הצגת המקור של הדף "מטופל מזוהה"

'''מטופל מזוהה''' (ב[[אנגלית]]: '''Identified patient''' או '''IP''') הוא מונח מתחום ה[[פסיכותרפיה]], המתאר אדם המזוהה עם הקושי ה[[רגש]]י של [[משפחה|משפחתו]]. האדם נבחר באופן [[לא מודע|בלתי מודע]] לתפקיד של נושא החולי המשפחתי, ובדרך זו הוא מייצג את ה[[סכסוך]] הפנימי במשפחה. הדבר מאפשר לעיתים להסב את תשומת הלב המשפחתית אליו במקום אל הבעיה המשפחתית, ובכך מקל על [[הכחשה|הכחשתה]].

תופעה זו קיימת גם בדינמיקה של [[קבוצה חברתית|קבוצות]] אחרות שאינן משפחות.

==מקור המונח==
מקור המונח הוא ב"פרויקט בייטסון", פרויקט מחקרי בראשות [[גרגורי בייטסון]] מ[[שנות החמישים]] וראשית [[שנות השישים]], אודות מערכות ה[[הומאוסטזה|איזון]] במשפחה (family homeostasis), שלטענתו מהוות דרך למציאת תבניות [[התנהגות]] לא מודעות ברובן. בייטסון טען כי כדי למצוא את האיזון במקרים בהם עולים רגשות קשים כלפי המשפחה, מפנים בני המשפחה את ה[[אשמה (רגש)|אשמה]] לעבר בן משפחה מסוים. אותו בן משפחה הופך להיות [[שעיר לעזאזל (חברה)|שעיר לעזאזל]], הוא המטופל המזוהה.

[[וירג'יניה סטיר]] ראתה במטופל המזוהה דמות המגלמת באופן חיצוני את הבעיות הבין-אישיות והאישיות במערכת המשפחתית. גילום הבעיות במטופל המזוהה משמר את הסוד המשפחתי, אך עם זאת, מאפשר גילוי של הסוד והתהליכים הפנימיים במשפחה. הטיפול בבעיה דורש [[טיפול משפחתי]] המשלב את כל בני המשפחה - [[הורות|הורים]], [[ילד]]ים ובמקרה הצורך בני משפחה נוספים, על מנת שבני המשפחה יסירו מהמטופל המזוהה את המשא שהוטל עליו.

המטופל המזוהה נקרא גם "נושא ה[[תסמין]]" (symptom-bearer), משום שהוא עלול לגלות תסמינים נפשיים או [[פיזיולוגיה|פיזיים]], ולרוב הוא הראשון שהמשפחה מבקשת עזרה עבורו. חברי המשפחה לרוב מביעים [[דאגה]] לבן המשפחה שמראה את התסמינים, אך מביעים [[התנגדות (פסיכולוגיה)|התנגדות]] לכל שינוי שמפר את האיזון שהמטופל המזוהה מאפשר.

יש הטוענים כי אם הטיפול המשפחתי מביא לשיפור במצבו של המטופל המזוהה, הדבר עשוי ליצור שינוי חיובי גם אצל בני המשפחה האחרים. אך שיפור רק במצבו של המטופל המזוהה לא פותר את הבעיה, אם לא נוצרה הכרה בקרב שאר בני המשפחה בכך שהקושי הוא במשפחה ולא ממוקד במטופל זה. אם לא נוצרה הכרה כזו במסגרת הטיפול, ולא נוצר שינוי בקרב כל בני המשפחה, עלולה הבעיה לעבור אל מטופל מזוהה אחר בתוך המשפחה, או שעלולה להיווצר בעיה אחרת אצל אותו מטופל מזוהה, וכך המצב לא נפתר.

הרעיון פותח על ידי [[רונלד לאינג]] ועמיתיו, שחקרו את הדינמיקה המשפחתית וטענו כי "האדם שנשלח ל[[הערכה פסיכולוגית|אבחון]] הוא חלק מרשת רחבה של דפוסי תקשורת בעייתיים". עוד הוסיפו כי "יש לראות את המטופל כסוג של שליח לעולם שמחוץ למשפחה, שמשימתו היא מציאת סיוע למשפחה כולה".

תפיסה דומה אפשר למצוא בהתייחסות אל [[עבריינות נוער]], לפיה יש לתפוס את ההתנהגות העבריינית של הילד כקריאה לעזרה בשם הוריו. המטופל המזוהה הנושא מאפיינים של עבריינות מגלם את כאב האובדן של הסמכות החיובית במשפחה והכמיהה אל סמכות זו.

באופן דומה, יש גרעין של [[אלטרואיזם]] והקרבה עצמית בהתנהגות של השעיר לעזאזל. המטופל שנושא את החולי חש שבגילום השעיר לעזאזל הוא מונע לעיתים תרחישים קשים יותר, כמו [[גירושים]] או פירוק התא המשפחתי.

==השעיר לעזאזל==
בשיח הפסיכו-חברתי, מונח ה"שעיר לעזאזל" מבטא מקרה פרטי של המטופל המזוהה.
מקור המונח הוא במצוות שילוח [[שעיר לעזאזל (מצווה)|שעיר לעזאזל]], מצווה שנהגו ה[[יהודים]] לקיים ב[[יום הכיפורים]] בתקופת [[בית המקדש]]. במצווה זו, היו משלחים [[תיש]] ל[[מדבר]], לאחר ש[[כהן גדול|הכהן הגדול]] היה מעביר אליו את [[חטא]]י הקהילה על מנת לכפר על חטאיה. באופן דומה, המשפחה [[הטלת אשם|מטילה אשם]] על אחד מחבריה ומאמינה כי טיפול בו יביא להקלה על מצוקותיה.

==התופעה בטיפול קבוצתי==
תופעת המטופל המזוהה מתקיימת גם במסגרת של [[טיפול קבוצתי]].
[[ארווין יאלום]] טוען כי הקבוצה [[השלכה (פסיכולוגיה)|משליכה]] על אחד מחבריה את ה[[כעס]] על המטפל, כמנגנון של [[התקה (פסיכולוגיה)|התקה]] אל מול מטפל שאי אפשר למתוח עליו ביקורת גלויה. בנוסף, זו דרך לא מודעת של חברי הקבוצה להשליך צדדים דחויים של עצמם אל אחר, כדי למנוע את דחייתם מהקבוצה. הקבוצה מחזיקה ב[[פנטזיה (פסיכולוגיה)|פנטזיה]] שאם אותו שעיר לעזאזל לא יהיה חלק מהקבוצה, בעיותיה ייפתרו. לטענתו של יאלום, לא סביר שהתופעה תתמיד בקבוצה ללא שיתוף פעולה של המטפל.{{הערה|[[ארווין יאלום]], '''טיפול קבוצתי תאוריה ומעשה''',  [[הוצאת מאגנס]] ו[[כנרת זמורה-ביתן דביר]], 2006. עמ' 320}}

==דוגמאות==
בספרה "[[דיבס, הילד המחפש את זהותו]]", מתארת [[וירג'יניה אקסליין]] ילד עם בעיות רגשיות שהופנה ל[[טיפול במשחק]]. בשלב מתקדם של הטיפול, מתארת האם בשיחת טלפון את האחריות ההורית למצבו: {{ציטוטון|לחמנו בכל רמז כי האשמה הוא בנו. אשמה, תבוסה, תסכול, כישלון - אלה היו רגשותינו, ולא יכולנו לשאת אותם. האשמנו את דיבס, את דיבס הקטן והמסכן. תלינו בו את הקולר על כל מה שהשתבש בינינו, הכל היה באשמתי.{{הערה|[[וירג'יניה אקסליין]], [[דיבס, הילד המחפש את זהותו]], הוצאת ספריית הפועלים, 1968. עמ' 138.}}}} ההורים בחרו לראות את ילדם כילד הסובל מ[[פיגור שכלי]], כדרך להתגבר על הקשיים הרגשיים והחברתיים שלהם.

בספר "כלנית בעמק הגרוטאות", מספרת רבקה בן דוד על חייה כילדה בעלת צרכים מיוחדים המשמשת שעיר לעזאזל במשפחתה: {{ציטוטון|נראה היה ששוב היא הולכת להטיח אותי בקיר. את ההטחות בקיר שמרה אמא עבורי בלבד. אף אחד מילדיה האחרים לא התנסה בחוויה הפתאומית והמבעיתה הזו, אבל הם תמיד התקבצו סביב לחזות בי: קהל קבוע של צופים אילמים.}}{{הערה|רבקה בן דוד, "כלנית בעמק הגרוטאות", הוצאה עצמית, 2018.}} הבחירה בה כבור ניקוז לחוליי משפחתה, אפשרה את המשך קיומה של הפתולוגיה המשפחתית.
==ראו גם==
* [[שעיר לעזאזל (חברה)]]
* [[השלכה (פסיכולוגיה)]]
* [[טיפול משפחתי]]
* [[תסמונת מינכהאוזן באמצעות שליח]]

==קישורים חיצוניים==
* [http://cafe.themarker.com/post/824089/ הפציינט המזוהה IP והטיפול המשפחתי], באתר דה-מרקר
* חביבה אייל-מאיר, [http://www.machonshinui.co.il/page.asp?tsys=limudim_text_27 יישום עקרונות הטיפול המשפחתי בעבודת היועץ]
* אסתר כהן, [http://www.mishpaha.org.il/?CategoryID=208&ArticleID=165 פרק המבוא מתוך הספר "חוויית ההורות: יחסים, התמודדויות והתפתחות"], באתר האגודה הישראלית לטיפול במשפחה ובנישואין וחינוך בחיי המשפחה

<div style="direction: ltr;">

*[http://findarticles.com/p/articles/mi_g2699/is_0004/ai_2699000448/  "Dysfunctional family"], Encyclopedia of Psychology, April 6th, 2001

</div>

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:פסיכותרפיה]]
[[קטגוריה:משפחה]]