הצגת המקור של הדף "לואיג'י קרלו פאריני"

{{מנהיג
| שם = לואיג'י קרלו פאריני
| שם בשפת המקור = Luigi Carlo Farini
| תמונה = [[קובץ:Luigi_Carlo_Farini.JPG|220px]]
| כיתוב = פאריני בשנותיו האחרונות
| תאריך לידה = [[22 באוקטובר]] [[1812]]
| תאריך פטירה = [[1 באוגוסט]] [[1866]]
| מקום לידה = {{דגל|הקיסרות הראשונה}} רוסי, [[ממלכת איטליה הנפוליאונית]], [[הקיסרות הצרפתית הראשונה]]
| מקום פטירה = {{דגל|ממלכת איטליה}} קוארטו דאי מילה, בקרבת [[ג'נואה]], [[ממלכת איטליה]]
| מדינה = {{דגל|ממלכת איטליה||+}}
| מקום קבורה = {{דגל|איטליה}} רוסי, מחוז [[רוונה]], [[אמיליה-רומאניה]], [[איטליה]]
| מפלגה = סיעת הימין
| דת = [[נצרות קתולית]]
| תפקיד1 = {{תפקיד מנהיג
|שם התפקיד=[[ראש ממשלת איטליה]]
|התחלת כהונה=[[8 בדצמבר]] [[1862]]
|סיום כהונה=[[24 במרץ]] [[1863]]
|שם תפקיד מעל=[[מלך איטליה]]
|שם בעל תפקיד מעל=[[ויטוריו אמנואלה השני, מלך איטליה]]
|הקודם בתפקיד=[[אורבנו רטאצי]]
|הבא בתפקיד=[[מרקו מינגטי]]
}}
}}
'''לואיג'י קרלו פאריני''' (ב[[איטלקית]]: '''Luigi Carlo Farini''';{{כ}} [[22 באוקטובר]] [[1812]] – [[1 באוגוסט]] [[1866]]) היה [[פוליטיקאי]], [[פיזיקאי]] ו[[היסטוריון]] [[איטלקים|איטלקי]] שכיהן כ[[ראש ממשלת איטליה]] השלישי למשך מספר חודשים בין השנים [[1862]]–[[1863]].

== ביוגרפיה ==
פאריני נולד ברוסי, ליד [[רוונה]], [[ממלכת איטליה הנפוליאונית]], ב-22 באוקטובר [[1812]]. לאחר שסיים קורס אוניברסיטאי ב[[בולוניה]] בהצטיינות (שאותו קטע כדי לקחת חלק במהפכה של 1831, בהנהגת ה[[קרבונארי]]), עסק כרופא ברוסי וברוונה. הוא רכש לעצמו מוניטין ניכר, אך בשנת [[1843]] דעותיו הפוליטיות שקראו ל[[איחוד איטליה]] הביאו לגירושו מ[[מדינת האפיפיור]]. הוא התגורר בין [[פירנצה]] ו[[פריז]], ונע ברחבי אירופה כרופאו הפרטי של [[ז'רום בונפרטה]] (אחיו של [[נפוליאון בונפרטה]]). כאשר [[פיוס התשיעי]] נבחר ל[[הכס הקדוש|כס הקדוש]] והחל את שלטונו במגמות ליברליות ולאומיות לכאורה, שב פאריני ל[[חצי האי האפניני]] (איטליה) ומונה למזכיר הכללי של משרד הפנים האפיפיורי.

הוא כיהן בתפקיד במשך קצת יותר מחודש, שכן כמו כל הליברלים האיטלקים האחרים הוא הסתייג מן האפיפיור אשר סירב לאפשר לחייליו להילחם נגד [[האימפריה האוסטרית]], והתפטר עם שאר הממשלה ב-29 באפריל. [[פיוס התשיעי]], שרצה לנטרל את השפעתם של הליברלים, שלח את פאריני ל[[קרלו אלברטו, מלך סרדיניה]], למסור לידיו את הפיקוד על חלק מ[[המשמר השווייצרי]]. פאריני שב ונבחר כחבר פרלמנט האפיפיורי מטעם פנצה, שוב מונה למזכיר משרד הפנים בקבינט מאמיאני, ומאוחר יותר המזכיר הכללי של משרד הבריאות הציבורי. הוא התפטר מתפקידו לאחר בריחתו של האפיפיור בשנת [[1849]] במהלך [[אביב העמים]], ושב לתפקידו עם השבת הסדר למדינת האפיפיור בתמיכת הצבא הצרפתי. בהמשך, עם נטיית האפיפיור לעבר מדיניות שמרנית וריאקציונרית יותר מקודם לכן, התפטר וגלה ל[[טורינו]].

בהיותו בטורינו השתכנע שרק באמצעות [[בית סבויה]] ניתן לאחד את איטליה, והוא פרש את דעותיו הליברליות במספר עיתונים אשר היו נתונים להחזקתו של [[קמילו בנסו די קאבור]]. הוא גם כתב את יצירתו ההיסטורית הראשית: '''המדינה הרומאית בין 1815 ל-1850''' (''Lo Stato Romano dal 1815 al 1850''), בארבעה כרכים (טורינו, [[1850]]). בשנת [[1851]] מונה לשר ההוראה הציבורית בקבינט ד'אג'ליו, משרה בה כיהן עד מאי [[1852]]. כחבר הפרלמנט של סרדיניה וכעיתונאי פאריני היה אחד התומכים החזקים ביותר של קאבור, וכן תמך במעורבותה של סרדיניה ב[[מלחמת קרים]].

בשנים [[1856]]–[[1857]] פרסם שני מכתבים למדינאי הבריטי [[ויליאם גלאדסטון]] בנושא איחוד איטליה. כאשר עם פרוץ [[מלחמת העצמאות האיטלקית השנייה]] גורש [[פרנץ החמישי, דוכס מודנה]], והוקמה ממשלה רפובליקנית זמנית, נשלח פאריני כנציב סרדיניה ל[[מודנה]]; בסופה של המלחמה הפך לשליט רודני של העיר ופעל לספח אותה לתוך סרדיניה. הוא ניהל משא ומתן על ברית עם [[דוכסות פארמה]], [[אמיליה-רומאניה|רומאניה]] ו[[הדוכסות הגדולה של טוסקנה]], והפקיד בידי הגנרל פנטי את ארגון הצבא המאוחד של הליגה המרכז-איטלקית הזו. על אף התנגדותו של [[נפוליאון השלישי]], [[קיסר הצרפתים]], ארצות הליגה המרכז איטלקיות סופחו לכדי ממלכת סרדיניה.

לאחר שסיים את תפקידו באיחוד [[מרכז איטליה]] עם סרדיניה, שב פאריני לטורינו, איפה שהוענק לו עיטור כבוד מצידו של [[ויטוריו אמנואלה השני, מלך איטליה|ויטוריו אמנואלה השני, מלך סרדיניה]] וראש הממשלה קאבור מינה אותו לשר הפנים ביוני [[1860]]. לאחר [[מסע האלף]] של [[ג'וזפה גריבלדי]] אל [[ממלכת שתי הסיציליות]], פאריני התמנה למשנה למלך סרדיניה ב[[נאפולי]] וזמן קצר לאחר מכן הוקמה [[ממלכת איטליה]] המאוחדת. פאריני התפטר מתפקידו כמשנה למלך זמן קצר לאחר מינויו עקב קשיים בריאותיים.

קאבור נפטר בשנת 1861, בעת כהונתו כ[[ראש ממשלת איטליה]] הראשון, ובשנה שלאחר מכן ירש פאריני את [[אורבנו רטאצי]] כראש ממשלה מטעם סיעת הימין (לימין נודעה בתור הימין ההיסטורי), ובמסגרת כהונתו בראשות ממשלת איטליה ניסה לקדם את מדיניותו של קאבור. ב-24 במרץ 1863 התפטר פאריני מתפקידו בראשות הממשלה עקב קשיים בריאותיים כאשר הספיק לקדם מעט מאוד מתוך הרפורמות להן ייחל. ב-1 באוגוסט 1866 נפטר פאריני לאחר שנים רבות של קושי בריאותי אשר בסופו של יום הוביל לנפילת הקריירה הפוליטית שלו. הוא נקבר בטורינו, אך בשנת [[1878]] שרידיו הועברו לכפר הולדתו רוסי. בנו דומניקו פאריני ניהל במהלך חייו קריירה פוליטית גם כן והיה לתקופה מסוימת נשיא [[בית הנבחרים של איטליה]].

== קישורים חיצוניים ==
{{ויקישיתוף בשורה}}
* {{בריטניקה}}
* [https://www.comune.russi.ra.it/il-comune/russi-e-la-sua-storia-1/luigi-carlo-farini לואיג'י קרלו פאריני], באתר נציבות רוסי {{איטלקית}}
* [https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/24304112/ לואיג'י קרלו פאריני], באתר הספרייה הרפואית הלאומית {{אנגלית}}

{{ראשי ממשלת איטליה}}
{{בקרת זהויות}}

[[קטגוריה:איטלקים במאה ה-19]]
[[קטגוריה:פוליטיקאים איטלקים]]
[[קטגוריה:ראשי ממשלת איטליה]]
[[קטגוריה:איטלקים שנולדו ב-1812]]
[[קטגוריה:נפטרים ב-1866]]