הצגת המקור של הדף "מלחמת טורקיה–ארמניה"

{{סכסוך צבאי
 | מערכה=
 | מלחמה=[[מלחמת העצמאות של טורקיה]]
 | תמונה=
 | כיתוב=
 | תאריך התחלה=[[24 בספטמבר]] [[1920]]
 | תאריך סיום= [[2 בדצמבר]] 1920
 | קרב לפני=
 | קרב אחרי=
 | מקום=צפון מזרח אסיה הקטנה ו[[ארמניה]]
 | תוצאה=[[הסכם אלכסנדרופול]]
 | טריטוריות=
 | עילה=חלוקת [[האימפריה העות'מאנית]] כאמור ב[[הסכם סוור]]
 | קואורדינטות=
 | צד ראשון={{דגל|טורקיה}} [[האספה הלאומית הגדולה של טורקיה]]
 | מפקד ראשון=
 | כוח ראשון=
 | צד שני={{דגל|ארמניה}} [[הרפובליקה הדמוקרטית של ארמניה]]
 | מפקד שני=
 | כוח שני=
 | הערות=
 |שם=}}
'''מלחמת טורקיה–ארמניה''' ([[טורקית]] '''Türk-Ermeni Cephesi''' או '''Doğu Cephesi''' – "חזית המזרח") הייתה עימות מזוין לאחר [[מלחמת העולם הראשונה]] וחלק מ[[מלחמת העצמאות של טורקיה]], שהתרחש בצפון-מזרחה של [[אסיה הקטנה]] ובשטחי [[ארמניה]] של ימינו, בין כוחות [[האספה הלאומית הגדולה של טורקיה]] מצד אחד, לבין צבא [[הרפובליקה הדמוקרטית של ארמניה]] מצד שני. המלחמה הסתיימה בניצחונם של הטורקים, וארמניה איבדה את כל הישגיה כפי שנוסחו ב[[הסכם סוור]].

== רקע ==
משך ארבעים שנה, החל ב[[קונגרס ברלין]] ב-[[1878]] ועד לחתימת [[הסכם ברסט-ליטובסק]] ב-[[1918]] שלטה [[רוסיה]] ב[[הקווקז הקטן|קווקז הקטן]] ובצפון-מזרחה של [[אסיה הקטנה]]. מכוחו של הסכם זה ויתרה רוסיה על [[קארס (נפה)|קארס]], [[ארדהאן (נפה)|ארדהאן]] ו[[מחוז בתומי|בתומי]] ([[גאורגיה]] המודרנית) ואלה נמסרו ל[[האימפריה העות'מאנית|אימפריה העות'מאנית]]. אזור [[עבר הקווקז]] שגם עליו ויתרו הרוסים, הוכר כ[[הרפובליקה הדמוקרטית הפדרטיבית של עבר הקווקז|רפובליקה הדמוקרטית הפדרטיבית של עבר הקווקז]], אך פדרציה קצרת ימים זו התפרקה כבר במאי 1918 לשלוש ישויות נפרדות – [[הרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה]], הרפובליקה הדמוקרטית של ארמניה ו[[הרפובליקה הדמוקרטית של אזרבייג'ן]]. עד מהרה התחדש מצב הלחימה בין האימפריה העות'מאנית לבין הארמנים והגאורגים. העות'מאנים מצידם הקימו את [[צבא האסלאם]] בהוראתו של שר המלחמה, [[אנוור פאשה|איסמאיל אנוור פאשה]], במטרה להמשיך במלחמה בקוקז והגיעו עד [[באקו]] ב[[אזרבייג'ן]]; ואילו הגאורגים והארמנים מאידך סירבו להכיר בתנאי הסכם ברסט-ליטובסק. שורה של קרבות שברובם ניצחו העות'מאנים הובילה ל[[הסכם בתומי]] ב-[[4 ביוני]] 1918 שסיים את מצב הלוחמה בין העות'מאנים לארמנים.

[[קובץ:TreatyOfSevresHEb.jpg|ממוזער|250px|טורקיה (צהוב) לפי הסכם סוור: סגול – ארמניה, אדום – בריטניה, תכלת – צרפת, ירוק – איטליה, כחול – יוון, כתום – אזור המצרים (מנהל אנגלי-צרפתי משותף)]]
[[קובץ:SevresSignatories.jpg|שמאל|ממוזער|250px|נציגי האימפריה העות'מאנית להסכם סוור]]
[[הפסקת האש של מודרוס]] שנחתמה ב-[[30 באוקטובר]] [[1918]] החזירה את המצב לקדמותו, והעות'מאנים נסוגו מכל השטחים שכבשו בזירה זו במהלך מלחמת העולם הראשונה. בריק שנוצר עם נסיגת העות'מאנים הוקמה ב-[[1 בדצמבר]] 1918 [[רפובליקת קארס]] או בשמה הרשמי "הרפובליקה של דרום מערב הקווקז" (Cenubî Garbi Kafkas Cumhuriyeti). הרפובליקה אשר הוקמה על ידי התושבים המוסלמים בשטחי הנפות [[קארס (נפה)|קארס]] ו[[ארדהאן (נפה)|ארדהאן]] במזרח טורקיה של ימינו ו[[פלך ירוואן]] ([[ארמניה]]) ו[[אובלסט בתומי]], [[נפת אחלציחה|אוייזד אחלציחה]] ו[[נפת אחלכלכי|אוייזד אחלכלכי]] ([[גאורגיה]]), התקיימה כיישות חצי עצמאית עד שנכבשה בידי הבריטים באפריל 1919. בד בבד, נחתו כוחות בריטים ב[[בתומי]] ([[הרפובליקה של בתומי]]) והחלו להתמקם בחופיו הדרום-מזרחיים של הים השחור במטרה להקים [[ראש גשר]] אל הרפובליקה הדמוקרטית של ארמניה.

קיומה של ארמניה כמדינה עצמאית היה לעובדה מוגמרת שנתיים לפני שהעניין הוסדר בהסכם בינלאומי רשמי, אולם גבולותיה והיקפה היו מונחים עדיין על שולחן המשא ומתן. [[שואת הארמנים|סבלם של הארמנים בזמן המלחמה]] הביא את נשיא [[ארצות הברית]] [[וודרו וילסון]] להציע ל[[ועידת השלום בפריז (1919)|ועידת השלום בפריז]] להרחיב את גבולותיה של ארמניה. תוכניתו של וילסון, שנודעה לימים בכינוי "[[ארמניה הווילסונית]]", התקבלה באופן חלקי על דעתה של הוועידה ונכללה אגב שינויים ב[[הסכם סוור]] שנחתם על ידי נציגי העות'מאנים ביום [[10 באוגוסט]] [[1920]] ב[[צרפת]]. לפי הסכם סוור יועדה ארמניה להשתרע על רוב שטחה של מזרח אסיה הקטנה, מ[[ואן (נפה)|ואן]] בדרום ועד [[טרבזון]] שלחופי [[הים השחור]] בצפון-מערב, וזאת בנוסף לשטחה של ארמניה בקווקז הנמוך עצמו (שטחי הרפובליקה הדמוקרטית של ארמניה בחלק של [[האימפריה הרוסית]]). הישגיהם הפוליטיים של הארמנים היו מנוגדים בתכלית למטרתה של [[האספה הלאומית הגדולה של טורקיה]] בראשות [[מוסטפא כמאל]], שמטרתה המוצהרת הייתה להדוף כל שלטון זר מתחומי אסיה הקטנה. בנוסף לכך, המפה ששורטטה בסוור לא שיקפה את המצב בשטח בפועל, והלכה למעשה שלטו הטורקים בכל שטחי אסיה הקטנה שיועדו לארמניה לפי הסכם סוור, למעט אזור קארס ו[[אדיר (נפה)|אדיר]] שליד הר [[אררט]].

== קרבות אולטו ==
הקרבות בין הארמנים והטורקים פרצו כבר בחודש יוני 1920, לפני שהמצב גלש למלחמה כוללת ובטרם נחתם הסכם סוור. הקרב הראשון התרחש בין [[18 ביוני]] [[1920]] ל-[[25 ביוני]] 1920 באזור אולטו שהיה אותה עת בשליטת הרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה והנמצא בצפון-מזרחה של [[ארזורום (נפה)|נפת ארזורום]] של ימינו. הגאורגים לא מימשו את ריבונותם באזור, והאזור נתפס בידי מיליציות טורקיות מקומיות. עד מהרה נגלו מתחים בין יחידות צבא ארמניות לבין מיליציות אלה, וב-18 ביוני 1920 פתחו הארמנים במסע ענישה אך לא הצליחו לכבוש את העיר אולטו עצמה. הקרב שנודע לימים כקרב אולטו הראשון הסתיים לאחר שבוע.

בינתיים נחתם הסכם סוור והארמנים ניסו לכבוש את אולטו בשנית. בקרב אולטו השני שהחל ב-[[3 בספטמבר]] 1920 כבר השתתפו ארבעה מגדודי האספה הלאומית הגדולה של טורקיה בפיקודו של [[מוסה קזם קראבקיר]] אשר הדפו את הארמנים תוך יומיים מאזור אולטו כולו. קראבקיר ניצל את התנופה שהשיג והמשיך לתוככי ארמניה ב-[[20 בספטמבר]] 1920, דבר שהביא את ממשלת ארמניה להכריז מלחמה על הטורקים ב-[[4 בספטמבר]] 1920.

== המלחמה ==
ב-[[28 בספטמבר]] [[1920]] כבשו הטורקים את סרקמיש ואת קאיזמן והתקדמו לכיוון [[קארס (עיר)|קארס]], אך ההתקפה על קארס התעכבה בשל התנגדות ארמנית. הלוחמה לוותה במעשי איבה כנגד [[אוכלוסייה אזרחית]] בידי שני הצדדים גם יחד.

בתחילת אוקטובר 1920 פנתה הממשלה הארמנית אל המעצמות הגדולות בבקשה לסיוע, אך אלה היו טרודות בדיכוי התקוממויות מקומיות – הבריטים ב[[עיראק]], הצרפתים בדרום אנטוליה, וה[[איטליה|איטלקים]] באזור [[אנטליה]]. גאורגיה השכנה הכריזה מצידה על נייטרליות. היחידים שבאו לעזרתם של הארמנים היו הרוסים אשר שלחו שליח ל[[ירוואן]] וזה חתם ב-[[24 באוקטובר]] 1920 על הסכם שהבטיח תמיכה לארמנים, במיוחד בכל הנוגע לשלטונה בקארס. משהגיע הדבר לידיעתו של קראבקיר הוא תקף את קארס בו ביום. הארמנים לא נלחמו על הגנת העיר אלא נטשוה, וב-[[30 באוקטובר]] 1920 שלט קראבקיר בעיר. הכוח הטורקי המשיך להתקדם וחדר לשטחיה של ארמניה של ימינו, ולאחר כשבוע, ב-[[7 בנובמבר]] 1920 נכבשה אלכסנדרופול, היא [[גיומרי]] של ימינו (בעבר לנינקאן). קראבקיר מיקם את מפקדתו באלכסנדרופול והציג לארמנים [[אולטימטום]] לפיו אם לא יכנעו יכבוש את ירוואן. הארמנים השתהו אך משהחל קראבקיר להתקדם לעבר העיר, נכנעו ביום [[18 בנובמבר]] 1920 ו[[הפסקת אש]] נכנסה לתוקפה. תנאי הכניעה נדונו בין קראבקיר לשר החוץ של ארמניה, ובסופו של משא ומתן נחתם [[הסכם אלכסנדרופול]] ב-[[2 בדצמבר]] 1920, ולפיו אולצו הארמנים להתפרק מעיקר נשקם ולוותר על כל השטחים שניתנו להם מכוח הסכם סוור.

== תוצאות המלחמה ==
מבחינתה של ארמניה הסתיימה המלחמה בתוצאה הרת אסון. מעבר לאבדן שטחים בהיקף נרחב, שרדה ארמניה העצמאית יומיים בלבד לאחר הסכם אלכסנדרופול, שכן [[הצבא האדום]] שהחל את פלישתו מכיוון אזרבייג'ן שבוע לפני כן, כבש את ירוואן ב-[[4 בדצמבר]] [[1920]] ובכך באה עצמאותה של המדינה המותשת אל קיצה.

הסכם אלכסנדרופול שהיה ההסכם הבינלאומי הראשון עליו חתמה האספה הלאומית הגדולה של טורקיה, הבטיח לטורקים את שליטתם במזרחה של אסיה הקטנה וערב לשקט שאיפשר להפנות כוחות למלחמות נגד ה[[מלחמת יוון–טורקיה|יוונים]] וה[[מלחמת טורקיה–צרפת|צרפתים]]. ההסכם אף סלל את הדרך ל[[הסכם קארס]] שנחתם 10 חודשים לאחר מכן ואשר הסדיר באופן סופי את קו הגבול של טורקיה ו[[ברית המועצות]].

==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה}}

{{מלחמת העצמאות של טורקיה}}

{{בקרת זהויות}}

[[קטגוריה:מלחמת העצמאות של טורקיה]]
[[קטגוריה:טורקיה: היסטוריה]]
[[קטגוריה:גאורגיה: היסטוריה]]
[[קטגוריה:מלחמות טורקיה]]
[[קטגוריה:בעקבות מלחמת העולם הראשונה]]
[[קטגוריה:מלחמות ארמניה]]