הצגת המקור של הדף "ג'ודית לואיס הרמן"

{{רופא
| שם בשפת המקור=Judith Lewis Herman}}
'''ג'ודית לואיס הרמן''' (ב[[אנגלית]]: '''Judith Lewis Herman'''; נולדה ב-[[31 במרץ]] [[1942]]) היא [[פסיכיאטר]]ית, חוקרת, [[פרופסור]] ב[[אוניברסיטת הרווארד|אוניברסיטת הארוורד]], [[סופר]]ת ו[[אקטיביזם|אקטיביסטית]] בתחומי ה[[פסיכולוגיה]] של האישה, [[התעללות בילדים]], [[אלימות במשפחה]], [[גילוי עריות]] ו[[הפרעת דחק פוסט-טראומטית|הפרעות פוסט-טראומטיות]]. במשך עשרות שנות הקריירה שלה היא טיפלה וחקרה את האוכלוסייה של קורבנות [[פגיעה מינית]] ואלימות במשפחה. הרמן כתבה שני ספרים זוכי-פרסים: Father-Daughter Incest ו-Trauma and Recovery, אשר תורגם לשפות רבות<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.radcliffe.harvard.edu/people/judith-herman|כותרת=Judith Herman|אתר=Radcliffe Institute for Advanced Study at Harvard University|שפה=en|תאריך_וידוא=2022-03-26}}</ref>. הרמן ידועה בתרומתה המשמעותית לתחום המחקר והטיפול בטראומה ובטביעת המושג "[[הפרעה פוסט-טראומטית מורכבת|פוסט-טראומה מורכבת]]".

== חיים אישיים ==
ג'ודית לואיס נולדה בשנת 1942 ב[[ניו יורק|ניו-יורק]], [[ארצות הברית]], להורים יהודים ילידי אמריקה, שהגיעו ממשפחות מהגרים מאירופה. אביה, [[נפתלי לואיס]] {{אנ|Naphtali Lewis}}, היה פרופסור ל[[לימודים קלאסיים]] ב[[אוניברסיטת ניו יורק]], שנודע בכתיבת ההיסטוריה של [[מצרים התלמיית|מצרים התלמית]] וה[[מצרים (פרובינקיה רומית)|רומאית]] באופן נגיש לציבור הרחב. אמה, [[הלן בלוק לואיס]] {{אנ|Helen Block Lewis}}, הייתה [[פסיכולוג]]ית ו[[פסיכואנליטיקאי]]ת שלימדה ב[[אוניברסיטת ייל]] והייתה פעילה פוליטית פרוגרסיבית<ref name=":0">{{קישור כללי|כתובת=https://jwa.org/encyclopedia/article/herman-judith|כותרת=Judith Herman|אתר=Jewish Women's Archive|תאריך=23/6/2021|שפה=en|תאריך_וידוא=2022-03-26}}</ref><ref name=":1">{{צ-ספר|שם=Mapping trauma and its wake: Autobiographic essays by pioneer trauma scholars|קישור=http://worldcat.org/oclc/1100451606|ISBN=978-1-136-77004-3|oclc=1100451606|מחבר=Figley, Charles R.|שנת הוצאה=2016|עמ=77-83|מו"ל=Taylor & Francis Ltd}}</ref>. הרמן למדה ב[[מכללת רדקליף]] והמשיכה משם ללימודי [[פסיכיאטריה]] בבית הספר לרפואה באוניברסיטת הרווארד. כסטודנטית, היא החלה להשתתף בצעדות למען זכויות אדם ונגד ה[[מלחמת וייטנאם|מלחמה בווייטנאם]]<ref name=":0" />, התנדבה בבית חולים פסיכיאטרי<ref name=":2">{{קישור כללי|כתובת=https://talktipul.com/judith-lewis-herman/|כותרת=Judith Lewis Herman {{!}} מדברים על טיפול|תאריך=2019-08-14|שפה=he-IL|תאריך_וידוא=2022-03-26}}</ref>.

הרמן התחתנה לראשונה ב-1963 עם חברה ללימודים, פיטר הרמן. בשנת 1978 היא התחתנה בשנית עם צלם העיתונות ג'רי ברנט {{אנ|Jerry Berndt (photographer)}} ונולדה להם בת אחת. בשנת 2005, הרמן נישאה בשלישית לאלן גראוברד. נישואים אלו הסתיימו עם מותו בשנת 2012<ref name=":0" />.

== קריירה ==
=== זיהוי וחשיפה של היקף תופעת גילוי העריות ===
ב-1970, החלה הרמן את ההתמחות שלה בפסיכיאטריה בבית החולים של [[אוניברסיטת בוסטון]]. במסגרת ההתמחות, שתי המטופלות הראשונות שלה, שהגיעו לבית החולים על רקע ניסיון אובדני, חשפו בפניה היסטוריה של גילוי עריות, ומטופלות נוספות החלו לחשוף בפניה היסטוריה של פגיעות מיניות. במקביל, הרמן הצטרפה ל[[התנועה הפמיניסטית|תנועה הפמיניסטית]] שהחלה להתפתח ב[[קיימברידג' (מסצ'וסטס)|קיימברידג', מסצ'וסטס]] וברחבי ארצות הברית<ref name=":1" /><ref name=":0" />. הרמן סיפרה כי המודעות הפמיניסטית שפיתחה אפשרה לה לחשוב על סיפורי הטראומה של מטופלותיה בהקשר פמיניסטי של יחסי כוחות ודיכוי, ומתוך כך פיתחה את גישתה הטיפולית<ref name=":2" />.

בסיום ההתמחות, הרמן קיבלה מלגה בפסיכיאטריה קהילתית, שאפשרה לה לעבוד בקליניקה שמציעה טיפול בחינם לנשים. קליניקה זו הייתה אחת מתוך מרכזים רבים לנפגעות אונס ואלימות במשפחה שהוקמו על ידי נשים אקטיביסטיות בשנות ה-70. בשנים אלה, הרמן הייתה חלק מקבוצת הנשים "הקולקטיב לבריאות הנפש של נשים", שמטרתה הייתה לספק ייעוץ וטיפול איכותי מנקודת מבט פמיניסטית לנשים מאוכלוסיות מוחלשות. גם במסגרת הזו הרמן עבדה עם מטופלות רבות בעלות היסטוריה של פגיעה מינית<ref name=":1" /><ref name=":0" />.

במהלך עבודתה, הרמן הבחינה שמספר משמעותי של מטופלות מבוגרות דיווחו על כך שנפגעו מינית בתור ילדות, בדרך כלל על ידי גבר מתוך המשפחה הגרעינית. נתונים דומים על שכיחות התופעה החלו לעלות גם מנשות מקצוע נוספות, והיא החלה לחקור את התופעה ביחד עם הקולגה שלה, ליזה הירשמן. ממצאיהן על היקפי התופעה עמדו בניגוד לידוע באותה התקופה, אז ספרי הפסיכיאטריה העריכו את השכיחות של גילוי עריות כמקרה של אחד מתוך מיליון. הרמן והירשמן פרסמו מאמר על הממצאים שלהן ב-1976 בכתב עת בשם "Signs" {{אנ|Signs (journal)}} העוסק ב[[לימודי נשים]]. עוד לפני שיצא לאור, המאמר הועתק והופץ באופן לא פורמלי במשך כשנה, והרמן והירשמן החלו לקבל מכתבים מנשים מכל רחבי ארצות הברית שחשפו את הפגיעה המינית שעברו, והופתעו לגלות שהן לא היחידות<ref name=":1" /><ref name=":0" />. ב-1981, גילוייהן המשותפים של הרמן והירשמן הובילו לכתיבת הספר "Father-daughter incest" ("גילוי עריות בין אב לבת")<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Summit, R. C.|שם=Review of Father-daughter incest [Review of the book Father-Daughter incest, by J. L. Herman & L. Hirschman]|כתב עת=American Journal of Orthopsychiatry|כרך=52|עמ=725–729|שנת הוצאה=1982}}</ref>. ספר זה תרם להכרה בתופעת גילוי העריות כבעיה חברתית<ref name=":1" />.

=== הנחת היסודות למחקר וטיפול בטראומה ===
ב-1981, לאחר סיום הכשרתה, מונתה הרמן כחברת סגל בבית הספר לרפואה באוניברסיטת הארוורד. במקביל החלה הרמן לעבוד במחלקה לפסיכיאטריה בבית החולים קיימברידג'<ref name=":1" />. ב-1984, הקימה הרמן ביחד עם שותפתה הפסיכולוגית מארי הארווי את "התכנית לקורבנות אלימות" המיועדת להגברת הידע בתחום הפסיכולוגיה של הטראומה על ידי מחקר ייעודי, מתן טיפול ייחודי לנפגעות ונפגעי טראומה והכשרת מטפלות ומטפלים בתחום הטראומה<ref name=":1" /><ref name=":0" />. הרמן שימשה כמנהלת ההכשרה של התכנית לקורבנות אלימות במשך 30 שנה<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.guilford.com/author/Judith-Lewis-Herman|כותרת=Judith Lewis Herman|אתר=Guilford Press|שפה=en-US|תאריך_וידוא=2022-03-26}}</ref>.

באותם ימים הוכרה לראשונה [[הפרעת דחק פוסט-טראומטית]] כאבחנה פסיכיאטרית בספר האבחנות הפסיכיאטריות [[DSM|DSM-III]], וחוקרים שונים התעניינו בשאלת ביטויה של האבחנה בקרב אוכלוסיות שונות. באותה תקופה, החלה הרמן לשתף פעולה גם עם הפסיכיאטר [[בסל ואן דר קולק]], שעבד עם [[ותיקי מלחמת וייטנאם]] {{אנ|Vietnam veteran}}. הרמן וואן דר קולק ערכו מחקר אודות [[הפרעת אישיות גבולית]], הפרעה אשר אובחנו בה בעיקר נשים. במחקרם הם מצאו כי הפרעת אישיות גבולית קשורה במידה גבוהה ובאופן ספציפי להיסטוריה של התעללות, וכי התמונה הקלינית של הפרעת אישיות גבולית דומה לתמונה הקלינית הנובעת מהתעללות ממושכת. ב-1989 הם פרסמו את ממצאיהם בכתב העת American Journal of Psychiatry {{אנ|The American Journal of Psychiatry}}, וממצאים אלו שוחזרו מאז בידי חוקרים רבים<ref>{{צ-מאמר|שם=Complex PTSD, affect dysregulation, and borderline personality disorder|קישור=http://dx.doi.org/10.1186/2051-6673-1-9|כתב עת=Borderline Personality Disorder and Emotion Dysregulation|שנת הוצאה=2014|עמ=9|כרך=1|doi=10.1186/2051-6673-1-9|מחבר=Julian D Ford, Christine A Courtois}}</ref><ref>{{צ-מאמר|שם=Distinguishing PTSD, Complex PTSD, and Borderline Personality Disorder: A latent class analysis|קישור=http://dx.doi.org/10.3402/ejpt.v5.25097|כתב עת=European Journal of Psychotraumatology|שנת הוצאה=2014-09-15|עמ=25097|כרך=5|doi=10.3402/ejpt.v5.25097|מחבר=Marylène Cloitre, Donn W. Garvert, Brandon Weiss, Eve B. Carlson, Richard A. Bryant}}</ref><ref>{{צ-מאמר|שם=Borderline Personality or Complex Posttraumatic Stress Disorder? An Update on the Controversy|קישור=http://dx.doi.org/10.3109/10673220903271848|כתב עת=Harvard Review of Psychiatry|שנת הוצאה=2009-09|עמ=322–328|כרך=17|doi=10.3109/10673220903271848|מחבר=Kate L. Lewis, Brin F. S. Grenyer}}</ref><ref>{{צ-מאמר|מחבר=de Aquino Ferreira et al.|שם=Borderline personality disorder and sexual abuse: a systematic review|כתב עת=Psychiatry research|כרך=262|עמ=70-77}}</ref>.

בנוסף למחקרם המשותף, הרמן וואן דר קולק הקימו קבוצת חשיבה משותפת של אנשי מקצוע, שנפגשה מדי חודש בבתי חבריה במשך 3–4 שנים. בזכות הרעיונות אליהם נחשפה בקבוצה זו, החליטה הרמן לייצר גוף ידע שיסקור ויסביר את המאפיינים העיקריים של טראומה פסיכולוגית, מה שעמד בבסיס ספרה החשוב ביותר – "[[טראומה והחלמה]]"<ref name=":1" /><ref name=":0" />.

=== חידושים וטביעת המושג "פוסט-טראומה מורכבת" ===
בספר "טראומה והחלמה"<ref name=":3">{{צ-ספר|שם=Trauma and recovery: the aftermath of violence - from domestic abuse to political terror|קישור=http://worldcat.org/oclc/1085384984|ISBN=978-0-465-06171-6|oclc=1085384984|מחבר=Herman, Judith Lewis|מו"ל=Basic Books|שנת הוצאה=1992}}</ref>, ספרה השני של הרמן, שפורסם בשנת 1992, טבעה הרמן לראשונה את המושג "[[הפרעה פוסט-טראומטית מורכבת|"פוסט-טראומה מורכבת]]", כהצעה לאבחנה נפרדת מהפרעת דחק פוסט-טראומטית. לפי הרמן, הפרעת דחק פוסט-טראומטית מאפיינת טראומות חד פעמיות, כגון תאונות, אסונות טבע, טראומה צבאית או על רקע טרור ואירועי אונס או אלימות יחידים<ref>{{צ-מאמר|שם=Complex PTSD: A syndrome in survivors of prolonged and repeated trauma|קישור=http://dx.doi.org/10.1002/jts.2490050305|כתב עת=Journal of Traumatic Stress|שנת הוצאה=1992|עמ=377–391|כרך=5|doi=10.1002/jts.2490050305|מחבר=Judith Lewis Herman}}</ref>. עם זאת, אבחנה זו אינה מקיפה בצורה מלאה את מהותן של טראומות מתמשכות וחוזרות, כגון התעללות והזנחה בילדות, גילוי עריות, חשיפה לאלימות במשפחה, [[חטיפה]] ו[[שבי]], כליאה ב[[כתות]], [[סחר בבני אדם]] וניצול מיני מאורגן<ref name=":3" />. טראומה מורכבת מתפתחת בתנאי שבי (פיזי או פסיכולוגי), בהם הנפגע או הנפגעת מצויים תחת שליטת הפוגע ואין ביכולתם להימלט. בספר "טראומה והחלמה" מנתה הרמן רשימה של קבוצות תסמינים המאפיינות טראומה מורכבת, הכוללת שינויים ב[[סומטיזציה]], ב[[ויסות רגשי|וויסות רגשי]], בדפוסי התנהגות, ב[[קוגניציה]] וב[[תודעה]] ו[[תפיסה]], ודפוסים בלתי מסתגלים ביחסים בין-אישיים. בנוסף, בספר הציעה הרמן מודל לטיפול בפוסט-טראומה מורכבת<ref name=":3" />. במשך שנים רבות אבחנה זו נחקרה וחלחלה לשיח המקצועי והמחקרי בתחום הטראומה אך לא הוכרה על ידי ספרי האבחנות הפסיכיאטריות. בשנת 2019 האבחנה הוכרה לראשונה בסיווג המחלות הבינלאומי [[ICD|ICD-11]]<ref>{{צ-מאמר|שם=ICD-11 complex post-traumatic stress disorder: simplifying diagnosis in trauma populations|קישור=http://dx.doi.org/10.1192/bjp.2020.43|כתב עת=The British Journal of Psychiatry|שנת הוצאה=2020|עמ=129–131|כרך=216|doi=10.1192/bjp.2020.43|מחבר=Marylène Cloitre}}</ref><ref>{{צ-מאמר|שם=Diagnosis and classification of disorders specifically associated with stress: proposals for ICD-11|קישור=https://doi.org/10.1002/wps.20057|כתב עת=World Psychiatry|שנת הוצאה=2013-10|עמ=198–206|כרך=12|doi=10.1002/wps.20057|מחבר=Andreas Maercker et al.}}</ref><ref>{{קישור כללי|כתובת=https://icd.who.int/en|כותרת=International statistical classification of diseases and related health problems (11th ed)|אתר=icd.who.int|תאריך_וידוא=2022-03-26}}</ref>.

כמו כן, במסגרת עבודתה בתוכנית לקורבנות אלימות שהקימה בבית החולים קיימברידג', עסקה הרמן בפיתוח מודלים טיפוליים לנפגעות ונפגעי טראומה<ref name=":2" />. בשנים 2011 ו-2018 הייתה שותפה בפרסום שני ספרי הדרכה לאנשי מקצוע בנושא של [[טיפול מוכוון טראומה|טיפול קבוצתי מכוון-טראומה]]<ref>{{צ-ספר|מחבר=Michaela Mendelsohn, Judith Lewis Herman, Emily Schatzow, Melissa Coco, Diya Kallivayalil|שם=The trauma recovery group: A guide for practitioners|מו"ל=Guilford Press|שנת הוצאה=2011}}</ref><ref>{{צ-ספר|מחבר=Judith Lewis Herman, Diya Kallivayalil|שם=Group Trauma Treatment in Early Recovery|מו"ל=Guilford Publications|שנת הוצאה=2018}}</ref>.

לאחר פרישתה מעבודתה ב"תוכנית לקורבנות אלימות", החלה הרמן לעבוד על כתיבת ספר שעוסק בתפיסת צדק מנקודת המבט של נפגעות ונפגעי טראומה<ref name=":2" /><ref name=":0" />.

=== פעילות אקטיביסטית נוספת ===
כחלק מפעילותה האקטיביסטית של הרמן, בשנת 2017 היא הייתה שותפה משמעותית לכתיבה של הספר "המקרה המסוכן של [[דונלד טראמפ]]: 27 פסיכיאטרים ואנשי מקצועות בריאות הנפש מעריכים את הנשיא" {{אנ|The Dangerous Case of Donald Trump}}. ספר זה עסק בטענה כי הנשיא טראמפ מסכן בהתנהגותו את הבריאות הנפשית של אזרחי ארצות הברית<ref>{{צ-ספר|שם=The dangerous case of Donald Trump: 27 psychiatrists and mental health experts assess a president|קישור=http://worldcat.org/oclc/990337970|ISBN=978-1-250-17945-6|oclc=990337970|מחבר=Lee, Bandy X.|מו"ל=Thomas Dunne Books|שנת הוצאה=2017}}</ref>.

== פרסים ==
הרמן זכתה בפרסים רבים לאורך הקריירה שלה על עבודתה פורצת הדרך. בשנת 1996 זכתה הרמן בפרס מפעל חיים מטעם האגודה הבינלאומית לחקר לחץ טראומטי {{אנ|International Society for Traumatic Stress Studies}}. בשנת 2000 זכתה הרמן בפרס "נשים במדע" מטעם אגודת הנשים האמריקאית לרפואה {{אנ|American Medical Women's Association}}. בשנת 2007 הרמן הוכתרה כחברת כבוד ב[[האגודה האמריקנית לפסיכיאטריה|אגודה האמריקנית לפסיכיאטריה]]<ref name=":0" />.

== מפרסומיה ==
=== ספרים ===
'''בעברית'''
* הרמן, ג'. ל. (1992). טראומה והחלמה''.'' עם עובד.
'''באנגלית'''
{{ltr|
* Herman, Judith Lewis (1997) [1992]. Trauma and recovery: the aftermath of violence - from domestic abuse to political terror. New York: BasicBooks.
* Herman, Judith Lewis (2000) [1981]. Father-daughter incest. Cambridge, Massachusetts: Harvard University Press. 
* Herman, Judith Lewis (2023) Truth and repair: How trauma survivors envision justice. London: Basic Books.

Co-authored:
* Herman, J. L., & Kallivayalil, D. (2018). Group Trauma Treatment in Early Recovery. Guilford Publications.
* Mendelsohn, M., Herman, J. L., Schatzow, E., Coco, M., Kallivayalil, D., & Levitan, J. (2011). The trauma recovery group: A guide for practitioners. Guilford Press.
}}

=== פרקי ספרים ===
{{ltr|
* Herman, J. L., & Lewis, H. B. (1986). Anger in the mother-daughter relationship. In T. Bernay & D. W. Cantor (Eds.), ''The psychology of today's woman: New psychoanalytic visions'' (pp. 139–163). Harvard University Press.
* Herman, J. L. (1990). Sex offenders. In W. L. Marshall, D. R. Laws, & H. E. Barbaree (Eds.), ''Handbook of sexual assault'' (pp. 177-193). Springer.
* Herman, J. L. (2003a). Introduction: Hidden in plain sight: Clinical observations on prostitution. In M. Farley (Ed.), ''Prostitution, trafficking and traumatic stress'' (pp. 1-13). Routledge.
* Herman, J. L. (2011). Posttraumatic stress disorder as a shame disorder. In R. L. Dearing & J. P. Tangney (Eds.), ''Shame in the therapy hour'' (pp. 261–275). American Psychological Association Press. https://doi-org.ezprimo1.idc.ac.il/10.1037/12326-011
* Herman, J. L. (2018). Shattered shame states and their repair. In J. Yellin & K. White (Eds.), ''Shattered states'' (pp. 157-170). Routledge.
}}

=== מאמרים נבחרים ===
{{ltr|
* Herman, J. L. (1986). Histories of violence in an outpatient population: An exploratory study. ''American Journal of Orthopsychiatry'', ''56''(1), 137-141.
* Herman, J. L. (1988). Considering sex offenders: A model of addiction. ''Signs: Journal of Women in Culture and Society, 13''(4), 695-7
* Herman, J. L. (1992b). Complex PTSD: A syndrome in survivors of prolonged and repeated trauma. ''Journal of traumatic stress'', ''5''(3), 377-391.
* Herman, J. L. (1995). Crime and memory. ''Journal of the American Academy of Psychiatry and the Law Online, 23''(1), 5-17.
* Herman, J. L. (2003b). The mental health of crime victims: impact of legal intervention. ''Journal of Traumatic Stress'', ''16''(2), 159–166.
* Herman, J. L. (2005). Justice from the victim's perspective. ''Violence Against Women'', ''11''(5), 571–602.
}}

==קישורים חיצוניים==
* {{עופרה עופר|על הספר Truth and Repair: How Trauma Survivors Envision Justice|2025/01/16|גודית-הרמן-truth-and-repair-how-trauma-survivors-envision-justice-איך-להתמודד-עם-ה}}
{{רשתות חברתיות}}

== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים|יישור=שמאל}}

{{בקרת זהויות}}
{{מיון רגיל:הרמן, ג'ודית לואיס}}
[[קטגוריה:בוגרות מכללת רדקליף]]
[[קטגוריה:פסיכיאטריות יהודיות אמריקאיות]]
[[קטגוריה:רופאות אמריקאיות במאה ה-20]]
[[קטגוריה:בוגרות בית הספר לרפואה באוניברסיטת הרווארד]]
[[קטגוריה:בוגרי בית הספר לרפואה באוניברסיטת הרווארד]]
[[קטגוריה:פסיכיאטרים יהודים אמריקאים]]
[[קטגוריה:אמריקאיות שנולדו ב-1942]]
[[קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1942]]