הצגת המקור של הדף "המאבק נגד קוסמופוליטיות"

'''המאבק נגד [[קוסמופוליטיות]]''' היה מערכה [[אידאולוגיה|אידאולוגית]] שנערכה ב[[ברית המועצות]] בשנים [[1948]]–[[1953]] כנגד חלק מן ה[[אליטה אינטלקטואלית|אינטליגנציה]] הסובייטית שלדעת השלטונות הייתה בעלת דעות ספקניות ופרו-[[המערב|מערב]]יות. מרבית הנפגעים במהלך המערכה היו [[יהדות ברית המועצות|יהודים]], ולכן היא נחשבת ל[[אנטישמיות|אנטישמית]]. יהודים רבים הואשמו ב[[קוסמופוליטיות]], בהיעדר [[פטריוטיות]] ואף בעוינות למשטר. רבים מהם פוטרו מעבודתם וחלקם נעצרו. כמו כן, השלטונות פעלו להוכחת עליונותו של [[מדע בברית המועצות|המדע הסובייטי]], תוך חיפוש הוכחות למקורותיהם הרוסיים של [[המצאה|המצאות]] רבות.

==רקע==
במהלך [[מלחמת העולם השנייה]] גדלו בקרב ה[[רוסים]] רגשות [[לאומנות|לאומניים]]. בתנאים החדשים שנוצרו לאחר הניצחון במלחמה, עודדה ה[[תעמולה]] הרשמית את הלאומנות. לצורך יצירתו של "אויב המולדת" בתעמולה הסובייטית נוצרו דמויות של "[[אימפריאליזם|אימפריאליסטים]] [[אמריקאי]]ם" מחוץ לגבולות המדינה, ו"מתרפסים בפני המערב" ו"קוסמופוליטים חסרי-שורשים" בין האזרחים הסובייטים.

מבחינה ארגונית, המערכה נוהלה על ידי "אגיטפּרוֹפּ" (מחלקת התעמולה ליד הוועד המרכזי של [[המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות]]), שבראשה עמד [[אנדריי ז'דאנוב]] ולאחר פטירתו [[מיכאיל סוסלוב]].

הצד הראשון בכיוון החדש בתעמולה הסובייטית היה בברכתו של [[יוסיף סטלין]] בקבלת הפנים למפקדי [[הצבא האדום]] ב[[הקרמלין|קרמלין]] ב-[[24 במאי]] [[1945]]. במהלך ברכתו ציין סטלין את תפקידו המוביל של העם הרוסי בניצחון במלחמה שהסתיימה והכריז כי הרוסים הם "העם המצטיין בין כל עמי ברית המועצות". בעקבות כך החלה העיתונות הסובייטית לציין כי חלקו של העם הרוסי בניצחון היה גדול מחלקו של העמים האחרים וכי ללא העם הרוסי, העמים האחרים לא היו מצליחים לנצח. ההיסטוריה של עמי רוסיה תוארה כהיסטוריה של התקבצות עמים אחרים סביב העם הרוסי המוביל. "כל עמי ברית המועצות צריכים לעמוד ליד האח הבכור – העם הרוסי". בשנת [[1945]] בירחון של המפלגה נמתחה ביקורת של הספר של [[יבגני טארלה]] על [[מלחמת קרים]] ופרשנות היסטורית שהוא נתן בספר זה.

ב-[[14 באוגוסט]] [[1946]] פורסמה החלטת הוועד המרכזי בנוגע לשני [[ירחון|ירחונים]] ספרותיים, "לנינגרד" (''Ленинград'') ו"[[זבזדה (כתב עת)|זבֶזדָה]]" (''Звезда''){{אנ|Zvezda (magazine)}}, שבה נמתחה ביקורת קשה על עורכי הירחונים שפרסמו יצירות ספרותיות ש"אינם תואמים את התרבות הסובייטית ומלאים בהתרפסות בפני המערב". בהמשך פורסמו החלטות דומות בהקשר ל[[רפרטואר]] של [[תיאטרון|תיאטראות]], שבהן הומלץ להתרכז בהעלאתן על הבמה של יצירות של מחזאים סובייטים.

===פרשת KR===
במהלך שנת [[1947]] החלה להתפתח "פרשת KR".{{הבהרה|האם מדובר בראשי התיבות של שמות המדענים קלוייב ורוסקין?}} בבסיס הפרשה ניצבה תגלית של שני מדענים סובייטים, קלוייב ורוסקין, שחשבו שגילו תרופה נגד ה[[סרטן (מחלה)|סרטן]]. המידע על התגלית הגיעה למדענים אמריקאים, ואלה היו מוכנים לממן את המשך המחקרים. לאחר שהממשלה הסובייטית נתנה את רשותה, נסע פקיד בכיר של האקדמיה הסובייטית למדעי הרפואה ל[[ארצות הברית]] עם חומר טכני ודוגמאות של התרופה. כאשר נודע הדבר לסטלין, התברר שיש לו התנגדות נחרצת לשיתוף פעולה עם האמריקאים בנושא. כאשר שב הפקיד לברית המועצות הוא נעצר ונשפט ל-25 שנות מאסר בגין [[בגידה|בגידה במולדת]] (הוא שוחרר באוקטובר 1953, ו[[רה-הביליטציה|זוכה מכל אשמה]] באפריל 1955). ז'דאנוב פרסם פנייה של הוועד המרכזי של המפלגה עם הסברים על הפרשה. [[קונסטנטין סימונוב]] כתב על הפרשה [[מחזה]], שהרעיון המרכזי שלו היה שחלק מהמדענים הסובייטים רואים במדעני המערב מורים דגולים ומתרפסים מפני [[התרבות המערבית]].

ביוזמת סטלין הוקמו במשרדי הממשלה "בתי משפט של כבוד", שעליהם הוטל לבדוק פעולות חשודות של פקידים גם בהיעדר חשד ל[[עברה פלילית|פלילים]]. ביוני [[1947]] נערך משפט כבוד לקלייבה ורוסקין. [[אנדריי ז'דאנוב]] השגיח על כל ההכנות מקרוב. במהלך שנת 1947 נערכו 82 משפטי כבוד. בשנים [[1948]]–[[1949]] נערכו כמה משפטים נוספים, ואחר-כך הופסקה פעילותם.

===מדיניות בידוד תרבותי===
במאי 1947 פרסם ה[[משורר]] [[ניקולאי טיכונוב]] ביקורת על ספרו של איסאק נוסינוב "פושקין והספרות העולמית", שפורסם עוד בשנת [[1941]]. הוא האשים את מחבר הספר בכך ש[[פושקין]] (מגדולי המשוררים הרוסים) הוצג בספר "כתוספת קטנה לתרבות המערבית". בישיבה של איגוד הסופרים הסובייטים שהתכנסה זמן קצר לאחר מכן, הרחיב [[אלכסנדר פדייב]] את הביקורת על הספר. הדבר היה לאות פתיחה למערכה שלמה שגרסה כי ל[[ברית המועצות]] יש עדיפות על המערב בכל נושא וכי מי שאינו בטוח בכך הוא אויב המדינה. תרבות המערב בת זמננו הוכרזה כתרבות שנמצאת בירידה מתמדת; לאזרח הסובייטי אין מה ללמוד ממנה, ויתרה מכך – אנשי המערב צריכים ללמוד הרבה מהתרבות הסובייטית. בעקבות זאת נסגר המוזיאון לאמנות מערבית של המאה ה-20; במשך תקופה ארוכה אוחסנו ציורים שהיו מוצגים במוזיאון, ורק ב[[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות ה-60]] פוזרו בין מוזיאונים שונים. נשיא האקדמיה הסובייטית לאמנות פרסם ביקורת על יצירות של [[סלבדור דאלי]]. סופרים סובייטים החלו לכתוב יצירות ספרותיות שבהן תוארו חיי אנשים במערב כבלתי-נסבלים.

===חיפוש ראשוניות רוסית בתגליות===
כחלק מן המערכה להוכחת עליונותה של התרבות הרוסית-סובייטית הוחל בחיפושים אחר הוכחות לראשוניות הרוסית בתגליות שונות.
* נטען שהטיסה הראשונה ב[[כדור פורח]] בוצעה על ידי [[כומר]] רוסי עוד בשנת [[1731]], לעומת טיסת [[האחים מונגולפייה]] בשנת [[1783]]; עד מהרה התברר שהמסמך מ[[המאה ה-19]] שעליו התבססה הטענה, מזויף.
* נטען ש[[חוק שימור החומר]] התגלה על ידי [[מיכאיל לומונוסוב]] ולא על ידי [[אנטואן לבואזיה]].
* נטען ש[[מנוע קיטור|מנוע הקיטור]] נבנה לראשונה על ידי פולזונוב הרוסי ולא על ידי ממציאים [[צרפתים]] או [[בריטים]].
* נטען ש[[אלכסנדר מוז'אייסקי]] הצליח לבנות [[מטוס]] בשנת [[1882]]; לא ניתנו לכך שום מסמך או הוכחה.
* נטען ש[[אופניים]] שנמצאים במוזיאון ב[[ניז'ני טגיל]] נבנו עוד בשנת [[1800]]; בהמשך התברר שהם נבנו ב[[פלדה]] שלא הייתה מיוצרת לפני שנות ה-80 של [[המאה ה-19]].
* נמצאו הוכחות לכאורה שרוסים הגיעו ל[[סבאלברד]] עוד בתקופת [[רפובליקת נובגורוד]].

כתוצאה מפעילות רחבה זו נולד הביטוי "רוסיה מולדת הפילים".{{הבהרה|מי, מתי}}

כמו כן העתקים של ירחונים מדעים מהמערב הוצאו מהספריות.

===תחילת השימוש במונח "קוסמופוליטיות"===
על רקע זה, החלו להופיע הודעות על סכנת ה[[קוסמופוליטיות]]. האזכור הראשון של המונח, מיד לאחר ברכתו של סטלין, הועלה על ידי קומוניסט [[פינלנד|פיני]] בשם אוטו קואוסינן שהתגורר בברית המועצות. הלה טען כי אנשי מערב מתנהגים לפי הביטוי ה[[לטינית|לטיני]] "ubi bene, ibi patria" ('איפה שטוב להיות – שם ה[[מולדת]]').

בשנת [[1948]] השתמש [[אנדריי ז'דאנוב]] לראשונה במונח "קוסמופוליט חסר-שורשים". במרץ אותה שנה פרסם ה[[פילוסוף]] הסובייטי גאורגי אלכסנדרוב מאמר שבו הכריז ש[[ניקולאי בוכארין]], [[לב טרוצקי]], תומכי [[המפלגה הסוציאל-רבולוציונרית (שמאל)]] ומתנגדי סטלין במפלגה, תומכי [[אנדריי ולאסוב]] וכלל האנשים שתמכו ב[[נאצים]] במהלך [[מלחמת העולם השנייה]] היו קוסמופוליטים. כתוצאה מכך הפך המונח "קוסמופוליט" ל[[שם נרדף]] ל"בוגד למולדת", "אויב העם".

===המצב הגאופוליטי===
בשנת 1948 החלה להתהוות [[נאט"ו]]. במקביל התברר שלמרות כל הניסיונות, [[מדינת ישראל]] לא תהיה בת ברית של ברית המועצות. [[יהודים]] בברית המועצות נחשבו לתומכים בישראל, ושמחתם על הניצחון ב[[מלחמת העצמאות]] קיבלה פירוש של אי-לויאליות למדיניות הסובייטית. ב-[[20 בנובמבר]] [[1948]] החלו רדיפות של [[הוועד היהודי האנטי-פשיסטי]]. חבריו נעצרו והואשמו בריגול לטובת [[ארצות הברית]]. על פי עדויות, ניתן היה לתקוף יהודי בכל נושא, ובלבד שיכונה "קוסמופוליט".

==המערכה==
===תחילת המערכה נגד מבקרי ספרות===
בינואר [[1949]] יו"ר סניף המפלגה ב[[מוסקבה]] גאורגי פופוב העיר ל[[יוסיף סטלין]] על קיום ויכוח בין הנהלת איגוד הסופרים לבין מבקרי תיאטרון מאיגוד התיאטרון. לדעת המבקרים, בתקופה שלפני כן פרסמו על ידי סופרים ידועים מספר מחזות חלשים. ראשי איגוד הסופרים האשימו את מבקרי התיאטרון בקוסמופוליטיות, וגאורגי פופוב פירש את הוויכוח כהתקפה אישית נגד [[אלכסנדר פדייב]], שבנוסף להיותו סופר ידוע וראש אגודת הסופרים היה גם פעיל במנגנון המפלגתי. סטלין הסכים עם פירוש זה והנחה את העורך הראשי של "[[פראבדה]]" להכין [[מאמר מערכת]] בנושא, אשר פורסם ב-[[28 בינואר]] [[1949]]. בהכנת המאמר השתתפו בנוסף לעיתונאים גם ראשי איגוד הסופרים, כולל [[אלכסנדר פדייב]], [[קונסטנטין סימונוב]] ו[[אנטולי סופרונוב]]. סטלין בעצמו עסק בעריכת המאמר ונתן לו את שמו: "על קבוצה אחד של מבקרי התיאטרון". במאמר תואר מבקרי תיאטרון יהודים – יוּזוֹבסקי, גורביץ', בורשצ'גובסקי, קרוֹן, בויאדז'ייב, ורשאבסקי – כחסידי [[אסתטיציזם]] ו[[פורמליזם (אמנות)|פורמליזם]] [[בורגנות|בורגני]], שהשפילו את הספרות והאמנות הסובייטית ולעגו למחזות פטריוטיים סובייטים. הם הואשמו גם במתקפה על מחזות של [[מקסים גורקי]], הודגש הצורך במאבק נגדם והם הוגדרו מספר פעמים כ"קוסמופוליטים חסרי-שורשים": הם "קיפחו כל רגש-אחריות כלפי העם; הם נושאי קוסמופוליטיזם חסר-מולדת, העוין את האדם הסובייטי ומעורר בו תיעוב עמוק... זר להם הרגש של גאווה לאומית סובייטית".{{הערה|מובא אצל: [[יהושע א' גלבוע]], '''לשון עומדת על נפשה: תרבות עברית בברית המועצות''', תל אביב: [[ספרית פועלים]], תשל"ז 1977, עמ' 138.}}

בעקבות המאמר פוטרו המבקרים מעבודתם. בנוסף לכך פוטרו מהעבודה מבקרי תיאטרון נוספים ואחד מהם אף נעצר ונפטר ב[[כלא]] בשנת [[1950]].

===המשך מאבק בספרות ואמנות===
הוועד המרכזי של המפלגה הנחה את עורכי העיתונות להקדיש תשומת לב מיוחדת למאמר ב"פראבדה". מיד החלו להופיע מאמרים נוספים נגד מבקרי ספרות וסופרים יהודים, אשר כללו האשמות כגון השתתפות ב"מחתרת ספרותית", שנאה לעם הסובייטי, הצגה לא נכונה של העם הרוסי, טענות לכאורה שסופרים רוסים ואוקראינים קלאסיים פעלו תחת השפעה של [[היינריך היינה]] ו[[חיים נחמן ביאליק]], ואהדה לעם הגרמני. במאמרים צוין בנוסף ל[[שם עט|שם העט]] גם [[שם משפחה יהודי|שם המשפחה היהודי]].

במהלך חודש פברואר 1949 נערכו אספות רבות ב[[מוסקבה]] וב[[לנינגרד]] שבהן "נמצאו" קוסמופוליטים רבים נוספים. ב-[[10 בפברואר]] פורסם ב"פראבדה" מאמר נוסף, שבו צוין שמבקרים עוינים קיימים גם בקרב מבקרי אמנות; כל השמות שצוינו היו של יהודים. במהלך אותו חודש הופיעו מאמרים נוספים עם גילויי קוסמופוליטים ב[[שירה]], בבית הספר למשחק, במוזיקה, ובקולנוע.

גוון נוסף של המערכה היה הדרישה לגילוי שמות המשפחה האמתיים של כל אנשי האמנות שמשתמשים בשם עט. הסופר מיכאיל בובני ציין שבמדינה [[סוציאליזם|סוציאליסטית]] אין שום סיבה נראית לעין שמצדיקה שימוש בשם עט; בהתאם לכך, כל שימוש בשם עט מטרתו להסתיר את המחבר האמיתי מעיני הציבור.

במקביל החלו פרסומים על הרחבת מעגל הקוסמופוליטים, והם התגלו גם ב[[חרקוב]], [[קייב]], [[מוסקבה]] ועוד. באספות פומביות הם הואשמו בהכנת חבלות וגם באיומים על פטריוטים אמתיים.

במהלך המערכה נפגעו גם יוצרים שכבר נפטרו. [[פואמה]] של [[אדוארד בגריצקי]] הוכרזה כ"יצירה [[ציונות|ציונית]]" מלאה בשקרים כלפי [[אוקראינים|העם האוקראיני]]; יצירות של [[אילף ופטרוב]] ושל [[אלכסנדר גרין]] הוצאו מהספריות. הסופר הגרמני [[ליאון פויכטוונגר]], שבמשך שנים נחשב לידיד של ברית המועצות, הואשם בלאומנות.

ברוב המקרים גרמה האשמה בקוסמופוליטיות לפיטורים ולהבאה בפני "משפט של כבוד", ורק במיעוט המקרים בוצע [[מעצר]]. על פי נתונים שנאספו על ידי [[איליה ארנבורג]], בתקופה שעד שנת [[1953]] נעצרו 431 פעילי ספרות ואמנות ממוצא יהודי: 217 סופרים, 108 [[שחקן|שחקנים]], 87 [[צייר]]ים ו-19 [[מוזיקאי]]ם.

במקביל נכתבו ספרים, הועלו מחזות והוקרנו [[סרט קולנוע|סרטים]] בנושא המאבק. בין היוצרים הבולטים בתחום היו [[סרגיי מיכאלקוב]], [[קונסטנטין סימונוב]], [[אנטולי סופרונוב]], בוריס לברנב, אלכסיי סורקוב ואלכסנדר שטיין. כל היצירות נבנו לפי אותה תבנית של מאבק בין [[מרגל]] אמריקאי ותומכיו מקרב הקוסמופוליטים לבין פטריוטים סובייטיים ובמקרים מיוחדים קומוניסטים מערביים. ב-[[25 בינואר]] [[1949]] יצא סרט בשם "משפט של כבוד", המבוסס על "פרשת KR", וזכה מיד ב[[פרס ברית המועצות|פרס סטלין]].

===מאבק במדענים במדעי הטבע===
ב[[ביולוגיה]] השתלב המאבק נגד קוסמופוליטים במאבק של [[טרופים ליסנקו]] ותומכיו נגד מדענים החוקרים בתחום ה[[גנטיקה]].

באספה כלל ארצית של [[פיזיקאי]]ם שנערכה בראשית שנת 1949 החלו להופיע סימנים ראשונים למאבק. [[פיוטר קפיצה]] ו[[אברם יופה]] הואשמו בדגשים לא נכונים בפיתוח המדע בברית המועצות. באשמה זהה הואשמו פיזיקאים שכבר נפטרו אך עבדו במשך שנים בתחום הוראת הפיזיקה באוניברסיטאות. [[לב לנדאו]] הואשם בביטוים לא פטריוטיים, [[ויטלי גינזבורג]] הואשם ב"שגיאות". אמנם לא היו רדיפות של ממש, וכל הנאשמים המשיכו לעבוד בתחומם. מעריכים שהסיבה לכך היא הצורך בפיזיקאים רבים להמשך פיתוח [[נשק גרעיני]].

=== מאבק במדענים במדעי הרוח===
בתחום [[היסטוריה]] עמדה במרכז המאבק "התאוריה הנורמנית", שלפיה ל[[נורמנים]] היה תפקיד חשוב בהקמת [[רוס של קייב]]. תאוריה זו הוכרזה כ"נשק בידי ה[[וול סטריט]]", שמטרתו להקטין את חשיבותו של העם הרוסי. החוקר הבולט בתחום, פרופ' רובינשטיין{{הבהרה|מי?}}, סולק מכל תפקידיו ונותר מחוסר עבודה במשך מספר שנים.

בנוסף לכך הוכרז ש[[ממלכת הכוזרים]] הייתה מדינה זניחה ולא היה לה שום השפעה על פיתוח המדינה הרוסית. כל הפרסומים בתחום הופסקו. כתוצאה מכך, מחקר נרחב שכבר היה מוכן, פורסם רק בשנת [[1962]].

ב[[פילוסופיה]] עמד במרכז ההתקפות הפילוסוף הרוסי בוניפאטי קדרוב{{מקור|נושא=יהדות|נושא2=מדינות אירופה}}|. הלה הואשם בכך שתמך ברעיון של "מידע עולמי" ו"אהבת המדענים מכל העולם". הוא הודח מתפקיד סגן מנהל המכון לפילוסופיה ובסופו של דבר פוטר.

בתחום [[ביקורת ספרות|ביקורת הספרות]] הואשמו מחברי ספר לימוד שיצא לאור עוד ב[[שנות ה-30 של המאה ה-20|שנות ה-30]], ובו נטען ש[[אלכסנדר רדישצ'ב]] (שפעל ב[[המאה ה-18|מאה ה-18]]) הושפע מרעיונות של [[ז'אן-ז'אק רוסו]].

במכון לחקר פושקין בלנינגרד הואשמו עובדים יהודים בהקמת קבוצה עוינת למדינה, הסתרת יהדותם והפצת שמועות לא נכונות. כולם פוטרו מעבודתם, שניים מהם נעצרו ונפטרו בכלא.

אף בקרב [[אדריכל]]ים נמצאו תומכי האדריכלות המערבית. בתחום זה היו במרכז הרדיפות לנינגרד ו[[קייב]].

===רדיפת התרבות היהודית===
ב-[[8 בפברואר]] 1949 חתם סטלין על [[צו]] שהוכן על ידי [[אלכסנדר פדייב]], ולפיו נסגרו איגודים של הסופרים היהודים ב[[מוסקבה]], ב[[קייב]] וב[[מינסק]] ונסגרו ירחונים ב[[יידיש]] במוסקבה ובקייב. מיד לאחר מכן החלו מעצרים בקרב הסופרים, העיתונאים ופעילים נוספים שהכינו מסמכים עבור [[הוועד היהודי האנטי-פשיסטי]]. על פי רוב הם הואשמו בריגול לטובת [[ארצות הברית]]. שניים מהם הוצאו להורג.

במהלך השנה נסגרו המוזיאון היהודי ב[[וילנה]], מוזיאון ב[[בירוביג'ן]] ומוזיאון ל[[יהדות גאורגיה]] ב[[טביליסי]], והופסקו שידורי רדיו מוסקבה ביידיש. בפברואר נסגר בית הספר למשחק על שם [[שלמה מיכאלס|מיכואלס]], נסגרו תיאטראות יהודיים במינסק, ב[[צ'רנוביץ]] ובבירוביג'ן. ב-[[1 בדצמבר]] 1949 נסגר התיאטרון היהודי האחרון ב[[מוסקבה]].

בשנת [[1952]] הוכן לפי בקשת [[גאורגי מלנקוב]] דו"ח המפרט את הקטנת הנוכחות היהודית בין מנהלי המשק. על פי נתוני הדו"ח, מספר יהודים בהנהלה הראשית של משרדי הממשלה ירד בשנים 1945–1952 מ-516 עובדים ל-190 (מ-12% ל-3.9%); בין מנהלי המפעלים ירד חלקם של היהודים מ-12.3% ל-4.6%; ובין מנהלי מוסדות להשכלה גבוהה – מ-1,900 ל-730 (מ-10.9% ל-3.1%).

==סיום המערכה==
באספת עורכי העיתונות ב-[[29 במרץ]] 1949 הציע [[מיכאיל סוסלוב]] לשקול להפסיק לפרסם מאמרים ללא הוכחות מוצקות. ב-[[7 באפריל]] פורסם ב"פראבדה" מאמר מערכת בשם "קוסמופוליטיות כלי נשק אידאולוגי בידי האמריקאים", שעסק באויבים מחוץ לגבולות המדינה ולא הזכיר כלל קוסמופוליטיים בתוך גבולות ברית המועצות.

במהלך הענקת [[פרס ברית המועצות|פרס סטלין]] באביב 1949 ציין [[גאורגי מלנקוב]] את שמות משפחה אמתיים של מספר זוכים יהודים בנוסף לשם עט, וסטלין העיר לו שזה מיותר. כרגיל לפי מדיניותו של סטלין, לאחר שמערכה עברה את שיאה, מספר פעילים בולטים הואשמו בביצוע-יתר ופוטרו מעבודתם.

יחד עם זאת, רדיפות ברמה נמוכה יותר נמשכו עד לשנת [[1953]]. רוב אנשי התרבות שהואשמו בקוסמופוליטיות ופוטרו, הוחזרו לעבודתם במהלך המחצית השנייה של [[שנות ה-50 של המאה ה-20|שנות ה-50]]; חלקם אף קודמו בתפקידם במשך השנים. לעומת זאת, מוסדות התרבות היהודיים שנסגרו לא נפתחו מחדש.

==קישורים חיצוניים==
* [https://web.archive.org/web/20180309072630/http://www.voskres.ru/idea/vdovin.htm תיאור מפורט של המערכה]
* [http://www.ihst.ru/projects/sohist/papers/kentavr/1994/kr.pdf תיאור מפורט של "פרשת KR"]
* [http://www.ihst.ru/projects/sohist/books/cosmopolit/100.htm מאמר מערכת ב"פראבדה" מ-28 בינואר 1949]
* [http://www.yivoencyclopedia.org/article.aspx/Anticosmopolitan_Campaign תיאור המערכה (באנגלית)]
* {{דבר|ז. דניאל|בעולם הסווטי|19490408|46}}
* {{דבר|יהודה גוטהלף|הקוסמופוליטיות, הבינלאומיות ו-השאלה היהודית|19490520|33}}
* {{דבר|אל. זבורובסקי|מכאן ומכאן|19490701|31}}

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:1948 בברית המועצות]]
[[קטגוריה:1949 בברית המועצות]]
[[קטגוריה:רדיפות פוליטיות בברית המועצות]]
[[קטגוריה:יהדות ברית המועצות]]
[[קטגוריה:רוסיה וברית המועצות: אנטישמיות]]
[[קטגוריה:שנות ה-1940 בברית המועצות]]
[[קטגוריה:תאוריות אנטישמיות]]
{{ללא בוט|533}}