הצגת המקור של הדף "ישיבת נובהרדוק"

{{פירוש נוסף|נוכחי=רשת ישיבות שראשיתן בישיבה שנוסדה בשנת 1896|אחר=ישיבת נובהרדוק בבני ברק|ראו=[[ישיבת בית יוסף (בני ברק)]]}}
{{מוסד לימודי
|שם='''יְשִׁיבַת נּוֹבַהרְדוֹק'''
|סמל=
|תמונה=[[קובץ:Navahradak, Školny Dvor. Наваградак, Школьны Двор (9.05.1920).jpg|250px]]
|כיתוב=מבנה הישיבה. צולם ב-9 במאי 1920
|מוטו=
|שם בשפת המקור=
|תאריך ייסוד=[[ה'תרנ"ו]]
|תאריך סגירה=[[ה'תרצ"ט]]
|השתייכות=  ישיבה ליטאית ששילבה את לימוד המוסר
|מייסדים=רבי [[יוסף יוזל הורוביץ]]
|התמחות=
|מגמות=
|שכבות לימוד=
|מספר כיתות=
|מנהל=
|מנהלת=
|ראש הישיבה=
|תלמידים=
|מיקום=[[נובהרדוק]], [[בלארוס]]
|באחריות=
|קואורדינטות=
|אתר אינטרנט=
|סוג=[[ישיבה]]}}
[[קובץ:Navahradak, Synagogalny. Наваградак, Сынагогальны (1939).jpg|250px|ממוזער|מבית הכנסת הגדול בנובהרדוק, צילום מ-1930 בערך]]
'''יְשִׁיבַת נּוֹבַהרְדוֹק''' הייתה [[ישיבה]] [[חרדים ליטאים|ליטאית]], ששילבה בתוך לימודיה את לימוד ה[[תנועת המוסר|מוסר]], בדרך מיוחדת, שעליה ביססה את בניית עולמם הרוחני של חניכיה. שנים בודדות לאחר הקמתה הפכה הישיבה למרכז לרשת ישיבות ברוח זו. לאחר [[מלחמת העולם השנייה]] נסגרו ישיבות הרשת ב[[מזרח אירופה]].

הישיבה נוסדה בשנת [[ה'תרנ"ו]] ([[1896]]) על ידי הרב [[יוסף יוזל הורוביץ]] (הסבא מנובהרדוק), תלמיד הרב [[ישראל מסלנט]] בעיר [[נובהרדוק]] (נובוגרודוק) בפלך [[מינסק]] שבמערב הקיסרות הרוסית. ר' יוסף יוזל סבר שהשכל של האדם מרחיק אותו מעבודה עצמית, ולכן עליו להכניעו בכל דרך אפשרית, וכן לעבוד על המידות בצורה מעשית.

==היסטוריה==
הישיבה נוסדה ב-[[1896]] ביחד עם [[כולל אברכים]] כישיבה מרכזית להפצת שיטתו של הרב הורוביץ. מספר התלמידים הראשונים היה 10. באלול אותה שנה כבר היו 50. שנה לאחר יסודה התעורר פולמוס קשה נגד תנועת המוסר ומתנגדי השיטה דרשו לסגור את הישיבה, ואף פנו ל[[רב]] העיר נובהרדוק, הרב [[יחיאל מיכל הלוי אפשטיין]] (בעל [[ערוך השלחן]]) ופרנסיה, אך הם מצדם הביעו תמיכה נחרצת בישיבה ושללו מכל וכל את טענות המקטרגים.

בעשר שנות קיומה הראשונות, ה[[משגיח]] בישיבה היה הרב [[אליהו דב ברקובסקי]]. 

בשנת [[1899]] הגיע מספר תלמידי הישיבה ל-200. בשנים הבאות פעל הרב הורוביץ לייסד ישיבות ו[[בית מדרש|בתי מדרש]] דומים בערים עם אוכלוסייה יהודית גדולה. כך נוסדו בתי מדרש בערים: [[ברדיצ'ב]], [[באלטה]], [[אודסה]], [[מיקולאייב]], [[חרסון]] ו[[מוהיליב-פודילסקי]].

ב-[[1908]] עם פטירת הרב אפשטיין נתעוררה מחלוקת על יורשו כרב העיר. כדי לא ליטול בה חלק ולא לבטל את תלמידיו מ[[לימוד תורה]] העביר [[ראש ישיבה|ראש הישיבה]] 2/3 מישיבתו ל[[ז'יטל]], אך כששככה המחלוקת הישיבה חזרה לנובהרדוק. ב-[[1912]] הוקם בניין חדש לישיבה בן 2 קומות.

===מלחמת העולם הראשונה===
ב-[[1914]] עם פרוץ [[מלחמת העולם הראשונה]] והתקדמות [[צבא הקיסרות הגרמנית במלחמת העולם הראשונה|הצבא הגרמני]] לתוך ליטא, החליטה הישיבה, כמו רבים מתושבי האזור, לעבור לאזורים פנימיים יותר ב[[אוקראינה]] ומרכז [[רוסיה]]. רבי יוסף יוזל חשש גם מערכי [[תנועת ההשכלה היהודית|ההשכלה]] והחילון שפשו בגרמניה{{הערה|{{אוצר החכמה|[[דב כ"ץ]]|תנועת המוסר, כרך ד', פרק י"ב|154599|תל אביב תשל"ח, עמ' 209|עמוד דיגיטלי=208}}.}}. הוא בחר להעביר את הישיבה ל[[הומל]]. ראש הישיבה המשיך בפעילות הרבצת תורה בקהילות אחרות על ידי תלמידי ישיבתו. הוא פתח סניף ב[[רוסטוב על הדון]], שהפך למרכזם של פליטים יהודיים מ[[ליטא]]. כמו כן נפתחו סניפים בערים [[בוברויסק]], [[מאזיר]] ו[[אורשה]] שבבלארוס. ר' יוסף יוזל נפטר במגפת [[טיפוס (מחלה)|טיפוס]] בקייב ב[[י"ז בכסלו]] [[תר"פ]] (1919), ואת מקומו תפס חתנו ר' [[אברהם יפה'ן]].

===בין שתי מלחמות העולם===
בסוף מלחמת העולם הראשונה היו לישיבת נובהרדוק סניפים במקומות הבאים: [[הומל]] (הסניף המרכזי ברשות ר' [[אברהם יפה'ן]]), [[קייב]], [[רוסטוב על הדון]] ו[[ברדיצ'ב]].

הישיבות נותרו באותם מקומות אחרי המלחמה ונאלצו להתמודד עם התנאים החדשים. בשנת [[1921]] החלה ה[[יבסקציה]] להצר את צעדי הישיבות. ראש הישיבה בהומל ו-10 מבחורי הישיבה נאסרו, והועבדו בעבודות פרך כאסירים. לאחר שחרורם הוחלט על העברת כל הישיבות של הרשת לפולין על ידי [[הברחה|הברחת הגבול]]. נאסף כסף למטרה זו והחלה פעילות העברת הישיבות. ישיבות בלארוס רוכזו באזור [[מינסק]] ו[[רדשקוביצ'י]] וישיבות אוקראינה ורוסיה באזור [[נובוהרד-וולינסקי]] (זוועהיל). המעבר היה קשה ביותר, שכן לא פשוט היה להעביר אלפי תלמידים בגבול של מדינות שהיו במצב מלחמה ([[המלחמה הפולנית-סובייטית]]) ולרוב התלמידים נשארו משפחות ב[[ברית המועצות]] שאותן נאלצו לנטוש, כשגיל התלמידים לעיתים לא עלה על 13 שנה.

כל הישיבות עברו לפולין והשתקמו במקומות חדשים שם. ישיבת הומל עברה ל[[ביאליסטוק]] בהנהלת ר' אברהם יפה'ן והמשגיח ר' [[ישראל מובשוביץ]], ישיבת קייב עברה ל[[מיינדזיז'ץ פודלסקי|מזריץ']] בהנהלת ר' [[דוד בליאכר]] ובתקופת השיא מספר תלמידיה הגיע ל-250. ישיבת רוסטוב על דון בהנהלת ר' [[אברהם זלמנס]], שנוסדה ב-[[1917]] עברה ל[[ורשה|וורשה]]. ישיבת ברדיצ'ב השתקעה ב[[פינסק]] בהנהלת ר' [[שמואל וינטרוב]], מספר תלמידיה הגיע ל-200 בתקופת השיא. בשנת [[1930]] הוקמה ישיבה נוספת ב[[דאוגבפילס]] (דווינסק) בלטביה בהנהלת ר' דוד בוידניק.

כל אחת מהישיבות הייתה אמורה להוות מרכז רוחני ליהודי כל ערי האזור, ששם נוסדו ישיבות קטנות, כוללים לבעלי בתים ושיעורים אחרים. הישיבה בביאליסטוק הייתה מרכז ל-30 עיירות, הישיבה בפינסק ל-15 מקומות, הישיבה בורשה ל-11 מקומות, ובמזריץ' ל-23 מקומות בסביבה. הישיבה ב[[דאוגבפילס|דווינסק]] היוותה מרכז ל-6 ישיבות ב[[לטביה]], כולל ישיבה ב[[ריגה]], ליוצין וליֶפיה, סך כל התלמידים בישיבות לטביה הגיע בשנת [[1939]] ל-280. ישיבות נובהרדוק בפולין ובלטביה זכו לתמיכה מקרן [[מרדכי זאב חבקין]], שהקדיש את הונו לעזרה לישיבות. אחראי על חלוקת התמיכה היה ד"ר ויז'ניצר. ב[[ביאליסטוק]] למדו כ-320 תלמידים ב-[[1938]] והיא נחשבה כישיבה הגדולה ביותר בעולם בתקופה זו, ובכל ישיבות הרשת כ-4000 תלמידים.

===במלחמת העולם השנייה===
לאחר תחילת מלחמת העולם השנייה, כשהגרמנים השתלטו על פולין המערבית, והרוסים על המזרחית, שהחזירו את וילנה לליטא נמלטו רבים מתלמידי הישיבה מהחלק הרוסי (שכלל את ביאליסטוק, פינסק ומזריץ') לווילנה תחת חסותו של הרב [[חיים עוזר גרודזינסקי]]. לאחר כניסת הרוסים נאלצה ישיבת ביאליסטוק לנדוד לבירזש - עיירה קטנה על הגבול עם לטביה. באותה תקופה ניסו ראשי הישיבה להשיג [[אשרה (ויזה)|אשרות כניסה]] לארצות הברית. חלק אכן הצליחו בכך, וקבוצת תלמידים בראשות הרב יפה'ן יסדה סניף ב[[ניו יורק]]. לנותרים הוצעה אזרחות רוסית, ולאחר שרובם סירבו הם נשלחו כ"אויבי העם" לערבות סיביר והועסקו שם בעבודות פרך{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=הרב יהודה ליב נקריץ'|שם=ספר לב הארי : כולל שיחות מוסר שנאמרו בגלות רוסי|מו"ל=D. Nekritz|שנת הוצאה=1992}}}}. חלק אחר ([[יצחק אלחנן ולדשיין]] ותלמידיו) הוצאו להורג על ידי הגרמנים בהמשך). בשנת [[1946]] לאלו שנשארו בחיים ניתנה זכות לחזור לפולין. כולם מימשו זאת והקימו ישיבה בעיר לודז. לאחר [[פוגרום קיילצה]] עזבו רוב התלמידים את פולין ו[[עלו לארץ ישראל]], שם הקימו סניף של הישיבה בשכונת בית ישראל.

===בארץ ישראל===
בשנת [[תרפ"ט]] ([[1929]]) הקים הרב [[הלל ויטקינד]] סניף של ישיבת "בית יוסף" ב[[תל אביב]], חלוצת ישיבות נובהרדוק בארץ ישראל{{הערה|{{הצופה||למען בניין ישיבת בית יוסף בירושלים|19380116|36}}}}. במאי 1942 התקיים טקס הנחת אבן פינה לישיבה בתל אביב{{הערה|{{הצופה||תנו כבוד לתורה!|19420505|58.4}}}}. בהמשך כיהן בה כראש הישיבה חתנו, הרב [[מרדכי מן]]. הישיבה פעלה עד שנות ה-60, אז עברה לבני ברק והפכה ל[[כולל אברכים]] בשם "ישיבת בית הלל", על שמו. בהמשך נפתחה בבניין ישיבה לצעירים "דברי מרדכי" על שם הרב [[מרדכי מן]], על ידי בנו ראש הישיבה הרב [[יוסף מן]].

בשנת [[תרצ"א]] ([[1931]]) הקים הרב [[מתתיהו שטיגל]] בסיוע הרב [[דוד בליאכר]] את [[ישיבת בית יוסף (בני ברק)|ישיבת בית יוסף]] ב[[בני ברק]]. הרב בליאכר חזר כעבור זמן קצר לפולין. בראשות הישיבה עמד הרב [[יעקב ישראל קניבסקי]], חניך ישיבת נובהרדוק בביאליסטוק.

בשנת [[תרצ"ו]] ([[1936]]) הקימו אנשי נובהרדוק בסיוע [[החזון איש]] [[כולל אברכים]] בשם "עטרת יוסף", על שם הסבא מנובהרדוק. הכולל פעל תחילה בבני ברק וכעבור זמן הועתק לתל אביב. בשנות ה-40 שימש הרב [[שמואל וינטרוב]] כנשיאו, ואחד מראשיו היה חתנו הרב [[שמריהו יוסף קרליץ]]. כמו כן שימש הרב וינטרוב כנשיא הכולל "עץ יוסף" בירושלים, בראשו עמד חתנו הרב יצחק ברנשטיין.

בשנת [[תרצ"ז]] ([[1937]]) הוחל ב[[ירושלים]] בהקמת סניף של ישיבת בית יוסף-נובהרדוק{{הערה|{{הצופה||ידיעות קצרות|19370905|38}}{{ש}}{{הצופה||שמים וארץ|19380117|19}}}}, על ידי הרב [[בן ציון ברוק]]{{הערה|{{המשקיף||הצהרת הישיבות|19410226|32}}}}. בתחילה אמורה הייתה הישיבה להיבנות בשכונת מקור חיים על מגרש של [[הקרן הקיימת]] שנתרם על ידי חבר [[המזרחי]], ובינואר 1938 התקיים טקס הנחת אבן פינה באתר{{הערה|{{הצופה||ישיבת בית יוסף|19380130|38}}}}, אולם הריחוק ההשקפתי בין נובהרדוק והמזרחי{{הערה|{{הצופה||ישיבת בית יוסף|19380123|42}}}} הביא את הישיבה להעדיף תרומה של מגרש ב[[מקור ברוך]] ולהתאכסן בה. באופן זמני התמקמה הישיבה ב[[מאה שערים]]{{הערה|{{המשקיף||ישיבת בית יוסף עוזבת את אדמת קק"ל|19400212|41}}}}{{הערה|{{הצופה||ישיבת בית יוסף בירושלים|19380731|34}}}}.

ב[[שנות ה-40 של המאה ה-20|שנות ה-40]] כיהן בישיבה [[הרב שך]] כראש ישיבה. בין תלמידיה: הרב [[שמעון בעדני]] - חבר [[מועצת חכמי התורה]], והאדמו"ר מ[[חסידות אלכסנדר|אלכסנדר]] רבי [[אברהם מנחם דנציגר]] בעל האמרי מנחם. לימים הוסבה הישיבה ל[[כולל אברכים]].

ב[[שנות ה-50 של המאה ה-20|שנות ה-50]] הוקמה ב[[חדרה]] ישיבת נובהרדוק על ידי הרב [[אלחנן פרלמוטר]] והרב [[יעקב גלינסקי]]. הישיבה פעלה עד [[שנות ה-70 של המאה ה-20|שנות ה-70]].

בפברואר 2022 הוקם ב[[רמת השרון]] גרעין ישיבת בית יוסף נובהרדוק - [[ישיבת השרון]] החדשה. לאחר כמה חודשים עברה הישיבה למושב החרדי [[בית חלקיה]].

===בצרפת===
כיום שוכנות בצרפת שתי ישיבות המבוססות על דרך נובהרדוק. האחת ב[[ארמנטייר]], הממוקמת כ-50 ק"מ צפונית-מזרחית ל[[פריז]], סביבה נוצרה קהילה של מאה משפחות{{הערה|1={{cite journal|date=Sep 15, 2013|title=NOVARDOK IN THE FRENCH COUNTRYSIDE|url=https://issuu.com/amimagazine/docs/epub_ami136|access-date=May 16, 2018|journal=[[Ami Magazine]]|language=en|issue=136|page=143}}}}, והשנייה ב[[בוסייר]], הממוקמת גם כן בפאתי פריז{{הערה|1={{cite journal|author=שלומי גיל|date=26 Apr 2018|journal=[[משפחה (שבועון)|משפחה]]|issue=1354|pages=26–38|title=אנשי נובהרדוק האחרונים}}}}. שתי הישיבות הוקמו בידי הרב [[גרשון ליבמן]], ומבוססות על בחורים צעירים שהגיעו אליה מ[[מרוקו]], לאחר השואה והלאה.

בקיץ 2021 נפתחה חקירה במשטרת [[צרפת]] עקב תחקיר של [[כאן 11]] על תלונות מרובות על אלימויות נפשיות ופיזיות כחלק מדרך החינוך בישיבת בוסייר. בינואר 2022 משטרת צרפת פשטה על המקום ועצרה 16 ממנהלי הישיבה בהאשמות [[העלמת מס]], ניהול כת, פגיעה בקטינים הזנחות תברואתיות ועוד. ב-9 במרץ 2022 שודר בכאן 11 סרט תיעודי על הישיבה, "[[לצאת מבוסייר]]", המגולל את סיפורם של יוצאי הישיבה שעברו התעללות בה.

==דרכה המוסרית של נובהרדוק==
נובהרדוק, ששיטתה התבססה על דברי הרב הורוביץ ועל הכתוב בספרו "[[מדרגת האדם]]", הדגישה את שפלותו של האדם והתאפיינה במידה רבה של [[פסימיות]]. האדם אינו אלא זירת מאבקי כוח בין ה[[שכל]] לבין הרצון, כאשר מעמדו וכוחו של השכל חלש יותר. הרצון לעולם איננו מושג במלואו, וכל הישג חלקי מגביר את תאבונו של האדם למלא את סיפוקו. הרצון – הוא [[יצר הרע]] – מרחיק את האדם מן האמת ואף מעוות כליל את משפט השכל, שהופך להיות עבדו של הרצון. רק פעולת 'ביטול הרצון' באופן חד ורדיקלי תציל את האדם ממצב זה.

הרב הורוביץ הדגיש כי האדם שפל ומלא 'נגיעות' שהם אינטרסים פרטיים המעכבים מבעדו להגיע אל האמת. מתוך השקפה זו, ובמטרה להביא לשבירת המידות, דגלה נובהרדוק בסדרת פעולות של כפייה עצמית של רצונות שונים (עבודה ב'פרטים'), שהידועות שבהן הן פעולות ההשפלה העצמית הפומבית, וכל תלמיד ניהל פנקס אישי ובו רשם את הצלחותיו וכישלונותיו. עבודה מעשית זו התבצעה במסגרת 'חבורות', תוך שיתוף פעולה וחשיפה נפשית הדדית בין התלמידים. נובהרדוק המציאה גם 'בורסה': בשעה קבועה הסתדרו כל התלמידים בזוגות וטיילו הלוך ושוב בבית המדרש ובחצרות סביבו, התדיינו וייעצו זה לזה בענייני עבודת היצר וביטול הרצון. נובהרדוק רחשה בוז להבלי העולם הזה, דרשה מאנשיה לבטל את תודעת הרכושנות ('הפקרות'), ואף הנהיגה לבוש מרושל ותנאי מחיה ירודים בישיבותיה.

נובהרדוק גייסה תלמידים בעיקר משכבות עממיות והיו לה את כל המאפיינים של [[תנועת נוער]] [[מהפכה|מהפכנית]]. היא נודעה בלהט ובהקרבה העצמית של פעיליה, שפעלו מתוך מסירות קיצונית ל'סבא' מנובהרדוק ושיטתו. בזמן השלטון הסובייטי הם הבריחו את הגבול מברית המועצות הבולשוויקית לפולין העצמאית והדמוקרטית ונקטו בפעולות נועזות אחרות. בנובהרדוק אימצו מוטיבים רבים מן התנועות המהפכניות: לוחמנות, ציות למנהיג, התנערות מן המוסכמות של ה[[בורגנות]], 'סיסמאות קרב' ברוח רעיונות המוסר, תקשורת פנימית ו[[תעמולה]] כתובה.

==השפעת הישיבה ומורשתה==
דרכה של נובהרדוק זכתה לפופולריות רבה - אך היא דעכה עם הזמן ולא שרדה בסופו של דבר, גם אם בדור הבא היו רבנים נודעים מתלמידי הישיבה. שיטת מוסר הפוכה משיטת הרב הורוביץ היא שיטתו של הסבא מסלובודקה, הרב [[נתן צבי פינקל]] שהדגיש את [[גדלות האדם]]. שיטה המדברת על החדרת המוסר דרך ההכרה והשכל. ההבדל בין שני הזרמים ניכר בלבושם של התלמידים, בעוד אנשי נובהרדוק ניכרים בלבושם הבלוי, הבלתי מהודר בכוונת תחילה, הרי שאנשי סלובודקה מדקדקים ומהדרים בלבושם.

===ניגוני נובהרדוק===
בישיבת נובהרדוק לא נהגו הבחורים להתבודד ביערות על מנת להתעמק במחשבות מוסר או על מנת לקנות את מידת הביטחון. תחת השפעה זו נכתבו שירים רבים, להם חוברו או הולחנו מנגינות, בדרך כלל בעלות אופי נוגה ומיוסר. בין מחברי הניגונים היו הרב דוד בודניק מקנשין שכיהן כראש ישיבת נובהרדוק במוהילוב ועוד ('די ליכט', "האור"), הרב אייזיק גרייבסקי, ממנהלי הישיבה ורב בנרוקה ('בצאת נובהרדוק מעם אדום'), רבי משה חיים מביליניץ ('דער גרעניץ', "הגבול") ורבי ניסן צלינקר ('די וועלט', "העולם", 'נאר דער תורה לעבן', "רק חיי התורה"). חלק ממנגינות אלו יצאו בדיסק בשם "ניגוני התעוררות - נובהרדוק" בשנת תשס"ח. בין המפורסמים שבניגוני נובהרדוק הוא "מה יתרון לאדם".

==אזכורים בספרות==
שיטתה הייחודית של הישיבה ודמויות תלמידיה על לבטיהם וייסוריהם, הונצחו במספר ספרים.

הראשון והידוע שהנציח את דמות בן הישיבה הנוברדוקאי היה סופר ה[[יידיש]] [[חיים גראדה]] בספרו [[צמח אטלס]] ובספר ההמשך מלחמת היצר. שני הספרים יצאו בעברית בהוצאת [[עם עובד]].

הסופר [[שמואל בן ארצי]] שלמד בישיבות נובהרדוק באירופה ובארץ ישראל, כתב את הספר "שבתי - ארבעה סיפורים מחיי בעלי המוסר הנוברדקאיים בישיבות בית יוסף". הספר יצא ב[[הוצאת קריית ספר]], תשכ"ז. בשנת 2007 הוצא הספר שוב בתוספת סיפור, ב[[הוצאת ידיעות אחרונות]], תחת השם "נוברדוק".

הסופר [[בן ציון גרשוני]], כתב את הספר "במצודה הפרושה" ([[מוסד הרב קוק]], תשכ"ב), שבמרכזה תלמיד ישיבת נוברדוק, בזמן רדיפות השלטון הקומוניסטי אחר הישיבות ותלמידיהן.

==מתלמידי ישיבות נובהרדוק==
*הרב [[יחזקאל אברמסקי]]
*הרב [[דוד בליאכר]]
*[[שמואל בן ארצי]] - מחנך, סופר ומשורר. כתב את זכרונותיו מהישיבה בספר "נוברדוק"
*הרב [[יעקב גלינסקי]] - למד בישיבת נובהרדוק בביאליסטוק
*הרב [[שמואל וינטרוב]] - ראש ישיבת "בית יוסף" ב[[פינסק]]
*הרב חיים אפרים זייצ'יק
*הרב [[בנימין יהושע זילבר]] - מחבר [[שו"ת]] אז נדברו ועוד ספרים
*[[משה זילברג]] שופט [[בית המשפט העליון]] למד בישיבה בביאליסטוק
*הרב [[אברהם יפהן]]
*הרב [[גרשון ליבמן]] - מייסד מוסדות "אור יוסף" בצרפת
*הרב [[אברהם צוקרמן]] - ראש [[ישיבת בני עקיבא כפר הרא"ה|ישיבת בני עקיבא]] ב[[כפר הרא"ה]] וראש [[מרכז ישיבות בני עקיבא]], למד בישיבת "בית יוסף" ב[[פינסק]]
*הרב [[יעקב ישראל קניבסקי]] (הסטייפלר) - למד בישיבת "בית יוסף" בביאליסטוק ולימד בישיבת נובהרדוק בפינסק
*הרב [[הלל ויטקינד]] - ראש ישיבת "בית יוסף" בתל אביב
* הרב [[ירחמיאל אליהו בוצ'קו]] - ראש ישיבת עץ חיים ב[[מונטרה]].
*תלמידים נוספים להם יש ערך בוויקיפדיה מצויים ב[[:קטגוריה:בוגרי ישיבות נובהרדוק]].

==מקורות==
* הרב [[יהודה ליב נקריץ|י. ל. נעקריטש]], [http://www.daat.ac.il/daat/chinuch/mosdot/novredok-2.htm ישיבות נוברדוק], באתר דעת
* הרב [[דב כ"ץ]], [[תנועת המוסר (ספר)|תנועת המוסר]], כרך ד
* הרב [[יוסף יוזל הורוויץ]], מדרגת האדם, ירושלים תשל"ו
* [[חיים זייצ'יק|ח"א זייטשיק]], המאורות הגדולים, ירושלים תשכ"ט
* קונטרס דרכי דוד, בתוך: המוסר והדעת, ירושלים תשל"ו
* [[דוד זריצקי]], למעלה מן השמש
* דוד זריצקי ו[[בן ציון ברוק]], גוילי אש: שיחות מוסר ודברי הגות מעזבונם של גדולי וקדושי ישיבות בית יוסף נובהרודוק, ירושלים תשל"ג

== לקריאה נוספת ==
* בן-ציון קליבנסקי, '''כצור חלמיש: תור הזהב של הישיבות הליטאיות במזרח אירופה''', [[מרכז זלמן שזר]] תשע"ד, עמ' 66–67, 86, 99-95, 169-158.
*דניאל אשר נעקריץ, '''לב הארי''', ניו-יורק 1992
*[[שמואל בן ארצי]], '''נוברדוק''', [[ידיעות ספרים]], 2007

==קישורים חיצוניים==
*[http://www.shtaygen.co.il/?CategoryID=893&ArticleID=6282&Page=1 במלאת תשעים שנה להסתלקותו של מרן הסבא מנובהרדוק], באתר "שטייגען - [[פורטן|פורטל]] עולם התורה"
*הרב [[יהודה ליב נקריץ|י"ל נקריץ]], [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=27767&pgnum=12 הדרך המופלאה של ישיבת נובהרדוק], [[ירחון]] "בית יעקב", שנה ד' קובץ י', גיליון 48–49 (גיליון מוגדל), [[אייר]]-[[סיוון]] [[תשכ"ג]], עמ' 12–13
* {{iCast|[[בנימין בראון]]|האוניברסיטה המשודרת: תנועת המוסר; פרק 8: המוסר הרדיקלי של נובהרדוק|460338|466057}}
*הרב [[איתם הנקין]], [https://www.scribd.com/document/387309001#download&from_embed פרשת פולמוס המוסר וישיבת המוסר בנובהרדוק], '''[[ישורון (מאסף תורני)|ישורון]]''' לח, תשע"ח, עמ' תתק"א-תתקנ"א
* {{דף שער בספרייה הלאומית|987007504543305171|ישיבת נובהרדוק (נוברדוק)}}

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים|יישור=ימין}}

{{עולם הישיבות}}
{{בקרת זהויות}}

{{מיון רגיל:נובהרדוק, ישיבה}}
[[קטגוריה:נובהרדוק (תנועת המוסר)]]
[[קטגוריה:ישיבות נובהרדוק]]
[[קטגוריה:ישיבות ליטאיות|נובהרדוק]]
[[קטגוריה:ישיבות שהתקיימו בעבר בשטחה של בלארוס]]