הצגת המקור של הדף "לה טור דארז'אן"

[[קובץ:Tour d'argent.JPG|שמאל|ממוזער|250px|מבנה המסעדה בפריז]]
'''לה טור דארז'אן''' (ב[[צרפתית]]: '''La Tour d'Argent''', פירוש השם הוא 'מגדל הכסף') היא המסעדה העתיקה ב[[פריז]].{{הערה|Larousse Gastronomique. Head of Gastronomic Comitee Joel Robuchon. New York, Clarkson Potter Random House, 2001; p. 1225|כיוון=שמאל}}

==היסטוריה ורקע==
המסעדה נוסדה כפונדק ברציף דה טורנל (quai de la tournelle) על [[הגדה השמאלית]] ב[[הרובע החמישי של פריז|רובע החמישי של פריז]] בשנת [[1582]]. היא ניצבת על שרידיה של טירה אותה בנה [[שארל החמישי, מלך צרפת]]; מגדל אבנים ששרד מהטירה עדיין עומד על תילו. לקוק (Leqoq), הטבח המלכותי בתקופת [[נפוליאון בונפרטה]], לקח על עצמו את ניהול המסעדה שסבלה ממוראות [[המהפכה הצרפתית]], באותה תקופה תבשילי הדגל של המקום היו אווז צלוי ורגל טלה. פרדריק דלייר (Frédéric Delair), המאטר ד'אוטל (רב-המלצרים) הראשון, הגה בשנת [[1890]] את המנה המפורסמת ביותר של המסעדה, אותה מגישים גם היום, היא "הברווז בדם" (בעבר כונה Le Canard au Sang, כיום שמו caneton Tour D'Argent), זהו ברווז צלוי המוגש בתוספת רוטב המורכב מדם, לשד עצמותיו של הברווז שמוצו באמצעות מסחטת כסף הדורה ומרכיבים נוספים כגון חמאה לימון ויין.{{הערה|[http://web.archive.org/web/20030322082957/http://www.monksonline.org/Cuisine/Bizarre/Caneton.htm מתכון הברווז בדם]}} פרדריק גם העלה באותה הזדמנות את הרעיון למספר את האווזים. פרדריק הלך לעולמו ב-1910 בהיותו בן שבעים, את פרדריק ירש אנדרה טראי (Terrail) ואותו ירש בנו, קלוד טראיי, ב-1947. קלוד טראיי הלך לעולמו בגיל 88 בשנת 2006{{הערה|פרנק פריל, [http://www.nytimes.com/2006/06/07/world/europe/07terrail.html? קלוד טראי, 88, מסעדן למופת, נפטר], [[הניו יורק טיימס]], 7 ביוני 2006}} ואותו ירש בנו, אנדרה טראיי. למסעדה גם סניף ב[[טוקיו]] שביפן.

לה טור דארז'אן הייתה המסעדה שהחזיקה לאורך הזמן הארוך ביותר בהיסטוריה בניקוד המקסימלי של שלושה כוכבים ב[[מדריך מישלן האדום]] מ-1933 עד 1996, אז הורדה לשני כוכבים; בשנת 2006 הורד דירוג המסעדה לכוכב אחד. בעל המסעדה הקשיש, קלוד טראי, לקה לאחר הפרסום, במקרה או שלא במקרה, בהתקף לב ונפטר מיד לאחר מכן. נכון ל-2019, דירוג המסעדה הוא עדיין כוכב אחד.{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.viamichelin.com/web/Restaurant/Paris-75005-Tour_d_Argent-2a8xf2a|הכותב=|כותרת=Tour d'Argent - Paris: a Michelin Guide restaurant|אתר=www.viamichelin.com|תאריך=|שפה=en|תאריך_וידוא=2019-07-04}}}}

המסעדה שייכת לעידן מסעדות הצמרת הישן שלפני [[מלחמת העולם השנייה]] והיא מזוהה עם בעליה, משפחת טראיי, זאת בניגוד למסעדות העילית שצמחו החל מהמחצית השנייה של המאה העשרים וקיימות גם בימינו, שהן מזוהות עם השף, שהוא גם הבעלים.

למסעדה גם סניף הנושא אותו שם ב[[טוקיו]]. שתי המסעדות, בפריז ובטוקיו נכללות במדריך [[השולחנות הגדולים בעולם]].{{הערה|[http://www.lesgrandestablesdumonde.com/indexb.php?p=restos&id=13 מסעדת לה טור דארז'אן בפריז במדריך השולחנות הגדולים בעולם]}}{{הערה|[http://www.lesgrandestablesdumonde.com/indexb.php?p=restos&id=136 לה טור דארז'אן בטוקיו במדריך השולחנות הגדולים בעולם]}}

==לקריאה נוספת==
<div style="direction: ltr;">
* Larousse Gastronomique. Head of Gastronomic Comitee Joel Robuchon. New York, Clarkson Potter [[Random House]], 2001; p. 1225
* Julian Street, Where Paris Dines, 1929
* Rudolph Chelminski, 2005. ''The Perfectionist : Life and Death in Haute Cuisine'' (Gotham/Penguin). pp. 46, 57, 242-243, 279-280.
</div>
* [[אביטל ענבר]], '''תענוגות פאריס''', [[הוצאת בבל]], 2003; עמ' 144, 191, 206, 275.
* אביטל ענבר, '''התענוגות של צרפת''', [[אריה ניר הוצאה לאור|א. ניר]], תל אביב, 1997; עמ' 53, 395.
* אביטל ענבר, '''התענוגות של יינות בורדו''', [[הוצאת כתר]], ירושלים, 2005, עמ' 98, 226.

==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה}}
{{רשתות חברתיות}}
* [http://www.tourdargent.com/ אתר הבית של לה טור דארז'אן]
* [http://www.dininginfrance.com/tourdargent.htm מידע וכתבות על לה טור דארז'אן בפריז], באתר www.dininginfrance.com
* [http://www.dininginfrance.com/tourdargent_japan.htm מידע וכתבות על לה טור דארז'אן בטוקיו], באתר www.dininginfrance.com

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

{{בקרת זהויות}}

{{coord|48.849784|2.3549|region:FR_type:landmark|display=title}}
[[קטגוריה:ערכים שבהם תבנית אתר רשמי אינה מתאימה להוספה אוטומטית]]
[[קטגוריה:פריז: מסעדות]]
[[קטגוריה:הרובע החמישי של פריז]]