הצגת המקור של הדף "הגירות מוסלמים מצפון אפריקה לארץ ישראל"

{{משתמש:Sokuya/תבנית:נייטרליות}}

לאורך ההיסטוריה שלאחר [[הכיבוש המוסלמי של צפון אפריקה]] במהלך [[המאה ה-7]], החלה תנועת [[מוסלמים]] שמוצאם מאוכלוסיות [[צפון אפריקה]] [[הגירה|להגר]] לאזור ה[[לבנט]], [[הכיבוש הערבי של ארץ ישראל|שכבר נכבש על ידי הערבים]] ובמיוחד ל[[ארץ ישראל]]. המהגרים הקפידו לשמר את זהותם ומקורם הצפון אפריקאי עם שמות המשפחה שלהם.

==היסטוריה==
{{להשלים|1=מדעי הרוח|נושא=ישראל|נושא2=מדינות אפריקה}}
===התקופה הערבית הקדומה===
עוד בראשית [[ימי הביניים]] ביקרו בארץ ישראל עולי רגל מוסלמים מה[[מגרב]].{{הערה|שם=שמעוני 98–99|[[יעקב שמעוני]], '''ערבי ארץ ישראל''', תל אביב: [[עם עובד]], תש"ז, עמ' 99-98.}}
ההיסטוריון והגאוגרף [[מוג'יר א-דין|מוג'יר א־דין]] ציין כי [[שכונת המוגרבים]] נוסדה בשנת [[1193]] על ידי בנו של [[צלאח א-דין|צלאח א־דין]], [[אל-אפדל איבן צלאח א-דין|אל־אפדל איבן צלאח א־דין]]{{אנ|Al-Afdal ibn Salah ad-Din}}, כ[[וקף|הקדש]] ([[ווקף]]) עבור יוצאי המגרב. הוא ייסד שם [[מדרסה]] שנקראה "אל־אפדליה" על שמו,{{הערה|{{הארץ|ניר חסון|עדות נדירה חשפה מסגד עתיק שנהרס ב־67'|1.1732269|15 ביוני 2012}}|שם=הארץ}} ועם השנים היא הפכה למסגד שייח' עיד, על שמו של אחד ממנהיגי העדה המוגרבית בן [[המאה ה-17|המאה ה־17]]. שייח' עיד נקבר בתוך המסגד, וזה הפך למוקד עלייה לרגל, בעיקר [[סופים]]. בחפירות שנערכו במקום בראשית [[המאה ה-21|המאה ה־21]] זוהו שרידיו של השייח'. ב[[המאה ה-12|מאה ה־12]] הרחיבו תורמים מוגרבים את הרובע. ב־[[1303]] הוקמה בשבילם אכסניה מיוחדת שנקראה על שם אבו מידיאן הקדוש.{{הערה|שם=שמעוני 98–99}} באותה שנה הוקמה בו גם ה[[זאווייה]] המסמודית על ידי תורם [[מסמודה|מסמודי]]. ב־[[1320]] הוקמה במקום זאווייה נוספת על ידי נכדו של המלומד הסופי [[שעיב אבו מדין]]. בשכונה התגוררו צאצאי ה[[מורים]] ש[[גירוש ספרד|גורשו]] מ[[ספרד]] ב־[[1491]], וזכו בזכויות מיוחדות תמורת השמירה על [[הר הבית]] ומסגדיו.{{הערה|יהושע בן־אריה, '''[[עיר בראי תקופה]]''', א, עמ' 162, 188.}}

===התקופה העות'מאנית===
לאחר ה[[רקונקיסטה]] של [[חצי האי האיברי]] ו[[גירוש ספרד]] ו[[גירוש פורטוגל]], מצאו את עצמם רבים מה[[מורים]] (כובשי חצי האי שהיו ממוצא צפון אפריקאי או ערבי) מגורשים בחזרה לצפון אפריקה. מיעוטם הגיע כפליטים גם אל הלבנט ונטמע באוכלוסיות המוסלמיות שישבו בו באישורה ובעידודה של [[האימפריה העות'מאנית]], שארץ ישראל הייתה נתונה לשלטונה. על שמם של המורים שהגיעו ל[[ירושלים]] קרויים [[שכונת המוגרבים]] ו"[[גשר המוגרבים]]" ב[[הר הבית]].

הקרבה הגאוגרפית והעובדה ש[[ארץ ישראל]] הייתה מאות שנים תחת שלטון שמרכזו ב[[מצרים]] גרמו להגירה כמעט מתמדת של פלאחים ו[[בדואים]] ממצרים לארץ ישראל. החל מ[[המאה ה-18]] התגברה הגירה זו, והגיעה לשיאה בימיו של [[איברהים פחה]] שכבש את ארץ ישראל ב-[[1831]] ושלט בה עד [[1840]]. רבים מחייליו ערקו ונשארו בארץ וגם ההגירה הכללית התגברה מאז תקופת שלטונו. בזמן [[המנדט הבריטי]] הובאו פועלים רבים ממצרים וחלקם נשארו בארץ. גם לעלייה ברמת החיים של ערביי הארץ הייתה השפעה רבה על הפלאחים המצריים מאזור [[הדלתה של הנילוס|הדלתה]] שסבלו מעוני רב ומצפיפות.

המהגרים המצריים התפזרו בכל רחבי הארץ, אולם בעיקר התרכזו בין [[טולכרם]] לעזה. חלק משמות הכפרים ומשמות המשפחה של ערביי הארץ מעיד על המוצא המצרי או רומז למקום מוצא מסוים במצרים. על פי [[יעקב שמעוני]] קבוצה זו היא הגדולה במיעוטים הזרים בקרב המוסלמים בארץ.{{הערה|[[יעקב שמעוני]], '''ערביי ארץ ישראל''', עם עובד, 1947, עמ' 106-105}}{{הערה|אלחאג' מאג'ד והנרי רוזנפלד, '''השלטון המקומי הערבי בישראל''', גבעת חביבה: המכון ללימודים ערבים, 1990, עמ' 88.}}

במהלך [[המאה ה-19]] מנתה אוכלוסיית ארבעת ה[[סנג'ק (האימפריה העות'מאנית)|סנג'קים]] שהתקיימו בארץ ישראל ([[סנג'ק ירושלים]], [[סנג'ק שכם]], [[סנג'ק עכו]] ו[[סנג'ק עזה]]){{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.jewishvirtuallibrary.org/ottoman-rule-1517-1917|כותרת=Ottoman Rule (1517-1917)|אתר=www.jewishvirtuallibrary.org|תאריך_וידוא=2018-12-24}}}} כ-300,000 נפש מכלל האוכלוסיות והדתות (נוצרים היוו את הרוב{{מקור}}, מוסלמים מעט פחות מהם, ו[[יהודים]] ו[[שומרונים]] שחיו כאן ברציפות עוד מלפני [[האימפריה הביזנטית]] נשארו מיעוטים נרדפים). במהלך המאה ה-19 החלו העות'מאנים לעודד הגירה של אוכלוסיות מ[[חצי האי ערב]] ומ[[המגרב]] לארץ ישראל ויעזרו בהעלאת סכומי המיסים שנגבו מהאזור הדליל הזה של האימפריה ושאף יעזרו לפתחו עוד ולהרים את תנובתו. במקביל התקיימו הגירות של שבטי [[בדואים]] מאזור מצרים אל תוך ארץ ישראל, חלק מהשבטים הללו שומרים על ייחוסם ושמם עד היום, למשל: [[ערב אבו קישק]] ושבט ה[[תראבין]].

אישים וחמולות מאוכלוסיות מרחבי המרחב הצפון אפריקאי החלו לנדוד עד לארץ ישראל ולהיטמע בקרב המוסלמים שחיו כאן קודם להגעתם. אמנם התקיימו נישואין בין המהגרים לבין המוסלמים המקומיים, אך חלק הארי של האוכלוסייה המוסלמית בחר להזדהות כ"[[ערבי]]ת", גם אם מוצאו הוא [[ברברים (קבוצה אתנית)|ברברי]]. שמות משפחתם של אלו שהיגרו לארץ ישראל מבחוץ נותרו כסממן זהותי, להלן רשימה חלקית של שמות משפחה אלה: "אל-מוגרבי" ו"מוגרבי" (המגרבי), "[[אל-מסרי (שם משפחה)|אל-מסרי]]" (ה[[מצרי]]), "מצראווה" (מצרי), "אל-ברדוויל" (מ[[ימת ברדוויל]] שבמצרים), "אל-פיומי" ("איש [[פיום (עיר)|פיום]]" שבמצרים), "אל-טרטיר" (על שם הכפר [[טרטיר]]{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.google.co.il/maps/search/tartir+egypt/@31.3825213,31.1355165,12.21z|כותרת=Google Maps|אתר=Google Maps|שפה=en|תאריך_וידוא=2019-01-01}}}}בצפון מצרים), "אל-ג'זאירי" (ה[[אלג'יראי]]), "אל-ארג'" (על שם יישוב ב[[מרוקו]]).

לפי מחקרו של הדמוגרף [[עוזיאל אוסקר שמלץ]], במפקד אוכלוסין שביצעה האימפריה העות'מאנית ב-[[1905]] לגבי מחוזות ירושלים ו[[חברון]] עולה כי 39% מיושביהם הגיעו מ[[אפריקה]] (ללא ציון הפרדה בין צפון אפריקה ל[[אפריקה שמדרום לסהרה]]).{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.meforum.org/articles/other/the-smoking-gun-arab-immigration-into-palestine|כותרת=The Smoking Gun: Arab Immigration into Palestine, 1922-1931|אתר=Middle East Forum|תאריך_וידוא=2018-12-24}}}}

לפי הנתונים שפילח הסופר [[גד גילבר]] עולה כי מתוך סך המוסלמים והנוצרים שישבו במחוזות ירושלים, חברון והכפרים בשנת 1905 ביחס למוצא מן היבשת האפריקאית היו כדלקמן:{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=Gād G. Gîlbar|שם=Ottoman Palestine, 1800-1914: Studies in Economic and Social History|מו"ל=Brill Archive|שנת הוצאה=1990-01-01|קישור=https://books.google.co.il/books?id=sdYUAAAAIAAJ&pg=PA1&lpg=PA1&dq=u.o.+schmelz'&source=bl&ots=BshApDWt_n&sig=69lzXm1XVg3pIqSBnAwjMAKYHBE&hl=iw&sa=X&ved=2ahUKEwi91onSxbjfAhWF2qQKHVUFCyUQ6AEwA3oECAEQAQ#v=onepage&q=north%20africa&f=false|שפה=en}}}}
* מבין יושבי הערים: 21.8% מאלו שבירושלים ממוצא "אפריקאי" ואילו בעיר חברון היו אלה 15.4% מבין הנדגמים המוסלמים.
* מבין הכפריים: 3.5% מהמוסלמים במחוז ירושלים הזדהו כאנשים ממוצא "אפריקאי" ואילו בחברון 4.3% מהמוסלמים הזדהו ככאלו.
* מבין ה[[נוצרים]]: היו 2% מבין הנוצרים שחיו ב-1905 בעיר ירושלים ו-9.7% מיושבי הכפרים ממוצא "אפריקאי".

===המנדט הבריטי===

בין השנים 1922 עד 1931, בתקופת המנדט הבריטי, חלו הגירות המוניות של ערבים ומוסלמים משלל מדינות, קרובות ורחוקות כאחד{{הבהרה|בצפון אפריקה?}}, אל ארץ ישראל בעיקר לצורכי פרנסה תחת הבריטים (כמו ייבוש ביצות ב-1924 ו-1925 בשרון שהביא לגידול דמוגרפי מרשים בשל הגירת פועלים ממצרים בהזמנת [[פיק"א]], ו[[חורן|חורנים]] מסוריה{{הבהרה|החורן אינו בצפון אפריקה}} שהגיעו החל מסוף שנות העשרים של המאה ה-20 ובעיקר בשנות השלושים שלה, גם הם לעבודות כפיים בשירות הצבא הבריטי ולפרדסנות ולתעשיות שקמו באזור [[נתניה]] המתהווה){{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.ybz.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/Article_116.5.pdf?|הכותב=מעיין הס-אשכנזי|כותרת=ההגירה הערבית לשרון בתקופת המנדט|אתר=|תאריך=תמוז, תשס"ה}}}}.

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:הגירה]]
[[קטגוריה:צפון אפריקה: היסטוריה]]
 [[קטגוריה:הגירות מצד מוסלמים לארץ ישראל]]