הצגת המקור של הדף "התיווך הישראלי במלחמת אוקראינה–רוסיה"

[[קובץ:Isaac Herzog at the joint state memorial service for the presidents and prime ministers of Israel who passed away, May 2022 (GPOKBG 4).jpg|ממוזער|ראש ממשלת ישראל [[נפתלי בנט]], המתווך הבינלאומי הראשי בחודש הראשון למלחמה.]]
ב-[[24 בפברואר]] [[2022]] החלה [[מלחמת אוקראינה–רוסיה]], לאחר חודשים של [[המשבר האוקראיני-רוסי (2021–2022)|מתיחות והכנות למלחמה]]. בעוד רוב מדינות המערב קבעו עמדה חד-משמעית לצד [[אוקראינה]], ל[[ישראל]] היו אינטרסים שקשרו בינה לבין שתי המדינות הלוחמות, מה שהעניק לה מעמד מיוחד כמדינה שיכולה לתווך בין הקטבים. זמן קצר לאחר פרוץ הלחימה נוצר [[חלון הזדמנויות]] שבו מנהיגי שתי המדינות הלוחמות היו מעוניינים במשא ומתן: אוקראינה משום שהייתה נתונה בימי לחימה קריטיים על עצם קיומה, ורוסיה שהתברר לה שהפלישה אינה מתקיימת כמתוכנן נוכח הסנקציות החריפות שהוטלו עליה{{הערה|{{וואלה!||האיחוד האירופי: רוסיה תנותק ממערכת SWIFT|3491357|27 בפברואר 2022}}}}. אל חלון זה נכנסה מדינת ישראל כאשר [[ראש ממשלת ישראל|ראש ממשלתה]], [[נפתלי בנט]], תיווך בין [[נשיא אוקראינה]] [[וולודימיר זלנסקי]] ו[[נשיא רוסיה]] [[ולדימיר פוטין]].

במהלך התיווך ישראל תיאמה מהלכים עם שותפותיה ב[[העולם המערבי|עולם המערבי]], ובעיקר [[גרמניה]], שהייתה מעוניינת לשים קץ מהיר ללחימה. שיאו של התיווך הגיע ב[[דיפלומטיה בדילוגים|מסע דילוגים]] שקיים בנט ב-5 וב-6 במרץ בין [[מוסקבה]] ו[[ברלין]]. התיווך הישראלי הוביל לפתיחת שיחות [[משא ומתן]] להסדר, הצליח להגיע לסדרת הסכמות מקומיות ועברו דרכו מספר רב של טיוטות להסדר סיום הלחימה. לבסוף התיווך כשל והמלחמה התעצמה, בראש ובראשונה כיוון שחלון ההזדמנויות החל להיסגר במהלך חודש מרץ, נוכח ניצחונות [[הכוחות המזוינים של אוקראינה|צבא אוקראינה]] ובלימת התקדמות [[הכוחות המזוינים של הפדרציה הרוסית|הצבא הרוסי]]. במהלך התיווך הייתה ישראל בחזית ה[[משא ומתן להפסקת הפלישה הרוסית לאוקראינה|משא ומתן להפסקת המלחמה]] ובלב המגעים המדיניים הבין-לאומיים.

== רקע: עמדות הצדדים ==
במשך עשרות שנים פעלה רוסיה למנוע את זליגת אוקראינה לגוש המערבי, ולשמר אותה תחת [[אזור השפעה|תחום ההשפעה]] שלה. במסגרת זאת ראה ה[[קרמלין]] [[קו אדום]] בהצטרפות אוקראינית ל[[האיחוד האירופי|איחוד האירופי]] או לברית [[נאט"ו]] המונהגת בידי [[ארצות הברית]]. לצד זאת, עם השנים נעה דעת הקהל האוקראינית לכיוון המערב. קריאות אלו הגיעו לשיאן במהפכת [[יברומאידאן]], שהובילה להדחת הנשיא הפרו-רוסי ולפריצתה של [[המלחמה בדונבאס|מלחמת אזרחים]] במזרח המדינה, בחבל [[דונבאס]], שם רוב האוכלוסייה דוברת רוסית ותומכת בהסתפחות לרוסיה. הממשל הרוסי מימן וסיפק תחמושת למיליציות בדלניות שהכריזו על עצמאות דונבאס, ובמקביל ניצלו את התסיסה הפנימית באוקראינה וכבשו את [[חצי האי קרים]]. העימות הפך ל[[מלחמת התשה]] בדונבאס ומאמצים של [[הקהילה הבין-לאומית]] להביא לתיווך בין הצדדים כשלו.

בניסיון להבטיח שרוסיה תימנע מפתיחה ב[[מלחמה כוללת]] באוקראינה, גרמניה העמיקה את התלות האנרגטית שלה ברוסיה, בראש ובראשונה דרך בניית צינורות הגז [[נורד סטרים]] ו[[נורד סטרים 2]]. דרך הגברת התלות, הדבר הגביר את חוסר הכדאיות במלחמה והעלה את ההימור של רוסיה בפתיחה בה. אולם בסופו של יום המלחמה פרצה והמאמצים הגרמניים כשלו. בפרוץ המלחמה התעשייה הגרמנית נפגעה וסבלה ממחסור אנרגטי נוכח סגירת זרימת הגז. ממשל [[וולודימיר זלנסקי|זלנסקי]] באוקראינה סירב מצידו להתכופף לדרישות הרוסים ולהכיר בריבונות הרפובליקות המיליטנטיות בדונבאס. נוכח החשש הרוסי מהצטרפות אוקראינית לנאט"ו ולאיחוד האירופי, הרצון לספח לתוכה את חבל דונבאס ולחזק את אחיזתה במזרח אירופה, החליטה רוסיה בהנהגתו של [[ולדימיר פוטין]] לקדם פלישה רבתי לכל אוקראינה, מתוך הנחת יסוד שתהיה זאת מלחמה קצרה וניצחון קל. התחמשות הצבא הרוסי על הגבול האוקראיני הובילה ל[[המשבר האוקראיני-רוסי (2021–2022)|משבר האוקראיני-רוסי]] והקדימה את הפלישה הרוסית שבאה ב-24 בפברואר{{הערה|{{ynet||שגרירות ארה"ב בקייב תפונה. אוקראינה: "נילחם על ארצנו"|news/article/rkt51jrk9|12 בפברואר 2022}}}}.

למדינת ישראל יחסים דיפלומטיים עם שתי המדינות וקשרים טובים עימן. ישראל צידדה, ברמה המוסרית, במאבקה של אוקראינה לשלמות טריטוריאלית נוכח הפולשנות הרוסית וגיוס המיליציות שקידמה מוסקבה בתוך שטחה, אך במקביל היו לה מחויבויות אסטרטגיות לשמור על קשריה החזקים עם רוסיה. בין היתר חיל משלוח רוסי מקיים חציצה בין [[רמת הגולן]] למיליציות האיראניות על אדמת [[סוריה]]. התיאום בין ישראל לרוסיה הוא הכרחי להמשך שגרת הפעילות הצבאית הישראלית מעל שמי סוריה נגד ההתבססות האיראנית במדינה{{הערה|{{ynet|איתמר אייכנר|רוסיה: "התיאום הביטחוני עם ישראל בסוריה ימשיך כרגיל"|news/article/b1yhnqtxq|27 בפברואר 2022}}}}. כמו כן [[חיל האוויר הרוסי]] מקיים פטרולים על גבול ישראל באופן קבוע, לצד [[חיל האוויר הסורי]]<ref>{{ynet|ynet|עם מיגים ומטוסי סוחוי מתקדמים: פטרול אווירי רוסי-סורי, בגבול הגולן|news/article/rjiko12tf|24 בינואר 2022}}</ref>. על כן, עם פרוץ המלחמה, רוב מדינות העולם המערבי קבעו עמדה נחרצת בגנות הפלישה הרוסית, הטילו סנקציות על רוסיה והחלו לספק אספקה הומניטרית וחימוש צבאי לאוקראינה{{הערה|{{ynet||בריטניה וארה"ב: "ההתקדמות הרוסית מוגבלת". פיצוצים בחרקוב|news/article/bkd3bvlxq|25 בפברואר 2022}}}}. ישראל, מצידה, לפחות בתחילת הדרך, שמרה על עמדה מאוזנת יותר בין הצדדים הלוחמים. היא אומנם גינתה את הפלישה, אך נמנעה מלפעול בכל דרך שהיא נגד רוסיה מלבד ברטוריקה דיפלומטית, והייתה בין המדינות המעטות שישבו על הגדר ויכלו לקדם תיווך, לצד גרמניה ו[[טורקיה]].

== הפלישה והבשלת עמדות הצדדים למשא ומתן ==
[[קובץ:Drive the occupiers out, drive these slaves out President Volodymyr Zelenskyy's address to the residents of Ukrainian cities. (51952063807).jpg|ממוזער|נשיא אוקראינה [[וולודימיר זלנסקי]] בפנייה לעם האוקראיני, 21 במרץ 2022.]]
הפלישה הרוסית נפתחה בליל 24 בפברואר הייתה מרובת [[חזית (לחימה)|חזית]]ות, וכללה פלישת כוחות רוסיים מדרום אוקראינה, ממזרח, מצפון-מזרח ומצפון, דרך הגבול בין אוקראינה ל[[בלארוס]], לכיוון הבירה [[קייב]]{{הערה|{{ynet|רון בן ישי, אייל להמן, סער הס, דניאל סלאמה, איתמר אייכנר|המלחמה נפתחה: טילים על קייב ועל שדות תעופה, רוסיה תוקפת גם מבלארוס|news/article/s1fxl8vlq|24 בפברואר 2022}}}}. התעמולה הרוסית השוותה את הנהגת אוקראינה ל[[גרמניה הנאצית]], ובכירי הממשל הרוסי דרשו בהצהרותיהם להביא ל"[[דה-נאציפיקציה]]" של אוקראינה{{הערה|{{הארץ|ג'ייסון סטלני|הטענה של פוטין ל"דה-נאציפיקציה" של אוקראינה מסווה מסרים אנטישמיים|0000017f-f87f-d887-a7ff-f8ff15090000|27 בפברואר 2022}}}}. משמע, הם דרשו [[טיהור פוליטי]] של הממשל בקייב, כולל [[התנקשות]] בעומדים בראשו, הכרה אוקראינית בסיפוח חבל דונבאס וחצי האי קרים לרוסיה, יצירת מסדרון יבשתי בין קרים לדונבאס על ידי סיפוח אזור [[מריופול]], [[זפוריז'יה]] ו[[חרסון]], [[אזור מפורז|פירוז]] כל אוקראינה מנשק והבטחה שלעולם לא תצטרף לשורות נאט"ו והאיחוד האירופי.

הפלישה הרוסית התבססה על ההנחה שתהיה מלחמה קצרה, קייב תיפול תחת נחת זרועה של רוסיה, ואוקראינה תיכנע תוך ימים ספורים. על בסיס הנחות יסוד אלו גם נשקל גיוס כוח האדם לפלישה, וניתן האישור לפלישה עצמה. גם הערכות המודיעין בעולם המערבי, כולל [[קהילת המודיעין האמריקאית|המודיעין האמריקאי]], הצביעו על כך שרוסיה עומדת לפלוש ושאוקראינה תתמוטט בתוך שבוע פחות או יותר. אוקראינה מצידה התכוננה היטב למערכה. הנשיא וולודימיר זלנסקי החדיר רוח קרב ופטריוטיות באנשיו, הצבא האוקראיני התכונן לקראת הפלישה וה-[[CIA]] העביר לפיקוד העליון האוקראיני את תוכניות הפלישה הרוסית מבעוד מועד. התוצאה הייתה שעם פרוץ ההכרעה, סירובה של אוקראינה להיכנע ולחימתה העיקשת, שברו את הנחת העבודה של רוסיה שיהיה ניצחון מהיר וגזלו אותו מידיה{{הערה|{{הארץ|אלון פנקס|פוטין הופתע מעמידותה של אוקראינה, ובחלוף שנה צובר כישלונות|00000186-7aa7-dc22-afe7-7aff861a0000|23 בפברואר 2023}}}}.

לצד זאת הרוסים הצליחו להתקדם בכל החזיתות, ונכון לסוף פברואר איימו לכבוש את כל אוקראינה. ב[[המתקפה בצפון-מזרח אוקראינה|מתקפה בצפון-מזרח אוקראינה]] נערכה [[לוחמה בשטח בנוי]] בלב העיר [[חרקוב]], ב[[המתקפה בדרום אוקראינה|מתקפה בדרום]] נכבשה [[חרסון]], נערך קרב בפאתי [[קרב מיקולאייב|מיקולאייב]] שבו בלמו האוקראינים את התקדמות הצבא הרוסי מערבה והוטל מצור על [[קרב מריופול (2022)|מריופול]]. ההתרכזות הצבאית העיקרית הייתה ב[[המתקפה על קייב (2022)|מתקפה על קייב]], ונערכו קרבות קשים על הדרכים לתוך הבירה האוקראינית בפרבריה. בנקודה זאת אוקראינה נאבקה על חייה, ועל כן הייתה מעוניינת במשא ומתן. עבור רוסיה, הנחת העבודה שהוליכה אותה למלחמה מלכתחילה התמוטטה, וכעת לא יכלה להחזיר את הגלגל אחורה. על כן ההנהגה הרוסית הייתה פתוחה למשא ומתן בניסיון לשים קץ מהיר לעימות עם מקסימום רווחים מדיניים. שינויים אלו בחזית בראשית הלחימה הם שהובילו לשינוי העמדות בקייב ובמוסקבה והובילו להבשלת התנאים למשא ומתן<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.israelhayom.co.il/news/world-news/article/12985930|הכותב=ארז לין|כותרת="בהצלחה בקייב": כך הוליכו שולל את פוטין לפני הפלישה לאוקראינה|אתר=[[ישראל היום]]|תאריך=[[20 באוגוסט]] [[2022]]}}</ref>.

==משא ומתן להפסקת הפלישה הרוסית לאוקראינה==
{{ערך מורחב|משא ומתן להפסקת הפלישה הרוסית לאוקראינה}}
{{להשלים|נושא=היסטוריה}}

== התיווך הישראלי ==
עם פרוץ המלחמה כבר התקיימו בישראל זה זמן מה דיונים יומיומיים בקבינט ובהערכות מצב בלשכת ראש הממשלה ובמשרד החוץ באשר למתחולל באוקראינה. כאשר פרצה המלחמה עצמה, החליטו [[ראש ממשלת ישראל]] [[נפתלי בנט]] ו[[שר החוץ]] [[יאיר לפיד]] לחלק ביניהם תפקידים. לפיד הפך לדובר הדיפלומטי המרכזי, אשר הרבה להוקיע ולגנות את רוסיה ולחזק את ידה של אוקראינה, בעוד בנט התרכז במגעים מתחת לפני השטח, בתיווך המדיני ובמאמצים להביא את הצדדים לעמק השווה. לפני שהתחילה ישראל בתיווך, לבקשת קייב ומוסקבה, היא תיאמה את מהלכיה עם בעלות בריתה. גרמניה ו[[צרפת]] היו מעוניינים בתיווך מיידי, [[ג'ו ביידן|ממשל ביידן]] האמריקאי היה ספקן בעוד [[הממלכה המאוחדת]] הייתה נץ מדיני, רצתה לראות מלחמה עזה נגד רוסיה והתנגדה למשא ומתן בשלב זה בו תנאי שדה הקרב נוטים בעד התוקפן בעימות. ראש וראשון במשתפי הפעולה במערב עם ישראל במסגרת התיווך היה [[קנצלר גרמניה]] [[אולף שולץ]], שראה עין בעין עם ראש הממשלה בנט בצורך המיידי להביא להפסקת אש. בתוך ישראל היה לראש [[המטה לביטחון לאומי]] [[איל חולתא]] וליועצת המדינית בלשכת ראש הממשלה [[שמרית מאיר]] תפקיד מרכזי בקידום המגעים.

ב-25 בפברואר, יום שישי, יומה השני של המלחמה, טלפן נשיא אוקראינה זלנסקי, ממקום מושבו בבונקר בתוך קייב, לראש ממשלת ישראל בנט, וביקש ממנו סיוע הומניטרי וצבאי גם יחד. בנט הבהיר שישראל, עקב מצבה ה[[גאופוליטיקה|גאופוליטי]] ותלותה בשיתוף הפעולה עם רוסיה, אינה יכולה לספק לאוקראינה תמיכה צבאית. אז העלה זלנסקי בקשה נוספת, והיא שבנט יתווך בינו לבין נשיא רוסיה פוטין, משום שלא היה לו כל דיאלוג עם רוסיה. בנט הסכים וכעבור יומיים התקשר לפוטין, ואמר לו שישראל פתוחה לתיווך בין הצדדים הלוחמים{{הערה|{{ynet|איתמר אייכנר|בנט שוחח עם פוטין; הקרמלין: "ישראל הציעה לתווך מול אוקראינה"|news/article/bk6uuykxc|27 בפברואר 2022}}}}. פוטין מצידו השיב שהוא מוכן לקיומו של משא ומתן ושהוא כבר שלח צוות מיוחד לקיום שיחות להסדר שנמצא בעיר [[הומל]] בבלארוס. בעקבות התיווך הישראלי שלחה גם אוקראינה משלחת מטעמה ונפתחו שיחות משא ומתן, ראשונות מסוגן, בעיר הומל. לפיכך כפתה רוסיה על אוקראינה לנהל משא ומתן תחת אש. הסבב הראשון של השיחות החל בבלארוס ב-28 בפברואר בצהריים אך השיחות הסתיימו ללא הצלחה. תנאי מקדים של רוסיה היה שלא תהיה הפסקת אש בלא הסדר מלא שיסיים את מצב הלוחמה בין המדינות<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.makorrishon.co.il/news/463961/|כותרת=בנט שוחח עם זלנסקי, השניים סיכמו לשמור על קשר רציף|אתר=[[מקור ראשון]]|תאריך=[[2 בפברואר]] [[2022]]}}</ref>.

=== מסעו של בנט ===
[[קובץ:Vladimir Putin and Naftali Bennett (22-10-2021) 1.jpg|ממוזער|225x225 פיקסלים|פגישת בנט–פוטין באוקטובר [[2021]] ב[[סוצ'י]], [[צפון הקווקז]], ארבעה חודשים לפני פרוץ המלחמה. משמאל: השר [[זאב אלקין]].]]
ב-2 במרץ קיים קנצלר גרמניה אולף שולץ ביקור ממלכתי, שתוכנן עוד מבעוד מועד, בישראל, ובמסגרתו נושא מרכזי בשיחות בין הקנצלר לראש הממשלה היו המלחמה באוקראינה. כאמור השניים ראו עין בעין את הצורך המידי במשא ומתן להפסקת הלחימה ובמהלך השיחה ביניהם עלה הרעיון שבנט יקיים מסע דילוגים דיפלומטי למוסקבה כדי להתניע את התיווך. בנט התלהב מהרעיון, בעוד הפקידות הבכירה קיבלה אותו בספקנות, וראש [[המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים|המוסד]] [[דוד ברנע]] התנגד לו. גם שר החוץ לפיד הגיב בספקנות אך נתן לבסוף את תמיכתו במהלך. בנט תיאם את המהלך עם שותפיו במערב וב-3 במרץ טלפן לנשיאים. בנט עצמו העריך שסיכויי ההצלחה של התיווך הם 50% בלבד. בשיחה עם פוטין אמר: "דיברתי עם זלנסקי ואני מרגיש שיש רצון למשא ומתן. רציתי לבוא למוסקבה להיפגש איתך"<ref>{{Citation|title=בנט מדבר|url=https://www.youtube.com/watch?v=qK9tLDeWBzs|accessdate=2023-08-27|language=he-IL}}</ref>. השניים הסכימו לקיים את הפגישה כעבור יומיים, ביום שבת 5 במרץ. בנט הוא אדם דתי ו[[שמירת שבת|שומר שבת]], אך נוכח המלחמה המתחוללת פעל מתוך העיקרון ההלכתי של [[פיקוח נפש דוחה שבת]]{{הערה|{{ynet|עינב חלבי, איתמר אייכנר|בנט על פגישתו עם פוטין: "מסייע בהידברות בין הצדדים, גם אם הסיכוי לא גדול"|news/article/bjx11hjmzq|6 במרץ 2022}}}}.

הטיסה למוסקבה עצמה נעשתה בחשאי, במטוס מאולתר וקטן, והתקיימה במסלול הארוך דרך [[הים הכספי]] ו[[מרכז אסיה]], משום שהנתיב האווירי מעל [[הים השחור]] ושמי אוקראינה היה סגור עקב המלחמה. הפמליה הישראלית כללה, מלבד ראש הממשלה, את ראש המל"ל חולתא, היועצת המדינית מאיר, ו[[משרד הבינוי והשיכון|שר הבינוי והשיכון]] [[זאב אלקין]], שבמשך שנים היה שותף לכל השיחות בין מנהיגי ישראל ורוסיה ושימש אף מתורגמן במהלכן. הפגישה בין בנט לפוטין נערכה בתוך הקרמלין אשר ב[[מוסקבה]], וזאת הייתה הפעם הראשונה מאז פרוץ המלחמה שמנהיג מדינה מערבית נפגש בארבע עיניים עם הנשיא פוטין. השיחה, בת שלוש השעות, התקיימה באווירה טובה. פוטין התוודה שהפלישה מתקיימת שלא כפי שתכנן, אך חיזק את טיעונו שלרוסיה יש אורך נשימה והיא מוכנה ל[[לוחמת שחיקה|מלחמת התשה]]<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.israelhayom.co.il/news/world-news/europe/article/13455042|הכותב=נטע בר|כותרת=פוטין הודה בפני בנט: "האוקראינים קשוחים הרבה יותר משחשבנו"|אתר=[[ישראל היום]]|תאריך=[[17 בדצמבר]] [[2022]]}}</ref>. בנט ניסה להדגיש בפני פוטין את ההשלכות של הסנקציות המערביות, להשיג ממנו ויתורים במשא ומתן המדיני ולקרב בין עמדות הצדדים הלוחמים.

במהלך השיחה הצליח בנט להשיג מפוטין הבטחה שהלה לא יפעל כדי להתנקש בהנהגה האוקראינית, יפסיק את דרישת ה"דה-נאציפיקציה" של אוקראינה, ויתפשר על הסדר שהוא פחות מפירוז אוקראינה מכל נשקה, כפי שדרש תחילה{{הערה|{{הארץ||בנט: פוטין התחייב בפגישתנו בקרמלין כי לא יהרוג את זלנסקי|00000186-1e2a-d840-a78e-7eaa0eac0000|4 בפברואר 2023}}}}. השניים דנו גם בסוגיה הטריטוריאלית, ובנט העלה הצעות אפשריות להסדר, אפילו זמני, כגון הקמת מסדרון תחבורתי רוסי בין קרים לדונבאס במקום סיפוח החבל לתוך רוסיה. מייד בתום השיחה עם פוטין טלפן בנט לזלנסקי, עם הבטחה בידו שרוסיה לא עומדת להתנקש בחייו. משם המריא בנט ל[[ברלין]], להתייעצות עם הקנצלר שולץ, במסגרתה עדכן את האחרון בכל פרטי השיחה עם הנשיא הרוסי, ממנה יצא מעודד. במהלך הטיסה לברלין דלף דבר השליחות המדינית לתקשורת ולידיעת הציבור הרחב{{הערה|{{כלכליסט||בנט טס בסודיות למוסקבה ונועד עם פוטין בקרמלין|world_news/article/r17nxz11b9|5 במרץ 2022}}}}. המהלך הציב את ישראל במוקד המהלכים המדיניים שנועדו לשים קץ למלחמה, והגביר לזמן מה את התמיכה הציבורית בממשלה מבית.

== כישלון ניסיון התיווך ==
לאחר מסע הדילוגים נמשך המשא ומתן, ישראל הייתה מעורה בפרטי המגעים והשיחות בין המשלחות בהומל ועברו דרכה סביב ה-18 טיוטות להסדר שהגישו הצדדים. בנט עצמו המשיך להיות מתווך ישיר בין זלנסקי ופוטין. מתחילת התיווך הביע זלנסקי פעם אחר פעם את רצונו להיפגש עם פוטין בארבע עיניים, והציע לקיים ועידת פסגה ב[[ירושלים]], אך הנשיא הרוסי דחה אותו. בשלב מסוים, כאשר הסיכויים להצלחת התיווך קטנו, נוצר חיכוך בין ההנהגה בישראל ובאוקראינה, כאשר בנט המליץ לזלנסקי לקבל את ההצעה הרוסית כמו שהיא{{הערה|{{וואלה!|ברק רביד|בנט המליץ לזלנסקי: קח את ההצעה של פוטין לסיום הלחימה|3494067|11 במרץ 2022}}}}. ישראל הגישה הצעה לוויתורים אוקראינים אותה זלנסקי דחה על הסף. סיכויי ההצלחה של התיווך גוועו, למעשה, נוכח השינויים בחזית המלחמה שהובילו לסגירתו של חלון ההזדמנויות המדיני להסדר מהיר. עם הזמן השתפר מעמדה של אוקראינה בחזית הקרב, הצבא הרוסי נבלם, ההגנה על קייב הצליחה לבסס קו הגנה סדיר ובחזיתות האחרות גם כן נבלמה המתקפה הרוסית והחלו אף מתקפות נגד מקומיות. על כן קטן הרצון האוקראיני לקיים משא ומתן וירד הלחץ והדחיפות לקיימו מבחינתם, שכן הזמן פעל לעזרתם. רוסיה מצידה התבצרה למלחמת התשה ארוכה.

התיווך הצליח להביא הישגים נקודתיים. למשל, עם נפילת העיר [[מליטופול]] לידי הצבא הרוסי ב[[קרב מליטופול]], נשבה מי שהיה בעבר ראש העירייה. זלנסקי טלפן לבנט בבקשה שהלה יניא את רוסיה מלהוציא את הלז להורג. בנט התקשר לפוטין שנתן לו את מילתו שלא יאונה לו רע, והוא שוחרר בהמשך בעסקת שבויים בתמורה לאוליגרך רוסי המקורב לקרמלין{{הערה|{{ynet||זלנסקי על שיחתו עם בנט: "ביקשתי סיוע בשחרור ראש העיר מליטופול שנחטף"|news/article/r1qcut5z5|12 במרץ 2022}}}}. באמצע חודש מרץ, הציע בנט להיפגש עם זלנסקי באוקראינה, בניסיון לדרבן את השיחות. זאת כדי להתעלות מעל הפערים שבעמדות הצדדים דרך שיחה בארבע עיניים. הרעיון לא יצא לפועל, וכל עוד גברו הניצחונות האוקראינים בשדה הקרב, קטן מרחב הפעולה של זלנסקי והתחדדה עמדתו החד-משמעית להילחם עד לניצחון. בנט העריך מלכתחילה שעצם קיומו של התיווך תלוי על זמן שאול, וחשש מאירוע הדומה לזה שאירע בכפר [[קאנא]] ב[[מבצע ענבי זעם]], שבמסגרתו תיפגע כמות גדולה של אזרחים והטרגדיה האזרחית תסתום את הגולל על השיחות. אירוע מסוג זה אכן הגיע עם [[טבח בוצ'ה]] שנחשף ב-2 באפריל, שבו טבחו חיילים רוסים במאות אזרחים אוקראינים תושבי הכפר [[בוצ'ה (עיר)|בוצ'ה]]. בעקבות גילוי מעשה הטבח גוועו השיחות והתיווך הגיע לסיומו למעשה.

התיווך הישראלי לא צלח, אך הוא הדגיש את החשיבות של ישראל ברמה הגלובלית כנכס עבור [[הקהילה הבין-לאומית]] וחיזק את מעמדה הגאופוליטי בעיני בעלת בריתה ומדינות משקיפות נוכח המלחמה{{הערה|{{ynet|איתמר אייכנר|ה"פייננשל טיימס": בנט הוא המתווך הבינלאומי העיקרי בין רוסיה לאוקראינה|news/article/bkzhatjg5|16 במרץ 2022}}}}. [[ראש האופוזיציה (ישראל)|ראש האופוזיציה]], [[בנימין נתניהו]], תמך במדיניותה של הממשלה נוכח המלחמה באוקראינה ובהמשך גם שיבח את גישת [[ממשלת ישראל השלושים ושש]]<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.bhol.co.il/news/1556995|כותרת=נתניהו שיבח את מדיניות בנט ולפיד ושיתף במחאה הישראלית נגד רוסיה|אתר=בחדרי חרדים|תאריך=2016-07-20|שפה=he|תאריך_וידוא=2023-08-27}}</ref>. הממשלה המשיכה במדיניות של הליכה בין הטיפות בין הצדדים הלוחמים בעימות, וגם יורשתה, [[ממשלת ישראל השלושים ושבע]], המשיכה בגישה זהה<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.israelhayom.co.il/news/geopolitics/article/13604562|הכותב=[[אריאל כהנא]]|כותרת=מהלכת בין הטיפות: ממשלת נתניהו תגנה את רוסיה - רק בפורומים בינלאומיים|אתר=[[ישראל היום]]|תאריך=[[19 בינואר]] [[2023]]}}</ref>.

== קישורים חיצוניים ==
* {{ynet|איתמר אייכנר|המסר החריף לאוקראינה - והפירות הראשונים של התיווך הישראלי|news/article/skcd9msbc|8 במרץ 2022}}
* {{וואלה!|ברק רביד|השליחות של בנט: 6 שבועות של משימה בלתי אפשרית בין מוסקבה לקייב|3560768|22 בפברואר 2023}}

== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:ממשלת ישראל ה-36]]
[[קטגוריה:ישראל: יחסי חוץ]]
[[קטגוריה:הפלישה הרוסית לאוקראינה]]
[[קטגוריה:יחסי ישראל–רוסיה]]
[[קטגוריה:יחסי אוקראינה–ישראל]]
[[קטגוריה:אוקראינה: יחסי חוץ]]
[[קטגוריה:רוסיה: יחסי חוץ]]