הצגת המקור של הדף "מוזיקה אוונגרדית"

{{מוזיקה
| שם בשפת המקור = Avant-garde music
| מקורות סגנוניים = [[מוזיקה קלאסית בתקופה המודרנית|מוזיקה מודרניסטית]], [[מוזיקה קלאסית]], [[המוזיקה הקלאסית בתקופה הרומנטית]], [[מוזיקה אקספרסיוניסטית]]
| מקורות תרבותיים = [[המאה ה-20]]
| נגזרות = [[מוזיקה ניסיונית]] ([[פופ ניסיוני]], [[רוק ניסיוני]], [[מטאל אוונגרדי]], [[ג'אז חופשי]]), [[מוזיקה תעשייתית]], [[פוסט-פאנק (Punk)|פוסט-פאנק]], [[ארט רוק]], ג'אז אוונגרדי, [[מוזיקת דרון]], [[נו וייב]], [[מוזיקת דנג'ר]], [[מוזיקה מתקדמת]]
| נושאים קרובים = [[מוזיק קונקרט]]
}}
'''מוזיקה אוונגרדית''' או '''מוזיקת אוונגרד''' (ב[[אנגלית]]: '''Avant-garde music''') היא מוזיקה הנחשבת לחזית החדשנות בתחומה, כאשר המונח "[[אוונגרד]]" מרמז על ביקורת על מוסכמות אסתטיות קיימות, דחיית ה[[סטטוס קוו]] לטובת אלמנטים ייחודיים או מקוריים, וכן הרעיון של אתגר או ניכור מכוון של קהלים מסוימים.<ref name="allmusic">{{Cite web|title=Avant-Garde Music|url=http://www.allmusic.com/subgenre/avant-garde-music-ma0000004930|website=[[AllMusic]]}}</ref> מוזיקת אוונגרד, לעומת [[מוזיקה ניסיונית]], היא מוזיקה קיצונית בתוך מסורת מסוימת, בעוד שמוזיקה ניסיונית היא מוזיקה שנמצאת מחוץ למסורת.<ref>David Nicholls, ''American Experimental Music, 1890–1940'' (Cambridge [England] and New York: Cambridge University Press, 1990): 318.</ref>

== הבחנות ==
במובן ההיסטורי, חלק מה[[מוזיקולוגיה|מוזיקולוגים]] סבורים כי מוזיקה זו הופיעה לראשונה לאחר מותו של [[אנטון וברן]] ב-1945,<ref name="Du Noyer2">[[Paul Du Noyer]] (ed.), "Contemporary", in the ''Illustrated Encyclopedia of Music: From Rock, Pop, Jazz, Blues and Hip Hop to Classical, Folk, World and More'' (London: Flame Tree, 2003), p. 272. {{ISBN|1-904041-70-1}}</ref> בעוד שמוזיקולוגים אחרים טוענים אחרת. לדוגמה, ריאן מינור טוען כי תקופה זו החלה דווקא בתקופת [[ריכרד וגנר]],<ref>Ryan Minor, "Modernism", ''[[Harvard Dictionary of Music]]'', fourth edition, edited by [[Don Michael Randel]] (Cambridge: Harvard University Press, 2003). {{ISBN|9780674011632}}.</ref> בעוד שאדוארד לוינסקי טוען כי תקופה זו החלה בתקופת [[ז'וסקן דה פרה]].<ref>[[Edward Lowinsky]], "The Musical Avant-Garde of the Renaissance; or, the Peril and Profit of Foresight", in ''Music in the Culture of the Renaissance and Other Essays'', edited and with an introduction by Bonie J. Blackburn with forewords by Howard Mayer Brown and Ellen T. Harris, 2 vols. (Chicago: The University of Chicago Press, 1989) 2:730–754, [[passim]].</ref> ייתכן ו[[מוזיקה קלאסית בתקופה המודרנית|מוזיקה מודרניסטית]] שאינה עונה להגדרה של [[מוזיקה ניסיונית]], ונוצרה לאחר 1945, תיחשב כמוזיקה אוונגרדית.<ref name="Du Noyer2" /> דוגמה למוזיקה אוונגרדית כזו היא "[[4′33″]]" של [[ג'ון קייג']] מ-1952,{{הערה|שם=allmusic}} יצירה שמורה למבצע/ים לא לנגן על כלי המוזיקה שלהם במהלך כל משך הזמן.<ref>[[Richard Kostelanetz]], ''Conversing with John Cage'' (New York: Routledge, 2003). {{ISBN|0-415-93792-2}}.</ref> יצירה זו תוארה כ-"לא יצירה מוזיקלית במובן הרגיל, רק הזדמנות למדיטציה דמוית זן."<ref>{{Cite book|last=Wright|first=Craig M.|title=Music in Western Civilization: Media Update|last2=Simms|first2=Bryan|publisher=Schirmer Cengage Learning|year=2010|isbn=978-0495572732|location=|pages=781}}</ref>

על אף פי שחלק מהמוזיקה המודרניסטית היא גם אוונגרדית, ניתן להבחין בין שתי הקטגוריות. לגבי החוקר לארי סיצקי, מאחר שמטרת המוזיקה האוונגרדית היא בהכרח ביקורת פוליטית, חברתית ותרבותית, כך שהיא מאתגרת את הערכים החברתיים והאמנותיים על ידי התגרות או עידוד קהל, יצירות מוקדמות של מלחינים כמו [[איגור סטרווינסקי]], [[ריכרד שטראוס]], [[ארנולד שנברג]], [[אנטון וברן]], [[ג'ורג' אנטהיל]] {{אנ|George Antheil}} ו[[קלוד דביסי]] עשויים להיחשב כיוצירי מוזיקה אוונגרדית (שהובנו כפרובוקטיביות, בין אם המלחינים התכוונו לכך ובין אם לאו), אך לא עבור מוזיקה מאוחרת יותר.<ref name="Sitsky_xiii">[[לארי סיצקי|Larry Sitsky]], ''Music of the Twentieth-Century Avant-Garde: A Biocritical Sourcebook'' (Westport, Connecticut: Greenwood Press, 2002): xiii–xiv. {{ISBN|0-313-29689-8}}.</ref> לדוגמה, מלחינים מודרניסטים בתקופה שלאחר [[מלחמת העולם השנייה]], כגון [[מילטון בביט]], [[לוצ'אנו בריו]], [[אליוט קרטר]], [[ג'רג' ליגטי]] ו[[ויטולד לוטוסלבסקי]], מעולם לא הגו את המוזיקה שלהם במטרה לעודד או להתגרות בקהל, ולכן לא ניתן לסווג אותם כיוצירי מוזיקה אוונגרדית. לעומתם, מלחינים, כגון [[ג'ון קייג']] ו[[הארי פארטש]] {{אנ|Harry Partch}}, נשארו יוצירי מוזיקה אוונגרדית לאורך כל הקריירה המוזיקלית שלהם.<ref name="Sitsky_xiii" />

מאפיין בולט של מוזיקה אוונגרדית היא פריצת חוקים וכללים שונים של התרבות המסורתית, על מנת להתעלות מעל עקרונות יצרתיים מבוססים. מוזיקה אוונגרדית היא מוזיקה המחפשת חידוש בצורה ובסגנון המוזקילי, ומתעקשת שהאמנות היא מעל הכל. אמצעים ספרותיים, כגון [[מטפורה]], נמצאים בשימוש רחב במוזיקה אוונגרדית.<ref>Paul Hegarty, ''Noise/Music: A History'', (London: Continuum International Publishing Group, 2007): 137. {{ISBN|87-988955-0-8}}.</ref>

== לקריאה נוספת ==
<div class="mw-content-ltr">
* Gendron, Bernard. 2002. ''[https://books.google.com/books?id=2jtQAElFVUcC Between Montmartre and the Mudd Club: Popular Music and the Avant-Garde]''. Chicago: University of Chicago Press. {{ISBN|978-0-226-28735-5}}.
* [[פול גריפיתס|Griffiths, Paul]]. 1981. ''Modern Music: The Avant Garde Since 1945''. London: J. M. Dent and Sons Ltd.; New York: George Braziller. {{ISBN|0-8076-1018-6}}.
* Stubbs, David. ''[https://books.google.com/books/about/Fear_of_Music.html?id=JB5l4uKJknUC&redir_esc=y Fear of Music: Why People Get Rothko but Don't Get Stockhausen]'', UK: Zero Books, 2009, {{ISBN|1-8469-4179-2}}.
</div>

==קישורים חיצוניים==
* {{דף שער בספרייה הלאומית|987007549077905171|אוונגרד (מוזיקה)}}

== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים|יישור=שמאל}}

{{בקרת זהויות}}

[[קטגוריה:מוזיקה של המאה ה-20]]