הצגת המקור של הדף "הרקע למלחמה הפלופונסית"

[[קובץ:Peloponnese_modis.jpg|שמאל|ממוזער|300px|פלופונסוס, [[תצלום לוויין]]]]
את '''הרקע ל[[המלחמה הפלופונסית|מלחמה הפלופונסית]]''' ניתן למצוא באמצע [[המאה ה-6 לפנה"ס|המאה השישית]] לפני הספירה. באותה תקופה, הייתה [[יוון העתיקה|יוון]] מחולקת ל[[פוליס|פולייס]]{{ביאור|צורת רבים של פוליס}} רבים, אחדים מהם מאוגדים תחת פוליס דומיננטי כמו הפולייס של [[בויאוטיה|בויואטיה]] שסרו למרותה של [[תבאי]] וחלקם [[עצמאות|עצמאיים]] דוגמת הפולייס ב[[לוקריס]]. הפוליס החזק ביותר שכן בחצי האי [[פלופונסוס]] בחלקת ארץ שנקראת "לקדאימון". הלאקדמונים, הידועים יותר בשם [[ספרטה|ספרטנים]] הפילו את חתיתם על ערי יוון והיו מפורסמים במשמעת הברזל ובצבאם החזק. ספרטה לא שלטה על היוונים, אך רובם ככולם, הכירו בעליונותה הצבאית. בין פולייס מן המדרגה השנייה אפשר למנות את אתונה ותבאי ואחריהם את כל היתר. 

== עד המרד האיוני ==

במהלך ה[[המאה ה-7 לפנה"ס|מאה השביעית לפנה"ס]] עלתה ספרטה ככוח המוביל ביוון מהבחינה הצבאית והמדינית. בשנת 555 לפנה"ס לערך הקימה ספרטה את [[הליגה הפלופונסית]]. כאשר פנה [[אריסטגורס ממילטוס]] לעזרת הספרטנים במהלך ה[[המרד האיוני|מרד נגד פרס]] הוא טען כנגד מלכם של הספרטנים [[קלאומנס הראשון]] "שהרי אתם עומדים בראש יוון".{{הערה|הרודוטוס ה' 49}} לעמידה זאת "בראש יוון" לא הייתה משמעות רבה: ספרטה תהיה הראשונה אליה יפנו היוונים לבקשת עזרה מעצם כוחה הצבאי, אך לא כדי לקבל גושפנקה רשמית. הספרטנים התרכזו בענייניהם בתוך פלופונסוס ולא הרבו להתערב בנעשה מחוצה לו. לפי תפישת עולמם, על ספרטה לשלוט שליטה הדוקה ביותר על השטח הקרוב אליה - שליטה באמצעות שיעבוד. על "המעגל השני" של הערים, אשר גבולותיו (בערך) הן הפלופונסוס, העדיפה ספרטה "לשלוט" באמצעות השפעה, ומכאן נבעה תפישתה "כמנהיגת יוון". בתקופה זו, הייתה ספרטה נתונה במאבקים נגד [[ארקאדיה]] ו[[ארגוס]] שהיו שכנותיה הקרובות. מצב זה לא היה ייחודי לספרטה - מאבקים מקומיים בין ערים היו מקובלים ביוון.{{הערה|אתונה נלחמה נגד [[מגארה]] באותה תקופה, מלחמה בה זכה [[פייסיסטראטוס (טיראן)|פייסיסטראטוס]] לראשונה בתהילתו}} גם ספרטה וגם שאר הערים היוניות לא חרגו בדרך כלל מטווח המעגל הקרוב להן. 

גם תחום ההתעניינות של אתונה היה מוגבל ביותר. עד סוף ימיו של פיסיסטראטוס, לא התעניינה אתונה בנעשה מעבר למעגל הגאוגרפי הקרוב לה. מהדחתה של ה[[טיראניה]] וקבלת ה[[דמוקרטיה ישירה|דמוקרטיה]] עלתה אתונה על דרך חדשה. מלבד עליית העוצמה הימית, הביאה התפתחות הדמוקרטיה גם לשוני מהותי בתפישת העולם של האתונאים. האתונאים, בניגוד לשאר היונים, הפסיקו להיות "מרוכזים בעצמם" והתחילו להסתכל לטווח יותר רחוק - לגורמים רחוקים המשפיעים על כלכלתם: התחרות עם ה[[פיניקים]], "הזחילה" של [[האימפריה הפרסית]] המאיימת על עצמאותם ועוד. 

האתונאים, שלא כמו הספרטנים, הסכימו לעזור למרד האיוני מתוך ניסיון לבלום את האימפריה הפרסית וראו בהשתתפותם מעין [[מכה מקדימה]] לאימפריה הפרסית המתפשטת מערבה, כפי שנוכחו האתונאים מתפיסת [[תראקיה]] על ידי הפרסים בזמן מסעם נגד ה[[סקיתים]] (512 לפנה"ס).

== מכישלון המרד האיוני ועד להקמת הליגה האטית דלית ==

המרד האיוני נכשל, ובו התכוון [[דריווש הראשון|דריווש]] להשתמש כעילה להשתלטות על יוון - הוא שלח ליוון שליחים להציע תנאי כניעה. אתונה וספרטה לא התרגשו למראה השליחים ואף החליטו לרצוח אותם, מעשה שבעת העתיקה כמוהו כ[[קזוס בלי|הכרזת מלחמה]]. 

ספרטה, בשלב זה, עדיין הייתה מהוססת במידת מה. לבקשת הסיוע (הטבעית) של אתונה לבלימת מסעו של דריווש (490 לפנה"ס) נענתה ספרטה בחיוב. הספרטנים שלחו כוח משלוח גדול שכלל כ-2,000 [[הופליט]]ים - כוח גדול מאוד במונחי התקופה.{{הערה|לשם השוואה, ל[[קרב פלטאיה]] החשוב בהרבה שלחה ספרטה רק 5,000 הופליטים}} הספרטנים לא יצאו לדרך מיד, אלא התעכבו כ-10 ימים על מנת לציין אירוע דתי. [[היסטוריון|היסטוריונים]] רבים טוענים שהאירוע הדתי שימש להם תירוץ נח שלא לשלוח את כוח המשלוח בזמן ובכך להתחמק מהבטחת העזרה לאתונה. אף על פי שהסיוע הספרטני לא הגיע בזמן, הצליחו האתונאים להדוף את הנחיתה הפרסית על אדמת יוון, במה שנודע כ[[קרב מרתון]]. עם זאת, כוח המשלוח הספרטני נחשב מספיק חזק על מנת לשחרר את אתונה מ[[מצור]] פרסי במקרה של תבוסה. 

הספרטנים, שלא הספיקו להשתתף בקרב, סרקו את גופות המתים והתברר להם גודל הסכנה המרחפת עליהם. 10 שנים מאוחר יותר, לא היו תירוצים לספרטה והם נלחמו במלוא כוחם נגד הצל שבא מהמזרח. ביוזמתה של ספרטה התכנסה [[הליגה הקורינתית|הברית ההלנית]]. בברית זו עמדו ספרטה ואתונה זו לצד זו: ספרטה כמנהיגת יוון, ואתונה כבעלת הכוח הימי המשמעותי שלה. מעשי הגבורה של כל אחד מהצדדים נתפסו בהערצה על ידי הצד השני - עמידת הגבורה הספרטנית ב[[קרב תרמופילאי|תרמופילאי]] וניהול הקרב של אתונה ב[[קרב סלמיס|סלמיס]]. שיתוף הפעולה הגיע לשיאו בקרבות פלטאיה ו[[קרב מיקאלה|מיקאלה]], קרבות בהן שילוב העצמה של שתי הערים הביא לתבוסתה של פרס. לאחר הבסת הפלישה הפרסית, המשיך שיתוף הפעולה האתונאי-ספרטני על מנת להדוף את הפרסים ולשחרר את אחיהם המשועבדים באסיה הקטנה, אולם לאחר שהוסר האיום מעל יוון, הובילו ההבדלים בתפישת העולם של אתונה וספרטה לאט אך בבטחה לקראת פיזור הברית ביניהן.

הסימן הראשון לשינוי ביחסה של אתונה לספרטה היה "הדחתה" מהפיקוד על כוחות יוון. הסיפור שמוסר [[פלוטרכוס]] על חמדנותו של המפקד הספרטני{{הערה|אריסטידס, כ"ג}} נשמע כרכילות היסטורית ותו לא. הסיבה שנראית יותר הגיונית, היא שהקו המסורתי של ספרטה שבו לא פסקה מלנקוט, קו שאומר שלאחר שהוסרה הסכנה העיקרית אין טעם להמשיך ולהעסיק צבא ספרטני הרחק מספרטה - לא התאים לאתונה, שריסוק האחיזה הפרסית [[הים האגאי|בים האגאי]] ובמזרח [[הים התיכון]] היה חיוני להתפתחותה. האתונאים לפיכך, המשיכו את המרדף אחרי הכוחות הפרסיים הנסוגים, ואילו הספרטנים שעניינם במלחמה תם למעשה פרשו יחד עם שאר ערי הפלפונסוס מהברית ההלנית.

== מהקמת הברית האטית דלית ועד לפרוץ המלחמה ==

[[תמיסטוקלס]] היה בין ה[[מדינאי]]ם הבכירים של אתונה. הוא צפה מראש את הסכנה הפרסית ואף את המאבק האפשרי מול ספרטה. הוא היה למעשה אבי ה[[חיל ים|צי]] האתונאי, כאשר ביוזמתו הופנו 200 [[כיכר (יחידת מידה)|טאלאנטים]] שנוספו לקופתה של אתונה אחרי גילוי מרבצי [[כסף (יסוד)|כסף]] חדשים באטיקה לצי. 200 טאלנטים היו בערך מחצית מ[[תקציב]]ה השנתי של אתונה באותה תקופה. כמו כן, דאג תמיסטוקלס לביצור [[פיראוס]] ואתונה גופה.

מ[[הליגה האטית-דלית]] שהוקמה כתוצאה מזהות האינטרסים שנשארה בין אתונה לבין הערים האיוניות והאיים הסמוכים, התפתחה עד מהרה אתונה כ[[האימפריה האתונאית|אימפריה]]. תוך התפתחות האימפריה החלה אתונה לנצל באופן ברור את בעלות בריתה.{{הערה|פרופ' [[ארנסט בדיאן|בדיאן]] במאמר "פריקלס המדינאי": "אבל בימי הנוהג העתיק היה השלטון רב תהילה ומטרה ראויה לכל אריסטוקרט. הניצול הכלכלי היה מעשה שפל, מעשה של בצע כסף". האוליגרכים והאריסטוקרטים, לדבריו, "ראו את האימפריה כמושג של כח וכיבוש, ולא כמושג של ניצול"}}  הניצול של בעלות הברית, איסור יציאה מהברית ואף זריעת התנחלויות (קלרוכויות) על אדמתן של בעלות ברית סוררות היא אחד ההבדלים העיקרים בין אתונה לספרטה.

מכאן נבעה פעילותו של תמיסטוקלס כנגד ספרטה. הוא האמין שספרטה היא האיום הגדול על גידול כוחה של אתונה, ולא פרס שכבר הובסה. מקור עוינותו של תמיסטוקלס כלפי ספרטה אינו ברור, שהרי האחרונה הקפידה להגביל את תחום השפעתה הישירה לפלופונסוס ולא התערבה בנעשה מחוצה לו. ככל הנראה, לקה המדינאי הוותיק ב[[כשל לוגי]] המכונה "[[פרספקטיבה אגוצנטרית]]". זו תופעה מאוד נפוצה המוכרת על ידי ה[[פסיכולוגיה]]: מדובר בהנחה בסיסית של אנשים שהזולת חושב באותה צורה. תמיסטוקלס האמין שגם הספרטנים היו מעוניינים בשלטון ביוון לשם ניצולה הכלכלי - בדיוק כמו האתונאים (בשלב מאוחר יותר ההנחה הזו מקובלת ביותר בקרב האתונאים, אך בשלב זה היא הייתה נחלתם של מתי מעט). כתוצאה מכך עשה תמיסטוקלס ניסיונות להחלשת כוחה של ספרטה. הוא פעל בפלפונסוס על מנת להגביר את הלחץ על ספרטה מצד אויבותיה הטבעיות - ארגוס, ארקאדיה, ו[[אליס (יוון)|אליס]] (471? לפנה"ס). ספרטה בתגובה הבטיחה סיוע לתאסוס במרידתה נגד אתונה (465 לפנה"ס), אולם גם בשל היותה עסוקה במלחמה באיתומי וכן בשל היות תאסוס מחוץ לטווח "המסורתי" של ספרטה נשארה הבטחה זו "על הנייר" בלבד. 

מעשי האתונאים התחילו ליצור עוינות ספרטנית והם דחו את עזרת אתונה שהוצעה להם במלחמתם ב[[הלוט]]ים. אתונה כרתה ברית עם ארגוס (462/1 לפנה"ס), האויבת המרה ביותר של ספרטה, ומיד לאחר מכן כרתה אתונה בריתות עם יתרת היוונים העוינים לספרטה - [[תסאליה]], [[ארקאדיה]] ו[[אליס (יוון)|אליס]]. מהלכים אלה דחקו את ספרטה לעמדה עוינת לאתונה, אך למרות כל זאת טרם גלשה העוינות למלחמה גלויה. אתונה המשיכה במדיניותה [[פרובוקציה|המתגרה]] כלפי ספרטה - כרתה ברית עם [[מגארה]], ניהלה שורה של מלחמות נגד בעלות בריתה של ספרטה, בהן [[קורינתוס (עיר)|קורינתוס]] ו[[איגיינה]] (459 לפנה"ס) ואף תיגברה את ארגוס בהתקפה על ספרטה עצמה.

== המלחמה הפלופונסית הראשונה ==
{{ערך מורחב|המלחמה הפלופונסית הראשונה}}

המלחמה נמשכה ללא הכרעה עד 451 לפנה"ס, אז השתנה מאזן הכוחות באופן דרסטי עקב הגעת ספרטה להסדר עם ארגוס. מחשש לתגובה ספרטנית רחבת היקף, מיהרה אתונה להסכים להפסקת מעשי האיבה. המלחמה הפלופונסית הראשונה הסתיימה ללא הכרעה, אולם היא שינתה לחלוטין את מערכת היחסים בין אתונה לספרטה: ספרטה איבדה את האמון שהיה לה באתונה, שהתחלף בשנאה ובחשד. האתונאים הבינו את ההתקפה הספרטנית עליהם כסימן לצדקת הנחתם המקורית בדבר שאיפות ההתפשטות של ספרטה - זו למעשה [[נבואה המגשימה את עצמה|נבואה שהגשימה את עצמה]]. מכאן ואילך האמין הרוב המוחלט של אזרחי אתונה כי אכן ספרטה היא האיום העיקרי על אתונה.

במצב יחסים זה התמוטטות השלום הייתה רק עניין של זמן. בשנת 441 לפנה"ס שוב הפגינה אתונה את מדיניות הניצול שלה וכבשה את [[סאמוס]], שניסתה לצאת מהברית האטית דלית. האתונאים היו מודעים היטב לעובדה שהתקפה זו הייתה הפרה בוטה של ההסכם עם ספרטה, שחייב כיבוד של [[סטטוס קוו|המצב המדיני הקיים]]. בלחצה של קורינתוס, בעלת ברית חשובה, נמנעה ספרטה מלהגיב על הפרת החוזה. גם העובדה שאתונה פגעה בפוליס מהברית האטית-דלית השפיעה על החלטת ספרטה. לאחר שכיבוש סאמוס עבר בשקט, המשיכה אתונה בהתגרויות והתקיפה את קורינתוס, חברה חשובה בליגה הפלופונסית. התנגשות זו אירעה באפידאמנוס (435-433 לפנה"ס) ובפוטידאה (432 לפנה"ס). זה היה, מבחינתה של ספרטה, [[קאזוס בלי]].

== המלחמה הפלופונסית השנייה ==

פריקלס היה בטוח לחלוטין ביכולתה של אתונה לנצח את ספרטה וכמוהו רוב האתונאים. כאשר ספרטה עשתה ניסיון אחרון למנוע את המלחמה ושלחה לאתונה את מליספוס, כלל לא הרשו לו האתונאים לדבר בפני ה[[אקלסיה]]. 

פרוץ המלחמה הפלופונסית השנייה (431 לפנה"ס) לא שינה את מערכת היחסים בין אתונה לבין ספרטה. האתונאים המשיכו להאמין עד לכניעתם בכוונת ספרטה לשעבדם והמשיכו במלחמה גם כאשר סיכויהם לנצח בה היו קלושים. הספרטנים חששו מאיבוד השליטה בפלופונסוס (הם לא חששו שאתונה רוצה בהכנעתם) ולכן הם ניהלו מלחמת הגנה מוגבלת, ולכן גם פנו לאתונה בהצעות שלום חוזרות ונשנות. מכאן גם נבעה הטקטיקה המוטעית של התקפות על אטיקה גופא והגנה על הפלפונסוס. רק כאשר התחילה ספרטה לפעול כנגד מוקדי כוחה האמיתיים של אתונה - הברית האטית-דלית והאינטרסים האתונאיים ב[[תראקיה]] ו[[כאלקיס]], נאלצה אתונה לחתום על [[שלום ניקיאס]] (421 לפנה"ס). גם חוזה שלום זה לא כובד.

היחסים בין ספרטה ואתונה לא השתנו במשך כל התקופה הזו. מה שכן השתנה היה שהספרטנים הבינו את טעותם: שאתונה אינה מתכוונת להרפות מהם, ומהי הדרך הנכונה להתגונן. הטעויות שביצעה אתונה משלב זה ואילך רק החישו את סופה. גם אחרי כל האסונות שהביאו על עצמם, ובמיוחד תוצאות [[מסע המלחמה לסיציליה|המסע לסיציליה]] (413/5 לפנה"ס), וכאשר עמדה על עברי פי פחת, עדיין סירבה אתונה להצעות השלום הנדיבות של ספרטה (410 ו-406 לפנה"ס). אתונה נכנעה בשנת 404 לפנה"ס. אולם ספרטה מנעה את החרבתה על ידי שאר חברות הברית הפלופונסית, דרישה שבאה בעיקר מכיוונה של אויבתה הוותיקה של אתונה - תבאי.

==ראו גם==
*[[הטקטיקה והאסטרטגיה היוונית]]

== לקריאה נוספת ==
* {{צ-ספר|מחבר=[[משה עמית]]|שם=תולדות יוון הקלאסית|מו"ל=[[הוצאת מאגנס]]|שנת הוצאה=1984|עמ=295-235}} {{ULI|003622758}}
* {{צ-ספר|מחבר=ה. א. ל. פישר|שם=דברי ימי אירופה|מו"ל=[[הוצאת מסדה]]|עמ=48–56|פרק="אתונה וספרטה"|כרך=א}}
* {{צ-ספר|מחבר=[[אלכסנדר פוקס]]|שם=אתונה בימי גדולתה|מו"ל=[[מוסד ביאליק]]|שנת הוצאה=1975|עמ=63-37}}

==ביאורים==
{{ביאורים}}

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:המלחמה הפלופונסית]]