הצגת המקור של הדף "יוהאן לודוויג שנלר"

{{אישיות
|מקום לידה=[[וירטמברג]]
| מקום פטירה = [[ירושלים]]
|תמונה =
|תאריך לידה=[[15 בינואר]] [[1820]]
|תאריך פטירה=[[18 באוקטובר]] [[1896]]
|תאריך לידה עברי=[[כ"ח בטבת]] [[ה'תק"פ]]
|תאריך פטירה עברי=[[י"א בחשוון]] [[ה'תרנ"ז]]
|צאצאים= 4
|בן זוג=
|בת זוג= מגדלנה בורינגר-שנלר
}}
'''יוהאן לודוויג שנלר''' ([[כ"ח בטבת]] [[ה'תק"פ]], [[15 בינואר]] [[1820]] – [[י"א חשוון]] [[ה'תרנ"ז]], [[18 באוקטובר]] [[1896]]) היה מורה [[נוצרי]] ומיסיונר [[שוואביה|שוואבי]] ו[[אדריכל]] שהקים ב[[רחוב מלכי ישראל (ירושלים)|רחוב מלכי ישראל]] בשכונת [[שכונת גאולה|גאולה]] [[כרם אברהם]] [[ירושלים]] את [[מחנה שנלר|בית היתומים שנלר]] שסיסמתו הייתה '''דבר האל ועבודה'''.

==ביוגרפיה==
שנלר נולד ב[[אלב]] ה[[שוואביה|שוואבית]] כבן לזוג האורגים והאיכרים יעקב ואנה קתרינה שנלר{{הערה|בנם לודוויג ציין בביוגרפיה שלו "האב שנלר" שענף מהמשפחה חוזר ל[[פרוטסטנטי]]ם מהגרים ב[[זלצבורג]]; מחקר מקומי ב-Sonnenbühl-Erpfingen עדיין לא הצליח לאשר זאת}}. בבית הוריו הוא הושפע מ[[פייטיזם]]. את לימודיו קיבל שנלר מהכומר וממורים בעיר הולדתו בשיעורים פרטיים. בשנת [[1838]] מבלי שסיים [[סמינר למורים]] הוא התקבל לשירות הציבורי של [[וירטמברג]] כ[[מורה]]. בהתאם לאופיו הפיטיסטי, הוא החל לאסוף קבוצות [[תנ"ך]]. בשנת 1843 הוא מונה לראש בית הכלא Vaihingen an der Enz.

באמצעות פעילותו המיסיונרית הוא בא במגע עם משלחת העלייה לרגל של [[סנט כרישונה]] ב[[בזל]]. בשנת [[1847]] יצא למשימת העלייה לרגל כאב בית ומנהיג האחווה. לאחר שהתארס ל'''מגדלנה בורינגר''' ב-[[1854]], נאלץ לעזוב את האחווה. מכאן ואילך עבד בירושלים מטעם [[סנט כרישונה]].

מאז [[26 בנובמבר]] [[1854]] עמד שנלר בראש בית האחים, שנוסד ב-[[1846]] אך התמוסס ב-[[1849]] ונועד להכשיר מיסיונרים ל[[אתיופיה]]. הוא מכר את בניין בית האח, רכש חלקת אדמה והיה ל'''אירופאי הראשון שגר בביתו מחוץ לחומות העיר ירושלים'''. שנלר נאלץ ללמד [[ערבית]] בבית האחים. הוא גם קיבל שיעורים מהבישוף [[סמואל גובאט]] (1799–1879).

באותה עת בעיות אישיות פקדו את בני הזוג שנלר. תינוקם נפטר בלידתו, והחורף של שנת בואם לישראל היה קשה במיוחד. בני הזוג שנלר החליטו להישאר בירושלים למרות הקשיים, ואף רכשו מערביי [[ליפתא]] קרקע לבנית ביתם מחוץ לחומה כאמור לעיל. המקום היה ליד חוות [[אליזבת אן פין]] ובעלה הקונסול הבריטי [[ג'יימס פין]] ב[[כרם אברהם]], לא רחוק מדרך [[רחוב יפו]] [[רחוב תחכמוני]], ושרידי מבנים שהיו שם הוכיחו לשנלר שהמקום ראוי למגורים. החסרונות של האתר היו המרחק מהעיר וצפי לבעיות ביטחון.
באביב שנת [[1856]] יצאו שנלר ואשתו ההרה יחד עם ארבעה חניכים לגור בבית החדש שבנו. בשנת [[1855]] החל שנלר לבצע משימה עצמאית. עבודתו לא הייתה מוצלחת במיוחד, אז הוא פנה לעבודות צדקה מ-[[1860]] ואילך. השנה, כתוצאה ממלחמת האזרחים הדרוזית-מארונית בסוריה, הייתה רדיפת [[נוצרים]] באזור שכיום [[לבנון]] וב[[דמשק]], שבהן קיפחו את חייהם כ-30,000 נוצרים. שנלר נסע לביירות ולצידון, קלט כמה יתומים לאחר שובו ב-[[11 בנובמבר]] 1860 והחל לבנות בית יתומים. אישיותו של שנלר כפי שהעידו על חוסן נפשי נוקשות אדיקות צניעות והעיקר היותו נשוי, ונראה היה שהוא האיש הנכון להקמת [[בית יתומים]].

==בניית בית היתומים הסורי-בית היתומים שנלר==
ב-[[11 בנובמבר]] [[1860]] [[כ"ו בחשוון]] [[תרכ"א]] נפתח רשמית בירושלים "בית היתומים הסורי" שסיסמתו הייתה "דבר האל ועבודה". מצע המוסד כלל שלשה שלבים:

# בית ספר יסודי לגילאים 6 – 14. בסוף התקופה יערך טקס בכנסייה בו יצטרפו הבוגרים לקהילה הפרוטסטנטית בירושלים. (קונפירמציה – טקס קבלה לנצרות)
# לימוד מקצוע במסגרת 4 שנתית ב-13 תחומים.
# התיישבות במקומות שונים ויסוד ארגון צעירים אוונגלי באותם מקומות.

על תפיסתו החינוכית כתב שנלר: (מתוך "לקורות בית היתומים הסורי" – נפתלי טלמן – ספר זאב וילנאי) "המטרה שעלינו לשאוף אליה בכל כוחנו ומרצנו היא לשנות את תושבי המקום ברוח הכתובים. לא נשיג מטרה זו על ידי הוראה בלבד, אלא בראש ובראשונה על ידי עבודה…… לשם מה נלמד את הילדים אם לא נביא אותם למצב שיוכלו אחר כך להשתכר למחייתם. כלום נחנך אותם לקבצנים מלומדים? לשם מה נלמד אותם את הכרת כתבי הקודש ולימודי הדת? האם עלינו לחנך פטפטנים מאמינים ועצלנים? לכן קבענו לעצמנו שאף חניך לא יעזוב את ביתנו לפני תום השנה ה-18 לחייו. לו היו מבטלים את העבודה ואת ההכשרה המקצועית בתוכנית החינוך שלנו היינו סוגרים את בית היתומים. אנו יודעים שאנו פועלים בניגוד למוסכמות. בשנת [[1861]] הוקמה ועדת תמיכה שכללה את נציגי הקהילה ה[[אוונגליסטי]]ת בירושלים, כולל הבישוף [[סמואל גובאט]]. לאחר [[בית הספר]] היסודי לבני 6 עד 14, עברו ארבע שנים של הכשרה מקצועית. בשנת [[1871]] כבר היו 55 ילדים בבית היתומים ובשנת [[1884]] היו יותר מ-90. בשנת [[1882]] נפתחה מחלקה להכשרת עיוורים.

בסביבות שנת [[1900]], אזור בית היתומים הסורי היה מתחם הבניינים הרציף הגדול ביותר מחוץ ל[[העיר העתיקה]] המוקפת חומה של ירושלים. עם מאמציו הפך שנלר לחלוץ הפעילות הדיאקונית והמיסיונרית במזרח התיכון.

==הקמת התיישבות יהודית על יד מתחם שנלר==
באותה עת ליד הדרך הוקמה בשנת [[1873]] נקודת התיישבות יהודית בדמותו של בית קטן ושטח נטוע לידו תחילתה של שכונת "כרם" כיום הסמוכה לרחוב מלכי ישראל שהוקמה ביזמתו של היהודי [[משה גראף]].

שנלר ניהל יחסי שכנות טובים ושלום עם היהודים שהתגוררו בסמיכות למתחם שנלר בשכונת כרם החדשה.

באותן שנים נכנסו גם ענפים חקלאיים חדשים לבית הספר – גידול חיטה וכרם ומשק חי.

בשנת 1885 ביום הולדתו של הקיסר נחנכו פעמונים חדשים בחזית על גבי המגדל.
בשנת 1890 הוקם אולם התפילה בבנין שנלר.

==בית שנלר==
בשנת 1894 הפכה האגודה לממלכתית ומוכרת. האגודה נקראה "האגודה האוונגלית למען בית היתומים הסורי בירושלים." בין הפעולות של שנלר הייתה יצירת קשר עם המוסד החינוכי נוצרי לבנות "תליטא קומי" כדי לעודד נישואי נערים מהמוסד עם נערות פרוטסטנטיות. משנת 1900 נפתח המוסד גם לבנות.

ההחלטה להקים התיישבות בירושלים, גרמה לבניה של 25 מבנים, הן בתוך המתחם והן ברחוב מחוצה לו (שרי ישראל) משנת 1895 ועד שנת 1914. בשנים אלו של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, הוקמו חדר אוכל גדול, מגדל שירותים (שאיננו) והוקם האגף הארמני (1897) אליו הוכנסו יתומים שחולצו מהפרעות שהיו שם. כן הוקמו מבני רחצה עם מים חיים, מכבסת קיטור, סדנאות וטחנת קמח. בשנת 1898 ביקר במוסד הקיסר הגרמני [[וילהלם השני]] שביקר אז בירושלים לרגל חנוכת כנסית הגואל הלותרנית-גרמנית.

המפעלים המשיכו להתרחב וגם הבניה שמחוץ לחומות התפתחה: מול המוסד הוקמו בתים ועליהם שמות כמו: ארפפינגן – כפר הולדתו של שנלר ב[[וירטמברג|ווירטמברג]]. שטוטגרט – מקום מושבה הראשון של המושבה בגרמניה. כן הוקמו בית: קלן, המבורג, מינכן. בשנת 1905 החלו להציע לבוגרים תעודת גמר ודיפלומה מגרמניה. בשנת 1906 הוקם בית השוליות "פטרסבורג" מכספים שהגיעו מקהילה זו שברוסיה.

בשנת 1907 הוקמה אכסנית אורחים שנקראה "האלה על (הנהר) זאלה"

המוסד המשיך להתפתח והגיע ל-300 חניכים.

בשנת 1906 הוחלט על הקמת בית חרושת ללבנים ורעפים שהוקם תוך שנתיים וייצר 250,000 רעפים ו-1,000,000 לבנים בשנה.
על המפעל לרעפים כתב נפתלי טלמן (" לקורות בית היתומים הסורי"): "למעשה לא היה זה מקום לימוד, אלא מפעל שנועד לספק רעפים לצרכים מקומיים ולמכירה. בקיץ הועסקו בו כ-80 איש, לרוב פלחים מכפרי הסביבה. הספקת חמרי הגלם הלכה וקשתה עם הזמן. כאשר נוצל מלאי החימר בסביבה הקרובה היה צורך לרכוש שטחי טין ובורת חימר חדשים, שהיו מרוחקים 4 ק"מ מהמוסד. השטח ליד הקסטל התאים למטרה זו, אך הוא היה מרוחק כדי 9 ק"מ. הדרך הייתה קשה והיה הכרח להשתמש במשאיות (שנות ה-20 וה-30). הצורך בהבאת פחמים לתנורי הצריפה ייקר את מחיר הרעפים פי שלשה או ארבעה מאשר בגרמניה. העובדה שבכל זאת מצאה הסחורה קונים, נבעה מכך שלא הייתה תחרות בענף זה, וכן משום שהרעפים הצרפתיים היו יקרים יותר בשל עלות ההובלה והמכס… "
בשנת 1909 הוקמו עוד שלשה בתי מגורים ברחוב, שנקראו: יהודה, שומרון, גליל.
בתוך המתחם בשנה זו הוקם מרכז ניהול של הקומפלקס התעשייתי.

שנלר יכל לעבוד שם עד מותו ולבנות עבודה רחבת היקף - עם סניפים ב[[בית לחם]], ב[[ביר סאלם]] וב[[נצרת]]. הרדיפה של ה[[ארמנים]] שהחלה ב-[[1894]] הפכה את מחויבותו לדחופה עוד יותר, ולכן בניו תיאודור ולודוויג המשיכו במלאכה לאחר מותו.

==מותו וקבורתו==
שנלר נקבר ב[[ירושלים]] בבית העלמין בציון של העדה הפרוטסטנטית ובקתדרלת סנט ג'ורג' ה[[אנגליקני]]ת ב[[הר ציון]].

==משפחה וחיים אישיים==
הוא נשא לאשה את מגדלנה בורינגר ממנה ילדיו; בנו ה-1 מת בשעת לידתו, בנו ה-2 תיאודור, בתו ה-3 מריה, בנו ה-4 לודוויג, בנו ה-5 יוהאנס.

==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה}}
*[https://www.jerusalem-love.co.il/?page_id=7493 שנלר ובית היתומים הסורי]

== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}

{{בקרת זהויות}}
{{מיון רגיל:שנלר, יוהאן לודוויג}}
[[קטגוריה:אדריכלים גרמנים]]
[[קטגוריה:מורים]]
[[קטגוריה:גרמנים שנולדו ב-1820]]
[[קטגוריה:גרמנים שנפטרו ב-1896]]