הצגת המקור של הדף "יעקב בן-יהודה"

[[קובץ:תמונות 6.jpg|שמאל|ממוזער|250px|יעקב בן-יהודה, [[שנות ה-60 של המאה ה-20]]]]
'''יעקב (ינק) בן-יהודה''' ([[14 באוקטובר]] [[1917]] – [[13 בנובמבר]] [[1973]]) היה [[מנכ"ל]] [[כימיקלים לישראל]], יו"ר מועצת המנהלים של מפעלי הפיתוח בנגב ו[[מפעלי ים המלח]], ולפני כן פעיל ב{{ה|מוסד לעלייה ב'}}, ראש מרחב צפון של [[שירות הביטחון הכללי|שירות הביטחון]] ומנכ"ל [[מכרות נחושת תמנע]].
{{הערה|שם=יעקב בן-יהודה|יעקב בן-יהודה יובא היום למנוחות, '''[[מעריב]]''', 14 בנובמבר 1973, עמ' 12.}}
{{הערה|שי חורב, '''ההעפלה הרוויזיוניסטית והאזרחית בים וביבשה''', דוכיפת הוצאה לאור, תשע"ב 2012, עמ' 78–79, 349.}}
{{הערה|י. בן-יהודה ייבחר מחר ליו"ר מועצת המנהלים של "כימיקלים לישראל בע"מ", '''[[דבר (עיתון)|דבר]]''', 24 בפברואר 1971, עמ' 3.}}
{{הערה|{{גלובס||הגנרלים ניהלו תעשיות נפרדות|1000087599|1 במאי 2006}}}}
{{הערה|שם=שלמה דרורי|שלמה דרורי, יעקב בן-יהודה ז"ל, '''ניב ים המלח''' גיליון 52, הוצאת מפעלי ים המלח, טבת תשל"ד-ינואר 74, עמ' 5-3.}}

==ביוגרפיה==
===משפחתו וצעירותו===
יעקב בן-יהודה נולד ב[[לודז']], [[פולין]], בשם יעקב (ינק) דז'בינצקי,
{{הערה|הוא [[עברות|עיברת]] את שם משפחתו ב-1948, על שם אבי אימו, אך בשם זה חתם גם על מאמרים שהיו בעיתונות של [[הנוער הציוני]] לפני [[מלחמת העולם השנייה]]. כמו כן השתמש בשם יהודה (לא בן יהודה) כתקופה מסוימת ככינוי ב[[ההגנה|הגנה]].}}
השני מבין שלושה בנים. אביו יהודה, יליד בדזי-לושיפה; אמו סטפניה-שיינדלה לבית לובלינר, ילידת [[קרקוב]] שבפולין. אחיו הבכור אברהם (אדק), נפטר בגיל 17 ממחלה, אחיו הצעיר פרדיק נפטר ב[[ורשה|וורשה]] בשנת 1942,
{{הערה|[[ישראל אבן נור|ישראל אבן-נור]], '''נפש אדם בסלע: סיפור-חייו של יאנק בן-יהודה''', הוצאת חלמיש, תל אביב, תשל"ו ([[ביוגרפיה]]).}}
בגיל 19. הוריו נרצחו ב[[מחנות השמדה]] בשנת 1944.
ינק גדל במשפחה אמידה, סבו מצד אמו היה דתי מאוד ועסק במסחר של תבואה ועצים.
{{הערה|'''נפש אדם בסלע''', עמ' 14.}}
להוריו היה בית חרושת לגרביים בעיר לודז'.
{{הערה|'''נפש אדם בסלע''', עמ' 13.}}
בגיל ארבע נכנס לגן ילדים של המשורר [[יצחק קצנלסון]] בלודז'. כעבור שנתיים התחיל ללמוד באותו בית ספר ושם המשיך 11 שנה עד קבלת תעודת בגרות.
{{הערה|'''נפש אדם בסלע''', עמ' 14, 43, 97.}}

בגיל תשע נכנס עם אחיו הגדול לתנועת "ירדניה", ששינתה את שמה ל"הרצליה". בגיל ארבע עשרה התחיל לקבל תפקידים בקן ולימד עברית, בהיותו בכיתה י"א היה ראש גדוד, האחראי לארבעה-חמישה ראשי קבוצות.
{{הערה|'''נפש אדם בסלע''', עמ' 16-15.}}

בן-יהודה התקבל ללימודי רפואה ב[[אוניברסיטת בלגרד]], אולם ויתר על הלימודים והתמנה כראש קן של כאלף חברים. בשנת 1935 נסע כמשקיף לוועידת התנועה הציונית הכללית בקרקוב.
{{הערה|'''נפש אדם בסלע''', עמ' 16.}}
בשובו ללודז' עסק בנוסף לניהול הקן גם בניהול העבודה בגליל לודז'. הופיע בהרצאות באולמות ובבתים פרטיים, בעשרות עיירות בסביבת לודז'.
{{הערה|'''נפש אדם בסלע''', עמ' 16.}}
בסוף שנת 1935 נבחר למועצה הראשית של "הנוער הציונית" להנהגה הראשית בוורשה. היה מנהל המחלקה הארגונית, תקופה מסוימת שימש כ[[גזבר]], ובעיקר עסק בניהול מחלקת הקיבוצים – [[הכשרה|הכשרות]].
{{הערה|'''נפש אדם בסלע''', עמ' 16.}}

===ארגון וליווי אוניית אסימי ארצה===
בן-יהודה נשא ונתן מטעם "[[הנוער הציוני]]" עם מנהיגי התנועה הציונית כדי שישתפו חלוצים מתנועתו ב[[המוסד לעלייה ב'|עלייה ב']], אולם מכיוון שהקצו לה מספר מקומות מצומצם, החליט יחד עם חברי ההנהגה הראשית ובהם [[משה קול]] לארגן עלייה בלתי חוקית של תנועתו בשיתוף [[הפועל המזרחי]] ו[[הציונים הכלליים]].
{{הערה|'''נפש אדם בסלע''', עמ' 24-23.}}
{{הערה|[[שי חורב]], '''ספינות בטרם שחר: סיפורן של ספינות המעפילים מ״וילוס עד ״קרב עמק איילון״ : לקסיקון ההעפלה 1934–1948''', [[הוצאת פרדס]], תשס"ד 2004, עמ' 58.}}
{{הערה|'''ההעפלה הרוויזיוניסטית והאזרחית בים וביבשה''', עמ' 201-200.}}
{{הערה|שם=מנחם שמואל|מנחם שמואל, 6 פעמים ניסתה ספינת "אסימי" להוריד מעפילים בחופי הארץ, '''[[הבוקר]]''', 15 בספטמבר 1964, עמ' 4.}}
{{הערה|שם=חיה כהן-טננבוים|בן-יהודה יעקב (דז'ביצקי ינק), אנית המעפילים – "אסימי" (עדות), '''ארכיון תולדות ההגנה''', רשמה חיה כהן-טננבוים, 7 ביולי 1960.}}
{{הערה|שם=שלמה דרורי}}

בסתיו 1938 יצא בן-יהודה ונפגש עם ארקאדי סלוצקי, יהודי רוסי-יווני וז'אן פנדליס היווני, בעלי חברת אוניות ושכר מהם אונייה כדי להוביל את העולים לישראל, כשהיא נושאת את דגל [[פנמה]]. אחר-כך בסיוע עורך הדין היהודי קראו-דנקנר קיבלו רישיונות מעבר דרך רומניה ומזון לאונייה. ואילו [[משה סנה|משה קליינבוים (סנה)]] השיג דרכוני הגירה משלטונות פולין ורישיון להוצאת כספים במטבעות חוץ. בן-יהודה מונה כאחראי על האונייה מטעם הארגונים החלוציים בעוד שוולף גולדמן היה האחראי על הקשר עם החברים בארץ בזמן הורדת המעפילים.
{{הערה|'''ספינות בטרם שחר''', עמ' 58.}}
{{הערה|'''ההעפלה הרוויזיוניסטית והאזרחית בים וביבשה''', עמ' 202-200.}}
{{הערה|שם=מנחם שמואל}}
{{הערה|שם=חיה כהן-טננבוים}}

ב-1 באפריל 1939 הפליגו מ[[קונסטנצה|נמל קונסטנצה]] שב[[רומניה]] באונייה [[אסימי]] שנשאה 470 מעפילים, כעבור שישה ימים הגיעו לחופי הארץ. בשני הלילות הראשונים הורידו 230 איש עד שהאונייה התגלתה על ידי הבריטים.
{{הערה|'''ספינות בטרם שחר''', עמ' 58.}}
{{הערה|'''ההעפלה הרוויזיוניסטית והאזרחית בים וביבשה''', עמ' 204-202.}}
בן-יהודה הספיק להגיע לחוף.
{{הערה|'''נפש אדם בסלע''', עמ' 27.}}
אסימי גורשה מישראל. בן-יהודה היה מבוקש על ידי הבריטים והסתתר מהם במשך חודש בדירתו של משה קול בתל אביב,
{{הערה|'''נפש אדם בסלע''', עמ' 28, 39.}}
אחר-כך יצא לאי קאה ב[[יוון]] שם עגנה אסימי, הוא עשה הכנות להפלגת הספינה וחידש את החוזה עם בעלי האונייה. בן-יהודה, גולדמן וה[[אלחוטאי]] יצאו ל[[פיראוס]] ועלו לאונייה. אסימי הגיעה ל[[נהריה]] והמעפילים הגיעו לחוף בסירה שבן-יהודה רכש ביוון ונגררה אחרי אסימי. המשטרה הבריטית גילתה את האונייה, המעפילים נעצרו ושוחררו לאחר שהורידו עבורם רישיונות עלייה מהמכסה הכללית שהוקצתה ל[[הסוכנות היהודית|סוכנות היהודית]].
{{הערה|'''ספינות בטרם שחר''', עמ' 59.}}
{{הערה|'''נפש אדם בסלע''', עמ' 35-31.}}
{{הערה|'''ההעפלה הרוויזיוניסטית והאזרחית בים וביבשה''', עמ' 206-204.}}
{{הערה|שם=מנחם שמואל}}
{{הערה|שם=חיה כהן-טננבוים}}

===פרוץ מלחמת העולם השנייה, עלייה לישראל והגיוס לפלמ"ח===
בן-יהודה הגיע ל[[נמל פיראוס]], שכר מסלוצקי ופנדלוס את האניה "הילדה" והכין משלוח נוסף. מכיוון ש[[מלחמת העולם השנייה|המלחמה]] עמדה לפרוץ, שלטונות [[רומניה]] ביטלו את רישיונות המעבר מפולין, מתוך חשש שהמעפילים יישארו כ[[פליטים]] ברומניה.
{{הערה|'''נפש אדם בסלע''', עמ' 36-35.}}
בן-יהודה היה פעיל בתנועת הנוער הציוני. הוא ביקר בעשרות קינים של התנועה ב[[סרביה]], [[בוקובינה]], [[מולדובה (חבל ארץ)|מולדביה]] ו[[טרנסילבניה]] והדריך אותם איך להתארגן במחתרת ולעזוב את רומניה במקרה שיפלשו ה[[ורמאכט|גרמנים]] או ה[[סובייטים]] לרומניה.

במרץ 1940 הגיע לישראל כ[[עולה חדש]], הוא נקלט בקבוצת [[אושה]] ב[[עמק זבולון]], עבד במשק ובעבודות חוץ.
{{הערה|'''נפש אדם בסלע''', עמ' 46-38.}}
ב-1941, כשהייתה סכנת פלישה של הגרמנים ארצה, התגייס לפלוגה ב' של [[הפלמ"ח]], עבר הכשרה בחבלה ואימוני שדה ב[[בית אורן]] ומספר שבועות שהה בתל אביב בפלוגה הימית.
{{הערה|'''נפש אדם בסלע''', עמ' 42.}}

===הפעילות בפרס, טורקיה ויוגוסלויה במסגרת המוסד לעלייה ב'===
בשנת 1942 נקרא בן-יהודה על ידי [[שאול אביגור]] מהמוסד לעלייה לצאת ל[[איראן]]. מתחילת 1943 עבד ביחד עם שליחים נוספים ב[[אבאדאן]], מחנה של [[סולל בונה]] בדרום פרס, פעילותו התרכזה בהעברת מעפילים מפולין ומפרס, דרך [[שט אל-ערב]] ל[[בצרה (עיראק)|בצרה]], חלקם במדים בריטיים וחלקם בסירות של דייגים מבריחים. את המשך העלייה מבצרה ([[עיראק]]) דרך בגדד ארצה ריכז [[אנצו סירני]]. כמו כן בן-יהודה בא במגע עם אסירים יהודיים אשר הגיעו באופן בלתי לגלי מ[[רוסיה]] לפהלווי ונאסרו על ידי הצבא הפולני, חלק מהזמן התחזה לקצין פולני. הוא גם טיפל ב"[[ילדי טהראן]]", [[בית יתומים|בתי יתומים]] יהודים אשר הועברו מרוסיה לפרס.
{{הערה|'''נפש אדם בסלע''', עמ' 60-47.}}

בסוף 1943 שב ארצה. בתקופה הזו התחתן עם חברת קבוצת אושה ברטה מנדלבאום. בדצמבר 1944 נולד בנו חיים.

בפברואר 1945 יצא לטורקיה מטעם המוסד לעלייה ב', בכיסוי של עיתונאי של דבר ו[[סוכנות ידיעות|סוכנות הידיעות]] "[[פאלקור]]". שם עבד במחיצתו של [[אהוד אבריאל]] ואחר-כך קיבל את האחריות על הסניף. בטורקיה טיפל בקשרים עם היהודים בבולגריה, רומניה ויוון. כמו כן טיפל בעליית יהודי טורקיה דרך סוריה ולבנון לישראל.
{{הערה|'''נפש אדם בסלע''', עמ' 62.}}
{{הערה|[http://www.infocenters.co.il/massuah/notebook_ext.asp?book=18792&lang=heb&site=massuah מכתבים של יעקב בן-יהודה יאנק דז'יביינצקי אל משה קול], באתר '''[[מכון משואה]]'''}}
{{הערה|שם=אהרן קדר|אהרן קדר (מראיין), [https://www.youtube.com/watch?v=wtTsT6CIjkg&index=43&list=PLZEGL2eD5gA0snOnwxgL5Ki_bauxKBSl4&t=1450s ריאיון עם יעקב בן יהודה], '''[[האוניברסיטה העברית בירושלים]], [[המכון ליהדות זמננו]]''', המדור לתעוד בעל-פה, (4) 57, מס. 588, 8 בינואר 1965.}}

בפברואר 1946 יצא בן-יהודה בתור עיתונאי ליוגוסלביה, שם ריכז את הפעולה מטעם המוסד לעלייה, תוך שיתוף פעולה עם הקהילה היהודית המקומית. בתקופת פעילותו הצליח לשלוח את האוניות "[[הגנה (אוניית מעפילים)|הגנה]]", "[[כנסת ישראל (אוניית מעפילים)|כנסת ישראל]]" ו"אבא ברדיצ'ב" (האונייה עלתה על [[שרטון]] והמעפילים הועברו ל"כנסת ישראל" בסביבות יוגוסלביה).
{{הערה|[[יצחק ארצי]], יומן אנית המעפילים "כנסת ישראל", '''[[הבוקר]]''', 12 באוקטובר 1962, עמ' 9-8.}}
בן-יהודה זכה לעזרה מהשלטונות היוגוסלביים לאחר שקשר קשרים עם ברויניק, ראש שירות הביטחון היוגוסלבי (UDBA). הקשר נוצר בזמן שחקר אותו על מעשיו ביוגוסלביה. סיפר לו שתפקידו כעיתונאי הוא רק הסוואה ותפקידו האמיתי הוא להביא יהודים ארצה אשר ילחמו נגד הבריטים בעד עצמאות ישראל, דבריו שכנעו אותו והוא איפשר לו פעילות כמעט בלתי מוגבלת.
{{הערה|'''נפש אדם בסלע''', עמ' 80-61.}}
{{הערה|שם=אהרן קדר}}

בסוף 1947, לאחר שפרצו קרבות בארץ יצא מטעם חבר הקבוצות ל"[[רמת הנגב]]". במאי 1948 יצא לעזרת דגניה. עם תום הקרבות בדגניה חזר לאושה, באושה היה מא"ז (מפקד אזור של המקום) והמשיך בעבודה ב[[רפת]].
{{הערה|'''נפש אדם בסלע''', עמ' 42-40.}}

במרץ 1949 נולדה בתו אסנת.

===שירות הביטחון===
בינואר 1951 עזב את קבוצת אושה ועבר ל[[שירות הביטחון הכללי|שירות הביטחון]] בתל אביב, ב-1952 עבר לשירות הביטחון בחיפה, ב-1953 שהה תשעה חודשים ביוגוסלביה,
{{הערה|שם=אהרן קדר}}
מ-53 עבד בחיפה וערך ביקורים בהרבה מארצות העולם (אירופה, דרום אמריקה, אפריקה המערבית, אפריקה המזרחית, אסיה). כיהן כראש מרחב צפון בשירות הביטחון עד לשנת 1964. בשנים 58–1954 למד ובוגר החוג לכלכלה ב[[אוניברסיטת תל אביב]].
{{הערה|'''נפש אדם בסלע''', עמ' 95-81.}}
עם פרישתו של ראש השב"כ, [[עמוס מנור]], היה בן-יהודה מועמד להחליפו, אולם לא זכה בתפקיד.
{{הערה|יאיר שפיגל, '''ימי עמוס: ראש השב"כ השלישי - עמוס מנור המבצעים והפרשיות (1963-1953)''', [[הוצאת משרד הביטחון]], שירות הביטחון ו[[הוצאת מודן|מודן]], 2017, עמ' 158.}}

===תעשייה===
בפברואר 1964 מינהו [[שר הפיתוח]] [[יוסף אלמוגי]] למנכ"ל [[מכרות נחושת תמנע]].
{{הערה|שם=שלמה דרורי}}
מפעל הנחושת בתמנע פירנס שליש מתושבי [[אילת]], אך היה נתון בגרעונות כספיים ובהפסדים מאז הקמתו
{{הערה|[[יאיר קוטלר]], מכרות תמנע בידי מנהל חדש, '''[[הארץ]]''', 30 באפריל 1964.}}
בן-יהודה הביא אותו לרווחים משנתו הראשונה בתפקיד ואילך.
{{הערה|י. סביטל, מפעל הנחושת בתמנע – מהפסדים לרווחיות, '''[[דבר (עיתון)|דבר]]''', 16 בדצמבר 1964, עמ' 14.}}
{{הערה|צבי קליין, מכרה תימנע – הישגים גדולים ואפשרויות גדולות, '''[[קול העם]]''', 1 בדצמבר 1965, עמ' 2.}}
{{הערה|שם=תימנע תשקיע|תימנע תשקיע 22 מיליון בתוכניות פיתוח, '''[[מעריב]]''', 26 במרץ 1969, עמ' 7.}}
{{הערה|שם=ברוך מאירי|[[ברוך מאירי]], השר בר-לב ניפץ בקבוק שמפניה - וראשוני הכורים החלו יורדים ל"תמנע 2", '''[[מעריב]]''', 3 באפריל 1974, עמ' 15.}}

בשנת 1969 התחתן עם [[מלכה ברוורמן]], שכיהנה כסגנית ראש "[[המוסד]]" [[איסר הראל]], אותה הכיר בתקופת עבודתו בשירות הביטחון.

ב-1 בינואר 1971 התמנה יעקב בן-יהודה בידי שר הפיתוח [[חיים גבתי]] למנכ"ל חברת [[כימיקלים לישראל]],
{{הערה|'''נפש אדם בסלע''', עמ' 145-143.}}
במקומו של האלוף במיל. [[מאיר אילן]]
{{הערה|משולם עד, סופר "דבר", גבתי טרם הציע מנכ"ל למפעלי ים-המלח, '''[[דבר (עיתון)|דבר]]''', 1 בינואר 1971, עמ' 5.}}
וליו"ר מועצות המנהלים של מפעלי הפיתוח בנגב,
{{הערה|שם=יעקב בן-יהודה}}
של מכרות תמנע ו[[מפעלי ים המלח]].
{{הערה|שם=שלמה דרורי}}
חברת כימיקלים לישראל, הייתה כפופה ל[[משרד הפיתוח]] וכללה את תשלובת ערד, מפעלי ים המלח, פוספטים אורון, [[חיפה כימיקלים|כימיקלים צפון]], מפעלי הברום ו[[תרכובות ברום]], החלק הישראלי בחברת "פריקלס" וחברת קדימה.{{הערה|בן-יהודה ימונה מנכ"ל החברות הכימיות, '''[[מעריב]]''', 4 בינואר 1971, עמ' 8.}}{{הערה|נתמנה מנהל חדש לחטיבה האנאורגנית, '''[[מעריב]]''', 24 בדצמבר 1970, עמ' 4.}}{{הערה|משולם עד, מרכז החטיבה האנאורגנית יופעל בבאר-שבע, '''[[דבר (עיתון)|דבר]]'', 30 בדצמבר 1970, עמ' 5.}}

יעקב בן-יהודה נפטר ממחלה ממארת ב-13 בנובמבר 1973 ונקבר ב[[בית העלמין קריית שאול]].{{הערה|{{GRAVEZ|1EEE94F7-D072-4DBA-A763-B61D4A8CC03D}}}}

חברת כימיקלים לישראל חילקה [[מלגה (חינוך)|מלגות]] על שמו לסטודנטים ב[[אוניברסיטת בן-גוריון]].
{{הערה|הוענקו מלגות על-שם יעקב בן-יהודה ז"ל, '''[[מעריב]]''', 2 בינואר 1975, עמ' 12.}}
{{הערה|עשרות מלגות הוענקו לתלמידים באוניברסיטת בן-גוריון, '''[[מעריב]]''', 9 במאי 1977, עמ' 29.}}
על-שמו נקרא "תמנע 2", פיר אותו תכנן בתקופת היותו מנכ"ל תמנע ושהושק ב-1974.
{{הערה|כתבנו באילת, ירידה ברווחיו של מפעל הנחושת תמנע, '''[[על המשמר]]''', 19 בספטמבר 1968, עמ' 3.}}
{{הערה|שם=תימנע תשקיע}}
{{הערה|שם=ברוך מאירי}}
{{הערה|החלה הפקת הנחושת מפיר תמנע 2, '''[[מעריב]]''', 26 באפריל 1974.}}
ב-1985 מפעלי ים המלח קראו על שמו [[בניין משרדים]] בשם "בית ינק" בבאר שבע.

==גלריית תמונות==
<gallery>
קובץ:תמונות 5.jpg|רפתן ב[[אושה]], [[שנות ה-40 של המאה ה-20|שנות הארבעים]]
קובץ:יעקב בן יהודה 1.jpg|בצבא
קובץ:תמונות 3.jpg|[[אושוויץ]], 1947
קובץ:תמונות 1.jpg|קונגו, 1963
קובץ:תמונות 4.jpg|עם [[לוי אשכול]] ב[[מכרות נחושת תמנע]], שנות השישים
קובץ:יעקב בן יהודה 3.jpg|עם [[יוסף אלמוגי]], בתקופת תמנע
קובץ:תמונות 7.jpg|עם [[חיים גבתי]] בתמנע, שנות השישים
קובץ:יעקב בן יהודה 4.jpg|עם [[פנחס ספיר]], בראשית [[שנות השבעים]]
קובץ:תמונות 2.jpg|עם חיים גבתי, [[יוסי ורדי]] ו[[אריה שחר (שוורצמן)]], מחסן [[מפעלי ים המלח]] ב[[נמל אשדוד]], 1972
קובץ:יעקב בן יהודה 5.jpg|עם [[זלמן שזר]]
</gallery>

==הערות שוליים==
{{מיזמים|ויקישיתוף=Category:Jacob Ben-Yehuda|שם ויקישיתוף=יעקב בן-יהודה}}
{{הערות שוליים|יישור=ימין}}

{{מיון רגיל:בן-יהודה, יעקב}}
[[קטגוריה:מנכ"לים ישראלים]]
[[קטגוריה:ישראלים ילידי פולין]]
[[קטגוריה:אושה (קיבוץ): אישים]]
[[קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת תל אביב]]
[[קטגוריה:דירקטורים ישראלים]]
[[קטגוריה:מנכ"לים יוצאי השב"כ]]
[[קטגוריה:אנשי השב"כ]]
[[קטגוריה:פעילי ההעפלה]]
[[קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1917]]
[[קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-1973]]
[[קטגוריה:אישים הקבורים בבית הקברות קריית שאול]]