הצגת המקור של הדף "המנדט הבריטי"

{{מקורות|רמה=שיפור|נושא=היסטוריה}}
{{להשלים|נושא=כלכלה|כל הערך=כן|בערך חוסרים מהותיים כמו פיתוח הכלכלה ותשתיות, נפט, אסטרטגיה צבאית, מה היו מטרות הבריטים}}
{{מפנה|המנדט|מנדט (פירושונים)}}
{{מדינה
| שם = המנדט הבריטי
| מדינה = המנדט הבריטי מטעם חבר הלאומים על פלשתינה (א"י)
| שם בשפת המקור = The British Mandate of the League of Nations for Palestine {{ש}} الانتداب البريطاني لعصبة الأمم من أجل فلسطين
| סוג מדינה = לשעבר
| יבשת = [[אסיה]]
| שפה רשמית = [[אנגלית]], [[עברית]], [[ערבית]]
| עיר בירה = [[ירושלים]]
| העיר הגדולה ביותר = [[ירושלים]]
| משטר = [[מנדט חבר הלאומים]]
| ראש מדינה = [[הנציב העליון]] (מטעם ממשלת [[בריטניה]])
| אזור זמן = +2
| אירועי הקמה = [[מלחמת העולם הראשונה]], [[הצהרת בלפור]], [[כתב המנדט]]
| תאריכי הקמה = [[11 בספטמבר]] [[1922]]{{ש}}(ב-[[1 ביולי]] [[1920]] החל השלטון האזרחי)
| אירועי פירוק = הקמת מדינת ישראל (פירוק סופי)
| תאריכי פירוק = [[15 במאי]] [[1948]]
| ישות קודמת = {{דגל|האימפריה העות'מאנית}} [[התקופה העות'מאנית בארץ ישראל|האימפריה העות'מאנית]]
| ישות יורשת = {{דגל|ישראל}} [[מדינת ישראל]]{{ש}}{{דגל|ירדן}} [[ממלכת ירדן]]{{ש}}{{דגל|ממשלת כל פלסטין||+}} ([[מדינת חסות]] [[ממלכת מצרים|מצרית]])
| שטח בעבר = 25,585.3
| מטבע = [[לירה ארץ ישראלית]]
| מפה = [[קובץ:BritishMandatePalestine1920-HE.png|300px]]
גבולות המנדט הבריטי על פלשתינה (א"י) ועל [[עבר הירדן]], בשנת 1920{{ש}}
{{ש}}[[קובץ:Map of Mandatory Palestine in 1946 with major cities (in English).svg|300px]]
גבולות המנדט הבריטי על פלשתינה (א"י) בשנת 1946
| דגל = Flag of the United Kingdom.svg
| סמל = Public Seal of Mandatory Palestine.png
}}
{{תקופות בארץ ישראל}}
'''המנדט הבריטי מטעם חבר הלאומים על פלשתינה (ארץ-ישראל)''', המוכר ב[[עברית]] בשמות "'''המנדט הבריטי'''" או "'''המנדט'''", היה [[מנדט]] ([[ייפוי כוח]], פיקדון) שקיבלה [[הממלכה המאוחדת]] מידי [[מדינות ההסכמה]] ב[[ועידת סן רמו|וועידת סן רמו]] 1920, וקיבלה לכך [[מנדט חבר הלאומים|תוקף נוסף]] מידי [[חבר הלאומים]] ב-1922. המנדט נועד, בין היתר, על מנת לסייע ליישוב היהודי{{הערה|שם=מנדטאום|[http://unispal.un.org/UNISPAL.NSF/0/2FCA2C68106F11AB05256BCF007BF3CB '''מנדט חבר הלאומים'''], באתר האו"ם{{קישור שבור}}}} ולהבטיח הקמת [[בית לאומי לעם היהודי]] ב[[ארץ ישראל]], ברוח [[הצהרת בלפור]] ועל פי הנאמר ב[[כתב המנדט]].{{הערה|שם=מנדטאום}} ה[[בריטים]] שלטו בארץ ישראל מקיץ [[1917]] ועד חודש מאי [[1948]].
*"'''שלטון המנדט'''" הוא כינוי מקוצר לתקופת שלטון בריטניה בארץ ישראל, שהחל מתוקף המנדט שקיבלה מ[[חבר הלאומים]].
*"'''ממשלת המנדט'''" היא הממשלה הבריטית שפעלה בארץ מתוקף המנדט שקיבלה מחבר הלאומים, משנת [[1923]].
*"'''תקופת המנדט'''" היא ה[[תיקוף|תקופה]] שמכניסת [[הצבא הבריטי]] לארץ ישראל בקיץ [[1917]], ועד לסיום המנדט בחצות הלילה שבין [[14 במאי|14]] ו-[[15 במאי]] 1948.
*'''שטח המנדט''' מ[[נהר הירדן]] ועד [[הים התיכון|לים התיכון]] הוא 25,585.3 קילומטרים רבועים.<ref name="VillStat 1945">{{cite book|title=Village Statistics, April, 1945|url=https://www.nli.org.il/en/books/NNL_ALEPH002249756/NLI|author=Department of Statistics|year=1945|publisher=Government of Palestine}} Scan of the original document at the National Library of Israel.</ref>
*'''פלשתינה (א"י)''' הוא השם הרשמי בעברית של הישות המדינית שהייתה ב[[ארץ ישראל המערבית]] תחת שלטון המנדט. באופן בלתי רשמי, מוכרת גם כ"'''ארץ ישראל המנדטורית'''".

==רקע ומגמות==
במהלך 1917 עם [[המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה|כניסת הצבא הבריטי לדרום הארץ]] ולאחר [[כיבוש ירושלים (1917)|כיבוש ירושלים]] בדצמבר 1917 מידי הטורקים{{הערה|ראו: [[יהודה ואלך]], המערכה הצבאית בארץ-ישראל במלחמת-העולם הראשונה, בתוך: [[משה ליסק]] (עורך), '''תולדות היישוב היהודי בארץ-ישראל מאז העלייה הראשונה''', ירושלים: הוצאת [[האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים]] ו[[מוסד ביאליק]], תשנ"ד-1994, עמ' 97–138}}  הוכרז [[ממשל צבאי]] בריטי על דרומה של ארץ ישראל, במקביל להתייצבות קו החזית במרכז הארץ. הכוחות הבריטיים המשיכו צפונה וכבשו את הארץ כולה בקיץ [[1918]]. [[מנהלת שטח האויב הכבוש]] (OETA דרום) שהוקמה ב-[[23 באוקטובר]] 1918{{הערה|[https://books.google.co.il/books?id=O9ENRvFwZmoC&pg=PA109 Israel: Israel's transition from community to state] בספר Israel: The First Hundred Years (ישראל: מאה השנים הראשונות")}} קבלה אחריות ויישמה בשטח, לימים ארץ ישראל המנדטורית, את [[הסכם המודוס ויוונדי האנגלו-צרפתי 1918]] {{אנ|1918 Anglo–French Modus Vivendi}} מ-[[30 בספטמבר]] [[1918]]. 
ב-[[1 ביולי]] [[1920]] בעקבות החלת [[מנדט חבר הלאומים|משטר המנדטים]] על ה[[לבנט]] ו[[המנדט הבריטי על מסופוטמיה|מסופוטמיה]] על ידי [[ועידת סן רמו#החלטות|ועידת סן רמו]] סיים הממשל הצבאי את תפקידו והחל ממשל אזרחי בריטי בראשות "[[הנציב העליון]]" הראשון [[הרברט סמואל]].{{הערה|כחלק מהליך המינוי, לורד הרברט סמואל חתם על [[מסמך]] האומר: "קיבלתי ממיג'ור ג'נרל סר לואיס ג'יי בולס [המושל הצבאי] ארץ ישראל אחת שלמה", אצל: תום שגב, '''ימי הכלניות''', ירושלים: הוצאת כתר, 1999, עמ' 130.}} 29 בספטמבר [[1923]] הוא המועד הרשמי בו ניכנס לתוקפו ה[[מנדט]] שקיבלה בריטניה מ[[חבר הלאומים]] על ארץ ישראל.{{הערה|הביטוי "המנדט הבריטי", כשהוא נאמר בעברית, מתייחס למנדט הבריטי על ארץ ישראל. אולם התקיימו שטחי מנדט בריטיים גם בארצות אחרות. המנדט על ארץ ישראל הוענק לבריטניה על ידי חבר הלאומים על-פי ההסדרים שהיו מקובלים אז. ארץ ישראל לא הייתה מעולם [[קולוניה|מושבה]] בריטית, ולפיכך ה[[חוק]] וה[[משפטים|משפט]] בה היו שונים במקצת מאלה שנהגו במושבות הבריטיות.}}

אחת מהמטרות המרכזיות של שלטון המנדט הייתה יצירת תנאים שיאפשרו הקמת [[בית לאומי לעם היהודי]] בארץ ישראל, ברוח [[הצהרת בלפור]] ולפי הנאמר ב[[כתב המנדט]].{{הערה|בסעיף 2 ב'''כתב המנדט''' נאמר: "בעל המנדט יהא אחראי להעמדת הארץ בתנאים מדיניים, אדמיניסטרטיביים וכלכליים כאלה, אשר יבטיחו את הקמתו של הבית הלאומי היהודי, כפי שנקבע בפתיחה, ואת התפתחותם של מוסדות שלטון עצמי, וכמו כן את שמירת הזכויות האזרחיות והדתיות של כל תושבי ארץ ישראל, בלי הבדל בין עם לעם ובין דת לדת".}} למטרה זו חייב כתב המנדט את השלטון לאפשר [[עלייה]] של יהודים, לעודד את התיישבותם באמצעות הקצאת קרקעות מדינה{{הערה|סעיף 6 בכתב המנדט קבע כי על השלטונות "בעודם מבטיחים כי הזכויות והעמדות של יתר חלקי האוכלוסייה אינם נפגעים, יסייע בתנאים נאותים לקידומה של ההגירה היהודית, וכן יעודד... התנחלות צפופה של יהודים על הקרקע, כולל אדמות מדינה וקרקעות בור שאינן דרושות לצורכי הציבור"}}. בחלוף השנים נסוגה ממשלת המנדט ממחויבויותיה אלו והטילה הגבלות הולכות ומחמירות על עליית יהודים ורכישת קרקעות לצורך הרחבת [[היישוב]] והתפתחותו הכלכלית, על פי כללי "[[ספר לבן|הספרים הלבנים]]". לפי ספרה של [[ג'ואן פיטרס]] "[[מאז ומקדם]]", אפשרה ממשלת המנדט, בהתעלמות מכוונת, את כניסתם הבלתי חוקית של ערבים רבים לארץ.{{הערה|ג'ואן פיטרס, '''מאז ומקדם''', תל אביב: [[הוצאת הקיבוץ המאוחד]], 2002, פרקים 13–14}} המחלוקת בין ממשלת המנדט לתנועה הציונית בסוגיית היקף עליית היהודים לארץ העמיקה לאחר עליית השלטון הנאצי ב[[גרמניה]] ב-[[1933]], [[הספר הלבן (1939)|הספר הלבן]] מ-1939, והגיעה לשיאה אחרי תבוסת הנאצים ב-[[1945]] על רקע השאיפה היהודית-הציונית להרחיב את היישוב היהודי בארץ ולקלוט את [[פליטי השואה]].

ליחסי שלטון המנדט עם היישוב היהודי היו צדדים שונים. המנדט, שהתבסס על [[הצהרת בלפור]], תרם לביסוס הנוכחות היהודית בארץ ישראל, שימש כחומת מגן שהגנה על היישוב היהודי הקטן ב[[המזרח התיכון|מזרח התיכון]], ואף אפשר קליטה מוגבלת של עולים יהודים מ[[מזרח אירופה]] ומרכזה ערב [[מלחמת העולם השנייה]] ובמהלכה, בשעה שהתרחשה [[השואה]]. עם זאת, משעה שהחלו להתרחש מרידות כנגד השלטון הבריטי מצד התושבים הערבים ופרעות שהם ערכו בתושבים היהודים, במיוחד בשנים האחרונות לקיום המנדט, נראה היה שהבריטים מעדיפים את שמירת השקט והסדר בארץ יותר מאשר את קיום הוראות כתב המנדט לגבי הקמת בית לאומי ליהודים. לקראת סוף [[1945]], במחאה על מדיניות הבריטים, נוסדה [[תנועת המרי העברי]] שפעלה עד אוגוסט [[1946]], ובד בבד הורחבה פעילות [[ההעפלה]]. [[ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראל]] שזומנה לחקור את סוגיית ארץ ישראל לאחר מלחמת העולם השנייה, פרסמה באפריל 1946 מסקנותיה, הקובעות שאין להקים [[מדינה דו-לאומית]] בשטח המנדט. כמו כן המליצה הוועדה לאשר רישיונות עלייה ל-100,000 [[פליטים יהודים לאחר מלחמת העולם השנייה]] עוד בשנת 1946. בריטניה דחתה את המלצות הוועדה וכדי למשוך זמן הציעה ל[[ארצות הברית]] את [[תוכנית מוריסון גריידי]].

==התפתחות היסטורית==
===בין השלטון העות'מאני ובין המנדט===
[[קובץ:Ottoman surrender of Jerusalem restored.jpg|שמאל|ממוזער|260px|כניעת ראש עיריית ירושלים ופמלייתו בפני הבריטים ב-9 בדצמבר 1917]]
ב-[[9 בדצמבר]] [[1917]] נכנע השלטון ה[[האימפריה העות'מאנית|עות'מאני]] ב[[ירושלים]] בפני הבריטים, ויומיים לאחר מכן, ב-[[11 בדצמבר]], קיבל את ה[[כניעה]] הגנרל [[אדמונד אלנבי]], מפקד הכוחות הבריטיים. לאחר ארבע מאות שנות שלטון עות'מאני, החלה תקופת השלטון הצבאי הבריטי בארץ ישראל.
לפי נתוני הממשל הצבאי הבריטי, ב-[[1918]] מנתה אוכלוסיית ארץ ישראל 512,000 מוסלמים, 66,000 יהודים ו-61,000 נוצרים.{{הערה|[[יהושע פורת]], '''[[צמיחת התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית (ספר)|צמיחת התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית 1918–1929]]''', עמ' 31. הערה 7: דו"ח הגנרל קלייטון, 6.12.18. בדו"ח פיילין (Palin) צוין מספר התושבים ב[[מינהל שטחי האויב הכבושים]] {{אנג|Occupied Enemy Territory Administration}} (דרום): כ-647,250.}}

לאחר סיום [[מלחמת העולם הראשונה]] הוקם [[חבר הלאומים]], שקיבל החלטה כי אומות שעדיין אינן מסוגלות לשלטון עצמי, תישלטנה בידי אומות מפותחות יותר, עד שניתן יהיה, בתהליך הדרגתי, להעביר את השלטון לידי התושבים המקומיים.
גישה זו בוטאה בסעיף 22 לאמנת חבר הלאומים, שנחתמה ב[[ועידת השלום בפריז (1919)|וועידת פריז]] ב-[[1919]]. לאחר מכן הוכנס סעיף זה אף ל[[חוזה ורסאי]] שנחתם ב-[[28 ביוני]] 1919. המנדט על ארץ ישראל ספציפית, התייחס לעם היהודי כולו, ולא רק לאותם יהודים שהיו כבר תושבים מקומיים.

באפריל [[1920]] נפגשו נציגי המעצמות ב[[ועידת סן רמו|וועידת סן רמו]] כדי לדון בדרכים ליישום סעיפים אלה ושם חולקו השטחים שנכבשו מידי העות'מאנים במלחמת העולם הראשונה: בריטניה קיבלה את המנדט על [[ארץ ישראל]] ו[[עבר הירדן]], במטרה ליישם את [[הצהרת בלפור]] "...תוך מתן אפשרות לעליית יהודים... ותוך עידוד התיישבות צפופה בארץ".<ref name=":0">{{קישור כללי|כתובת=https://avalon.law.yale.edu/20th_century/palmanda.asp|כותרת=The Avalon Project : The Palestine Mandate|אתר=avalon.law.yale.edu|תאריך_וידוא=2024-03-18}}</ref> עם זאת, סעיף 25 ב[[כתב המנדט]] מציין כי בריטניה הייתה רשאית להוציא את עבר הירדן מתחום הבית הלאומי היהודי, וזאת מכיוון שהשטח נועד לפי תוכניתה להימסר ל[[עבדאללה הראשון, מלך ירדן|עבדאללה הראשון]].<ref name=":0" /> באותה ועידה הוכר גם הקשר ההיסטורי של העם היהודי לארץ ישראל, והיהודים שישבו בארץ קיבלו נתינות ארץ-ישראלית.{{הערה|{{דואר היום||הנתינות הארץ-ישראלית (סעיף מיוחד בחוזה השלום עם תוּרקיה)|19200621|4}}}}

עוד קודם לכן, כבר ב-[[1916]], הסכימו בריטניה וצרפת ב"[[הסכם סייקס–פיקו]]" על חלוקת אותם שטחים, מתוך הנחה ש[[טורקיה]] תיאלץ לוותר, בתום מלחמת העולם, על כל שטחי האימפריה העות'מאנית. ועידת סן רמו שינתה את החלוקה על פי הסכם סייקס–פיקו במידה ניכרת: בריטניה לחצה לקבל שליטה בלעדית על ארץ ישראל, במטרה ליצור רצף טריטוריאלי של האימפריה הבריטית מן [[המפרץ הפרסי]] ועד למזרח [[הים התיכון]]. גבולות המנדט הסופיים נקבעו רק ב-[[1923]], לאחר הכנסת תיקונים קטנים בתוואי הגבול.

===תחילת תקופת המנדט===
[[קובץ:Herbert Samuel listening to the reading of the monarch's manifesto establishing civilian rule in the Land of Israel D220-105.jpg|260px|ממוזער|שמאל|הנציב העליון [[הרברט סמואל]] מאזין לקריאת הכרזת המנדט הבריטי בארץ ישראל, 1922]]
[[קובץ:King george ave 2.jpg|שמאל|ממוזער|260px|חנוכת [[רחוב המלך ג'ורג' (ירושלים)|רחוב המלך ג'ורג']] בירושלים בשנת [[1924]], אחד מהרחובות המרכזיים ביותר בעיר]]
[[קובץ:Palestine Mandate Bills 500mil 1927.png|שמאל|ממוזער|260px| מיל מנדטורי מ-1927, השנה בה הונהגה ה[[לירה ארץ ישראלית|לירה הארץ ישראלית]]. עד אז נעשה שימוש ב[[לירה מצרית|לירה המצרית]]]]

ביולי [[1920]] ירש הממשל האזרחי הבריטי את סמכויות השלטון הצבאי. ב-[[1922]] החליט חבר הלאומים להחיל מנדט על ארץ ישראל, לצורך הקמת בית לאומי לעם היהודי, באחריות בריטניה ככוח המנדטורי. שטח המנדט כלל את ארץ ישראל המערבית וכן את עבר הירדן המזרחי. כתב המנדט כלל את הצהרת בלפור במלואה. באותה שנה, הופרדה עבר הירדן מינהלית מארץ ישראל שממערב לירדן (שכונתה פלשתינה), לפי החלטתו של [[וינסטון צ'רצ'יל]], שר המושבות הבריטי, שניסח [[נייר עמדה]] אשר כונה "[[הספר הלבן הראשון|הספר הלבן של צ'רצ'יל]]". טכנית נותרו "פלשתינה א"י" ו"עבר הירדן" תחת מנדט אחד, אך מבחינה אדמיניסטרטיבית, נוהלו בנפרד. ב-[[14 במאי]] [[1923]], באישור מועצת חבר הלאומים, על פי סעיף 25 של המנדט שאפשר לבריטים לנהל את עבר הירדן בלי זיקה להגשמת הצהרת בלפור, העניקה בריטניה [[אוטונומיה]] לעבר הירדן (במסגרת [[אמירות עבר הירדן]] תחת האמיר עבדאללה) והיא המשיכה להחזיק בשלטון על עבר הירדן במסגרת המנדט עד [[1946]].

שינוי טריטוריאלי נוסף בוצע ב-[[1923]], כאשר הוחלפו אדמות באזור [[רמת הגולן]] שהיו תחת המנדט הבריטי, כנגד אדמות באזור [[מטולה]] שהיו תחת מנדט [[צרפת]]י.

מתחילת תקופת המנדט ועד לסיומו הייתה המערכת המנהלית הבריטית מורכבת בעיקר מאנשי [[השירות הקולוניאלי]] הבריטי המורגלים ליחסים שבין השליטים הקולוניאלים לבין מי שכונו "[[ילידים]]" (באנגלית: Natives). הבריטים חשו עצמם לרוב כנתונים "בין הפטיש ל[[סדן (נפחות)|סדן]]": מצד אחד, המחויבות שנתנו לסייע בהקמת "בית לאומי ליהודים"; מצד שני, המחויבות הבריטית לפי הצהרת בלפור שלא לפגוע בזכויותיהן של הקהילות הלא-יהודיות בארץ וכן הצורך שלהם להתמודד עם התנגדות היישוב הערבי למפעל הציוני. חלק מההנהגה הייתה מסויגת בתמיכתה במטרות הציוניות, לדוגמה הנציב העליון [[הרולד מקמייקל]] ואנשי ממשל כגון [[ג'יימס פולוק]], [[ארנסט ריצ'מונד]] ו[[אדוארד קית'-רוץ']]. לעומתם, אחרים אהדו את היישוב והתנועה הציונית, כמו הנציב העליון [[ארתור ווקופ]], והקצינים [[וינדהאם דידס]] ו[[לואיס אנדרוס]].

===התנגדות האוכלוסייה הערבית לעלייה===
במהלך [[שנות ה-20 של המאה ה-20]] נכנסו לארץ כמאה אלף עולים יהודים, וכששת אלפים מהגרים לא יהודים. העולים נקלטו בארץ על ידי תנועות מיישבות, שקיבלו לרשותן קרקעות - בתנאי שיעובדו על ידי יהודים, וישמשו לצורכי קליטת העלייה. הדבר גרם להתמרמרות בקרב האוכלוסייה הערבית. במקרים מסוימים רכישות קרקע גדולות, מבעלי קרקעות שישבו בחוץ לארץ, גרמו לסילוק התושבים הערבים, שעיבדו את האדמה כאריסים. [[תופעה]] זו גרמה להתנגדות רבה לעלייה בקרב הערבים בארץ.

על מנת להשקיט את הרוחות החליטה הממשלה הבריטית על מכסות לעלייה. הערבים והיהודים כאחד התנגדו להחלטה זו, כל צד מסיבותיו שלו. הערבים התנגדו משום שהמגבלות לא היו מספיק חמורות בעיניהם והעלייה נמשכה, והיהודים התנגדו מכיוון שההגבלות נראו מרחיקות לכת בעיניהם. המתחים התגלגלו לכדי מאורעות דמים, שבהם הותקפו ונרצחו יהודים ובריטים, בעיקר בשנים [[פרעות תרפ"א|1921]], [[מאורעות תרפ"ט|1929]], ובין [[1936]]–[[1939]]. גל המאורעות האחרון כונה בעברית: "[[המרד הערבי הגדול|המרד הערבי]]", כיוון שכלל פעולות נרחבות נגד השלטון הבריטי, ביניהן השבתת נמלי הים.

המדובר, באופן כללי ביותר, בשלושה גלי אירועים שהולידו, כל אחד, ועדות חקירה, דו"חות רשמיים, ו"ספר לבן" משלו ("ספר לבן" - [[מסמך עמדה]] רשמי, בדרך כלל מטעם [[משרד המושבות הבריטי]], הקרוי על שמו של שר המושבות):
*[[פרעות תרפ"א]] (התפרעויות בשנת [[1921]] של המון ערבי באזור [[יפו]], בהן נרצחו 43 יהודים, בהם הסופר [[יוסף חיים ברנר]], ונפצעו 140), הביאו להקמתה של "[[ועדת הייקראפט]]", ובעקבותיו "[[הספר הלבן הראשון]]".
*[[פרעות תרפ"ט]] (התפרעויות בשנת [[1929]] באזור [[ירושלים]], שהובילו לחורבן היישוב היהודי ב[[חברון]] ולהרוגים יהודים רבים), הביאו להקמתה של [[ועדת שו]], שהביאה ל[[דו"ח הופ-סימפסון]], ובעקבותיו את "[[הספר הלבן של פאספילד]]".
*[[מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט]] ([[1936]]–[[1939]]), שהחלו ב-1936 עם [[המרד הערבי הגדול]] כנגד השלטון הבריטי, שארך כשלוש שנים. מאורעות אלו הביאו להקמתן של [[ועדת פיל]], ובעקבותיה [[ועדת וודהד]] ואת "[[הספר הלבן של מקדונלד]]".

בתגובה למאורעות, הקים היישוב היהודי כמה ארגונים צבאיים, העיקרי שבהם, [[ההגנה]], הוקם רשמית ב-1920, אך התגבשותו החלה לאחר [[מאורעות תרפ"ט]] 1929. הוא פעל בתקופות מסוימות בשיתוף פעולה עם השלטון הבריטי, ובתקופות אחרות באופן מחתרתי. ה[[אצ"ל]] וה[[לח"י]] הוקמו במשך [[שנות ה-30 של המאה ה-20|שנות השלושים]], כתאים מחתרתיים של יהודים שהתנגדו לקו המדיני של הנהגת התנועה הציונית, ופעלו בעיקר בלוחמת [[גרילה]]. בשלהי תקופת המנדט פעלו הארגונים הללו כהתנגדות מזוינת לשלטון הבריטים, ובתקופה זו אף שיתפו פעולה ביניהם לזמן-מה. רוב הזמן פעל ארגון "ההגנה" נגד אצ"ל ולח"י.

ממשלת המנדט המשיכה לתמוך באופן עקרוני ברעיון ה"בית היהודי הלאומי", ומאות אלפי עולים נקלטו בארץ, אך עם התגברות מעשי האלימות והקונפליקטים בין יהודים לערבים, שרי המושבות הבריטים שנדרשו לעניין הטילו הגבלות שונות על היקף ממדי העלייה ועל היקף רכישת הקרקעות. כדי למנוע החרפה של הסכסוך הועלו הצעות שונות ליישוב המחלוקת בניסיון להשכין שלום בין יושבי הארץ. פתרון "[[תוכנית החלוקה|החלוקה]]" הועלה לראשונה על ידי אנשי ועדת פיל, אך לאחר מכן נדחה כבלתי מעשי על ידי ועדת וודהד, ושר המושבות מקדונלד. הפתרון שמצא [[רמזי מקדונלד|מקדונלד]] היה הקמת מדינה דו-לאומית על כל השטח של ארץ ישראל, תוך כדי הגבלות חמורות ביותר על העלייה. "הספר הלבן של מקדונלד" הוא המסמך מרחיק הלכת ביותר מבחינת ההבדלים בין מדיניות המנדט בפועל לבין הצהרת בלפור שעמדה בבסיסו.

בשנת 1936 היו בארץ ישראל 400,000 יהודים, כ-30% של האוכלוסייה.{{הערה|[[יהושע פורת]], '''[[צמיחת התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית (ספר)|ממהומות למרידה: התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית 1929–1939]]''', עמ' 208}}

====המרד הערבי====
{{הפניה לערך מורחב|המרד הערבי הגדול}}
[[קובץ:Resistance of Palestinian men and women.png|שמאל|ממוזער|260px|לוחמים ולוחמות ערבים בתקופת המרד הערבי הגדול, 1938]]
[[קובץ:Havlagah bus during 1936-1939 Arab revolt-British Mandate of Palestine.jpg|שמאל|ממוזער|260px|אוטובוס בבעלות יהודית המכוסה במגנים נגד זריקת רימונים ואבנים, בסביבות 1936–1939]]
'''המרד הערבי הגדול''' היה מרד מאורגן של היישוב הערבי נגד השלטון הבריטי שפרץ ב[[ארץ ישראל]] בשנת [[1936]] ונמשך שלוש שנים עד לשנת [[1939]]. המורדים האשימו את הבריטים בכך שהם מסייעים למטרות הציוניות. ב[[היישוב|יישוב היהודי]] כונתה תקופה זו בשם '''מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט'''.

המרד הערבי כלל פעולות איבה אלימות כנגד ה[[יהודים]] בארץ באותה תקופה - יהודים נורו בזמן שעבדו, נסעו וטיילו, וגידולים חקלאיים רבים נשרפו. כמו כן כלל המרד סדרה של תקיפות כלפי כוחות בריטים שהבולטת בהן הייתה רציחתו של [[לואיס אנדרוס]], מושל הגליל בספטמבר [[1937]]. סך הכול נהרגו ונרצחו בפעולות המרד כ-400 יהודים ו-262 בריטים. באותו זמן נהרגו אלפי ערבים-פלסטינים כתוצאה מפעולות הנגד של הבריטים והיהודים, אך גם בשל סכסוכים פנים-ערביים. אלפים נוספים נעצרו.

היישוב היהודי היה חלוק בשאלה התגובה - הלהשיב [[מלחמה]] שערה או להבליג. מנהיגות היישוב החליטה על [[מדיניות ההבלגה]], הקוראת ליהודים לא להגיב במעשי אלימות ובמעשי נקם ללא הבחנה בנוסח "עין תחת עין", אלא לעשות כל מאמץ לפגוע רק באשמים ולא לשפוך דם נקי באוכלוסייה הערבית. מדיניות זו לא הייתה מקובלת על ה[[אצ"ל]]. עם גבור המאורעות, ההנהגה הציונית שינתה את מדיניותה והחליטה על תגובות חריפות יותר: התפתחה שיטת [[לחימה]] של "יציאה מן הגדר" על מנת לתקוף את הכנופיות הערביות בבסיסם. ארגון "[[ההגנה]]" הקים יחידה ניידת בשם "[[הנודדת]]", שלאחר מכן התפתחה ל"[[פלוגות השדה]]", אשר הגנו על היישובים מפני הכנופיות עוד לפני הגיעם ליעד וביצעו מארבים, מרדפים ופשיטות על בסיסי הפורעים.

במקביל, החל שיתוף פעולה עם הבריטים בהקמת [[פלגות הלילה המיוחדות]] באימונו של [[אורד וינגייט]], שכונה "הידיד", אשר טמנו מארבים ופשטו על מרכזי כנופיות ערביות. נוסף לפלוגות הלילה גויסו יהודים כשוטרים מיוחדים ליחידות ה[[נוטרות|נוטרים]], בהם ל[[משטרת היישובים העבריים]], שפעלה להגנת היישובים העבריים.

===מלחמת העולם השנייה===
בזמן [[מלחמת העולם השנייה]] שהו חיילים בריטים רבים בארץ ישראל ששימשה כמקום אספקה והתארגנות לכוחות הבריטים שלחמו באזור [[המזרח התיכון]]. הבריטים חששו שארץ-ישראל כמו שכנותיה נמצאת בסכנת פלישה של הכוחות הגרמניים שהתקדמו בתוך צפון-אפריקה. על היישוב היהודי בארץ עברו [[מאתיים ימי חרדה]] עד שהצליחו הבריטים ב[[קרב אל-עלמיין השלישי|קרב אל עלמיין]] בנובמבר [[1942]] להדוף את הצבא הנאצי שהגיע עד [[מצרים]].

כמו ברוב העולם הערבי, לא הייתה אחדות דעים בקרב הערבים שחיו בשטח המנדט בשאלה באיזה צד לתמוך ב[[מלחמת העולם השנייה]]. רבים הצטרפו לצבא הבריטי, אך אחרים, בהנהגתו של המופתי הירושלמי חאג' [[אמין אל-חוסייני]] תמכו ב[[גרמניה]], על מנת לשחרר את ארץ ישראל מהשליטה הציונית היהודית והבריטית, כפי שהם ראו את מצב הדברים אז. ב-[[25 בנובמבר]] [[1941]] הכריז ה[[מופתי]] (שבשלב זה גורש מהארץ על ידי הבריטים) על [[ג'יהאד]] כנגד כוחות [[בעלות הברית]], ובילה את זמנו ב[[יוגוסלביה]] הכבושה בידי הנאצים.
היישוב היהודי לעומת זאת התייצב לימין הבריטים. ה"כלל" שטבע [[דוד בן-גוריון]] היה: "עלינו לעזור לבריטים במלחמתם כאילו אין ספר לבן, ועלינו לעמוד נגד הספר הלבן כאילו אין מלחמה".{{הערה|ראו [https://kotar.cet.ac.il/KotarApp/Index/Chapter.aspx?nBookID=45141784&nTocEntryID=45239291 כאן]}} הוקמה [[הבריגדה היהודית]] שהייתה חטיבה במסגרת הצבא הבריטי והמוסדות המאורגנים לא רק שעודדו את הגיוס אלא ניסו לכפות אותו באמצעות [[לחץ חברתי]] (מי שלא התגייסו ולא נשאו "תעודת פטור מגיוס" הוכרזו "[[הימנעות מגיוס|משתמטים]]"). בתחילה גם ארגון האצ"ל שיתף פעולה עם הבריטים במלחמה ומפקדו [[דוד רזיאל]] נהרג ב[[שליח]]ות הבריטים ב[[עיראק]]. לאחר בואו של [[מנחם בגין]] לארץ שינה האצ"ל את מדיניותו והכריז על "מרד" מוצהר במנדט הבריטי בפברואר [[1944]], והחל לבצע התקפות כנגד מטרות בריטיות שונות על מנת להביא לסילוק שלטונם מארץ ישראל. צעדים אלו עוררו התנגדות רבה בקרב ראשי המוסדות הנבחרים של היישוב ושל התנועה הציונית, ובראשם בן-גוריון, שפתחו במאבק ציבורי בניסיון לאלץ את האצ"ל והלח"י (שכונו "הפורשים") ולקבל את מרות המוסדות שייצגו את הרוב הגדול של היישוב ושל התנועה הציונית ולחדול מפעולות אלה. שיא המאבק היה [[הסזון]] בו שיתפו פעולה עם הבריטים במאבקם בארגונים, כולל הסגרת חבריהם לבריטים.

===שלהי המנדט===
[[קובץ:1945 - תל אביב רחוב אלנבי פטרולים בריטיים-PHL-1088355.png|ממוזער|260px|1945 - תל אביב רחוב אלנבי פטרולים בריטיים]]
[[קובץ:hashbaatnatsiv.jpg|שמאל|ממוזער|260px|הנציב העליון [[אלן גורדון קנינגהם]] מושבע לתפקידו, ירושלים, נובמבר 1945]]
[[קובץ:Curfew in Tel Aviv H ih 039.JPG|ממוזער|260px|עוצר בתל אביב בזמן "מבצע כריש", 1946]]
[[קובץ:British Mandate of Palestine-1947.jpg|שמאל|ממוזער|260px|[[שוטר]]ים בריטיים בודקים עוברים ושבים ברחוב ב[[ירושלים]], בתקופת המנדט הבריטי על ארץ ישראל, 1947]]
[[קובץ:Graffitti british.jpg|ממוזער|260px|[[גרפיטי]]: "הלאה האימפריאליזם האנגלי!", שנותר עד ימינו על קיר [[בית יהודיוף-חפץ]] ב[[שכונת הבוכרים]] בירושלים (צולם ב-2007)]]
[[קובץ:Davidtowerstamp.jpg|שמאל|ממוזער|260px|שני בולים מנדטוריים נפוצים ובהם דימוי של [[מגדל דוד]] וחותמת של מדינת ישראל מתאריך [[ט' באייר]] תש"ח, 18 במאי 1948. גם לאחר הקמת המדינה המשיכו בשימוש בבולי המנדט מכיוון שאספקת הבולים החדשים, בולי [[דואר עברי]], לא הגיעה לכל חלקי הארץ]]
[[קובץ:YAD BEN ZVI VIEW 110 20120911 131006.jpg|שמאל|ממוזער|260px|ממשלת המנדט פרסמה חוקים ותקנות מפעם לפעם וחלקם קובצו אל ספרים כרוכים, כגון "Laws of Palestine"]]

קצת לאחר תום המלחמה, באוגוסט [[1945]] הוקמה בבריטניה ממשלת [[מפלגת הלייבור|לייבור]] בראשותו של [[קלמנט אטלי]]. כשר החוץ כיהן [[ארנסט בווין]]. תקווה גדולה התעוררה ב[[היישוב|יישוב]]. ראשי מפלגה זו הביעו בעבר התנגדות ל[[הספר הלבן (1939)|מדיניות הספר הלבן]] והציפייה הייתה שמדיניות זו תשתנה. בווין הכזיב את המקווים בקובעו שיש להמשיך במדיניות זו שכן יש להתחשב בדעת הקהל הערבית.

בסוף ינואר [[1946]] הוקמה ועדה נוספת לחקירת שאלת ארץ ישראל. בניגוד לוועדות המלכותיות הקודמות, שהיו על טהרת הבריטים, ועדה זו כללה שישה בריטים ושישה אמריקנים (ומכאן כינויה: [[ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראל|"הוועדה האנגלו-אמריקנית"]]). לוועדה היו שני יושבי ראש, בריטי ואמריקאי. בחודש מרץ הגיעה הוועדה לירושלים וגבתה עדויות מנציגים יהודים וערבים. בין נציגי היישוב היו ד"ר [[חיים ויצמן]] ו[[דוד בן-גוריון]]. אך הוועדה קיימה מגעים בלתי רשמיים גם עם נציגי ה[[ציונות רוויזיוניסטית|רוויזיוניסטים]]. ממצאיה, שכללו שני דוחות, אחד מכל יושב ראש, הוגשו ב-[[20 באפריל]] 1946. עיקר המלצותיה היו:
*מתן 100,000 רישיונות עלייה ("[[סרטיפיקט]]ים") לפליטים יהודים מ[[אירופה]].
*ביטול "[[חוק הקרקעות]]" המגביל רכישת קרקעות על ידי יהודים בארץ ישראל.
*'''לא תוקם מדינה יהודית או ערבית'''. המנדט הבריטי ימשיך לשרור עד ששני העמים הניצים יגיעו ליחסי שלום ביניהם, ולאחר מכן תקום מדינה דו-לאומית, שבה יחלקו היהודים והערבים את השלטון באופן שווה.
*שני העמים, בייחוד היישוב היהודי המאורגן, ישתפו פעולה עם שלטונות המנדט ויפרקו את הכוח המזוין מנשקו (דרישה שהופנתה בעיקר כלפי היהודים).

כל הצדדים דחו את המלצות הוועדה, לרבות הבריטים. הם הציעו לאמריקנים את [[תוכנית מוריסון-גריידי]] ובה הצעה לחלק את הארץ לקנטונים אוטונומיים בכפוף לשלטון בריטי, ולצמצם מאוד את האזור להתיישבות יהודית.

ניסיונם הכושל האחרון של הבריטים היה בין סוף שנת [[1946]] לתחילת [[1947]]. הם ניסו לכנס ועידה כוללת של התושבים בארץ ישראל (יהודים וערבים), מדינות ערב, ממשלת בריטניה וארצות הברית. הוועידה נפגשה פעמיים אבל ללא נציגים מתושבי הארץ, הן המנהיגות היהודית והן המנהיגות הערבית סירבו לקיים את הוועידה.

בחזית המאבק חלה החרפה. הכרזתו של בווין על המשך מדיניות הספר הלבן הביאה בעקבותיה גל מעשי [[גרילה]] נגד הבריטים. [[מחתרות עבריות בארץ ישראל|המחתרות העבריות]] התאחדו ל[[תנועת המרי העברי]] אשר פעולתה הנודעת כ"[[ליל הגשרים]]" ביוני 1946, בוצעה במחאה על הגבלת מספר העולים לארץ והסירוב להעניק את 100,000 ה[[סרטיפיקט]]ים. בעקבות פעולה זו ואחרות פשטו כוחות בריטים (ב"[[השבת השחורה|שבת השחורה]]", [[29 ביוני]] 1946) על אתרים ומקומות ישוב בארץ, עצרו רבים ממנהיגי היישוב, חיפשו ומצאו [[סליק|נשק מוסתר]].

בהמשך אותה שנה, במה שהוגדר כמחאה על המדיניות הבריטית שלא להתיר עלייה של פליטים יהודים לארץ, [[פיצוץ מלון המלך דוד|פוצץ האצ"ל את מלון המלך דוד]] בירושלים. בניין המלון שימש מרכז אדמיניסטרטיבי של ממשלת המנדט ומפקדת הכוחות הבריטיים בארץ. בפיצוץ נהרגו 92 בני אדם, חלק גדול מהם אזרחים יהודים, ערבים ובריטים, שעבדו במקום כפקידים או הגיעו למקום כדי להסדיר את ענייניהם, עקב סירוב המפקד הבריטי לפנות את הבניין לאחר הודעה טלפונית של האצ"ל. בעקבות הפיצוץ פתחו הבריטים ב"[[מבצע כריש]]", במטרה לחסל את המחתרות בארץ ישראל. האירוע עורר זעם רב גם בקרב היישוב היהודי, והביא את "ההגנה" לסיים את התקופה הקצרה של שיתוף פעולה עם אצ"ל ולח"י.

תגובה אחרת, מתונה יותר של היישוב, הייתה ארגון מבצעי [[העפלה]] שבהם הוסעו לארץ ישראל כשבעים אלף יהודים. רובם נתפסו בחופי הארץ ונשלח ל[[מחנות המעצר בקפריסין|מחנות מעצר בקפריסין]] (שהייתה אז מושבה בריטית). הפגנות ענק לביטול הספר הלבן התקיימו בכל ערי הארץ. במקרה אחד - המקרה של אוניית המעפילים [[אקסודוס (אונייה)|אקסודוס]] (שכונתה גם "יציאת אירופה תש"ז") - שבשנת [[1947]] החליטו הבריטים להחזיר את האונייה לצרפת כאמצעי [[הרתעה (אסטרטגיה)|הרתעה]]. צרפת סירבה לתת לאונייה לעגון בנמליה, ולפיכך הובלה האונייה אל [[מחנות העקורים]] בגרמניה שהיו בשליטת בעלות-הברית.

חוסר השקט הביטחוני בארץ העצים את הקולות בבריטניה שדרשו להעביר את כל הנושא לטיפול מוסדות ה[[או"ם]]. ייתכן שבריטניה קיוותה לקבל גושפנקה מן האו"ם להמשיך את שלטון המנדט כפי שהוא, אבל הבריטים לא הוציאו מכלל אפשרות כי העברת ההחלטה לאו"ם יכולה גם להביא לסיום המנדט. בבריטניה היו רבים שהאמינו כי על המדינה להתרכז בענייניה הפנימיים, ולעזוב חלקים מהמושבות מעבר לים אשר גוזלות משאבים כלכליים רבים ואינן מביאות תועלת מרובה.

=== החלטת האו"ם על חלוקת הארץ ותום תקופת המנדט===
[[קובץ:Iaaana.jpg|שמאל|ממוזער|260px|נוסח עברי מודפס של החלטת האו"ם ב[[כ"ט בנובמבר]]]]
[[קובץ:הנציב העליון אלן קנינגהם עוזב את ארץ ישראל.jpg|שמאל|ממוזער|260px|אלן גורדון קנינגהם עוזב בסירה את ארץ ישראל, 14 במאי 1948]]
[[קובץ:דגל מנדט אחרון.JPG|שמאל|ממוזער|260px|הדגל הרשמי של ממשלת המנדט, שהורד מהתורן ב-1948 עם יציאת הנציב האחרון מישראל]]
הבריטים, שהיו נתונים בין הדרישות הסותרות של היהודים והערבים בנוגע לגורל הארץ, החליטו לבסוף להעביר את ההחלטה לארגון [[האומות המאוחדות]]. להחלטה זו היו מספר סיבות: לאחר מלחמת העולם השנייה נקלעה בריטניה ל[[משבר פיננסי]] חמור כתוצאה מהאבדות הקשות בנפש וברכוש שספגה במהלך המלחמה. מושבותיה מעבר לים היוו נטל כלכלי על קופת המדינה, והנסיגה מהן נועדה לחסוך בהוצאות החזקת הפקידות והצבא שם, ולהחזיר לבריטניה כוח אדם שיתרום לשיקום החברה ו[[שוק העבודה]] הבריטי. ההחלטה על יציאת הבריטים מארץ ישראל הייתה חלק מתהליך כולל ונרחב של התפרקות הקולוניאליזם הבריטי לאחר [[מלחמת העולם השנייה]]. האימפריה הבריטית החלה בתהליך הדרגתי של התפנות מרצון, ובתוך פרק זמן קצר עזבה בריטניה את [[הודו]] (1947), [[בורמה]] ([[מיאנמר]]), [[ציילון]] ([[סרי לנקה]]) ומקומות נוספים בשליטתה. בארץ ישראל היו קרוב למאה אלף חיילים ואנשי מינהל בריטים, ובנוסף, פעילות המחתרות והתמשכות הסכסוך היהודי-ערבי, יחד עם בעיית הפליטים היהודים המאיסו על הבריטים את השהות בארץ. כך או כך, לאחר המלחמה, הבריטים תכננו לעזוב את הארץ ולהכריז על סיום המנדט, וחיפשו דרך מכובדת לעשות זאת, תוך גרימת נזק מזערי לעצמם ולתושבי הארץ.

להיסטוריונים [[מאיר זמיר]] ו[[עזרא נשרי]] דעה אחרת על האינטרסים של הבריטים במזרח התיכון ועל [[התוכנית הבריטית בתש"ח]], וכפועל יוצא על פעולותיהם בשטח.

מאיר זמיר טוען כי בה בעת שהמדיניות הבריטית הרשמית של [[מפלגת הלייבור]] בראשות [[קלמנט אטלי]] הייתה התנתקות מפלשתינה-א"י, כחלק ממגמת [[האימפריה הבריטית#דה-קולוניזציה והידרדרות (1945 - 1997)|הדה קולוניזציה]], פעל [[אילטיד קלייטון]] כנציגם הבכיר של גופי המודיעין הבריטי במזרח התיכון, במה שנודע מאוחר יותר על ידי חוקרים כ"תוכנית קלייטון", לשימור וביצור ה[[הגמוניה]] [[האימפריה הבריטית|האימפריאלית של בריטניה]] במזרח התיכון, אל מול [[המלחמה הקרה|האיום הסובייטי המתפתח]] לאחר מלחמת העולם השנייה. כפועל יוצא של האסטרטגיה הזאת שקד קלייטון על הקמת שתי קואליציות פלישה ערביות לארץ ישראל במחצית השנייה של 1947 ותחילת 1948 לסיכול [[תוכנית החלוקה]] ונגזרותיה - [[עלייה]] יהודית של [[פליטי השואה]].{{הערה|{{הארץ|מאיר זמיר (היסטוריון)|חשיפה: המודיעין הבריטי עודד את הפלישה של צבאות ערב לישראל ב–1948|1.2430318|12 בספטמבר 2014}}}}

עזרא נשרי מסכים עם זמיר על התוצאה של המדיניות הבריטית. אולם, ב[[דוקטורט]] בשנת 2016, ובספרו בשנת 2019, על בסיס קריאת מסמכי ארכיון בריטיים, הראה כי המהלכים הבריטיים שהביאו לפלישת צבאות ערב ב[[מלחמת השחרור]] נקבעו בהחלטות ראשי ממשלת הלייבור בלונדון ולא היו סטייה של אנשי המודיעין והצבא במזרח התיכון מהמדיניות הרשמית. למעשה, ביולי-אוגוסט 1947 גברה בממשלת הלייבור ידה של קבוצת בווין (על קבוצת אטלי), שדרשה, דווקא על רקע פינויה של הודו, את חיזוק האחיזה הבריטית במזרח התיכון. על רקע זה יש להבין את פעילותו של קלייטון באזור בכפוף ל[[בווין]] ולשר ההגנה.{{הערה|שם=משגב|עזרא נשרי, [https://www.misgav-link.co.il/node-19707/ עזרא (עיזי) נשרי (גילון) על מלחמת השחרור הישראלית 1948-1947], באתר ישובי [[משגב]], 27 במאי 2016}}{{הערה|[[אפרים לפיד]], [https://www.israeldefense.co.il/he/node/40267 מחקר: המזימה הבריטית לניצחון ערבי במלחמת העצמאות], באתר Israel Defence,{{כ}} 21 בספטמבר 2019}}{{הערה|{{מעריב אונליין|אורי מילשטיין|מחקר חדש שופך אור על מבצע יואב במלחמת העצמאות|news/israel/Article-665657|15 באוקטובר 2018}}}}

משנראה כי המנדט מתקרב לסיומו, ניסה ארגון [[האומות המאוחדות]], כיורשו של חבר הלאומים, לפתור את המתיחות האתנית שהלכה וגברה בארץ בין תושביה היהודים והערבים. על מנת לבחון את פתרון הבעיה, מינה האו"ם ועדה מיוחדת לעניין ארץ ישראל - [[ועדת אונסקופ]], אשר כללה נציגים מארצות שונות. כדי לתת להחלטות אופי נייטרלי, לא הייתה מיוצגת בה אף אחת מן המעצמות הגדולות. ועדת אונסקופ בחנה שתי הצעות מרכזיות. לפי הראשונה בהן, המאמצת את עקרון החלוקה שנוסח לראשונה במסקנותיה של [[ועדת פיל]], ארץ ישראל הייתה עתידה להתחלק לשתי מדינות, ערבית ויהודית, כשהבירה, [[ירושלים]] וסביבותיה, תהיה תחת מנדט בינלאומי. ההצעה השנייה הייתה ליצור מדינה פדרלית דו-לאומית. רוב אנשי הוועדה תמכו בהצעה הראשונה, שנודעה בשם [[תוכנית החלוקה]], וזו אומצה על ידי מליאת האו"ם, על מנת שתיושם עם סיום המנדט. עצם התמיכה הספיקה לממשלת בריטניה להחליט ב־20 בספטמבר 1947 על יציאה מארץ ישראל.{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=מוטי גולני|שם=בריטניה והכרעת 'מלחמת האזרחים' בארץ ישראל: 'מפנה חיפה', אפריל 1948|כתב עת=ציון|כרך=סד, ד|שנת הוצאה=1999|עמ=455–94|JSTOR=23563946}}|שם=גול}} ההחלטה, [[החלטה 181]], התקבלה על ידי האו"ם ב-[[כ"ט בנובמבר]] ([[29 בנובמבר]]) [[1947]]. ב־4 בדצמבר החליטה ממשלת בריטניה כי המנדט יתום ב־15 במאי 1948.{{הערה|שם=גול}}

[[הסוכנות היהודית]], אשר תפקדה כממשלה-בפועל של היישוב, תמכה בתוכנית, וכך גם רוב היהודים. עד היום מציינים ב[[ישראל|מדינת ישראל]] את [[כ"ט בנובמבר]], יום קבלת ההחלטה באו"ם, בתור יום שמחה, וכאחד התאריכים החשובים בתולדות העם היהודי. לעומת זאת, התוכנית נדחתה על ידי ההנהגה הערבית, ועל ידי רובו המוחלט של הציבור הערבי. דחיית התוכנית הייתה מלווה במאבק מזוין כנגד היישוב היהודי מצד הארגונים הערביים המקומיים שנעזרו בכוחות מתנדבים מארצות ערב. המאבק כלל פיגועים ובעיקר מלחמה על צירי התחבורה. בשלב מאוחר יותר, עם חדירת כוחות מתנדבים מארצות ערב השכנות, נעשו גם ניסיונות השתלטות על יישובים. מאבק מזוין זה, שהיה עדיין מוגדר כ[[מלחמת אזרחים]], והתגובות לו מצד הציבור היהודי, היוו את ראשיתה של [[מלחמת העצמאות]].

חלק מן הציבור היהודי, כמו אנשי [[הארגון הצבאי הלאומי]] שבראשות [[מנחם בגין]], דחה את תוכנית החלוקה. אך דעה זו הייתה במיעוט ורוב היישוב קיבל אותה בחגיגות. מנגד, לאחר הצהרת [[אנדריי גרומיקו|גרומיקו]] בעצרת האו"ם, תמך הפלג הערבי של התנועה הקומוניסטית בארץ (שהיה, כמו הפלג היהודי, עושה דברה של [[ברית המועצות]]) בתוכנית החלוקה. בין התומכים המובהקים ממפלגה זו היה [[אמיל חביבי]].

הבריטים שנמנעו ב[[הצבעה]] על תוכנית החלוקה, בחרו לא לשתף פעולה עם ועדת החמישה שהוקמה בידי האו"ם, כדי לאפשר העברה מסודרת של המנדט הבריטי לידי היהודים והערבים, ועמל ארגוני ופקידותי רב ירד לטמיון. עם ראשית [[מלחמת העצמאות]] ופרוץ מעשי האיבה בין הערבים ליהודים לאחר החלטת החלוקה, המשיכו הבריטים להילחם ב[[העפלה]], והקפיאו כספים של הסוכנות היהודית, שהיו מופקדים בבנקים באנגליה. בפברואר 1948 הודיעה בריטניה על הוצאת [[לירה ארץ ישראלית|הלירה הארץ ישראלית]] מ[[גוש הסטרלינג]].

הן היהודים והן הערבים האשימו את הבריטים בכך שהם מסייעים לצד השני, אך למעשה התדלדלות כוחותיהם גרמה לכך שמעורבותם בשמירת הסדר פחתה והלכה והם התרכזו בהגנה על עצמם. כך למשל, כוחות [[צבא ההצלה]] ערכו ניסיונות לכיבוש [[טירת צבי]] ב[[פברואר]] 1948 ו[[משמר העמק]] באפריל, תוך שימוש ב[[תותח]]ים. מצד שני, לא מנעו הבריטים את כיבוש הערים המעורבות: [[טבריה]], [[צפת]] ו[[חיפה]] וכן את כיבושם של כפרים ערביים רבים, בידי היהודים, והתערבו מעט רק ב[[יפו]]. למעשה, הם התרכזו יותר ויותר בשמירת צירי הפינוי, והתערבו רק משאלה עמדו בסכנה, לדעתם. בכל זאת, לעיתים מצאו עצמם הבריטים מעורבים בתקריות אש שונות משני הצדדים. בחודשים ינואר-מאי 1948 נהרגו 144 בריטים.

הבריטים החליטו לסיים את המנדט בשעת חצות שבין 14 במאי ל-15 בו, כאשר הנציב העליון הוריד את דגל בריטניה בנמל [[חיפה]]. ביומו האחרון של המנדט הבריטי, ב-[[14 במאי]] [[1948]] הכריז [[דוד בן-גוריון]] על הקמת מדינת ישראל, ופרסם צווים ראשונים להחלת השלטון החדש החל מחצות הלילה.

גם לאחר סיומו הרשמי של המנדט המשיכו הבריטים להחזיק ב[[המובלעת הבריטית בחיפה|מובלעת צבאית סביב לאזור חיפה]] במחנות באזור [[א-טירה (חיפה)|א-טירה]], [[קריית מוצקין]], [[מחנה המעצר בעתלית]], [[בסיס רמת דוד]], [[שדה התעופה חיפה]] ו[[נמל חיפה]].{{הערה|[http://www.archives.mod.gov.il/pages/Exhibitions/ShowImage.asp?ID=2&PageNo=1&ExhID=2 מנשר שפרסם גנרל גורדון הולמס אלכסנדר מקמילן בדבר הוצאת כוחות הצבא הבריטי מארץ ישראל], באתר של [[ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון]]}} אחרוני החיילים הבריטים עזבו את המובלעת שבצפון הארץ ב-[[30 ביוני]] [[1948]]. כן פינו הבריטים ציוד וחיילים למחנות באזור [[רפיח]], משני עברי [[גבול]] [[ארץ ישראל]] ו[[מצרים]], אותם סיימו לפנות עד [[26 ביולי]].

===המנדט ופעולות איבה כנגד יהודים===
שלטונות המנדט הבריטי היו צריכים להתמודד מול פעולות איבה שגורמים שונים בשני הצדדים, יהודים וערבים, נקטו כלפיהם בתקופות שונות. שני הצדדים טענו כי הבריטים משתפים פעולה עם הצד השני, ועוינים כלפיהם. הערבים טענו כי הבריטים הביאו את היהודים לארץ כחלק ממדיניותם האימפריליסטית. היהודים טענו כי הבריטים לא עושים די למימוש [[הצהרת בלפור]]. ספר ההגנה מציג את טענות הצד היהודי: {{ציטוטון|עמדתה הרשמית של הממשלה הבריטית לגבי המאבק בין היהודים לבין הערבים הייתה של נייטרליות. אולם נייטרליות זו הראתה פנים שוחקות לערבים וזעומות ליהודים}}. הבריטים סגרו את שערי הארץ מצד הים, משם הגיעו בעיקר מעפילים יהודים, {{ציטוטון|לעומת זאת היו גבולות הארץ עם מדינות ערב - גבולות היבשה - פתוחים למעשה למעברן של כנופיות, שבאן לעזרת הערבים הארץ-ישראלים, ולהברחת נשק.{{הערה|[[יהודה סלוצקי]], '''ספר תולדות ההגנה''', (עורך: בן-ציון דינור), ג, ב, עמ' 1344–1345}}}}

ב[[משטרת המנדט]] שירתו בריטים שהגיעו מעבר לים לצידם של מתגייסים מקומיים, יהודים וערבים. עם פרוץ מעשי האיבה בין הצדדים, התפוררה בהדרגה המסגרת המשותפת. היו אף מקרים בהם ערבים ערקו מהמשטרה הבריטית כדי לקחת חלק בפעולות [[טרור]] נגד יהודים. היו גם מקרים בהם יהודים התחפשו לשוטרים בריטים וביצעו פעולות חבלה נגד האוכלוסייה הערבית.

לפחות ארבע התקפות טרור באמצעות [[מכונית תופת|מכוניות תופת]] כנגד אזרחים [[היישוב|יהודים]] בוצעו תוך זמן קצר, בין [[1 בפברואר]] 1948 ל-[[23 במרץ]] 1948.

[[מחתרות עבריות בארץ ישראל|המחתרות]] העבריות ייחסו לשוטרים בריטיים מעורבות ישירה בשתיים מן המתקפות:
* ב-[[1 בפברואר]] התפוצצה מכונית תופת ברחוב הסולל (לאחר קום מדינת ישראל: רחוב החבצלת) ליד בניין ה[[עיתון]] ה[[פלסטיין פוסט]], עיתון יומי בבעלות יהודית בשפה ה[[אנגלית]]. הבניין נהרס, מכונות ה[[דפוס]] עלו באש, ורבים נפצעו. מחקירת האירוע הסיקה הנהגת היישוב כי שוטרים ערבים בריטיים היו מעורבים.
* ב-[[22 בפברואר]] 1948 נערך [[הפיגוע ברחוב בן-יהודה (1948)|הפיגוע ברחוב בן-יהודה]], שבו התפוצצה [[מכונית תופת]] ברחוב בן יהודה, וגרמה למותם של 58 אנשים ולפציעתם של 130. את הפיגוע ערכו עריקים מ[[הצבא הבריטי]], בתמורה לתגמול כספי שהובטח להם על ידי חאג' [[אמין אל-חוסייני]].

ב-[[29 בפברואר]] [[1948]] פרקו הבריטים את נשקם של לוחמי ההגנה ב[[בית חרושת|בית החרושת]] "היוצק" ([[פרשת היוצק]]) במבואות [[תל אביב]] וסמוך לאחר מכן, נרצחו עשרה מהם על ידי ערבים.

==המעמד המשפטי==
נוסחו של [[כתב המנדט]] הכיר בקשר ההיסטורי של [[העם היהודי]] ל[[ארץ ישראל]] וחזר על עקרונות [[הצהרת בלפור]] שעיקרן הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. כתב המנדט אושר על ידי [[חבר הלאומים]] ב-[[24 ביולי]] [[1922]], ובו נקבע, בין היתר, כי "אף שטח ארץ-ישראלי לא יינתן לצמיתות או בחכירה לממשלתה של מעצמה זרה כלשהי ולא יושם באופן כלשהו תחת שלטונה", וכי "ממשלת ארץ-ישראל תעודד... התיישבות צפופה של יהודים על קרקע, לרבות [[אדמות מדינה]] ואדמות שוממות שאינן דרושות למטרה ציבורית".

===שמה הרשמי של הארץ===
השלטון הבריטי קבע כי שמה הרשמי של הארץ באנגלית יהיה "Palestine", בהתאם למסורת אירופית רבת שנים של שימוש בשם זה שראשיתה ב[[פרובינקיה סוריה-פלשתינה]] הרומית. כמו כן הוחלט כי השמות בעברית ובערבית יהיו הגרסאות המסורתיות של השם ה[[לטינית|לטיני]] Palaestina בשפות אלו, בהתאמה: "פלשתינה" ב[[פ|פ"א]] דגושה, ו"فلسطين" (פילסטין) בפ"א רפויה. ברם, ההנהגה היהודית העדיפה את השם "ארץ ישראל" וביקשה שהארץ תיקרא במסמכים מנדטוריים רשמיים כתובים עברית בשם זה, ולפיכך נקבע כפשרה שהשם הרשמי בעברית יהיה "פלשתינה (א"י)". ההנהגה הערבית טענה כי פשרה זו מנוגדת לתנאי המנדט ודרשה כי גם לשם הערבי הרשמי יתווסף מונח ערבי מסורתי (כגון "[[סוריה הדרומית]]"), אך הבריטים דחו דרישה זו.

===חקיקה ומשפט===
{{הפניה לערך מורחב|מערכת המשפט בתקופת המנדט הבריטי}}
שלטונות המנדט החילו מערכת חוקים שהתבססה הן על [[המג'לה]] והן על [[דבר המלך במועצה על ארץ ישראל]], 1922. סימן 46 קבע כי במקרה שאינו מוסדר בחקיקה העות'מאנית, ישפטו בתי המשפט בהתאם למשפט המקובל ודיני היושר האנגליים. במהלך השנים הוציא [[הנציב העליון]] [[פקודה (חיקוק)|פקודות]] בתחומים שונים אשר החליפו את החוקים העות'מאנים.

מערכת החוקים הייתה אחידה עבור כל האזרחים והתושבים בפלשתינה-א"י (למעט כוחות השלטון הבריטיים שהיו כפופים למערכת חוקים מקבילה).

הוקמה רשת [[בית משפט|בתי משפט]], שבעיקרה נותרה זהה גם אחרי קום המדינה. [[בתי המשפט בישראל]] המשיכו אף לשפוט על פי החוקים המנדטוריים, אלא אם אלו הוחלפו או תוקנו בידי [[מועצת המדינה הזמנית]] או מאוחר יותר [[הכנסת]]. עד היום קיימות תקנות מימי המנדט בחוק הישראלי, כגון חלקים נרחבים מה[[חוקים לשעת חירום]].

===השלטון האזרחי===
את השלטון האזרחי בפלשתינה (א"י) ניהלו הבריטים על פי "חוק השיפוט לארצות נכר" האומר כי "[[דבר המלך במועצה]]" בהתייחסו לפלשתינה (א"י) הוא האסמכתא השלטונית והתקנות שתוקנו על פיו הן הכללים והנורמות, כלומר החוקים על פיהם יוסדרו היחסים בין השלטון לאזרחים ובין האזרחים לבין עצמם.
[[קובץ:תעודת התאזרחות של ממשלת פלשתינה (א"י).jpg|ממוזער|שמאל|260px|דוגמה לתעודת התאזרחות, יולי 1939 - משה ואסתר שינבוים מהעיר ולודמירז, פולין]]
תעודת ההתאזרחות נשאה את הכותרת "ממשלת פלשתינה (א"י) - דבר המלך בנוגע לנתינות הפלשתינאית (אי"ת), 1925" מי שקיבל תעודת התאזרחות "יהנה (תהנה) מכל הזכויות המדיניות והזכויות האחרות הכח וההנחות, ויהא (תהא) חייב (ת) בכל החובות והאחריות, ממש כנתין (ה) פלשתינאי (ת) (א"י) מלדה ויחשב (ותחשב) לנתין (ה) פלשתינאי (ת) (א"י) מלדה בכל המובנים".

ממשלת המנדט הוציאה לאור [[עיתון מתעד|עיתון רשמי]] אשר היה קרוי "העיתון הרשמי של ממשלת פלשתינה (א"י)". העיתון כלל מידע על פעילות ממשלת המנדט בארץ-ישראל. מחירו היה 30 [[מיל (מטבע)|מיל]]. (בשנת 1937){{הערה|[https://www.nevo.co.il/law_html/law21/PG-0721.pdf "העיתון הרשמי של ממשלת פלשתינה (א"י)", 23 בספטמבר 1937]}}

<gallery>
קובץ:British Mandate Palestinian passport.jpg|כריכת [[דרכון]] של נתין ארץ ישראלי מתקופת המנדט, שעליה כתוב '''"British Passport"''' ו'''"Palestine"'''
קובץ:Sp21-005.jpg|[[דרכון]] של נתין ארץ ישראלי מתקופת המנדט. הדרכון כולל כיתוב בעברית - '''"פספורט מאת הנציב העליון של הוד מלכותו לפלשתינה (א"י)"'''
קובץ:הרב כדורי צעיר.JPG|תעודת זהות מנדטורית של הרב [[יצחק כדורי]]. הסעיף המקביל לסעיף ה"לאום" בתעודות הזהות הישראליות הוא כאן הסעיף Race שכוונתו הוא "קבוצת מוצא".
קובץ:Mandateid.JPG|תעודת זהות של יהודיה (רחל אוני) מימי סוף המנדט. החותמת '''"נשיאת תעודת זהות זו אינה יוצרת בשום פנים זכות למגורים חוקיים בארץ ישראל"''' נועדה למנוע לגיטימציה ל[[מעפילים]] השוהים בארץ באופן לא חוקי.
קובץ:1946 PASSPORT.jpg|דרכונה המנדטורי של גברת דבורה דיין, אמו של [[משה דיין]]
קובץ:תעודת התאזרחות של ממשלת פלשתינה (א"י).jpg|'''ממשלת פלשתינה (א"י) - דבר המלך בנוגע לנתינות הפלשתינאית (אי"ת), 1925'''. תעודת התאזרחות של משה ואסתר שינבוים, 1939.
קובץ:British Consul General Visa For Israel Palestine 1933 Djerassi Family Salonica.jpg|alt=British Consul General Visa For Israel Palestine 1933 Djerassi Family Salonica|ויזה מנדטורית למשפחה יהודית (אברהם ג'רסי ומשפחתו) להיכנס לארץ ישראל (פלשתינה). '''הויזה אושרה לנסיעה אחת בלבד''' ובתוקף עד לסוף אותה השנה, 1933, חתומה על ידי נציבות המנדט הבריטי, סלוניקי.
</gallery>

===הנציב העליון===
{{הפניה לערך מורחב|הנציב העליון}}
ראש ממשל המנדט נקרא [[הנציב העליון]]. הנציב העליון הראשון היה היהודי [[הרברט סמואל]]. סגנו וממלא מקומו של הנציב העליון כונה [[המזכיר הראשי של ממשלת המנדט]] ובתפעול השוטף היה אחראי על כל הפעילות האדמיניסטרטיבית השלטונית. הנציב העליון היה בא כוחו של המלך, ובכך מונה לעמוד בראש השלטון, הן הצבאי והן האזרחי. מעשית היה כפוף ל[[משרד המושבות הבריטי]] ולשר המושבות כנציגו של המלך. סמכות הנציב העליון כללה הוצאת צווים, פקודות ותקנות שנועדו להסדיר את השלטון ואת חיי האזרחים. בנוסף, היה הנציב הסמכות למינוי שופטים.
[[קובץ:Chancellor.jpg|שמאל|ממוזער|260px|[[אריח]] מימי המנדט, המשמר את שמו של [[ג'ון צ'נסלור]]. לאחר קום מדינת ישראל שונה שם הרחוב ל[[רחוב שטראוס]] בירושלים.]]
'''רשימת הנציבים העליונים:'''
#סר [[הרברט סמואל]] (1920–1925)
#הלורד [[הרברט פלומר]] (1925–1928)
#[[ג'ון צ'נסלור]] (1928–1931)
#[[ארתור ווקופ]] (1931–1938)
#[[הרולד מקמייקל]] (1938–1944)
#[[ג'ון ורקר, הוויקאונט השישי מגורט]] (לורד גורט) (1944)
#[[אלן גורדון קנינגהם]] (1945–1948)

===חלוקה מנהלית===
[[קובץ:Mandatory Palestine Administrative Map Hebrew Final.png|שמאל|ממוזער|260px|החלוקה המנהלית למחוזות ונפות בתקופת המנדט]]
[[קובץ:Jewish zones 1947.jpg|שמאל|ממוזער|260px|תפרוסת [[היישוב|היישוב היהודי]] בשנת [[1947]]]]

בתקופת המנדט חולקה הארץ ל[[מחוזות המנדט הבריטי|מחוזות]] שגבולותיהם השתנו לעיתים. החלוקה האחרונה שנערכה בשנת [[1946]] קבעה שישה [[מחוז]]ות ו-16 נפות:
{|
|-
|width="33%" valign="top"|
*'''[[מחוז הגליל]]'''
**[[נפת צפת (המנדט)|נפת צפת]]
**[[נפת עכו (המנדט)|נפת עכו]]
**[[נפת טבריה]]
**[[נפת נצרת]]
**[[נפת ביסאן]] (בית שאן)
* '''[[מחוז חיפה (המנדט)|מחוז חיפה]]'''
**[[נפת חיפה (המנדט)|נפת חיפה]]
|width="33%" valign="top"|
*'''[[מחוז שומרון]]'''
**[[ג'נין (נפה)|נפת ג'נין]]
**[[נפת טולכרם (המנדט)|נפת טולכרם]]
**[[נפת שכם]]
*'''[[מחוז לוד]]'''
**[[נפת יפו]]
**[[נפת רמלה (המנדט)|נפת רמלה]]
|width="33%" valign="top"|
*'''[[מחוז ירושלים (המנדט)|מחוז ירושלים]]'''
**[[נפת ירושלים (המנדט)|נפת ירושלים]]
**[[נפת רמאללה]]
**[[נפת חברון (המנדט)|נפת חברון]]
*'''[[מחוז עזה]]'''
**[[נפת עזה (המנדט)|נפת עזה]]
**[[נפת באר שבע (המנדט)|נפת באר שבע]]
|}
כל מחוז נוהל על ידי מושל המחוז (District Commissioner) שהיה לרוב קצין ב[[הצבא הבריטי|צבא הבריטי]].
כל נפה נקראה על פי העיר המרכזית בה,{{הערה|Gudrun Krämer (2008) ''A History of Palestine: From the Ottoman Conquest to the Founding of the State of Israel'' Translated by Gudrun Krämer and Graham Harman, Princeton University Press, {{ISBN|0691118973}} p 16}} ונוהלה בידי עוזר מושל המחוז (Assistant District Commissioner) שנעזר בקצין המחוז (District Officer). הקצין האזורי היה ערבי או יהודי, לפי הרוב האתני שהרכיב את אוכלוסיית הנפה.

==האוכלוסייה בזמן המנדט==
בשנת [[1922]] ערכו הבריטים את [[מפקד אוכלוסין 1922 של ארץ ישראל]] שהיה ראשון בתקופת שלטונם. האוכלוסייה מנתה 752,048 נפשות, מהן 589,177 מוסלמים, 83,790 יהודים, 71,464 נוצרים, ו-7,617 בני דתות אחרות. אחרי [[מפקד אוכלוסין 1931 של ארץ ישראל]], גדלה האוכלוסייה ל-1,036,339 אנשים, מהם כ-750,000 מוסלמים, 175,000 יהודים, וכמאה אלף נוצרים. לא נערכו מפקדים נוספים, אולם שלטונות המנדט הכינו בתחילת [[1946]] אומדן של האוכלוסייה בסוף שנת [[1945]], [[סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל]], האומדן התבסס על רישומי לידות, פטירות, והגירה. עם זאת, מרכיבים רבים, כהגירה בלתי ליגאלית (יהודית וערבית), ניתן היה להעריך רק בקירוב. לפי אומדן זה מנתה האוכלוסייה בארץ בשנת 1945 כ-1,750,000 אנשים, מתוכם למעלה מ-1,000,000 מוסלמים, למעלה מ-550,000 יהודים, וכ-135,000 נוצרים.{{הערה|[[יעקב שמעוני]], '''ערבי ארץ ישראל''', תל אביב: [[עם עובד]], תש"ז; פרק רביעי: המוסלמים בארץ ישראל, עמ' 63}}

86% מהעולים היהודים ש[[עלו לארץ ישראל]] בתקופת המנדט הגיעו אליה מאירופה.{{הערה|[[אביבה חלמיש]], '''ירושלים בתקופת המנדט הבריטי''' (יחידה 10 בקורס '''ירושלים לדורותיה'''), [[האוניברסיטה הפתוחה]], תשפ"א–2020, עמ' 43.}}

==כלכלה בתקופת המנדט==
{{להשלים|פסקה=כן|נושא=כלכלה}}
===אנרגיה===

==התארגנות היישוב היהודי בזמן המנדט==
תקופת המנדט הייתה תקופה של עיצוב היישוב היהודי והתארגנותו. היישוב היה מאורגן כך, שעם תום תקופת המנדט, היו רבים מהמוסדות הנדרשים לצורך פעולתה של מדינה עצמאית כבר קיימים ופועלים מזה שנים. המדובר במספר סוגי מוסדות:
*מוסדות נבחרים – בשנת [[1927]] אושרו המוסדות היהודים הנבחרים בשם הקיבוצי '''"[[כנסת ישראל (ארגון)|כנסת ישראל]]"'''. המדובר היה בשלושה מוסדות – "[[אספת הנבחרים]]" מעין פרלמנט של יהודי הארץ. "[[הוועד הלאומי]]" – הזרוע המבצעת של אספת הנבחרים, ו"[[הרבנות הראשית]]". גופים אלו עסקו בכל אותם נושאים הדרושים להסדרת חיי היום יום, כגון סעד, חינוך, תרבות ושירותי דת.
*'''[[הסוכנות היהודית]]''' – על פי [[הצהרת בלפור]], [[ממשלת בריטניה|הממשלה הבריטית]] תקיים מגעים עם "סוכנות ראויה" של יהודי העולם. בשנת [[1929]] הוקם גוף ייצוגי ששמו "הסוכנות היהודית", אשר איחד כמה גופים קיימים כגון "[[ועד הצירים]]", "[[המשרד הארצישראלי]]", "[[הוועד הפועל הציוני]]" ועוד. הסוכנות היהודית פעלה במיוחד בתחומי ה[[עלייה]], הקליטה וה[[התיישבות]], והייתה מעין "משרד החוץ" של המדינה שבדרך.
*'''[[ההסתדרות]]''' – בשנת [[1920]] הוקמה "ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל". תפקידה של זו היה כפול. ראשית, שימשה כ[[איגוד מקצועי]] חזק לעובד היהודי. שנית, יצרה מקורות תעסוקה, וגופים כלכליים רבים כחברות בנייה, [[חברת ביטוח]], [[הוצאה לאור]] של [[עיתון]] ועוד, שהיו דרושים לפיתוח המדינה, וליצירת מקומות תעסוקה. כן דאגה ההסתדרות לרווחת העובדים (באמצעות "[[משען (דיור מוגן)|משען]]") ולבריאותם (באמצעות [[קופת חולים כללית]]).
*'''[[ההגנה]]''' – על אף תפקידן ההיסטורי החשוב של המחתרות האחרות, עיקר התרומה לבניין הכוח הצבאי של המדינה שבדרך הייתה של מחתרת "ההגנה", שהיוותה את אבן הבניין העיקרית ממנה נבנה צבא ההגנה לישראל לאחר קום המדינה.

==מורשת השלטון הבריטי==
[[קובץ:OldRoadFromJerusalemToJericho.jpg|שמאל|ממוזער|260px|דרך בריטית ישנה שנסללה באזור [[מדבר יהודה]]. ניתן לראות את אבני התמך האופייניות לשיטה הבריטית.]]
הבריטים שלטו בארץ למעלה משלושה עשורים והשאירו חותם ברור על אופייה וגם על דמותה של מדינת ישראל לעתיד לבוא. השפעה זו באה לידי ביטוי במספר תחומים:
*'''תשתיות''' – הבריטים השקיעו משאבים רבים בתשתיות [[תחבורה|תחבורתיות]] שאפשרו ניעות משופרת ברחבי הארץ וחיבורה לארצות השכנות; הפיתוח העניק להם יתרון שלטוני ואסטרטגי בארץ, ובאמצעותו סופקה תעסוקה לתושבים. במיוחד ניכרה בנייה של תשתיות תעבורה בפתחן של הערים הגדולות [[תל אביב]] ו[[ירושלים]] והרחבת [[מסילת רכבת|מסילות ברזל]] ופיתוח מערכת [[רכבת|רכבות]]. חותמו של הפיתוח הבריטי ניכר בעשורים הראשונים של מדינת ישראל, למשל ב[[נמל חיפה]] שנשאר נמלה המרכזי של ישראל עד הקמת [[נמל אשדוד]].
*'''סדרי שלטון ומשפט''' – הבריטים הנהיגו מערכת שלטון מסועפת הבנויה על עקרונות ניהול וארגון מודרניים. מדינת ישראל ירשה הרבה מעקרונות המשפט המנדטורי האנגלי לתוך מערכת המשפט שלה לאחר קום המדינה, כולל החקיקה בתחום התכנון והבנייה,{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=ענת בר כהן|שם=הליך החקיקה של חוק התכנון והבנייה תשכ"ה-1965 בהקשרם של "מוסדות התכנון" (פרק ב' לחוק) ו"תוכניות" (פרק ג' לחוק) |כתב עת=עבודת דוקטוראט, אוניברסיטת בר-אילן|מו"ל=|שנת הוצאה=תשס"ח}}}}{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=ענת בר כהן|שם=חקיקה במרחב קולוניאלי: ביטויי המדיניות המנדטורית בחקיקת התכנון הפיזי בארץ ישראל|כתב עת=קרקע|כרך=63|עמ=52–77}}}} שהחלה בארץ-ישראל עם כינון המנדט.
*'''פיתוח ירושלים''' – הבריטים קבעו את [[ירושלים]] כבירת הארץ, כהמשך להיותה בירת סנג'ק ירושלים העות'מאני ולהיותה בירת ממלכת ירושלים בתקופת ה[[צלבנים]], והשפיעו על עיצוב נופה לדורות, כאשר תיקנו את התקנה המחייבת לבנות בניינים מצופי [[אבן לבנייה|אבן]] בירושלים.
*'''צה"ל''' – מיקום בסיסי [[צה"ל]], כגון [[תל השומר]] ו[[צריפין]], מקורו בבסיסים בריטיים שהוקמו במקום; וכן חלק נכבד מהקצינים הבכירים ביותר בצה"ל לאחר הקמתו רכשו את עיקר ניסיונם הצבאי במסגרת הצבא הבריטי, ועובדה זו הביאה להשפעת המורשת הבריטית על עיצוב דפוסיו של הצבא החדש.

==חללי האימפריה הבריטית בארץ ישראל==
במהלך כיבוש [[סיני]] וארץ ישראל ובשנות המנדט הבריטי איבדה [[האימפריה הבריטית]] 14,493 חיילים: 12,197 - ממלחמת העולם הראשונה, ועוד 2,296 מתום מלחמת העולם הראשונה, עד תום המנדט הבריטי על ארץ ישראל.

[[חללי האימפריה הבריטית בארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה#חללי האימפריה הבריטית בארץ ישראל|לפי נתוני "הוועדה האימפריאלית"]], הממונה על הנצחת זכרם של חיילי האימפריה הבריטית, עולה כי מספר חללי המלחמה (1914–1918) שנקברו בבתי הקברות הצבאיים הוא 12,197: מזה 75% בריטים, 6% מ[[הראג' הבריטי]] ו-6% מ[[אוסטרליה]] ו[[ניו זילנד]].

עוד קבורים בבית הקברות 1,025 חיילים שמתו בפעילות בלתי-מלחמתית.

ב[[קפלה|קפלות]] זיכרון הוצבו [[לוח זיכרון|לוחות זיכרון]] ל-3,647 חללי מלחמת העולם הראשונה ועוד 28 לוחות זיכרון לאלה שמתו לאחר מכן. סך הכול הונצחו 13,350 חללי מלחמה. יוצא כי חלק מהחללים שנקברו בבתי הקברות הונצחו גם בקפלות שהיו רק בבתי הקברות בירושלים וב[[רמלה]].

בבתי הקברות הוטמנו גם חיילים בריטיים שנהרגו לאחר מלחמת העולם הראשונה, בין השאר בזמן [[המרד הערבי הגדול]], וכתוצאת מפעולות [[תנועת המרי העברי]] וב[[מלחמת העולם השנייה]] - סך הכול 2,296 חללים, מתוכם 1,933 בריטים. מבין הסך הכולל היו 561 חיילים שמתו בפעילות בלתי-מלחמתית.

==ראו גם==
*[[גבול הצפון]]
*[[כתב המנדט]]
*[[דבר המלך במועצה על ארץ ישראל]]
*[[פרשת היוצק]]
*[[ירושלים בתקופת המנדט הבריטי]]

==לקריאה נוספת==
===מקורות===
* [[דב יוסף]], '''השלטון הבריטי בארץ ישראל – פרשת כישלונו של משטר''', ירושלים: הוצאת מוסד ביאליק, תש"ח-1948. {{ULI|003901556}}
* צבי גרינברג, '''קץ המנדט הבריטי על ארץ ישראל, בין כלכלה קורסת ליומרות מדיניות''', [[הוצאת רסלינג]], 2019. {{ULI|023862882}}

===מחקרים והדרכה===
*[[אבי בראלי]] ו[[נחום קרלינסקי]] (עורכים), '''[http://in.bgu.ac.il/bgi/iyunim/Pages/mandate.aspx כלכלה וחברה בימי המנדט 1918–1948]''' ([[עיונים בתקומת ישראל]], סדרת נושא, 2), הוצאת [[אוניברסיטת בן-גוריון בנגב]], [[באר שבע]], תשס"ג.{{הערה|ביקורת: {{קתדרה|[[חיים ברקאי]]|צמיחה כלכלית ושינויים במבנה החברתי והכלכלי במשק דו-לאומי|119.7|119, מרץ 2006, עמ' 155–166}}}} {{ULI|004422915}}
*[[גדעון ביגר]], '''מושבת כתר או בית לאומי''', ירושלים: [[יד יצחק בן-צבי]], תשמ"ג 1983. {{ULI|003656571}}
*[[יהושע בן אריה]] (עורך), '''מורשת המנדט הבריטי''', ירושלים: [[יד בן-צבי]], 2003
*דוד גרוסמן, '''האוכלוסייה הערבית והמאחז היהודי: תפרוסת וצפיפות בארץ ישראל בשלהי התקופה העות’מאנית ובתקופת המנדט הבריטי''', [[הוצאת מאגנס]], [[האוניברסיטה העברית]] בירושלים, תשס"ד 2004.{{הערה|ביקורת: {{עיונים|אבינעם מאיר|אוכלוסייה, מרחב ומשאבים בארץ-ישראל בשלהי התקופה העות’מאנית ותחילת המנדט הבריטי|15|avinoam|2005, עמ' 483–487}}; נמרוד לוז, [ביקורת], '''המזרח החדש''' 49, 2010, עמ' 203–204}}
*רוברט שרשבסקי, אבשלום כץ, [[ישראל קולת]], [[חיים ברקאי]], '''ימי המנדט הבריטי 1917–1948''', (בסדרה: "מאה שנה ועוד עשרים"), תל אביב: הוצאת [[ספרית מעריב]], 1968
*[[קובי כהן-הטב]], '''[[לתור את הארץ]] – התיירות בארץ-ישראל בתקופת המנדט הבריטי''', ירושלים: [[יד בן-צבי]], 2007
*הדרה לזר, '''המנדטורים - ארץ ישראל, 1940–1948''', ירושלים: הוצאת כתר, 1990
*[[משה ליסק]] (עורך), '''תולדות היישוב היהודי בארץ ישראל מאז העלייה הראשונה''', תקופת המנדט הבריטי, ירושלים: [[האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים]], תש"ן 1989-תשס"ט 2009
*[[ג'ואן פיטרס]], '''[[מאז ומקדם]] – מקורות הסכסוך היהודי ערבי על א"י''', תל אביב: [[הוצאת הקיבוץ המאוחד]], 2002
*יעקב ראובני, '''ממשל המנדט בא"י''' – ניתוח היסטורי מדיני, [[רמת גן]]: הוצאת [[אוניברסיטת בר-אילן]], תשנ"ג.
*[[תום שגב]], '''ימי הכלניות - ארץ ישראל בתקופת המנדט''', ירושלים: [[הוצאת כתר]], 1999
*[[גבריאל כהן]], '''הקאבינט הבריטי ושאלת ארץ-ישראל אפריל-יולי 1943''', תל אביב: [[הוצאת הקיבוץ המאוחד]] ו[[אוניברסיטת תל אביב]], תשל"ו 1976
*ישעיהו פרידמן, '''מיתוס של כפל ההבטחות: בריטניה, הערבים והציונות, 1915–1920''', קריית שדה בוקר: מכון בן-גוריון לחקר ישראל, הציונות ומורשת בן-גוריון, 2004
*[[שמואל דותן]], '''פולמוס החלוקה בתקופת המנדט''', [[יד יצחק בן-צבי]], תש"מ 1980
* שמואל דותן, '''המאבק על ארץ ישראל''', [[משרד הביטחון]], תשמ"ב, 1982
*אלי א. הרץ, [http://www.mythsandfacts.org/conflict/mandate_for_palestine/mandaten%20-%2010-29-07-hebrew.pdf ארץ זו היא ארצי], המנדט על פלשתינה (א"י), ההיבטים החוקיים של זכויות היהודים, 2008
*רבקה ירמיאש, '''כנפי האימפריה, כישלון חיל האוויר הבריטי במאבק בטרור ובגרילה ובהגנה על המנדט הארץ-ישראלי''', [[הוצאת כרמל]], 2018
* אברהם בן מאיר, '''בשלהי המנדט הבריטי: כיצד התגבשה החלטת ממשלת בריטניה לסיים את שלטונה בארץ ישראל''', הוצאת [[ספרי צמרת]], 2019
<div style="direction: ltr;">
*Isaiah Friedman, ''Palestine, a Twice-promised Land? The British, the Arabs & Zionism 1915-1920'', I: New Brunswick, Transaction Publishers, 2000, 411 pp.{{הערה|ביקורת: {{קתדרה|יגאל עילם|מעלותיה ומגבלותיה של היסטוריה דיפלומטית|104.7|104, יוני 2002, עמ' 174–176}}}}
*Jacob Metzer, ''The Divided Economy of Mandatory Palestine'' (Cambridge Middle East Studies), [[Cambridge University Press]], 1998, 275 pp.{{הערה|ביקורת: {{קתדרה|[[נחום גרוס]]|צמיחה משותפת אך לא מאחדת|93.8|93, ספטמבר 1999, עמ' 171–173}}}}
*Barbara J. Smith, ''The Roots of Separatism in Palestine: British Economic Policy, 1920-1929'', Syracuse University Press, Syracuse, 1993, 181 pp.{{הערה|ביקורת: {{קתדרה|מיכאל כהן|אסטרטגיה כלכלה ופוליטיקה: העשור הראשון למנדט הבריטי בארץ ישראל|85.6|85, אוקטובר 1997, עמ' 165–170}}}}
*Eliezer Tauber, ''Military resistance in late mandatory Palestine: the Activities of the Jewish and Arab Military Organizations as reflected in the reports of high commissioner general sir Alan Cunningham'', Ramat-Gan: Bar-Ilan University Press, 2012
</div>

=====מאמרים=====
*[[אסף לחובסקי]], החינוך המשפטי בארץ-ישראל המנדטורית, '''[[עיוני משפט]]''' כ"ה, 2001, עמ' 191–342
*{{קתדרה|יצחק גיל-הר|הפרדת עבר-הירדן המזרחי מארץ-ישראל|12.3|12, תמוז תשל"ט, יולי 1979, עמ' 47–69}}
*{{קתדרה|אריה ל' אברני|המאבק עם ממשלת המנדט על קרקעות המדינה|12.8|12, יולי 1979}}
*{{קתדרה|שילה הטיס-רולף|מדיניות הפיתוח הכלכלי של סר הרברט סמואל הלכה וביצוע בשנה הראשונה לכהונתו כנציב עליון (1920/1921)|12.10|12, יולי 1979}}
*{{קתדרה|מיכאל כהן ועמיצור אילן|דיון: ההחלטה על יציאת הבריטים מארץ ישראל|15.4|15, אפריל 1980}}
*{{קתדרה|[[גדעון ביגר]]|קביעת הגבול המזרחי של ארץ-ישראל המנדטורית|20.13|20, יולי 1981}}
*ענת בר-כהן, "[http://www.kkl.org.il/files/HEBREW_FILES/machon-mediniut-karkait/karka-63/karka-63-2007-3.pdf חקיקה במרחב קולוניאלי: ביטויי המדיניות המנדטורית בחקיקת התכנון הפיזי בארץ ישראל]", '''קרקע''' 63, תשס"ז, עמ' 52–77 {{קישור שבור}}
*{{קתדרה|נחום גרוס|המדיניות הכלכלית של הממשל הבריטי המנדטורי בארץ-ישראל|24.6|24, יולי 1982, עמ' 153–180}}; {{קתדרה||המדיניות הכלכלית של הממשל הבריטי המנדטורי בארץ-ישראל (המשך)|25.4|25, ספטמבר 1982, עמ' 135–168}}
*{{קתדרה|גדעון ביגר|המיבנה התעשייתי של ערי ארץ-ישראל ונפותיה בראשית תקופת המנדט|29.4|29, ספטמבר 1983, עמ' 79–112}}
*{{קתדרה|[[גבריאל שפר]]|עקרונות הפרגמאטיזם הבריטי: הערכה-מחדש של המדיניות הבריטית כלפי ארץ-ישראל בשנות השלושים|29.3|29, ספטמבר 1983, עמ' 113–144}}
*{{קתדרה|[[קנת ו' שטיין]]|התפתחויות בכלכלה הכפרית הערבית בארץ ישראל (1917–1930) ומשמעויותיהן החברתיות והפוליטיות|41.7|41, אוקטובר 1986, עמ' 133–154}}
*{{קתדרה|[[אליקים רובינשטיין]]|יהודים וערבים בעיריות ארץ-ישראל (1933-1926) – ירושלים וערים אחרות|51.5|51, אפריל 1989, עמ' 122–147}}
*{{קתדרה|גדעון ביגר ודוד גרוסמן|צפיפות האוכלוסין בכפר המסורתי בארץ-ישראל|63.5|63, אפריל 1992, עמ' 108–121}}
*{{קתדרה|[[רחל אלבוים-דרור]]|ממשלת המנדט והחינוך העברי: תגובות היישוב לקולוניאליזם תרבותי|75.5|75, אפריל 1995, עמ' 93–120}}
*{{קתדרה|דב גביש|המאמץ הבריטי להצלת מסמכי הטאבו בשנת 1948|77.9|77, אוקטובר 1995, עמ' 109–123}}
*{{קתדרה|דפנה צמחוני|ממשלת המנדט ומעמד העדות הדתיות בארץ-ישראל|80.9|80, יוני 1996, עמ' 150–174}}
*{{קתדרה|מעין הס-אשכנזי|ההגירה הערבית אל השרון בתקופת המנדט|116.5|116, יולי 2005, עמ' 103–116}}
*{{עיונים|[[מאיר אביזוהר]]|יציאת הבריטים: דיון ביקורתי על היסטוריוגרפיה מצמצמת|2|avizohar|1992, עמ' 214–244א}}
*איתמר עצמון, כשבגרוש היה חור, מדיניות ממשלת המנדט בעניין עיצוב מטבעותיה והתגובות הפוליטיות ביישוב העברי והערבי לנוכח צביונם, מתוך "הצד השלישי של המטבע", '''[[סגולה (מגזין)|סגולה]]''', נובמבר 2011

===ספרות יפה===
*חיים שנהב, '''המנדט ושברו – על אהבה ובגידה''', תל אביב: הוצאת [[עם עובד]], 2007

==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים}}
{{קישורי פורטל|היישוב|הממלכה המאוחדת}}
* [https://merkazruach.nli.org.il/makor/yvrdym-mhbmh יורדים מהבמה], נאמן למקור, הספרייה הלאומית
* {{דף שער בספרייה הלאומית|987007266383405171|ארץ ישראל}}
* {{מרחב}}
* [http://avalon.law.yale.edu/20th_century/palmanda.asp כתב המנדט] {{אנגלית}}
* [https://catalog.archives.gov.il/catalog/#!/Catalog/0b0717068002230f#anchor0b0717068002230f קטלוג הפקדות הגופים המנדטוריים (גופי שלטון המנדט הבריטי על פלשתינה-א"י)], באתר ארכיון המדינה
* תערוכה [https://catalog.archives.gov.il/exhibition/100-years-mandat/ "מאה שנה להקמת המנדט הבריטיתː שנים ראשונות"], באתר [[ארכיון המדינה]]
* [https://historical-archive.shikunbinui.com/search/results?fromYear=1920&toYear=2020&searchTerm=המנדט%20הבריטי&typeName=תצלומים&type=2 צילומים מתקופת המנדט הבריטי בארכיון שיכון ובינוי (סולל בונה)]
* {{ynet|גלעד כרמלי|תיעוד נדיר בצבע: כך נראתה ארץ ישראל לפני כ-100 שנה|/article/sj3g8rbmt|6 בספטמבר 2021}}
* [https://web.archive.org/web/20110524134325/http://actv.haifa.ac.il/programs/List.aspx?li=54 קץ המנדט: מבט מבריטניה ועל בריטניה], הערוץ האקדמי מיסודה של [[אוניברסיטת חיפה]]
* [https://web.archive.org/web/20151024034046/http://edootproject.com/121/ החיים בתקופת המנדט הבריטי], מתוך "פרויקט עדות"
* {{מערכות|[[שלמה אביצור]]|ארץ ישראל במעגל הנפט|0/112640|גיליון מחנות, ינואר 1940}}
* {{סרטונים}} [https://www.youtube.com/watch?v=SC1DFnH1Lbs ההצבעה באו"ם על סיום המנדט הבריטי בארץ ישראל], 29 בנובמבר 1947
* {{הארץ|מאיר זמיר|חשיפה: המודיעין הבריטי עודד את הפלישה של צבאות ערב לישראל ב-1948|1.2430318|12 בספטמבר 2014}}
* {{הארץ|מוטי גולני|הבריטים לא ניסו לחרחר מלחמה|1.2436520|17 בספטמבר 2014}}
* {{הארץ|דורון חלוץ|הבריטים התחילו? הקשר בין המנדט לביורוקרטיה של הכיבוש|1.2620217|23 באפריל 2015}}
* {{הארץ|[[יובל נח הררי]]|יובל נח הררי מציע נקודת מבט חדשה על גירוש הבריטים מישראל|1.1990911|12 באפריל 2013}}
* {{הארץ|נעמה ריבה|תודה על לא כלום: הנזקים התכנוניים של המנדט הבריטי עדיין כאן|1.4057521|1 במאי 2017}}
* יוחאי בן גדליה, [http://segulamag.com/articles/החתונה-שלא-הייתה/ החתונה שלא הייתה] - על [[נישואים פיקטיביים]] בימי המנדט הבריטי, ב[[סגולה (מגזין)|מגזין להיסטוריה סגולה]]
* {{ישראל היום|נדב שרגאי|מאפלה לאור גדול|518823|1 בדצמבר 2017}}
* {{תמונות}} [https://haifa-primo.hosted.exlibrisgroup.com/primo-explore/collectionDiscovery?vid=HAU&inst=972HAI_MAIN&collectionId=81182146000002791&lang=iw_IL אלבום הקורפורל] - תצלומים של ארץ-ישראל בין השנים 1937–1938, ב[[מאגר האוספים הדיגיטליים בספריית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה]]
* [https://web.archive.org/web/20131203021158/http://www.archives.gov.il/NR/exeres/E2DF39A1-20BD-4C03-88E7-93CD935C94F2,frameless.htm?NRMODE=Published אלבום "מצפה" שחברי המושבה האמריקנית העניקו להרברט סמואל] ב-1925 ואשר מציג את כינון המנדט, באתר [[ארכיון המדינה]]
** {{הספרנים|ארכיון המדינה|אלבום התמונות הנדיר שניתן במתנה לנציב הרברט סמואל|mizpa|06.02.2018}}
* [https://catalog.archives.gov.il/publication/mandat-ossafim-pirssumim/ קישור לפרסום באתר ארכיון המדינה: "אוספים ופרסומים על תקופת המנדט הבריטי]
* {{תמונה}} תצלומים של [[דייוויד דאגלס דאנקן]] {{אנג|David Douglas Duncan}}, 1946 | [https://web.archive.org/web/20080914143909/http://www.hrc.utexas.edu/exhibitions/web/ddd/gallery/islam/460.html חשיפת סליק נשק בקיבוץ] | [https://web.archive.org/web/20080411063927/http://www.hrc.utexas.edu/exhibitions/web/ddd/gallery/islam/457.html חייל בריטי ויהודי חרדי בירושלים] | [https://web.archive.org/web/20080914140344/http://www.hrc.utexas.edu/exhibitions/web/ddd/gallery/islam/464.html ספינות מעפילים] | [https://web.archive.org/web/20080914143919/http://www.hrc.utexas.edu/exhibitions/web/ddd/gallery/islam/463.html רחוב במזרח ירושלים לאחר פשיטה של אצ"ל על סניף בנק ערבי]
* אריה דובנוב, [https://hazmanhazeh.org.il/mandate/?_atscid=1_137_158181725_14802351_0_Tzfazazdxwd2ududpsc איבדו את המנדט], [[הזמן הזה]], [[מכון ון ליר בירושלים]], נובמבר 2022
* [https://blog.nli.org.il/tag/המנדט-הבריטי/ כתבות ומאמרים על המנדט הבריטי], מתוך בלוג "הספרנים" של [[הספרייה הלאומית]].
* {{הקלטה}} [https://www.kan.org.il/Podcast/item.aspx?pid=16481 קץ המנדט], במסגרת הסכת עולמי עם [[יצחק נוי]], [[כאן ב|תאגיד השידור הישראלי - כאן]]
* {{הארץ|עדי חשמונאי|בגיל 80 פלוס, שני תושבי הצפון חשפו קו ביצורים בריטי נגד הנאצים|0000018a-f072-d12f-afbf-f177e43d0000|3 במאי 2024}}
;גבולות המנדט הבריטי:
* {{מטח|[[משה דוד הר]] (עורך)|יצירתה של "ארץ - ישראל המאנדאטורית" : חלק א'|11073}}
* [http://www.palestineremembered.com/Acre/Maps/Story582.html מפה מפורטת של ארץ ישראל בתקופת המנדט], באתר הפלסטיני "PalestineRemembered" - לתשומת לב: המפה נושאת את חתימותיהם של [[משה דיין]] וקולונל אחמד צדקי אל-ג'ונדי ראש משלחת [[ירדן]] לשיחות רודוס שחתמו עליה בעת השיחות על [[הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות]]
* {{נתיב|הווארד גריף|זכויותיו המשפטיות וריבונותו של העם היהודי על ארץ ישראל לפי המשפט הבינלאומי|2003_3_grief|מאי 2003}}
* {{סרטונים}} [https://youtu.be/4FyLX_mV3UI?t=7 פינוי הכוחות הבריטיים עם תום תקופת המנדט, חיפה], ארכיון הסרטונים של [[AP]]
* {{סרטונים}} [https://youtu.be/y2AXgJ68kPA?t=5 פינוי הכוחות הבריטיים עם תום תקופת המנדט, ירושלים], ארכיון הסרטונים של [[AP]]

== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}

{{המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה}}
{{היסטוריה של מדינת ישראל}}
{{בקרת זהויות}}
[[קטגוריה:המנדט הבריטי|*]]
[[קטגוריה:ארץ ישראל: ישויות מדיניות]]
[[קטגוריה:בעקבות מלחמת העולם הראשונה]]
[[קטגוריה:מדינות לשעבר במזרח התיכון]]
[[קטגוריה:מנדט חבר הלאומים]]
[[קטגוריה:מדינות וטריטוריות שהוקמו ב-1920]]
[[קטגוריה:מדינות וטריטוריות שהתפרקו ב-1948]]