה|3813419|12 בספטמבר 2009}} - (פורסם ב"[[ידיעות אחרונות]]" ב-11.08.2006)
* אלעד רם, [http://www.eladram.co.il/war.asp יומן מלחמה]
* [http://lebanesebloggers.blogspot.com בלוג לבנוני המספר על המתרחש בלבנון]

===סרטים===
* {{הווידאופדיה|3R4nKkkcQaI}}
* {{יוטיוב|4nsJILMi5Xc|שם= חיל ההנדסה במלחמת לבנון השנייה|אורך= 4:23}}
* {{יוטיוב|yddv8dlI|שם= WRAP IDF troops entering Lebanon, cross-border attacks, IDF briefing|אורך= 3:49}}
* {{יוטיוב|r7TISD8n-zA|שם=שמורת טבע מדממת - משדר מיוחד לציון עשור למלחמת לבנון השנייה {{!}} כאן 11 לשעבר רשות השידור|אורך=1:30:37}}
===שונות===
* {{אתר צה"ל||מלחמת לבנון השנייה|19294|24 בנובמבר 2021}}
* [http://www.mako.co.il/pzm-israel-wars/2006-lebanon-war מלחמת לבנון השנייה], באתר [[mako]]
* {{ynet|רוני סופר|סופית: המערכה בצפון תיקרא מלחמה|3378190|19 במרץ 2007}}
* דני קורן, [https://web.archive.org/web/20110819125151/http://actv.haifa.ac.il/programs/Item.aspx?it=1392 רופאים במלחמה], מחקר בשיתוף המחלקה הפסיכיאטרית בבית החולים רמב"ם, הערוץ האקדמי
* {{ynet|חנן גרינברג|"האויב חטף ולא הבין מאיפה זה בא לו"|3292261|16 באוגוסט 2006}}
* {{הארץ||2016-2006 {{!}} עשור למלחמת לבנון השנייה|1.2968592|10 ביולי 2016|מנויים=לא}}
* {{דבר ראשון|מיכל רוטנברג|העורף והחזית במלחמת לבנון השניה יום אחר יום|23771|12 ביולי 2016}}
* {{מעריב אונליין|[[אורי מילשטיין]]|תחקיר מיוחד: המחדל המודיעיני הגדול שהביא לכשלון במלחמת לבנון השנייה|news/military/Article-548578|9 ביולי 2016}}
* גיא פורן מארח את [[אהוד אולמרט]] ו[[דני חלוץ]] ב-555, [https://youtu.be/cVb_eozkYHk?si=a6YfdRohzA_H4d4b שיחה על מלחמת לבנון השנייה] לנוכח אירועי מלחמת חרבות ברזל

== ביאורים ==
{{ביאורים}}

== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}

{{מלחמות ישראל}}
{{היסטוריה של מדינת ישראל}}
{{הסכסוך האיראני-ישראלי}}

{{ישראל-לבנון}}

{{בקרת זהויות}}

[[קטגוריה:מלחמת לבנון השנייה|*]]
[[קטגוריה:מלחמות לבנון]]
[[קטגוריה:מלחמות ישראל|לבנון השנייה, מלחמת]]
[[קטגוריה:סכסוך ישראל–חזבאללה]]
[[קטגוריה:2006 בישראל]]
[[קטגוריה:יחסי ישראל–לבנון]]
[[קטגוריה:אהוד אולמרט]]
[[קטגוריה:2006 בלבנון]]