הצגת המקור של הדף "מאיר לוין (עיתונאי)"

{{סופר|תמונה=[[קובץ:meyerlevin.JPG|250px]]|כיתוב=מאיר לוין (מימין) והבמאי הרברט קליין בעת צילומי הסרט "בית אבי" בארץ ישראל בשנת 1946}}

'''מאיר לוין''' (ב[[אנגלית]]: '''Meyer Levin''';{{כ}} [[7 באוקטובר]] [[1905]], [[שיקגו]] – [[9 ביולי]] [[1981]], [[ירושלים]]) היה [[סופר]] ו[[עיתונאי]] [[יהדות ארצות הברית|יהודי]]-[[ארצות הברית|אמריקאי]], הידוע בכתיבתו על נושאים יהודיים ו[[ישראל]]יים. ב[[ארצות הברית]] נודע לוין בשל ספרו משנת [[1956]] "כפייה" העוסק ב[[רצח|רציחתו]] של הנער בובי פרנקס על ידי הצמד [[לאופולד ולוב]].

==ילדות ונעורים, קריירה מוקדמת==
לוין נולד למשפחה יהודית ב[[שיקגו]] ולמד ב[[אוניברסיטת שיקגו]]. בעודו לומד עבד במשרה חלקית כעיתונאי עבור העיתון "שיקגו דיילי ניוז". בשנת [[1924]] אירעה פרשת לאופולד ולוב, זוג נערים יהודים, שלמדו עם לוין באוניברסיטה, מן החברה הגבוהה של שיקגו, אשר רצחו את הנער בובי פרנקס בצוותא, על מנת לבצע את "הרצח המושלם", ומשפטם, בו הגן עליהם הפרקליט הנודע [[קלרנס דארו]] היה לסנסציה עולמית. לוין סיקר את המשפט, ולאחר מכן התחיל בעבודה כעיתונאי במשרה מלאה. בשנת [[1929]] פרסם את ספרו הראשון "עיתונאי" בו השתקפו חוויותיו ממקצוע העיתונאות. ספריו מן השנים שלאחר מכן "הגשר החדש", "החבורה הוותיקה" ו"האזרחים" תיארו את חיי הקהילה היהודית בשיקגו.

בשנת [[1927]] שהה לוין ב[[ארץ ישראל]] כחצי שנה. חלק ניכר מתקופה זו עשה בקיבוץ [[יגור]], תקופה זו הביאה לכתיבת ספרו "יהודה" ([[1931]]), סיפור מחיי הקיבוץ בארץ, שזכה להצלחה בקרב חוגים יהודים באמריקה, והפך את לוין לאחד מהקולות החשובים של קהילה זו.

בין השנים [[1933]] ל-[[1939]] שימש כמבקר קולנוע וכעורך משנה בשבועון "אסקווייר". בשנת [[1937]] סיקר לוין עבור השבועון את [[מלחמת האזרחים בספרד]].

==מלחמת העולם השנייה והשואה==
ב[[מלחמת העולם השנייה]] שירת זמן מה בצבא ארצות הברית ב[[משרד המידע המלחמתי של ארצות הברית]] (US office of war information) ולאחר מכן שימש ככתב בחזית של סוכנות החדשות "אובר-סיז", ועבור [[סוכנות הידיעות היהודית]] (JTA). לוין היה בין מסקריה הראשונים של [[השואה]] שנחשפה בפני חילות ארצות הברית המשחררים. מפגש מקרי עם יהודי בבית הכנסת ב[[פריז]] חשף בפניו את מעשי הנאצים. לאחר מכן הקדיש לוין את עבודתו העיתונאית לחשיפתה ותיעודה של השמדת העם היהודי בשואה. לוין היה בין האמריקנים הראשונים שנכנסו ל[[בוכנוואלד]], [[מחנה הריכוז דכאו]] [[ברגן-בלזן]] ו[[טרזין]]. לוין החל לעסוק בגורלם של פליטי השואה. רשימותיו על "קיבוץ בוכנוואלד" שתיארו את התארגנותם של פליטי המחנה ליצירת קיבוץ על אדמתה של גרמניה עוררו רושם ניכר בארצות הברית.

==יצירת הסרט "בית אבי"==
בשנת [[1946 בקולנוע|1946]] כתב תסריט לסרט בשם "[[בית אבי (1947)|בית אבי]]" העוסק במאמציו של ילד פליט שואה לחפש אחר הוריו. הסרט צולם ב[[ארץ ישראל]] והושקעו בו כרבע מיליון דולר. לבימויו של הסרט הובא הדוקומנטריסט האמריקני הרברט קליין, עמו היה לוין בקשר עוד מהתקופה בה סיקרו שניהם את מלחמת האזרחים בספרד. בין כוכבי הסרט היה הפסל [[יצחק דנציגר]] שניסה את כוחו גם באומנות המשחק. הסרט זכה להצלחה מסוימת בקרב יהודי אמריקה, והביא לתנופה מסוימת בתעשיית הקולנוע בארץ ישראל. הציוד החדיש ששימש את קליין בהסרטה נותר בארץ, ושימש ביצירת סרטי תעודה במשך מספר שנים לאחר מכן.

הספר "בית אבי" יצא לאור בארצות הברית בשנת [[1947]]. ספר נוסף העוסק בפליטי השואה, "אווה" יצא לאור בשנת [[1959]]. בשנת [[1950]] פרסם לוין אוטוביוגרפיה בשם "החיפוש".

==הסרט "הבלתי חוקיים"==
{{ערך מורחב|הבלתי חוקיים}}
ב-[[1947]] החל לוין בהפקת הסרט '''הבלתי חוקיים''' (או '''הבלתי לגאליים'''). הסרט צולם בנתיבי [[ההעפלה]] מ[[אירופה]], והוא משלב עלילה בדיונית, שבמרכזה זוג מעפילים, בצילומים תיעודיים. ארבעה מאנשי הצוות - לוין, השחקנים [[טרסקה טורס]] ויענקל מיכאלוביץ (לימים יצחק מיכאלי) והצלם ברטראן הס - הפליגו בדצמבר 1947 ב[[אוניית מעפילים|אוניית המעפילים]] [[לא תפחידונו (אוניית מעפילים)|"לא תפחידונו"]]. הם השתלבו בין המעפילים, ונעצרו לימים ספורים אחרי שהאונייה נתפסה בידי הבריטים.{{הערה|{{על המשמר||מחשש עינא-בישא|19471230|59}}}}

בשנת [[1948]] נישא לוין לטרסקה טורס, ולזוג נולדו שני בנים. בנו אלי, מנישואים קודמים, הוא צייר, ואף אייר אחדים מספריו. בנו הוא המשורר והמתרגם [[גבריאל לוין]].

==יומנה של אנה פרנק==
לוין היה האיש שהביא את יומנה של [[אנה פרנק]] לתודעת הקהל האמריקני, באמצע [[שנות ה-50 של המאה ה-20|שנות ה-50]]. לוין קרא את הספר ב[[צרפתית]] והבין מיד את חשיבותו. הוא הביא לתרגום הספר ולרכישתו על ידי בית הוצאה אמריקני גדול, דאג לביקורות משבחות, ועיבד את הספר למחזה בשם "[[אנה פרנק (מחזה)|אנה פרנק]]". מלכתחילה הבין לוין כי הספר יכול להוות בסיס למחזה ולסרט קולנוע שיצליחו מבחינה מסחרית, אך חשוב מכך, יביאו את קולה של אנה פרנק, וקולו של הילד היהודי שנספה בשואה, אל ההמונים בארצות הברית ובעולם. לאחר שעמד במשא ומתן מתקדם עם מפיקים ובעלי הזכויות, הופקה לבסוף גרסה אחרת למחזה ולסרט, שכתבו [[פרנסס גודריץ']] ו[[אלברט האקט]]. לוין נפגע מאוד מההתרחשות. בשני ספרים שכתב "הקנאי" ([[1964]]) ו""האובססיה" ([[1972]]) הוא טוען כי נפגע עקב התנגדותו הנחרצת ל[[קומוניזם]], שלא מצאה חן בעיני מפיקי הסרט והמחזה, כמו גם בשל היות המחזה "יהודי מדי". המחזה "[[אנה פרנק (מחזה)|אנה פרנק]]" בגרסתו של לוין הועלה בשנת [[1966]] ב[[ישראל]] על ידי ידידו, הבמאי [[פיטר פריי]], וחנך את [[תיאטרון צה"ל]], בהפקה שהשתתפו בה שחקנים מקצועיים לצד שחקנים חיילים. לאחר הרצה בת חודשים מספר, שזכתה להצלחה ולשבחי הביקורת, ירדה ההצגה בעקבות דרישתם של בעלי הזכויות לספרה של "אנה פרנק".

==כפייה==
בשנת [[1956]] חזר לוין לסיפורם של לוב ולאופולד, שהביא לו את תחילת פרסומו כשלושים שנה קודם לכן.{{הבהרה|אם הייתה זו פרשה מרכזית בחייו טרם כתיבת הספר כפייה, הדבר איננו מופיע כרגע בערך}} הוא עיבד את סיפורם לספר בשם "כפייה", המביא את הסיפור מנקודת ראותו האישית, עיתונאי צעיר המסקר רצח מחריד של נער בן 14, ומגלה כי הרוצחים הם בני כיתתו, החובשים עמו את ספסלי האוניברסיטה. הספר זכה לשבחים ולפרס "אדגר" מטעם התאחדות סופרי המסתורין של אמריקה. בשנת [[1957]] עובד הספר למחזה, ובשנת [[1959 בקולנוע|1959]] ל[[כפייה (סרט)|סרט קולנוע מצליח]]. הספר נחשב למוצלחת ביצירותיו של לוין.

==קריירה מאוחרת==
לאחר הצלחת "כפייה" חילק לוין את זמנו בין ארצות הברית ומדינת ישראל, עד מותו בשנת [[1981]] ב[[ירושלים]]. שהותו בישראל הולידה מספר ספרים "גור ואיגור" ([[1968]]), "המתנחלים" ([[1972]]), ו"קציר" ([[1976]]). ספרו האחרון "הארכיטקט" יצא לאור בשנת [[1982]], לאחר מותו, והוא עוסק בחייו של הארכיטקט [[פרנק לויד רייט]].

==מספריו שתורגמו לעברית==
* '''אוה''' (תרגם: [[שמואל גילאי]]), [[הוצאת מעריב]] (ספרי כיס), 1960.
* '''אנה פרנק''': מחזה (תורגם על ידי [[שולמית גבעולי]] ו[[עדנה שביט]]), 1957.
* '''כפיה''' (תורגם על ידי ה"מ זהבית), הוצאת ידיעות אחרונות, 1960.
* '''המבצר''' (תורגם על ידי [[רות רזניק]]), [[הוצאת א' לוין אפשטיין]], 1968.
* '''המתנחלים''' (תורגם על ידי רפאל ברק), הוצאת מסדה, 1976.

==לקריאה נוספת==
*{{צ-ספר|מחבר=[[נורית גרץ]]|שם=מקהלה אחרת: ניצולי שואה, זרים ואחרים בקולנוע ובספרות הישראליים|מקום הוצאה=תל אביב|מו"ל=[[עם עובד]] (אפקים) ו[[האוניברסיטה הפתוחה]]|שנת הוצאה=תשס"ד – 2004|עמ=24–25, 27–30, 35–37, 127 ועל פי המפתח|ISBN=9651316985}} – על הסרט "בית אבי"

==קישורים חיצוניים==
* {{דבר|שרגא הר-גיל|"דבר השבוע" מראיין את מאיר לוין|19580619|112}}
* {{הארץ|נירית אנדרמן|מסתננים, גרסת הבמאי: על הסרט "הבלתי לגאלים"|0000017f-e588-df5f-a17f-ffdedfe80000|18 בינואר 2012}}
* [[אריאל שוייצר]], [http://www.takriv.net/index.php?option=com_content&view=article&id=23:2011-07-12-11-54-27&catid=10:2011-08-14-09-14-03&Itemid=15 "הבלתי לגאליים": בין תיעוד לבדיון, קולנוע כעדות], '''תקריב''', גיליון מס' 2, 2011.
* {{מעריב|[[יוסף לפיד]]|הקנאי מהרצליה|19661230|163}}
* {{IMDb|nm0505670|מאיר לוין}}
* [https://www.nli.org.il/he/archives/NNL_ARCHIVE_AL002641779/NLI ארכיונו האישי של מאיר לוין] ב[[הספרייה הלאומית|ספרייה הלאומית]] בירושלים
* {{בריטניקה}}
* {{דף שער בספרייה הלאומית|987007264433105171|מאיר לוין (1905-1981)}}

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

{{בקרת זהויות}}

{{מיון רגיל:לוין, מאיר}}
[[קטגוריה:סופרים יהודים אמריקאים]]
[[קטגוריה:עיתונאים יהודים אמריקאים]]
[[קטגוריה:עליית ביתא ישראל: אישים]]
[[קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת שיקגו]]
[[קטגוריה:זוכי פרס אדגר]]
[[קטגוריה:שיקגו: אישים]]
[[קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1905]]
[[קטגוריה:אמריקאים שנפטרו ב-1981]]