הצגת המקור של הדף "המלך צ'ארלס השלישי (סרט)"

{{סרט
| תמונה = King Charles III (film).jpg
| שם = המלך צ'ארלס השלישי
| שם בשפת המקור = King Charles III
| תסריט = מייק ברטלט
| מדינה = [[בריטניה]] {{דגל|בריטניה}}
| הקרנת בכורה = [[10 במאי]] [[2017]]
| שפת הסרט = [[אנגלית]]
| סוגה = דרמה
}}
'''המלך צ'ארלס השלישי''' ('''King Charles III''') הוא סרט טלוויזיה בריטי מאת [[מייק ברטלט]] ששודר ברשת BBC Two של [[BBC|תאגיד השידור הבריטי]] ב-2017. העלילה, הכתובה ב[[חרוז שחור]] ויונקת מהמסורת ה[[שייקספיר]]ית, עוסקת בקורות מלכותו העתידית של [[צ'ארלס השלישי, מלך הממלכה המאוחדת|צ'ארלס השלישי]] (שבאותה עת היה נסיך ווילס ויורש העצר). הסרט מבוסס על [[המלך צ'ארלס השלישי (מחזה)|מחזה באותו שם]]. את הסרט ביים רופרט גולד וכיכב בו בתפקיד צ’ארלס השחקן טים פירוט-סמית', שהלך לעולמו חודש לפני שידור הסרט.

הסרט שודר בבריטניה ובארצות הברית במאי 2017 והיה מועמד לשתי קטגוריות בפרסי האקדמיה הבריטית לטלוויזיה 2018: דרמת יחיד הטובה ביותר והשחקן הטוב ביותר לפיגוט-סמית'.

בשידור הבכורה ב-10 במאי 2017, צפו 1.8 מיליון בני אדם לפי אומדני המדרוג.{{הערה|[https://www.thestage.co.uk/news/bbc2s-king-charles-iii-pulls-in-18-million-viewers BBC2’s King Charles III pulls in 1.8 million viewers],{{כ}} 11 במאי 2017.}} השידור בטלוויזיה עורר מחאה על הצגה פוגענית של בית המלוכה, בייחוד על כך שנאמר שהנסיך הארי הוא למעשה בנו של ג'יימס יואיט, מאהבה של הנסיכה דיאנה.

==עלילה==
צ'ארלס ומשפחתו מתאספים בעקבות הלווייתה של המלכה המנוחה [[אליזבת השנייה]]. צ'ארלס, כמלך החדש, מקיים אז את הפגישה השבועית הראשונה שלו עם ראש הממשלה טריסטן אוונס. הם דנים בהצעת חוק חדשה להסדרה סטטוטורית של העיתונות, שעברה את בית הנבחרים ואת בית הלורדים ומחכה רק להסכמתו של צ'ארלס כדי להפוך לחוק. צ'ארלס מודאג מכך שהחוק מגביל את חופש העיתונות יותר מדי, ויאפשר לממשלה לצנזר את החדשות ולמנוע חשיפה לגיטימית של שימוש לרעה בכוח. הוא מבקש מראש הממשלה שינויים בהצעת החוק, אך ראש הממשלה מסרב. בזמן ששני הגברים מתקוטטים, גברת סטיבנס, מנהיגת האופוזיציה, מגיעה לפגישה שבועית עם צ'ארלס, חידוש שהמלך החדש הציג. סטיבנס מביעה את הספקות שלה לגבי הצעת החוק, ולמרות שהיא מזכירה למלך את רמת הכוח שלו, היא לא רואה ברירה אלא שצ'ארלס יחתום.

במקביל, הנסיך הארי החל במערכת יחסים עם ג'סיקה (ג'ס) אדוארדס, רפובליקנית ממעמד הפועלים שגרמה לו לשקול מחדש את רצונו להישאר חבר במשפחת המלוכה. מאוחר יותר ג'ס פונה ליועץ העיתונות המלכותי ג'יימס רייס בנוגע לחבר לשעבר שלה, שמאיים להדליף תמונות מביכות שלה, שהיא חוששת שיפגעו במוניטין שלה וגם במוניטין של הנסיך. גם צ'ארלס וגם הנסיך ויליאם ראו את רוחה של הנסיכה דיאנה, והבטיחו כל אחד שהוא יהפוך ל"המלך הגדול מכולם". אחת הפעולות הראשונות של צ'ארלס היא לסרב לתת הסכמה מלכותית להצעת החוק להסדרת העיתונות. ראש הממשלה מקיים פגישת משבר עם מנהיגת האופוזיציה ואז הולך לבדו לנסות לשכנע את צ'ארלס לחתום, אך צ'ארלס ממשיך לסרב. לאחר מכן אוונס מאיים להעביר חוק חדש שיעקוף את ההסכמה המלכותית ואז להעביר את חוק העיתונות. עם זאת, ממש לפני ההצבעה, צ'ארלס נכנס ללשכה ומנצל את סמכותו המלכותית כדי לפזר את הפרלמנט, ומונע מראש הממשלה להוציא את כל אחת מהתוכניות לפועל. פעולותיו של צ'ארלס נתמכות בעל כורחו על ידי דאגלס רו, יושב ראש בית הנבחרים, אשר מסרב לאחר מכן לאפשר לפרלמנט להתכנס מחדש.

הפגנות פורצות ברחבי המדינה, כאשר האלימות ביותר מתרחשות ב[[לונדון]]. בתגובה, צ'ארלס מגביר את משמר הצבא ב[[ארמון בקינגהאם]], מהלך שרק מגביר עוד יותר את המתח בינו לבין הממשלה הבריטית. לאחר מכן הוא מציע הגנה מלכותית לג'ס, שהתקשורת הפכה למרכז שערוריית מין לאחר שהחבר לשעבר שלה הדליף את התמונות ל"סאן". הוא גם מסכים לרצונו של הארי להפוך לפשוט עם, כדי שיוכל לחיות חיים מספקים יותר עם ג'ס. ראש הממשלה, המודאג יותר ויותר מתגובת הנגד כתוצאה ממעשיו של המלך, נפגש עם ויליאם, נסיך ויילס וקתרין, נסיכת ויילס כדי לדון בעניין. קתרין, שלא רוצה לאבד את ההזדמנות לשלוט לצד ויליאם בעתיד, מציעה פתרון: ויליאם ישמש כמתווך בין הפרלמנט לאביו. ויליאם מצטרף לאביו ב[[מסיבת עיתונאים]], שבה הוא מכריז על התוכנית ללא ידיעתו או הסכמתו של המלך. כשהוא רואה בכך בגידה, צ'ארלס מגיב בכעס גם לבנו וגם ליועץ העיתונות ג'יימס רייס. במהלך פגישה מתוחה עם ויליאם, ויליאם נוזף בכעס באביו על יצירת אי סדר, כמו גם מייסר אותו על התעללותו בדיאנה במהלך חייה ומבקש ממנו להתפטר כדי לעזור להשיב את הסדר על כנו. בעוד קתרין והארי ממתינים בחדר אחר בארמון בקינגהאם, השלושה מציבים אולטימטום למלך, ומאיימים להסיר את עצמם (ואת ילדיהם) מחייו אלא אם כן יפרוש מתפקידו. כשהוא לא מוכן להתמודד עם שארית חייו לבדו, צ'ארלס מוותר באי רצון לטובת ויליאם, שמתכנן לחתום על חוק העיתונות ולהחזיר את הסטטוס קוו בין המלוכה לפרלמנט, בנוסף לדיכוי התסיסה הציבורית. לפני ההכתרה המשותפת במנזר וסטמינסטר, הארי נפגש עם ג'ס ומודיע לה בעל כורחו שהם לא יכולים עוד להיות ביחד, מכיוון שתוכניותיהם הקודמות היו מערערות את הסטטוס קוו עם המלך החדש ואת מעמדו בציבור. הסרט מסתיים בהכתרתם של ויליאם וקייט למלך ולמלכה הרעיה, כשצ'ארלס מניח בכעס את הכתר על ראשו של בנו במקום הארכיבישוף מקנטרברי לפני שיצא כשהקהל מכריז "האל, נצור את המלך".

==שחקנים ודמויות==
===המשפחה המלכותית===
*[[טים פיגוט-סמית']] - המלך צ’ארלס השלישי
*[[אוליבר כריס]] - ויליאם, נסיך ווילס
*[[ריצ'רד גולדינג]] - הנסיך הארי
*[[שרלוט ריילי]] - קתרין, נסיכת ווילס
*[[מרגו לסטר]] - המלכה הרעיה קמילה
*[[קייטי ברייבן]] - רוחה של דיאנה, נסיכת ויילס

===מדינאים ואישי ציבור===
*[[אדם ג'יימס (שחקן)|אדם ג'יימס]] - ראש הממשלה טריסטן אוונס
*[[פריאנגה בופורד]] - גברת סטיבנס, מנהיגת האופוזיציה
*[[איאן רדפורד]] - דאגלס רו, יושב ראש בית הנבחרים
*[[ג'ון שארפנל]] - [[הארכיבישוף של קנטרברי]]
*[[רופרט ונסיטארט]] - אדון מת'יו, גנרל בצבא הבריטי

===אחרים===
*[[טים מק'מלאן]] - ג'יימס ריס, יועץ העיתונות של ארמון בקינגהאם
*[[תמרה לורנס]] - ג'סיקה אדוורדס, חברתו הרפובליקנית של הנסיך הארי
*[[מקס בנט (שחקן)|מקס בנט]] - קוטסי, חבר של הארי שמכיר אותו לג'ס
*[[פארת' תאקראר]] - ספנסר, חבר של הנסיך הארי
*[[תום מותרסדייל]] - בוב, חבר של ג'ס המתנגד למוסד המלוכה
*[[ניאשה הטנדי]] - פול, בעלים של מסעדת טייקאוויי

==ביקורת==
הקרנת הסרט בגוף השידור הלאומי הבריטי הייתה שנויה במחלוקת. ה-Mail on Sunday פרסם טענות של רוזה מונקטון, חברה קרובה של דיאנה, הנסיכה מוויילס, לפיהן ה-BBC משדר שמועות חסרות אחריות בנוגע לאבהותו של הנסיך הארי. עם זאת, קייט מאלטבי, שכתבה ב"פייננשל טיימס", הגנה על הסרט. חבר הפרלמנט, אנדרו ברידג'ן, אמר ל-The Mail on Sunday שזה "מצער שה-BBC יבקש לקדם את פיילוט הפנטזיה הזה, שלהרבה משלמי דמי רישיונות שידור יראו שהיא לא נעימה ושאני מאמין שהיא מבזה ומערערת את משפחת המלוכה שלנו." באופן דומה. שר ההגנה לשעבר, סר ג'רלד הווארת', אמר ל"דיילי טלגרף": "זה חסר רגישות במיוחד עבור ארגון שכל כך אכול בפוליטיקלי קורקט. זה פינוק טהור של ה-BBC להריץ מחזה שמציג את פטירתו של הריבון ומייחס לו חבר פופולרי במשפחת המלוכה [הנסיכה קתרין] מניעים בסיסיים."

ג'ון וויטינגדייל, שר התרבות לשעבר, הגן בפומבי על הסרט, וכתב ב"דיילי טלגרף": "אם ה-BBC הזמין הפקה של מחזה הגון, איך אפשר להתנגד לכך? דרמה באיכות גבוהה היא בלב שיאות השידור הציבורי...כמה מהקולגות שלי נהיו היסטריים בגלל דברים כאלה. אני לא חושב שהמלכה נעלבה ולו במעט."

בביקורת של ה"דיילי טלגרף", ג'ספר ריס העניק חמישה כוכבים, וכינה את הסרט "הנאה טלוויזיונית טהורה", והוסיף כי, "בהופעה מתנשאת, פיגוט-סמית', שנפטר בחודש שעבר, הציע ייסורי מצפון בלתי נסבלים". ריס סיכם באומרו, "האוזן הגמישה לעילא של בארטלט סיננה את הסיפור דרך פסוקים ריקים ניתנים לעיכול המשלבים בין דיבור גבוה ושיחת רחוב. אולי הדרמה המלכותית הזו, שאי אפשר לפספס, תשלח קהלים חדשים בחזרה למקור למפגשים משמעותיים עם ליר, ליידי M, ברוטוס, הנסיך האל ואחרים."

ב"גרדיאן", מארק לוסון החל את סקירתו בכך שציין כי, "כמה סיקורים עיתונאים לקראת הקרנת ה-BBC2 של המלך צ'ארלס השלישי - דרמה המדמיינת שלטון קצר וקטסטרופלי עבור נסיך וויילס הנוכחי - עשה את הרושם ש... מנכ"ל ה-BBC, צריך להיעצר במצודת לונדון בהמתנה להוצאה להורג בגין בגידה", אך קבע במקום זאת כי "נראה שהזימון שהוא יקבל הוא לטקס פרסי הטלוויזיה של BAFTA בשנה הבאה, שם ה-BBC בוודאי יזכה לכבוד אחת מהפקות הדרמה הנועזות ביותר שלה". לוסון מצא ש"ההופעה של פיגוט-סמית' והתסריט של ברטלט נמנעים מכל זכר לקטנוניות, למזג ולפינוק העצמי שמיוחסים לצ'ארלס על ידי ביוגרפים... 'מה אני?', שואל צ'ארלס, שורה שפיגוט-סמית', עם אנחה מיוסרת, קורעת לב קיומית כמו "להיות או לא להיות" של המלט". לוסון סיים את סקירתו בכך שהודה ש"המלך צ'ארלס השלישי, בטלוויזיה, הוא שני דברים שונים: זעם עבור אלה שמאמינים שתמיד יש לכבד את המלוכה, במיוחד על ידי ה-BBC, אבל גם דרמה עם איכות המשחק הגבוהה ביותר, כתיבה וצילומים. באופן מוזר, גרסאות אלה מתקיימות לפעמים במקביל: עיתון שהעמוד הראשון שלו התרעם נגד ה-BBC בגלל החקירה בדנ"א של הנסיך הארי העניק למחזה תצוגה מקדימה של חמישה כוכבים במדריכי הטלוויזיה באותו יום".

לאחר הקרנת הבכורה, ה"דיילי אקספרס", הניו יורק טיימס והטלגרף בלפסט משכו את תשומת הלב למספר תגובות אוהדות של צופים, כולל דרישות לפיגוט-סמית' לקבל פרס BAFTA לאחר מותו.

שידור ה-BBC משך קהל של 1.8 מיליון צופים בשידור הבכורה, לפני שהוא התווסף לשירות הסטרימינג של ה-BBC.

==קישורים חיצוניים==
* {{אתר רשמי}}
{{קישורי קולנוע}}
* [https://www.theguardian.com/media/2017/may/02/bbc-king-charles-iii-anger-drama 'Distasteful': BBC's King Charles III sparks anger even before it is aired]. הגרדיאן, 2 במאי 2017.

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

{{מיון רגיל:צ'ארלס השלישי, המלך (סרט)}}
[[קטגוריה:בית וינדזור בתרבות]]
[[קטגוריה:צ'ארלס השלישי]]
[[קטגוריה:סרטי טלוויזיה בריטיים]]
[[קטגוריה:סרטי 2017]]
[[קטגוריה:סרטים על בחירות ופוליטיקה]]
[[קטגוריה:סרטי דרמה היסטורית]]
[[קטגוריה:סרטי דרמה בריטיים]]
[[קטגוריה:לונדון בקולנוע]]
[[קטגוריה:סרטים מבוססי מחזות]]