הצגת המקור של הדף "ורנר ברגנגרין"

{{מקורות|נושא=אישים}}
{{עריכה|נושא=אישים|נושא2=ספרות|כל הערך=כן}}
{{סופר
|תמונה= [[קובץ:WP Werner Bergengruen.jpg|180px|מרכז|דיוקן מצויר על ידי אמיל שטומפ בשנת 1929]]
|כיתוב= דיוקן מצויר על ידי [[אמיל שטומפ]] בשנת 1929
|שם בשפת המקור=Werner Bergengruen
}}
'''ורנר ברגנגרין''' (ב[[גרמנית]]: '''Werner Bergengruen''';{{כ}} [[16 בספטמבר]] [[1892]] - [[4 בספטמבר]][[1964]]) היה סופר גרמני, יליד [[ליבוניה]].

==ביוגרפיה==
===ילדות וצעירות===
ורנר ברגנגרין נולד בשנת 1892 בעיר [[ריגה]] שבלטביה, אז ב[[פלך ליבוניה]], ב[[האימפריה הרוסית|אימפריה הרוסית]] כבנם השני של הרופא הגרמני-בלטי ממוצא [[שוודים|שוודי]] פאול אמיל ברגנגרין (1945-1861), בן למשפחה מן המעמד האריסטוקרטי, ושל אשתו, הלנה פון בטליכר. האב, המודאג ממדיניות ה[[התבוללות]] - ה[[רוסיפיקציה]] - שקודמה בתחום החינוך על ידי שלטונות רוסיה, החליט לשלוח את הבן לגרמניה. עם זאת, ברגנגרין הרגיש קשור כל חייו לנוף מכורתו.

בשנים 1903–1908 התחנך ברגנגרין בקתרינאום ב[[ליבק]], בשנים 1908–1910 בגימנסיית פוליפינום של מרבורג
{{הערה|Chronika, Zeitschrift der ehemaligen Marburger Gymnasiasten}} ובשנת 1910 התחיל לימודי [[תאולוגיה]] [[לותרניזם|לותרנית]] באוניברסיטת פיליפס במרבורג. במהרה החליף את מגמת הלימודים ל[[שפות גרמאניות]] ול[[היסטוריה של האמנות]]. בשנת 1910 נרשם כחבר באחוות "נורמניה", אגודת סטודנטים במרבורג{{הערה|Helge Dvorak ''Biographisches Lexikon der Deutschen Burschenschaft.'' Band II: ''Künstler.'' Winter, Heidelberg 2018, {{ISBN|978-3-8253-6813-5}}, S. 55–58}}. אגודה זו הפכה בשנים 1927–1928 ל"קורפוס" שנודע כ"קונוונט הבוגרים של רודולשטאדט"{{הערה|[http://www.corpsarchive.de/index.php?option=com_content&view=article&id=349&Itemid=57 Normannia Marburg (corpsarchive.de)]}}.
המשיך לימודיו ב[[אוניברסיטת לודוויג מקסימיליאן]] של [[מינכן]] אך לא סיים עם דיפלומה. בימי [[מלחמת העולם הראשונה]] בשנים 1914–1918 התגייס ברגנגרין כמתנדב וכ[[לוטננט]] בכוחות הגרמנים שכבשו את [[המדינות הבלטיות|הארצות הבלטיות]]. בהשפעת רצח קרובי משפחה על ידי הלוחמים ה[[בולשוויקים]] בשנת 1919 הצטרף ברגנגרין לצבא האצולה הבלטית ה-Baltische Landeswehr שנלחם ב[[הצבא האדום|צבא האדום]].

===פעילותו כפובליציסט וסופר===
ב-[[4 באוקטובר]] [[1919]] התחתן ברגנגרין במרבורג עם שרלוטה הנזל (1990-1896), בתו של המתמטיקאי [[קורט הנזל]], אחות המשפטן אלברט הנזל, נינתם של הצייר וילהלם הנזל ושל פאני הנזל, אחות המלחין היהודי [[פליקס מנדלסון-ברתולדי]] ונכדתו של [[משה מנדלסון]].

החל מ-1920 עבד ברגנגרין כעיתונאי וב-1922 נסע לברלין, שם ניהל את כתב העת "Ost-Informationen".
באותה שנה פרסם בעיתון " פרנקפורטר צייטונג" את הרומן שלו עם קווים אוטוביוגרפיים ''Das Gesetz des Atum''
(חוקו של אתום). מאוחר יותר התכחש לחיבור זה{{הערה| ''Knurriculum vitae, das ist widerwillig verfasster Lebenslauf''“, 1957 und 1962, אחר כך ב-  ''Von Riga nach anderswo'' oder ''Stationen eines Lebens''}}
ב-1925 התמנה לעורך ראשי של " Baltische Blätter".

הוא חי כסופר עצמאי במינכן ובברלין, בה הצטרף לחוג הספרותי של ה[[מו"ל]] ויקטור אוטו שטומפס והוצאתו לאור "ראבנפרסה". את החוג פקדו גם הפילוסוף ז'אן גבסר (במקור - הנס גבסר) שייסד את ההוצאה לאור, הורסט לאנגה, ואודה שפר, לזמן קצר יואכים מאס, ואלטר אושילבסקי, [[הרמן קאזאק]], רוברט זייץ, ינס היימרייך, רולף בונגס, ורנר הלוויג ואברהרד מקל.
ברגנגרין פרסם מאמרים במגזין הספרות "Der weiße Rabe" ("העורב הלבן") שהוצא לאור בשנים 1932–1934 על ידי שטומפס בהוצאה לאור "Rabenpresse".

ברגנגרין נמנה באותה תקופה לאחד הסופרים הצעירים של מה שנקרא "המהפכה השמרנית". פרסם, בין השאר, בהוצאות לאור ימניות כמו הוצאת פרונדסברג (Frundsberg Verlag) או .Verlag Tradition Wilhelm Kolk.
בסוף שנת 1922 שני ספרים שלו הופיעו בהוצאת גאורג מילר.

===בימי המשטר הנאצי===
כמו חברו ריינהולד שניידר, נרתע ברגנגרין מ[[נאציזם|האידאולוגיה הנאצית]]. הוא דגל בעמדה לאומית-שמרנית, אבל על יסודות נוצריים-הומניסטיים. הרקע המשפחתי - אשתו נחשבה ל"בת-תערובת יהודייה" ([[מישלינג]]) בגלל סבתה היהודייה (גרטרוד לבית האהן - 1866–1954) וגם המוצא היהודי של סבתא-רבתא מצד אביה - גרם גם הוא לברגנגרין להיות מרוחק מהנאציזם, אם כי לא העז להתבטא באופן גלוי נגדו.

הרומן הכי מוצלח שלו, "הטירן הגדול והחצר" משנת [[1935]] נמכר במיליון עותקים והובן על ידי מבקרי המשטר כרמז להתחשבנות מוסתרת עם המשטר. לעומת זאת עיתון המפלגה הנאצית "[[פלקישר באובכטר]] שיבח את היצירה כ"רומן גדול על מנהיג"
{{הערה|Ernst Klee": '' The cultural lexicon for the Third Reich. Who was what before and after 1945. '' S. Fischer, Frankfurt am Main 2007, {{ISBN|978-3-10-039326-5}}, p. 44}}. הרומן שימש להפקת סרט קולנוע ומחזה ותורגם לחמש עשרה שפות.

כעבור שנה, בשנת [[1936]] המיר ברגנגרין את דתו יחד עם אשתו ל[[נצרות רומית-קתולית|נצרות הרומית-קתולית]] אצל קפלן הסטודנטים לשעבר, יוהנס פינסק. ב-[[1937]] הסופר סולק מאגודת הסופרים של הרייך (Reichsschrifttumskammer) בנימוק ש"אינך מתאים לעזור בבניית התרבות הגרמנית על ידי פרסומיך הספרותיים". בדו"ח של "המשרד הראשי להערכות פוליטיות" (Gaupersonalamt) במינכן נאמר: "לא הוא ולא ילדיו הם חברים בארגון מפלגתי כלשהו. הוא ומשפחתו אינם משתמשים בברכה הגרמנית "הייל היטלר". עד כמה שידוע אינו מנוי על אף עיתון נאציונל-סוציאליסטי. יש גם לציין שהוא מחובר חזק לשייכות דתית".

עם זאת, קיבל ברגנגרין "היתר מיוחד קבוע" לפרסם{{הערה|E.Klee}}. אולם קובץ השירים "Der eternal Kaiser" (1937) משנת והרומן " Am Himmel wie auf Erden" {{כ}} (1940) נאסרו, כולל להפצה ב[[רדיו]] או ההקראה.
כמה שירים ביקורתיים מתוך קובץ השירים "Der eternal Kaiser" הופצו בהעתקה מיד ליד או פורסמו בכתב העת המונרכיסטי "Weiße Blättern" במהדורות קטנות. כך למשל. כך גם מסתו "Totenspruch auf einen Vogel" בספטמבר 1936, מאמר רוויו לרומן Der Starost ביוני 1938 והשיר Großer Herbst ב-1942.

חבר תנועת ההתנגדות [[הנס שול]] שהכיר את ביגרנגרין באמצעות [[קארל מוט]] התרשם מיצירותיו{{הערה|'' Sönke Zankel - ''Mit Flugblättern gegen Hitler: Der Widerstandskreis um Hans Scholl und Alexander Schmorell'', Köln 2007, S. 234–236.}}.
בשנת 1942 אחרי שביתו במינכן נהרס בהפצצות האוויריות, עבר ברגנגרין לגור באכנקירך ב[[טירול]].

===אחרי המלחמה===
אחרי סיום [[מלחמת העולם השנייה]] במאי 1945 סבר ברגנגרין ש"איש אינו יכול להגיד שלא ידע דבר על הזוועות... מה שקרה במחנות הריכוז כל אחד ידע, אם לא עשה מאמץ ממש לעצום עיניים ולהחריש אוזניים"
{{הערה|ציטוט מברגנגרין, מתוך Ernst Klee: ''Das Kulturlexikon zum Dritten Reich. Wer war was vor und nach 1945.'' S. Fischer, Frankfurt am Main 2007, S. 44}}.

בשנת 1946 היגר ברגנגרין ל[[שווייץ]] ואחר כך התגורר למשך שנתיים ב[[רומא]]. החל משנת [[1958]] ועד סוף חייו חי ב[[גרמניה המערבית]] ב[[באדן-באדן]].

ב-[[1952]] הופיע ספרו המוכר ביותר שאחרי המלחמה "''Der letzte Rittmeister'' (1952) שבו הביע ספקנות לגבי ההפתחויות שבתקופה שלאחר המלחמה. דיבר, בין היתר, על "עידן התעשייה" ועל "סטנרדיזציה של ההתנהגות". הוא דגל בעקרונות שמרניים כמו "דבקות במסורת" אם כי לא הטיף להיצמדות נוקשה בדגם זה מול המציאות העכשווית.

==חייו הפרטיים==
מנישואיו עם שרלוטה לבית הנזל נולדו ארבעה ילדים: אולף (שנפטר בינקותו), לואיזה נינו לימים האקלסברגר (ילידת 1924), מריה לימים שיצה-ברגנגרין (2020-1928) ואלכסנדר ברגנבגרין (יליד 1930). בנו של אלכסנדר, מקסימיליאן ברגנגרין הוא ידוע כמבקר ספרות.

==ספרים==
*1923: חוקו של [[אתון (אל)|אתום]] ("Das Gesetz des Atum"), רומן
*1923 : ורדים על עמוד התלייה (''Rosen am Galgenholz'') - סיפורים
*''Schimmelreuter hat mich gossen'' - סיפורים
*1927: Das Kaiserreich in Trümmern ("האימפריה בחורבות"), רומן היסטורי
*1930: הדוכס [[שארל הראשון, דוכס בורגונדיה|שארל הנמהר]] ("Herzog Karl der Kühne");
*1930: הנזיר המשוגע ("Der tolle Mönch");
*1930: קפרי ("Capri");
*1930: שבוע במבוך ("Die Woche im Labyrinth");
*1931: קולמוס הזהב ("Der goldene Griffel");
*1932: העץ הנודד ("Der Wanderbaum");
*1933: מבחן האש ("Die Feuerprobe");
*1934: מסע גרמני ("Deutsche Reise");
*1935: הטירן הגדול והמשפט ("Das Großtyrann und das Gericht"); על איטליה בימי הרנסאנס
*1936: שושנת יריחו ("Die Rose von Jericho");
*1937: שלושת הבזים ("Die drei Falken");
*1938: הפרי המוסתר ("Die verborgene Frucht");
*1939: א.ט.א.הופמן ("E.T.A. Hoffmann");
*1940: בשמיים וכך גם בארץ ("Am Himmel wie auf Erden");
*1942: סיפור מחפשי במטמונים ("Schatzgräbergeschichte");
*1946: קללות וברכות ("Zauber- und Segenssprüche");
*1946: ורד הסולטאן ("Die Sultansrose");
*1949: סימן האש ("Das Feuerzeichen");
*1949: השטן בארמון החורף ("Der Teufel im Winterpalais");
*1952: קפטן הפרשים האחרון ("Der letzte Rittmeister");
*1954: אשת קפטן הפרשים ("Die Rittmeisterin");
*1962: העטרה השלישית ("Der dritte Kranz");
*1937: הקיסר הנצחי ("Der ewige Kaiser"); - שירים - פורסמו באוסטריה בלי שם המחבר
*1945: Dies irae ("Dies irae");- שירים
*1952: אלגיה לומברדית ("Lombardische Elegie");
*1952: חדשות על עוף החול ("Nachricht vom Vogel Phönix");
*1952: הסוד נשאר ("Das Geheimnis verbleibt");
*1955: התאומים מצרפת ("Die Zwillinge aus Frankreich");
*1959: זעם, זמן ונצח ("Zorn, Zeit und Ewigkeit").
* ''Das große Alkahest'', Roman, 1926, 1938
* ''Das Buch Rodenstein'', Novellenzyklus, 1927, 1951
* ''Das Kaiserreich in Trümmern'', historischer Roman, 1927
* ''Der tolle Mönch'', Erzählungen, 1930
* ''Herzog Karl der Kühne oder Gemüt und Schicksal'', historischer Roman, 1930, 1943
* ''Die Woche im Labyrinth'', Roman, 1930
* ''Capri'', Gedichte, 1930
* ''Der goldene Griffel'', Roman, 1931
* ''Zwieselchen'', Kinderbuch, 1931 ff.
* ''Der Wanderbaum'', Gedichte, 1932
* ''Kaschubisches Weihnachtslied'', Gedichte
* ''Die Feuerprobe'', Novelle, 1933
* ''Die Ostergnade'', Erzählung, 1933
* ''Deutsche Reise''. Ein Erinnerungsbuch, 1934
* ''Die Schnur um den Hals'', 1935
* ''Der Großtyrann und das Gericht'', Renaissance-Roman, 1935
** Dramatisierung: Günther Fleckenstein, 1962
** Verfilmung: Günther Fleckenstein, 1966<ref>[http://www.imdb.com/title/tt1436360/?ref_=fn_tt_tt_1 ''Der Großtyrann und das Gericht'' als Film]</ref>
* ''Die Rose von Jericho'', Gedichte, 1936
* ''Die drei Falken'', Erzählung, 1937
* ''Der ewige Kaiser'', Gedichte, 1937
* ''Die verborgene Frucht'', Gedichte, 1938
* ''E. T. A. Hoffmann'', Biographie, 1939
* ''Die Leidenschaftlichen'', Erzählung 1939
* ''Der Tod von Reval'', Erzählungen, 1939
* ''Am Himmel wie auf Erden'', historischer, Roman 1940
* ''Der spanische Rosenstock'', Erzählung, 1940
* ''Das Hornunger Heimweh'', Erzählung, 1942
* ''Schatzgräbergeschichte'', 1942
* ''Dies irae'', Gedichte, 1945
* ''Zauber- und Segenssprüche'', 1946
* ''Die Sultansrose'', Erzählungen, 1946
* ''Das Beichtsiegel'', Erzählung, 1946
* ''Jungfräulichkeit'', Novelle, 1947
* ''Pelageja'', Roman, 1947
* ''Sternenstand'', Erzählung, 1947
* ''Die Hände am Mast'', Erzählung, 1948
* ''Römisches Erinnerungsbuch'', 1949
* ''Das Feuerzeichen'', Roman, 1949
* ''Der Teufel im Winterpalais'', Erzählung, 1949
* ''Das Tempelchen'', Erzählung, 1950
* ''Die heile Welt'', Gedichte, 1950
* ''Die letzte Reise'', Erzählung, 1950
* ''Zwieselchen'', Kinderbuch, 1951
* ''Lombardische Elegie'', Lyrik, 1952
* ''Der letzte Rittmeister'', Erzählband, 1952
* ''Der Pfauenstrauch'', Erzählung, 1952
* ''Nachricht vom Vogel Phönix'', Erzählung, 1952
* ''Die Flamme im Säulenholz'', Erzählungen, 1952
* ''Das Geheimnis verbleibt'', Aufzeichnungen und Bekenntnisse, 1952
* ''Die Sterntaler'', Erzählung, 1953
* ''Die Rittmeisterin'', Roman, 1954
* ''Die Fahrt des Herrn von Ringen'', Erzählungen, 1955
* ''Die Zwillinge aus Frankreich'', Erzählungen, 1955
* ''Mit tausend Ranken'', Gedichte, 1956
* ''Das Netz'', Novelle, 1956
* ''Hubertusnacht'', Erzählung, 1957
* ''Bärengeschichten'', Erzählung, 1959
* ''Zorn, Zeit und Ewigkeit'', Erzählungen, 1959
* ''Der dritte Kranz'', Roman, 1962
* ''Die Schwestern aus dem Mohrenland'', Erzählung, 1963
* ''Räuberwunder'', Erzählung, 1964
* ''Die schönsten Novellen'', 1965
* ''Dichtergehäuse'', Autobiographie, 1966
* ''Und dein Name ausgelöscht'', Erzählungen, 1971
* ''Schnaps mit Sakuska'', Baltisches Lesebuch, 1986
* ''Compendium Bergengruenianum'', Aufzeichnungen 1940–45, 1992
* ''Von Riga nach anderswo oder Stationen eines Lebens'', Bücher, Reisen, Begegnungen, 1992

==ורנר ברגנגרין ומדיה אומנותית אחרת==
*שירו An die Völker der Erde הולחן בצרפת על ידי [[נורברט גלאנצברג]]

==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה}}
* {{Find a Grave}}
*[https://www.youtube.com/watch?v=RxbeHkZv6_U An die Völker der Erde] בערוץ יוטיוב
{{פרופילי קולנוענים-מוזיקאים}}

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים|יישור=שמאל}}

{{מיון רגיל:ברגנגרין, ורנר}}

{{בקרת זהויות}}
[[קטגוריה:סופרים גרמנים]]
[[קטגוריה:גרמנים-בלטים]]
[[קטגוריה:לותרנים]]
[[קטגוריה:נוצרים רומים-קתולים גרמנים]]
[[קטגוריה:משפחת מנדלסון]]
[[קטגוריה:גרמנים שנולדו ב-1892]]
[[קטגוריה:גרמנים שנפטרו ב-1964]]