הצגת המקור של הדף "מלחמת לבנון הראשונה"

{{סכסוך צבאי
| שם = מלחמת לבנון הראשונה
| מערכה = [[התבססות ארגוני טרור פלסטיניים בדרום לבנון]]
| מלחמה = [[מלחמת האזרחים בלבנון]]
| תמונה = [[קובץ:כוחותינו במלחמת שלום הגליל, 1982.jpg|מרכז|300px]]
| כיתוב = חיילי צה"ל נכנסים ללבנון, 1982
| סוג העימות = מלחמה
| תאריך התחלה = [[6 ביוני]] [[1982]]
| תאריך סיום = [[29 בספטמבר]] [[1982]]
| קרב/מלחמה = מלחמה
| קרב לפני = [[מלחמת יום הכיפורים]]
| קרב אחרי = [[המערכה ברצועת הביטחון]]
| מקום = {{דגל|לבנון||+}}
| עילה = 
| תוצאה = יצירת [[רצועת הביטחון]] ב[[דרום לבנון]], סילוק [[הארגון לשחרור פלסטין|אש"ף]] מלבנון, הקמת [[צבא דרום לבנון|צד"ל]]
| טריטוריות = 
| קואורדינטות = 
| צד ראשון = '''{{דגל|ישראל||+}}'''
*{{סמל|משרד הביטחון||+}}
*{{דגל|המטה הכללי של צה"ל}} [[המטה הכללי של צה"ל|המטה הכללי]]

{{דגל|החזית הלבנונית}} '''קואליציית [[החזית הלבנונית]]:'''
* {{סמל|צד"ל}} '''[[צבא דרום לבנון]]'''
* '''{{סמל|הפלנגות הנוצריות||+}}'''
* '''{{סמל|א-תנזים||+}}'''
| צד שני = {{סמל|אש"ף}} '''[[הארגון לשחרור פלסטין]]''' {{ש}}'''{{דגל|סוריה (1980–2024)||+}}'''{{ש}} '''{{דגל|אמל||+}}''' {{ש}}'''{{דגל|חזבאללה||+}}
'''אחרים:'''
{{דגל|החזית העממית לשחרור פלסטין - המפקדה הכללית||+}}
| מפקד ראשון = {{דגל|ישראל||}}{{סמל|משרד הביטחון|20px}} '''[[אריאל שרון]]''' {{ש}}{{דגל|ישראל||}}{{דגל|המטה הכללי של צה"ל|20px}} רא"ל [[רפאל איתן]]{{ש}}{{סמל|צד"ל}} '''[[סעד חדאד]]'''{{ש}} {{סמל|צד"ל}} [[אנטואן לאחד]] {{ש}} [[קובץ:Logo of Kataeb Party.svg|22px|לא ממוסגר]] '''[[פייר ג'ומאייל]]'''{{ש}}[[קובץ:Logo of Kataeb Party.svg|22px|לא ממוסגר]] '''[[בשיר ג'ומאייל]]'''{{ש}}[[קובץ:Logo of Kataeb Party.svg|22px|לא ממוסגר]] [[פאדי פרם]]{{ש}}[[קובץ:Logo of Kataeb Party.svg|22px|לא ממוסגר]] [[אלי חובייקה]]{{ש}}[[קובץ:Al-Tanzim logo.png|22px|לא ממוסגר]] '''[[פאוזי מחפוז]]'''
| מפקד שני = {{סמל|אש"ף}} '''[[יאסר ערפאת]]''' {{ש}}{{סמל|אש"ף}} [[סעד סאיל]]{{ש}}{{דגל|סוריה}} '''[[מוסטפא טלאס]]'''{{ש}}{{דגל|סוריה}} [[חיכמת שיהאבי]] {{ש}} {{דגל|סוריה}} [[אדיב אסמעיל]]'''{{הערה|אל"ם (מיל') בני מיכלסון, [http://www.yadlashiryon.com/show_item.asp?levelId=63851&itemId=50863&itemType=3&prm=t=3&template=6 הכוחות היריבים], אתר [[יד לשריון]]}}
{{דגל|אמל}} '''[[נביה ברי]]'''
{{דגל|חזבאללה}} '''[[עבאס מוסאווי]]'''
| כוח ראשון = '''ישראל:'''
{{סמל|צה"ל||+}}
* 76,000 חיילים
* 1,400 טנקים
* מאות תותחים
* 1,500 נגמ"שים
* 634 מטוסים
'''החזית הלבנונית:'''
* 17,700 חיילים
'''צבא דרום לבנון:'''
* 5,000 חיילים
* 97 טנקים
| כוח שני = '''סוריה:'''
*22,000 חיילים
* 352 [[טנק]]ים
* 300 [[נושא גייסות משוריין|נגמ"שים]]
* 450 [[מטוס קרב|מטוסים]]
* 300 קני [[ארטילריה]]
* 100 [[תותח נגד מטוסים|תותחים נגד מטוסים]]
* 125 סוללות [[טיל נגד מטוסים|טילים נגד מטוסים]]
'''אש"ף:'''
* 15,000 מחבלים
* 80 טנקים
* 150 נגמ"שים
* 400 [[תותח]]ים ו[[מרגמה|מרגמות]]
* 250 תותחים נגד מטוסים
| צד ראשון-אבדות = במהלך הקרבות נהרגו 655 אנשי מערכת הביטחון, ו-4 הוגדרו כנעדרים. 8 חיילים נפלו בשבי.
| צד שני-אבדות = כ-18,000 נהרגו, כולל כ-1,200 חיילים סורים ו-1,000–2,400 אבדות לאש"ף, הרוב הגדול של האבדות היו אזרחים. כ-6,000 אנשים נשבו.
| הערות = 
| מפה = [[קובץ:Lebanon1982.svg|מרכז|250px]]
| מנהיג ראשון = {{דגל|ישראל}} '''[[מנחם בגין]]'''
| מנהיג שני = {{סמל|אש"ף}} '''[[יאסר ערפאת]]'''

{{דגל|סוריה}} '''[[חאפז אל-אסד]]'''
}}
[[קובץ:Arafat in Lebanon.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[יאסר ערפאת]] בביירות]]
'''מלחמת לבנון הראשונה''' (שמה הרשמי בתחילתה: '''מבצע שלום הגליל''', וב[[ראשי תיבות]]: '''מבצע של"ג''') הייתה [[מלחמה]] בין [[ישראל]] ל[[סוריה]] ו[[טרור פלסטיני|ארגוני טרור פלסטיניים]] שישבו ב[[לבנון]] וביצעו פיגועים בישראל ובמדינות נוספות. המלחמה התרחשה ברובה בשטח לבנון. "מבצע שלום הגליל", שנודע לימים כ"מלחמת לבנון הראשונה", נערך בין [[6 ביוני]] [[1982]] ([[ט"ו בסיון]] [[תשמ"ב]]) ל-[[29 בספטמבר]] 1982 ([[י"ב בתשרי]] [[תשמ"ג]]). במהלך הלחימה הפעיל [[צה"ל]] שבע [[אוגדה|אוגדות]] בלבנון, ושתי אוגדות ב[[רמת הגולן]] מול סוריה.

המלחמה הביאה להגליית מפקדות [[אש"ף]] ל[[תוניס]], ולחיסול רוב הכוח הצבאי של הארגונים הפלסטיניים, אולם לא הצליחה להוציא את [[צבא סוריה]] מלבנון. בעקבות המלחמה קם הארגון ה[[אסלאם שיעי|שיעי]] הקיצוני [[חזבאללה]], שמילא את החלל שנוצר ב[[דרום לבנון]] עם יציאת הכוחות הפלסטיניים, ונלחם בכוחות צה"ל שנותרו בדרום לבנון. 655 חיילי צה"ל נהרגו במהלך מבצע שלום הגליל. המלחמה, יעדיה, מהלכיה, מחירה ותוצאותיה לוו בביקורת פנימית קשה. לחיילים ששירתו בתקופה זו הוענק [[אות מערכת שלום הגליל]].

== ציר זמן ==
על פי ההגדרה הבלתי רשמית והרחבה ביותר, כללה מלחמת לבנון את השלבים הבאים:

'''שלב הקרבות והלחימה הפעילה''' (מבצע שלום הגליל):
* 4–5 ביוני 1982: הסלמה בגבול לבנון, בעקבות ניסיון ה[[התנקשות]] ב[[שגריר]] ישראל ב[[הממלכה המאוחדת|ממלכה המאוחדת]], [[שלמה ארגוב]].
*6–11 ביוני 1982: כניסת כוחות קרקעיים של צה"ל ללבנון ולחימה נגד כוחות [[סוריה|סוריים]] ו[[פלסטינים|פלסטיניים]] עד ל[[הפסקת אש]].
*12 ביוני 1982 - סוף אוגוסט 1982: זחילה ולחימה של צה"ל על [[כביש ביירות-דמשק]], כיתור ולחימה ב[[ביירות]], עד ליציאה מסודרת של כוחות פלסטיניים, כולל מנהיגיהם, וסוריים מביירות.
*29 בספטמבר 1982: יציאת צה"ל מביירות וסיום מבצע שלום הגליל באופן רשמי.

'''שהיית כוחות צה"ל בלבנון''':
*אוקטובר 1982 - ספטמבר 1983: שהיית ישראל בלבנון עד הנסיגה מ[[הרי השוף]].
*ספטמבר 1983 - יוני [[1985]]: שהיית ישראל בלבנון על קו ה[[אוואלי]].
*יוני 1985 - מאי [[2000]]: שהיית ישראל ב[[רצועת הביטחון]] ו[[הלחימה בדרום לבנון (1985–2000)|לחימה בתקופה זו]], עד לנסיגה חד-צדדית של ישראל אל [[גבול הצפון|הגבול הבין-לאומי]] ב-[[24 במאי]] 2000. בתקופה זו נערכה [[המערכה ברצועת הביטחון]].

==הרקע למלחמה==
{{הפניה לערך מורחב|יחסי ישראל–לבנון}}

=== מאבקים פנימיים בדרום לבנון ===
{{ערך מורחב|התבססות ארגוני טרור פלסטיניים בדרום לבנון}}
לאחר אירועי [[ספטמבר השחור]] ב-[[1970]], התבססו [[טרור פלסטיני|ארגוני הטרור הפלסטינים]] ב[[דרום לבנון]] על רקע חולשת הממשלה הלבנונית, וביצעו התקפות ופיגועי טרור בגבול הצפוני של ישראל. אותם ארגונים גם נטלו חלק ב[[מלחמת האזרחים בלבנון]], שפרצה בשנת [[1975]]. [[סוריה]], שכלכלתה נזקקה לגישה חופשית לבנקים ולנמל ב[[ביירות]], פלשה ללבנון כדי לעצור את הלחימה. הכוחות הסורים פעלו תחילה בעיקר נגד הפלסטינים, שנחשבו לאיום הראשי על יציבות המשטר הלבנוני, אבל בהמשך, כדי לבסס את אחיזתם בשטח שכבשו, פנו הכוחות הסורים נגד האוכלוסייה הנוצרית.{{הערה|[[לבנון (סדרת טלוויזיה)|לבנון]], פרויקט תיעודי של המלחמות בלבנון}}

הרכב האוכלוסייה בדרום לבנון{{הערה|נכון לשנת 1984, על פי כתבה ב"מעריב" מ-31 באוגוסט 1984}} בזמן מלחמת שלום הגליל היה: כ-520 אלף [[מוסלמים]] [[שיעים בלבנון|שיעים]] (כולל תושבי [[צור (לבנון)|צור]] ו[[צידון]]), כ-200 אלף [[נוצרים בלבנון|נוצרים]], כ-110 אלף מוסלמים [[סונים]], כ-80 אלף פלסטינים שחיו ב[[מחנה פליטים פלסטינים|מחנות הפליטים]], וכ-55 אלף [[דרוזים]].

===מבצע ליטני וסבבי הלחימה===
בשנת [[1978]], בעקבות [[פיגוע כביש החוף|פיגוע רב-נפגעים]] שביצעו מחבלים פלסטינים שהגיעו מלבנון דרך הים, כבשו כוחות צה"ל את דרום לבנון ב[[מבצע ליטני]]. בעקבות המבצע הוסכם על פריסת כוחות [[יוניפי"ל]] שיחצצו בין ארגוני הטרור לבין גבול ישראל, וכוחות צה"ל הוסגו מלבנון. ארגוני הטרור הגיבו בהצטיידות ב[[קטיושה|קטיושות]] ו[[תותח]]י 130 מ"מ, בהם השתמשו לירי על [[אזרח (דיני מלחמה)|אזרחים]] ישראליים.

בקיץ [[1981]] ניהלו צה"ל ואש"ף סבב לחימה, כאשר במשך עשרה ימים נורו כ-1,230 רקטות ופגזים מלבנון לתוך ישראל, וצה"ל הגיב בהפצצות והפגזות שלא הצליחו לעצור את הירי.{{הערה|1=[[זאב שיף]] ו[[אהוד יערי]], "'''מלחמת שולל'''", [[הוצאת שוקן]], [[1984]], עמ' 29-28.}} בנוסף, ב[[מבצע צלצל]] [[פשיטה|פשט]] כוח מ[[חטיבת הצנחנים]] בפיקוד אל"ם [[יורם יאיר]], בליל [[19 ביולי|19]] - [[20 ביולי]] על בסיס מחבלים בלבנון בה נהרגו חמישה מחבלים.{{הערה|1=[[יורם יאיר]], "'''[[אתי מלבנון]]'''" - סיפורה של חטיבת הצנחנים במלחמת לבנון, [[משרד הביטחון – ההוצאה לאור]], [[1990]], עמ' 13–14.}} שלושה ימים מאוחר יותר, בליל [[23 ביולי|23]] - [[24 ביולי]], כוח מ[[שייטת 13]] בפיקוד סא"ל [[ידידיה יערי]] שהיה ערוך ב[[מארב]] השמיד רכב מחבלים ובאש תותחי סטי"ל הושמד רכב נוסף.{{הערה|1=[[מייק אלדר]], "'''שייטת 13'''", ספרית מעריב, [[1993]], עמ' 598-597.}} השליח האמריקני [[פיליפ חביב]] הצליח להביא להפסקת אש בין ישראל ואש"ף ב-[[24 ביולי]] [[1981]]. עוד קודם לכן החל צה"ל, בהובלת ה[[רמטכ"ל]] [[רפאל איתן]] ו[[אלוף פיקוד הצפון]] [[אביגדור בן-גל]], ובתמיכת ראש הממשלה ושר הביטחון, [[מנחם בגין]], בתכנון [[מבצע צבאי]] נרחב יותר לחיסול ארגוני הטרור בלבנון.

הסכם הפסקת-האש שניסח פיליפ חביב היה מעורפל: הפלסטינים החליטו לעקוף את הסכם הפסקת האש על ידי כך שלא תקפו מגבול ישראל-לבנון וטענו שמותר להם להמשיך לתקוף את ישראל בכל דרך אחרת וכך המשיכו בלחימה, השליח האמריקני חביב פירש את ההסכם כאומר שאסור לפלסטינים לבצע שום פעולה נגד ישראל שמקורה בלבנון ואילו ישראל טענה שכיוון שהבסיסים הראשיים של הארגונים הפלסטינים מצויים כולם בלבנון, פירוש ההסכם הוא הפסקת-אש כוללת בין ישראל לבין הפלסטינים, שכן אחרת הפלסטינים יכולים להמשיך לתקוף את ישראל ואילו היא אינה יכולה להגיב. במשך הפסקת האש נהרגו 27 ישראלים בפיגועים פלסטיניים ונפצעו 270.<ref>https://www.alexandroni.co.il/he/79/</ref>

הלקח המרכזי של צה"ל מעשרת ימי חילופי האש בקיץ 1981 היה שלא ניתן לעצור ירי ארטילרי מלבנון לתוך ישראל באמצעות מטוסים ותותחים בלבד.{{הערה|{{זמן ישראל|גל פרל פינקל|החלטות שמחכות לממשלה הבאה, או למלחמה הבאה, מה שיבוא קודם|166624|6 בנובמבר 2020}}.}} המחשבה בצה"ל הייתה שנדרש מהלך יבשתי שלכל הפחות ייכבש השטח שממנו מתבצע הירי.

===תוכנית לשינוי במבנה המשטר בלבנון===
החל מ-[[1980]] הפעילה ישראל ארגון טרור סודי בלבנון - [[החזית לשחרור לבנון מזרים]]. מטרתו הייתה לפגוע באנשי ארגון אש"ף ובמיוחד בצמרתו. הארגון הוקם בהוראת שר הביטחון [[אריאל שרון]], והרמטכ"ל [[רפאל איתן]], והופעל על ידי מפקד פיקוד הצפון [[אביגדור בן-גל]], שמינה את [[מאיר דגן]] למוביל הפעילות. הארגון הוציא לפועל עשרות פיגועי טרור ורצח מאות לבנונים{{הערה|שם=הארץ2018|כיוון=ימין|{{הארץ|הארץ|ספר חדש: שרון הורה ב-1982 להפיל מטוסי נוסעים כדי להרוג את ערפאת|1.5763075|24 בינואר 2018|מנויים=לא}}}} קיום הארגון ופעילותו נחשפו רק לאחר כ-35 שנה, בספר שפרסם העיתונאי [[רונן ברגמן]] בשנת 2018.{{הערה|שם=הארץ2018}}

ב-[[5 באוגוסט]] [[1981]] מונה [[אריאל שרון]], להיות [[שר הביטחון]] בממשלת בגין. ראש [[אגף התכנון]], [[אהוד ברק]], הציע במסמך פנימי, ליזום פעולות באופן שיגרום לקריסת הפסקת האש, שתוביל למלחמה בה ישראל תשיג "שינוי בר קיימא במבנה המשטר בלבנון" והשלטת הגמוניה נוצרית, תוך קיבוע עליונות ישראלית מול הסורים. מסמך זה בא לידי ביטוי ב[[תוכנית אורנים]].{{הערה|שם=משטר בלבנון|{{הארץ|אמיר אורן|כך הציע ברק לשרון לרמות את העולם|1.2449667|3 באוקטובר 2014}}}}

בכיר "[[המוסד]]" [[נחיק נבות]] כתב על מתווה המלחמה כפי שתואר בידי שר הביטחון, [[אריאל שרון]], בפגישה בארמונה של {{פירושון|משפחת ג'ומאייל}} בלבנון ב-[[12 בינואר]] [[1982]] (זה היה ביקורו "הרשמי" הראשון של שרון בלבנון בתפקיד שר הביטחון, ונבות התלווה אליו כנציג "המוסד"):
{{ציטוט|תוכן="צה"ל מתכנן פעולה רבתי בלבנון, כאשר המאמץ העיקרי מכוון נגד ביירות." בתיאום עם הנוצרים, הסביר שרון, צה"ל יפתח במהלך מהיר של 72 שעות לאורך ציר החוף, עד לכיבוש מערב הבירה, מעוז אש"ף וכמטווחי קשת ממעוזי הנוצרים בצפונה של העיר ובמזרחה.{{הערה|נחיק נבות, '''תבל ומלואה: סיפורו של איש מוסד''', הוצאת [[כנרת, זמורה ביתן, דביר|כנרת, זמורה ביתן]], 2015, עמ' 135–136}}}}

שרון הורה לבן גל ולדגן להכפיל את מאמציהם במטרה לפגוע בצמרת אש"ף במסגרת פעילות [[החזית לשחרור לבנון מזרים]]{{הערה|שם=הארץ2018}} עד אוקטובר 1981 נמנו 308 הרוגים בפיגועי הארגון.{{הערה|{{קישור כללי | כתובת = https://www.upi.com/Archives/1981/10/02/A-165-pound-bomb-ripped-through-an-empty-schoolhouse-in/7481370843200/ | כותרת = A 165-pound bomb ripped through an empty schoolhouse in... | הכותב = Fred Schiff |מידע נוסף = באתר סוכנות הידיעות UPI|תאריך = 2 באוקטובר 1981|שפה = אנגלית |תאריך_וידוא = 28 באוקטובר 2021}}.}}
לפי [[רונן ברגמן]], שרון קיווה שפעולות אלה יעוררו את [[יאסר ערפאת|ערפאת]] לתקוף את ישראל, שתוכל להגיב בפלישה ללבנון, אולם אש"ף לא הגיב כמצופה. הארגון המשיך לפעול גם לאחר פרוץ המלחמה, בין השאר בפיצוץ מכוניות תופת, ופעילותו הוסתרה מרוב הממשלה והצבא.

===פרוץ המלחמה===
ב-3 באפריל 1982 נרצח ב[[פריז]] עובד [[שגרירות ישראל]] [[יעקב ברסימן טוב]]{{הערה|[[שמעון שיפר]], '''כדור של"ג: סודות מלחמת לבנון''', עמ' 83-82.}} על ידי מחבלת שירתה בראשו.{{הערה|{{ynet|[[סוכנות הידיעות הצרפתית|AFP]]|צרפת: אושר שחרור רוצח דיפלומט ישראלי|4331202|11 בינואר 2013}}}} באפריל 1982 ושוב במאי 1982 הגיבה ישראל לפיגועים נגדה בהפצצת מחנות ומחסנים של הכוחות הפלסטינים בלבנון. בכל פעם הגיבו הפלסטינים בירי עשרות רקטות לצפון ישראל. ישראל איימה להגיב במבצעים צבאיים מורחבים וכוחות של צה"ל קודמו לגבול, אבל בכל פעם החליטה ממשלת ישראל שלא לפעול והכוחות הוסגו.

ב-[[3 ביוני]] 1982 [[התנקשות|התנקשו]] מחבלים פלסטינים מ[[ארגונו של אבו נידאל]] (שאינו חלק מאש"ף) ב[[שגריר]] ישראל ב[[בריטניה]], [[שלמה ארגוב]], ופצעו אותו אנושות. הוא שרד את הפציעה, אך נותר משותק ומרותק לבית החולים לשארית חייו. ב-[[4 ביוני]] הגיבה ישראל להתנקשות בהפצצה של תשעה מתקנים של אש"ף בלבנון. אש"ף הגיב בהפגזה כבדה של כ-500 רקטות ופגזי תותחים על יישובי צפון ישראל. ישראל הגיבה להפגזות הללו בהפצצת מטרות נוספות של אש"ף ואש"ף הגיב בירי נוסף. ישראלי אחד נהרג ו-11 נפצעו. בצהרי 5 ביוני הורתה ממשלת ישראל לצה"ל להיערך לאפשרות של מבצע קרקעי נרחב בלבנון והחל גיוס של כוחות [[מילואים]]. בבוקר 6 ביוני 1982 הוחלט סופית שיש לצאת למבצע שכונה מבצע "שלום הגליל'.

==הצבא הסורי בלבנון==
לאחר [[מלחמת האזרחים בלבנון (1975 - 1990)#התגברות המעורבות הסורית בלבנון|פלישתם ללבנון]], הכינו הסורים את השטח להגנה לפי כללי ה[[דוקטרינה]] הסובייטית, תוך התאמתה לתנאים בלבנון. הכוח הסורי נערך בהתאם לשני אתגרים עיקריים: ראשית, הגנה על שטחי המפתח בלבנון תוך הפרדת הנוצרים מ[[אש"ף]], ואבטחת השליטה הסורית (בעיקר על ביירות ועל הכביש ל[[דמשק]]); שנית, היערכות לאפשרות שצה"ל יתקוף דרך ה[[בקאע]] לכיוון [[סוריה]] ודמשק.

הכוח נערך בהתאם למבנה הגאוגרפי של לבנון. רצועת ההגנה העיקרית של הסורים כללה את [[דאמור]], [[הר הלבנון]], ג'בל ערבה ומורדות ה[[חרמון]]. רצועת ההגנה השנייה כללה את העיר ביירות ואת [[זחלה]], רייק, ג'דידת יבוס, דיר אל עשייר. בחזית רצועת ההגנה העיקרית נפרסה רצועת האבטחה בשטח שבין כוחות [[יוניפי"ל]] ו[[צבא לבנון החופשית|מובלעת חדאד]] בדרום, לבין קו דנייבה - סחמר - עיישיה - בית א־דין - דיר אל־קמר - [[דאמור]], תוך ניצול השטחים ההרריים של מורדות ה[[חרמון]], ג'בל ביר א־דהר ומורדות [[הר הלבנון]], להשהיית הכוח התוקף ולהתשתו.

משום שביירות היא העיר הגדולה והחשובה שבערי לבנון ובה מרוכזים כל מוסדות השלטון, החזיקו בה הסורים כוח גדול יחסית. כוח זה היה חלק מרצועת ההגנה הראשונה. בביירות היו לסורים 4 מסגרות חטיבתיות ועוד יחידת קומנדו. המערך שלהם כלל: חטיבת חי"ר 85, שתי חטיבות צש"ף (חטיבות חסרות המאוישות בפלסטינים, ואגד שריון של צש"ף שכלל יותר מ־50 טנקים [[T-55/54]].

בנוסף, ב[[הר הלבנון]] נערכה חטיבה ממוכנת 62, שכללה גם טנקים ובין 4 ל־6 גדודי קומנדו; ב[[בקעת הלבנון]] נערכה חטיבת שריון 51, שכללה טנקי [[T62]] עם כוח חי"ר ממוכן ובין 3 ל-4 גדודי קומנדו; בהר [[מול הלבנון]] נערכה חטיבת שריון 91 מדיוויזיה 1, שכללה טנקי T62 ולה גם כוח חי"ר ממוכן ו־2 אגדי קומנדו.

לפני המלחמה, כחלק מלקחי [[מלחמת יום הכיפורים]], ה[[הכוחות המזוינים של סוריה|צבא הסורי]] נערך ב[[לבנון]] עם מערך מעובה של סוללות נ"מ שכללו [[טיל קרקע-אוויר|טילי קרקע-אוויר]] מדגמי [[SA-2]],{{כ}} [[SA-3]],{{כ}} [[SA-6]] ו-[[SA-8]] לצד תותחי [[ZSU-23-4 שילקה]] שנועדו להגן על הסוללות מפני יעפי תקיפה נמוכים.

==מהלך מבצע שלום הגליל==
[[קובץ:Beaufortnorthern military post south lebanon 1995.jpg|שמאל|ממוזער|250px|דגל ישראל מתנוסס על מבצר הבופור, 1995]]
[[קובץ:PLO office in sidon lebanon 1982.jpg|שמאל|ממוזער|250px|משרדי אש"ף בצידון, 1982]]
[[קובץ:Lebanon war ribbon.svg|ממוזער|209x209 פיקסלים|[[אות מערכת שלום הגליל]] שהוענק לחיילי צה"ל ששירתו בין [[5 ביוני]] [[1982]] ל-[[29 בספטמבר]] 1982]]

=== 6 ביוני 1982 ===
ב-[[6 ביוני]] נכנסו כוחות צה"ל ללבנון והתקדמו צפונה לאורך ארבעה צירים: חוף הים, [[הגזרה המרכזית במבצע שלום הגליל|אזור ההר המרכזי]], [[הגזרה המזרחית במבצע שלום הגליל|הגזרה המזרחית]], ו[[בקעת הלבנון]]. בציר החוף שב[[הגזרה המערבית במבצע שלום הגליל|גזרה המערבית]] לחמו שתי אוגדות: [[עוצבת הגליל]] בפיקוד [[תא"ל]] [[יצחק מרדכי]] ו[[עוצבת האש|אוגדה 96]] בפיקוד תא"ל [[עמוס ירון]]. אוגדה 96 כללה כוחות [[חיל השריון|שריון]] מ[[חטיבה 454]] בפיקוד [[חגי רגב]] ואת [[חטיבת הצנחנים]] הסדירה בפיקוד [[אל"ם]] [[יורם יאיר]].{{הערה|{{ynet|[[עמנואל רוזן]]|לשם ובחזרה: עמנואל רוזן מצא את האמת שלו בבוץ של לבנון|3715715|15 במאי 2009}}}} במסגרת הלחימה הונחתה אוגדה 96 מכיוון הים צפונית ל[[נהר האוואלי]], דבר שגרם לניתוק הקשר של מפקדות אש"ף בביירות עם המחבלים שנמצאו דרומית לנהר, ואפשר לכוחות צה"ל מעוצבת הגליל, שהגיעו מדרום, לסגור על אלפי המחבלים ב[[צור (לבנון)|צור]] ובצידון, ולטהר את השטח בלחימה עיקשת, בית אחר בית.

חטיבת הצנחנים החלה את מלחמתה בנחיתה מהים בחוף האוואלי שמצפון לצידון. את ראש החוף תפסו לוחמי [[שייטת 13]] בפיקוד [[ידידיה יערי]], כוח ראש החוף בפיקוד הסמח"ט אריק מורן שכלל את פלוגת החה"ן של הצנחנים ([[חטיבת הצנחנים#חבלה מוצנחת|פלחה"ן 35]]) בפיקוד [[יחיאל גוזל]] ופלוגת בני המשקים של גדוד 50 בפיקוד [[שאול אריאלי]]. כוח ראש החוף של פלחה"ן הצנחנים לחם במחבלים שהגיעו למקום ושבה חלק מהם. הכוח הרחיב את שליטתו לכיוון דרום ומזרח על ידי הפלחה"ן ולכיוון צפון על ידי פלוגת בני המשקים, על מנת לאפשר לכוחות חטיבת הצנחנים לנחות בבטחה עם ה[[נחתת|נחתות]]. החטיבה מיהרה צפונה לכוון דאמור, כשמובילה אותה פלוגת בני המשקים. מדאמור בחר אל"ם יורם יאיר להוביל את חטיבתו בציר ההררי לאורך [[הרי השוף]].{{הערה|יורם יאיר, '''אתי מלבנון - סיפורה של חטיבת הצנחנים במלחמת לבנון''', [[משרד הביטחון – ההוצאה לאור]], [[1990]], עמוד 52.}} יאיר לחם בראש הצנחנים הסדירים, במסע קרבות קשה ומפרך,{{הערה|{{הארץ|אביחי בקר|מלחמות ישראל|1.742583|24 באוקטובר 2001}}}} שכלל קרבות בעיירות [[דאמור]] ו[[עינאב]] ובכפרים מתא, [[שמלאן]], [[קבר שמון]] ו[[הקרב על כפר סיל|סיל]]. אף על פי שלכאורה הבחירה בציר ההררי הייתה אמורה לעכב את כוחות החטיבה, הרי שבמבחן התוצאה החלטתו של יאיר השתלמה והצנחנים היו לכוח הראשון שהגיע לביירות,{{הערה|[[משה (בוגי) יעלון]], '''[[דרך ארוכה קצרה]]''', [[ידיעות ספרים]], [[2008]], עמוד 53.}} וחבר לכוחות הנוצרים בציר ביירות-דמשק. בראש החטיבה פעל [[גדוד הסיור של הצנחנים (שרף)|גדוד הסיור של חטיבת הצנחנים]], בפיקוד [[סא"ל]] [[דורון אלמוג]],{{הערה|[[עפר שלח]] ו[[רביב דרוקר]], [http://www.text.org.il/index.php?book=0510073 הפרק הראשון מתוך הספר '''בומרנג'''], [[כתר הוצאה לאור]] 2005}} ובמקביל לו כוח מאולתר בפיקודו של מיכה תמיר, שכלל את פלוגתו של [[ניר ברקת]] מגדוד 890 ואת פלוגתו של שאול אריאלי מגדוד 50. אלמוג אמר על המלחמה "במלחמת שלום הגליל הלכתי ברגל שבעים קילומטר, לחמתי שבעה ימים, קרב אחרי קרב, מארב אחרי מארב.".{{הערה|{{ישראל היום|[[אמילי עמרוסי]]|כפר אבא|8480|15 באוקטובר 2010}}}}

בסופו של היום הראשון צה"ל הצליח להגיע ב[[הגזרה המערבית במבצע שלום הגליל|גזרה המערבית]] עד לגשר קוסיימה שעל [[נהר הליטני]], כ-27 קילומטרים מקו הגבול הבינלאומי. לאחר מכן המשיך צה"ל את ההתקדמות המהירה תוך כדי ניסיון לשמור, עד כמה שניתן, על מספר נמוך של הרוגים, שרבים מהם נגרמו על ידי צה"ל מ[[אש כוחותינו]]. ב[[הפצצת כוחות חטיבה 943|תקרית אחת]] זיהה מטוס [[F-4 פנטום|פנטום]] ישראלי שיירה של צה"ל כשיירה סורית, ועקב כך נהרגו כ-26 חיילים ועוד עשרות נפצעו.{{הערה|שם=של"ג בלבנון|{{הארץ|בני מוריס|"של"ג בלבנון": המיסמוך הצה"לי שמגלה מה שרון הסתיר מהממשלה ב-1982|1.5863168|1 במרץ 2018}}}}

במהלך אותו יום כבשו כוחות [[אוגדה 252]] את אזור ה[[פתחלנד]] ב[[הגזרה המזרחית במבצע שלום הגליל|גזרה המזרחית]], עד לקו [[חצביא]]-[[שבעא]]-[[כאוכבא (לבנון)|כאוכבא]], שם הצטוו לעצור, כדי לא להיכנס ללחימה עם הסורים.

בליל 6 ביוני נערך [[הקרב על הבופור]]. במהלך ההגעה ליעד נפצע מפקד הכוח [[משה קפלינסקי]], ובקרב עצמו נהרגו 6 מלוחמי [[חטיבת גולני]] בהם מפקד הכוח שהחליף את קפלינסקי - [[רס"ן]] [[גוני הרניק]].

=== 7–11 ביוני 1982 ===
למחרת, ב-[[7 ביוני]], לאחר כיבוש הבופור בידי [[חטיבת גולני]], התקדמה [[חטיבה 769]], יחד עם כוח בפיקוד סמח"ט גולני [[גבי אשכנזי]], לכיוון העיר [[נבטיה]] ועם ערב נכבשה העיר. ב-[[8 ביוני]] הגיעו כוחות [[אוגדה 36]] לפאתי צידון וחברו ל[[חטיבה 211]] שהגיעה מכיוון דרום בציר החוף, ולכוחות [[אוגדה 96]] שהונחתו מהים בשפך ה[[אל-אוואלי|אוואלי]].

ב-[[8 ביוני]] הגיע כוח צה"ל למבואות [[דאמור]], כאשר באותו הזמן נאלצו כוחות צה"ל מעוצבת הגליל, בפיקוד תא"ל יצחק מרדכי, להתמודד עם אלפי לוחמי [[גרילה]] של [[אש"ף]], שהתחפרו והתבצרו באזורים הצפופים והמאוכלסים של מחנות הפליטים ב[[צור (לבנון)|צור]] ובצידון, ובעיקר במחנה [[עין אל-חילווה]] בצידון. במחנה זה נאלצו לוחמי צה"ל (כוחות חי"ר מ[[חטיבה 165]] ו[[חטיבה 939]], בסיוע כוח טנקים מצומצם מ[[חטיבת מרכבות הפלדה|חטיבה 847]]) להילחם קרבות קשים ב[[לוחמה בשטח בנוי]] מול כוחות גרילה עקשנים, אשר הסתתרו במחנה הפליטים מאחורי אזרחים וסירבו להיכנע. מפקדי המחבלים החזיקו את האזרחים בכוח, והשתמשו בהם כ[[מגן אנושי]]. על כך אמר תא"ל יצחק מרדכי: "עשינו מאמצים רבים להוציא את האזרחים מתוך מחנה הפליטים, אבל מפקדי המחבלים לא איפשרו את הפינוי".{{הערה|{{מערכות|יצחק מרדכי|אוגדת הגליל במלחמת של"ג|9/112219|413, יולי 2007, עמ' 20–25}}.}}

ב-[[8 ביוני]] נערך גם הקרב הראשון של צה"ל נגד צבא סוריה, בעיירה [[ג'זין]] שבשיפולים הדרומיים של [[ג'בל ברוך]]. [[חטיבה 460|חטיבת השריון 460]] [[קרב ג'זין|כבשה את העיירה]], ולמחרת השתלטה על הכפרים הסמוכים חונה ו[[קרב קמ"ט-קק"ש|עין א-תינה]], מהלך שאיפשר העברת כוחות רבים צפונה, אל עבר כביש ביירות-דמשק.

באותו יום החל [[קרב עין זחלתא]], שבמהלכו לחמו כוחות [[עוצבת הפלדה]], ובהם [[חטיבה 500]] מתוגברת ב[[חטיבה 226|גדוד 9263]], וכן [[חטיבה 401#גדוד 601|גדוד 601]], [[חטיבת הנח"ל#גדוד 932 (גרניט)|גדוד 932]], ו[[עוצבת גולן]], נגד כוחות שריון וקומנדו סוריים. הקרב נמשך יומיים ובסיומו כבשו כוחות צה"ל את המרחב.

ב-[[9 ביוני]], נפתח [[מבצע ערצב-19]], אשר ערך [[חיל האוויר הישראלי]] במטרה להשמיד את מערך [[טיל קרקע-אוויר|טילי הקרקע-אוויר]] הסוריים ב[[בקעת הלבנון]]. במהלך המבצע התרחש קרב האוויר הגדול ביותר ב[[עידן הסילון]], בו השתתפו כ-150 [[מטוס קרב|מטוסי קרב]], ובמהלכו הופלו 23 מטוסים{{מקור|סיבה=בערך המפורט על מבצע ערצב-19 מדובר ב-23 מטוסים}} של [[חיל האוויר הסורי]] ולא הופל אף מטוס ישראלי. במהלך כל ימי הלחימה הפילה ישראל 82 מטוסים סוריים ואיבדה 2 מטוסים, שניהם מפגיעות של טילי [[נ"מ]]. המבצע הדגיש את [[עליונות אווירית|עליונותה האווירית]] המוחלטת של ישראל אל מול [[חיל האוויר הסורי]]. על פי בכירים בחיל האוויר הישראלי המבצע נחשב לאחד מהמבצעים החשובים שלו, והוא אף עיצב באופן משמעותי את דמותו.{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://iaf.org.il/975-16630-HE/IAF.aspx|כותרת=אתר חיל-האוויר|תאריך_וידוא=2019-04-05|אתר=iaf.org.il}} במוקד האירועים], באתר [[חיל האוויר הישראלי]], [[בטאון חיל האוויר]], גיליון 121}} בהמשך התקיימו מספר קרבות שריון אשר לא הושגה הכרעה ברורה לטובת אחד הצדדים, ובמהלכם ישראל הייתה הראשונה בהיסטוריה שעשתה שימוש ב[[מסוק קרב|מסוקי קרב]] נגד [[טנק]]ים.

ב-[[9 ביוני]] [[1982]] לחמה [[סיירת מטכ"ל]] בקרב על [[הקרב על המיוערת|גבעה מיוערת]], בקצה הצפוני של רכס שאראת כריסטופני, נגד כוח רגלי ורכוב מ[[הקומנדו הסורי]], הכווינה עליו ירי [[חיל התותחנים|ארטילרי]] שכלל [[פצצת מצרר|פצצות מצרר]] והשמידה אותו.{{הערה|{{ישראל היום|אהרל'ה ויסברג|כך חילצו התותחנים את סיירת מטכ"ל בלבנון|16498|27 באפריל 2012}}.}}

ב-[[9 ביוני]] החל [[הקרב על כפר סיל]], שנמשך 4 ימים, ובסיומו כבשו כוחות צה"ל את העיירה.

ב-[[10 ביוני]], ביום החמישי ללחימה, נהרגו בכפר דוחא שליד העיירה [[דאמור]], [[סגן הרמטכ"ל]], ה[[אלוף]] [[יקותיאל אדם]] ואל"ם [[חיים סלע]]. ביום זה נהרגו מעל שבעים חיילים, רבים מהם ליד דאמור, ולפחות תשעה נהרגו מטילים שנורו אל נגמשים ממסוקי קרב סוריים באזור ג'בל ברוך.{{הערה|1=בסיפורי הנופל מסופר על נגמש של גולני בו נהרגו שבעה, ועל הרוגים בלפחות שני נגמשים נוספים של חיל ההנדסה שנפגעו. [https://www.izkor.gov.il/search/life-story/עין%20זחלתא/life-story/d נופלים בקרבת עין זחלתא] במלחמת שלום הגליל (אתר יזכור)}}

באותו יום, בסביבות השעה 12:55 הופצצו כוחות של חטיבה 943 מאוגדה 90 ב"אמבטיית ביאנור" (ואדי חפופה) בגזרה המזרחית בשוגג על ידי חיל האוויר הישראלי. בהפצצה נהרגו 24 חיילים, נפצעו 92 חיילים ועוד 32 קיבלו "הלם קרב". כמו כן נפגעו כלים רבים: כלי לחימה ומשאיות שהובילו תחמושת, מים ומזון לכוחות הלוחמים. גדוד 573 מחטיבה 943 שהה באותה עת בוואדי חפופה מצפון ל"אמבטית ביאנור" (למעט פלוגת המפקדה שלו שנפגעה בהפצצה). הגדוד היה אמור להמשיך צפון מערבה כדי לכבוש את הכפר מג'דל בלחיס. אולם בסביבות השעה 14:00 קיבל המג"ד סא"ל עלי ברוק ממפקד הגיס האלוף אביגדור בן-גל פקודה חדשה: לפנות מזרחה, דרך ג'בל ערבה, עד לכפר א-רפיד ולתקוף את הכוחות הסורים הנסוגים צפונה בציר "מיכה". הגדוד הגיע לכפר א-רפיד בסביבות השעה 15:00. במשך שעות, עד רדת החשכה, תקף הגדוד את הכוחות הסוריים מחטיבה 91 והשמיד עשרות כלים: טנקים, נגמ"שים ומסוק "גאזל". אף חייל מכוחות גדוד 573 לא נהרג או נפצע, וגם לא הושמד אפילו כלי לחימה ישראלי אחד.{{הערה|{{אתר צה"ל|ארנון למפרום|קרב א־רפיד – ניצחון ישראלי שנשכח|94479|1 בפברואר 2023}}}}

ב-11 ביוני, ביום השישי ללחימה, לאחר קרב בין [[סיירת צנחנים]] לכוחות קומנדו סורים שנמשך כ-4 שעות בסמוך לכפר [[עינאב]], התקבלה החלטה לכבוש את הכפר. במהלך הקרב נהרג מפקד צוות סגן אלון לוין,{{הערה|{{יזכור|98888|אלון לוין|מלא=כן}}}} ההרוג הראשון של הסיירת במלחמה.{{הערה|{{mako||ארבעה אלופים במילואים נזכרים בחיילים שאיבדו בקרבות {{!}} חדשות הבוקר|8dc6c4f235e8081027|pzm-yom_hazikaron|4 במאי 2022}}}} הכפר נכבש ביום למחרת.

בליל אותו יום התחולל ב[[הגזרה המזרחית במבצע שלום הגליל|גזרה המזרחית]] [[קרב סולטאן יעקוב]], אשר במהלכו נכנס גדוד 362 מ[[חטיבה 399]] לצומת מדרום לכפר [[סולטאן יעקוב]] וגילה שהוא מכותר בתוך מתחם סורי גדול. הכוח חולץ בקושי בסיוע ארטילרי כבד בלא שהצליח לכבוש את אזור הצומת. ניהול הקרב נחשב לאחד הכשלונות הגדולים של צה"ל במבצע שלום הגליל. הקרב זכור בעיקר בשל ההרוגים, הפצועים והשבויים הרבים שהיו בו לצה"ל, ושני חיילי המילואים הנעדרים עד עצם היום הזה: [[יהודה כץ]] ו[[צבי פלדמן]]. באפריל [[2019]] הושבה לישראל גופתו של הנעדר מהקרב [[זכריה באומל]].

[[חטיבה 645]] ניהלה קרב קשה מאוד מול הכוח הסורי כל אותו הלילה.

בבוקר, זמן קצר לפני כניסת הפסקת האש לתוקפה, השתתפו כוחות מ[[חטיבה 409]] ב[[מארב]] לשריון [[צבא סוריה|סורי]], והשמידו 11 טנקי [[T-72]], עשרות כלי [[רק"ם]] ו-4 [[איירוספסיאל גאזל|מסוקי גאזל]].{{הערה|[[עפר שלח]], [[יואב לימור]], [[איתי כץ]], '''שבויים בלבנון''', [[הוצאת ידיעות אחרונות]], 2007, עמ' 326}}

באותו היום, בשעה 12:00 בצהריים, נכנסה [[הפסקת אש|הפסקת האש]] לתוקפה, אולם בצידון, במחנה הפליטים [[עין אל-חילווה]], ב[[כביש ביירות-דמשק]] ובביירות לא הופסקה הלחימה.

===12 ביוני – 22 ביולי===
[[קובץ:1982_Lebanon_War_XII.jpg|ממוזער|250x250 פיקסלים|חייל צה"ל צופה בהפצצה אווירית על ביירות]]
ב-[[12 ביוני]], על אף הפסקת האש, התקדמו הצנחנים וכבשו את העיירה שמלאן בלחימה קשה אל מול כוחות קומנדו ושריון סוריים.

ב-[[13 ביוני]] בצהריים חברו כוחות הצנחנים לכוחות הנוצריים בבסבא, ובכך ניתקו את המחבלים במערב ביירות.

ב־[[15 ביוני]] החלו כוחות צה"ל לנוע שמונה קילומטרים צפונית לביירות, לכיוון אזור ג'מהור, במאמץ להרחיב את שליטתם על כביש-ביירות דמשק, מזרחה.

על אף החבירה לנוצרים וניתוק מערב ביירות, הפרוזדור הצר באזור כפר שימא היה נתון להטרדות סוריות שישבו בשטח הגבוה ב[[עאליי]]. בשל כך ב-[[21 ביוני]] החלה [[אוגדה 162]] להתקדם לעבר [[בחמדון]] ועאליי. האוגדה צלחה את נהר הדאמור והחלה לטפס על השלוחה הצפונית המוליכה לבחמדון. עקב היעדר אישור מהדרג המדיני למתקפה, האוגדה התנהלה בזחילות תוך קרבות קשים מול אויב נחוש ובשטח טופוגרפי נחות. בנוסף עקב היעדר אישור לפתח מאמצים מקבילים, התרכזה כל הארטילריה הסורית נגד כוחות האוגדה. הלחימה התנהלה בחלקה הראשון כנגד מארבי [[נ"ט]] וטנקים סוריים מרחוק, לאחר מכן משעלתה האוגדה על הרכס, מרואייסאת נעמן ועד כביש ביירות דמשק התנהלו קרבות קשים, בעיקר במסולעת מעל מנצוריה ובשקיף מטלון.

ב-[[25 ביוני]], עקב התקדמות [[אוגדה 96]] מביירות לכיוון מזרח, והתקדמות [[אוגדה 162]] שתוגברה ב[[חטיבת גולני]] לכביש ביירות-דמשק מדרום, החלו הסורים להימלט מזרחה, במטרה להימלט מכיתור על ידי כוחות צה"ל. כביש ביירות-דמשק, מביירות ועד רואייסאת צופר, היה בשליטת כוחות צה"ל.

מעתה, במשך כחודש וחצי, צה"ל בסיוע ארטילרי מסיבי (כולל ירי ב[[כינון ישיר]]) ותקיפות מהאוויר, הידק את [[המצור על ביירות]] והפעיל לחץ כבד על המחבלים על מנת להביא לכניעתם. [[חיל הים]] הטיל [[הסגר (מלחמה)|מצור ימי]] על העיר על מנת למנוע הספקת נשק וציוד למחבלים.

=== 22 ביולי – 23 באוגוסט ===
ב-[[22 ביולי]] התנהל בגזרה המזרחית [[מבצע טרף]] - יום קרב כנגד הסורים והמחבלים. לאחר שמתחילת יולי ניהלו הסורים והמחבלים פעילות מוגברת נגד צה"ל, הוחלט לערוך נגדם פעולת עונשין, על ידי כוחות במסגרת [[גיס 479]] בפיקוד אלוף [[משה בר כוכבא]]. במהלך המבצע כוחות צה"ל, שכללו יחידות שריון, ארטילריה, חי"ר, נ"ט, וכן יחידות נ"מ שפעלו בכינון ישיר, השמידו 70 טנקים, 23 נגמ"שים, וכן [[תומ"ת]]ים, [[תותח נ"מ|תותחי נ"מ]], משאיות, [[טרקטור]]ים ועמדות לחימה, וגרמו לאבדות קשות בנפש. לכוחות צה"ל היו 2 הרוגים, 5 פצועים, ו-3 טנקים שנפגעו.

בעקבות המבצע ריסנו הסורים את המחבלים, והשתדלו לשמור על השקט בגזרה.{{הערה|{{מערכות1|[[משה בר כוכבא]]|מבצע טרף - יום קרב על עוצבתי|305|1986}}.}}

ב-[[1 באוגוסט]], על מנת להגביר את הלחץ על המחבלים, החל צה"ל להתקדם לעבר שטחים בנויים בדרום מערב ביירות. בראשית אוגוסט צה"ל גייס שוב את [[חטיבה 939]] ואת [[חטיבה 165]]. החטיבות הונחתו בליל ירח מלא על ידי נחתות [[חיל הים]] מצפון ל[[ג'וניה]], והצטרפו לכוחות צה"ל בביירות.

ביום [[ט"ו באב]], [[4 באוגוסט]], נקלעה פלוגה ג' מ[[גדוד 12]] של [[חטיבת גולני]] לקרב מול כוח קומנדו סורי ומחבלים סמוך למחנה הפליטים [[בורג' אל-ברג'נה]]. בקרב נהרגו 9 לוחמי צה"ל. באותו יום נהרגו 10 לוחמי צנחנים בקרבות בביירות. באותו יום נהרג [[תובל גבירצמן]], שהיה מפקד פלוגה ב[[חטיבה 188]] של חיל השריון. זכה בצל"ש אלוף פיקוד הצפון לאחר מותו, על גילוי אומץ לב, [[מסירות נפש]] וכושר מנהיגות.

{{עוגן|גירוש אש"ף מלבנון}}
במהלך הקרבות רוב ביירות נכבשה,{{הערה|{{וואלה|אודי שמחוני|אל תשפכו את "גבעתי" עם המים|2816456|4 בינואר 2015}}.}} [[נמל התעופה הבינלאומי רפיק אל-חרירי|נמל התעופה של ביירות]] נהרס, נהרגו כ-368 חיילי צה"ל ויותר מ-1,000 מחבלי אש"ף, בנוסף לכ-6,000 מחבלים שנעצרו. לקראת אמצע אוגוסט הושגה הסכמה להוצאת הכוחות הסוריים והכוחות הפלסטיניים מביירות, בחסות כוח בינלאומי. תהליך זה הושלם ב-[[31 באוגוסט]] [[1982]], במהלכו התפנו מביירות תוך 12 ימים, 14,398 לוחמים פלסטיניים וסוריים, וכן 664 נשים וילדים. מתוכם, 8,144 עזבו את ביירות דרך הים, ו-6,254 חיילים סוריים ואנשי חטיבות "צבא השחרור הפלסטיני" של אש"ף עזבו לסוריה דרך כביש ביירות-דמשק. מטה אש"ף עבר ל[[תוניסיה]], שם הסדירה ארצות הברית לארגון מקלט טרם הפינוי.{{הערה|[[אהוד יערי]], [[זאב שיף]], '''מלחמת שולל''', עמ' 281-279.}}

=== 23 באוגוסט – 29 בספטמבר ===
ב-[[23 באוגוסט]] [[1982]] נבחר [[בשיר ג'ומאייל]], מנהיג [[הפלנגות הנוצריות]], ל[[נשיא לבנון]]. ישראל ראתה בכך סימן לפריצת דרך מדינית ו[[שר הביטחון]] [[אריאל שרון]] אף הכריז כי מדינה ערבית נוספת מתכננת לחתום חוזה שלום עם ישראל. לאחר הרצח של בשיר ג'ומאייל ב-[[14 בספטמבר]] 1982 תפס אחיו, [[אמין ג'ומאייל]] את השלטון.

יומיים לאחר הרצח, ב-[[16 בספטמבר]] [[1982]], החל צה"ל להיכנס למערב ביירות, תוך ש[[אוגדה 96]] תוקפת מדרום, ו[[אוגדה 91]] ממזרח - מכיוון הנמל מערבה. צה"ל אישר לכוחות [[הפלנגות הנוצריות]] להיכנס למחנות הפליטים סברה ו[[מחנה הפליטים שתילה|שתילה]] שבאזור ביירות. כניסת הפלנגות למחנות הפכה במהרה ל[[טבח סברה ושתילה]], שבו רצחו אנשי הפלנגות, במשך יומיים, מאות מתושבי המחנה. הטבח עורר סערה ציבורית בינלאומית, וקומם מדינות רבות נגד ישראל.

בעקבות הסערה הציבורית שהתחוללה בעולם עקב הטבח, ולחץ [[ארצות הברית|אמריקאי]], נסוגה ישראל ממערב ביירות ב-[[30 בספטמבר]] [[1982]]. בישראל הוקמה ועדת חקירה ([[ועדת כהן]]), שבעקבות מסקנותיה נאלץ [[אריאל שרון]], שהיה שר הביטחון ואדריכל מלחמת לבנון, להתפטר מתפקידו, שהועבר ל[[משה ארנס]]. לאחר נסיגת צה"ל ממערב ביירות הסתיימה למעשה הלחימה האקטיבית, וב-[[29 בספטמבר]] 1982 הסתיים מבצע שלום הגליל באופן רשמי.

== חילות צה"ל במלחמה ==
===מפקדי צה"ל במבצע שלום הגליל===

{| class="wikitable mw-collapsible mw-collapsed" align="center"
! colspan="4" | מפקדי צה"ל במבצע שלום הגליל
|-
! תפקיד !! שם
|-
| [[ראש המטה הכללי]] || [[רפאל איתן]]
|-
| [[סגן הרמטכ"ל]] || [[משה לוי]]
|-
| עוזר הרמטכ"ל || [[יקותיאל אדם]]
|-
| עוזר הרמטכ"ל || [[דן שומרון]]
|-
| ראש [[אגף המודיעין]] || [[יהושע שגיא]]
|-
| ראש [[אגף התכנון]] ו[[סגן מפקד]] [[גיס]] || [[אהוד ברק]]
|-
| מפקד [[חיל האוויר הישראלי|חיל האוויר]] || [[דוד עברי]]
|-
| מפקד [[חיל הים הישראלי|חיל הים]] || [[זאב אלמוג]]
|-
| אלוף [[פיקוד הצפון]] || [[אמיר דרורי]]
|-
| אלוף [[פיקוד המרכז]] || [[אורי אור]]
|-
| אלוף [[פיקוד הדרום]] || [[חיים ארז]]
|-
| מפקד [[גייסות השריון]] ומפקד גיס || [[משה בר כוכבא]]
|-
| ראש [[אגף כוח אדם]] || [[משה נתיב]]
|-
| ראש [[אגף אפסנאות]] || [[יוחנן גור]]
|-
| ראש [[מחלקת ההדרכה]] וסגן מפקד פיקוד צפון || [[אורי שמחוני]]
|-
|מפקד [[המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה]] וראש מטה גיס || [[עמרם מצנע]]
|-
|מפקד [[המכללה לביטחון לאומי]] || [[יעקב אבן]]
|-
|נשיא [[בית הדין הצבאי לערעורים]] || [[חיים נדל]]
|-
|מפקד [[גיס 446]] || [[אביגדור בן-גל]]
|-
|ראש מטה פיקוד צפון || [[עמוס כץ]]
|-
|עוזר ראש [[אגף המבצעים]] || [[גיורא פורמן]]
|-
| מפקד [[עוצבת הגליל]] || [[יצחק מרדכי]]
|-
| מפקד [[אוגדה 162]] || [[מנחם עינן]]
|-
| מפקד [[אוגדה 252]] || [[עמנואל סקל]]
|-
| מפקד כוח משימתי || [[יוסי פלד]]
|-
| מפקד [[אוגדה 880]] || [[יום-טוב תמיר]]
|-
| מפקד [[עוצבת האש|אוגדה 96]] || [[עמוס ירון]]
|-
| מפקד [[עוצבת געש|אוגדה 36]] || [[אביגדור קהלני]]
|-
| מפקד כוח משימתי || [[דן ורדי]]
|-
|מפקד [[אוגדה 90]] || [[גיורא לב]]
|-
|[[קצין תותחנים ראשי]] ומפקד הסיוע הארטילרי בגיס || [[אריה מזרחי]]
|-
| מפקד [[חטיבת גולני]] || [[ארוין לביא]]
|-
|מפקד [[חטיבה 7|חטיבת חש"ן 7]] || [[איתן קינן]]
|-
| מפקד [[חטיבה 35|חטיבת צנחנים 35]] || [[יורם יאיר]]
|-
|מפקד [[חטיבה 188|חטיבת חש"ן 188]] || [[מאיר דגן]]
|-
| מפקד [[חטיבה 211|חטיבת חש"ן 211]] || [[אלי גבע]]
|-
|מפקד [[חטיבה 500|חטיבת חש"ן 500]] || [[דורון רובין]]
|-
|מפקד [[חטיבה 460|חטיבת חש"ן 460]] || [[חגי כהן]]
|-
|מפקד [[חטיבה 55|חטיבת צנחנים 623]] || [[נחמיה תמרי]]
|-
|מפקד [[חטיבה 226|חטיבת צנחנים 939]] || [[יאיר עוגן]]
|-
|מפקד [[חטיבה 551|חטיבת צנחנים 551]] || [[עוזי בן יצחק]]
|-
|מפקד [[חטיבה 646|חטיבת צנחנים 646]] || [[דובי הלמן]]
|-
|מפקד [[חטיבה 406|חטיבת נ"ט 406]] || [[גדעון עבאס]]
|-
|מפקד [[חטיבת אלכסנדרוני|חטיבה 609]] || [[חגי לוי (קצין)|חגי לוי]]
|-
| מפקד [[בה"ד 1|חטיבת חי"ר בה"ד 1]] || [[שמואל ארד]]
|-
| מפקד [[חטיבת ביסלמ"ח|חטיבת חי"ר ביסלמ"ח]] || [[עמוס קוצר]]
|-
|מפקד [[חטיבה 165|חטיבת חי"ר 165]] || [[צבי פולג]]
|-
|מפקד [[חטיבה 401|חטיבת חש"ן 401]] || [[עוזי לבצור]]
|-
|מפקד [[חטיבה 14|חטיבת חש"ן 14]] || [[דוד שובל]]
|-
|מפקד [[חטיבה 514|חטיבת חש"ן 514]] || [[יורם אלדר]]
|-
|מפקד [[חטיבת מרכבות הפלדה|חטיבת חש"ן 847]] || [[עוזי קרן (קצין)|עוזי קרן]]
|-
|מפקד [[חטיבה 454|חטיבת חש"ן 454]] || [[חגי רגב]]
|-
|מפקד [[חטיבה 399|חטיבת חש"ן 399]] || [[מיקי שחר]]
|-
|מפקד [[חטיבה 943|חטיבת חש"ן 943]] || [[נחמן ריבקין]]
|-
|מפקד [[חטיבה 645|חטיבת חש"ן 645]] || [[אמציה אטלס]]
|-
|מפקד [[חטיבה 767|חטיבת חש"ן 767]] || [[חיים כץ (קצין)|חיים כץ]]
|-
|מפקד [[חטיבה 656|חטיבת חש"ן 656]] || [[חגי גולן (קצין)|חגי גולן]]
|-
|מפקד [[אגד 454]] אגד ארטילרי באוגדה 90 || [[אהוד בכר]]
|-
|מפקד [[אגד 209]] אגד ארטילרי באוגדה 252 || [[דורון קדמיאל]]
|-
|מפקד [[אגד 449]] אגד ארטילרי באוגדה 880 || [[פרנקו גונן]]
|-
|מפקד [[אגד 219]] אגד ארטילרי פיקוד הצפון || [[אמנון אופק]]
|}

===פעילות חיל האוויר===
[[קובץ:Lebanon PLO ammunition stadium 1982.jpg|שמאל|ממוזער|250px|האצטדיון בביירות ששימש מצבור תחמושת לאש"ף לאחר שהופצץ על ידי חיל האוויר הישראלי]]
[[קובץ:Destroyed MEA aircraft 1982.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[מטוס נוסעים]] של [[מידל איסט איירליינס]] (MEA) שחנה ב[[נמל התעופה ביירות בינלאומי]] והושמד במלחמה]]

{{הפניה לערך מורחב|מבצע ערצב 19}}
[[חיל האוויר הישראלי]] התכונן היטב לאיום הטילים במגוון אמצעים כמו שיפור המודיעין והחימוש. בערבו של יום הלחימה הראשון, (ט"ו בסיון) עוד ב-[[5 ביוני]] נכנס כח אווירי ללבנון במטרה להכין את התקיפה היבשתית ולחסל עמדות טילים ונשק נגד מטוסים. מסוק קוברה אחד הופל ושני טייסיו נהרגו .{{הערה|1=[https://www.izkor.gov.il/יוסף%20קלר/en_9df04de2b6b997eea275d80a18fc192c לזכרו של יוסף קלר] הטייס שנהרג כשהמסוק הופל. (אתר יזכור)}}<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.izkor.gov.il/עמיחי%20ספקטור/en_6062451461d8e7dde8c3366c4d2718f5|כותרת=רב סרן עמיחי ספקטור|אתר=יזכור}}</ref>

ביום השלישי ללחימה נשלחה רביעיית מסוקי דיפנדר לתקוף שתי תחנות מכ"ם סוריות מסוג P-15 בעיירת החוף דאמור. מכ"מים אלו היו מסוגלים להתריע בפני תקיפת אזור הבקעה. אחרי תקיפת המסוקים הוזנקו לאזור גם מטוסי סקייהוק שהשלימו את השמדת תחנות המכ"ם. תמונת הקרב של חיל האוויר הסורי נפגעה קשות.

ביום הרביעי של המלחמה, ב-9 ביוני, חיל האוויר יצא ב[[מבצע ערצב 19]] והשמיד את רוב סוללות טילי הקרקע אוויר של הסורים בבקעת הלבנון. בנוסף חיל האוויר הסורי, שפעל בתו"ל רוסי, סבל מנחיתות משמעותית ואיבד 23 מטוסי מיג כבר בימים הראשונים. המבצע נחשב הצלחה מזהירה של חיל האוויר.

מבצע ערצב 19 העניק לישראל עליונות אווירית מוחלטת בשמי לבנון ולחיל האוויר הישראלי נפתח פתח לסייע באופן חופשי לכוחות הקרקע. היבטים אלו אפשרו חופש פעולה משמעותי לחיל האוויר הישראלי ושליטה אווירית בשמי לבנון. דבר זה אפשר תנאים נוחים לחיל היבשה ולחיל הים בהשוואה למלחמת יום כיפור.

בשבועות שאחרי כן הסתפק חיל האוויר במשימות של סיוע קרוב ולא יזם מבצעים גדולים נגד כוחות סוריים. כך, לא הושמדו כוחות קרקעיים גדולים של הסורים במהלך נסיגתם מלבנון לסוריה. ההחלטה על כך התקבלה בדרג הממשלתי שלא היה מעוניין בעימות מלא עם סוריה.

=== סדר כוחות צבא היבשה ===
[[קובץ:Israeli troops in south Lebanon (1982).jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[M-113|נגמ"ש M-113]] צה"לי בדרום לבנון, יוני 1982]]
[[קובץ:Drive towards the beaufort 1982.jpg|שמאל|ממוזער|250px|נסיעה דרומה לכיוון הבופור, 1982]]

במהלך הלחימה בלבנון הופעלו על ידי צה"ל שבע אוגדות סדירות ומילואים. חלקן פעלו מתחילת המלחמה, וחלקן הוכנסו ללחימה עם גיוסן בשלב מאוחר יותר. שלוש אוגדות פעלו בגזרה המערבית ([[אוגדה 91|91]], [[אוגדה 96|96]] ו־[[אוגדה 36|36]]), אוגדה אחת בגזרה המרכזית ([[אוגדה 162|162]]) ושלוש בגזרה המזרחית ([[אוגדה 252|252]], [[אוגדה 90|90]] ו־[[אוגדה 880|880]]).
במהלך הלחימה הקים [[גיס 446]] שני כוחות משימתיים שפעלו במערב הגזרה המזרחית: הראשון בפיקוד תא"ל [[דני ורדי]] ("כוח ורדי") והשני בפיקוד תא"ל [[יוסי פלד]] ("כוח יוסי"). שתי אוגדות נוספות ([[אוגדה 49|49]] ו־[[אוגדה 131|131]]) ומפקדת [[גיס 479]] שימשו ככח עתודה ב[[רמת הגולן]] לתרחיש שבו תתרחב הלחימה בצבא הסורי לגזרה זו. סדר הכוחות הכולל בלחימה בלבנון כלל כ־1,400 טנקים ולצידם מאות כלי ארטילריה. בעתודה ברמת הגולן הוצבו כ־600 טנקים, בסך הכל הוצבו בצפון כ־2,000 טנקים.{{הערה|{{אתר צה"ל|מאור לוי|הסקירה המלאה|62758|24 באוקטובר 2022}}}}

=== הזירה הימית ===
{{ערך מורחב|הזירה הימית במבצע שלום הגליל}}
{{להשלים|נושא=ישראל|נושא2=צבא וביטחון}}

==תגובות למלחמה בישראל==
[[קובץ:Peretz Weinreich 07.jpg|ממוזער|[[קריקטורה]] של [[פרץ ויינריך]] שבה נראים שמיר ושרון עם הכיתוב "צברנו די קלפים למיקוח"]]
בהצבעה ב[[הכנסת|כנסת]] על המלחמה, התנגדה לה רק [[חד"ש]] (שאף הגישה בהפגנתיות [[הצעת אי אמון]] בממשלה). נציג הסיעה, ח"כ [[מאיר וילנר]], ציין במליאת הכנסת כי "הממשלה מובילה את ישראל אלי תהום. היא עושה מעשה, שבמרוצת הזמן עלול להתברר כבכייה לדורות".{{הערה|[https://knesset.gov.il/tql/knesset_new/knesset10/HTML_27_03_2012_05-50-30-PM/19820608@19820608001@001.html הישיבה התשעים-וחמש של הכנסת העשירית, 8 ביוני 1982], באתר הכנסת}} בתגובה גונתה חד"ש ונשמעו קריאות, בהן מפי עורך "[[ידיעות אחרונות]]", להעמיד את ח"כיה לדין באשמת [[בגידה]]. ב[[הצבעה]] נעדרו מהמליאה ח"כים מהשמאל, בהם [[שולמית אלוני]] ו[[יוסי שריד]]. סיעת [[המערך השני|המערך]] הצביעה בעד.

בעיתונים בעיקר התפרסמו כתבות אופטימיות. בטור המערכת של "ידיעות אחרונות" ביום הראשון ללחימה, תחת הכותרת "שקט, יורים" כתב [[עמירם ניר]]: "עכשיו אין אופוזיציה, אין ליכוד ומערך, אין דתיים וחילוניים, עשירים ועניים, ווזווזים ו[[צ'חצ'ח]]ים. עכשיו כולנו עם אחד, במדים, עכשיו יורים. שקט". המקרה המפורסם ביותר של שיתוף פעולה בין התקשורת לממשלה היה בזמן כיבוש ה[[בופור]]. ראש הממשלה דיווח כי הבופור נכבש "ללא אבדות", אף על פי שהיה ידוע ששישה חיילים של [[סיירת גולני]], בהם מפקד הפלס"ר, רס"ן [[גוני הרניק]], נהרגו בעת הלחימה.{{הערה|[[זאב שיף]], [[אהוד יערי]], '''מלחמת שולל''', [[הוצאת שוקן]], 1984 עמוד 162}} התקשורת עצמה דיווחה על "גבורה עילאית" ו"חירוף נפשות", אך לא ציינה את נושא האבדות. רק בחינה מדוקדקת של מודעות האבל הראתה תמונה אחרת: "על מותו של רס"ן גוני הרניק, בעת כיבוש הבופור, מתאבלת תנועת [[שלום עכשיו]]".

המלחמה זכתה לפופולריות רבה בציבור בתחילת דרכה, וזיכתה את הממשלה ואת [[הליכוד]] בתמיכה גבוהה מאוד בסקרים. בראשית אוגוסט העניקו הסקרים לליכוד בין 57–61 מנדטים.{{הערה|{{מעריב||אילו נערכו הבחירות היום...|19820806|87}}}} ב[[ציונות דתית|ציונות הדתית]] עלו פרשנויות לפיהן לבנון היא חלק מ[[ארץ ישראל השלמה]], ורבנים מרכזיים כ[[ישראל אריאל]] ו[[דב ליאור]] הגדירו את המלחמה כ[[מלחמת מצווה]] וקראו לספח את לבנון ולהקים בה התנחלויות. הרב הראשי האשכנזי [[שלמה גורן]] השווה את המלחמה ל[[התחלות השבטים|כיבוש הארץ על ידי יהושוע]] ול[[מחיית זכר עמלק|מלחמה בעמלק]], וגם [[מנחם מנדל שניאורסון|הרבי מלובביץ']] כינה את לבנון "הגדה הצפונית" והתנגד ליציאה ממנה.{{הערה|{{הארץ|דרור אטקס|אילו התנחלנו גם בלבנון|1.1020137|20 ביוני 2005}}}}{{הערה|Nur Masalha, [https://books.google.co.il/books?id=LAUeWo8NDK4C&q=Yisrael+ariel#v=snippet&q=Yisrael%20ariel&f=false The Bible and Zionism], עמ' 160-161}}

ככל שהתקדמה המלחמה, החלה ביקורת ציבורית מחוגים שונים, אשר טענו כי המלחמה היא "[[מלחמת ברירה]]", וכי ממשלת ישראל הייתה צריכה להסתפק במבצע צבאי מוגבל בשטחי דרום לבנון. בהמשך, כאשר צה"ל הסתבך אט-אט בבעיות הפוליטיות הפנים-לבנוניות, גברה ההתנגדות בציבור למלחמה, שהגיעה לשיאה לאחר [[טבח סברה ושתילה]].

====הוויכוח על מטרת המלחמה====

המלחמה החלה כמבצע צבאי מוגבל בשם "'''מבצע שלום הגליל'''", בדומה למבצעים מוגבלים שהיו לפניו, לפי תוכנית צבאית שכונתה "[[תוכנית אורנים]]". מטרות המבצע השתנו במהלכו, ומהוות עד היום מקור לעימותים במערכת הפוליטית בישראל, ואף להאשמות בתוך מפלגת [[הליכוד]]{{מקור|נושא=ישראל|נושא2=היסטוריה}}. בפקודת המבצע ועל פי ידיעת [[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]] [[מנחם בגין]], הוגבל המבצע לכניסת כוחות צה"ל עד 40 ק"מ צפונה מקו שביתת הנשק עם לבנון, מרחק הגדול מטווח הקטיושות, על-מנת לפגוע קשות באש"ף שהיה מוגן עד הקו הזה בכ-3 רצועות הגנה של הכוחות הסוריים במדינה, שכן אחרת הארגון ישתקם וייתחמש ברקטות בעלות טווח גדול יותר.{{הערה|[http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=514898&highlight=%F9%F8%E5%EF+%E8%E5%E5%E7#post3735176 פרש: "פנינים מנאום שרון"]}} תחום זה הוסכם על גם על דעתה של [[מפלגת העבודה]] שהייתה באותה עת באופוזיציה בכנסת. אולם הפקודה לא ירדה לדרגי השטח,{{הערה|חייל המילואים חזי שי (שנשבה במהלך המלחמה ושוחרר ב[[עסקת ג'יבריל]]) מספר כי מפקדיו אמרו לו ולחבריו, עם הגיוס ערב המלחמה: {{ציטוטון|אתם נכנסים פנימה בנחתות, דרך חוף הים. מבצע גדול. עד ביירות, עד הבונקר של ערפאת}}. מקור: [[רונן ברגמן]], "'''מדינת ישראל תעשה הכל - הקרב החשאי על השבויים והנעדרים'''", הוצאת [[כנרת זמורה-ביתן]], 2009 (פרק 3)}} וצה"ל לא עצר את כוחותיו עד הגיעם לביירות, בירת לבנון, ומטרת המבצע שונתה והייתה גירוש ה[[מיליציה|מיליציות]] של אש"ף מלבנון כולה, מטרה שהושגה בהצלחה בסופו של דבר, לאחר המצור על ביירות.

ההתייחסות למלחמה כאל מבצע ניכרת גם בשמו של החוק למימון מבצע שלום הגליל, התשמ"ב-1982, שאושר בכנסת ב-[[28 ביולי]] [[1982]],
בתקנות העוסקות במתן [[אות מערכה (ישראל)|אות מערכה]] למשתתפים במבצע, שפורסמו ב-[[6 בפברואר]] [[1983]], הוא נקרא "[[מערכה (צבא)|מערכת]] שלום הגליל". עם התמשכות המבצע והתרחבותו הוא נתקבע בשיח הציבורי כ"מלחמת לבנון".

לדברי הפרשן הצבאי [[רון בן ישי]], מטרות המלחמה, כפי שהוצגו לו עוד זמן רב לפני תחילת המלחמה על ידי [[אריאל שרון]] ו[[רפאל איתן]], היו נרחבות מאשר טווח 40 ק"מ שצוין בהחלטת הממשלה על יציאה למבצע, וכללו סילוק [[הארגון לשחרור פלסטין|אש"ף]] מ[[לבנון]] כולה, בתקווה שצעד זה יחסל את תקוותם של הפלסטינים לשוב לשטחי [[יהודה ושומרון]], ויבסס את אחיזת ישראל בשטחים אלה. מטרה נוספת הייתה השבת השלטון בלבנון ל[[פלנגות]] הנוצריות בראשות [[באשיר ג'ומייל]], שבעקבותיו תחתום לבנון על [[הסכם שלום]] עם ישראל. בן ישי טען שמטרות אלה הוסתרו מ[[מנחם בגין]] ומהממשלה.{{הערה|{{ynet|רון בן ישי|מטחי אש ומטחי אורז. 30 שנה ללבנון הראשונה|4234086|25 במאי 2012}}}} טענה דומה, לפיה שרון הטעה את בגין והממשלה כולה בדבר יעדי המלחמה, הועלתה גם על ידי ה[[עיתונאי]] [[עוזי בנזימן]]. שרון הגיש [[תביעת דיבה]] כנגד בנזימן ועיתון "[[הארץ]]" (שבו פורסמה טענתו של בנזימן). התביעה נדחתה תוך שנקבע בבית המשפט המחוזי, בין השאר, שהוכח ששרון לא נהג ביושר עם ראש הממשלה בגין. בערעור, בית המשפט העליון נמנע מלהתייחס לנכונות הקביעה, אך הותיר את פסק הדין על כנו.{{הערה|{{פס"ד עליון|קישור=98003230.F13|סוג=ע"א|עותר=אריאל שרון|משיב=עוזי בנזימן|ניתן ב=18 בפברואר 2002}}}}

לפי מסמך פנימי שאותו חיבר [[אהוד ברק]], מי שהיה אז ראש [[אג"ת]], וסגנו של מפקד הגיס הצפוני, המלחמה תוכננה מראש כשרשרת מתגלגלת שתוביל לתוצאה של השלטת משטר נוצרי בלבנון, תוך הבהרת עליונותה של ישראל על סוריה. באותו מסמך מציין ברק כי יש להסתיר מטרות אלו מפני הדרג המדיני - "בדרכים עקיפות ניתן אולי להשפיע על היווצרות שרשרת שתוליד עילה לפעולה נגד המחבלים. העניין כולו נכבד ביותר ומחייב שיקול דעת מקיף ברמה המדינית. יתרה מזאת, לאור הבעייתיות של דיון בהפעלת כוח מאסיבית לשינוי מצב מדיני, ייתכן שגם בדרג המדיני יש קושי לדון בו במפורש ותוך זיהוי ברור של המטרות, ומובן מאליו שעם הדרג הצבאי לא כדאי לדון בכלל בעניין במונחי 'כוונת מכוון', אלא רק במונחי 'תוכנית מגירה' המכילה גם תשובות לאפשרויות מתפתחות".{{הערה|שם=משטר בלבנון}}

על פי אהוד ברק, {{ציטוטון|לשר הביטחון, אריק שרון, הייתה פנטזיה אסטרטגית רב־קומתית שלא דנו בה במפורש}}. בראיון ל[[מעריב]], אמר ברק כי:

{{ציטוט|תוכן="הרעיון היה להשתמש בעילות שהטרור הפלסטיני סיפק כדי להתנפל עליהם בדרום לבנון ולהפוך זאת למנוף להגיע לחבירה עם הנוצרים בביירות, להמליך את משפחת ג'ומייל ולגרש את אש"ף מלבנון לגמרי. ההנחה הייתה שהם ייאלצו לחזור לירדן, ובניגוד למה שקרה בספטמבר 1970 הם למדו לקחים ויפילו את השלטון ההאשמי. אז יבוא לציון גואל: בירדן תקום מדינה פלסטינית ולסכסוך יימצא פתרון. הבנתי שזה לא אורנים גדול אלא אורנים ענק."{{הערה|{{מעריב אונליין|ד"ר אורי מילשטיין|20 שנה ליציאה מלבנון: אהוד ברק בראיון בלעדי ונרחב למעריב|news/israel/Article-762885|1 במאי 2020}}}}}}

למעשה במהלך המלחמה נתן ראש הממשלה הנחיה חריגה, לפיה שר הביטחון יצטרך את אישורו על הפעלת חיל האוויר.

====סרבנות במלחמה====
מלחמת לבנון הייתה הראשונה שבה חלחלה הסרבנות המצפונית לדרגים גבוהים כמו במקרה של אל"ם [[אלי גבע]], מפקד חטיבה שסירב לפקד על חייליו להמשיך במבצע, אך הסכים להשתתף כחלק מהכוח הלוחם, והודח.
האלוף [[עמרם מצנע]] התפטר מתפקידו כראש מטה גיס במחאה על פלישת צה"ל לביירות וכאקט של אי אמון בשר הביטחון [[אריאל שרון]], אך בהמשך חזר בו. עם תחילת המלחמה הוקמה תנועת ה[[סרבנות בישראל|סרבנות]] "[[יש גבול]]", על ידי חיילי מילואים שסירבו לשרת בשטח לבנון.

==פריסת צה"ל בתקופה שלאחר סיום מבצע שלום הגליל==
===אוקטובר 1982 - יוני 1985===

החל מאוקטובר [[1982]] צה"ל ביסס ופרס את כוחותיו במוצבים שנבנו לאורך הקו שנוצר לאחר סיום הלחימה במבצע שלום הגליל. בספטמבר 1983 הסתיים שינוי הפריסה הראשון של צה"ל, בהיערכותו בקו חדש, קו ה[[אוואלי]]. במסגרת ההיערכות מחדש פינה צה"ל ופירק 43 מחנות ו-22 מוצבים. שלב הנסיגה השני נמשך כארבעה שבועות ובמהלכו הושלמה הנסיגה מאזור [[אגם קרעון]] ומהגזרה המזרחית בלבנון. בסיום השלב הזה נערך צה"ל באזור העיירה [[חאצביא]]. בסוף 1984 נעשתה במטכ"ל עבודת מטה לבחינת האפשרויות להיערכות הביניים של צה"ל באופן חד-צדדי, בגזרה המערבית בלבנון (שלב הנסיגה השלישי).

שהיית צה"ל בלבנון חשפה אותו להתקפות של מורדים שיעים, ששיאן היה ב-[[4 בנובמבר]] [[1983]], בפעולת ההתאבדות בבניין [[אסון צור השני|מפקדת צה"ל בצור]], שגרמה למותם של 60 איש, מתוכם 28 ישראלים.
המגמה הישראלית להינתקות הדרגתית מדרום לבנון קיבלה מאז [[הבחירות לכנסת ה-11]] ב-[[1984]] ממד נוסף - כלכלי.
המשבר הכלכלי החמור בישראל ומגמתה של הממשלה לקצץ סכומים ניכרים מ[[תקציב הביטחון]] חיזקו את טענות התומכים בנסיגה לגבולות [[רצועת הביטחון]].

[[קובץ:רצועת הביטחון 37.jpg|שמאל|ממוזער|פינוי הגזרה המערבית באזור [[צור (לבנון)|צור]], כחלק מנסיגת צה"ל מלבנון אל רצועת הביטחון]]
בינואר 1985 הביאו ראש ממשלת האחדות, [[שמעון פרס]], ושר הביטחון, [[יצחק רבין]], בפני הממשלה החלטה על יציאת צה"ל מלבנון, ונסיגה לקו חדש של מספר קילומטרים בדרום לבנון, שכונה "[[רצועת הביטחון]]". ההחלטה עברה ברוב קולות. הנסיגה ההדרגתית הסתיימה רשמית ביוני [[1985]], קרוב לשלוש שנים לאחר שוך הקרבות, וסיום המלחמה באופן רשמי.

====קשרי ישראל ואוכלוסיית דרום לבנון====
[[יחידת הקישור ללבנון]] עודדה גם תיירות לבנונית-ישראלית - כ-180,000 [[לבנונים]] ביקרו בישראל מאז יוני 1982 ועד מרץ 1984. צה"ל אף הקים קייטנות בישראל לילדי דרום לבנון ועודד ביקורים מאורגנים לאנשי מקצוע להתמחות בנושאים שונים. היקף היצוא הישראלי ללבנון הגיע בשנת 1984 לשלושה מיליוני דולר לחודש, ודרך ישראל הועברו מוצרים של סוחרים לבנוניים המיובאים מחוצה לה בסכום של שישה מיליוני דולרים.
היחידה הנפיקה אישורי עבודה לאלפי תושבי דרום לבנון שקרוביהם שירתו ב[[צד"ל]], הכניסה לישראל התקיימה דרך ארבעת מעברי [[הגדר הטובה]], ב[[ראש הנקרה]], ב[[בירנית]], במעבר תורמוס וב[[שער פאטמה]] ליד [[מטולה]], שהיה מעבר הגבול המרכזי.{{הערה|כתבה מ[[במחנה]] מדצמבר 1994, כפי שהועלה באתר http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=592314 [[פרש (אתר אינטרנט)|פרש]].}}

=== המאבק באש"ף לאחר הגירוש לתוניסיה ===
לאחר הגירוש של אנשי אש"ף לתוניסיה התחיל השלב של הלחימה הסמויה, אחד המבצעים הידועים היה [[מבצע דרך נץ]] שנערך באפריל 1985, ובו פוצצו לוחמי [[שייטת 13]] את אוניית אש"ף "מון לייט" שעגנה בנמל ענאבה, [[אלג'יריה]], על מנת למנוע פיגוע מתוכנן ב[[מחנה רבין|בסיס הקריה]] בתל אביב.

===הלחימה בדרום לבנון (1985–2000)===
{{ערך מורחב|הלחימה בדרום לבנון (1985–2000)}}
בתקופה שלאחר נסיגת צה"ל לרצועת הביטחון הארגונים ה[[שיעה|שיעים]] [[אמל]] ו[[חזבאללה]] נלחמו בכוחות צה"ל וצד"ל (שבראשות [[אנטואן לאחד]]) ב[[דרום לבנון]], [[הסכסוך האיראני-ישראלי|בתמיכת]] [[סוריה]] ו[[איראן]]. הלחימה המשיכה עד לנסיגה החד-צדדית של ישראל ל[[גבול בינלאומי|גבול הבינלאומי]] במאי [[2000]], שמיד אחריה קרס צד"ל ורוב מפקדיו ברחו לישראל.

==תוצאות המלחמה==
[[קובץ:פינוי פצועים במלחמת לבנון הראשונה.jpg|ממוזער|245x245 פיקסלים|פינוי פצועים במלחמת לבנון הראשונה.]]
[[קובץ:Egged bus which was recruited to transport prisoners from the hospital of Sidon in lebanon 1982.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הוצאת שבויים מבית החולים של צידון, אוטובוס של אגד גויס להובלת השבויים, 1982]]

תוצאותיה המיידיות של המלחמה:
* גירוש אש"ף מדרום לבנון ל[[תוניס]], הרס התשתיות שלו בדרום לבנון ותפיסת נשק רב על ידי צה"ל. החלשות ארגון [[אמל]] השיעי המתון יחסית, אך מולם הקמת הארגון השיעי [[חזבאללה]] בלבנון, שמטרתו התנגדות אלימה לכיבוש הישראלי ותמיכתו בידי סוריה ו[[איראן]].
שנתיים לאחר יציאת הפלסטינים מביירות, היו מרוכזים בביירות כ-2,500 פלסטינים מכל פלגי אש"ף וברחבי לבנון עוד כ-5,500.
* הקמת צד"ל - [[צבא דרום לבנון]] - שסייע לצה"ל.
* פגיעה קשה בעוצמת [[הכוחות המזוינים של סוריה|הצבא הסורי]], צמצום יכולתו האווירית בעקבות עימותים אוויריים שבהם הייתה ידו על התחתונה. פגיעה בכלכלה הסורית{{הערה|ב-16 באוגוסט 1984 פורסמה ידיעה במעריב שמעורבות הצבאית של סוריה במלחמת לבנון עלתה לה כמיליארד דולר בקירוב ועלתה למעלה ממיליון דולר ליום}} הגברת ההרתעה הצבאית של צה"ל כלפי לבנון, סוריה ושאר מדינות ערב (המלחמה היחידה בה כבשה ישראל בירה של מדינה ערבית).
* תחילת שבירת הקונצנזוס והאמון לגבי המטרות והמניעים של מפקדי הצבא בחלק מהציבור הישראלי. לאחר נסיגת צה"ל מלבנון לאזור רצועת הביטחון בדרומה, הייתה עליה ניכרת בנכונות של קצינים להתחייב לשירות קבע, בתחושה של הגנה ממשית על הגבול הצפוני של מדינת ישראל.{{הערה|כתבה מ[[מעריב]] מ-24 ביולי 1987, כפי שהועלה באתר http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=582331&highlight=%EC%E7%FA%E5%ED+%F7%E1%F2 [[פרש (אתר אינטרנט)|פרש]].}}

תוצאותיה ארוכות הטווח של המלחמה:
* בתחום המדיני, ממשלות רבות בעולם המערבי גינו את כניסת צה"ל לביירות ואת הימצאות הצבא הישראלי בלבנון והדבר פגע במעמדה המדיני של ישראל, שהיה במגמת שיפור לאחר [[הסכם השלום בין ישראל למצרים|הסכם השלום עם מצרים]]. מומנטום השלום עם מצרים נפגע והיחסים הוגדרו כ"[[שלום קר]]".
* השהייה הארוכה והקשה בלבנון, חשפה את הצד הפגיע של צה"ל לעימותי גרילה קשים עם אנשי חזבאללה שהתעצמו והתמקצעו ושכונו "הבוץ הלבנוני". עימותים שצה"ל התקשה לתת להם מענה הולם גבו קורבנות רבים.
* בטווח הארוך יותר הביאה המלחמה לשחרורם של אלפי עצירים ו[[אסיר ביטחוני|אסירים ביטחוניים]] בעסקאות ל[[חילופי שבויים (ישראל)|חילופי שבויים]].
* השפעה על תהליך השלום, נסיגת אש"ף מלבנון הייתה אחד הגורמים לנכונותו של יאסר ערפאת להגיע לוועידת מדריד שהובילה להסכמי אוסלו, אולם מצד שני נסיגת צה"ל לגבולות רצועת הביטחון הובילה להתעצמותו של חזבאללה שהביאה לנסיגת צה"ל מלבנון במאי 2000 ללא הסכם.{{הערה|כתבה ממעריב מ-1 בנובמבר 1985, לישראל יש עדיין עליונות צבאית, בדוח של המכון ללימודים אסטרטגיים בלונדון נטען שנסיגת צה"ל מלבנון לגבולות רצועת הביטחון היא סימן רע לשלום בעתיד, אף על פי שישראל מחזיקה בעליונות צבאית קונבנציונלית על פני כל אחד משכנותיה}}

=== חזרתם של אנשי אש"ף ללבנון===
מבצע של"ג יצר מציאות חדשה בדרום לבנון. הפלסטינים שהקימו שם מאחז טריטוריאלי עצמאי הוצאו מהתמונה, ואת החלל הריק מלאו השיעים ובראשם ארגון "אמל" שהגיע לשיא כוחו בפברואר 1984, שעה שהשתלט על מערב ביירות והפך לכוח הלבנוני העולה. מאז התחיל הגלגל להתהפך בתהליך הדרגתי ואיטי ו"אמל" במקום לצבור תנופה החל לאבד גובה. שתי סיבות גרמו להידרדרות במצבו של ארגון "אמל" הראשונה התחזקות ארגון חזבאללה והשנייה חזרתם של אנשי ערפאת ללבנון. עקב ניתוק הקשר עם [[חוסיין, מלך ירדן]], וחיסול מרבית הבסיסים שלהם בממלכה הירדנית והסילוק מתוניס. כמו כן, דרום לבנון הייתה שטח המחיה היחיד, שאפשר מאבק מזוין נגד ישראל. היו שני שלבים לחזרה הפלסטינית ללבנון:
# תקיעת יתד במחנות הפליטים במערב ביירות, צידון וצור. מהלך זה התחיל בשנת 1985.
# יציאה ממחנות הפליטים על מנת ליצור אזורי שליטה מסביבם. המוקד של שלב זה היה בעיקרו סביב העיר צידון שם החלו הפלסטינים להשתלט על נקודות טופוגרפיות חיוניות ושולטות. באוקטובר 1986 חזרו רוב אנשי אש"ף שגורשו ממערב ביירות לאחר המצור הגדול של צה"ל במלחמת שלום הגליל, לבירת לבנון ולערים הדרומיות צידון וצור,{{הערה|לפי כתבה במעריב מ-29 באוקטובר 1986: אבו איאד :90% מאנשינו שבו ללבנון}} אולם באותה שנה היו אנשי ערפאת עסוקים במלחמה באנשי תנועת "אמל" השיעית. באפריל 1986 חיסלה אמ"ל קולונל באש"ף שכיהן כמפקד אש"ף בדרום לבנון וזאת על מנת למנוע את התבססות הפלסטינים באזור צור וצידון.{{הערה|לפי כתבה במעריב מ-22 באפריל 1986 - אמ"ל חיסלה קולונל באש"ף}}
# בשנת 1988 לאחר שערפאת הכריז בז'נבה על התנערותו מטרור, הורה המנהיג הפלסטיני לאנשיו לא לפעול מלבנון. ארגונים אחרים כמו "החזית הדמוקרטית", "החזית העממית" וארגונו של אבו נידאל לא שעו להוראתו של ערפאת.{{הערה|כתבה מידיעות אחרונות ממרץ 1991, כפי שהועלה באתר http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=597879[[פרש (אתר אינטרנט)|פרש]].}}{{הערה|כתבה מידיעות אחרונות מאפריל 1991, כפי שהועלה באתר http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=598338[[פרש (אתר אינטרנט)|פרש]].}}

=== נפגעי צה"ל בשנות הלחימה ===
[[קובץ:Ras biada south lebanon.jpg|שמאל|ממוזער|250px|פתיחת ציר בכביש היורד משקיף אל חרדון לראס ביאדה. באופק רואים את הלשון של צור (1986)]]
[[קובץ:Shakuf El-Hardun military post in south lebanon.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מוצב שקיף אל חרדון, במוצב שהו כוחות צה"ל וצד"ל (1986)]]
[[קובץ:לוחמי הנח״ל בשבי בלבנון.jpg|ממוזער|319x319 פיקסלים|שישה מתוך [[שביית שמונת חיילי הנח"ל בלבנון|שמונת לוחמי הנח"ל]] שנשבו במלחמת לבנון הראשונה]]
[[קובץ:Litani river lebanon (retouched).jpg|שמאל|ממוזער|250px|סיור על שפת המצוק הדרומי של נהר הליטני באזור הכפר דיר סיריין (1987)]]
[[קובץ:IDF military patrol near ayshiyeh Lebanon.jpg|שמאל|ממוזער|250px|פתיחת ציר של צה"ל בלבנון ליד מוצב עיישיה (1993)]]
[[קובץ:Galagalit IDF military patrol south lebanon.jpg|שמאל|ממוזער|250px|פתיחת ציר ממוצב גלגלית ברצועת הביטחון לארץ, השכונה ברקע היא שכונת נרקיס במטולה (1999)]]
[[קובץ:IDF tank near Shreife IDF military post in lebanon.jpg|שמאל|ממוזער|250px|טנק ותומ"ת ברחבת הרק"מ של מוצב חיל התותחנים שרייפה בדרום לבנון (1998)]]
[[קובץ:Carcom IDF military post in Lebanon 1998.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מבט דרום מערבה ממוצב כרכום בגזרה המערבית של רצועת הביטחון בלבנון (1998)]]

[[קובץ:Beaufort Castle IDF Military post south Lebanon.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מוצב צה"ל על מצודת הבופור בדרום לבנון (1993)]]
* בשנים 1982–2000 נהרגו 1,216 חיילי צה"ל, מתוכם 654 חיילים במבצע שלום הגליל ועוד 562 חיילים נהרגו במלחמה ברצועת הביטחון,{{הערה|[http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=583500 פרש - נתונים על פעילות צה"ל משנתון הממשלה]{{כותרת קישור נוצרה על ידי בוט}}}} עד הנסיגה לרצועת הביטחון נפצעו 3,750 חיילים.{{הערה|כתבה ממעריב מ-3 באוקטובר 1985 - ביטחון :היציאה מלבנון, כפי שהועלה באתר http://www.fresh.co.il/vBulletin/thread_577085-&highlight=%F0%F4%E2%F2%E9+%EE%EC%E7%EE%FA+%EC%E1%F0%E5%EF [[פרש (אתר אינטרנט)|פרש]].}}
אין תיעוד מדויק של מספר חיילי צה"ל שנפצעו בלחימה רצועת הביטחון{{מקור}}. לוחמים רבים אובחנו כסובלים מ[[הפרעת דחק פוסט-טראומטית]].{{הערה|כתבה ממעריב מ-17 בספטמבר - 60% מהחיילים שלקו בהלם קרב בלבנון "עדיין בגיהנום פרטי", כפי שהועלה באתר http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=581844 [[פרש (אתר אינטרנט)|פרש]].}} בתקופה זו אובחנו חיילים הסובלים מ"[[הלם קרב]]" כסובלים מ"[[תסמונת וייטנאם]]".{{הערה|כתבה ממעריב מ-24 בינואר 1986, כפי שהועלה באתר http://www.fresh.co.il/vBulletin/t-584856-מה_היא__תסמונת_וייטנאם [[פרש (אתר אינטרנט)|פרש]].}}

כמו כן אין נתון רשמי על מספר חיילי צד"ל שנהרגו ונפצעו בתקופה זו. הערכה היא שנהרגו בתקופה זו כ-660 חיילי צד"ל כ-250 נפצעו, כמו כן נהרגו כ-200 אזרחים דרום לבנונים. בממוצע איבד צבא לבנון כ-55 חיילים בשנה וצה"ל איבד כ-25 חיילים בשנה.{{הערה|ב-5 באוגוסט 1985 נהרגו רב"ט דרור חנן וסמל אייל כהן מגולני (גדוד 51)בגזרה המרכזית של רצועת הביטחון
בהתקלות עם המחבלים מארגון "אמל" שארעה ממזרח למג'דל-סלים. זו הייתה התקרית הראשונה שבה נהרגו חיילי צה"ל מאז נסוג צה"ל לרצועת הביטחון ביוני 1985. בהתקלות נהרגו כשלושה מחבלים, אולם נראה שמחבלים נוספים הצליחו להימלט, כפי שהועלה באתר http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=579336&highlight=%E3%F8%E5%F8+%E7%F0%EF[[פרש (אתר אינטרנט)|פרש]].}}
* על פי הערכות, מן הצד הערבי נהרגו כ-18,000 איש במלחמה, בהם כ-10,000 חיילים סורים וחמושים פלסטינים.

===מאבק הכיתוב על מצבות החללים===
באוקטובר 1985 פנתה קבוצה של הורים שכולים לשר הביטחון יצחק רבין, בבקשה למחוק ממצבות בניהם שנהרגו בלבנון את השורה שבה נכתב "במבצע שלום הגליל", לדעת ההורים בלבנון הייתה מלחמה ולא "מבצע שלום".{{הערה|על פי כתבה ממעריב מ-29 באוקטובר 1985 - הסר מהמצבות את המילים שלום הגליל}}

בנובמבר 1985 השיב רבין שאינו סבור שכעת יש מקום להביא לממשלה החלטה של הממשלה הקודמת אולם ישנה אופציה לדון על כך בעתיד.{{הערה|כתבה ממעריב מ-5 בנובמבר 1985, אם שכולה: זה חילול קודש, בני נפל במלחמה ולא בשלום, כפי שהועלה באתר http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=580687&highlight=%F8%E1%E9%EF[[פרש (אתר אינטרנט)|פרש]].}}

===שבויי ונעדרי צה"ל===
{{להשלים|מה עם שבויים ונעדרים מהצד הלבנוני\פלסטיני\סורי?|נושא=ישראל}}
* ב־6 ביוני 1982, ביומו הראשון של מבצע שלום הגליל, נפל בשבי אפי טלבי שחולץ לאחר 10 ימים בהם נע עם 200 מחבלים מצור לצידון.
* ב-[[4 בספטמבר]] [[1982]] [[שביית שמונת חיילי הנח"ל בלבנון|נשבו שמונה חיילי נח"ל]] ששהו באזור [[בחמדון]] שבלבנון, על ידי מחבלים שנתקלו בהם באקראי. שישה מהשבויים שוחררו ב-[[23 בנובמבר]] [[1983]] בעסקת [[חילופי שבויים]] שבה שחררה ישראל 4,700 עצורים ביטחוניים מ[[מחנה אנסאר]] שב[[דרום לבנון]] ו-65 [[אסיר ביטחוני|אסירים ביטחוניים]] שהיו כלואים בישראל.
* ב-[[28 ביוני]] [[1984]], שוחררו שישה שבויים (שלושה חיילים ושלושה אזרחים) שנותרו בידי סוריה, וכן הוחזרו גופותיהם של חמישה חיילים שהוחזקו בידי הסורים. לסוריה הוחזרו 291 חיילים, 13 אזרחים ו-74 גופות חיילים סוריים.
* במאי 1985 נערכה עסקה נוספת, "[[עסקת ג'יבריל]]", שבמסגרתה שוחררו 1,150 מחבלים שהיו כלואים בישראל כנגד שלושה שבויים שהיו בידי ארגונו של [[אחמד ג'יבריל]] (שני השבויים הנותרים מבין שמונת חיילי הנח"ל, יחד עם שבוי מ[[קרב סולטאן יעקוב]]).

גופתו של חייל צה"ל, [[זכריה באומל]], אשר נהרג ב[[קרב סולטאן יעקוב]], הושבה לישראל בשנת [[2019]]. שני חיילי צה"ל נוספים, נעדרים עד היום: [[יהודה כץ]] ו[[צבי פלדמן]].

===שבויי ונעדרי צד"ל===
ב-2 ביוני 1985 מחלקה שלמה של חיילים שיעים מצבא דרום לבנון נפלה בשבי אנשי אמל, המחלקה איישה את מוצב צד"ל ליד הכפר מג'דל סלום בגזרה המרכזית ברצועת הביטחון.
מהתחקיר התברר שאנשי אמל הגיעו למוצב ב[[אמבולנס]] מקומי ולאחר ההשתלטות העלו לתוכו, ולרכב נוסף את כל 24 אנשי צד"ל.{{הערה|כתבה ממעריב מ-2 ביוני 1985, כפי שהועלה באתר http://www.fresh.co.il/vBulletin/t-581581-שאלה_לגבי_שבויי_צדל_בלבנון[[פרש (אתר אינטרנט)|פרש]].}}

===שבויים ונעדרים לאחר הנסיגה לרצועת הביטחון===
'''[[רון ארד]]''' היה [[נווט קרב]] ב[[חיל האוויר הישראלי]] שנפל בשבי ארגון "[[אמל]]" ב[[לבנון]] ב-[[16 באוקטובר]] [[1986]]. נחשב כ[[נעדר בקרב|נעדר]] ממאי [[1988]], לאחר שהועבר למקום לא ידוע, ב[[איראן]] או בלבנון.

===נוכחות צה"ל בדרום לבנון מ-1985 ועד 2000===
{{הפניה לערך מורחב|הלחימה בדרום לבנון (1985–2000)}}
מאז נסיגת צה"ל ב-1985 והיערכותו ב[[רצועת הביטחון]] הייתה מדיניות ישראל שילוב של מהלכי הרתעה נגד מחבלי ה[[חזבאללה]] וניסיונותיו לפגוע במוצבי צה"ל בדרום לבנון, וחתירה לשיתוף פעולה עם אוכלוסיית האזור. צה"ל פעל לשיתוף פעולה עם צד"ל באזור הביטחון וצמצם את הכוחות ב[[מוצב]]ים בגזרה. פעילות צה"ל הפכה בעיקר להגנתית: החזקת המוצבים, סיורים ו[[מארב]]ים לבלימת חדירות. ננקטו גם פעולות של [[פשיטה|פשיטות]], הפעלת [[חיל האוויר הישראלי|חיל האוויר]] ופגיעה במנהיגי החזבאללה.

רצועת הביטחון הרחיקה את צפון ישראל מטווח הקטיושות, אם כי אלה לא הסתיימו לגמרי. השהייה בלבנון חשפה את חיילי צה"ל וחיילי [[צד"ל]] לעימותי גרילה קשים עם אנשי [[חזבאללה]] שהתעצמו והתמקצעו, וצה"ל התקשה לתת להם מענה הולם. שני אירועים מרכזיים בשנים אלו היו [[מבצע דין וחשבון]], בשנת [[1993]], ו[[מבצע ענבי זעם]] בשנת [[1996]].

מחיר הדמים ההולך וגובר ששילם צה"ל על השהייה ברצועה הוביל ללחץ ציבורי גובר לפינויה, כמו זה של ארגון "[[ארבע אמהות]]". ב-[[24 במאי]] [[2000]], בעקבות הוראתו של ראש הממשלה, [[אהוד ברק]], [[הנסיגה מלבנון|נסוג צה"ל מלבנון]], לאחר 18 שנות שהייה בלבנון.

===אותות מערכה ===
[[אות מערכת שלום הגליל]] הוענק ללוחמים במבצע שלום הגליל בין 5 ביוני 1982 ל-29 בספטמבר 1982, שאר הלוחמים שלחמו עד נסיגת צה"ל בשנת 2000 קיבלו את [[אות השירות המבצעי]]. בינואר 2012 הסכים שר הביטחון אהוד ברק לבדוק מחדש את בקשת הפורום "רצועת הביטחון מלחמה ללא שם" להענקת אות לחימה "ללוחמי רצועת הביטחון".{{הערה|{{ynet|אחיה ראב"ד|אות מלחמה יוענק ללוחמים בלבנון: "צדק היסטורי"|4175157|13 בינואר 2012}}}}
בנובמבר [[2020]] הרמטכ"ל כוכבי אימץ את המלצת הוועדה שמינה, וקבע כי התקופה שבין 30 בספטמבר 1982 ל-24 במאי 2000 תיחשב באופן רשמי למערכה, שתיקרא "המערכה ברצועת הביטחון בלבנון",{{הערה|{{וואלה|אמיר בוחבוט|הרמטכ"ל החליט: יוענק אות מערכה לתקופת רצועת הביטחון בלבנון|3396878|5 בנובמבר 2020}}}} ולמשתתפים בה הוענק [[אות המערכה ברצועת הביטחון]].

== אמצעי לחימה ==
=== אמצעי הלחימה של צה"ל במלחמה ===

[[רובה סער|רובה הסער]] של חיילי [[צה"ל]] במלחמה היה ה[[גליל (רובה)|גליל]] ה[[ישראל]]י.

במלחמה זו השתמש [[צה"ל]] לראשונה ב[[טנק]] [[מרכבה סימן 1]]. בעקבות לקחי המלחמה פותח [[מרכבה סימן 2]] ושודרגו טנקי המרכבה סימן 1. טנקי ה[[מגח]] דוגמו בחליפת [[מיגון ריאקטיבי]] (שנקראה "בלייזר") שהתגלתה כמענה יעיל כנגד [[רקטות נ"ט]] ו[[טיל נ"ט|טילי נ"ט]]. אמצעי מפתיע נגד חוליות הנ"ט והצלפים על הגגות היה ה-[[M-163]] "חובט" (שבשנות ה-90 הוחלף במערכת [[מחבט (נשק)|מחבט]])-תפקידו המקורי היה לשמש כמערכת [[נ"מ]], אך בצה"ל נעשה שימוש נוסף בתותח ה-[[M61 וולקן]] מהיר-הירי שלו כדי לרסס אזורים בהם היה חשד לחוליות נ"ט וצלפים וכן לטיהור גגות באמצעות כינון גבוה של התותח.

ה[[נגמ"ש]]ים שצה"ל השתמש בהם במלחמה זו היו דגמיו השונים של ה-[[M113]]. בעקבות השהייה ב[[רצועת הביטחון]] בסוף המלחמה החל צה"ל לפתח [[נגמ"שים כבדים בצה"ל|נגמ"שים כבדים]] המבוססים על תובות טנקים, כגון ה[[נגמשו"ט]] וה[[אכזרית]], על מנת לספק לחיילים מיגון הולם כנגד איומי [[נ"ט]] ו[[מטען צד|מטעני צד]].

[[חיל ההנדסה הקרבית]] השתמש ב[[דחפור די-9 בשירות צה"ל|דחפורי די-9]] לא ממוגנים על מנת לפרוץ דרכים לכוחות החי"ר והשריון. בעקבות לחימה זו, בה מצאו מפעילי ה[[דחפור]]ים את עצמם בחזית, החל צה"ל למגן את כלי ה[[צמ"ה]] שלו, ומיגון ל-[[D9L]] פותח והותקן על הכלים ב-[[1986]]. במלחמה זו השתמשו הכוחות ב[[צפע שריון]] על מנת לטהר רחוב ממולכד בביירות. נגמ"שי ההנדסה היו [[M113]] ו[[זחל"ד]]ים. בעקבות המלחמה והשהייה ברצועת הביטחון, החל צה"ל לפתח נגמ"ש הנדסה כבד - ה[[נגמשו"ט]] שבהמשך שודרג ל[[נגמחו"ן]] ושימש כאב-טיפוס ל[[פומ"ה]].

[[חיל התותחנים]] השתמש במלחמה ב[[תותח מתנייע|תותחים מתנייעים]] מדגם [[M-109]] "רוכב" ב[[קליבר]] 155 מ"מ, [[תותח מתנייע M-107|M-107]] "רומח" ו-[[תותח מתנייע M-110|M-110]] "קרדום" (שהופעלו ככינון ישיר נגד מבנים). בנוסף, ירה צה"ל כמה עשרות טילי קרקע-קרקע נגד מטרות קורנות - [[כחלילית (טיל)|כחלילית]] ו[[קרס (טיל)|קרס]] - שהשמידו סוללות נ"מ ו[[מכ"ם|מכ"מים]] בגזרה הדרומית. זה היה השימוש המבצעי הראשון והאחרון בטילים אלה. לצד הארטילריה הקנית הפעיל חיל התותחנים [[ארטילריה רקטית]]: מטל"ר 290 מ"מ ("חביב") ומאוחר יותר גדוד מטל"ר 122 מ"מ, שהתבסס על [[נשק שלל]] שנלקח במלחמה, השתתף ב[[מצור]] על ביירות ולאחר מכן פורק.

[[חיל האוויר הישראלי]] הפעיל במלחמה מטוסי [[F-16 פייטינג פלקון]] ומטוסי [[F-15]] שהוכחו כעדיפים על פני המטוסים הסובייטים וכן מטוסי [[F-4 פנטום]] ומטוסי [[כפיר (מטוס)|כפיר]] וכן מטוסי [[A-4 סקייהוק]]. לצד מטוסי הקרב הופעלו [[מזל"ט]]ים, ששימשו בעיקר להשגת [[מודיעין צבאי]] (ובפרט השגת מידע לקראת [[מבצע ערצב 19]]). בלחימה זו הופעלו לראשונה [[מסוק קרב|מסוקי קרב]] מדגמי [[AH-1 קוברה]] ו-[[MD 500 דיפנדר]] לתקיפת מטרות שריון של האויב.

[[חיל הים הישראלי]] הפעיל [[ספינת טילים|ספינות טילים]] מדגם [[סער 4]] להשגת עליונות ימית ותקיפת מטרות חוף, ובמהלך מבצע [[לוחמה אמפיבית|נחיתת סער אמפיבית]] גדול הנחיתו שלוש [[נחתת|נחתות]] ("בת-שבע" ושתי נחתות ששים מטרים) מאות כלי רכב משוריינים ואלפי חיילים מ[[חטיבת הצנחנים]] בשפך [[אל-אוואלי (נהר)|נהר האוואלי]] שמצפון לעיר צידון בלבנון.

=== אמצעי לחימה של צבא סוריה ===

מטוסי הקרב של [[חיל האוויר הסורי]] כללו את ה[[מיג-21]] ו[[מיג-23]], רובם מהדגם מיג-23MS, גרסת ייצוא משונמכת של המיג-23 ה[[ברית המועצות|סובייטי]] שהייתה פגיעה ל[[לוחמה אלקטרונית]]. מטוסי המיג הוכחו כנחותים לעומת מטוסי הקרב המערביים, דבר שהתבטא בקרבות האוויר הגדולים בין [[6 ביוני]] ל-[[11 ביוני]], בהם איבד חיל האוויר הסורי למעלה מ-80 מטוסים ולא הצליח להפיל אפילו מטוס אחד של חיל האוויר הישראלי.

כנגד שריון הפעיל חיל האוויר מסוקי [[אירוספסיאל גאזל]] (החמושים ב[[הוט (טיל)|טילי הוט]]) ו[[מי-24]] חמושים ו[[מסוק]]י [[מי-8]] שהנחיתו חוליות נ"ט ו[[הכוחות המיוחדים של סוריה|כוחות מיוחדים]].

צבא היבשה הסורי כלל [[טנק]]ים ישנים יחסית מדגמי [[T-55]], אך התבסס בעיקר על כ-300 טנקי [[T-62]] וטנקים חדישים מדגם [[T-72]]. בעוד שטנקי T-55 ו-T-62 הוכחו כנחותים מול [[חיל השריון]] הישראלי, ה-T-72 התגלה כיריב ראוי ל[[מרכבה סימן 1]]. ה-T-72 השמיד מספר כלי [[רק"ם]] ישראליים, אך מנגד נפגע והושמד על ידי טנקי מרכבה ו[[טיל נ"ט]] [[טאו (טיל)|TOW-2A]] שירו חוליות נ"ט ומסוקי קרב.

חיל הרגלים הסורי היה חמוש בנשק סובייטי: רובי [[AK-47]], [[רקטות נ"ט]] [[RPG-7]] ו-[[RPG-18]] ו[[טיל נגד טנקים|טיל נ"ט]] מדגמי "[[סאגר]]" אך גם בטיל הנ"ט "[[מילאן (טיל)|מילאן]]" הצרפתי שהיה אחד הטובים בזמנו. לחיל הרגלים היו 80 [[נגמ"ש]]ים מדגמי [[BMP-1]] ו-[[BTR-152]].

הארטילריה הסורית כללה 300 תותחים מדגמי [[תותח D-30]], תותחי 130 מ"מ, משגרי רקטות (מטל"רים) ו[[מרגמה|מרגמות]] 120 מ"מ ו-160 מ"מ.

=== אמצעי לחימה של צבא דרום לבנון ===

אמצעי הלחימה של [[צבא דרום לבנון]] כללו תערובת של אמצעי לחימה סובייטיים וערביים לצד אמצעי לחימה מערביים, ובפרט [[אמצעי לחימה של צה"ל|אמצעי לחימה מיושנים של צה"ל]] שרובם יצאו משירות סדיר. אמצעי הלחימה כללו הן [[נשק קל]] והן נשק כבד, לרבות [[רכב קרבי משוריין]], [[טנק]]ים ו[[ארטילריה]].

כך למשל ניתן היה למצוא רובי [[AK-47]] רוסי לצד [[רובה FN FAL|FN FAL]] בלגי וה[[גליל (רובה)|גליל]] וה[[עוזי]] הישראליים.

הטנקים כללו בעיקר טנקי [[טירן (טנק)|טירן]] (השבחות ישראליות לטנקים הסובייטים) אך גם מספר טנקי [[שרמן (טנק)|סופר שרמן M50]] שהושבחו על ידי [[התעשייה הצבאית]].

=== אמצעי לחימה של אש"ף ===

[[הארגון לשחרור פלסטין|אש"ף]] היה מצויד ב[[ארטילריה רקטית]]: רקטות 130 מ"מ, רקטות 152 מ"מ, [[קטיושה|קטיושות]] ו[[גראד]]ים - שנורו מ-100 מטל"רים רב-קניים. בנוסף היה אש"ף מצויד ב-250 [[תותח]]ים. כנגד כלי טיס החזיק אש"ף ב-200 תותחי [[נ"מ]], כולל מספר כלי [[ZSU-23-4]].

למרות היותו [[מיליציה]] לא-סדירה הפעיל אש"ף גם כ-60 [[טנק]]ים: [[T-34]],{{כ}} [[T-54]] ו-[[T-55]], שרובם שימשו כעמדה מבוצרת נייחת. בנוסף לטנקים היו ברשות אש"ף [[טיל נגד טנקים|טילי נ"ט]], [[תותח ללא רתע|תול"ר]]ים נ"ט ותותחי נ"ט.

לצד נק"ל רוסי כגון ה-[[AK-47]] וה-[[RPG-7]], גם [[רובה סער|רובי סער]] מערביים כגון ה-[[FN FAL]] וה-[[M16]] הגיעו לשורותיו.

== הקהילה היהודית בלבנון בתקופת מלחמת לבנון הראשונה ==
{{הפניה לערך מורחב|ערכים=[[יהדות לבנון]], [[רצח מנהיגי יהדות לבנון (1984 - 1986)]]}}
רוב יהודי לבנון [[עלו לישראל]] עוד בשנות ה-70, אולם נותרו בלבנון מספר משפחות של אנשי עסקים שרובן התגוררו בביירות. בשנות ה-80 רוב בני הקהילה היהודית בלבנון היו יוצאי סוריה ועיראק ומיעוטם ילידי לבנון. ב-[[15 באוגוסט]] [[1984]] נחטף סאלים ג'אמוס, המזכיר הכללי של הקהילה היהודית הלבנונית. שלושה חמושים הוציאו אותו ממכוניתו סמוך לבית הכנסת ומרכז הקהילה, ששכן ברובע ואדי אבו ג'מיל (חארת אל יאהוד) במערב ביירות, ומאז לא ראה אותו איש.{{הערה|[https://newspapers.library.in.gov/cgi-bin/indiana?a=d&d=JPOST19851016-01.1.11 "The Lebanese Jewish Seven"]|כיוון=שמאל}} הוא הוכר כמת רק כעשר שנים מאוחר יותר. בחודש יולי 1985 נמצאה גופתו של איש העסקים היהודי ראול מזרחי, שנחטף עשרה ימים לפני כן בביירות. בנובמבר 1985 הודיע חזבאללה כי בידיו ארבעה יהודים לבנונים חטופים, שהוא מוכן לשחרר תמורת 300 מחבלים שבידי צה"ל. שמות היהודים היו יצחק ששון - בן 65, נשיא קהילת יהודי לבנון, אלי סרור - בן 68, חיים חאללה כהן - בן 39 ויצחק טראב. הארבעה נחטפו בביירות בחודש מרץ 1985. לפחות שני יהודים נוספים נחטפו בביירות באותה תקופה, ד"ר אלי חאלק וקלמנט דנה.{{הערה|על פי כתבה ממעריב מ-18 בנובמבר 1985, [[איש קש|ארגון קש]] שיעי של חזבאללה הודיע בביירות: נשחרר 4 בני ערובה יהודים בעד 300 מחבלים שבידי צה"ל}} חלק מגופותיהם של החטופים התגלו, וההנחה היא כי גם היתר נרצחו.

== משבר הטילים עם סוריה ב-1986==
במאי 1986 עלתה רמת המתיחות בין ישראל וסוריה עד חשש להתפרצות מלחמה.
הסורים החלו לייצב קו ביצורים שחפף פחות או יותר את הקו שבו היו ערוכים הכוחות הסורים לפני מלחמת לבנון.
הקו היה מרוחק כ-10 ק"מ בלבד מגבולה הצפוני של רצועת הביטחון.
למהלכים הסורים היו 2 יעדים מרכזיים:
* בתחום המדיני: להפגין כי סוריה היא בעלת הבית היחידה בלבנון, וללחוץ על ישראל לסגת מרצועת הביטחון.
* בתחום הצבאי: ליצור תנאים טובים יותר עבור הצבא הסורי, אם לצורכי ההגנה ואם לצורכי ההתקפה.
במאי 1986 עמדה ברית המועצות לספק טילי [[OTR-21 טוצ'קה|SS-21]] ו-[[OTR-23 אוקה|SS-23]] לסוריה, ההודעה על ביצוע העסקה הגבירה את המתיחות באזור.{{הערה|http://www.fresh.co.il/vBulletin/t-587080-שאלה_לגבי_עיסקת_טילי_קק_בין_סוריה_לברית_המועצות_ב_1986 כתבה ממעריב מ-23 במאי 1986, כפי שהועלה באתר [[פרש (אתר אינטרנט)|פרש]].}}

==ראו גם==
* [[הזירה הימית במלחמת שלום הגליל]]
* [[:קטגוריה:מלחמת לבנון הראשונה בתרבות הישראלית]]
* [[:קטגוריה:סרטי מלחמת לבנון הראשונה]]

== מלחמת לבנון הראשונה בתרבות הפופולרית ==
* ב-1986 יצא הסרט "[[שתי אצבעות מצידון]]", בבימויו של [[אלי כהן (במאי)|אלי כהן]], המתרחש על רקע מלחמת לבנון הראשונה.
* ב-1990 יצא הסרט הקצר "[[אפטר (סרט)|אפטר]]", בבימויו של [[איתן פוקס]], המתרחש גם הוא על רקע מלחמת לבנון הראשונה.
* ב-2008 יצא סרט ה[[אנימציה]] "[[ואלס עם באשיר]]", בו תיאר הבמאי [[ארי פולמן]] זכרונות שלו ושל אחרים ממלחמת לבנון הראשונה ו[[טבח סברה ושתילה]].

==לקריאה נוספת==
* {{אתר צה"ל||יחידות חי"ר חטיבתיות במבצע "שלום הגליל"|64092|30 במאי 2022}}
* [[רוביק רוזנטל]] (עורך), '''לבנון: המלחמה האחרת''', תל אביב: [[ספריית פועלים]], 1983
* [[גיורא רוזן]] (עורך), '''מלחמת לבנון - בין מחאה להסכמה''', תל אביב: [[הוצאת הקיבוץ המאוחד]], 1983
* [[זאב שיף]] ו[[אהוד יערי]], '''מלחמת שולל''', תל אביב: [[הוצאת שוקן]], [[1984]]{{הערה|1=גל פרל פינקל, [https://galperel.wordpress.com/2016/06/10/אבו-נידאל-אבו-שמידאל-צריך-לדפוק-את-אש/ "אבו נידאל – אבו שמידאל. צריך לדפוק את אש"ף!"], הבלוג '''על הכוונת''', {{כ}} 10 ביוני [[2016]].}}
* רוביק רוזנטל, משפחת הבופור, הוצאת [[ספרית פועלים]], 1989
* [[משה גבעתי (היסטוריון)|משה גבעתי]], '''בדרך המדבר והאש - תולדות גדוד 9''', תל אביב: הוצאת [[מערכות]] ו[[משרד הביטחון – ההוצאה לאור]], תשנ"ד-1994, עמ' 437–454
* עירית גל ו[[אילנה המרמן]], '''מביירות לג'נין''', תל אביב: [[עם עובד]], 2002
* [[מייק אלדר|מיכאל (מייק) אלדר]], '''שייטת 11 - הקרב על הצל"ש''', תל אביב: [[ספריית מעריב]], 1996
* [[יורם יאיר]] (ייה), "'''[[אתי מלבנון]]'''", תל אביב: הוצאת [[מערכות]], [[1990]]
* [[מרדכי צפורי]] ו[[אריה קרישק]], '''"בקו ישר"''', תל אביב: הוצאת ידיעות אחרונות, 1997
* [[גד ברזילי]], '''דמוקרטיה במלחמות: מחלוקת וקונצנזוס בישראל''', תל אביב: ספרית פועלים, 1992
* [[דניאל סובלמן]], '''כללי משחק חדשים: ישראל וחזבאללה לאחר הנסיגה מדרום לבנון''', מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים, [[אוניברסיטת תל אביב]], 2003
* [[שמעון שיפר]], '''כדור של"ג''', תל אביב: הוצאת ידיעות אחרונות, 1984
* [[יהודית כפרי]] (עורכת),'''חציית גבול''', תל אביב: הוצאת ספרית פועלים 1983
* [[משה תמיר|משה (צ'יקו) תמיר]], '''[[מלחמה ללא אות]]''', תל אביב: הוצאת [[מערכות|מערכות - משרד הביטחון]], [[2005]]
* [[רונן ברגמן]], '''מדינת ישראל תעשה הכול''', 2009
* [[מוסטפא טלאס]], '''הפלישה הישראלית ללבנון''', [[הוצאת משרד הביטחון]]{{דרושה הבהרה|שנת הוצאה}}
* עזי קורן, '''גבעות דאמור שם''', [[הוצאת גוונים]], 2011
* [[אריה נאור]] וארנון למפרום (עורכים), '''מנחם בגין ראש הממשלה השישי, מבחר תעודות מפרקי חייו (1992-1913)''', ירושלים: [[ארכיון המדינה]], תשע"ד, עמ' 523–634. לעיון בספר: https://catalog.archives.gov.il/chapter/menachem-begin-memorial-book/
* "מלחמת "שלום הגליל"", בתוך: [[יחיעם וייץ]], צבי צמרת (עורכים), העשור הרביעי – תשל"ח–תשמ"ח, יד בן צבי, 2016
* [[שמעון גולן]], '''של"ג בלבנון: קבלת ההחלטות בפיקוד העליון במלחמת "שלום הגליל"''', מודן, משרד הביטחון – ההוצאה לאור וצה"ל — המחלקה להיסטוריה, 2018{{הערה|שם=של"ג בלבנון}}
* שמעון גולן, "מלחמת 'שלום הגליל'", בתוך: [[יחיעם וייץ]] ו[[צבי צמרת]] (עורכים), העשור הרביעי – תשל"ח–תשמ"ח, יד בן צבי, 2016
* שמעון גולן, '''מבירות לאזור הביטחון - קבלת ההחלטות בפיקוד העליון מהיציאה מבירות עד לנסיגה לאזור הביטחון (ספטמבר 1982 - מאי 1985)''', בן שמן: מודן, צה"ל - המחלקה להיסטוריה, 2019 {{ULI|024152871}}
* [[יגאל קיפניס]], '''1982, לבנון, הדרך למלחמה''', [[הוצאת דביר]], 2022{{הערה|{{הארץ|יזהר באר|יגאל קיפניס הורג בספרו מיתוסים שהתקבעו על המלחמה שהסתבכה|00000181-242c-dcba-afc5-247fe2dc0000|2 ביוני 2022|מנויים=לא}}}}{{הערה|{{הארץ|יגאל קיפניס|פרק מהספר '''1982, לבנון, הדרך למלחמה'''|00000181-8fb4-db6b-afbf-fff6a7670000|23 ביוני 2022|מנויים=לא}}}}
* דן מגן, '''פלישה - לבנון, קיץ 1982''', [[ידיעות ספרים]], 2023
* [[דני אשר]] [הגזרה המערבית יוני 1982] המחלקה להיסטוריה של צה"ל, 2022

==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקישיתוף=Category:1982 Lebanon War|שם ויקישיתוף=מלחמת לבנון|ויקימילון=של"ג}}
{{קישורי פורטל|ישראל|המזרח התיכון|היסטוריה|שם3=פורטל ההיסטוריה}}
* {{אתר צה"ל||מלחמת שלום הגליל - הסקירה המלאה|81082|24 באוקטובר 2022}}
* {{אתר צה"ל||ממלחמה לביטחון שוטף במלחמה, 11 ביוני עד 29 בספטמבר 1982|89185|29 בדצמבר 2022}}
* {{אתר צה"ל||ההתבססות הסורית בלבנון עד מלחמת שלום הגליל|89181|29 בדצמבר 2022}}
* {{אתר צה"ל||המעורבות הסורית בלבנון כשיקול במדיניות ישראל במלחמת שלום הגליל|89183|29 בדצמבר 2022}}
* '''השפעותיה של מלחמת שלום הגליל על דמותה של לבנון''' - אייל זיסר \ [https://www.idf.il/אתרי-יחידות/המחלקה-להיסטוריה/יסודות/יסודות-4-4/השפעותיה-של-מלחמת-שלום-הגליל-על-דמותה-של-לבנון/ אתר מחלקת היסטוריה]
* {{דף שער בספרייה הלאומית|987007560511505171|מבצע שלום הגליל, 1982-1985}}
* [https://www.idf.il/אתרי-יחידות/המחלקה-להיסטוריה/מלחמות-ישראל/מבצע-שלום-הגליל/ מבצע שלום הגליל] באתר צה"ל
* [https://www.idf.il/media/xjxflzsf/ספר-מלחמת-שלום-הגליל-מפות-ומבצעים.pdf ספר מלחמת שלום הגליל], עורך ראשי - ד"ר מאור לוי, הוצאת משרד הביטחון, 2022
* [https://www.idf.il/אתרים/המחלקה-להיסטוריה/דפי-מלחמות/מלחמת-שלג/ מלחמת לבנון הראשונה,] באתר צה"ל
* [http://www.archives.mod.gov.il/pages/Exhibitions/מבצע%20שלום%20הגליל/מבצע%20שלום%20הגליל.asp פקודות מבצע "אורנים" באתר ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון]
* [http://www.mako.co.il/pzm-israel-wars/1982-lebanon-war מלחמת לבנון], באתר [http://www.mako.co.il/pzm פז"ם] מבית [http://www.mako.co.il/ mako]
* {{יוטיוב|RVw6Ww6S9r8|שם=חיל הים במלחמת של"ג -ארכיון צה"ל ומעהב"ט|אורך=14:10|ערוץ=ארכיון צהל ומערכת הביטחון}}
* {{ynet|ynet|חיים הכט בלבנון|3531629|15 באפריל 2008}}
* ד"ר [[מאיר פעיל]], [http://www.lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=1518 מלחמות ישראל: מלחמת לבנון], אתר מט"ח
* [http://www.gvura.org/?l=he&c=1023 רשימת העיטורים והצל"שים במלחמת שלום הגליל], באתר הגבורה
* {{ynet|[[אהרון בכר]]|שש אחרי המלחמה|3818013|10 בדצמבר 2009}} (פורסם ב"ידיעות אחרונות", 16.07.1982)
* {{ynet||פלאצ'י: גנרל שרון, לא תישארו בלבנון 15 שנים? שרון: אני מאמין באמת ובתמים שהפעם לא. פלאצ'י: אתה עומד להביא עלינו שואה נוראית. שרון: את מוציאה עליי דיבה! את מעליבה אותי!|4238797|8 ביוני 2012}}
* [https://web.archive.org/web/20110721205831/http://actv.haifa.ac.il/programs/Item.aspx?it=675 מלחמת שלום הגליל ו"האיום הנעלם"], הרצאתו של אל"ם (מיל') ד"ר שאול שי, לשעבר ראש מחלקת היסטוריה בצה"ל, בערוץ האקדמי מיסודה של [[אוניברסיטת חיפה]], על השיעים בלבנון
* {{הארץ|יוסי מלמן|בכיר המוסד לשעבר, נחיק נבות, מסביר מדוע מלחמת לבנון הראשונה עדיין צורבת את לבו|1.1222461|25 בספטמבר 2010}}
* {{מערכות||25 שנים למלחמת שלום הגליל|8/112508|413, יולי 2007}}
* {{מערכות|[[יצחק מרדכי]]|אוגדת הגליל במלחמת של"ג|9/112219|413, יולי 2007}}
* [[דורון אלמוג]], [https://web.archive.org/web/20200222224130if_/http://maarachot.idf.il/PDF/FILES/0/112220.pdf הפעלת היחידות החטיבתיות במלחמת של"ג], [[מערכות]] 413, יולי [[2007]], עמ' 26–31
* {{nrg|[[עפר שלח]]|המלחמה שנשכחה|369/257|19 במאי 2012|1|2}}
* ראובן אבי-רן, [https://web.archive.org/web/20200222224130if_/http://maarachot.idf.il/PDF/FILES/1/109431.pdf הנחיתה בחוף האוואלי במלחמת "שלום הגליל" מזווית הראייה של המחבלים], [[מערכות]] 302-303, אפריל [[1986]], עמ' 25–29.
* [http://www.mako.co.il/news-military/security/Article-7353a4da3f9b731018.htm&sCh=3d385dd2dd5d4110&pId=634398242 תמונות וקולות מהמלחמה] שהותרו לפרסום, באתר "קשת"
* {{וואלה|[[אמיר בוחבוט]]|"הטנק הראשון חטף שלושה טילים. היו צרחות בקשר"|2539716|8 ביוני 2012}}
* {{ynet|[[רון בן ישי]]|מטחי אש ומטחי אורז. 30 שנה ללבנון הראשונה|4234086|4 ביוני 2012}}
* {{הארץ|אמיר אורן|מי שינה את ההוראה {{!!}} מחקר בצה"ל: שרון תרם לכישלונות מלחמת לבנון|1.1825161|16 בספטמבר 2012}}
* {{מבט מל"מ||30 שנה למלחמת שלום הגליל|97250890|1|63, מאי 2012}}
* {{מערכות1|[[יהודה וגמן]]|מטרה אחת יותר מדי|413|2007}}
* {{מערכות1|י' בן-דור|משכתבים את ההיסטוריה|445|2012}}
* {{מערכות|[[דורון אלמוג]]|מקום המפקד בקרב|8/113088|443, יוני 2012}}
* {{ynet|רועי מנדל|הסרט ההיסטורי ממלחמת לבנון - הגרסה המלאה|4238350|5 ביוני 2012}}
* רצועת הביטחון, [http://www.youtube.com/watch?v=wwtEwyN6pwU, הענקת אות לחימה "ללוחמי רצועת הביטחון"]
* {{ביטאון יד לשריון|[[בני מיכלסון]]|קרב הבקעא במלחמת שלום הגליל - יוני 1982|27|56|דצמבר 2007, עמ' 63-56}}
* {{הארץ|אמיר אורן|הדו"ח שצה"ל העדיף לגנוז: ההונאה של שרון, בגין ורפול במלחמת לבנון|1.2311850|4 במאי 2014}}
* {{הארץ|עוזי בנזימן|כיצד תומרנה ממשלה שלמה למלחמת שולל|1.6096529|17 במאי 2018|מנויים=לא}}
* {{הארץ|עוזי בנזימן|מה ידע ראש הממשלה|1.6114016|24 במאי 2018}}
* {{ארכיון צה"ל|מלחמת שלום הגליל|shlomhagalil}}
* {{הארץ|יזהר באר|37 שנה למלחמת לבנון הראשונה: "הנוצרים תפסו פראיירים, אותנו"|1.7336923|6 ביוני 2019|מנויים=לא}}
* {{קטעים בהיסטוריה|פרק 295: אמא! זה אני! סיפורו המדהים של אפי טלבי שנפל בשבי במלחמת לבנון הראשונה|2019/02/09|פרק-295-אמא-זה-אני-סיפורו-המדהים-של-אפי-טל}}
* {{הארץ|עמוס הראל|גם 20 שנה לאחר היציאה מלבנון, אלה שהיו שם מתקשים למצוא אזור ביטחון|1.8803986|28 באפריל 2020}}
* [https://www.youtube.com/watch?v=ed9qfiM3ceY גדוד 573 מלחמת של"ג ארבעים שנה]
* {{ארכיון בספרייה הלאומית|990035990070205171|אוסף פרסומים ממלחמת שלום הגליל(מלחמת לבנון הראשונה)}}

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

{{היסטוריה של מדינת ישראל}}
{{מלחמות ישראל}}
{{מנחם בגין}}
{{אריאל שרון}}

{{ישראל-לבנון}}

{{בקרת זהויות}}

[[קטגוריה:מלחמת לבנון הראשונה|*]]
[[קטגוריה:מלחמות ישראל|לבנון]]
[[קטגוריה:מלחמות לבנון]]
[[קטגוריה:1982 בישראל]]
[[קטגוריה:1983 בישראל]]
[[קטגוריה:1984 בישראל]]
[[קטגוריה:1985 בישראל]]
[[קטגוריה:אריאל שרון]]
[[קטגוריה:מלחמות סוריה|לבנון]]
[[קטגוריה:מלחמת האזרחים בלבנון]]
[[קטגוריה:1982 בלבנון]]