הצגת המקור של הדף "מכת ערוב"

{{מפנה|ערוב|"עירוב"|עירוב (פירושונים)}}{{חלונית
| כותרת = מכת ערוב
| ניקוד = כן
| מקור = {{תנ"ך|שמות|ח|טז|כח}}
| רוחב = 250px
| תוכן = <poem>וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי פַרְעֹה הִנֵּה יוֹצֵא הַמָּיְמָה וְאָמַרְתָּ אֵלָיו כֹּה אָמַר ה' שַׁלַּח עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי. כִּי אִם אֵינְךָ מְשַׁלֵּחַ אֶת עַמִּי הִנְנִי מַשְׁלִיחַ בְּךָ וּבַעֲבָדֶיךָ וּבְעַמְּךָ וּבְבָתֶּיךָ אֶת הֶעָרֹב וּמָלְאוּ בָּתֵּי מִצְרַיִם אֶת הֶעָרֹב וְגַם הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הֵם עָלֶיהָ. וְהִפְלֵיתִי בַיּוֹם הַהוּא אֶת אֶרֶץ גֹּשֶׁן אֲשֶׁר עַמִּי עֹמֵד עָלֶיהָ לְבִלְתִּי הֱיוֹת שָׁם עָרֹב לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֲנִי ה' בְּקֶרֶב הָאָרֶץ. וְשַׂמְתִּי פְדֻת בֵּין עַמִּי וּבֵין עַמֶּךָ לְמָחָר יִהְיֶה הָאֹת הַזֶּה. וַיַּעַשׂ ה' כֵּן וַיָּבֹא עָרֹב כָּבֵד בֵּיתָה פַרְעֹה וּבֵית עֲבָדָיו וּבְכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם תִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ מִפְּנֵי הֶעָרֹב. וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל מֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר לְכוּ זִבְחוּ לֵאלֹהֵיכֶם בָּאָרֶץ. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לֹא נָכוֹן לַעֲשׂוֹת כֵּן כִּי תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם נִזְבַּח לַה' אֱלֹהֵינוּ הֵן נִזְבַּח אֶת תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם לְעֵינֵיהֶם וְלֹא יִסְקְלֻנוּ. דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים נֵלֵךְ בַּמִּדְבָּר וְזָבַחְנוּ לַה' אֱלֹהֵינוּ כַּאֲשֶׁר יֹאמַר אֵלֵינוּ. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אָנֹכִי אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם וּזְבַחְתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם בַּמִּדְבָּר רַק הַרְחֵק לֹא תַרְחִיקוּ לָלֶכֶת הַעְתִּירוּ בַּעֲדִי. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי יוֹצֵא מֵעִמָּךְ וְהַעְתַּרְתִּי אֶל ה' וְסָר הֶעָרֹב מִפַּרְעֹה מֵעֲבָדָיו וּמֵעַמּוֹ מָחָר רַק אַל יֹסֵף פַּרְעֹה הָתֵל לְבִלְתִּי שַׁלַּח אֶת הָעָם לִזְבֹּחַ לַה'. וַיֵּצֵא מֹשֶׁה מֵעִם פַּרְעֹה וַיֶּעְתַּר אֶל ה'. וַיַּעַשׂ ה' כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיָּסַר הֶעָרֹב מִפַּרְעֹה מֵעֲבָדָיו וּמֵעַמּוֹ לֹא נִשְׁאַר אֶחָד. וַיַּכְבֵּד פַּרְעֹה אֶת לִבּוֹ גַּם בַּפַּעַם הַזֹּאת וְלֹא שִׁלַּח אֶת הָעָם.</poem>
}}
'''מַכַּת עָרֹב''' בסיפור [[יציאת מצרים]] ב[[מקרא]] היא המכה הרביעית מבין [[עשר מכות מצרים]]. התיאור במקרא מתייחס ל"ערוב כבד" שמילא את בתי ה[[מצרים]] ואת אדמתם, ו"השחית" את כל הארץ.

==הסיפור המקראי==
מכת ערוב היא אחת מן המכות שלפניהן פנה [[משה]] אל [[פרעה]] ביציאתו בבוקר אל [[היאור]], והזהיר אותו מפני העתיד להתרחש אם לא יאפשר ל[[שבטי ישראל|בני ישראל]] לצאת ולעבוד את ה' במדבר. משה הודיע שכאשר הערוב יגיע, הוא יפגע בכל ארץ מצרים, למעט ארץ [[גושן]] – מקום מושבם של בני ישראל.
{{ציטוט|כִּי אִם אֵינְךָ מְשַׁלֵּחַ אֶת עַמִּי הִנְנִי מַשְׁלִיחַ בְּךָ וּבַעֲבָדֶיךָ וּבְעַמְּךָ וּבְבָתֶּיךָ אֶת הֶעָרֹב וּמָלְאוּ בָּתֵּי מִצְרַיִם אֶת הֶעָרֹב וְגַם הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הֵם עָלֶיהָ. וְהִפְלֵיתִי בַיּוֹם הַהוּא אֶת אֶרֶץ גֹּשֶׁן אֲשֶׁר עַמִּי עֹמֵד עָלֶיהָ לְבִלְתִּי הֱיוֹת שָׁם עָרֹב לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֲנִי ה' בְּקֶרֶב הָאָרֶץ. וְשַׂמְתִּי פְדֻת בֵּין עַמִּי וּבֵין עַמֶּךָ לְמָחָר יִהְיֶה הָאֹת הַזֶּה. וַיַּעַשׂ ה' כֵּן וַיָּבֹא עָרֹב כָּבֵד בֵּיתָה פַרְעֹה וּבֵית עֲבָדָיו וּבְכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם תִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ מִפְּנֵי הֶעָרֹב.|{{תנ"ך|שמות|ח|יז|כ}}}}

למחרת, לאחר הגעת הערוב, משה ו[[אהרן]] נקראים אל פרעה, וזה מתמקח איתם על תנאי יציאתם. תחילה פרעה מציע שהוא יאפשר לבני ישראל להקריב קרבנות לה' בארץ מצרים בלי שיצאו למדבר. משה דוחה את ההצעה, בטענה שבאופן כזה לא יתאפשר לבני ישראל להקריב קרבנות מן הצאן שהמקומיים מייחסים להם [[קדושה (דת)|קדושה]]: "הֵן נִזְבַּח אֶת תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם לְעֵינֵיהֶם וְלֹא יִסְקְלֻנוּ?!". לבסוף נעתר פרעה לדרישת משה לצאת ממצרים, אך מתנה "רַק הַרְחֵק לֹא תַרְחִיקוּ לָלֶכֶת". משה מסכים לתנאי, אך בזוכרו את הבטחת פרעה ב[[מכת צפרדע]] שלא קוימה, הוא מוסיף ואומר: "רַק אַל יֹסֵף פַּרְעֹה הָתֵל לְבִלְתִּי שַׁלַּח אֶת הָעָם לִזְבֹּחַ לַה'".

משה יוצא מבית פרעה, מתפלל לה' שיסיר את הערוב, וכל הערוב עוזב את ארץ מצרים. "וַיַּעַשׂ ה' כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיָּסַר הֶעָרֹב מִפַּרְעֹה מֵעֲבָדָיו וּמֵעַמּוֹ לֹא נִשְׁאַר אֶחָד." לבסוף, פרעה לא עומד בהבטחתו ומסרב לשלח את העם.

== מהות המכה ==
לפי הדעה המרכזית ב[[חז"ל]]{{הערה|שם=רבה|{{מדרש רבה|שמות|יא|ג}}.}}, שבעקבותיה צעדו רוב הפרשנים המסורתיים, מכת הערוב הייתה תערובת של [[טורפים (ביולוגיה)|חיות טרף]]. כך מובא גם ב[[תרגום התורה המיוחס ליונתן|תרגום המיוחס ליונתן]] על הפסוקים, וכן כתב [[יוסף בן מתתיהו]]{{הערה|קדמוניות היהודים ב, יד}}.

עם זאת, כבר ב[[מדרש]]ים אפשר למצוא דעות אחרות:

# מין חיה, יש האומרים ששמה: "פנתרין", ויש אומרים ששמה: "סילונית"<ref>מדרש [[מדרש שכל טוב|שכל טוב]] על הפסוקים.</ref>.
# לדעת [[רבי נחמיה]], מדובר ב"מיני צרעין ויתושין"{{הערה|שם=רבה}}.

שיטתו של רבי נחמיה מופיעה כבר בפרשנות היהודית העתיקה ביותר שבידינו ([[תרגום השבעים]]), שראתה בערוב דווקא מכה של חרקים. בדומה לפרשנות זו, היו מן הפרשנים המודרניים שסברו שהערוב הוא תערובת של [[חרקים]], [[מכרסמים]] או מזיקים שעלולים להרוס את הארץ (יבול, בעלי חיים וכו')<ref>ראו למשל בפירושי רבי [[יצחק אברבנאל]], [[שמואל דוד לוצאטו|שד"ל]], [[דוד צבי הופמן|רד"צ הופמן]] ו[[עמוס חכם]] (בסדרת "[[דעת מקרא]]") לפסוקים.</ref>.

[[דוד צבי הופמן|רד"ץ הופמן]] ראה בשתי השיטות הללו "מחלוקת בין המסורת הארץ־ישראלית והמצרית".

לצד פירושים אלו, קיים פירושו המקורי של ה[[רשב"ם]], שמדובר במכה של [[זאב מצוי|זאבים]], והמכה נקראת כך משום מנהגם של הזאבים לצוד בלילות{{הערה|{{ויקיטקסט|רשב"ם על שמות ח|רשב"ם על שמות ח' יז}}, על פי לשון הכתוב ({{תנ"ך|ירמיהו|ה|ו}}): "עַל כֵּן הִכָּם אַרְיֵה מִיַּעַר, זְאֵב '''עֲרָבוֹת''' יְשָׁדְדֵם"}}.

יצוין כי בסיפור המקראי לא מתוארת פגיעה בנפש בעקבות מכת הערוב, כשם שמתוארת בשיא של עשר המכות, היא מכת בכורות, וכן לא מתוארת פגיעה בבעלי החיים, עובדה המחזקת את הפרשנות הקדומה והמודרנית לאופייה של מכה זו. לעומת זאת, מדרש [[שמות רבה]] מביא חיזוק לפרשנות שמדובר בחיות טרף, מכך שבניגוד ל[[מכת צפרדע]] שבסיומה נותרו פגרי הצפרדעים בערימות והיוו מטרד תברואתי{{הערה|{{תנ"ך|שמות|ח|י}}}}, במכת הערוב כתוב "לא נשאר אחד" ({{תנ"ך|שמות|ח|כז}}), ומכאן הסיק בעל המדרש שמדובר בבעלי חיים שאפשר להפיק תועלת מנבלתם (כמו חיות הבר שאפשר להשתמש ב[[עור (חומר גלם)|עורותיהם]] וב[[פרווה|פרוותיהם]]) ולכן הם נעלמו כלעומת שבאו, ואילו היה מדובר בחרקים הם היו צריכים להיערם ולהבאיש כמו הצפרדעים{{הערה|שם=רבה}}.

==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה}}

== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}

{{מכות מצרים}}
{{ספר שמות}}
[[קטגוריה:מכות מצרים|ערוב]]
[[קטגוריה:פרשת וארא]]
[[קטגוריה:בעלי חיים ביהדות]]