הצגת המקור של הדף "היסטוריה של הצמחונות"

ל'''[[היסטוריה]] של ה[[צמחונות]]''' יש שורשים עתיקים, והתיעוד הקדום ביותר של צמחונות כ[[אידאולוגיה]] בקרב כמות משמעותית של בני-אדם נמצאת בהודו וביוון העתיקה. בשני המקרים, הרעיון הצמחוני קשור בגישה [[אי-אלימות|לא אלימה]] כלפי [[בעלי חיים]] (אשר שמה בהודו היה [[אהימסה]]), ובשני המקרים רוב התמיכה בגישה הייתה מכיוון אושיות דת ו[[פילוסופיה]].
בעקבות [[נצרות|ההתנצרות]] של האימפריה הרומית בסוף [[העת העתיקה]], הצמחונות כמעט ונעלמה לגמרי מאירופה. קבוצות בודדות של נזירים ב[[ימי הביניים]] אסרו על עצמן אכילת [[בשר]] בעלי חיים, מסיבות אסתטיות לרוב, אך לא ידוע על מסדר שאסר על אכילת [[מאכלי ים]]. מסיבה זו לא נהוג לראות בנזירים הימי בייניימים צמחונים, אלא [[פסקטריאניזם|פסקטריאניים]]. בתקופת ה[[רנסאנס]] חזרה הצמחונות להיות נוכחת באירופה, ונעשתה ליותר ויותר נפוצה במאות [[המאה ה-19|ה-19]] ו[[המאה ה-20|ה-20]]. כיום אחוז הצמחונים בעולם המערבי עומד על אחוזים בודדים, תלוי בהגדרה המדויקת במחקר הספציפי.
==העת העתיקה==

=== ביהדות ===
על פי בראשית ב' טז' [[אדם וחוה]] היו צמחונים שנאמר "מִכֹּל עֵץ-הַגָּן, אָכֹל תֹּאכֵל", תזונה זו נשארה עד ימי [[נח]] בה הותר לאכול בשר. בתקופות שונות היו הגבלות רבות על אכילת בשר. באחרית הימים, לפי [[ספר ישעיהו]] סה' כה', העולם יהיה צמחוני שנאמר "ואריה כבקר יאכל תבן"

בתקופת התלמוד היו שנדרו לא לאכול בשר, שנאמר "''א"ר יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק באלו נדרים? אמרו שלא תאכל בשר וגו'''" (בבלי, כתובות עב' ע"ב)

ב[[חזון הצמחונות והשלום]] מתאר [[הרב קוק]] הידרדרות מוסרית, מבחינתו, של האנושות בין [[אדם הראשון]] לנח, שבשלה הותר לאדם לאכול בשר אך הוטלו עליו מגבלות מסוימות (איסור [[אבר מן החי]] לכלל בני האדם ומצוות ה[[כשרות]] ליהודים) כדי לצנן את [[תשוקה|תאוותו]] {{אנ|Food craving}}. לדעת הרב קוק בימינו עלינו למעט באכילת בשר ומי שמסוגל לכך מצווה בצמחונות.

=== מצרים העתיקה ===
{{להשלים|סיבה=האם כל המקורות לצמחונות במצרים העתיקה הן אכן בפירוש האבן עזרא למקרא? יש להוסיף לפסקה מקורות נוספים|נושא=היסטוריה|נושא2=אוכל}}
בפירוש האבן עזרא על המקרא בספר בראשית [[s:בראשית מו/ניקוד|פרק מ"ו פסוק ל"ד]] ובספר שמות [[s:שמות ח/ניקוד|פרק ח' פסוק כ"ב]] הוא מזכיר את המצרים בין הצמחונים שהיו, לפיו, יותר מחצי עולם, ונמנעו מכל דבר מהחי.

{{ציטוט| תוכן='''וַאֲמַרְתֶּם אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ עֲבָדֶיךָ מִנְּעוּרֵינוּ וְעַד עַתָּה גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲבֹתֵינוּ בַּעֲבוּר תֵּשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן כִּי תוֹעֲבַת מִצְרַיִם כָּל רֹעֵה צֹאן.''' לאות, כי בימים ההם לא היו המצרים אוכלים בשר. ולא יעזבו אדם שיזבח צאן כאשר יעשו היום אנשי הודו. ומי שהוא רועה צאן תועבה היא, שהוא שותה החלב. ואנשי הודו לא יאכלו ולא ישתו כל אשר יצא מחי מרגיש עד היום הזה.|מקור=בראשית פרק מ"ו פסוק ל"ד}}

{{ציטוט| תוכן='''וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לֹא נָכוֹן לַעֲשׂוֹת כֵּן כִּי תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם נִזְבַּח לַ-ה' אֱלֹהֵינוּ הֵן נִזְבַּח אֶת תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם לְעֵינֵיהֶם וְלֹא יִסְקְלֻנוּ.''' כי אנשי מצרים בימי משה היו על דעת אנשי לנדיא"ה שהם יותר מחצי העולם וכלם הם בני חם ואינם אוכלים בשר עד היום גם דם וחלב ודג וביצים, והכלל: כל דבר שיצא מן החי. והם מתעבים מי שיאכל אותם, ומלאכה נמאסה בעיניהם לרעות הצאן וכן כתוב "כי תועבת מצרים כל רועה צאן". ועד היום לא יניחו אדם שיאכל בשר בארצם ואם אחד מהם יבא בארץ נכריה יברח מכל מקום שיאכלו בו בשר, ולא יאכל כל דבר שיגע בו אוכל בשר וכליו טמאים בעיניהם. וכן כתוב "כי לא יוכלון המצרים לאכול את העברים לחם". והנה יוסף כאשר היה בבית פוטיפר המשילו על הכל לבד על הלחם אשר הוא אוכל, כי לא יגע בו בעבור שהוא עברי. ואין טעם לשאול א"כ למה היה להם מקנה, כי כן יש לאנשי לנדיא"ה כי הסוסים והחמורים והגמלים למשא ולרכוב והבקר לחרוש והצאן לצמר.|מקור=שמות פרק ח' פסוק כ"ב}}

===יוון העתיקה===
[[קובץ:Kapitolinischer Pythagoras adjusted.jpg|שמאל|ממוזער|200px|פסל של [[פיתגורס]]]]
בעת העתיקה הצמחונות נקראה "הימנעות מבריאות עם נשמה" (ἀποχὴ ἐμψύχων). כ[[אידאולוגיה]], הצמחונות ביוון העתיקה תמיד הייתה שייכת למספר קטן של אנשים, שרובם כללו אנשי דת מקבוצות מסוימות ומספר זרמים פילוסופיים. ההתייחסות הראשונה לצמחונות הייתה אצל [[הומרוס]] (האודיסאיה 9, 82-104), כשהוא ציין קבוצת אנשים בצפון אפריקה אשר נקראת "לוטופאגי" (אוכלי הלוטוס) אשר התקיימו כביכול רק על פרחי צמח ה[[לוטוס]]. עדויות יווניות אחרות מדברות על קבוצות צמחוניות ב[[אתיופיה]]. למרות זאת, כל העדויות האלו קשורות במיתוסים ואגדות עם יווניות, ולכן לרוב לא נהוג להתייחס אליהן כמקורות אמינים לקהילות צמחוניות בעת העתיקה ביוון.

העדות האמינה הראשונה לצמחונות כאידאולוגיה ביוון העתיקה מתוארכת למאה השישית לפני הספירה. האורפיקים, קבוצה דתית ביוון העתיקה, ו[[פיתגורס]], פילוסוף ומנהיג דתי בדרום [[איטליה]], נמנעו מאכילת בשר. לא כל תלמידיו של פיתגורס היו צמחונים לגמרי, אבל ניתן להגיד כי המקורבים לפיתגורס כן. בשביל הקהילה היוונית בכללותה, הימנעות מאכילת בשר הצביעה על השתייכות לתלמידיו של פיתגורס. גם תלמידיו של פיתגורס, וגם האורפיקים נמנעו מאכילת ביצים, ונמנעו מהקרבת קורבנות, מרכיב מרכזי בדת היוונית דאז. במאה החמישית לפני הספירה, הפילוסוף [[אמפדוקלס]] הכריז על עצמו כאוהד אדוק של הצמחונות בפרט, ושל [[זכויות בעלי חיים]] בכלל.

הצמחונים בעת העתיקה החזיקו בתפישה כי אכילת בשר יש בה לפגוע ב[[אסתטיקה]] ובפילוסופיה שלהם. רובם בנוסף לכך החזיקו גם בתפישות [[אתיקה|אתיות]] המנמקות את גישתם, ודחו באמצעותן גם את מנהג הקרבת הקורבנות, כאשר הם מדגישים את הדמיון בין [[בן אדם|בני אדם]] לחיות. הדעות הנגדיות גרסו שוני הקיים לשיטתם בין בעלי החיים השונים לבין בני האדם. הדיון על האם לחיות מגיעות זכויות, והאם ישנה חובה מוסרית כלפי בעלי חיים היה נפוץ בעת העתיקה, והטיעונים לשני הצדדים היו דומים במיוחד לאלו אשר עולים היום בשיח על זכויות בעלי חיים. התפישה הצמחונית לרוב הייתה קשורה לתפישות דתיות המחזיקות באמונות על [[גלגול נשמות]]. בעת העתיקה היוון הייתה נפוצה האמונה, בקרב צמחונים ולא צמחונים כאחד, כי ב[[תור הזהב (מיתולוגיה יוונית)|תור הזהב]] המין האנושי לא התנהג באלימות בכלל, ובכך גם לא נהג באלימות כלפי בעלי החיים. לפי האמונה הזאת, במצב [[אוטופיה|אוטופי]] אין צורך בצייד, [[חקלאות]], הרבעת בעלי חיים וכיוצא בזה, מאחר שהאדמה מספקת לכול היצורים החיים את כל צורכיהם.

ב[[האקדמיה האפלטונית|אקדמיה של אפלטון]], ראשי האקדמיה [[קסנוקרטס]] ו[[פולמון מאתונה (סכולארכס)|פולמון]] קראו לצמחונות. חלק מתומכיו של אפלטון בתקופה הרומאית תמכו בצמחונות, כולל [[פלוטרכוס]], אשר כתב את "[[על אכילת בשר (פלוטרכוס)|על אכילת בשר]]".

===הודו===
====[[הינדואיזם]]====

כאשר הנזיר הבודהיסטי הסיני ביקר בהודו בתחילת המאה החמישית לספירה, הוא מצא ש"האנשים מתנזרים מלקיחת חיים...הם לא מרבים חזירים או בקר, ולא מוכרים שום מאכלים מחיות".
צמחונות הייתה, והיא עדיין, חובה אצל רוב הזרמים ה[[יוגה|יוגים]] ואצל חלק מהזרמים ההינדואיסטים.

====[[בודהיזם]] ו[[ג'ייניזם]]====
[[קובץ:LamayuruMonks.jpg|שמאל|ממוזער|200px|זוג נזירים בודהיסטים]]
מקורות בודהיסטים וג'ייניסטים כאחד מראים כי הימנעות מאלימות כלפי בעלי חיים הייתה כלל בשתי הדתות כבר במאה השישית לפני הספירה. אצל הג'ייניזם, אולי אפילו לפני המאה השישית כבר היו חוקים נגד פגיעה בבעלי חיים. המנהיג הראשון של הג'ייניזם, אשר חי במאה השמינית או השביעית לפי הספירה, הטיף לאי-אלימות כלפי בעלי חיים באותה המידה כמו המנהיגים המאוחרים יותר מהמאה השישית לפני הספירה.

למרות ההימנעות מאלימות כלפי בעלי חיים, יש שטוענים שבעת העתיקה לא כל הבודהיסטים והג'ייניסטים היו צמחונים. ביחס לסוגיה הזאת יש שתי גישות. האחת אומרת ש[[סידהרתא גאוטמה|בודהה]] ועוקביו אכלו בשר שהוגש להם כמנחה, כאשר לא הייתה להם סיבה להניח כי החיה נשחטה במיוחד בשבילם, והשנייה טוענת כי בודהה ועוקביו נמנעו לחלוטין מאכילת בשר. השאלה האם אכילת בשר היא בסדר או לא, הייתה שאלה מכרעת בהתפתחות הבודהיזם בשלביו המוקדמים.
השליט הבודהיסטי [[אשוקה]] (304 לפנה"ס - 232 לפנה"ס) היה צמחוני, ותמך נחרצות בגישה לא אלימה כלפי בעלי חיים. הוא הוציא לפועל חוקים רבים בנוגע להגנה על [[מין (טקסונומיה)|מינים]] רבים של בעלי חיים, ביטל הקרבת קורבנות בעלי חיים בפניו, והטיף בפני האוכלוסייה להימנע מכל הרג שלא לצורך.

====[[יפן]]====
בשנת 675 השימוש בבהמות והצריכה של מספר מינים של חיות בר (סוסים, בקר, כלבים, קופים, ציפורים) נאסר ביפן על ידי הקיסר [[טמו, קיסר יפן|טמו]], בעקבות ההשפעות הבודהיסטיות על יפן.

==תחילת התקופה המודרנית==

לפני ה[[רנסאנס]] כמעט ולא היו גישות צמחוניות כלפי בעלי חיים מסיבות אתיות ופילוסופיות. בין האישים הראשונים שתמכו בצמחונות היו [[לאונרדו דה וינצ'י]] (1452–1519) ו[[פייר גסנדי]] (1592–1655). במאה ה-17, התומך העיקרי בתאוריה "חסרת הבשר" או "הפיטגוראית" היה הסופר האנגלי [[תומאס טריון]] (1634–1703). בסוף המאה ה-18 באנגליה, הטענה כי [[אנתרופוצנטריות|בעלי החיים נוצרו לשימושו של האדם]] עדיין הייתה מקובלת, אך זמן לא רב לאחר מכן החלה להיעלם לגמרי.
במאה ה-18 באמריקה היו קבוצות נוצריות קטנות אשר תמכו בצמחונות. [[בנג'מין פרנקלין]] היה צמחוני שנים רבות מחייו, לאחר שעבר מהפך בגיל 16, ובשנת 1770 הוא הביא לאמריקה את ה[[טופו]].

==[[המאה ה-19]]==
[[קובץ:Gustav struve.jpg|שמאל|ממוזער|200px|[[גוסטב סטרוב]], מהפכן גרמני שהוביל את התנועה לצמחונות בגרמניה]]
בזמן [[עידן הנאורות]] ותחילת המאה ה-19, [[אנגליה]] הייתה המקום הפתוח ביותר לרעיונות צמחוניים בכל [[אירופה]], והצמחוניים האנגלים היו נלהבים ביותר להפצת הצמחונות. דוגמה לאדם צמחוני מתחילת המאה ה-19 באנגליה הוא המשורר [[פרסי ביש שלי]] (1792-1822).
[[ויליאם קוהארד]] ייסד את [[הכנסייה התנ"כית הנוצרית]] ב-1809 באנגליה. קוהארד הטיף לצמחונות כחלק מ[[נזיר|התנזרות]], והיה אחד מהאבות הפילוסופיים של {{קישור שפה|אנגלית|Vegetarian Society|האגודה הצמחונית של הממלכה המאוחדת|האגודה הצמחונית}}. רבים מהחברים בחברה הצמחונית האמינו ב[[חיים פשוטים]] ובאוכל "טהור". בשנת [[1850]], נוסדה [[האגודה הצמחונית האמריקאית]].

==ראו גם==
* [[היסטוריה של הטבעונות]]

[[קטגוריה:צמחונות]]
[[קטגוריה:היסטוריה]]