הצגת המקור של הדף "הרמוניה טונאלית"

ב[[מוזיקה]], '''הרמוניה טונאלית''' היא [[הרמוניה]] בעלת משיכה הרמונית ותחושת יציבות.

ההרמוניה הטונאלית (אשר נבדלת מן ההרמוניה האטונלית) היא בעלת [[סולם (מוזיקה)|סולם]], [[טוניקה]], ו[[דומיננטה]], והם אלה שתורמים לתחושת היציבות והמשיכה ההרמונית. בהרמוניה הטונאלית משתמשים לרוב ב[[סולם מז'ורי|סולם המז'ורי]] וב[[סולם מינורי|סולם המינורי]], שנחשבים לסולמות ה"רגילים". בהרמוניה הטונאלית, ישנם מספר סוגים של [[אקורד]]ים: [[אקורד מז'ורי]] (בעל אופי שמח), [[אקורד מינורי]] (בעל אופי עצוב), ספטאקורד (אקורד בעל מתח), [[אקורד מוקטן]] ועוד אקורדים, שהם וריאציות של אקורדים אלה, ופותחו עקב צורך גדול יותר במשיכה הרמונית. בדרך כלל האקורד המוגדל לא מופיע בהרמוניה הטונאלית, משום שאין לו כל משיכה טונאלית, כיוון שכאשר עושים לו [[הרמוניה טונאלית פונקציונלית#היפוכי אקורדים|היפוכי אקורדים]] (הופכים את סדר צליליו), מרווחיו של האקורד נשארים קבועים.

ברוב ה[[יצירה (מוזיקה)|יצירות]], ההרמוניה היא טונאלית, וכך בכל היצירות מ[[המאה ה-17]] וה-[[המאה ה-18|18]], אך ישנם מלחינים כמו [[פרנץ ליסט|ליסט]] (מלחין ל[[פסנתר]]), למשל, שכתב הרמוניה בלתי טונאלית ([[אטונאליות|אטונאלית]]). דוגמה להרמוניה טונאלית, היא המוזיקה הקלאסית המוכרת לנו, ודוגמה להרמוניה אטונאלית היא, למשל, [[מוזיקה מודרנית]]. מספרן של היצירות בעלות הרמוניה טונאלית גדול יותר, והן נפוצות הרבה יותר, מכיוון שפשוט יותר [[הלחנה|להלחין]] הרמוניה טונאלית, והאוזן מורגלת לשמוע יותר את ההרמוניה הטונאלית, ופחות האטונלית. היצירות שנכתבות בהרמוניה הטונאלית הן יצירות מסודרות, בעלות מבנה מסוים ומשקל מסוים. ניתן להגיד שההרמוניה הטונאלית היא "מסודרת", ואילו האטונאלית היא "בלתי-מסודרת". ההרמוניה הטונאלית המסורתית נקראת [[הרמוניה טונאלית פונקציונלית]], והיא נלמדת כיום במגמות המוזיקה ברחבי הארץ.

[[קטגוריה:הרמוניה|טונאלית, הרמוניה]]
[[קטגוריה:תאוריית המוזיקה]]