הצגת המקור של הדף "הבחירות לכנסת השבע עשרה"

{{בחירות בישראל
| שם = הבחירות לכנסת השבע עשרה
| מערכת בחירות קודמת = [[הבחירות לכנסת השש עשרה|2003]]
| מערכת בחירות הבאה = [[הבחירות לכנסת השמונה עשרה|2009]]
| יום הבחירות = 28 במרץ 2006, כ"ח באדר התשס"ו
| אחוז החסימה = 2%
<!--המפלגה ה-1-->| אחוז ההצבעה = 63.55%
| מפלגה1 = [[קדימה (מפלגה)|קדימה]]
| יור מפלגה1 = [[אהוד אולמרט]]
| מנדטים1 = 29
| מנדטים1 לפני = 14
| מספר הקולות1 = 690,901

<!--המפלגה ה-2-->| מפלגה2 = [[העבודה-מימד]]
| יור מפלגה2 = [[עמיר פרץ]]
| מנדטים2 = 19
| מנדטים2 לפני = 21
| מספר הקולות2 = 472,366

<!--המפלגה ה-3-->| מפלגה3 = [[מפלגת ש"ס|ש"ס]]
| יור מפלגה3 = [[אלי ישי]]
| מנדטים3 = 12
| מנדטים3 לפני = 11
| מספר הקולות3 = 299,054

<!--המפלגה ה-4-->| מפלגה4 = [[הליכוד]]
| יור מפלגה4 = [[בנימין נתניהו]]
| מנדטים4 = 12
| מנדטים4 לפני = 27
| מספר הקולות4 = 281,996

<!--המפלגה ה-5-->| מפלגה5 = [[ישראל ביתנו]]
| יור מפלגה5 = [[אביגדור ליברמן]]
| מנדטים5 = 11
| מנדטים5 לפני = 3
| מספר הקולות5 = 281,880

<!--המפלגה ה-6-->| מפלגה6 = [[האיחוד הלאומי-מפד"ל]]
| יור מפלגה6 = [[בנימין אלון]]
| מנדטים6 = 9
| מנדטים6 לפני = 7
| מספר הקולות6 = 224,083

<!--המפלגה ה-7-->| מפלגה7 = [[גיל - גמלאי ישראל לכנסת|גיל]]
| יור מפלגה7 = [[רפי איתן]]
| מנדטים7 = 7
| מנדטים7 לפני =
| מספר הקולות7 = 185,759

<!--המפלגה ה-8-->| מפלגה8 = [[יהדות התורה]]
| יור מפלגה8 = [[יעקב ליצמן]]
| מנדטים8 = 6
| מנדטים8 לפני = 5
| מספר הקולות8 = 147,091

<!--המפלגה ה-9-->| מפלגה9 = [[מרצ|מרצ-יחד]]
| יור מפלגה9 = [[יוסי ביילין]]
| מנדטים9 = 5
| מנדטים9 לפני = 6
| מספר הקולות9 = 118,302

<!--המפלגה ה-10-->| מפלגה10 = [[רע"מ-תע"ל]]
| יור מפלגה10 = [[אבראהים צרצור]]
| מנדטים10 = 4
| מנדטים10 לפני = 2
| מספר הקולות10 = 94,786

<!--המפלגה ה-11-->| מפלגה11 = [[החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון|חד"ש]]
| יור מפלגה11 = [[מוחמד ברכה]]
| מנדטים11 = 3
| מנדטים11 לפני = 3
| מספר הקולות11 = 86,092

<!--המפלגה ה-12-->| מפלגה12 = [[ברית לאומית דמוקרטית|בל"ד]]
| יור מפלגה12 = [[עזמי בשארה]]
| מנדטים12 = 3
| מנדטים12 לפני = 3
| מספר הקולות12 = 72,066
| יו"ר ועדת הבחירות = [[דורית ביניש]]
| ראש הממשלה היוצא = [[אריאל שרון]]
| מפלגת ראש הממשלה היוצא = [[קדימה (מפלגה)|קדימה]]
| ראש הממשלה הנבחר = [[אהוד אולמרט]]
| מפלגת ראש הממשלה הנבחר = [[קדימה (מפלגה)|קדימה]]
}}
[[קובץ:הכנסת השבע עשרה.png|ממוזער|339x339px|פילוח תוצאות הבחירות ב[[דיאגרמת עוגה]]. מקרא (בסדר כיוון השעון): בגוונים הכחולים - מפלגות הימין, בגוונים האפורים - המפלגות החרדיות, בגוונים הסגולים - מפלגות המרכז, בגוונים האדומים - מפלגות השמאל, ובכתום המפלגות הערביות.]]
'''הבחירות לכנסת השבע עשרה''' התקיימו ב-[[28 במרץ]] [[2006]], [[כ"ח באדר]] [[ה'תשס"ו]], ותוצאות [[הבחירות לכנסת|הבחירות]] קבעו את הרכב הסיעות ב[[הכנסת השבע עשרה|כנסת השבע עשרה]]. הבחירות התקיימו בעקבות החלטה שהתקבלה במערכת הפוליטית ב-[[21 בנובמבר]] [[2005]], על פיזור [[הכנסת]] והקדמת ה[[בחירות]]. במקור נקבע מועד הבחירות ל-[[30 באוקטובר]] [[2007]] ([[י"ח בחשוון]] [[ה'תשס"ח]]), ארבע שנים ממועד הבחירות הקודם. מועד זה היה נתון במחלוקת משפטית בשל טעות שנבעה מתיקון ב[[חוק יסוד: הממשלה]], ובעקבות החלטת [[בג"ץ]] מיולי 2004 (2257/04) נקבע יום הבחירות (המקורי) ל-[[7 בנובמבר]] 2006, ([[ט"ז בחשוון]] [[ה'תשס"ז]]).

מערכת הבחירות התקיימה על רקע [[תוכנית ההתנתקות|פינוי גוש קטיף ונסיגת צה"ל מרצועת עזה]], פרישתו של [[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]] [[אריאל שרון]] מ[[הליכוד]] והקמתה של [[מפלגת קדימה]], וכן על רקע נבצרותו של אריאל שרון שנמנע ממנו להתמודד בראשות קדימה עקב [[אירוע מוחי]] שלקה בו כחודשיים לפני הבחירות. שנה לפני הבחירות האישים הפוליטיים הראשיים היו אריאל שרון בליכוד, [[שמעון פרס]] ב[[מפלגת העבודה]] ו[[טומי לפיד]] מ[[מפלגת שינוי|שינוי]], אך ערב הבחירות כל אלה פינו את מקומם ל[[אהוד אולמרט]] (קדימה), [[עמיר פרץ]] (עבודה) ו[[בנימין נתניהו]] (ליכוד). מעבר לכך, אלו היו הבחירות הראשונות בהן המתמודדים המרכזיים לראשות הממשלה נולדו לאחר [[השואה]] ו[[מלחמת העולם השנייה]].

המנצחת העיקרית של הבחירות הייתה [[מפלגת קדימה]], אשר התבססה כמפלגה הגדולה ביותר, ומנצחות נוספות היו [[ישראל ביתנו]] והפתעת הבחירות, [[מפלגת הגמלאים]]. המפסידות העיקריות היו [[הליכוד]], שאיבדה את מרבית כוחה וצנחה מ-38 מנדטים ל-12 בלבד, ו[[מפלגת שינוי]], שהתפלגה לשתי מפלגות שלא עברו כלל את אחוז החסימה. מפלגות נוספות אשר השיגו תוצאות אשר נחשבו לכשלונות היו המפלגות ה[[אידאולוגיה|אידאולוגיות]] המובהקות: [[האיחוד הלאומי-מפד"ל]] מ[[שמאל וימין בפוליטיקה|ימין]] ו[[מרצ]] משמאל. שאר המפלגות שמרו פחות או יותר על כוחן. בניגוד לבחירות הקודמות אשר אופיינו במעבר מסיבי לגוש ה[[מרכז-ימין]] של המפה הפוליטית, אשר היה מורכב מליכוד ושינוי, בבחירות אלו גוש זה התרסק, בעוד שגוש ה[[מרכז-שמאל]], אשר תמך בנסיגה מ[[רצועת עזה|עזה]] ובנסיגה עתידית מחלקים ב[[יהודה ושומרון]] במסגרת מה שהוגדר כ"[[תוכנית ההתכנסות]]", התחזק משמעותית וקיבל רוב בכנסת. [[הכנסת השבע עשרה]] הושבעה ב-[[17 באפריל]] [[2006]].

==רקע היסטורי==
הבחירות לכנסת ה־17 נערכו על רקע "[[תוכנית ההתנתקות]]" שנהגתה ובוצעה על ידי ראש הממשלה [[אריאל שרון]]. במהלך ביצוע התוכנית פונו היישובים היהודיים מ[[רצועת עזה]] וצפון השומרון, למורת רוחו של הימין, שהתנגד בנחרצות לתוכנית. על רקע חיכוכים בתנועתו שלו, מפלגת [[הליכוד]], ששיאם בהשתקת המיקרופון שלו בעת ועידת ליכוד, פרש לבסוף שרון מהליכוד בסוף נובמבר [[2005]] והקים, עם אישים נוספים, את מפלגת "[[קדימה (מפלגה)|קדימה]]" בראשותו.

סוגיה חשובה נוספת שעמדה על הפרק ב[[תקופת בחירות|תקופת הבחירות]] הייתה סוגיית הכלכלה והחברה, וזאת עקב מדיניותו הכלכלית ה[[ליברליזם|ליברלית]]-[[קפיטליזם|קפיטליסטית]] של שר האוצר [[בנימין נתניהו]], אשר אמנם הצליחה לייצב את [[כלכלת ישראל]] ולהביאה לצמיחה, אך כללה קיצוץ בקצבאות ונתפסה כפוגעת בשכבות החלשות של האוכלוסייה. בנוסף לכך, באותה תקופה פחתה עוצמתן של התקפות [[טרור פלסטיני|המחבלים הפלסטינים]] על ישראל (אם כי לא פסקה לגמרי), ולכן החלה הסוגיה החברתית לתפוס יותר ויותר מקום בתודעת הציבור הישראלי. חשיבות סוגיה זו הגיעה לביטויה המובהק ביותר עם בחירתו של יושב־ראש [[ההסתדרות]] לשעבר, [[עמיר פרץ]], לתפקיד יושב־ראש [[מפלגת העבודה]]; ביטוי אחר לכך היה הופעתן של רשימות רבות בעלות [[מצע]]ים חברתיים מובהקים, כגון רשימת "לחם", "עוז לעניים", [[מפלגת גיל|רשימת הגמלאים]] והמפלגה למלחמה בבנקים{{הערה|{{גלובס|קרן צוריאל-הררי|"המטרה היא לחסל את הבנקים"|1000068258|6 במרץ 2006}}}}.

בנוסף לכך, התגברה ההתמרמרות על ה[[שחיתות]] וקלקול המידות בקרב השלטון והמערכת הפוליטית בארץ. [[הכנסת]] ספגה ביקורות קשות עקב מספר חברי כנסת שנחקרו ב[[משטרה]] ואף הועמדו לדין. הזעם והתסכול מהמפלגות הקיימות באו לידי ביטוי במלוא חריפותם בהצבעה של אזרחים רבים ובהם צעירים ל[[מפלגת גיל|מפלגת הגמלאים]], הצבעה שכפי הנראה נבעה גם ממחאה.

במקביל לעליית חשיבותן של סוגיות הכלכלה, החברה ונקיון המידות, עלו לדיון ציבורי בהמשך הקמפיין ניצחון ה[[חמאס]] בבחירות השניות לפרלמנט ה[[הרשות הפלסטינית|פלסטיני]] והתקדמות [[תוכנית הגרעין האיראנית]]. בניגוד לאריאל שרון שלא הכריז קודם לבחירות הקודמות על תוכנית ההתנתקות, הכריז [[אהוד אולמרט]], יושב־ראש [[מפלגת קדימה]], על "[[תוכנית ההתכנסות]]" כמרכיב מרכזי במצע המפלגה.

==רקע פוליטי==
===בקיעים ראשונים בקואליציה===

הבקיעים הראשונים ב[[קואליציה]] האיתנה למדי של [[אריאל שרון]] נראו לראשונה בעת הדיונים על [[תוכנית ההתנתקות]], שבצילה עבר חלק נכבד מכהונתו השנייה כראש הממשלה. לאחר ששרון פיטר את שרי [[האיחוד הלאומי]] ([[אביגדור ליברמן]] ו[[בנימין אלון|בני אלון]]) ערב ההצבעה על התוכנית בממשלה (פיטוריהם נכנסו לתוקף ב-[[6 ביוני]] [[2004]], ביום ההצבעה) ולאחר פרישתם של שני ח"כים מה[[מפד"ל]] (השר [[אפי איתם]] וסגן השר הרב [[יצחק לוי]]) מהקואליציה מיד אחר-כך (ב-[[8 ביוני]]), איבד שרון את הרוב בכנסת ונשאר בכיסא [[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]] בזכות תמיכת רוב לא-יציב של 61 חברי כנסת, בעיקר בזכות הח"כים העצמאיים [[דוד טל]] (שפרש מ[[עם אחד]] לאחר התמזגותה עם [[מפלגת העבודה]]), [[מיכאל נודלמן]] (שהתפצל מ[[ישראל ביתנו]] על רקע תמיכתו בהתנתקות) ו[[יוסף פריצקי]] (שפרש מ"שינוי" על רקע פרשת חתירתו תחת בכיר אחר בשינוי, [[אברהם פורז]]). בשל כך, ובשל פילוג למעשה בסיעת [[הליכוד]] בכנסת, נאלץ ראש הממשלה לחפש אפשרויות אחרות להרכבת קואליציה.

===הפיצול הפנימי בסיעת [[הליכוד]]===

עוד ממועד [[הבחירות לכנסת השש עשרה]] נראה פער מהותי בין עמדותיו של ראש התנועה אריאל שרון לבין חברים בכירים בליכוד - חברי [[מרכז הליכוד]] בחרו לרשימה לכנסת את החברים ה"נציים" בתנועה - [[בנימין נתניהו]], [[צחי הנגבי]] ו[[נעמי בלומנטל]], בעוד שחברים מתונים יותר, כגון [[אהוד אולמרט]], נדחקו לעשירייה הרביעית.

עם ההכרזה על תוכנית ההתנתקות כתוכניתו המדינית של ראש הממשלה התרחב פער זה והפך לאקטואלי יותר. בניסיון לפתור את המשבר שנוצר, החליט שרון לערוך משאל בקרב כלל חברי הליכוד על התוכנית, ובמשאל זה נקבע ברוב של 60% כי עמדת מתפקדי התנועה היא נגד התוכנית. חרף הבטחתו המוקדמת כי יקבל את תוצאות המשאל, יהיו אשר יהיו, נשאר שרון נחוש בדעתו.

בהצבעה על תוכנית ההתנתקות באוקטובר [[2004]], התפצלה סיעת הליכוד בכנסת באופן בלתי רשמי לשני חלקים שווים פחות או יותר - תומכי התוכנית והמתנגדים לה (אשר כונו בתקשורת [[הליכוד#תוכנית ההתנתקות ומורדי הליכוד|"מורדי הליכוד"]]). לא זו בלבד ש"המורדים" ניסו לסכל את תוכנית ההתנתקות או לפחות להביאה ל[[משאל עם]], הם אף ניסו לסכל תוכניות אחרות של הממשלה (ובהן [[תקציב המדינה (ישראל)|תקציב המדינה]]) וכך הפכו למעשה ל[[אופוזיציה]] בתוך הקואליציה.

עם התומכים הגדולים בשרון ובתוכניתו נמנו [[שאול מופז]], [[אהוד אולמרט]], [[ציפי לבני]], [[רוני בר-און]], [[זאב בוים]] ו[[רוחמה אברהם]]. עם המתנגדים הגדולים נמנו [[עוזי לנדאו]], [[מיכאל רצון]], [[גלעד ארדן]], [[יולי אדלשטיין]] וכן [[יושב ראש הכנסת]] [[רובי ריבלין]]. שר האוצר [[בנימין נתניהו]] תמרן בין שני המחנות: הוא אומנם התבטא נגד התוכנית, אך בכנסת הצביע בעד התוכנית בהתאם להחלטת הממשלה. זאת, על-מנת להישאר בתפקיד שר האוצר ולסיים לבצע את הרפורמות בכלכלה שהוא רצה להעביר, כדבריו.

===פרישת [[מפלגת שינוי|שינוי]] וממשלת האחדות===

כיוון שהרוב שתמך בו הלך ונעשה יציב פחות ופחות בשל התנגדות "מורדי הליכוד" ופרישת ה[[מפד"ל]] מהקואליציה ([[11 בנובמבר]] [[2004]]), החליט ראש הממשלה שרון לנסות ולהרחיב את הקואליציה שלו ולזכות בתמיכה, ולו זמנית, של מפלגות אחרות, בעיקר לצורך העברת [[תקציב המדינה (ישראל)|תקציב המדינה]] (אשר אי-אישורו עד 31 במרץ גורר את התפזרות הכנסת). לצורך כך הוא צירף לקואליציה נציגים מסיעות [[אגודת ישראל]] ו[[דגל התורה]] והחל במגעים עם [[מפלגת העבודה]], סיעת האופוזיציה הגדולה ביותר{{הערה|{{ynet||בעקבות פיטורי שרי שינוי: מגעים ראשוניים בין אנשי שרון למפלגת העבודה|3012492|2 בדצמבר 2004}}}}; כמו כן, ניסה לחזר אחר שאר המפלגות - [[מפלגת ש"ס|ש"ס]], [[מרצ]] והמפלגות הערביות. החיזורים אחר ש"ס עורר את חמתה של [[מפלגת שינוי]], השותפה הבכירה בקואליציה, אשר פרשה מהקואליציה ב-[[2 בדצמבר]] 2004 לאור אי-הסכמתה להעברת כמה מאות מיליוני שקלים למוסדות דתיים ותורניים לבקשתן של ש"ס, אגו"י ודגל התורה{{הערה|{{ynet|אילן מרסיאנו ואטילה שומפלבי|התקציב לא עבר, שרי שינוי התנגדו ופוטרו|3012135|1 בדצמבר 2004}}}}.

לכאורה נראה היה כי ראש הממשלה נותר בלא קואליציה וסופו ליפול, אך לא כך היה. מימין לא יכלו להפילו, משום שסיעת הליכוד, אף-על-פי שחלקה לא ראה בעין יפה את תוכניותיו, עדיין הצביעה בשלב זה כאיש אחד נגד הצעות אי-אמון בו (אם כי הגרעין הקשה של ה"מורדים" הצביע נגד תקציב המדינה לשנת 2005), ומשמאל לא יכלו להפילו, משום שמפלגת העבודה, המפלגה השנייה בגודלה, תמכה בהתנתקות וגם קיוותה להיכנס לממשלתו ולכן לא הייתה מעוניינת בהפלתו ואולי אף בבחירות חדשות. בתקופה זו נהנתה הממשלה גם מ"רשת ביטחון", תמיכה אד-הוק של סיעות [[שמאל פוליטי בישראל|השמאל]] והמפלגות הערביות שסייעו למניעת הפלתה. זמן לא רב לאחר פרישתה של מפלגת שינוי נכנסה מפלגת העבודה, בראשות שמעון פרס, לקואליציה עם שרון (ב-[[10 בינואר]] [[2005]]){{הערה|{{ynet|אילן מרסיאנו|ממשלת ההתנתקות יוצאת לדרך|3030900|10 בינואר 2005}}}}. דבר זה איפשר את אישורו של תקציב המדינה, ב-29 במרץ ואת המשך כהונתה של הכנסת{{הערה|{{ynet|אילן מרסיאנו ואטילה שומפלבי|לאחר אישור תקציב 2005: הממשלה תגדל|3065251|30 במרץ 2005}}}}.

=== ביצוע תוכנית ההתנתקות ===
{{הפניה לערך מורחב|ביצוע תוכנית ההתנתקות}}

[[מפלגת העבודה]] הסכימה להיכנס לקואליציה עם שרון כדי לאפשר את מימושה של [[תוכנית ההתנתקות]] ופינוי יישובי [[גוש קטיף]] וצפון [[השומרון]]. בעקבות כניסתה קיבלה "העבודה" מספר תיקים בממשלה, ו[[שמעון פרס]], יו"ר המפלגה מונה ל"[[משנה לראש הממשלה]]" - תפקיד חדש שנתפר במיוחד עבורו{{הערה|{{ynet|אטילה שומפלבי ואילן מרסיאנו|סוכם: פרס יהיה המשנה לראש הממשלה|3025845|30 בדצמבר 2004}}}} (אך בהמשך (מ-2006) שימש בו גם חיים רמון).

[[תוכנית ההתנתקות]], שבה, על-פי ה[[סקר]]ים, תמך רוב האוכלוסייה (כ-60% עד 65%){{הערה|{{ynet|דיאנה בחור-ניר|סקר מרכז יפה: 56% מהיהודים בעד תוכנית ההתנתקות|2888554|14 במרץ 2004}}}}, גררה עם זאת גם [[המחאה כנגד תוכנית ההתנתקות|מחאה קשה ורחבה]] כנגד הממשלה והתוכנית מצד המיעוט הגדול שהתנגד לה בתקיפות, התנגדות שהתעצמה ככל שקרבו הימים לביצוע התוכנית. ימים ספורים לפני ביצוע התוכנית, ב-[[7 באוגוסט]], התפטר שר האוצר [[בנימין נתניהו]] מהממשלה במחאה על ביצועה{{הערה|{{ynet|דיאנה בחור-ניר ואטילה שומפלבי|שר האוצר נתניהו התפטר: "בגלל ההתנתקות"|3123837|7 באוגוסט 2005}}}}.

ב-[[15 באוגוסט]] [[2005]] החל [[ביצוע תוכנית ההתנתקות]] שהסתיים ב-[[12 בספטמבר]]. הפינוי עצמו בוצע כמתוכנן, ללא אבדות מצד המפונים והחיילים ועם אלימות מעטה יחסית, אך גרם לטראומה קשה ושבר עז ב[[ציונות דתית|ציונות הדתית]]. משבר זה התבטא באמירות קשות של חלק מהציבור נגד שרון, בתי המשפט ו[[צה"ל]], ובערעור מהותי על תפיסת ה[[ממלכתיות (ציונות דתית)|ממלכתיות]], שנחשבה לערך עליון בקרב הציונות הדתית. בין פעולות ההתנגדות היו שני בני אדם שהציתו עצמם ל[[מוות]] במחאה על התוכנית ([[ילנה בוסינובה]]{{הערה|{{nrg|עמיחי אתאלי|סיפור ההצתה העצמית הראשונה בישראל|386/473|15 ביולי 2012|1|2}}}} וברוך בן מנחם{{הערה|{{ynet|אפרת וייס|מת מפצעיו הצעיר שהצית עצמו בגלל ההתנתקות|3138570|6 בספטמבר 2005}}}}) ושני אירועי טרור נגד ערבים שהסתיימו בהרוגים.

בעקבות כישלונן של סיעות הימין בכנסת למנוע את ההתנתקות החלו דיבורים על הצורך בהקמת גוש ימין מאוחד, שיסכל תוכניות דומות בעתיד. במתכונתו המצומצמת, דובר על איחוד כוחות בין [[האיחוד הלאומי]] וה[[מפד"ל]], אך הועלו גם הצעות על גוש רחב יותר, שיפעל ואולי אף יתמודד יחד עם [[מפלגת ש"ס|ש"ס]] ו[[יהדות התורה]].

אחרי ביצוע התוכנית החלו ניסיונות קדחתניים מצד כל סיעות האופוזיציה להפיל את הממשלה, אך ללא הצלחה בעקבות הישארות מפלגת העבודה בממשלה ואי-רצונם של מורדי הליכוד להפיל את ראש הממשלה, בהיותם חלק מסיעת השלטון.

===המאבק על ראשות מפלגת העבודה ופירוק ממשלת האחדות===

לאחר ביצוע תוכנית ההתנתקות, עלתה במפלגת העבודה שאלת ההישארות בממשלה בשיא חריפותה. חלק גדול מחברי סיעת המפלגה בכנסת צידד ביציאה מהקואליציה בטענה כי מפלגת העבודה נכנסה לתוכה רק על-מנת לאפשר לשרון לבצע את תוכנית ההתנתקות ותו לא. מאידך גיסא, חברים אחרים, ובעיקר [[שמעון פרס]], טענו כי אין צורך לפרק את הקואליציה ליכוד-עבודה.

במקביל לכך, הגיע תאריך בחירתו של יושב-ראש המפלגה. לאחר ש[[אהוד ברק]] פרש מההתמודדות{{הערה|{{ynet|אטילה שומפלבי|היום: ברק יודיע רשמית על פרישתו מהפריימריז|3140167|11 בספטמבר 2005}}}}, התחרו על התפקיד ארבעה אישים - [[שמעון פרס]], היו"ר הזמני של המפלגה, [[עמיר פרץ]], [[בנימין בן-אליעזר]] ו[[מתן וילנאי]]. ימים מספר לפני מועד הבחירות שכנע שמעון פרס את מתן וילנאי לפרוש מההתמודדות בהבטיחו לו את תפקיד שר הביטחון אם וכאשר הוא יהיה ראש הממשלה, וכך נשארו רק שלושה מועמדים על תפקיד יו"ר המפלגה. ב[[נובמבר]] [[2005]] נערכו הבחירות, בהן ניצח יו"ר ההסתדרות לשעבר, עמיר פרץ, את שמעון פרס - זאת בניגוד לסקרים, אשר ניבאו את ניצחונו של פרס{{הערה|{{ynet|אטילה שומפלבי|מהפך בעבודה: עמיר פרץ נבחר לראשות המפלגה|3166959|10 בנובמבר 2005}}}}. פרץ, אשר היה בין המצדדים ביציאה מיידית מהקואליציה ובין המתנגדים החריפים ביותר למדיניות הכלכלית ה[[ליברליזם|ליברלית]] של הממשלה, שהותוותה בידי [[בנימין נתניהו]], העביר במרכז מפלגת העבודה החלטה על יציאת המפלגה מהקואליציה וב-[[21 בנובמבר]] 2005 מסר לראש-הממשלה אריאל שרון את מכתבי ה[[התפטרות]] של שרי מפלגת העבודה{{הערה|{{גלובס||פרץ החתים את שרי העבודה על מכתבי התפטרות לקראת פגישתו עם רה"מ ביום ה'|1000029073|14 בנובמבר 2005}}}}. ממשלת האחדות נפלה.

=== התפצלות הליכוד ופיזור הכנסת ===
בד בבד, הלך והחריף המתח בתוך סיעת הליכוד בין תומכי שרון לבין "המורדים" בהנהגת עוזי לנדאו ובנימין נתניהו, אשר חלקם המשיך במאמץ לסכל את תוכניותיו של ראש הממשלה. לאחר שהכנסת לא אישרה את מינויים של [[רוני בר-און]] ו[[זאב בוים]] לשרים ב-[[7 בנובמבר]] [[2005]]{{הערה|{{הארץ|מזל מועלם,גדעון אלון|שרון נכשל בכנסת , אולמרט אושר בנפרד|1.1056197|7 בנובמבר 2005}}}}, ולאחר שאיבד סופית את הרוב בכנסת עקב יציאת מפלגת העבודה מהקואליציה ב-[[21 בנובמבר]] 2005 (ר' לעיל), החליט שרון לפרוש מהליכוד עם כתריסר תומכים{{הערה|{{ynet|אטילה שומפלבי ואילן מרסיאנו|שרון החליט לפרוש מהליכוד|3172187|21 בנובמבר 2005}}}}, ולהקים את סיעת "[[קדימה (מפלגה)|קדימה]]". בנוסף לכך, אריאל שרון פנה ל[[נשיא מדינת ישראל|נשיא המדינה]], [[משה קצב]], בבקשה להוציא צו לפיזור הכנסת, וזאת משום ש"קיים בכנסת רוב המתנגד לממשלה", כלשון [[חוק יסוד: הממשלה]]. במקביל לכך, עברו באותו יום ברוב מוחץ (80 תומכים מול כמעט אפס מתנגדים) חמש הצעות לפיזור הכנסת, אשר קבעו את מועד הבחירות ל-[[28 במרץ]] [[2006]] (בניגוד לתאריך שהיה נקבע לו פוזרה הכנסת בצו הנשיא - ה-[[8 במרץ]]). על-מנת לפתור את אי-הבהירות החוקתית שהתגלתה, התקיימה ב-[[23 בנובמבר]] 2005 ב[[בית הנשיא]] ישיבה בנוכחות [[יושב ראש הכנסת]], [[ראובן ריבלין]], ונציגי הממשלה, בה הוחלט כי על מנת לפשר בין הממשלה והכנסת, ההליך יבוצע תחת הצו הנשיאותי לפיזורה של הכנסת, אך מועד חתימת הנשיא על הצו יידחה ל-8 בדצמבר 2005 כך שהבחירות יתקיימו על פי רצונה של הכנסת ב-28 במרץ 2006{{הערה|{{ynet||נשיא המדינה חתם על הצו לפיזור הכנסת|3173799|23 בנובמבר 2005}}}}. על פי חוק יסוד: הממשלה מיום חתימת הצו על ידי נשיא המדינה החלה תקופה בת 21 ימים בה יכול כל חבר כנסת להגיש לנשיא המלצה של 61 חברי כנסת לפחות ולקבל את המנדט להרכבת ממשלה; אך בפועל היה ידוע לכל כי אין מנוס מהליכה לבחירות, שכן הקמת ממשלה כזו לא נראתה מציאותית. מערכת הבחירות נפתחה באופן רשמי ב-29 בדצמבר 2005, עם תום תקופת 21 הימים והודעת נשיא המדינה ליו"ר הכנסת כי לא הוגשה בקשה להטיל על מועמד להרכיב ממשלה. הבחירות התקיימו כאמור על פי רצונה המקורי של הכנסת ביום שלישי האחרון בתקופת 90 הימים שלאחר כניסת הצו לתוקף.

==מערכת הבחירות==
=== כניסת כוחות חדשים לפוליטיקה ===

החודשיים שלפני הבחירות המקדימות במפלגות התאפיינו בכניסות חדשות לפוליטיקה של בכירים רבים בתחומי החברה, הכלכלה, הביטחון, התקשורת ועוד, והצטרפותם למפלגות השונות. המפלגות התחרו על גיוסן של כמה שיותר אישיויות בעלות שם ושילובן ברשימותיהן לכנסת. נושא זה היווה בשלב מסוים את מרכז ההתעסקות התקשורתית בבחירות.

מסע הרכש הזה היה תוצאה של הנסיבות שייחדו מערכת בחירות זו: לראשונה התמודד בה במפלגה גדולה ראש ממשלה מכהן אשר פרש ממפלגתו, והקים מפלגה חדשה. [[מפלגת קדימה|מפלגת "קדימה"]], שבסיסה היו תריסר אנשי ה"ליכוד" (הבולטים שבהם [[אהוד אולמרט]] ו[[ציפי לבני]]) אשר פרשו יחד עם אריאל שרון, נהנתה מהתמיכה הציבורית האדירה לה זכה מנהיגה. ה[[סקר]]ים ניבאו לה למעלה משלושים מושבים בכנסת הבאה{{הערה|{{ynet||בחירות 2006|3827}}}}, אולם כאשר הוקמה המפלגה מספר החברים בה היה כשליש בלבד ממספר זה. על כן, היה למפלגה צורך דחוף ומיידי בצירופם של חברים נוספים. משום כך, משכה אליה המפלגה אישים רבים אשר רצו להשתלב בפוליטיקה, ותמכו במנהיגותו של שרון. עם הקמת המפלגה, היא החלה לצבור עוד ועוד תומכים - כך, הצטרפו אליה הח"כים [[דוד טל]] ו[[מיכאל נודלמן]]{{הערה|{{הארץ|לילי גלילי|ח"כ מיכאל נודלמן יצטרף למפלגתו של שרון|1.1545042|27 בנובמבר 2005}}}}, יו"ר מועצת "שינוי" ונשיא [[המרכז הבינתחומי]] פרופ' [[אוריאל רייכמן]]{{הערה|{{TheMarker|מזל מועלם|הפרופ' אוריאל רייכמן - יו"ר מועצת שינוי - מצטרף לשרון; שלי יחימוביץ' מצטרפת לפרץ|1.327337|29 בנובמבר 2005}}}}, ראש ה[[שב"כ]] לשעבר [[אבי דיכטר]]{{הערה|{{ynet|אטילה שומפלבי ורוני סופר|דיכטר מצטרף לקדימה: "שרון יוציא העגלה מהבוץ"|3191318|28 בדצמבר 2005}}}} וכן הח"כים של [[מפלגת העבודה]] [[שמעון פרס]], [[חיים רמון]] ו[[דליה איציק]]. [[רונית תירוש]] התפטרה מתפקידה כמנכ"לית [[משרד החינוך]] שאליה מונתה על ידי [[לימור לבנת]] מהליכוד והצטרפה גם היא לקדימה.

[[מפלגת העבודה]] בראשות [[עמיר פרץ]] גייסה כוכבים משלה. אישיותו של פרץ והרעיונות שהוא מייצג העניקו למפלגה סממנים [[סוציאליזם|סוציאליסטיים]] ו[[מדינת רווחה|חברתיים]], אשר הפיחו חיים במפלגה שנחשבה בשנות שלטונו של שרון לרדומה וחסרת כוח. ההתעוררות הפתאומית, וכן העלאת נושא העוני הגובר במדינה לראש סדר היום של המפלגה, משכו אליה אנשים דוגמת פרופ' [[אבישי ברוורמן]], יו"ר [[אוניברסיטת בן-גוריון]]{{הערה|{{ynet|אטילה שומפלבי|ברוורמן: מצטרף לפרץ, הוא אינו קומוניסט|3174254|24 בנובמבר 2005}}}}, והעיתונאית [[שלי יחימוביץ']], השותפים לרעיונותיו של פרץ ולאג'נדה שהוא מעוניין לקדם. נוסף על שניהם הצטרפו למפלגה ניצב בדימוס [[אריה עמית]]{{הערה|{{וואלה!||ניצב בדימוס אריה עמית מצטרף לעבודה|817191|30 בנובמבר 2005}}}}, ה[[קונסול דיפלומטי|קונסול]] לשעבר [[אלון פנקס]], מזכ"ל [[שלום עכשיו]] [[יריב אופנהיימר]]{{הערה|{{הארץ|יהונתן ליס|יריב אופנהיימר מצטרף לעבודה: ארים את הדגל המדיני שהמפלגה הזניחה|1.1847604|22 באוקטובר 2012}}}}, המיליונר אבי שקד{{הערה|{{כלכליסט|ענת ציפקין|איש העסקים אבי שקד יתמודד על מקום ברשימת העבודה|3150327|16 בנובמבר 2008}}}}, השחקן [[אלון אבוטבול]], הבמאי [[דורון צברי]] והפעילים החברתיים [[יובל אלבשן]]{{הערה|{{גלובס||עו"ד יובל אלבשן מהפקולטה למשפטים באונ' העברית יתמודד ברשימת העבודה לכנסת|1000037691|8 בדצמבר 2005}}}}, תמי מולד-חיו ויהודה אלוש. כמו כן, התפקדו למפלגה (אך לא התמודדו על מקום ברשימה) המוזיקאים [[יהלי סובול]] ו[[קובי אוז]], מתוך תמיכה במנהיגותו של פרץ.

גם [[מפלגת ש"ס|ש"ס]] הייתה קרובה להצטרף ל"מלחמת הכוכבים", עת דובר על אפשרות לגייס את [[יהודה סעדו]], זוכה תחרות ה[[תוכנית טלוויזיה|טלוויזיה]] "[[כוכב נולד]]", לתעמולת הבחירות של המפלגה. הנ"ל הביע עניין בשיתוף פעולה כזה, אולם יועצי התדמית של סעדו חששו כי חיבור עם ש"ס יפגע בו, והיוזמה בוטלה.

גם מפלגת "[[ישראל ביתנו]]" השתתפה בתהליך זה וגייסה אליה את סגן ראש ה[[שב"כ]] לשעבר ישראל חסון, את סמפכ"ל המשטרה לשעבר ניצב [[יצחק אהרונוביץ']] ואת אחד מכוכבי הערוץ הרוסי "ישראל פלוס" [[יוסף שגל]].

[[הליכוד|מפלגת הליכוד]] התקשתה לגייס כוכבים, מכיוון ש[[חוקה|חוקת]] המפלגה מונעת ממתפקדים שטרם מלאו שנתיים לחברותם במפלגה לרוץ לבחירות המקדימות לכנסת. סעיף זה בחוקתה פגע במפלגה בשלב זה של מערכת הבחירות, מאחר שהמפלגה, שהסקרים ניבאו לה מפלה כבדה, התקשתה להשיב מלחמה מבחינה פרסונלית ונבצר ממנה לצרף מועמדים חדשים בעלי שם ציבורי.

במקביל לכך, החלו ב"ליכוד" להתכונן לבחירת יו"ר חדש, לאור פרישתו של שרון. הבחירות נקבעו ל-[[19 בדצמבר]]. בהתחלה הסתמנו שישה מועמדים לתפקיד - [[בנימין נתניהו]], [[סילבן שלום]], [[שאול מופז]], [[עוזי לנדאו]], [[משה פייגלין]] ו[[ישראל כץ (שר החקלאות)|ישראל כץ]]. עוזי לנדאו פרש מההתמודדות באמצע דצמבר והעביר את תמיכתו לנתניהו, ושאול מופז פרש אף הוא כמה ימים מאוחר יותר והצטרף ל"קדימה". בנוסף לכך פרש במפתיע מהליכוד חבר בכיר נוסף, [[צחי הנגבי]], יו"ר מרכז הליכוד והיו"ר הזמני של התנועה ועבר ל"קדימה". בבחירות לראשות התנועה זכה נתניהו בניצחון כבר בסיבוב הראשון ובכירי הליכוד פנו לעסוק בליכוד השורות לקראת הבחירות המתקרבות.

=== האירוע המוחי של שרון ===

[[אירוע מוחי]] קל בו לקה [[אריאל שרון|שרון]] ב-[[18 בדצמבר]] ו[[צנתר|צנתור]] שהיה צפוי לעבור בעקבותיו העלו לראשונה אל סדר היום הציבורי את נושא מצבו הבריאותי של ראש הממשלה בן ה-78 המתמודד לכהונה נוספת{{הערה|{{הארץ|רן רזניק,אלוף בן,יהונתן ליס|שרון מביה"ח: אני בסדר, נמשיך קדימה|1.1067510|18 בדצמבר 2005}}}}. ב-[[4 בינואר]] לקה שרון באירוע מוחי נרחב ואושפז במצב קשה בביה"ח "הדסה"{{הערה|{{ynet|רוני סופר ו[[שני מזרחי]]|שרון עבר שבץ, הוא מורדם ומנותח במוחו|3195212|5 בינואר 2006}}}}. עוד באותו הלילה קיבל [[אהוד אולמרט]] את סמכויותיו של ראש הממשלה, שכן מונה ל[[ממלא מקום ראש הממשלה (ישראל)|ממלא מקום ראש הממשלה]] (כעבור 100 ימים קיבל את התואר "ראש הממשלה בפועל"). שרון עצמו לא שב להכרה עד סוף מערכת הבחירות (ועד ל[[מותו והלווייתו של אריאל שרון|מותו]] לאחר 8 שנים) ולא יכול היה ליטול בה חלק.

ההידרדרות במצבו של ראש הממשלה הביאה להקפאה למעשה של מערכת הבחירות למשך שבוע - הן בשל ההתמקדות התקשורתית במצבו הרפואי של שרון, הן בשל חשש הפוליטיקאים להצטייר כמי שמנצלים את המצב לעשיית רווחים פוליטיים והן בשל העמקת אי-הוודאות הפוליטית. בין השאר הוקפאו מכתבי ההתפטרות של שרי הליכוד אשר היו אמורים להיות מוגשים ב-8 בינואר, אך לבסוף הוגשו בבוקר יום הפריימריז בסיעת [[הליכוד]], ב-[[12 בינואר]] (למעט סגן ראש הממשלה ושר החוץ, [[סילבן שלום]], שהגישו למחרת היום, ב-[[13 בינואר]]{{הערה|{{ynet|אילן מרסיאנו|שרי הליכוד זועמים: "נתניהו ישלם את המחיר"|3199782|13 בינואר 2006}}}}). לכן, במקום רה"מ [[אריאל שרון]] נבחר לכהן בראשות קדימה איש-סודו הנאמן [[אהוד אולמרט]]. בעקבות פשרה שהושגה בין ציפי לבני ושמעון פרס, ובתיווך עם אהוד אולמרט, הוחלט כי [[שמעון פרס]] יוצב במקום השני ברשימה ו[[ציפי לבני]] במקום השלישי בתמורה לקבלת [[משרד החוץ|תיק החוץ]]{{הערה|{{TheMarker|מזל מועלם|שמעון פרס יוצב במקום השני ברשימת קדימה; סקר "הארץ-חדשות ערוץ 10": קדימה עולה ל-44 מנדטים|1.350664|11 בינואר 2006}}}}. בעקבות התפטרות שרי הליכוד הוקמה ממשלת מעבר זמנית בראשותו של אולמרט שחבריה היו מסיעת קדימה בלבד. אולמרט היה ממלא מקום שר הפנים בממשלה זו בנוסף להיות ממלא מקום ראש הממשלה ולכן ההודעה לבוחר הופצה מטעמו כנושא שני התפקידים.

=== לקראת הגשת הרשימות ===
[[קובץ:Elect06.jpg|ממוזער|הודעה לבוחר]]
לקראת התאריך להגשת רשימות המועמדים ל[[ועדת הבחירות המרכזית|וועדת הבחירות המרכזית]], ה-[[9 בפברואר]], ערכו המפלגות השונות את רשימותיהן, אם בבחירות מקדימות ([[פריימריז]]) ואם בשיטות אחרות.

אחת ההפתעות הבודדות הייתה רשימת [[הליכוד]] שנבחרה, בעיקר בשל המיקום הגבוה שקיבלו ה"טירונים" הפוליטיים [[משה כחלון]] ו[[גלעד ארדן]] ובשל המיקום הנמוך שקיבלו שרי הליכוד לשעבר ([[עוזי לנדאו]], [[ישראל כץ (שר החקלאות)|ישראל כץ]] ו[[דני נוה]]){{הערה|{{nrg|אבישי זוהר|כחלון כבש את הליכוד – השרים נדחקו|033/322|12 בינואר 2006|1|1}}}}. רשימת [[העבודה]] נבחרה בפריימריז ללא הפתעות מיוחדות, וכמו כן המפלגה המשיכה לרוץ ברשימה מאוחדת עם מפלגת [[מפלגת מימד|מימד]] במסגרת [[עבודה-מימד]]. רשימת [[קדימה (מפלגה)|קדימה]] נבחרה על ידי יו"ר המפלגה [[אהוד אולמרט]] ועוזריו.

==== הפיצול ב"שינוי" ====
הפריימריז של "'''[[מפלגת שינוי|שינוי]]'''" נערכו באווירת מרד מצד האופוזיציה הפנימית בראשי המפלגה, [[טומי לפיד]] ו[[אברהם פורז]], על רקע סקרים שחזו ירידה ל-4 מנדטים למפלגה. אף על פי שלפיד נבחר לראשות המפלגה, הייתה זו בחירה ברוב דחוק, שהזהירה מפני העתיד לבוא. ואכן, בהתמודדות על המקום השני מועצת "שינוי" העדיפה את [[רון לוינטל]], חבר מועצת עיריית תל אביב ו[[שדרן רדיו]] לשעבר, על פני אברהם פורז, שר הפנים. מיד לאחר היוודע הדבר הסירו כל הח"כים הקרובים ללפיד ולפורז את מועמדויותיהם.

כעבור ימים מספר, ב-[[25 בינואר]], פרשו לפיד ומקורביו מן המפלגה באופן רשמי והאשימו את שרון בהתפוררות המפלגה{{הערה|{{ynet|שרון רופא-אופיר|לפיד פרש משינוי: שרון אשם בקריסתנו|3206277|25 בינואר 2006}}}}, המפלגה התפרקה לחלקים: 2 ח"כים שלא פרשו ([[אהוד רצאבי]] ו[[אילן ליבוביץ (פוליטיקאי)|אילן ליבוביץ']]) נשארו ב"שינוי" המקורית, 2 אחרים ([[אליעזר זנדברג]] ו[[חמי דורון]], שנחשבו תמיד כאגף הימני בתוך שינוי) הקימו את סיעת "[[הבית הלאומי]]" שהתמזגה מאוחר יותר לתוך ה"ליכוד", [[יגאל יאסינוב]] עבר ל[[ישראל ביתנו]], ושאר 9 הח"כים הנותרים הפכו לסיעה בשם "הסיעה החילונית". מאוחר יותר, ב-[[5 בפברואר]] [[2006]], הקימו בסיוע [[חבר הכנסת]] לשעבר [[אלכסנדר צינקר]] שהיה בעל "[[מפלגת מדף|מפלגת המדף]]" אזרח ומדינה עם אוריינטציה רוסית שהתמודדה לכנסת ה-16 ללא הצלחה, מפלגה חדשה בשם "[[מפלגת חץ|חץ]]" - מפלגה חילונית ציונית בראשותו של [[אברהם פורז]], אשר זכתה לתמיכתו של [[יוסף לפיד|טומי לפיד]] שהוצב בה במקום סמלי בסוף הרשימה (המקום ה-61), עקב הכרזתו על פרישה מהחיים הפוליטיים. מלבד הבדלים פרסונליים, לשתי המפלגות היה מצע דומה, ושתיהן היו מפלגות מרכז שפנו למעמד הבינוני, התנגדו לכפייה דתית וניסו להציג את עצמם כיורשיה האמיתיים של מפלגת שינוי.

====איחוד ופיצול במפלגות הימין====
[[קובץ:Yamin Hadash Aole.jpg|ממוזער|200px|החולצה שלבשו פעילי האיחוד הלאומי-מפד"ל ביום הבחירות]]
לקראת הבחירות ובעקבות [[ההתנתקות]] ואירועי [[עמונה]], החליטו מפלגות [[האיחוד הלאומי]] וה[[מפד"ל]] על התמודדות ברשימה מאוחדת. ב-[[8 בפברואר]] נחתם הסכם איחוד רשמי ביניהן ליצירת רשימת '''[[האיחוד הלאומי-מפד"ל]]'''. בהסכם האיחוד הוחלט שסדר היום של הרשימה המאוחדת לא יתמקד רק בפן המדיני אלא גם בפן החברתי (חינוך, צביונה היהודי של המדינה ועוד). חלוקת המקומות הייתה כמעט שוויונית, כאשר ח"כ [[בני אלון]], יו"ר האיחוד הלאומי עומד בראש הרשימה, וח"כ [[זבולון אורלב]], יו"ר המפד"ל ממוקם שני, אך יבחר ראשון את תפקיד השר אם תכנס הרשימה לממשלה שתוקם לאחר הבחירות. נציגי המפד"ל שובצו במקומות 2, 4, 7, 10, 11 ברשימה המשותפת.

בנוסף לכך, עוד קודם לכן התפצלה [[ישראל ביתנו]], מפלגתו של [[אביגדור ליברמן]], מהאיחוד הלאומי והחליטה להתמודד ברשימה נפרדת. בסך הכל, מסיעת האיחוד הלאומי-ישראל ביתנו בכנסת היוצאת, שמנתה 9 ח"כים (כולל 2 חברי [[מפלגת ציונות דתית לאומית מתחדשת]] שפרשו מהמפד"ל במהלך הכנסת ה-16), 6 התמודדו כחלק מהאיחוד הלאומי ברשימה המשותפת עם המפד"ל, ח"כ [[מיכאל נודלמן]] פרש, התפטר מהכנסת והצטרף ל[[מפלגת קדימה]], ו-3 הח"כים של ישראל ביתנו התמודדו מטעם "ישראל ביתנו" כמפלגה עצמאית, יחד עם [[יגאל יאסינוב]] שפרש מ"שינוי".

====שינויים במפלגות הערביות====
מפלגת [[תע"ל]] של [[אחמד טיבי]] פרשה מהרשימה המשותפת עם [[חד"ש]] והצטרפה ל[[הרשימה הערבית המאוחדת|רע"ם]], שבראשותה ניצב [[אברהים צרצור]] מראשי [[התנועה האיסלאמית בישראל]].

====רשימת "יהדות התורה"====
המפלגה החרדית [[יהדות התורה]] קבעה את רשימת המועמדים שלה, כנהוג, על ידי מנהיגיה הרוחניים, סמוך למועד הגשת הרשימות. [[אגודת ישראל]] ו[[דגל התורה]] התמודדו גם הפעם יחדיו במסגרת הרשימה המשותפת, "יהדות התורה".
נציגי אגודת ישראל הוצבו במקומות 1, 3, 5 ו-6, ואלה של דגל התורה במקומות 2, 4 ו-7. הח"כ לשעבר [[ישראל אייכלר]], שהיה אמור להיות מוצב במקום השישי, התנגד בתוקף לקיום [[הסכם רוטציה|רוטציה]] בינו לבין נציג דגל התורה, [[אורי מקלב]], שהוצב במקום השביעי, ולפיכך לא נכלל ברשימה, ובמקומו הוצב במקום השישי [[יעקב כהן (חבר כנסת)|יעקב כהן]], חבר מועצת העיר [[בני ברק]].

====עתירות לפסילת מפלגות====
במערכת בחירות זו הוגשה רק בקשה אחת לפסילת רשימה מלהתמודד בבחירות לפי {{סחפ|חוק-יסוד: הכנסת|סעיף 7א}}. מפלגות הימין הגישו בקשה לפסול את רשימת רע"ם-תע"ל, בהסתמכם על דבריו של יו"ר הרשימה, השייח' [[אברהים צרצור]], אשר צוטט כאילו הוא אומר שיש להקים במדינת ישראל משטר [[אסלאם|איסלאמי]] (מה שסותר את היות המדינה יהודית). ועדת הבחירות המרכזית דחתה את הבקשה, בקבלה את טענות רשימת רע"מ-תע"ל כי דברי השייח' צרצור עוותו והוצאו מהקשרם.

=== ניצחון החמאס בבחירות לרשות הפלסטינית ===
ב-[[25 בינואר]] [[2006]], לאחר שנדחו מספר פעמים, נערכו בחירות ל[[המועצה המחוקקת הפלסטינית|מועצה המחוקקת הפלסטינית]]. הסוקרים הפלסטינים ושרות המודיעין הישראלי צפו ניצחון דחוק ל[[פת"ח]] של [[אבו מאזן]] על פני "רשימת הרפורמה והשינוי" של תנועת ה[[חמאס]] בראשות [[אסמאעיל הנייה]] וסגנו [[מוחמד אבו טיר]]. ההערכות בעיתונות הישראלית והפלסטינית היו שממשלת ישראל מסייעת לפת"ח בבחירות, כדי למנוע את עליית החמאס. אף על פי כן, תנועת החמאס הפתיעה וזכתה ברוב גדול (75 מושבים בפרלמנט לעומת 43 של הפת"ח) בבחירות דמוקרטיות שקטות שפוקחו על ידי נציגות בינלאומית{{הערה|{{ynet|עלי ואקד|התוצאות הרשמיות: נצחון מוחץ לחמאס|3207086|27 בינואר 2006}}}}. בין הסיבות לעליית החמאס ניתן למנות את ה[[שחיתות]] וה[[אנרכיה]] ברשות שמזוהה עם בכירי תנועת הפת"ח, אי האפקטיביות של מדיניות אבו מאזן כלפי [[גדר ההפרדה]], המחסומים ונוכחות צה"ל בשטחים, תפישת הציבור הפלסטיני לגבי תרומת המאבק המזוין של החמאס ל[[תוכנית ההתנתקות|מהלך ההתנתקות]] ותמיכת הציבור הפלסטיני בהמשך ה[[טרור]] והמאבק להשמדת ישראל. התוצאות הובילו להתפטרות מיידית של ראש הממשלה הפלסטיני אבו עלא ושל שריו{{הערה|{{וואלה!||אבו עלא והממשלה הפלסטינית התפטרו|849166|26 בינואר 2006}}}}.

ניצחון חמאס יצר מבוכה רבה ב[[ישראל]] ובעולם. לאחר הבחירות, שרי מפלגת השלטון "[[קדימה (מפלגה)|קדימה]]" הונחו על ידי ראש הממשלה בפועל, [[אהוד אולמרט]], שלא לשוחח בתקשורת בנושא ניצחון החמאס עד אשר תקבע עמדה רשמית של הממשלה בהתייעצות חירום. התבטאויות שונות בישראל ומחוצה לה, ובהן של [[משה קצב]], נשיא מדינת ישראל, העניקו לגיטימציה לחמאס בתנאי שתזנח את קריאתה להשמדת ישראל. מולם, דווקא בשמאל הישראלי, נשמעו קולות להחרים את התנועה, מצד מפלגת [[מרצ-יחד]] בהנהגת [[יוסי ביילין]] ומצד [[עמיר פרץ]], מנהיג מפלגת העבודה. בימין הישראלי קראו לממשלה להילחם עד חורמה בחמאס ולסרב להכיר בו, [[אפי איתם]] אף קרא "להפוך את רשימת החמאס הנבחרת לרשימת [[סיכול ממוקד|חיסול]] של [[צה"ל]]". ב[[האיחוד הלאומי|איחוד הלאומי]] וב[[הליכוד|ליכוד]] האשימו את "קדימה", שרון ואולמרט בעליית החמאס{{הערה|{{nrg|אבישי זהר, מיה בנגל, גיל חורב ואיתמר ענברי|נתניהו: "קמה מדינת חמאסטן"|039/671|26 בינואר 2006|1|1}}}}{{הערה|{{ynet|שני מזרחי, רוני סופר ואילן מרסיאנו|קצב: "נדבר עם החמאס אם יכירו בישראל"|3207047|26 בינואר 2006}}}}{{הערה|{{ynet|אטילה שומפלבי ואילן מרסיאנו|הליכוד: בקדימה מקימים מדינת טרור|3206723|26 בינואר 2006}}}}. בסופו של דבר, אהוד אולמרט הודיע ש"רשות פלסטינית בהנהגת החמאס איננה פרטנר" והצהיר שעמדתה הרשמית של [[מדינת ישראל]] היא ש"אם תקום ממשלה בהשתתפות או בהנהגת החמאס, תהפוך הרשות הפלסטינית לרשות טרור, ונתייחס אליה ככזו. העולם וישראל יתעלמו ממנה ויהפכו אותה ללא רלוונטית"{{הערה|{{nrg|אילאיל שחר|אולמרט: רשות עם חמאס היא לא פרטנר|039/720|26 בינואר 2006|1|1}}}}.

===פינוי הבתים בעמונה===
{{הפניה לערך מורחב|ערך=[[עמונה#הריסת הבתים בעמונה|הריסת הבתים בעמונה]]}}
לאחר שורה ארוכה של דחיות בוצע ב-[[1 בפברואר]] צו לפינוי 9 מבני קבע ב[[מאחזים|מאחז]] [[עמונה]]. אף על פי שהעיתוי של המועד האחרון לביצוע הצו נקבע על ידי [[בג"ץ]] לפני התחלת מערכת הבחירות, הרי מועד הפינוי הפך אותו לחלק מהמערכה. הפינוי האלים שבו היו פצועים רבים הביא להאשמות הדדיות בין כל הגורמים במערכת הפוליטית לגבי ניסיון לנצל את האירוע לתעמולה. ההאשמות היו הן לגבי הבחירה בפינוי בכוח (תוך האשמת ממלא מקום ראש הממשלה [[אהוד אולמרט]] בבחירה בכוחניות ולא בהידברות) והן לגבי ההתנגדות האלימה (תוך האשמה של ראשי [[האיחוד הלאומי]] וה[[מפד"ל]] בניסיון לקצור רווחים פוליטיים מתמיכתם בהתנגדות לפינוי). הפציעה של שני חברי כנסת מהימין במקום הביאה להאשמות סותרות רבות ולכך שחברי כנסת רבים הביעו זעם על התנהגות המשטרה וטענו לפגיעה בדמוקרטיה, האירוע החמור גרר בעקבותיו את חברי הכנסת מהימין לדרוש את הקמת [[ועדת חקירה ממלכתית (ישראל)|ועדת חקירה ממלכתית]], ומשזו לא אושרה, עברה ברוב בכנסת החלטה על הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לחקר אירועי עמונה.

=== תעמולת הבחירות ===
{{הפניה לערך מורחב|תעמולת הבחירות לכנסת השבע עשרה}}
[[קובץ:Hayerukim.JPG|ממוזער|250px|מודעת בחירות של [[מפלגת הירוקים (ישראל)|מפלגת הירוקים]] עם הסיסמה "הירוקים עברו את אחוז החסימה"]]
לאור שינויים שחלו ב[[חוק העמותות]], תעמולת הבחירות, במיוחד זו שהייתה נהוגה ברחובות הערים, הייתה קטנה באופן משמעותי מזו של שנים קודמות. [[תשדירי בחירות בישראל|תשדירי הבחירות]] בטלוויזיה זכו לאחוזי צפייה נמוכים, וזכו לביקורות על תוכנם ורמתם. עם זאת, עלות הקמפיינים של המפלגות באינטרנט היוותה לראשונה חלק ניכר מתקציב הפרסום.

תעמולת המפלגות הגדולות עמדה בחציה הראשון בהשמצה הדדית בין שלוש המפלגות הגדולות: [[אהוד אולמרט]] שתואר כמושחת ו"עיוור לסכנה" של ניצחון ה[[חמאס]]{{הערה|{{וואלה!||הליכוד - אולמרט עיוור לסכנה|871438|7 במרץ 2006}}}}, [[בנימין נתניהו]] שתואר כשר אוצר חסר לב ואדם לחיץ, ו[[עמיר פרץ]] שתואר כפופוליסט שלא מסוגל להיות ראש ממשלה. הליכוד הקדיש את מרב זמנו לתקיפת [[מפלגת קדימה]] ובייחוד את ראשה אהוד אולמרט, בעוד שמפלגת קדימה התמקדה בתקיפת בנימין נתניהו והליכוד.

[[העבודה-מימד|מפלגת העבודה]] ביססה את הקמפיין של על הנושא החברתי-כלכלי ועל תוכניתו של פרץ להעלות את [[שכר מינימום בישראל|שכר המינימום]] ל-1,000 [[דולר אמריקני|דולר]]
{{הערה|{{גלובס||עמיר פרץ: "להעלות את שכר המינימום ל-1,000 אירו"|1000215292|27 במאי 2007}}}}.

[[מפלגת ש"ס]] שילבה קמפיין חברתי עם קמפיין דתי ושידרה תשדירים בהם הרב [[יצחק כדורי]] והרב [[עובדיה יוסף]] קוראים להצביע ש"ס ומברכים את המפלגה ובוחריה. כמו כן תקפה ש"ס את בנימין נתניהו על רקע מדיניות קיצוץ הקצבאות שהנהיג כשר אוצר.

[[ישראל ביתנו]] ביססה את הקמפיין שלה על דמותו של [[אביגדור ליברמן]] ועל תוכניתו לבצע [[חילופי שטחים]] בהם יועברו [[ערביי ישראל]] ב[[אום אל-פחם]] וכפרי המשולש לשליטה פלסטינית תמורת גושי התנחלויות וכן על דרישתם לקבל את [[המשרד לביטחון פנים]] כדי להביא למיגור הפשע. סיסמת הבחירות של ישראל ביתנו הייתה "דא ליברמן" ("כן ליברמן" ב[[רוסית]]).

[[האיחוד הלאומי-מפד"ל]] ניסו למצב את עצמם כ"ימין חדש עולה" אחרי האיחוד בין [[האיחוד הלאומי]] הנצית ל[[מפד"ל]] החברתית. הקמפיין נע בעיקר סביב [[תוכנית ההתנתקות]] ונושאים חברתיים-יהודיים.

[[מרצ]], ששכרה את שירותי משרד הפרסום הפרובוקטיבי [[זרמון-גולדמן]], הציגה את עצמה כמפלגת שמאל חברתית קלאסית, אשר דואגת ל[[זכויות אדם]], ובמיוחד ל[[זכויות מיעוטים]] ושכבות חלשות, כגון נשים ו[[הומוסקסואליות|הומוסקסואלים]]. במפלגה ניסו למצב את עצמם כמפלגת השמאל האמיתית היחידה בכנסת וניסו לשכנע את הבוחרים להכניסם לממשלה כדי למנוע קואליציית ימין-חרדים אפשרית מאולמרט. סיסמת הבחירות "מרצ בשמאל - האדם במרכז" הדגישה את דאגתה של מרצ לנושא זכויות האדם{{הערה|{{ynet||הקמפיין של מרצ: "מרצ בשמאל - האדם במרכז"|3211760|6 בפברואר 2006}}}}.

[[מפלגת שינוי|שינוי]] ו[[מפלגת חץ]] התמקדו בהתקפה על הציבור ה[[חרדים|חרדי]], בהדגשת הישגיהם בכנסת ובמתן תחזיות קודרות למקרה ותקום ממשלה עם המפלגות [[יהדות חרדית|החרדיות]].

[[מפלגת גיל|מפלגת הגמלאים]] ביססה את הקמפיין שלה על מצבם הכלכלי הקשה והבטיחה לחוקק חוקים שישפרו את מצבם. סיסמתם הייתה שאין לבטוח במפלגות הגדולות וה[[גמלאי]]ם יכולים לסמוך רק על עצמם.

תפנית של [[עוזי דיין]] ביססה את הקמפיין על מלחמה בשחיתות.

===הסכמי עודפים===
רוב המפלגות הגדולות, חתמו על הסכמי עודפים על פי [[חוק בדר-עופר]].
*[[העבודה]] - [[מרצ]]
*[[הליכוד]] - [[ישראל ביתנו]]{{הערה|{{וואלה!||הליכוד וישראל ביתנו חתמו על הסכם עודפים|856507|8 בפברואר 2006}}}}
*[[מפלגת ש"ס|ש"ס]] - [[יהדות התורה]]
*[[חד"ש]] - [[בל"ד]]

[[קדימה (מפלגה)|מפלגת קדימה]] הודיעה כי אינה מעוניינת לחבור אל מפלגות אחרות, אותן כינתה "קיצוניות", ובניגוד לשאר המפלגות הגדולות לא חתמה על [[הסכם עודפים]]{{הערה|{{ynet|אילן מרסיאנו ורוני סופר|קדימה: לא נחתום על הסכמי עודפים עם אף אחד|3226626|12 במרץ 2006}}}}.

==תוצאות הבחירות לכנסת ה-17==
===נתונים סטטיסטיים{{הערה|{{הכנסת|17}}}}===
{{תרשים עוגה
| אחוז1 = 22.02
| תווית2 = [[העבודה-מימד]]
| צבע4 = #1F5AA5
| צבע3 = #000000
| צבע2 = #AD0101
| צבע1 = #2D4277
| תווית1 = [[קדימה (מפלגה)|קדימה]]
| כיתוב = חלוקת הקולות לפי מפלגה
| תווית3 = [[מפלגת ש"ס|ש"ס]]
| צבע6 = #000080
| תווית4 = [[הליכוד]]
| תווית5 = [[ישראל ביתנו]]
| תווית6 = [[האיחוד הלאומי-מפד"ל]]
| תווית7 = [[גיל - גמלאי ישראל לכנסת|גיל]]
| תווית8 = [[יהדות התורה]]
| תווית9 = [[רע"מ-תע"ל]]
| תווית11 = [[ברית לאומית דמוקרטית|בל"ד]]
| צבע5 = #0096B1
| צבע7 = #45884A
| אחר = כן
| אחוז8 = 4.69
| אחוז2 = 15.06
| אחוז3 = 9.53
| אחוז4 = 8.99
| אחוז5 = 8.99
| אחוז6 = 7.14
| אחוז7 = 5.92
| אחוז9 = 3.77
| צבע8 = #182F63
| אחוז10 = 3.02
| אחוז11 = 2.74
| אחוז12 = 2.30
| צבע12 = #F07D00
| צבע11 = #C81F28
| צבע10 = #15793D
| צבע9 = #40B439
| תווית10 = [[חד"ש]]
}}'''מס' בעלי זכות בחירה:''' 5,014,622
*'''מס' מצביעים:''' 3,186,739 (המהווים [[אחוז הצבעה]] של 63.55%)
*'''מס' הקולות הפסולים:''' 49,675 (1.56%)
*'''מס' הקולות הכשרים:''' 3,137,064
*'''אחוז החסימה (2% מכלל הקולות הכשרים):''' 62,742
*'''קולות לרשימות שלא עברו את אחוז החסימה:''' 182,688 (5.8% מהקולות הכשרים)
*'''קולות לרשימות שעברו את אחוז החסימה:''' 2,954,376
*'''מודד למנדט:''' 24,619
{| class="wikitable"
|+תוצאות הבחירות לכנסת השבע עשרה
| colspan="11" |[[קובץ:17th Knesset Composition.svg|center|300px]]
|-
! colspan="4" |רשימה
! colspan="3" |מושבים בכנסת
! colspan="4" |קולות
|-
! colspan="2" |כינוי הרשימה
!סימן
!ראש הרשימה
!מס'
!
!±
!מס'
!אחוז
!
!±
|-
|[[קדימה (מפלגה)|קדימה]] - בהנהגת אהוד אולמרט לראשות הממשלה
| style="background:#294078;" |
|כן
|[[אהוד אולמרט]]
|29
|{{סרגל הרכב|29|120|#294078|צבע רקע=#f0f0f0}}
|{{עלייה}} 14
|690,901
|22.02%
|{{סרגל אחוזים|22.02||hex=294078|צבע גבול=#c0c0c0|צבע רקע=#f0f0f0}}
|חדש
|-
|[[העבודה-מימד]] בראשות עמיר פרץ
| style="background:#EE161F;" |
|אמת
|[[עמיר פרץ]]
|19
|{{סרגל הרכב|19|120|#EE161F|צבע רקע=#f0f0f0}}
|{{ללא שינוי}}
|472,366
|15.06%
|{{סרגל אחוזים|15.06||hex=EE161F|צבע גבול=#c0c0c0|צבע רקע=#f0f0f0}}
|{{עלייה}} 0.6
|-
|[[מפלגת ש"ס|התאחדות הספרדים העולמית שומרי תורה]]
| style="background:#000000;" |
|שס
|[[אלי ישי]]
|12
|{{סרגל הרכב|12|120|#000000|צבע רקע=#f0f0f0}}
|{{עלייה}} 1
|299,054
|9.53%
|{{סרגל אחוזים|9.53||hex=000000|צבע גבול=#c0c0c0|צבע רקע=#f0f0f0}}
|{{עלייה}} 1.31
|-
|[[הליכוד]] עם בנימין נתניהו לראשות הממשלה
| style="background:#1F5AA5;" |
|מחל
|[[בנימין נתניהו]]
|12
|{{סרגל הרכב|12|120|#1F5AA5|צבע רקע=#f0f0f0}}
|{{ירידה}} 26
|281,996
|8.99%
|{{סרגל אחוזים|8.99||hex=1F5AA5|צבע גבול=#c0c0c0|צבע רקע=#f0f0f0}}
|{{ירידה}}20.90
|-
|[[ישראל ביתנו]] בראשות אביגדור ליברמן
| style="background:#99C3E1;" |
|ל
|[[אביגדור ליברמן]]
|11
|{{סרגל הרכב|11|120|#99C3E1|צבע רקע=#f0f0f0}}
|{{עלייה}} 8
|281,880
|8.99%
|{{סרגל אחוזים|8.99||hex=99C3E1|צבע גבול=#c0c0c0|צבע רקע=#f0f0f0}}
|חדש
|-
|[[האיחוד הלאומי-מפד"ל|איחוד לאומי - מפד"ל]] רשימה יהודית לאומית מאוחדת
| style="background:#000080;" |
|טב
|[[בנימין אלון]]
|9
|{{סרגל הרכב|9|120|#000080|צבע רקע=#f0f0f0}}
|{{ירידה}} 1
|224,083
|7.14%
|{{סרגל אחוזים|7.14||hex=000080|צבע גבול=#c0c0c0|צבע רקע=#f0f0f0}}
|חדש
|-
|[[גיל - גמלאי ישראל לכנסת]]
| style="background:#34703A;" |
|זך
|[[רפי איתן]]
|7
|{{סרגל הרכב|7|120|#34703A|צבע רקע=#f0f0f0}}
|חדש
|185,759
|5.92%
|{{סרגל אחוזים|5.92||hex=34703A|צבע גבול=#c0c0c0|צבע רקע=#f0f0f0}}
|חדש
|-
|[[יהדות התורה]] והשבת אגודת ישראל - דגל התורה
| style="background:#122D70;" |
|ג
|[[יעקב ליצמן]]
|6
|{{סרגל הרכב|6|120|#122D70|צבע רקע=#f0f0f0}}
|{{עלייה}} 1
|147,091
|4.69%
|{{סרגל אחוזים|4.69||hex=122D70|צבע גבול=#c0c0c0|צבע רקע=#f0f0f0}}
|{{עלייה}} 0.4
|-
|[[מרצ|מרצ - ישראל חברתית דמוקרטית]]
| style="background:#40B439;" |
|מרצ
|[[יוסי ביילין]]
|5
|{{סרגל הרכב|5|120|#40B439|צבע רקע=#f0f0f0}}
|{{ירידה}} 1
|118,302
|3.77%
|{{סרגל אחוזים|3.77||hex=40B439|צבע גבול=#c0c0c0|צבע רקע=#f0f0f0}}
|{{ירידה}} 1.44
|-
|[[רע"מ-תע"ל]]
| style="background:#297C32;" |
|עם
|[[אבראהים צרצור]]
|4
|{{סרגל הרכב|4|120|#297C32|צבע רקע=#f0f0f0}}
|{{עלייה}} 1
|94,786
|3.02%
|{{סרגל אחוזים|3.02||hex=297C32|צבע גבול=#c0c0c0|צבע רקע=#f0f0f0}}
|{{עלייה}} 0.94
|-
|[[החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון|חד"ש]] - החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון
| style="background:#EA1F25;" |
|ו
|[[מוחמד ברכה]]
|3
|{{סרגל הרכב|3|120|#EA1F25|צבע רקע=#f0f0f0}}
|{{ללא שינוי}}
|86,092
|2.74%
|{{סרגל אחוזים|2.74||hex=EA1F25|צבע גבול=#c0c0c0|צבע רקע=#f0f0f0}}
|{{ירידה}} 0.24
|-
|אלתג'מע אלווטני אלדימוקרטי - [[ברית לאומית דמוקרטית|בל"ד]]
| style="background:#F66004;" |
|ד
|[[עזמי בשארה]]
|3
|{{סרגל הרכב|3|120|#F66004|צבע רקע=#f0f0f0}}
|{{ללא שינוי}}
|72,066
|2.30%
|{{סרגל אחוזים|2.30||hex=F66004|צבע גבול=#c0c0c0|צבע רקע=#f0f0f0}}
|{{עלייה}} 0.04
|-
! colspan="11" |אחוז החסימה: 2% ({{עלייה}} 0.5)
|-
|[[מפלגת הירוקים (ישראל)|הירוקים]] - לאיכות הסביבה והחיים בישראל
| style="background:#028446;" |
|רק
|[[פאר ויסנר]]
|0
|
|{{ללא שינוי}}
|47,595
|1.52%
|
|{{עלייה}} 1.14
|-
|[[מפלגת עלה ירוק|עלה ירוק]]
| style="background:#017824;" |
|קנ
|[[בועז וכטל]]
|0
|
|{{ללא שינוי}}
|40,353
|1.29%
|
|{{עלייה}} 0.09
|-
|[[חזית יהודית לאומית]] בראשות ברוך מרזל
| style="background:#0574BD;" |
|כ
|[[ברוך מרזל]]
|0
|
|חדש
|24,824
|0.79%
|
|חדש
|-
|תפנית בראשות עוזי דיין
| style="background:#DDDDDD;" |
|פ
|[[עוזי דיין]]
|0
|
|חדש
|18,753
|0.60%
|
|חדש
|-
|עתיד אחד - עתיד טוב לישראל
| style="background:#7F1265;" |
|זה
|[[אברהם נגוסה]]
|0
|
|חדש
|14,005
|0.44%
|
|חדש
|-
|[[מפלגת חץ|חץ]] - תנועה חילונית ציונית בראשות אברהם פורז
| style="background:#055A9D;" |
|חץ
|[[אברהם פורז]]
|0
|
|חדש
|10,113
|0.33%
|
|חדש
|-
|[[מפלגת שינוי|שינוי]] - המפלגה האזרחית של ישראל
| style="background:#004F8B;" |
|יש
|[[רון לוינטל]]
|0
|
|{{ירידה}} 15
|4,675
|0.16%
|
|{{ירידה}} 12.12
|-
|[[רע"ש - זכויות הגבר במשפחה|צדק לכל - רע"ש]]
| style="background:#DDDDDD;" |
|קז
|יעקב שלוסר
|0
|
|{{ללא שינוי}}
|3,819
|0.12%
|
|{{עלייה}} 0.08
|-
|[[דעם|דע"ם - מפלגת פועלים]]
| style="background:#EE312F;" |
|ק
|[[אסמא אגבארייה זחאלקה|אסמא אגבאריה]]
|0
|
|{{ללא שינוי}}
|3,692
|0.12%
|
|{{עלייה}} 0.06
|-
|[[חרות - התנועה הלאומית|חרות]]
| style="background:#0000A5;" |
|נץ
|[[מיכאל קליינר]]
|0
|
|{{ללא שינוי}}
|2,387
|0.08%
|
|{{ירידה}} 0.07
|-
|כוח הכסף - למיגור שלטון הבנקים
| style="background:#DDDDDD;" |
|פץ
|אליעזר לוינגר
|0
|
|חדש
|2,163
|0.07%
|
|חדש
|-
|[[ברית עולם]]
| style="background:#DDDDDD;" |
|ה
|עפר פנחס ליפשיץ
|0
|
|חדש
|2,011
|0.06%
|
|חדש
|-
|לב
| style="background:#DDDDDD;" |
|פז
|עובדיה פתחוב
|0
|
|חדש
|1,765
|0.06%
|
|חדש
|-
|לחם
| style="background:#DDDDDD;" |
|ז
|[[ישראל טוויטו]]
|0
|
|חדש
|1,381
|0.04%
|
|חדש
|-
|[[מפלגת צומת|צומת]]
| style="background:#1E325B;" |
|כץ
|משה גרין
|0
|
|{{ללא שינוי}}
|1,342
|0.04%
|
|{{ירידה}} 0.02
|-
|הציונות החדשה
| style="background:#DDDDDD;" |
|צה
|יעקב כפיר
|0
|
|חדש
|1,278
|0.04%
|
|חדש
|-
|עוז לעניים
| style="background:#DDDDDD;" |
|פכ
|פליכס אנגל
|0
|
|חדש
|1,214
|0.04%
|
|חדש
|-
|[[המפלגה הלאומית הערבית]] בראשות מוחמד כנאען
| style="background:#DDDDDD;" |
|קפ
|[[מוחמד כנעאן|מוחמד כנאען]]
|0
|
|חדש
|738
|0.02%
|
|חדש
|-
|[[לידר (מפלגה)|לידר]]
| style="background:#DDDDDD;" |
|ף
|אלכסנדר רדקו
|0
|
|{{ללא שינוי}}
|580
|0.02%
|
|{{ירידה}} 0.01
|-
| colspan="4" |'''סה"כ'''
| colspan="3" |'''120'''
| rowspan="2" |'''3,186,739'''
| colspan="3" |'''100%'''
|-
| colspan="3" |'''בעלי זכות הצבעה'''
|'''5,014,622'''
| colspan="3" |'''קולות כשרים'''
| colspan="2" |'''63.5%'''
|'''{{ירידה}} 5.4'''
|-
| colspan="11" |רשימות המועמדים המלאות: [http://bechirot.gov.il/election/about/Documents/yalkut_5504.pdf עיתון רשמי מס' 5504] {{Webarchive|url=https://web.archive.org/web/20180612142753/http://bechirot.gov.il/election/about/Documents/yalkut_5504.pdf |date=2018-06-12 }}
|-
| colspan="11" |תוצאות הבחירות: [http://bechirot.gov.il/election/about/Documents/yalkut_5514.pdf עיתון רשמי מס' 5514] {{Webarchive|url=https://web.archive.org/web/20180612142303/http://bechirot.gov.il/election/about/Documents/yalkut_5514.pdf |date=2018-06-12 }}
|}

=== אחוזי הצבעה לפי ערים ===
{| class="toccolours" border="0" cellpadding="3" style=" margin: 0 1em 1em 0;"
|-
! bgcolor="#87cefa" | מפלגות
! bgcolor="#87cefa" | [[ירושלים]]
! bgcolor="#87cefa" | [[תל אביב]]
! bgcolor="#87cefa" | [[חיפה]]
! bgcolor="#87cefa" | [[באר שבע]]
! bgcolor="#87cefa" | [[אום אל-פחם]]
! bgcolor="#87cefa" | [[אופקים]]
! bgcolor="#87cefa" | [[אילת]]
! bgcolor="#87cefa" | [[אריאל]]
! bgcolor="#87cefa" | [[אשדוד]]
! bgcolor="#87cefa" | [[אשקלון]]
! bgcolor="#87cefa" | [[בני ברק]]
! bgcolor="#87cefa" | [[בת ים]]
! bgcolor="#87cefa" | [[הרצליה]]
! bgcolor="#87cefa" | [[חולון]]
! bgcolor="#87cefa" | [[מודיעין (עיר)|מודיעין]]
! bgcolor="#87cefa" | [[נתניה]]
! bgcolor="#87cefa" | [[פתח תקווה]]
! bgcolor="#87cefa" | [[קריית שמונה]]
! bgcolor="#87cefa" | [[ראשון לציון]]
! bgcolor="#87cefa" | [[רמת גן]]
|-
| [[מפלגת קדימה|קדימה]]
| 12
| 27.8
| 28.9
| 21.5
| 1.4
| 9.1
| 31.4
| 12.4
| 19.5
| 19.7
| 3.1
| 25.1
| '''35.1'''
| 28.9
| 32.3
| 23.8
| 23.4
| 17.6
| 32.4
| 30
|- bgcolor="#EFEFEF"
| [[מפלגת העבודה|העבודה-מימד]]
| 10.3
| 19.8
| 16.9
| 16.7
| 3.7
| 16.3
| '''21.2'''
| 3.9
| 10.3
| 11.2
| 1.9
| 11.8
| 17.5
| 14.5
| 20.4
| 10.9
| 12.2
| 17.8
| 15
| 16.8
|-
| [[הליכוד]]
| 10.6
| 8.7
| 8.3
| 9.5
| -
| 10
| 9.1
| '''24.1'''
| 10.1
| 13
| 3
| 11.6
| 8.7
| 11.4
| 10.2
| 12.2
| 11
| 12.1
| 10.7
| 10.9
|- bgcolor="#EFEFEF"
| [[ישראל ביתנו]]
| 6.5
| 4.2
| 12.1
| 20.1
| -
| 16.3
| 7.3
| '''34.6'''
| 19.9
| 22.3
| 1.8
| 16.9
| 5.4
| 8.7
| 5.1
| 13.5
| 11
| 16.7
| 10.9
| 5
|-
| [[מפלגת ש"ס|ש"ס]]
| 15.2
| 7.5
| 3.6
| 14
| 0.7
| 22.2
| 8.9
| 4.2
| 17.1
| 15.1
| '''23.8'''
| 12.3
| 5.6
| 12.8
| 2.8
| 12.9
| 9.3
| 14.3
| 6.6
| 5.5
|- bgcolor="#EFEFEF"
| [[מפלגת גיל|גיל]]
| 4.2
| 9.2
| 7.1
| 4.2
| -
| 0.7
| 7.7
| 5
| 3.2
| 3.8
| 1.6
| 9.5
| 9.5
| 11.6
| 8.1
| 6.3
| 9
| 4.2
| 10.7
| '''13.1'''
|-
| [[האיחוד הלאומי-מפד"ל]]
| '''12.2'''
| 3.3
| 4.2
| 6.4
| -
| 6.7
| 4.7
| 8.5
| 4.4
| 6.8
| 5.9
| 5.2
| 4.2
| 3.9
| 8
| 9.1
| 12
| 10.4
| 3.9
| 6.8
|- bgcolor="#EFEFEF"
| [[יהדות התורה]]
| 18.6
| 1.3
| 2.4
| 0.9
| -
| 13.3
| 0.7
| 0.3
| 9.3
| 1.5
| '''56.4'''
| 1.2
| 0.8
| 0.7
| 0.4
| 2.2
| 4
| 0.4
| 0.8
| 1
|-
| [[מרצ|מרצ-יחד]]
| 3.1
| '''8.7'''
| 3.8
| 1.5
| 2.3
| 2.2
| 2.2
| 0.5
| 1
| 1.1
| 0.2
| 1.5
| 6
| 2.3
| 5.3
| 1.6
| 2.2
| 0.8
| 2.6
| 4.3
|-
|- bgcolor="#EFEFEF"
| [[רשימת רע"ם-תע"ל|רע"ם-תע"ל]]
| 0.1
| 0.7
| 0.2
| 0.1
| '''10.6'''
| -
| -
| -
| -
| -
| -
| -
| -
| -
| -
| -
| -
| -
| -
| -
|- bgcolor="#EFEFEF"
| [[חד"ש]]
| 0.3
| 0.9
| 2.8
| 0.1
| '''56.1'''
| -
| 0.1
| -
| -
| -
| -
| 0.1
| 0.1
| -
| -
| -
| -
| 0.1
| -
| 0.2
|-
| [[בל"ד]]
| 0.2
| 0.3
| 2.9
| 0.1
| '''21.7'''
| -
| -
| -
| -
| -
| -
| -
| -
| -
| -
| -
| -
| -
| -
| -

|-
| colspan="21" style="font-size:smaller;" |
*ההדגשה מסמנת את הצלחתה הגדולה של המפלגה בעיר אחת.
*מקור: [http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3233587,00.html תוצאות האמת: 28 לקדימה, הליכוד במקום חמישי] (ynet), [https://web.archive.org/web/20060410132423/http://elections.walla.co.il/?w=%2F%40displayMlmData.full כל תוצאות האמת] (וואלה!){{הערה|הכתבה מבוססת על התוצאות טרם ספירת קולות המצביעים במעטפות כפולות.}}
|}

=== דיון בתוצאות ===
*'''גושי המפלגות''' - הבחירות, שהיו על רקע הצעת [[תוכנית ההתכנסות]] של [[אהוד אולמרט]] ופינוי [[התנחלויות]] מ[[יהודה והשומרון]], שינו את המפה הפוליטית, כאשר גושי השמאל, מרכז וימין משנים משמעותית את גודלם. בניגוד ל[[הבחירות לכנסת ה-16|בחירות לכנסת ה-16]], גוש ה[[שמאל-מרכז]], התומך בתוכנית הפינוי, גדל באופן משמעותי מ-48 מנדטים (כולל המפלגות הערביות ו[[חד"ש]]) ל-63 מנדטים (53 מנדטים למפלגות יהודיות + 7 מנדטים למפלגות ערביות ו-3 מנדטים לחד"ש הערבית-יהודית). בצירוף מפלגת הגמלאים, הגוש המורכב ממפלגות המרכז ומהשמאל הציוני הגיע ל-60 מנדטים, מנדט אחד פחות מהדרוש להרכבת קואליציה. גוש הימין, לעומתו, התכווץ מ-53 מנדטים ל-32 מנדטים, כאשר את המפלה הגדולה ביותר ספג הליכוד, אשר התרסק מ[[מפלגת שלטון]] חזקה בת 39 מנדטים ל-12 מנדטים בלבד. את הרווח הגדול ביותר קיבלה [[ישראל ביתנו]] שזינקה מ-3 מנדטים בכנסת היוצאת ל-11 מנדטים.
*'''קדימה''' - יש הרואים בניצחונה של [[מפלגת קדימה]] בבחירות הצלחה חלקית בלבד, עקב סקרים שניבאו לה בזמנים מסוימים כ-15 מנדטים יותר מאשר מה שקיבלה המפלגה בסופו של דבר{{הערה|{{ynet|ynet|סקר: קדימה מתחזקת, נתניהו חזק אצל צעירים|3207209|27 בינואר 2006}}}}, אך אחרים דווקא רואים בניצחון המפלגה כהצלחה גדולה עקב היותה מפלגה שהוקמה כ-4 חודשים בלבד לפני הבחירות והפלת מפלגת השלטון.
*'''הנושא החברתי''' - מבחינה חברתית-כלכלית, הבחירות לכנסת ה-16 העלו שתי מפלגות גדולות המזוהות עם השיטה הקפיטליסטית, [[הליכוד]] ו[[מפלגת שינוי|שינוי]], שעמדו מול שתי מפלגות קטנות המזוהות עם סוציאליזם באופן מובהק, [[עם אחד]] ו[[חד"ש]], שמנו בסה"כ 6 מנדטים יחד. הבחירות לכנסת ה-17 הגדילו מאוד את הגוש החברתי שכלל את מפלגת העבודה, מפלגת הגמלאים וחד"ש שקיבלו יחד כ-29 מנדטים, ולעומת זאת את העלמות שינוי וירידה דרסטית בכוח הליכוד. בבחירות ניסו מפלגות רבות לרכב על מה שהוגדר בתקשורת כ"טרנד החברתי": [[מפלגת ש"ס|ש"ס]] הגדירה את [[אלי ישי]] העומד בראשה כ"מנהיג חברתי אמיתי", [[אהוד אולמרט]] הגיע בליווי מצלמות לבית תמחוי{{הערה|{{ynet|רוני סופר|אולמרט סעד בבית תמחוי; התגובות: "פאתטי ומתנשא"|3189898|25 בדצמבר 2005}}}} ואפילו [[בנימין נתניהו]], הפוליטיקאי הישראלי המזוהה ביותר עם ה[[קפיטליזם]] ואשר ביצע קיצוץ קצבאות מסיבי בעת כהונתו כשר אוצר, ריכך את עמדותיו והכריז כי יפנה לטיפול בשכבות החלשות לאחר הבחירות וישקול שינויים ב[[תוכנית ויסקונסין]] שספגה ביקורת קשה.
*'''עמיר פרץ''' - בחירתו של [[עמיר פרץ]] לראשות [[מפלגת העבודה]] הביאה עמה קולות רבים של אנשי [[עיירת פיתוח|עיירות פיתוח]] שנטו להצביע בעבר לליכוד, אך חשו כי נפגעו על ידי בנימין נתניהו. עם זאת, קולות רבים של אוכלוסיות מבוססות וקהל מבוגר ממוצא [[אשכנזים|אשכנזי]] עברו לקדימה, במיוחד לאחר חציית הקווים של המנהיג הקודם שמעון פרס. תהליכים אלה הביאו לטענות על פסילת פרץ בשל [[גזענות]] נגד [[מזרחיים]] בקרב קהל המצביעים הוותיק של מפלגת העבודה{{הערה|{{ynet|אמנון לוי (טור דעה)|מי יטהר את המרוקאי?|3218219|19 בפברואר 2006}}}}. תוצאות הבחירות מראות על ירידה חדה בהצבעה למפלגת העבודה באזורים מבוססים ומעבר לתמיכה בקדימה.
*'''אידאולוגיה''' - שתי המפלגות ה[[אידאולוגיה|אידיאליסטיות]] המובהקות, מימין ומשמאל, נכשלו יחסית: [[האיחוד הלאומי-מפד"ל]] קיווה באמצעות האיחוד להגדיל משמעותית את נתחו ב[[הכנסת|כנסת]] ולהוביל את מחנה הימין, אך הוא ירד מ-10 מנדטים ל-9 מנדטים בלבד, למרות [[תוכנית ההתנתקות]]. הירידה נבעה מירידה אבסולוטית של מעל 15,000 קולות לעומת בחירות 1999. מנגד, [[מרצ]] ירדה מ-6 ל-5 מנדטים, תוך ירידה אבסולוטית של מעל 45,000 קולות (28%). יש הרואים בירידת כוחן של המפלגות האידאולוגיות ועלייתה של קדימה, מפלגת מרכז, את שקיעתן של שתי האידאולוגיות: הן זו הימנית של [[ארץ ישראל השלמה]], והן אידאולוגיית [[שטחים תמורת שלום]] של השמאל.
*שתי המפלגות ה[[חרדים|חרדיות]] עלו מ-16 מנדטים ביחד, ל-18 ([[מפלגת ש"ס|ש"ס]] 1+, [[יהדות התורה]] 1+) תוך גידול של 50,000 (13%) במספר הקולות שקיבלו לעומת בחירות 2003. הגידול של המפלגות החרדיות נובע חלקית מקצב הגידול הטבעי הגבוה של האוכלוסייה החרדית ובעיקר מאחוזי ההצבעה הנמוכים בקרב הציבור הלא-חרדי.
*הפתעת הבחירות הייתה [[מפלגת הגמלאים]] שזכתה ב-7 מנדטים{{הערה|{{ynet|כתבי ynet|תוצאות האמת: 28 לקדימה, הליכוד במקום חמישי|3233587|29 במרץ 2006}}}}. על פי הסקרים בימים האחרונים לפני הבחירות היה ספק אם היא תעבור את [[אחוז החסימה (ישראל)|אחוז החסימה]].
*ל[[ישראל ביתנו]] חסרו רק 117 קולות בשביל לעקוף את שותפתה להסכם העודפים, [[הליכוד]], ולזכות במקומה במנדט ה-12. בכך [[אביגדור ליברמן]], ולא [[בנימין נתניהו]], היה הופך ל[[ראש האופוזיציה]].
*[[רשימת רע"ם-תע"ל]] קבלה 4 מנדטים תוך גידול של כמעט 30,000 קולות, ו[[חד"ש]] ו[[בל"ד]] קיבלו שלושה מנדטים כל אחת, תוך יציבות אצל בל"ד וירידה של כ-9% אצל חד"ש (שנבעה, כנראה, ממעבר מצביעי [[תע"ל]]). [[מפלגת שינוי|שינוי]] ו[[מפלגת חץ]] לא עברו את אחוז החסימה ונפרדו מהכנסת.
*כ-185,000 קולות ניתנו למפלגות קטנות שלא עברו את [[אחוז החסימה (ישראל)|אחוז החסימה]]. המפלגות שהיו קרובות ביותר לעבור את אחוז החסימה היו מפלגת הירוקים (כ-47,000 קולות), [[מפלגת עלה ירוק|עלה ירוק]], [[חזית יהודית לאומית]], [[תפנית (מפלגה)|תפנית]] ועתיד אחד.
*'''תוכנית ההתכנסות''' - מבין הסיעות, ישנו גוש של 44 מנדטים בלבד (ו-32 ללא המפלגות החרדיות), של מפלגות המתנגדות באופן מוצהר ל[[תוכנית ההתכנסות]] החד-צדדית: ליכוד, האיחוד הלאומי-מפד"ל, ישראל ביתנו וש"ס. זאת, בניגוד לתקוות ולצפיות של מפלגות הימין.
*'''שיעור ההצבעה''' - [[אחוז הצבעה|אחוז ההצבעה]] היה הנמוך ביותר אי פעם בבחירות לכנסת בישראל, ועמד על 63.5% בלבד, כ-5.5% פחות מהבחירות לכנסת ב-[[2003]] וכ-15% פחות מהבחירות ב-[[1999]].

==לאחר הבחירות==
{{הפניה לערך מורחב|הכנסת השבע עשרה}}
ביום שני, [[17 באפריל]] [[2006]], ([[י"ט בניסן]] [[ה'תשס"ו]]), הושבעה [[הכנסת השבע עשרה]]. את הישיבה פתח, כנהוג, [[נשיא מדינת ישראל]], [[משה קצב]].
[[זקן חברי הכנסת]], כמו בעשור שלפני כן, היה חבר הכנסת [[שמעון פרס]] מסיעת [[קדימה (מפלגה)|קדימה]], בן ה-82 ביום השבעת הכנסת, [[ותיק חברי הכנסת]] (הוא נבחר לראשונה בכנסת הרביעית בשנת [[1959]]). צעיר חברי הכנסת היה חבר הכנסת [[אלכס מילר]] מסיעת [[ישראל ביתנו]], בן 29 ביום השבעת הכנסת.

ביום חמישי, ה-[[4 במאי]] [[2006]] (ו' ב[[אייר]] ה'תשס"ו), הציג [[אהוד אולמרט]] את [[הממשלה ה-31|ממשלתו]] בפני הכנסת ה-17, וזכה לאמונם של 67 חברי כנסת ממפלגות קדימה, גיל, העבודה וש"ס{{הערה|{{ynet|אילן מרסיאנו|הכנסת הצביעה: יש ממשלה בישראל|3247196|5 במאי 2006}}}}.

בממשלת אולמרט בעת הצגתה היו חברים 25 שרים. זקן השרים היה [[המשנה לראש הממשלה]] והשר לפיתוח הנגב והגליל, חבר הכנסת [[שמעון פרס]] ([[קדימה (מפלגה)|קדימה]]) בן ה-82 ביום כניסתו לתפקיד, וצעיר השרים היה שר התקשורת, חבר הכנסת [[אריאל אטיאס (פוליטיקאי)|אריאל אטיאס]] ([[מפלגת ש"ס|ש"ס]]) שהיה בן 35 ביום כניסתו לתפקיד.

==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקיציטוט=סיסמאות בפוליטיקה הישראלית}}
*[https://main.knesset.gov.il/About/History/Pages/KnessetHistory.aspx?kns=17 הבחירות לכנסת ה-17], באתר [[הכנסת]]
*[http://www.nevo.co.il/law_html/Law10/YALKUT-5504.pdf רשימת המועמדים לכנסת השבע עשרה], י"פ 5504 מ-12 במרץ 2006
* {{ילקוט הפרסומים|קישור=Q3nxPaQei4E9Jprg7Hm5wnUhRwD149sDhM2uFj7NOsE|שם=הודעה על תוצאות הבחירות לכנסת השבע עשרה|שנה=התשס"ו|מספר=5514|פורסם ב=5 באפריל 2006|עמוד=2464}}
* [http://elections-calculator.atwebpages.com/תוצאות-קודמות.php?elections=17 פירוט של חישוב תוצאות הבחירות לכנסת ה-17], באתר מחשבון מנדטים
* {{המכון הישראלי לדמוקרטיה ממוקד|בחירות|2006}}
* {{המכון הישראלי לדמוקרטיה|[[אשר אריאן]] ומיכל שמיר|הבחירות בישראל – 2006|books/5937|2008}}
*{{mako|חדשות 2|הווידאופדיה: הבחירות לכנסת ה-17|ee34ddaf2094a31004|news-specials/videopedia-article|10 באוקטובר 2012}}
*[http://web.nli.org.il/sites/NLI/Hebrew/collections/treasures/elections/all_elections/Pages/e2006.aspx סיקור מערכת הבחירות, כרוזים נבחרים, קטעי עיתונות ועוד] באתר [[הספרייה הלאומית]]
*[http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-3790,00.html בחירות 2006] באתר [[ynet]]
*[http://web.nli.org.il/sites/NLI/Hebrew/collections/treasures/elections/elections_materials/Pages/elections-sites-2006.aspx ארכיון אתרי אינטרנט ישראליים על הבחירות] באתר [[הספרייה הלאומית]]

== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}

{{מערכות בחירות בישראל}}
[[קטגוריה:הכנסת השבע עשרה]]
[[קטגוריה:מערכות בחירות לכנסת|①17]]
[[קטגוריה:2006 בישראל]]
[[קטגוריה:2006 בפוליטיקה]]