הצגת המקור של הדף "האיקונוגרפיה המצולמת של הסאלפטרייר"

[[קובץ:Hysteria.jpg|שמאל|ממוזער|250px|שלבים של התקף היסטריה גדול – תצלומים מתוך "האיקונוגרפיה המצולמת של הסאלפטרייר", [[1878]]]]
[[קובץ:Jean-Martin Charcot chronophotography.jpg|שמאל|ממוזער|250px|סדרת תמונות מתוך "האיקונוגרפיה המצולמת של הסלפטרייר"]]
[[קובץ:Hémi.JPG|שמאל|ממוזער|250px|מטופלת [[היסטריה נשית|היסטרית]] במצב של חצי-רדמת (בצד ימין) וחצי שיתוק (בצד שמאל). מתוך "האיקונוגרפיה המצולמת של הסלפטרייר", [[1879]]]]

'''האיקונוגרפיה המצולמת של הסלפטרייר''' ({{שם בשפת המקור|שפה=צרפתית|שם=Iconographie photographique de la Salpêtrière}}) היה [[כתב עת]] מאויר שהוקדש לתיעוד ממצאיו של [[ז'אן-מרטן שארקו]] בנוגע להופעה החזותית של חולות [[היסטריה נשית|היסטריה]], ולקידום "שיטת ניתוח שמשלימה את התצפית הכתובה עם תמונות". "האיקונוגרפיה המצולמת" חולקה לשלושה כרכים על [[היסטריה נשית|מחלת ההיסטריה]], שיצאו לאור בין השנים [[1877]]–[[1880]]. הספר מכיל תצפיות, תיעודים, תמונות ורישומים של סוגים ושלבים שונים של מחלת ההיסטריה השנויה במחלוקת אשר תיעדו שארקו ועמיתיו בזמן עבודתם כרופאים ב[[בית חולים פסיכיאטרי]] ב[[פריז]], ה[[בית החולים פיטייה סלפטרייר|סלפטרייר]]. שותפיו להוצאת הספר היו הקלינאי [[דזירה בורנביל]], ו[[פול רנאר]] אשר התמחה בסאלפטרייר באותה תקופה.

== רקע ==

===בית החולים סלפטרייר===
{{הפניה לערך מורחב|בית החולים פיטייה סלפטרייר}}
ה[[בית החולים פיטייה סלפטרייר|סאלפטרייר]] הוא [[בית חולים]] לימודי, וחלק ממערכת ביתי החולים הכלליים (L’Hospital General) ב[[פריז]]. בית החולים נבנה בשנת [[1656]] לאחר שהמלך [[לואי ה-14]] ציווה להפוך את מפעל אבק השריפה הישן בפריז לבית חולים.

בשנת [[1862]] הפך ה[[נוירולוג]] והמומחה לאנטומיה פתולוגית הצרפתי, [[ז'אן-מרטן שארקו]], למנהל בית החולים הסלפטרייר.

===ז'אן-מרטן שארקו ===
{{הפניה לערך מורחב|ז'אן-מרטן שארקו}}
ז'אן מרטין שארקו היה [[נוירולוג]] צרפתי ופרופסור ל[[אנטומיה פתולוגית]]. הוא נחשב גם כמייסד של ה[[נוירולוגיה]] המודרנית. שארקו עבד ולימד בסאלפטרייר במשך 33 שנים. ב-[[1862]] התמנה לתפקיד מנהל הסאלפטרייר, וב-[[1882]] ייסד את הקליניקה הנוירולוגית. הוא תיאר את הקליניקה, ואת למעלה מ-4,000 הפציינטים שבה כ{{ציטוטון|סוג של מוזיאון פתולוגי חי}}{{הערה|Tan, S. Y., and Shigaki D. (2007). Jean-Martin Charcot (1825–1893): Pathologist Who Shaped Modern Neurology. Singapore Med Journal, 48(5), pp. 383-384.}}. שארקו תפס את עצמו כמשקיף חיצוני ואובייקטיבי והעיד על עצמו: {{ציטוטון|למעשה איני דבר מלבד צלם. אני רושם את מה שאני רואה}}{{הערה| Warner Marien, M. (2002). ''Photography, A Cultural History''. Laurence King Publishing Ltd. P. 151.}}{{הערה|J.M. Charcot, ''The Tuesday Lessons'', Raven Press, Ltd. 1987. ed. Christopher G. Goetz. p. 107}}. שארקו ערך ניסויים במשך שנים בנשים (וגברים) שהיו כלואות שם{{הערה| Gilman, S. L., King, H., Porter, R., Rousseau, G. S. and Showalter, E. (1993). Hysteria Beyond Freud. Berkeley: University of California Press. }}. הוא פיתח שם את התאוריות שלו לגבי מחלת ההיסטריה.

עבודתו בתחום ה[[פסיכיאטריה]] הייתה נתונה לביקורת רבה. אדווארד שורטר כתב בהיסטוריה של הפסיכיאטריה ששארקו לא הבין "כמעט כלום" על מחלות פסיכיאטריות רציניות וש"היה חסר [[היגיון בריא]] והיה בטוח ביותר בצידקת השיפוט של עצמו"{{הערה|Shorter, E. (1997). A History of Psychiatry. John Wiley & Sons.}}. חוקר בן זמנו של שארקו, ס' רנוז, האשים אותו ב"מעין [[ויויסקציה]] של נשים תחת התירוץ של מחקר של מחלה שהוא לא יודע לא את סיבתה ולא את תרופתה."{{הערה|Goldstein (1988). Console and Classify: The French Psychiatric Profession in the Nineteenth Century. Cambridge: Cambridge University Press. In Gilman, S. L., King, H., Porter, R., Rousseau, G. S. and Showalter, E. (1993). Hysteria Beyond Freud. Berkeley: University of California Press. }}

בין תלמידיו של שארקו נמנו: [[זיגמונד פרויד]], [[ג'וזף בבינסקי]], [[פייר ז'נה]], [[פייר מארי]], [[אלבר לונד]], [[ז'ורז' ז'יל דלה טורט]].

==== שימושו של שארקו בצילום ====
שארקו היה מתלמידיו של [[דושן דה בולון]], רופא צרפתי אשר חקר את השרירים האחראים על הבעות הפנים על ידי חישמולם. דה בולון האמין כי הבעות הפנים היוו מפה לנפש האדם והוא השתמש ב[[צילום]] כדי ללכוד את ההבעות האלו ולחקור אותן. בדומה לדושן, גם שארקו ניסה לייצר מיפוי טקסונומי של המחוות וההבעות של מטופליו והאמין שאלו כפופים לחוקים בעלי "סדירות מכניסטית". בדומה לדושן, גם שארקו זיהה בצילום את מקור המחקר המרכזי שלו. 

בשנת [[1878]] הקים שארקו [[מעבדת צילום]] בתוך בית-החולים, מוסד חסר תקדים שהיה למעבדת הצילום הרפואי הראשונה בעולם. כצלם אחראי מונה [[אלבר לונד]], לימים היסטוריון ותאורטיקן מרכזי של הצילום הרפואי. לונד לא רק צילם תמונות, אלא גם המציא טכנולוגיות חדשות לתיעוד [[סימפטום|סימפטומים]] שנותרו סמויים הן ממבטו של המומחה והן מזה של המצלמה.

שימושו של שארקו בצילום היה במסגרת תפיסה טיפולית בה לדימוי ולסביבה תפקיד מרכזי באבחון, בתיעוד, בחשיבה והטיפול הקליניים ובעיצוב הסביבה של המטופל.

== קליניקת ההיסטריה ==
את רוב מחקריו בתחום ההיסטריה עשה שארקו בקליניקה שהייתה ממוקמת בתוך הסאלפטרייר. הקליניקה הייתה ידועה בתור המקום בו ניתן לבוא ולצפות בהיסטריה. רוב הנשים בהן טיפל בהיסטריה שלהן היו נשים ממעמד נמוך אשר היו צריכות לפרנס את עצמן ואת משפחותיהן מגיל צעיר. ברוב המקרים הן היו קורבנות של עוני, [[ניצול מיני]] וכלכלי ובורות{{הערה|שם=autogenerated2|Gilman, S. L., King, H., Porter, R., Rousseau, G. S. and Showalter, E. (1993). Hysteria Beyond Freud. Berkeley: University of California Press.}}. 

שארקו הציג את התקפי ההיסטריה בהדגמות - הרצאות תיאטרליות באמפי-תיאטרון שהיה ממוקם בתוך בית החולים, שהיו פתוחות לתלמידיו ולאנשי מקצוע אחרים. בתוך בית החולים היה גם ממוקם הסטודיו לצילום אשר תיעד רבות מהנשים ששהו בסאלפטרייר. [[אלבר לונד]] עבד בו כצלם הבית מסוף שנות השמונים של [[המאה ה-19]]. תמונות רבות ואיורים המבוססים על התמונות פורסמו ב'''איקונוגרפיה המצולמת של הסאלפטרייר'''. על ידי הדגמות מסוגים שונים, שארקו הדגיש את ההתגלמויות הוויזואליות של ההיסטריה. הייצוג שלו של [[מגדר]], ובפרט המגדר הנשי היה לקוח ממוסכמות [[אסתטיקה | אסתטיות]] של הגוף הנקבי בתיאטרון, צילום וציור{{הערה|שם=autogenerated2 }}. 

אחת מהנשים הידועות ביותר שהיו נתונות למחקריו של שארקו הייתה אוגוסטין. אוגוסטין בילתה 5 שנים כפציינטית בסאלפטרייר, והיא אחת הדמויות המתועדות ביותר באיקונוגרפיה המצולמת. אוגוסטין, הגיעה לסאלפטרייר בגיל 15, בשנת 1875, כאשר היא סובלת מכאבים בבטן והתקפי פרכוסים בלילות אשר לפעמים השאירו אותה משותקת{{הערה|שם=autogenerated2 }}. עיקר עבודת הרופאים הייתה לתעד אותה ללא הפוגה, בעיקר כאשר היא לבושה בחלוק בית-חולים חושפני ומציגה שלבים שונים של ה grande hystérie: המחלה אותה שקד שארקו לבחון ולאבחן.

== מחקרים ואזכורים של האיקונוגרפיה בתרבות ==
אחד הספרים החשובים ביותר שנכתבו על כרכי האיקונוגרפיה המצולמת הוא '''המצאת ההיסטריה - שארקו והאיקונוגרפיה המצולמת של הסאלפטרייר'''{{הערה|שם=autogenerated1|Huberman, D. (2004). Invention of Hysteria: Charcot and the Photographic Iconography of the Salpetriere. MIT Press.}}, בהם סוקר ז'ורז' דידי הוברמן את הקשר בין צילום ופסיכיאטריה בסוף המאה ה-19 ובפרט את חשיבותו של הצילום ככלי משמעותי ביצירת הידע בתחום הפסיכיאטריה. הוא מתמקד בעיקר בצילום בתוך הסאלפטרייר ומדגים כיצד תרמה טכנולוגיית הצילום להמצאתה המחודשת של מחלת ההיסטריה (ולא היוותה כלי לתיעוד בלבד).

הספר בוחן כיצד שירותי הצילום בקליניקה ופרסום כרכי האיקונוגרפיה המצולמת, אשר הכילו דימויים ויזואליים, היו אינטגרלים לפרויקט המחקר של שארקו ששאף לבודד את מחלת ההיסטריה ממגוון מחלות העצבים. 
הספר מכיל 107 תמונות ואיורים. לצד תמונות מהסאלפטרייר, ישנן בספר גם תמונות של נשים משוגעות של דר' יו דיאמונד, ניסיונות של דר היפולייט ברדוק לצלם את נפש האדם, תמונות הארכיון של המשטרה בפריז של [[אלפונס ברטיון]] ותמונות של פושעות של הסוציולוג האיטלקי [[צ'זארה לומברוזו]]. מתוך התמונות בולטת במיוחד אוגוסטין, אותה הוברמן מציג כקדושה המעונה של ניסוייו של שארקו{{הערה|שם=autogenerated1 }}.

הוברמן בוחן את האיכות הספקטקולארית של מחלת ההיסטריה וה"ניראות הקיצונית" של הסובלים ממנה, בעיקר בהתגלמותה בתוך הסאלפטרייר. באמצע [[שנות ה-70 של המאה ה-19]], הפך הצילום לחלק בלתי נפרד משיטת המחקר של שארקו, וככל שהטכנולוגיה התקדמה זמן החשיפה פחת וכן ניתן היה לשכפל את הדימויים שצולמו. הוברמן טוען כי הצילום התמקם במקום האידיאלי כדי לחזק את הקשר בין הפנטזיה של ההיסטריה והפנטזיה של הידע. לטענתו, ההיסטריה ש"הומצאה", בסאלפטרייר עלתה מתוך פנטזיות מורכבות אשר ביימו דינמיקות בין תשוקה מינית, ידע מדעי וכוח ממסדי. הפנטזיה הכילה רצון להכיר את הגוף הנשי ההיסטרי ולא ניתן בקלות להפרידה מהיחסים אשר נוצרו בין רופאי הקליניקה הגברים ובין הנשים הפציינטיות שלהם. השימוש (והניצול) של טכנולוגיית הצילום היוותה במה למימוש הפנטזיות הללו{{הערה|Surkis, J. (2004). Review of Georges Didi-Huberman’s Invention of Hysteria: Charcot and the Photographic Iconography of the Salpêtrière. H-France Review, 4(4).}}.

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים|יישור=שמאל}}

[[קטגוריה:היסטוריה של הרפואה]]
[[קטגוריה:היסטוריה של הצילום]]
[[קטגוריה:ספרים צרפתיים]]
[[קטגוריה:ספרי עיון]]
[[קטגוריה:פסיכיאטריה]]
[[קטגוריה:היסטוריה של הפסיכולוגיה]]