הצגת המקור של הדף "ליפמן, רוזנטל ושות'"

'''ליפמן, רוזנטל ושות'''' (ב[[הולנדית]]: '''Lippmann, Rosenthal & Co''') או בקיצור '''לירו''', היה [[בנק]] [[יהודים|יהודי]] [[הולנד]]י ברחוב ניווה ספיחלסטראט (Nieuwe Spiegelstraat) ב[[אמסטרדם]]. במהלך [[מלחמת העולם השנייה]], השתמש השלטון [[גרמנים|הגרמני]] [[נאציזם|הנאצי]] בשם של הבנק עבור סניף בנק שנפתח ברחוב סרפטיסטראט, בשם ליפמן-רוזנטל-סרפטיסטראט, כדי [[שוד|לשדוד]] את רכושם של יהודי הולנד{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.lootedart.com/MN6Y2X825501|הכותב=Gerard Alders|כותרת='Nazi Looting: The Plunder of Dutch Jewry During the Second World War'|אתר=Lootedart.com|מידע נוסף=ביקורת וסיכום של ספר|תאריך=2004|שפה=אנגלית|תאריך_וידוא=17.7.2019|ציטוט=The Nazi looting machine}}}}. השלטון הגרמני בהולנד הוציא תקנות שכל חשבונות הבנק של היהודים מכל הבנקים יוחרמו, ושהיהודים צריכים לעבור מהבנקים האחרים אל הבנק הזה ולהפקיד בו [[אמנות|אוספי אמנות]], [[יהלום|יהלומים]], [[נייר ערך|ניירות ערך]], וכדומה{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.iamsterdam.com/en/amsterdam-qr/centrum-oost-de-plantage/liro-bank|הכותב=|כותרת=Liro Bank|אתר=I amsteradm|מידע נוסף=|תאריך=|שפה=אנגלית|תאריך_וידוא=27.7.2019|ציטוט=This branch of the Amsterdamsche Bank}}}}.

לירו מכר גם את רכושם של מי שגורשו ל[[מחנה ריכוז|מחנות הריכוז]] ובכסף השתמשו למימון מחנה המעבר [[וסטרבורק]], מימון גירוש יהודי הולנד למחנות, ומימון פעילות ה[[יודסה ראט פור אמסטרדם|מועצה היהודית]]. נאצים בעלי דרגות גבוהות יכלו לבוא לשם לבחור חפצי אמנות. יצירות אמנות חשובות נשלחו משם למוזיאונים ב[[גרמניה]].

לאחר המלחמה הבנק איבד את שמו הטוב ונמכר לבנק המסחר ההולנדי.

==ייסוד הבנק==
הבנק הוקם ב-1 במרץ [[1859]], על ידי ג'ורג' רוזנטל וליאו ליפמן. ג'ורג רוזנטל נולד ב-8 באפריל [[1828]] ב[[הנובר]], גרמניה. ללייזר רוזנטל וסופי בלומנטל. אביו לייזר היה רב [[אספנות ספרים|ואספן ספרים]] ידוע{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.infocenters.co.il/gfh/notebook_ext.asp?item=53681&site=gfh&lang=HEB&menu=1|הכותב=|כותרת=Lippmann Rosenthal Bank|אתר=JOODSAMSTERDAM|מידע נוסף=|תאריך=23/12/2018|שפה=הולנדית|תאריך_וידוא=16.7.2019}}}}, שהניח את היסוד לספריית "ביבליוטקה רוזנטליה" (Bibliotheca Rosenthalia), כיום חלק מספריית [[אוניברסיטת אמסטרדם|האוניברסיטה של אמסטרדם]]. ג'ורג עזב את הנובר לאחר שלמד [[בנקאות]] אצל דודו, עבר לאמסטרדם, שם התמנה לסוכן [[מניות]].
[[קובץ:מעון לאחיות ליד בית החולים היהודי.jpg|טקסט=המעון (לשעבר) לאחיות יהודיות, באמסטרדם שנבנה בעזרת משפחת רוזנטל-מאי|ממוזער|המעון (לשעבר) לאחיות יהודיות, באמסטרדם שנבנה בעזרת משפחת רוזנטל-מאי]]
ב-1859 ייסד יחד עם ליאו ליפמן (יליד [[לוקסמבורג]] [[1808]], נפטר באמסטרדם [[1883]]), את הבנק "ליפמן-רוזנטל", בתחילה ברחוב הרנחראכט 111. לאחר מכן עבר הבנק לניווה ספיחלסטראט 6–8. ג'ורג עצמו גר בהרנחראכט 500. ב-[[1856]] הוא נשא לאישה את סופי מאי. נוסף להיותו בנקאי שימש רוזנטל גם כ[[קונסוליה|קונסול]] של מלך [[פורטוגל]] וב-[[1884]] הוכתר על ידי מלך פורטוגל ל[[ברון]]. הזוג רוזנטל-מאי היה מאוד פעיל בענייני [[רווחה]]. אשתו אפשרה את בניית מעון [[אחות|האחיות]] ליד בית החולים היהודי החדש. באוילנבורך הם אפשרו בניית [[פנימייה|פנימיה]] לילדים נזקקים. רוזנטל היה המייסד של מוסד יהודי ל[[פגועי נפש]] ב[[אפלדורן]] {{אנ|Apeldoorn}}.

==מלחמת העולם השנייה וייסוד "בנק הגזל"==
בפרוץ מלחמת העולם השנייה ועם כיבוש הולנד על ידי הצבא הגרמני, היה קיים בנק ליפמן, רוזנטל ושות' כבר 81 שנים והיה ידוע כבנק אמין. הכובש הנאצי ניצל זאת לצרכיו. הרעיון היה להשתמש בשם ובמוניטין של הבנק מתוך הנחה שהיהודים ירגישו יותר נוח להפקיד את כספם ורכושם ב"בנק יהודי אמין"{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.blumology.net/LiRo.html|הכותב=|כותרת=Lippmann' Rosenthal & Co.|אתר=De Appel Amsterdam|עמודים=|מידע נוסף=|תאריך=2006|שפה=אנגלית|תאריך_וידוא=22.7.2019|ציטוט=}}}}, מה שייקל על הנאצים להשתלט על רכושם. השלטון הנאצי פתח בנק תחת אותו השם בסרפטיסטראט. כ-13,000 הפקדות נרשמו בסניף זה. הבנק פתח גם סניף במחנה המעבר וסטרבורק, שם אנשים יכלו להפקיד את כספם וניירות הערך שלהם לפני שגורשו ל[[אושוויץ]]. הרישומים המדויקים של הבנק "אבדו" באופן לא ברור, מה שהקשה להשיב את שאריות הרכוש ליורשים. ב-[[1997]] נמצאו חלק מהרישומים במקרה כשחבר של העיתונאי יורי אלברכט מצא אותם ב[[בניין משרדים]] שרכש.

בבנק האמיתי של ליפמן רוזנטל ושות', בניווה ספיחלסטראט אילצו הגרמנים שניים מהבעלים היהודים אדגר פולד ורוברט מאי, להעביר את השליטה לאלפרד פלאשה (Alfred Flesche). חבר הנהלת הבנק פאול מאי ואשתו רוזה פולד התאבדו שניהם ב-15 במאי [[1940]] לאחר ה[[כניעה]] של הולנד לצבא הגרמני. בתם היחידה [[ירושה|והיורשת]] שלהם אלן פון מארקס-מאי ברחה יום אחד קודם לכן עם משפחתה ל[[אנגליה]]. פלאשה היה חבר הנהלה של חברת המסחר רודיוסקוניג ונשיא ה"לשכה הגרמנית" של לשכת ה[[מסחר]] ההולנדית. מ-8 ביולי 1940 הפך פלשה למנהל "ממונה מטעם" אצל ליפמן, רוזנטל ושות', שהיה העסק היהודי הגדול הראשון שקיבל מנהל "ממונה מטעם". לאלפרד פלאשה היה שם טוב כ[[בנקאי]] עצמאי, וכפי שהעיד יותר מאוחר, הוא ניסה להראות את כוונותיו הטובות על ידי ניהול טוב של הבנק. שני הבעלים היהודיים נשארו לעבוד בבנק כמעט עד סוף המלחמה ושניהם [[ניצולי השואה|שרדו]] אותה הודות לכל מיני פעולות של פלאשה.

ב-8 באוגוסט 1941 נפתח ה"סניף" של ליפמן, רוזנטל ושות' ברחוב סרפטיסטראט לאחר צו 148/1941 "הטיפול בהון כספי של יהודים"{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://infocenters.co.il/gfh/notebook.asp?lang=HEB&dlang=HEB&module=search&page=list&rsvr=1&param=%3Cuppernav%3Esimple%3C/%3E%3Cnob%3E1%3C/%3E%3Crsvr_ser%3E@@5%3C/%3E%3Csearch_type%3Esimple%3C/%3E%3Cview%3Erecords%3C/%3E%3Cnrsvr%3EN%3C/%3E%3Csort%3E!35;COMPNO%3C/%3E%3Cdlang%3EHEB%3C/%3E%3Cquery_name%3Eidh-appl3_996_077271%3C/%3E%3Cquantity%3E20%3C/%3E%3Cstart_entry%3E1%3C/%3E%3Cnum_of_items%3E6%3C/%3E%3Cquery_index%3E@COMPNO@INVENTDES@KW@TA%3C/%3E%3Cthumb%3E0%3C/%3E%3Csmode%3Edts%3C/%3E%3Cbook_id%3E79424%3C/%3E%3Cwords%3Eליפמן@@רוזנטל@@ליפמן@@רוזנטל@@ליפמן@@רוזנטל@@ליפמן@@רוזנטל@@n%3C/%3E&param2=%3Cnum_fields%3E12%3C/%3E%3Cnvf%3E5%3C/%3E%3Cnvr%3E11%3C/%3E%3Csearch_type%3Esimple%3C/%3E&site=gfh|הכותב=|כותרת=תקנות בדבר כספים ורכוש יהודי בהולנד, 1942-1941|אתר=ארכיון בית לוחמי הגיטאות|עמודים=מדור הולנד מספר 1765|מידע נוסף=|תאריך=|שפה=הולנדית|תאריך_וידוא=22.7.2019}}}}. זה היה הצו הראשון שנגע ל[[רכוש]] פרטי של יהודים ונודע אחר כך בכינוי "צו לירו הראשון". מאמצע 1942 ועד קיץ 1943 הייתה כמות החפצים שנמסרו לבנק "לירו" כה גדולה שהזדקקו לעוד מקומות [[מחסן|אחסון]] ולכך השתמשו בבניין של חוג ידידי בעלי המלאכה ברוטרסטראט ובבניין [[בורסת אמסטרדם|בורסת]] היהלומים בוספרפליין. הבניינים ברוטרסטראט נשכרו ב-1 במאי 1942 לשנה, בתכנון מראש לקראת "צו לירו 2" במחיר של 6,500 [[גילדן הולנדי]]ם, כשגם מקומות האחסון הללו לא הספיקו נשכרו גם שתי קומות ב"בורסת היהלומים", לתקופה שבין ה-1 ב[[פברואר]] [[1943]] ועד 31 ב[[אוקטובר]] של אותה שנה. השכירות לשתי הקומות עלתה 14,000 גילדן. על פי מאמר שהופיע בעיתון [[המחתרת ההולנדית|המחתרת]] Trouw בדצמבר 1943 נכתב שבין מאי [[1942]] לאוקטובר 1943 יצאו 568 אוניות מהולנד לגרמניה ובהן ציוד ביתי יהודי<ref>{{צ-ספר|מחבר=Gerrit van der Vorst|שם=Een Diepzwarte Sluier|מקום הוצאה=Amsterdam|מו"ל=Gerrit van der Vorst|שנת הוצאה=2014|מהדורה=2014|עמ=286|פרק=Hausraterfassung|ISBN=9789462546479|שפה=הולנדית}}</ref> מוחרם.

ב-22 ביולי 1941, קיבל פלאשה פקודה "להתכונן מבחינה ארגונית להשתלטות על הון יהודי". הבניין ברחוב סרפטיסטראט 47–55, שהיה שייך לבנק האמסטרדמי נשכר כמקום אחסון של הגזל. במרתפי הבניין היו שתי [[כספת|כספות]] גדולות, אחת מהן עם כספות אישיות. הנאצים החליטו לשלם שכירות של 35,000 גילדן הולנדיים. כמו כן שילמו לבנק האמסטרדמי עוד 8,700 גילדן כדמי העברת [[ציוד משרדי|הציוד]] שלו, 70,000 עבור התכולה, ו-9,000 עבור שני הבניינים הקטנים. הסכומים האלו היו אפסיים בהשוואה למאות המיליונים שזרמו פנימה בצורה של כסף, [[מכתב אשראי|תעודות אשראי]], ניירות ערך, ניירות חוב, מניות ויותר מאוחר בצורה של חפצי אמנות, יהלומים, [[זהב]] ו[[פלטינה]]. כוונתו של פישבוק, האיש שהגה את הרעיון של ליפמן, רוזנטל ושות', הייתה ש"בנק הגזל" ימשיך להראות כלפי חוץ כעסק רגיל. לכן מונתה הנהלה ונראה היה מובן מאליו שאלפרד פלאשה יוצג כמנהל הראשי.

אבל פלאשה לא רצה שום קשר עם הבנק בסרפטיסטראט, אף על פי שאף פעם לא אמר זאת במפורש לממונים עליו. הוא לא רצה ולא היה יכול לקחת אחריות על הבנק המזויף הזה, הוא רצה להשאיר את שני הבנקים הללו, זה של סרפטיסטראט וזה שבניווה ספיחלסטראט נפרדים זה מזה. זו לפחות הייתה טענתו אחרי מלחמת העולם השנייה. חלק מהעדים שהיו שם אשרו את טענתו וחלקם שללו אותה. גישתו עוררה התנגדות אצל פישבוק שרצה להציג את ליפמן, רוזנטל ושות' כבנק אחד.

אף על פי שפלאשה טען ורצה להראות כאילו שהוא היה מנהל בנק טוב ואחראי שרצה לדאוג לבנק בספיחלסטראט, הקשר בין שני הבנקים היו יותר חזק ממה שהוא רצה להודות. פלאשה ברח אחרי [[יום השלישי המשוגע]] {{אנ|DOLLE DINSDAG}} – 5 בספטמבר 1944, שבו התפרסמו ידיעות כאילו בנות הברית החלו לשחרר את הולנד – לגרמניה{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.saak.nl/dolle%20dinsdag/dolle%20dinsdag%20en.htm|הכותב=|כותרת=Dolle Diensdag|אתר=Dolle Diensdag|תאריך=|שפה=אנגלית|תאריך_וידוא=21.7.2019|ציטוט=Dolle Diensdag (Crazy Tuesday( is the designation for Tuesday, September 5, 1944}}}}. ב-1949 נשפט ונגזרו עליו חמש שנות [[מאסר]].

מספר העובדים אצל ליפמן, רוזנטל ושות' בסרפטיסטראט נותן מושג מה על היקף הגזל והשוד שנעשו. בזמן "צו לירו הראשון" היו לבנק 268 עובדים, מהם 160 בחלק הבנקאי. הצוות הוכפל ב-1942 ל-510 וירד ב-[[1943]] ל-299 אנשים. הגרעין היסודי של הסגל הגיע מהבנק האמיתי בניווה ספיחלסטראט. בסוף 1941 נקראו העובדים האלה על ידי המנהל פולד שהודיע להם שחלקם עוברים לעבוד בבנק שבסרפטיסטראט, פולד לא ידע אז לתת להם הסברים כיוון שגם הוא טרם ידע משהו. מה שכן היה ברור שכל ענייני הבנק ינוהלו בסרפטיסטראט. פולד יעץ לאנשי הצוות לציית לצו הזה היות שהבנק בניווה ספיחלסטראט כבר היה תחת מרות גרמנית ולכן העתיד לא נראה בטוח. והצוות שיעבור לסרפטיסטראט יהיה על כל פנים בטוח בפרנסתו. ב-1 באוגוסט 1941 עברו 27 עובדים לבנק בסרפאטיסטראט.

==קורט מוליש==
קורט ויקטור קרל מוליש, מונה על ידי הנאצים למנהל [[ניהול משאבי אנוש|כוח האדם]] בבנק, ו[[שיתוף פעולה|שיתף פעולה]] אתם. בשנת [[1936]] [[גירושים|התגרש]] מאשתו היהודיה אליס שוורץ ועל ידי עבודתו בבנק ב"לירו" יכול היה להציל אותה ואת בנם [[הארי מוליש]]. ההורים והסבים של אליס נעלמו במחנות הריכוז. קורט מוליש נשפט לאחר המלחמה על שיתוף פעולה וישב ב[[מאסר בית]] במלון לויד.

==ראו גם==
*[[שואת יהודי הולנד]]

==קישורים חיצוניים==
* [https://books.google.co.il/books?id=ROFEeRt-18YC&pg=PA22&lpg=PA22&dq=בנק+ליפרוס&source=bl&ots=kp7r3AYbHs&sig=ACfU3U1hEKJsrrzA9GgeosHqIKimIw9d3g&hl=en&sa=X&ved=2ahUKEwjMyrb2goOHAxUZQ6QEHQPgDxcQ6AF6BAgJEAM#v=onepage&q&f=false אזכור הבנק בספר בימי שואה ופקודה: קורס בתולדות עם ישראל בתקופת השואה], מאת [[דן מכמן]] בהוצאת [[האוניברסיטה הפתוחה]]
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים|יישור=שמאל}}
[[קטגוריה:שואת יהודי הולנד]]
[[קטגוריה:יהדות הולנד]]