הצגת המקור של הדף "ברית מילה"

{{פירוש נוסף|נוכחי=מצווה היהודית|אחר=ניתוח להסרת העורלה|ראו=[[מילה (ניתוח)]]}}
{{סוגיה
| שם = מצוות מילה
| תמונה = [[קובץ:Covenant of Abraham.JPG|290px]]
| כיתוב = מילת תינוק
| מקרא = {{תנ"ך|בראשית|יז|ט|יד|קצר=כן}}{{ש}}{{תנ"ך|ויקרא|יב|ג|קצר=כן}}
| משנה תורה לרמב"ם = {{רמב"ם|מילה|א|ללא=שם|ספר=אהבה}}
| שולחן ערוך = [[יורה דעה]], {{ויקיטקסט|שולחן ערוך יורה דעה#הלכות מילה|סימנים ר"ס-רס"ו}}
| ספרי מניין המצוות = {{ספר המצוות|עשה|רטו}}{{ש}}{{ספר החינוך|ב}}
}}
'''ברית מילה''' (בקיצור: '''"בְּרִית"''') היא [[מצוות עשה]] יסודית ב[[יהדות]] [[מילה (ניתוח)|למול]] את [[עורלה|עורלת]] כל ה[[זכר]]ים ב[[יום]] השמיני ל[[לידה|לידתם]]. המצווה היא גם חלק מהותי בתהליך ה[[גיור]] של זכר, ושל קניית [[עבד כנעני]]. לפי ה[[מקרא]], מקורה הראשוני בציווי של [[אלוהים (יהדות)|אלוהים]] ל[[אברהם]]. אדם שלא נימול נקרא במקרא '''ערל'''{{הערה|ב[[תנ"ך]] משמש הביטוי "ערֵלים" ככינוי גנאי נפוץ ל[[פלשתים]] ({{תנ"ך|שופטים|יד|ג}}; {{תנ"ך|שמואל א|לא}}, וכן ב[[קינת דוד]] - {{תנ"ך|שמואל ב|א|כ}} ובמקומות נוספים){{ש}}
וב{{משנה|נדרים|ג|יא}} מבואר שזהו שם כללי לגוים, לעומת ישראל שכולם נקראו נימולים.}}. דינו של יהודי שלא נימול ב[[מזיד]] – הוא [[כרת]]{{הערה|כך פסקו הטור והשולחן ערוך ביורה דעה סימן רסא סעיף א. אך [[הרמב"ם]], ב{{רמב"ם|מילה|א|ב|ספר=אהבה}}, פסק שהאדם אינו נענש בכרת עד שימות כשהוא עדיין ערל.}}.

נהוג לערוך את הברית ב[[טקס]] ציבורי חגיגי, כשהמילה מבוצעת על ידי [[מוהל]].

==מצוות מילה==
===מקור המצווה===
{{ערך מורחב|ברית המילה (אירוע מקראי)}}
[[קובץ:Isaac's circumcision, Regensburg c1300.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מילת [[יצחק]] על ידי [[אברהם]], חומש [[רגנסבורג]], שנת [[1300]] לערך]]
האזכור העיקרי למצווה זו מופיע ב[[פרשת לך לך]] ב[[חומש בראשית]], כאשר אלוהים כורת [[ברית (מקרא)|ברית]] עם [[אברהם]]. לברית זו שני חלקים: חיוב והבטחה. ההבטחה האלוקית לאברהם: ריבוי צאצאים, עמים ומלכים מזרעו, הקמת ברית נצח בין אברהם וזרעו לאלוהים, וירושת כל [[ארץ כנען]]. ברית זו מחייבת את אברהם וזרעו להימול, כאות לקיום הברית. עניין נוסף שהתורה כללה בברית זו הוא שינוי שמם המקורי של '''אברם''' ו'''שר<span style="color: brown;">י</span>''' ל'''אבר<span style="color: brown;">ה</span>ם''' ו'''שר<span style="color: brown;">ה</span>'''.

{{ציטוט| תוכן=אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם: וְלֹא-יִקָּרֵא עוֹד אֶת-שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב-הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ: וְהִפְרֵתִי אֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד וּנְתַתִּיךָ לְגוֹיִם וּמְלָכִים מִמְּךָ יֵצֵאוּ: וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ: וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל-אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים:|מקור= {{תנ"ך|בראשית|יז|ד|ח}}|מירכאות=כן}}

לאחר הגדרת נוסח הברית, מופיעה המצווה של אלוהים לאברהם לבצע את ברית המילה. בפרשה זו מצורף ציווי לדורות למול כל זכר מזרע אברהם בן שמונה ימים (וכן עבדים), ונקבע עונש חמור של ניתוק מהעם על צאצאי אברהם שלא יִימוֹלו.
{{ציטוט| תוכן=זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל-זָכָר: וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם: וּבֶן-שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר לְדֹרֹתֵיכֶם: יְלִיד בָּיִת וּמִקְנַת-כֶּסֶף מִכֹּל בֶּן-נֵכָר אֲשֶׁר לֹא מִזַּרְעֲךָ הוּא: הִמּוֹל יִמּוֹל יְלִיד בֵּיתְךָ וּמִקְנַת כַּסְפֶּךָ וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשַׂרְכֶם לִבְרִית עוֹלָם: וְעָרֵל זָכָר אֲשֶׁר לֹא יִמּוֹל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ אֶת-בְּרִיתִי הֵפַר:
|מקור= {{תנ"ך|בראשית|יז|י|יד}}}}

בהמשך פרשה זו מופיעה הבטחה לאברהם להולדת [[יצחק]] בשנה הבאה משרה, והבטחה כי הברית הנכרתת תימשך ביצחק, ולא ב[[ישמעאל]]. המילה נזכרת שוב ב[[פרשת בא]] שב[[ספר שמות]], כתנאי מקדים להשתתפות באכילת [[קרבן הפסח]]: {{ציטוטון|וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר וְעָשָׂה פֶסַח לַה' הִמּוֹל לוֹ כָל זָכָר וְאָז יִקְרַב לַעֲשֹׂתוֹ וְהָיָה כְּאֶזְרַח הָאָרֶץ וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ}}{{הערה|שמות י"ב, מ"ח}}. מצוות המילה נזכרת גם ב[[פרשת תזריע]] שבספר ויקרא, בתוך פרשיית [[טומאת יולדת|טומאת היולדת]]: {{ציטוטון|וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ|}}{{הערה|{{תנ"ך|ויקרא|יב|ג}}.}}.

בדומה למצוות רבות אחרות, על אף שמצות המילה מוזכרת ב[[מקרא]] במפורש, אין במקרא הסבר מדויק כיצד לבצע את הליך המילה או את הטקס. לפי מסורת היהדות, חלק מההליך הוא חיוב [[דאורייתא|תורה]] מפורש{{הערה|כגון זמנה - "'''וביום השמיני ימול בשר ערלתו'''".}} או שנלמד באמצעות ה[[מדות שהתורה נדרשת בהן]]{{הערה|כגון מקום המילה, שנחלקו בגמרא שבת קח. אם הוא נלמד ממשמעות הפסוק "'''וערל זכר'''" או מ[[גזירה שוה]] "ערלתו ערלתו" מנטיעה, ע"ש}}, חלקו נמסר כ[[הלכה למשה מסיני]]{{הערה|לגבי פריעה (ע' להלן '''הליך המילה''') - ראו יבמות עא: תוספות ד"ה לא, שבתחילה הייתה הללמ"ס ואחר כך בא יהושע ודרש אותה מהפסוקים}}, חלקו חיוב [[דרבנן|מדברי חכמים]]{{הערה|כגון ברכות "על המילה" ו"להכניסו בבריתו של אברהם אבינו", וברכת "אשר קידַש ידיד מבטן" - ראו ברכות לג.: "'''אנשי כנסת הגדולה תקנו להם לישראל ברכות ותפלות'''"}}, וחלקו [[מנהג (יהדות)|מנהג ישראל]]{{הערה|כגון אמירת הפסוקים, שמקורה ממנהג בני ארץ ישראל שהובא בשו"ת הלכות קטנות ל[[משה חגיז|מהר"ם חגיז]] (חלק ב', סימן קסט).}}.

===החייבים במצווה===
{{ספר סרוק|שם קובץ=זכרון ברית לראשונים.pdf|גודל=190px|כיתוב="{{ללא החלפה|זכרון}} ברית לראשונים" מאת [[יעקב הגוזר]] ובנו [[גרשום הגוזר]], אסף וערך [[יעקב גלסברג|יעקב בן מרדכי גלסברג]], 1892 [[ברלין]]|עמוד=5}}
על פי ה[[הלכה]] חובה למול כל יהודי זכר. כל עוד אין סכנה המצדיקה את דחיית הברית, יש למול את התינוק ביום השמיני לחייו, אפילו ב[[שבת]] וב[[יום הכיפורים]]. [[ינקות|תינוק]] שנולד נימול מחייב ב"[[הטפת דם ברית]]", כלומר דיקור מינימלי של עור הפין על מנת להטיף ממנו טיפת דם כדי להכניסו בברית בין אלוהים לבין בני ישראל. המילה היא גם תנאי לגיור{{הערה|{{רמב"ם|איסורי ביאה|יג}}}}, אך יהודי מלידה נחשב ככזה אף אם מסיבה כלשהי לא נימול{{הערה|{{בבלי|סנהדרין|מד|א}}: "ישראל, אף על פי שחטא, ישראל הוא"}}.

לפי ה[[תורה]], מצוות המילה היא אחת משתי [[מצוות עשה|מצוות העשה]] היחידות (בנוסף ל[[קרבן פסח]]), שמי שלא מקיימן חייב בעונש [[כרת]]. המילה היא מצווה החלה על האב, כפי שמצוין ב[[תלמוד בבלי|תלמוד הבבלי]] ([[מסכת קידושין]] כט, א): "האב חייב בבנו: למולו, [[פדיון הבן|לפדותו]] ו[[תלמוד תורה|ללמדו תורה]] ו[[חתונה|להשיאו אישה]] וללמדו [[אומנות (מלאכה)|אומנות]]". מי שלא נימול בזמן, חייב למול את עצמו{{הערה|"וְעָרֵל זָכָר אֲשֶׁר לֹא יִמּוֹל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ אֶת בְּרִיתִי הֵפַר."}}. למרות החשיבות המיוחדת שבמצווה מילה ביהדות, ישנם כאלה הפטורים ממצווה זו מחמת [[אונס (הלכה)|אונס]], כגון מי שיש סכנה מוחשית במילתו (לדוגמה: מי שמתו אחיו מחמת מילה, בגלל בעיה [[גנטיקה|גנטית]] המונעת [[המופיליה|קרישת דם]], למשל).

בנוסף ליהודים מצוות המילה חלה גם על בני [[קטורה (דמות מקראית)|קטורה]], [[פילגש#פילגשים ביהדות|פילגשו]] של אברהם. נחלקו הפוסקים האם המצווה הייתה רק בדור הראשון, או גם לצאצאיהם עד [[מתן תורה]], או גם בדורות הבאים. כדעה האחרונה סובר ה[[משה בן מימון|רמב"ם]], שמוסיף שכיוון ש[[בני קטורה]] נתערבו בבני [[ישמעאל]], כולם חייבים במילה{{הערה|{{מיקרופדיה|בני קטורה}}.}}. אמנם, חיובם שונה מחיובם של ישראל, שכן לא נצטוו בפריעה{{הערה|ראו להלן - '''הליך המילה'''.}}{{הערה|[[המאירי]] יבמות עא ב; [[שאגת אריה]] מט; [[מנחת חינוך]] ב א}}.

אין ביהדות מילה לנשים{{הערה|כפי שנאמר בתורה לאברהם: "זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר". וכן שם: "וְעָרֵל זָכָר אֲשֶׁר לֹא יִמּוֹל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ אֶת בְּרִיתִי הֵפַר". ובספר ויקרא: "אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר...וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ".}}, ואשה פטורה ממילת בנה{{הערה|בקדושין כט. זה נלמד מהאמור באברהם "וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים כאשר צוה '''אותו''' אלהים" - ולא '''אותה''', למרות אחריותה הכללית כלפי בנה; אמנם, לחלק מהדעות בראשונים, למסקנה זה נובע מהפטור הכללי של נשים מ[[מצוות עשה שהזמן גרמן]], שכן אין מילה בלילה כלל אלא ביום. (ראו תוס' קדושין כט. יבמות עב: מגילה כ. ורמב"ם פ"א ממילה ה"ח)}}. לעומת זאת, מהתלמוד{{הערה|{{בבלי|עבודה זרה|כז|א}}}} עולה שעל אף שאישה אינה כלולה בחיוב ברית המילה, היא נחשבת כמהולה. בספרות ההלכתית התפרשה קביעה זו בדרך כלל כנובעת מהעיקרון הכללי לפיו כל ישראל נקראו מהולים, המובא שם באותה סוגיה תלמודית{{הערה|ראו:{{ש}}[[שאילתות דרב אחאי גאון]] שאילתא יב.{{ש}}[[הלכות גדולות]], הלכות מילה.{{ש}}[[רב אלפס]] פרק ר' אליעזר דמילה.}}. אמנם בספרות הבתר-תלמודית הכללית הובעו הנמקות נוספות לרעיון זה{{הערה|ראו אתוון דאורייתא כלל י"א; וחזר בו בחיבורו גליוני הש"ס, ופירש כראשונים.{{ש}}{{ש}} וראו עוד יעל לוין, "אשה כמאן דמהילא דמיא – דומה האישה למי שמהול", מסכת ב (תשס"ד), עמ' 27–45}}.

===מילה בשבת ובימים טובים===
ב[[משנה]] ב[[מסכת שבת]] מובאת מחלוקת בין גדולי התנאים, [[רבי אליעזר בן הורקנוס|רבי אליעזר]] אומר שמותר בשבת לעשות את כל המלאכות הנדרשות לצורך המילה, בין אם ניתן לעשותן לפני השבת (הם נקראים מכשירי מילה) ובין אם לא ניתן לעשותן לפני השבת (כמו חיתוך עור המילה). [[רבי עקיבא]] לעומת זאת סובר שמותר לעשות בשבת רק מלאכות שלא ניתן לעשותן קודם השבת. להלכה נפסק כרבי עקיבא שמכשירי מילה אינם דוחים את השבת, ואם לא הכינו לפני השבת סכין או את שאר צורכי המילה דוחים את המילה ליום חול{{הערה|{{רמב"ם|מילה|ב|ו|ספר=אהבה}}}}. ברית המילה דוחה את השבת רק כאשר השבת היא בוודאות היום השמיני ללידה, אך אם יש ספק בדבר כגון שהתינוק נולד ב[[בין השמשות (יהדות)|בין השמשות]], דוחים את המילה ליום ראשון. ישנם מקרים בהם המילה לא מתקיימת בשבת אף על פי שהשבת היא ביום השמיני ללידה: [[יוצא דופן|תינוק שנולד בניתוח קיסרי]], [[טומטום ואנדרוגינוס|אנדרוגינוס]], תינוק שיש לו שתי עורלות, ותינוק שנולד מהול. מגבלה נוספת על מילה בשבת היא שאסור לאדם שמעולם לא מל תינוק, למול לראשונה בשבת{{הערה|{{שולחן ערוך|יורה דעה|רסו|ז}}.}}. בנוסף, אסור לחלק בשבת את מצוות המילה בין שני מוהלים, כך שאחד ימול ואחד יפרע, אלא מוהל אחד צריך לקיים את כל המצווה. כל הנאמר נכון הן לגבי שבת והן לגבי יום הכיפורים ויום טוב.

===טעמי המצווה===
רבים מה[[ראשונים]] וה[[אחרונים]], עסקו בבירור [[מצווה#טעמי המצוות|טעמיה]] של מצוות מילה.

[[רבי עקיבא]] דימה את המילה ל[[חיתוך (מכניקה)|חיתוך]] [[חבל הטבור]], וראה את ברית המילה כצעד להשלמתו של האדם, שאלהים זיכה את עם ישראל לעשותו בעצמם{{הערה|שם=akiva|[[מדרש תנחומא]] (פרשת תזריע, פסקה ה')}}. בדומה לכך, כתב רבי [[סעדיה גאון]] שהעורלה היא סרח עודף בגוף האדם, וכשהוא חותכה נעשה תמים, כלומר דבר שאין בו לא תוספת ולא חיסרון{{הערה|[[ספר האמונות והדעות]], מאמר שלישי, פרק י'}}.

גם [[רש"י]] כתב, בפירושו לציווי אלהים לאברהם במעמד מתן ברית המילה "התהלך לפני והיה תמים" ({{תנ"ך|בראשית|יז|א}}): "ולפי מדרשו התהלך לפני במצוות מילה ובדבר הזה תהיה תמים שכל זמן שהערלה בך אתה בעל מום לפני".

אמנם, [[רבי יהודה הלוי]] כתב כי אחד מטעמי המילה הוא "לזכור תמיד כי היא אות אלוהי אשר ציונו האלוה לשימו בכלי התאוה הגוברת באדם, כדי שיוכל האדם להתגבר עליה ולא ישתמש בה כי אם כראוי לטבעו"{{הערה|ספר [[הכוזרי]], מאמר ראשון, קט"ו}}.

====הרמב"ם====
ה[[רמב"ם]] בספרו [[מורה הנבוכים]], בביאורו לטעמי המצוות, מביא שני טעמים עיקריים לחובת זו. הראשון – בדומה לריה"ל - חיזוק היכולת לשליטה אישית על דחפים מיניים: {{ציטוטון|לדעתי גם אחד הטעמים למילה למעט את המשגל ולהחליש את האיבר הזה, כדי שימעיט לעשׂות זאת ויתאפק ככל יכולתו}}{{הערה|שם=moreh|[https://web.archive.org/web/20230103063934/http://press.tau.ac.il/perplexed/chapters/chap_3_49.htm מורה נבוכים, חלק שלישי, פרק מ"ט], בתרגום מיכאל שורץ}}. הטעם החשוב השני שמביא [[הרמב"ם]] הוא הפיכת ברית המילה לסמל מאחד של בני העם היהודי: "שיהיה לאנשי זאת האמונה - ... - אות אחד גשמי שיקבצם".

בהסבר הטעם הראשון מוסיף הרמב"ם:
{{ציטוטון|ההחלשה הגופנית הנגרמת לאיבר זה היא המטרה הַמְּכֻוֶּנֶת. לא נפגם במילה דבר מן המעשׂים המקיימים את הפרט ולא בטלה בגללה הולדת הצאצאים. אבל מתמעטות בעטיה סערת-היצר והתאווה היתרה על הדרוש. אין ספק שהמילה מחלישה את כוח הקישוי ולעתים קרובות ממעיטה את ההנאה, מפני שכאשר מטיפים דם מן האיבר ומסירים את המגן שלו בראשית גדילתו, הוא נחלש בלי ספק. החכמים ז"ל אמרו בפירוש: הנבעלת מן הערל קשה לפרוש}}{{הערה|שם=moreh}}.

והוא דוחה הסברים אחרים כדוגמת: {{ציטוטון|יש שחשבו שמילה זאת באה להשלים חֶסֶר במבנה-שמִּבְּריאה. אבל כל מי שביקש לערער מצא מקום לערער ואמר: "כיצד יהיו הדברים הטבעיים חסרים ויהיו זקוקים להשלמה מבחוץ, מה גם שמתברר שאותה פיסת עור מועילה לאותו איבר?". אין המצוָה הזאת באה להשלים חֶסֶר במבנה-שמבּריאה, אלא להשלים חֶסֶר בבריות}}{{הערה|שם=moreh}}.
[[קובץ:Britmila2.jpg|שמאל|ממוזער|250px|תינוק לאחר ברית מילה]]

====ספר החינוך====
מחבר [[ספר החינוך]] (מצווה ב') מציין שלושה טעמים:
* הטעם הראשון – מזכיר מעט את הטעם השני של הרמב"ם: כי מטרת הברית היא להבדיל בין ישראל לאומות בסימן גוף.
* הטעם השני – מזכיר את טעמו של רס"ג: השלמת צורתו של העם הנבחר על ידי הסרת העורלה, שהיא מיותרת.
* הטעם השלישי – במה שהשאיר את ההשלמה בידי האדם, לרמוז לו שכפי שהשלמת צורת גופו תלויה בו, כן בידו להשלים את צורת נפשו בהכשרת פעולותיו.

====המהר"ל====
ה[[מהר"ל]] הסביר שכל שנברא בששת ימי בראשית צריך עיבוד, כגון החיטה שצריכה טחינה. ואין זה משום שיש דופי במעשי ידיו של אלהים, אלא שהם ראויים רק מצד הטבע, שמצדו אף האדם, שהוא שכלי, נראה ונחשב כבהמה. לכן, בשביל שיהיו מעשי האדם 'צירוף' מהטבע, נתן לו אלהים את המילה ואת שאר המצוות{{הערה|תפארת ישראל פרק ב', בביאור שיטת [[רבי עקיבא]] שהוזכרה לעיל והכתוב ב[[מדרש תנחומא]] פרשת שמיני אות ט'}}. והוסיף המהר"ל והסביר שעל ידי הפין נקרא האדם 'איש' ומעלת ה'צורה' שלו יוצאת לפועל. ועורלה היא לשון כיסוי ואוטם, כפי שנאמר: "וּמַלְתֶּם אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם וְעָרְפְּכֶם לֹא תַקְשׁוּ עוֹד"{{הערה|דברים פרק י' פסוק טז'}}, "הִנֵּה עֲרֵלָה אָזְנָם וְלֹא יוּכְלוּ לְהַקְשִׁיב"{{הערה|ירמיהו פרק ו' פסוק י'}}. ולפי זה עורלת הפין מכסה את מעלתו של האיש מלצאת לפועל. ודווקא ישראל נצטוו להסירה, משום שהם ניחנו במעלת ומדריגת הצורה. ציווי זה מתחיל ביום השמיני ללידה, שהוא אחרי שבעה ימים שכנגד הטבע. הראשון שנצטווה במילה היה אברהם, כי בו בחר אלהים לראשונה לכרות עמו ברית להוציאו מן הטבע{{הערה|באר הגולה, באר החמישי, פרק ד', ותפארת ישראל פרק יט'}}.

====הרב קוק====
[[אברהם יצחק הכהן קוק|הראי"ה קוק]] העמיק בטעמם של רס"ג והרמב"ם (בהסברו הראשון) וכתב כי הערלה מבטאת את ירידתה של נטיית קיום [[המין האנושי]] לדורי דורות אל [[אינדיבידואליזם]] שפל:
{{ציטוטון|האהבה, עדן החיים, החודרת עד האהבה המינית{{הערה|כלומר, אהבת המין האנושי, וכדלהלן: "תשוקת יצירת החיים והזרחת אורם בתכונתם היותר אידיאלית"}} בפנותה לקראת הויית החיים ושלשלת השלמתם מדור לדור ומתקופה לתקופה, התשוקה האלהית של העלאת נר החיים הולכת היא ומתרכזת בתוך כל האידיאלים הנשאים ממלאי החיים. והם נוטעים - אלה האחרונים{{הערה|כלומר, האידיאלים הנישאים ממלאי החיים שנזכרו לעיל}} - את כל הפרחים היפים נותני הריח הטוב, אשר בכל פרדסי האהבה המינית המעוטרת בחיי תום ואושר, שהנטיה האינדיבידואלית השפלה הכניסה פה את שמריה, באש זרה ושורפת, שהוציאה את חרפת הערלה, בתכונתה הפסיכית והפתולוגית{{הערה|כלומר, הנפשית והגופנית}}}}{{הערה|טללי אורות, ז'}}.

לפיכך, פעולת המילה היא לדבריו הכשרה של הבשר והרוח להיות מסוגלים להתרומם משפלות הפרטיות, ולהתעלות בחזרה אל אור אהבת החיים הטהורה:
{{ציטוטון|שאיפת ההשתלמות המעשית והרוחנית, להכשיר את הבשר והרוח אל אור האהבה הממלאה עז ואורה את כל גדות החיים, על ידי ניצוצה הפנימי של תשוקת יצירת החיים והזרחת אורם בתכונתם היותר אידאלית, אוצר אור זה בכל זהרו ואורו, בכל מילואו וטובו, גנוז הוא לעד בחותם אות ברית קודש של מצות מילה}}.

== ברית המילה בהיסטוריה==
{{ערך מורחב|מילה (ניתוח)#ההיסטוריה של המילה{{!}}ההיסטוריה של המילה}}

מנהג המילה היה קיים משחר ההיסטוריה בקרב עמים שונים ב[[אסיה]] וב[[אפריקה]], כגון ה[[מצרים העתיקה|מצרים]], ה[[קולכיס|קולכים]] וחלק מה[[פיניקים]]. בין החוקרים ישנן דעות שונות לגבי הטעם למנהג המילה בעמים אלה. לאחר המפגש של היהודים עם [[התרבות ההלניסטית]], שראתה במילה מנהג ברברי ואכזרי, וביתר שאת לאחר [[#ביטול המילה בנצרות|ביטול המילה בנצרות]], הפכה ברית המילה לאחת המצוות המזוהות ביותר עם היהדות.

===במקרא===
נוסף על האזכורים לחובת המילה, מוזכרים ב[[מקרא]] מקרים נוספים בהם בוצעה מילה:
# פרשת [[מעשה שכם ודינה|אונס דינה]], בה מלים תושבי שכם את עצמם על מנת לנסות ולהצטרף למשפחתו של [[יעקב]] ([[ספר בראשית]] ל"ד).
# [[ציפורה במלון|מילת בנו של משה בידי צפורה]] במלון ([[ספר שמות]] ד').
# [[ברית המילה בגלגל|מילת כל עם ישראל]] מיד לאחר כניסתם ל[[ארץ ישראל]] ([[ספר יהושע]] ה'){{הערה|ישנן דעות לפיהן שם הוצרכה להתבצע רק פריעה, ראו ילקוט שמעוני שם ופרקי דר' אליעזר, וכן בדברי חלק מהראשונים (שנדפסו ב'קובץ שיטות קמאי') על יבמות עא:; ובפירוש [[אהרן אבן חיים|לב אהרן]] שם דן בהרחבה בשיטות השונות.}}.

=== המנהג היהודי בספרות היוונית-רומית ===
[[קובץ:Circumcision-Ancient-Egypt.jpg|ממוזער|250px|מילה מצרית]]
[[הרודוטוס]] כתב: "הקולכים והמצרים והכושים המה היחידים המלים מימים קדמונים את ערותם. הפיניקים והסורים היושבים בפלשתינה, כפי שהם מודים, למדו מהמצרים"{{הערה|כתבי הירודוטוס, ספר II, סעיף 104 (תרגום [[אלכסנדר שור]])}}.
[[יוסף בן מתתיהו]] ציטט את דבריו בספרו וטען כי "הסורים היושבים בפלשתינה" שמלים את בשר עורלתם הם היהודים, והרודוטוס ידע זאת והתכוון אליהם, שהרי מכל יושבי פלשתינה רק היהודים עושים זאת{{הערה|יוסף בן מתתיהו, [[S:קדמות היהודים - נגד אפיון#כב|'''נגד אפיון''', מאמר ראשון, פרק כב]]}}.

ההיסטוריון היווני [[דיודורוס סיקולוס]] כתב כי המצרים מספרים שמושבות מצריות רבות הוקמו ברחבי העולם המיושב על ידי מהגרים מארצם ובהן גם "זו של היהודים, השוכנת בין ערב לסוריה", וזו הסיבה לכך שמנהג המילה של בניהם הזכרים משותף לשני העמים, מאחר שהוא הובא עמם בזמנו ממצרים{{הערה|דיודורוס סיקולוס, [http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Diodorus_Siculus/1A*.html#28 '''ביבליותקה היסטוריקה''', ספר 1, פרק 28, סעיפים 3-1]; [http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Diodorus_Siculus/1C*.html#55.5 פרק 55, סעיף 5]}}.

גם ההיסטוריון היווני [[סטראבון]] היה סבור שהיהודים הם ממוצא אתני מצרי וחשב שכמו המצרים הם נוהגים לבצע גם [[מילת נשים]]{{הערה|סטראבון, '''גאוגרפיקה''', ספר 16, [http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Strabo/16B*.html פרק 2], סעיף 37; [http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Strabo/16D*.html פרק 4], סעיף 9; ספר 17, [http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Strabo/17B*.html פרק 2], סעיף 5}}.
ה[[משורר]] הרומאי [[הורטיוס]] התייחס ליום ה[[שבת]] של "היהודים הנימולים"{{הערה|[http://www.perseus.tufts.edu/hopper/text?doc=Hor.+S.+1.9&fromdoc=Perseus%3Atext%3A1999.02.0063 Horatius, '''Sermones''', I, 9:70]|כיוון=שמאל}}.

הסופר המצרי-יווני [[אפיון (מדקדק)|אפיון]] לעג ליהודים על כך שהם מלים את עורלתם. בתגובה לכך טען יוסף בן מתתיהו שכל הכהנים המצרים נימולים ובכך פסל אפיון את היהודים במומי המצרים ובעצם קטרג על המצרים עצמם, שהרי לא רק שהם מחזיקים במנהג הזה, אלא גם לִמְדו אותו עמים אחרים, כפי שסיפר הרודוטוס{{הערה|יוסף בן מתתיהו, [[S:קדמות היהודים - נגד אפיון#יג 2|'''נגד אפיון''', מאמר שני, פרק יג]]}}.

ההיסטוריון היווני [[טימגנס]] כתב על המלך החשמונאי [[אריסטובולוס הראשון]]: "הוא היה איש ישר והביא תועלת רבה ליהודים. שכן הוסיף להם ארץ ורכש חלק מעם ה[[יטורים]] וקשר אותם אליהם בקשר המילה"{{הערה|יוסף בן מתתיהו, '''[[קדמוניות היהודים]]''', ספר 13, פרק יא, פסקה ג, סעיף 319}}.
אריסטובולוס ומדיניותו מוצגים על ידי טימגנס באור חיובי, ללא שום נימה עוינת. נראה כי מבחינתו מילה נחשבת יהודית בעליל והייתה האמצעי המכריע והטבעי לגמרי להטמעת בני עם לא יהודי בתוך העם היהודי{{הערה|[[פטר שפר]], '''יוּדוֹפובּיה''' - גישות כלפי היהודים בעולם העתיק; פרק 5 מילה; ספריית "הילל בן-חיים" [[הוצאת הקיבוץ המאוחד]], 2010; עמ' 143}}.

ב"[[סטיריקון (ספר)|סטיריקון]]" של [[פטרוניוס]], מציע אנקולפיוס לחבריו המתכננים להימלט, לצבוע עצמם בדיו כדי להיראות כמו אתיופים; על כך משיב לו גיטון: "יופי...ובנוסף לכך, בבקשה, מול אותנו כדי שניראה כמו יהודים, ונקוב את אוזנינו כחיקוי לערבים"{{הערה|[http://www.igibud.com/petron/satyr/satyr13.html פטרוניוס, '''סאטיריקון''' (פרק 13)], 102, 14-13; בתוך: פטר שפר, '''יודופוביה''', פרק 5 מילה, עמ' 146 (תרגום: [[אריה חורשי]])}}.
באחד הקטעים שנשתמרו משיריו, פטרוניוס מתייחס למילה כשלב הכרחי בהתייהדותו של הגר: "אלא אם כן גם יחתוך אחורה בסכין ערלתו ואלא אם כן יתיר במלאכת מחשבת את העטרה הכמו־קשורה, מנודה מהעם, הוא יהגר לערים יווניות"{{הערה|Menahem Stern, '''Greek and Latin Authors on Jews and Judaism''', Vol. I, LXX. Petronius, no. 195, p. 444; פטר שפר, '''יודופוביה''', פרק 3, עמ' 115 (תרגום: מאנגלית: להד לזר)}}.

גם המשורר הרומאי [[יובנאליס]] הבחין בין שתי דרגות של היות אדם יהודי, כאשר בהתייחסו לתופעת הגרים הוא רואה רק באלה ש"בַּמועד גם יסירו את ערלתם" כמי שיהפכו ליהודים מן המניין: הם יחלו "לבוז לחוקיה של רומא" וכיהודים אמיתיים יהפכו ל[[מיזנתרופיה|מיזנתרופים]] ויצֻווּ על פי חוקיו של משה ש"לא להראות את הדרך" ו"לא להוליך בלתי נימולים לבאר שבִּקשוּה"{{הערה|[http://www.tertullian.org/fathers/juvenal_satires_14.htm יובנאליס, סטירה יד], 104-96; בתוך: פטר שפר, '''יודופוביה''', פרק 3, עמ' 118–119 (תרגום: רחל בירנבאום)}}.

המשורר הרומאי [[מרטיאליס]] השתמש במילה כדי לאפיין את היהודים והעניק לה גוון מיני ברור כשכתב ב[[מכתם]] על Caelia, שאינה "נרתעת מן החלציים של יהודים נימולים"{{הערה|[http://www.tertullian.org/fathers/martial_epigrams_book07.htm Martialis, '''Epigrammata''', VII, 30]; בתוך: פטר שפר, '''יודופוביה''', פרק 5 מילה, עמ' 147 (תרגום מאנגלית: להד לזר)}}. במכתם על לייקאניה הוא רמז לכוח הגברא המיוחס ליהודים, כשהציע לה את עבדו ש"(חתיכת) משקל יהודי לו מתחת לעורו החשוף"{{הערה|Martialis, '''Epigrammata''', VII, 35; בתוך: פטר שפר, '''יודופוביה''', פרק 5 מילה, עמ' 148 (תרגום מאנגלית: להד לזר)}}. התייחסות דומה נמצאת גם במכתם על השחקן-זמר מנופילוס, שהנדן המכסה את הפין שלו "די לו לבדו לכיסוי כל השחקנים הקומיים שלנו כאחד... אך פעם אחת, כאשר השתתף במשחק באמצע מגרש הספורט... החליק הנדן מן המסכן; והנה הוא נימול!"{{הערה|Martialis, '''Epigrammata''', VII, 82; בתוך: פטר שפר, '''יודופוביה''', פרק 5 מילה, עמ' 150 (תרגום מאנגלית: להד לזר)}} והוא מכניס קונוטציה [[הומוסקסואליות|הומוסקסואלית]] במכתם על משורר-יריב שהפך למאהב-יריב: "אך זאת מייסרני: שלמרות שנולדת בירושלים עצמה, אתה עושה [[מעשה סדום]] בנערי, משורר נימול"{{הערה|[http://www.tertullian.org/fathers/martial_epigrams_book11.htm Martialis, '''Epigrammata''', XI, 94]; בתוך: פטר שפר, '''יודופוביה''', פרק 5 מילה, עמ' 151 (תרגום מאנגלית: להד לזר)}}.

הסאטיריקן הרומאי [[פרסיוס]] תיאר בנימה בלתי אוהדת את "השבת של הנימולים"{{הערה|Persius, '''Saturae''', V, 184|כיוון=שמאל}}.
ההיסטוריון הרומאי [[טקיטוס]] טען שהיהודים נוהגים לבצע את המילה כדי שתהיה להם "סימן להבדילם מאחרים"{{הערה|טאקיטוס, '''דברי־הימים''', ספר חמישי, פרק ה}}.

ההיסטוריון הרומאי [[סויטוניוס]] סיפר על אירוע שהיה נוכח בו כנער צעיר, כאשר לצורך גביית "המס היהודי" (fiscus Iudaicus), "בדקו בפני [[פרוקורטור|המפקח]] ובית־הדין המלא מפה לפה, זקן בן תשעים שנה, לראות אם הוא נימול"{{הערה|סויטוניוס, '''[[חיי שנים-עשר הקיסרים|חיי שנים־עשר הקיסרים]]''', [http://benyehuda.org/schorr/suetonius.html#book8c דומיטיאנוס, 12]}}.

ב[[היסטוריה אוגוסטה]] נטען (לגבי [[מרד בר כוכבא]]) כי "היהודים התעוררו למלחמה, לפי שנאסר עליהם להשחית באברי מינם"{{הערה|שם=היסטוריה אוגוסטה, הדריאנוס 14, 2|היסטוריה אוגוסטה, '''חיי הדריאנוס''', [http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Historia_Augusta/Hadrian/1*.html#14.2 פרק 14, סעיף 2] (תרגום [[דוד גולן]]).}}.

המשורר [[רוטיליוס נמטיאנוס]] (תחילת [[המאה ה-5]] לספירה), פקיד רומאי בכיר וכנראה הכותב הלטיני הלא־נוצרי האחרון שביטא סלידה מן היהדות, כינה את היהודים "העם הגס, המטונף, החותך באופן מחפיר את עטרת איבר המין"{{הערה|[http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Rutilius_Namatianus/text*.html Rutilius Namatianus, '''De Reditu Suo''', I, 387]; בתוך: פטר שפר, '''יודופוביה''', פרק 5 מילה, עמ' 153 (תרגום מאנגלית: להד לזר)}}.

===משיכת העורלה===
{{ערך מורחב|שחזור עורלה}}
ב[[התקופה ההלניסטית|תקופה ההלניסטית]] נפוצה התפישה היוונית המעריצה את הגוף הטבעי, שהמילה נתפשה כפגיעה בשלמותו. לפי המסורת היוונית נערכו משחקי ה[[ספורט]] ב[[עירום]], וגם החינוך הספורטיבי ב[[גימנסיון]] בוצע בעירום, ולכן יכול היה כל אדם להבחין על נקלה בהבדל בין נימולים לערלים. השתתפות בחינוך הספורטיבי בגמנסיון וב[[אפביון]] הייתה חלק בלתי נפרד מאזרחות ב[[פוליס]] ההלניסטית – אזרחות שהעניקה לבעליה יתרונות רבים. משום כך, הפכה המילה חסם בפני יהודים שביקשו להתקבל כאזרחים בפוליס.

יהודים רבים ביקשו, לפיכך, למשוך את עורלתם מטה, כדי לטשטש את המילה ולהקל על התקבלותם בחברה ההלניסטית. בתקופה שקדמה למרד החשמונאים, נהגו המתייוונים ב[[ממלכת יהודה|יהודה]], בהנהגת [[יאסון]] הכהן הגדול, למשוך את עורלתם. בספר מקבים א' (י"א–ט"ו), מסופר כי הצעירים משכו את עורלתם אחרי שנבנה בירושלים גימנסיון בו השתתפו בעירום: "בנו בית מערומים [=גמנסיון] ב[[ירושלים]] כמנהג הגויים, משכו ערלתם, עזבו ברית קודש, התערבו בגויים, ויתמסרו לעשות הרע". ההיסטוריון [[צבי גרץ]] סובר, שגם בימי הקיסר [[דומיטיאנוס]] התגברה המשיכה בעורלה כדי להתחמק מתשלום [[המס היהודי]] שנגבה בתקופתו באכזריות רבה, כאשר לעיתים בדקו האם האדם נימול כדי לגבות ממנו מס{{הערה|הובא אצל [[גדליה אלון]], [http://www.daat.ac.il/daat/vl/toldothayehodim/toldothayehodim02.pdf תולדות היהודים בארץ ישראל בתקופת המשנה והתלמוד חלק א] עמ' 73 - 74.}}. לדעתו, רבים מהם היו אלו שנימולו מחדש בתקופת [[מרד בר כוכבא]]{{הערה|[https://he.wikisource.org/wiki/תוספתא/שבת/טז#הלכה_ו תוספתא שבת טז ו]}}.

במשיכת העורלה (ב[[יוונית]]: אֶפּיסְפַּסְמוֹס) נמתח עור הפין האלסטי בהדרגה עד ששב ומכסה את עטרת הפין, והאדם הנימול נראה, לפיכך, כמי שלא נימול. במקרים נדירים אחרים שרידי רקמה הנותרים לאחר המילה מתרחבים באופן ספונטני בתקופה שלאחר הברית. העורלה המשוחזרת אינה אלא הרחבה של רקמת הפין ואינה משיבה את מי שנימול כדין להיחשב כ[[ערל]]. למרות זאת, מדברי חכמים מי שעורלתו נמשכה, מצווה לשוב ולחותכה מפני [[מראית עין]]{{הערה|{{בבלי|יבמות|עב|א}}}}.

===ביטול המילה בנצרות===
[[קובץ:Parmigianino, circoncisione.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מילת ישו (הנזכרת ב[[הבשורה על פי לוקאס|בשורה על פי לוקאס]], ב' כ"א) ציור מאת [[פארמיג'אנינו]]. חג מילת המושיע מצוין על ידי כנסיות רבות ב-1 בינואר, שמונה ימים לאחר [[חג המולד]].]]
ב[[נצרות]] בטלה מצוות ברית המילה כבר בשלבי התעצבותה. בערך בשנת 50 לספירה התכנסה מועצה של מנהיגי הכנסייה המוקדמת בירושלים; היא עוד הייתה קטנה ושאפה למשוך אליה את המתייהדים הרבים, נכרים שהסתופפו סביב הקהילות היהודיות אך לא נימולו ולא שמרו על התורה במלואה. חלק מהמנהיגים דרשו ברית מילה כתנאי להצטרפות. לפי הכתוב ב[[מעשי השליחים]] ט"ו: {{ציטוטון|וַיֵּרְדוּ אֲנָשִׁים מִיהוּדָה וְהֵם מוֹרִים אֶת־הָאַחִים לֵאמֹר אִם־לֹא תִמּוֹלוּ כְּדָת משֶׁה לֹא תִּוָּשֵׁעוּן׃ וַיְהִי רִיב וּמַחֲלֹקֶת רַבָּה לְפוֹלוֹס וּלְבַר־נַבָּא עִמָּהֶם... וַיָּקוּמוּ אֲנָשִׁים מַאֲמִינִים מִכַּת הַפְּרוּשִׁים וַיֹּאמְרוּ לָמוּל אֹתָם וּלְצַוֹּתָם לִשְׁמֹר אֶת־תּוֹרַת משֶׁה}}. לאחר דין ודברים הכריע [[יעקב הצדיק]] לפי דברי [[פטרוס]], והורה: {{ציטוטון|אֲנִי דָן שֶׁלּא לְהַחֲמִיר עַל־הַשָּׁבִים מִן־הַגּוֹיִם לֵאלֹהִים. רַק לִכְתֹּב אֲלֵיהֶם אֲשֶׁר יִרְחֲקוּ מִטֻּמְאוֹת הָאֱלִילִים וּמִן־הַזְּנוּת וּמִבְּשַׂר הַנֶּחֱנָק וּמִן־הַדָּם}}. הסרת הדרישה להימול, יחד עם ביטול חוקי הכשרות למצטרפים החדשים, הייתה אבן דרך ב[[הפילוג היהודי-נוצרי|פילוג היהודי-נוצרי]] וסללה את דרכם של נכרים רבים אל הדת החדשה.

באיגרת אל הרומים, שנמעניה היו יהודים ברומא, גורס [[פאולוס]] (ב' כ"ה-כ"ט) כי "יש ערך למילה, אם אתה מקיים את התורה, אך אם אתה מפר את התורה, מילתך נהיית לערלה. לכן, אם ישמור ערל את משפטי התורה, האם לא תחשב לו ערלתו למילה?... הן לא על פי מראית עין יהודי הוא יהודי, ולא מה שנראה בגוף מהווה מילה. יהודי הוא זה שבפנימיותו הוא יהודי ומילה היא זו שבלב, לפי הרוח ולא לפי אות כתובה". באיגרת הראשונה אל הקורינתים, שמענה היה מתנצרים מבין הגויים מדגיש פאולוס (ז' י"ח) כי כל אדם צריך "לחיות... לפי מצבו כאשר קרא לו האלוהים... אם נקרא האיש [לאלוהים] בעת היותו נימול, אל ימשוך לו ערלה. אם נקרא כשהוא ערל, אל ימול. לא המילה חשובה, אף לא הערלה, אלא שמירת מצוות האלוהים".

=== מילת גויים ביהדות ===
{{ערך מורחב|מילת גוי}}
ב[[תלמוד בבלי|תלמוד הבבלי]] הובאה [[ברייתא]] בה נאמר שאסור למול עובד [[עבודה זרה]] לשם רפואה, כחלק מהאיסור הכללי לרפא עובדי עבודה זרה מלבד מקרים שבהם יש חשש שהדבר יגרום ל[[איבה (הלכה)|איבה]]. [[הראשונים]] ו[[האחרונים]] נחלקו האם מותר למול גוי שמעוניין למול לשם מצווה, ולא לרפואה, אך לא לשם [[גיור]]. שאלה נוספת שנידונה בעקיפין ב[[תלמוד ירושלמי|תלמוד הירושלמי]] היא האם אסור או מותר או מצווה למול את בניהם של יהודים וגויות. גם שאלה זו נתונה במחלוקת אחרונים גדולה בעת החדשה בה תופעה זו נעשתה נפוצה.

=== גזירות על המילה ===
==== גזירות אנטיוכוס ====
{{ערך מורחב|גזירות אנטיוכוס}}
בשנת 167 לפנה"ס, [[אנטיוכוס הרביעי]] הטיל שורה של גזירות על הדת היהודית, הידועות גם כגזירות השמד. ביניהן נאסרה המילה. האיסור נאכף באמצעות הוצאתם להורג של המוהלים ושל התינוקות הנימולים{{הערה|[[ספר מקבים א]], א, 48, 60-61; [[ספר מקבים ב]], ו, 10}}. גזירות אלו היו המניע המיידי לפרוץ [[מרד החשמונאים]]. בשלבו הראשוני הסתכם המרד בפשיטות על מקומות היישוב היהודיים, והללו כללו ביצוע ברית מילה לפעוטות היהודים הערלים שנמצאו{{הערה|{{ציטוטון|וימלו את הילדים הערלים, אשר מצאו בגבולות ישראל, בכוח|[[ספר מקבים א]], ב, 46. (תרגום אריאל רפפורט, עמ' 134)}} פרופ' רפפורט משער שהכוח הופעל נגד פקידי השלטון שהופקדו על אכיפת הגזירות}}.

==== גזירות אדריאנוס ====
{{ערך מורחב|ערכים=[[גזירות אדריאנוס]], [[מרד בר כוכבא#גזירת המילה|גזירת המילה במרד בר כוכבא]]}}
הרומים, שהייתה להם השפעה ניכרת על מהלכיה של הממלכה החשמונאית, לא נקטו כל צעד להגבלת המילה וגם סיפוחה של יהודה לרומא במאה הראשונה לפני הספירה לא הביא להגבלות עליה. הרומים ירשו את הסתייגותם של היוונים מהמילה, אך לא התערבו בנוהג וניתן למצוא שלל עדויות על אירועי מילה מאותה תקופה{{הערה|כך למשל הורדוס תבע מסילאיוס הערבי שימול עצמו; בתו של אגריפס הראשון תבעה זאת מאפיפאנס בן מלך קומאגנה; על אריצו מלך אמסה נאמר שמל עצמו בשנת 52 לספירה; וכן לגבי פולמוס מלך פונטוס וקיליקיה בשנת 62 לספירה. מקור: מרדכי א' ראבילו, "גזרת המילה כאחד הגורמים למרד בר-כוכבא", בתוך: '''מרד בר-כוכבא: מחקרים חדשים''', (עורכים: אהרן אופנהיימר ואוריאל רפפורט), הוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים תשמ"ד 1948, עמ' 29-30}}.

בגישתם של הרומים חל שינוי במאה השנייה לספירה. קורנליה דה סיקאריס, אחד מחוקי סולה (lex cornelia de sicariis et veneficis) המכוון לאסור על מעשי התנקשות וכישוף נאכף ביתר קפידה בתקופת הקיסר [[הדריאנוס]], החל משנת 117 לספירה, גם כאיסור על סירוס, שנחשב אחד ממאפייניהם של המתנקשים (sicarii){{הערה|Henry Chadwick, ''Origen: Contra Celsum'', Cambridge UP, עמ' 79 והערת שוליים. וכן Ra'anan Abusch, "Negotiating Difference: Genital Mutilation in Roman Slave Law and the History of the Bar Kohba Revolt" in Peter Schäfer, ''The Bar Kokhba war reconsidered'', עמ' 75}}. השערה רווחת היא כי איסור ה[[סירוס]] הורחב עד מהרה לכל חיתוך באבר המין, ובכך גם לאיסור המילה{{הערה|מרדכי א' ראבילו, "גזרת המילה כאחד הגורמים למרד בר-כוכבא", בתוך: '''מרד בר-כוכבא: מחקרים חדשים''', (עורכים: [[אהרן אופנהיימר]] ו[[אוריאל רפפורט]]), הוצאת [[יד יצחק בן-צבי]], ירושלים תשמ"ד 1948, עמ' 27–46. דעה שונה בנושא יש לפייר קורדייה, Ra'anan Abusch, "Negotiating Difference: Genital Mutilation in Roman Slave Law and the History of the Bar Kohba Revolt" in Peter Schäfer, ''The Bar Kokhba war reconsidered'', עמ' 76}}. שני המקורות היחידים הנוקבים במפורש בסיבות ל[[מרד בר כוכבא]] הם קסיוס דיו והחיבור "[[היסטוריה אוגוסטה]]". לפי "היסטוריה אוגוסטה"{{הערה|שם=היסטוריה אוגוסטה, הדריאנוס 14, 2}} האיסור חל גם על ברית המילה והיה הסיבה לפרוץ המרד. מהימנותו של "היסטוריה אוגוסטה" בנושא זה, כבנושאים אחרים, קלושה{{הערה|Aharon Oppenheimer, "The Ban on Circumcision as a Cause of the Revolt: A reconsideration" in Peter Schäfer, ''The Bar Kokhba war reconsidered'', עמ' 55. אופנהיימר מביא כעדות לפקפוק ב"היסטוריה אוגוסטה" חוקרים כמומסן וסיים. על הדעות הקדומות בהן החזיק כותב החיבור מובאים עיוניהם של חוקרים נוספים}}, אך יש המקבלים את גרסת החיבור ביחס לפרוץ המרד{{הערה|לביבלוגרפיה בעניין ראו: מנחם מור, '''מרד בר-כוכבא - עוצמתו והיקפו''', פרק ראשון: "הסיבות לפרוץ מרד בר-כוכבא", הוצאת יד יצחק בן-צבי ו[[החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה]], ירושלים תשנ"ב 1991, {{ISBN|9652170798}} עמוד 91 ובהערה 73}}. מסורת כעין זו מופיעה בדברי [[רש"י]] על התלמוד{{הערה|{{בבלי|יבמות|עב|א}}. וכן מופיע בספרים נוספים, ראו למשל בפירוש רבי [[אברהם מן ההר]] שם.}}: "בימי בן כוזיבא - שמשכום{{הערה|בספרים אחרים: שמשכו ערלתם}} עובדי כוכבים באונס בכרך ביתר, וגברה יד בן כוזיבא{{הערה|שהוא בר כוכבא}} ונלחם בהם ונצחם ומלך על ישראל... וחזרו ומלו בימיו". חוקרים אחרים סבורים כי האיסור על המילה בא כתגובה למרד בר כוכבא{{הערה|מנחם מור, '''מרד בר-כוכבא - עוצמתו והיקפו''', הוצאת יד יצחק בן-צבי ו[[החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה]], ירושלים תשנ"ב 1991, {{ISBN|9652170798}} (עמ' 95-97)}}. לפי דברי חכמים מאותו הדור, כפי שהובאו בתלמוד, גם הפעם האיסור נאכף באמצעות הטלת [[עונש מוות]], בו הסתכנו רבים{{הערה|{{ציטוטון|תניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר: כל מצווה שמסרו ישראל עצמן עליהם למיתה בשעת גזרת המלכות, כגון עבודת כוכבים ומילה - עדיין היא מוחזקת בידם, וכל מצווה שלא מסרו ישראל עצמן עליה למיתה בשעת גזרת המלכות, כגון [[תפילין]] - עדיין היא מרופה בידם.|{{בבלי|שבת|קל|א}}}}}}. עם עלותו לשלטון של [[אנטונינוס פיוס]], [[קיסר רומא]] משנת 138 לספירה, הותר ליהודים למול את בניהם, אך האיסור נותר בתוקפו ביחס לשאר האוכלוסייה, ובכך מנע אפשרות של [[גיור]] גברים{{הערה|Circumcidere Iudaeis filios suos tantum rescripto divi Pii permittitur: in non eiusdem religionis qui hoc fecerit, castrantis poena irrogatur{{ש}} מתוך [[מודסטינוס]], הכללים, ספר שישי.{{ש}}[[תרגום חופשי]]: יהודים רשאים למול רק את בניהם. וזאת בהסתמך על [[רסקריפטום]] של פיוס האלוהי. אולם אם מילה תיעשה במי שאינו בן הדת היהודית, ייענש עושה המילה בעונש המוטל על מי שמסרס{{ש}}גם [[יוליוס פאולוס]] באוסף החוקים שלו כתב כי מותר לערוך ברית מילה רק ביהודים ומי שיעבור על חוק זה ייענש בעונש חמור}}.

ב[[דיאלוג עם טריפון היהודי]] שנכתב קצת לפני שנת 160, נכתב כי היהודים מלים את בניהם.

=== בעת החדשה ===
גם לאחר שרבים מיהודי אירופה עברו תהליך של [[חילון]] וזניחה של המסורת הדתית, נותר לברית המילה מעמד מרכזי שנשלל ממצוות אחרות שנזנחו. ביידיש עממית רווח המושג "צו יידישען" (להפוך ליהודי) עבור הטקס. היה זה גם כמעט הציווי היחיד שבתי-הדין הרבניים של הקהילות, שכנפיהם קוצצו עם ה[[אמנציפציה ליהודים|אמנציפציה]], יכלו להמשיך ולאכוף; ברוב היבשת היה נהוג שרישום בפנקס העדה של ילד כיהודי מחייב מילה. מקרים ספורים של הורים שסירבו למול אך תבעו לרשום את בניהם עוררו פולמוס בשורה של שערוריות סביב אמצע [[המאה ה-19]]. הגדולה שבהן אירעה ב[[פרנקפורט דמיין]] ב-1843, כש[[בנקאי]] מקומי שהותיר את בנו ערל שכנע את ועד הקהילה להתעלם מהמגבלה. רב העיר [[אברהם שלמה טרייר]] התקומם וביקש חוות דעת מרבנים רבים באירופה כדי לשכנעם לחזור בהם. השאלה איחדה את הזרמים השונים: הכל הוסיפו לחייב את המילה, אם כי נחלקו בשאלה האם להשתמש ביכולת לא לקבל את הילדים. הרב ה[[יהדות רפורמית|רפורמי]] [[לודוויג פיליפזון]] תמך בקולניות באי-רישום, בעוד ש[[רש"ר הירש]] האורתודוקסי שלל כפייה כעקרון. [[שי"ר]] מ[[פראג]] הזהיר גם הוא מנקיטת הצעד, בהביאו דוגמה מעירו בה הוביל להתנצרות המעורבים. גם הרב הרפורמי הרדיקלי ביותר בגרמניה, [[שמואל הולדהיים]], תהה אמנם בלעג מדוע נאחזים דווקא במילה ומתעלמים מחילול השבת ההמוני ועבירות אחרות, אך קבע שחייבים בה.

=== המאה ה-20 וה-21 ===
בתחילת המאה ה-20 עלתה השאלה גם ברוסיה. אספת רבני הארץ שעסקה בנידון שקלה לאמץ את עונש אי-הרישום, אך נמנעה מכך על פי דעתו של ר' [[חיים מבריסק]], שקבע כי ה[[ערל]] אינו במעמד שונה משל עבריינים אחרים שאותם הוסיפו להכליל בקהילה{{הערה|יעקב כ"ץ, "המאבק על קיום ברית מילה במחצית הראשונה של המאה הי"ט", בתוך: '''ההלכה במיצר: מכשולים על דרך האורתודוקסיה בהתהוותה''', הוצאת י"ל מאגנס, 1992. עמ' 123-147.{{כ}} Judith Bleich, "The Circumcision Controversy in Classical Reform in Historical Context", בתוך: '''טורים, מחקרים בהיסטוריה ותרבות יהודית מוגשים לד"ר ברנרד לנדר''', KTAV Publishing House, 2007. עמ' 1-28}}.

ב[[ברית המועצות]] ומדינות הגוש הקומוניסטי נמנעו יהודים רבים מקיום המצווה עקב היחס העוין שהפגינו השלטונות לדתות בכלל וליהדות בפרט.{{מקור|לכך שדווקא בשל רדיפות|נושא=יהדות|נושא2=בריאות}} עם [[העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות ה-90|עליית יהודי ברית המועצות לישראל]] בעקבות נפילת [[מסך הברזל]], נערכו בריתות רבות למבוגרים שלא נימולו בילדותם, וביקשו לעבור ברית מילה. הבריתות נערכו בבתי חולים ממשלתיים, ועלותן, בסך 410 ש"ח לאדם, מומנה בידי המדינה{{הערה|[[משרד הדתות]], [http://www.dat.gov.il/NR/rdonlyres/14FEA16B-89C2-4D64-B3E1-A45A570A782C/0/031990.pdf חוזר מנכ"ל משרד הדתות], 18 במרץ 1990, אתר משרד הדתות}}. עולים אחרים, שעברו '[[הטפת דם ברית]]' ללא הסרת העורלה, נימולו בהתנדבות בידי רופאים מטעם ארגון "[[ברית יוסף יצחק]]"{{הערה|{{ynet|קובי נחשוני|ברית מילה לבן 92|4591877|13 בנובמבר 2014}}{{ש}}מתוך [http://www.brit-mila.net/content/ברית-מילה-ליוצאי-שיראז-בפרס אתר הארגון]}}.

כיום, גם רוב מוחלט של [[חילונים|היהודים החילונים בישראל]] מלים את בניהם. בנוסף להיבט הדתי ולהיבט הרפואי, במדינת ישראל יש ל[[מילה (ניתוח)|מילה]] גם היבט חברתי, המעודד את קיומה במקום שבו הרוב נימולים. בסקר שנערך בשנת 2007 על האוכלוסייה היהודית הבוגרת דוברת העברית, השיבו 97% שימולו את בנם. כשנשאלו מה הסיבה לכך, בחרו 78% מהנשאלים באפשרות לפיה מדובר במסורת בסיסית וחיונית לכל יהודי, 13% נימקו זאת בטעמים בריאותיים, ו-9% נוספים באי רצונם שהבן יתבייש וירגיש חריג, או ב'כך כולם עושים'{{הערה|שם=hebrewRTL-e|{{ynet|קובי נחשוני|סקר: 97% לא מוותרים על ברית המילה|3378691|21 במרץ 2007}}}}. לפי סקר משנת 2009{{הערה|{{המכון הישראלי לדמוקרטיה|איילה קיסר-שוגרמן ואשר אריאן|יהודים ישראלים - דיוקן: אמונות, שמירת מסורת וערכים של יהודים בישראל, 2009|books/5958|2011}}, בעמ' 37}}, 94% מהמשיבים השיבו ש"חשוב" או "חשוב מאוד" לערוך את טקס ברית המילה. בישראל המדינה מממנת ברית מילה ל[[גר]]ים{{הערה|{{פס"ד עליון|קישור=09070920_A37.txt|סוג=בג"ץ|עותר=התנועה ליהדות מתקדמת בישראל ואחר|משיב=המשרד לשירותי דת ואחרים|ניתן ב=12 בדצמבר 2023}}}}.

==הליך המילה ==
{{הפניה לערך מורחב|מילה (ניתוח)}}
הליך המילה ביהדות כולל שני שלבים עיקריים: '''"מילה"''' ו'''"פריעה"''', ושלב נוסף: '''"מציצה"'''. הליך המילה על ידי מוהלים הוא מהיר, ויכול להתבצע תוך כ־10 שניות. שלושת השלבים מוזכרים כבר ב[[משנה]]: {{ציטוטון|מוהלין ופורעין ומוצצין ונותנים עליה איספלנית וכמון|מסכת שבת, פרק י"ט, ב'}}.

# '''מילה''' היא חיתוך ה[[עורלה]] ב[[סכין]], וגילוי העטרה החבויה תחתיה על ידי הסרת שכבת העור המכסה את העטרה ('עור הפריעה'). העורלה מוגדרת מבחינה הלכתית כחלק העור המכסה את העטרה, מקצהו העליון ועד מעט מתחת לעטרה.
# '''פריעה''' היא חיתוך והפשלת הקרום שבין העטרה והעורלה, ומבוצעת באופן מסורתי ב[[ציפורן]] [[אגודל]]ו של המוהל.
# '''מציצה''' היא מציצת דם מהחתך, שמתבצעת בפי המוהל או על ידי שפופרת.

===הפרדה===
[[פין]] התינוק מכוסה באופן טבעי ב[[עורלה]], שהיא חלקו העליון של העור ה[[אלסטי]] הנמשך מ[[שק האשכים]] ועד לאחר ה[[עטרה (פין)|עטרה]]. בנוסף לעורלה, מפרידה שכבת עור נוספת בין העורלה לעטרה ('עור הפריעה'). אצל לא־נימולים שכבת עור זו נפרדת מהעטרה ומתחברת לעורלה במהלך הינקות, אך אצל יילודים שכבת עור זו דבוקה חלקית לעטרה. על פי רוב, מקדים המוהל לשלושת השלבים לעיל את שלב ההפרדה, בו הוא משחיל "מפריד" מתכתי אל פתח העורלה ובתנועה סיבובית מפריד בין שכבת העור הנוספת לעטרה. פעולת ההפרדה המקדימה היא שלב טכני שנועד להקל את שלב הפריעה, ואינו מצוין במקורות.

לאחר ההפרדה נוהג המוהל לתפוס את העורלה ולמושכה למעלה מעל העטרה. לאחר מכן מוכנס עור העורלה לתוך מגן מתכת בעל רווח צר המאפשר רק לעור העורלה הדק להיכנס, דבר שמטרתו להבטיח שרק העורלה תיחתך, בעוד הפין והעטרה העבים יותר לא ייפגעו. ישנם מוהלים המסמנים בטוש או באמצעות [[ציפורן]] את קו החיתוך הצפוי של העורלה כאשר היא במצב רפוי, מעט מתחת לעטרה, על מנת להבטיח כי בעת המשיכה לא ייתפס גם עור הפין שמתחת לעורלה, דבר העלול לקרות עקב האלסטיות הרבה של עור הפין והעורלה. השימוש במגן המתכת נפוץ ביותר, אך ישנם מוהלים בודדים שאינם משתמשים בה. יש מבין המוהלים התופסים את עור העורלה ב[[תופסן]] יחד עם עור הפריעה, דבר הגורם לכך שבעת חיתוך העורלה מוסר גם רובו של עור הפריעה. הליך זה אינו מוסכם על הכל, ויש מבין המוהלים הנמנעים ממנו. התוצאה מהימנעות זו היא צורך לחתוך כמות עור רבה יותר בשלב הפריעה (שימוש בתופסן מוביל לחיתוך רוב עור הפריעה במהלך שלב המילה).

=== מילה ===
[[קובץ:Göttingen-Beschneidungswerkzeuge.02.JPG|שמאל|ממוזער|250px|סט מכשירים המשמשים לשם ביצוע ברית המילה, תצוגה ב[[מוזיאון]]
 העיר [[גטינגן]]]]
[[קובץ:Milah instruments.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ערכת כלי ברית מילה: משחזת, מגן עטרה, מפריד, סכין מילה, מספריים ושפופרת מציצה]]

שלב המילה, שהיא חיתוך העורלה, הוא השלב הראשון והמרכזי בברית המילה. כדי לכרות את העורלה המוהל משתמש בסכין מילה, כאשר מגן המתכת המגן על העטרה מפני חיתוך בטעות מסמן את הגבול התחתון של החלק הנחתך.

רופאים המבצעים [[מילה (ניתוח)|מילה]] רפואית נוהגים להשתמש במגן מתכת בעל אפשרות לסגירה הדוקה ביותר, המשמש לתפיסת העורלה עד להפיכתה ל[[נמק]] קודם לחיתוכה, בהליך הנמשך כעשר דקות. השימוש במגן המתכת ההדוק נועד לצמצם למינימום את ה[[דימום]] לאחר החיתוך. ההלכה היהודית שוללת את השימוש בטכניקה זו לשם קיום מצוות ברית מילה, כיוון שהמצווה מתקיימת בכריתת העורלה, ואילו בהליך הרפואי העורלה נכרתת רק לאחר שהפכה לנמק ונעשתה 'בשר מת'{{הערה|שם=בhebrewRTL-רפואית|שו"ת מנחת יצחק חלק ה' סימן כד'; שו"ת ציץ אליעזר חלק ח' סימן כט';}}. בנוסף, לדעות מסוימות בהלכה הטפת דם הברית היא חלק מהמצווה, בעוד שהתופסנים מונעים כמעט לגמרי את יציאת הדם{{הערה|שם=בhebrewRTL-רפואית}}. באופן דומה נשלל גם הליך המילה באמצעות [[לייזר]], במהלכו לא יורד דם. החריג היחידי הם תינוקות בעלי הפרעות [[קרישה]] משמעותיות (כגון חולי [[המופיליה]]), הנימולים באופן המבטיח כי לא יאבדו דם במהלך ברית המילה.

=== פריעה ===
הפריעה היא חשיפת ה[[עטרה (פין)|עטרה]] על ידי הסרת שכבת העור הדק שבין העטרה והעורלה, הדבוקה אל העורלה אצל ילודים ("inner preputial epithelium"). היא מוזכרת במשנה, אך אופן ביצועה לא נזכר במשנה או בתלמוד.

====מקור הפריעה====
במקרא לא מוזכר במפורש קיומו של שלב הפריעה, אם כי יש שפרשו שהסיבה ש[[יהושע בן נון|יהושע]] נצטווה למול את בני ישראל "שנית", היא שבהיותם במדבר הם מלו אך לא פרעו. התלמוד הירושלמי לומד את ציווי הפריעה מפרשת המילה שנאמרה לאברהם{{הערה|שם=שבת-יט|{{ירושלמי|שבת|יט|ב}}}}; אך לפי התלמוד הבבלי הפריעה נוספה לברית המילה רק בעת מתן תורה{{הערה|{{ציטוטון|אמר רבה בר יצחק אמר רב: לא ניתנה פריעת מילה ל[[אברהם אבינו]]|{{בבלי|יבמות|עא|ב}}}}}}, ועל כן נתקיימה לראשונה בכניסה לארץ בימי יהושע. יש שביארו{{הערה| בתשובה לקושיא כיצד יהושע חידש הלכה, הרי אין נביא רשאי לחדש דבר שלא נאמר למשה (שבת קד.).}} שאף שהפריעה נאמרה בעל פה כ[[הלכה למשה מסיני]] כמו כל התורה{{הערה|{{בבלי|נדה|מה|א}}}}, מכל מקום דרישת חיוב זה מפסוקי התורה שבכתב נעשתה על ידי יהושע{{הערה|התוספות, על [[S:יבמות עא ב#תוספות|יבמות עא, ב]], דיבור המתחיל: "לא ניתנה פריעת מילה לאברהם אבינו"}}; ויש שנקטו שמסיני נצטוה משה שיעשו פריעה רק כשיכנסו לארץ - והביצוע בפועל היה על ידי יהושע{{הערה|ריטב"א שם}}.

לפי המשנה{{הערה|שבת פרק יט' הלכה ו'}} הפריעה היא חלק משמעותי מברית המילה, ומילה ללא פריעה אינה נחשבת למילה הלכתית. התלמוד הירושלמי{{הערה|שם=שבת-יט}} אף מוסיף שחיוב [[כרת]] על מי שלא נימול חל גם על מי שמל ולא פרע. יש המפרשים{{הערה|שו"ת חתם סופר חלק ב' יו"ד רמט'}} שהכוונה לנימול שנותר ערל, מאחר שטרם נתגלתה עטרתו. אך יש המפרשים{{הערה|פירוש פני משה על הירושלמי שם}}, שהכוונה בגמרא היא למוהל במקרה שהברית חלה בשבת, כך שנעשה [[חילול שבת]] לצורך המילה, בלי לקיים את המצווה. לדבריהם ייתכן שחיתוך העורלה כשלעצמו פוטר את הנימול מחיוב כרת{{הערה|כך מבואר בשו"ת ציץ אליעזר, חלק ה' סימן יד'}}.

פרופ' [[ניסן רובין]] טוען שהפריעה מקשה על 'משיכת עורלה'{{הערה|במאמרו "[http://www.lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=17684 משיכת עורלה ותקנת הפריעה]", בתוך: '''ציון''' נ"ד, א (תשמ"ט), עמ' 105–117 טען רובין "שרק מילה ללא פריעה מאפשרת משיכת עורלה." [[אברהם קורמן]] טען נגדו (בספרו "מושגים בהלכה", פרק כ': "מילה ופריעה") שגם לאחר פריעה תיתכן משיכת עורלה. במאמר נוסף, "[http://books.google.com/books?id=nAfUF2_ClqgC&pg=PA87#v=onepage&q&f=false Brit Milah: A Study of Change in Custom]", טוען רובין שמשיכת העורלה אורכת שנים, וזאת עקב הפריעה וחיתוך מרבי בעור החיצוני}}, ושלשם כך הונהגה, רק בעקבות [[גזירות אדריאנוס]].

====הליך הפריעה====
[[רש"י]] כתב בפירושו על התלמוד{{הערה|([[תלמוד בבלי]], שבת, קל"ג ע"א, ד"ה "ופורעין")}} שהפריעה היא הליך בו "פורעין את העור המכסה ראש הגיד". ה[[רמב"ם]], וה[[שולחן ערוך]] כותבים שמבצעים את הפריעה בעזרת הציפורנים של המוהל: "ואחר כך פורעין את הקרום הרך שלמטה מן העור בצפורן ומחזירו לכאן ולכאן עד שיראה בשר העטרה". לפי מנהג זה, המוהל, שמגדל ציפורן אגודלו במיוחד למטרה זו, מקלף את הקרום הרך שתחת עור העורלה וחושף את העטרה. אולם, לפי מקורות אחרים, כמו תשובות ה[[גאונים]] לרב [[האי גאון]], ניתן לבצע את הפריעה גם בעזרת כלי. בכללי המילה לרבי [[יעקב הגוזר]] נכתב שמנהג [[יהדות סלוניקי|שאלוניקי]] הוא לעשות מילה ופריעה כאחת באיזמל, מחמת אי הנקיות של ציפורן המוהל. כאשר מופרדת שכבת עור זה מהעטרה קודם למילה עצמה (כפי שנעשה על ידי חלק מהמוהלים), מוסרת רוב שכבת עור זה יחד עם העורלה, ועל כן רובו של שלב הפריעה מתבצע יחד עם המילה עצמה, כאשר לאחר מכן מוסרות מעט השאריות שנותרו באמצעות ציפורן, סכין או מספריים.

במילה רפואית מודרנית נהוג להפריד את שכבת עור הפריעה קודם למילה, ועל כן הקרום שתחת העורלה מוסר יחד עמה בעת חיתוך העורלה, בדומה לנהוג אצל חלק מהמוהלים{{הערה|[http://pediatrics.aappublications.org/cgi/reprint/pediatrics;103/3/686.pdf נייר עמדה של איגוד רופאי הילדים האמריקאי] מציין שישנן שלוש טכניקות נפוצות למילה (רפואית) של ולדות, ובין המשותף לשלושתן הוא הפרדת הקרום שתחת העורלה (inner preputial epithelium) מהשכבה החיצונית של ראש הפין (epithelium of the glans), על מנת שבהמשך יכרת יחד עם העורלה}}. בעוד במילה יהודית מוסרות שאריות שכבת עור זו, בהליך הרפואי שכבת העור שנותרת [[תפירה רפואית|נתפרת]] למקום החיתוך על מנת לכסות את פצע החיתוך.

=== מציצה ===
לאחר המילה והפריעה מגיע שלב המציצה. בשלב זה המוהל מוצץ את הפצע עד שיצא ממנו דם. דין המציצה מוזכר ב[[משנה]]{{הערה|(מסכת שבת, פרק יט', משנה ב')}} ובמדרש (כמובא בדברי ה[[רמב"ם]]) אף מובא שכך נהגו [[משה]] רבינו ו[[אהרן הכהן]]{{הערה|[[איגרת השמד]] - מאמר קדוש השם: "כך אמרו חז"ל: משה היה מל ויהושע פורע ואהרן מוצץ ואספו ערלות חמרים חמרים והיה דם מילה מתערב בדם פסח, ובזה היו ראוים ליגאל."}}. ה[[תלמוד]]{{הערה|{{בבלי|שבת|קלג|ב}}}} מבאר שהמציצה נחוצה לשם מניעת סכנה רפואית מהנימול, אך אינו מבאר מהי סכנה זו.

עניין המציצה מוסבר בדברי רבי יעקב הגוזר, מוהל בן המאות ה-12 וה- 13: "מציצה כיצד? אחר הפריעה מיד מכניס את האבר לתוך פיו ומוצץ את הדם בכל כוחו משום שהדם נקרש בפי האמה וסכנה הוא אם אינו מוצץ. כדאמרינן בפ' ר"א: אמר רב פפא אומנא דלא מייץ מעבירין ליה משום דדם נקרש בין האמה והוא סכנה"{{הערה|(זיכרון ברית לראשונים, ברלין תרנ"ב, עמ' 20)}}. מקובל בעדות אשכנז ועדות נוספות שלפני המציצה ממלא המוהל את פיו במעט [[יין]], מקור מנהג זה הוא בדברים שעל פי תורת הקבלה{{הערה|המנהג מוזכר בספר "זוכר הברית" (אוזהאראד-אונגוואר, תרצ"א),יא, יח-יט}}.

הרב ד"ר [[מרדכי הלפרין]] מסביר{{הערה|שם=הלפרין|{{מכון שלזינגר|מרדכי הלפרין|מסורת המציצה – שדה קרב רפואי במלחמת תרבות|17478|'''ספר אסיא''' יא, תשס"ט, עמ' 151–171}}}} את הצורך במציצה ביתר ביאור; לדבריו עורקי הגב של האיבר מתכווצים בעקבות חיתוך העורלה, והדם שנקרש עלול במקרים נדירים לחסום אותם ולהוביל לנמק. יש שהסבירו את פעולת המציצה כשחרור חסימת כלי הדם שנחתכו ואינם מדממים עקב [[התכווצות]] ה[[שריר]] באזור, אך יחלו לדמם לאחר שהשריר יתרפה. לפי הסבר זה, תכלית המציצה היא זיהוי מוקדם של [[שטף דם|שטפי דם]] בלתי נשלטים, לדוגמה עקב [[המופיליה]] בלתי ידועה{{הערה|לפי המוהל ד"ר אריה ולדמן}}.

==== פולמוס המציצה ====
הליך המציצה המסורתי בברית המילה נעשה ישירות בעזרת פיו של המוהל. אולם, בעקבות חשש לסכנות בריאותיות של הידבקות במחלות זיהומיות (לדוגמה [[הרפס]] ו[[איידס]]), הן לתינוק והן למוהל, כתוצאה ממגע ישיר של פי המוהל בפצע הפתוח, יש שמעדיפים מציצה דרך שפופרת סטרילית. סוגיה זאת נדונה בין פוסקי ההלכה במשך יותר מ-150 שנים, החל מאמצע המאה ה-19, על רקע התפתחות מדע הרפואה והמודעות הגוברת לסכנת הזיהומים. כבר בשנות ה-30 של המאה ה-19 הציע [[החת"ם סופר]] להשתמש בספוג במקום מציצה בפה, והצעתו זכתה לפופולריות בקהילות שונות ב[[האימפריה הרוסית|אימפריה הרוסית]]. בשנת 1844 קבע הכנס הרפורמי ב[[בראונשוויג]] כי מעתה ואילך יתבצע טקס ברית המילה ללא מרכיב המציצה כלל, החלטה שעוררה גלי התנגדות חריפים בקרב היהדות המסורתית. עם זאת, ברבע האחרון של המאה נוצרה דעת קהל שהסתייג מביצוע המציצה בפה, ומוהלים בקהילות שונות, כולל ב[[יהדות וילנה|מרכז התורני הגדול בווילנה]], עברו לשימוש בספוג. עם הזמן התפתחו המצאות חדשות, כגון שימוש בשפופרת זכוכית או מכונות לניקוז הדם, אשר זכו לתמיכה גם מרבנים אורתודוקסים כגון ה[[רש"ר הירש]] והרב [[יצחק יעקב ריינס|ריינס]]. למרות ההסכמה כי עצם המציצה היא חובה הלכתית, הפוסקים נחלקו בשאלה האם המציצה בפה היא חלק בלתי נפרד מהמצווה{{ביאור|כעמדתם של מנהיגי חב"ד האדמו"ר [[יצחק דובער שניאורסון]] ו[[יוסף רוזין|הרוגצ'ובר]]}}, היגד רפואי שמקור בתלמוד{{ביאור|כדעתם של הרבנים [[אברהם יצחק הכהן קוק|קוק]] ו[[יחיאל מיכל הלוי אפשטיין|אפשטיין]]}}, או מנהג{{ביאור|כדעתם של הרבנים [[יוסף זכריה שטרן|זכריה שטרן]] ו[[דוד פרידמן (פינסק-קרלין)|דוד פרידמן מקרלין]]}}<ref>{{קישור כללי|אתר=מכון שלזינגר|הכותב=הרב ד"ר [[מרדכי הלפרין]]|כתובת=https://www.medethics.org.il/wp-content/uploads/2020/04/204מסורת-המציצה.pdf|כותרת=מסורת המציצה - הוריה רפואית שטעמה נשכח ושוחזר}}</ref>{{הערה|אלימלך וסטרייך, רועי וסטרייך, [https://law.m.tau.ac.il/sites/law.tau.ac.il/files/media_server/law_heb/dine_israel/published/%25D7%259C%25D7%2593/13_Westreich-Westreich.pdf חכמי הלכה מול אתגרי הרפואה המודרנית במפנה המאה העשרים: פולמוס מציצת הדם בברית המילה במרחב הליטאי], דיני ישראל, כרך לד (תשפ"א), עמ' 483-429{{ש}}המאמר בעברית וזמין לכל להורדה גם [https://www.academia.edu/44979275/Halacha_and_Challenge_of_Modern_Medicine_at_the_Turn_of_the_20th_Century_Sucking_of_the_Blood_in_the_Circumcision_Rite_in_the_Lithuanian_Environment_חכמי_הלכה_מול_אתגרי_הרפואה_המודרנית_במפנה_המאה_העשרים_פולמוס_מציצת_הדם_בברית_המילה_במרחב_הליטאי כאן] (להורדה יש ללחוץ על הכפתור הכחול "download PDF", ואז על הטקסט "no thanks, i'll stay on the free tier", ואז על הכפתור הכחול "Send")}}.

בשנת 2003 הוועדה הבינמשרדית לפיקוח על המוהלים הפיצה חוזר למוהלים, לפיו על המוהל "ליידע את הורי התינוק הנימול בעת ההזמנה לביצוע הברית על שתי האפשרויות לביצוע חובת המציצה, ולהחליט על כך תוך כדי שיתופם בהחלטה"{{הערה|{{הארץ|דן אבן|הרשויות בניו יורק מזהירות ממציצת דם בברית המילה|0000017f-e596-d97e-a37f-f7f75f880000|10 ביוני 2012}}}}, אולם ניסיונות לשכנוע מורי ההוראה של הציבור החרדי להנהיג לכתחילה מציצה באמצעות שפופרת, או בדיקות הרפס שגרתיות למוהלים, לא צלחו. הרב פרופסור [[אברהם שטיינברג]], חבר הוועדה הציבורית לפיקוח על מוהלים בישראל, טען שמניעים פוליטיים ומגמתיים עומדים מאחורי הניסיונות לאסור את המנהג: "השיקול שמנחה את הרבנים אינו אסתטי, אלא חשש סביר לפיקוח נפש. נכון להיום, אנחנו יודעים שקיימת סכנה לתינוק רק במצבים חריגים. למשל, כשלמוהל יש פצע מדמם בפה. אבל הניסיון המצטבר ממאות שנים של מציצה מראה שסטטיסטית הסכנה קטנה הרבה יותר מאשר חציית כביש, למשל"{{הערה|שם=Barkat}}.

בישראל מספר תינוקות בודדים נדבקים מדי שנה בנגיף מהמציצה{{הערה|{{mako|יואב אבן|בגלל המוהל: תינוקות נדבקו בהרפס|2f7d28b1480f361004|news-israel/health-q2_2018|11 ביוני 2018}}}}. סוגיה זו התעוררה ביתר שאת בשנת [[2005]], בעקבות פטירת תינוק מהרפס והדבקת שני תינוקות נוספים על ידי מוהל ב[[ניו יורק]]{{הערה|שם=Barkat|{{הארץ|עמירם ברקת|3 תינוקות מתו אך החרדים בניו יורק מסרבים להפסיק "מציצה" בברית מילה|1.1042166|7 בספטמבר 2005}}}}. לצמצום הסכנה לנימול ולמוהל פרסמה מחלקת הבריאות של [[מדינת ניו יורק]] פרוטוקול למניעת זיהום הרפס בילוד{{הערה|{{מכון שלזינגר|מחלקת הבריאות של מדינת ניו יורק|פרוטוקול למניעת זיהום הרפס בילוד|circumcision-protocol-regarding-the-prevention-of-neonatal-herpes-transmission-פרוטוקול-למניעת-זיהום}}}}. סוגיה זו נתונה במחלוקת בין המוהלים: בעוד חלקם מוצצים ישירות בפה (לאחר חיטוי מסוים), אחרים מוצצים דרך שפופרת סטרילית.

הרב ד"ר [[מרדכי הלפרין]] מתאר את בעיית ההרפס כמצב חדש במגזר החרדי בישראל. לדבריו{{הערה|שם=הלפרין}}, בעבר היו רוב האוכלוסייה נשאים של נגיף ההרפס. ממילא, היו תינוקות יורשים נוגדנים לנגיף מאימותיהם. כיום, בעקבות שיפור בתנאים התברואתיים, ישנו מיעוט משמעותי של נשים צעירות שאינן נושאות את המחלה, ועל כן התינוקות הנולדים להן פגיעים להדבקה בשעת המילה, במקרה של מציצה שנעשית על ידי מוהל החולה בהרפס.

הרב שאול פרבר מ[[מכון עתים]], המספק ייעוץ בטקסי מעגל החיים היהודי, מעריך כי רוב טקסי ברית המילה בישראל, נעשים על ידי מוהלים חרדים, בדרך של מציצה בפה{{הערה|שם=Barkat}}. מאידך, הרב הלפרין טוען{{הערה|שם=הלפרין}} ש"קרוב ל-90% מהבריתות בישראל מתבצעות כיום על ידי תחליף מציצה – שאיבה באמצעות שפופרת", ומצביע על כך ששבעה מקרי ההדבקות בהרפס שהוצגו בפני הוועדה הבינמשרדית לפיקוח על המוהלים, לאחר שקרו בשלוש השנים שקדמו לדיון, התרחשו במגזר החרדי.

בשנת 2020 הודיעו ברבנות הראשית, כי בעקבות [[מגפת הקורונה]], יש לבצע את הליך המציצה בשפופרת. אך הדגישו כי "הנחיה זו בתוקף רק לתקופת המגפה"{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.gov.il/he/departments/policies/hemshech-hanchayot-lamohalim-7nissan|כותרת=המשך הנחיות למוהלים בעקבות נגיף הקורונה - ז' ניסן תש"פ}}}}.

== מהלך הטקס ==
===מנהגים לפני הטקס===
בעדות [[אשכנז]] נוהגים לקיים אירוע מיוחד בליל השבת הראשונה לאחר הולדת התינוק, הנקרא [[שלום זכר]]. באירוע מוזמנים קרובים וידידים לאחל [[מזל טוב]] למשפחת התינוק, מוגש כיבוד, ונאמרים דברי תורה. כמו כן, נהוג לקרוא [[קריאת שמע]] ליד התינוק בלילה לפני הברית, יחד עם ילדים, ולחלק ממתקים לילדים.

אצל ה[[מזרחים|ספרדים]] נהוג לקיים לימוד בלילה שלפני הברית, והוא נקרא "[[ברית יצחק]]".

אצל יוצאי [[בבל]] (עיראק), נוהגים הנשים והילדים להתאסף בבית היולדת ביום השישי ללידה, להכין סוכריות אגוזים ושאר גרעינים קלויים הנקראים שאשה (שש), ולשיר שירים שונים. בערב הברית מתאספים לטקס שנקרא [[עקד אל-יאס|עיקיד אליאס]] ("ברית אליהו"), מביאים כיסא של [[אליהו הנביא]], שמים עליו בשמים ואורות, וקוראים מ[[ספר הזוהר]]. מנהג נוסף הוא הזמנת ילדי השכנים של משפחת התינוק לקרוא [[קריאת שמע על המיטה|קריאת שמע]] עם התינוק בלילה שלפני הברית.

===טקס ברית המילה===
[[קובץ:BRIT MILA.jpg|280px|ממוזער|תינוק בידי סנדקו, היושב על [[כיסא אליהו]]]]

בדקות שלפני הכנסת התינוק נוהגים בעיקר בני [[עדות המזרח]] לשיר [[פיוט]]ים שונים, כגון "יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵינוּ", "אֶעֱרֹךְ מַהְלַל נִיבִי", ועוד.

==== מגיש (קוואטער) ====
{{הפניה לערך מורחב|קוואטר}}
ב[[יהדות אשכנז]] נהוג שאדם אחר הוא אשר מגיש את התינוק לסנדק לפני הברית, טקס זה מכונה "'''כפאטיר'''" או "'''קוואטער'''". לעיתים התינוק מועבר בין מספר אנשים שכל אחד זוכה ב"חיבוק".

עם הכנסת התינוק למקום שבו נערך הטקס, נהוג שהקהל מכריז "ברוך הבא בשם ה'".

==== 'כסא של אליהו' ====
{{הפניה לערך מורחב|כיסא אליהו}}
את התינוק מניחים על כיסא, אשר נקרא "כיסא של אליהו", שמיועד לכך. טעם המנהג הוא ב[[מדרש]] שמובא ב[[ספר הזוהר]] (פרשת לך לך, דף צג ע"א) שמספר שבעקבות דבריו של [[אליהו הנביא]] על הפסקת ברית המילה (מלכים-א יט, יד), הוטל עליו להיות נוכח, כביכול, בכל מעמד של ברית מילה ולהעיד על כך שישראל מקיימים את המצווה, בניגוד לתלונתו. לכן מתקינים כיסא לכבודו.

==== סנדק ====
[[קובץ:Flickr - Government Press Office (GPO) - First born child in Eilat.jpg|שמאל|ממוזער|248px|[[ראש ממשלת ישראל]] [[דוד בן-גוריון]] משמש כסנדק בברית מילה.]]
{{הפניה לערך מורחב|סנדק (יהדות)}}
אחד מהכיבודים החשובים הוא ה'סנדק', אשר תפקידו הוא שהתינוק מונח על ברכיו במהלך מצוות הברית מילה, ישנם קהילות בעיקר אצל ה[[אשכנזים]], שנוהגים לכבד גם בעמידה לברכות - 'סנדק מעומד' ותפקידו הוא להחזיק את התינוק בשעת הברכות בסיום המילה.

==== מוהל ====
{{ערך מורחב|מוהל}}
המוהל הוא האחראי בפועל על ביצוע המילה, הכוללת את חיתוך העורלה ופריעתה והמציצה. מקובל שהמוהל אף אחראי על מהלך טקס ברית המילה כולו.

===ברכות ופסוקים במהלך טקס הברית===
====פסוקים לפני המילה====
האשכנזים נוהגים שהמוהל אומר מספר פסוקים לפני ברית המילה, אחרי [[כסא אליהו]]{{הערה|[https://books.google.co.il/books?id=LMhWAAAAcAAJ&pg=PP215 סדר תפילה כמנהג ספרד],}}{{הערה|{{היברובוקס|הרב [[יעקב עמדין]]|סידור בית יעקב - חלק א|42978|ווארשא, תרמ"א, עמוד 208|עמוד דיגיטלי=208}}}}:
:"לישועתך קויתי ה'. שברתי לישועתך ה' ומצותיך עשיתי. אליהו [[מלאך הברית]] הנה שלך לפניך עמוד על ימיני וסמכני. שברתי לישועתך ה'. שש אנוכי על אמרתך כמוצא שלל רב. שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול. אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך נשבעה בטוב ביתך קדוש היכלך."

כנגד נוסח זה יצא [[יהודה אידל שרשבסקי]] שטען שלא הגיוני להתפלל ל[[אליהו הנביא]] ולבקש ממנו עזרה, שכן יש להתפלל רק לה'{{הערה|{{הכרמל||טהרת הקודש|18620214|7}}; {{הכרמל||המשך|18620221|8}}}}. בעקבות זאת, שיער שלום יצחק רפפורט שהמילים "אליהו מלאך הברית" אינם במקומם והיו צריכים לבוא אחרי המלים "זה הכיסא של אליהו". בהתאם, הבקשה היא לה' ולא לאליהו{{הערה|{{הכרמל||מכתב|18620328|9}}}}. הצעה אחרת, של [[יעקב רייפמן]], הייתה שמילה "שלך" אינה אלא "שלח", והבקשה היא לה' שישלח את אליהו לראות שעם ישראל שומרים את המצוות{{הערה|{{המליץ||מכתב|18620731|16}}; {{המליץ||המשך|18620807|9}}}}. בספר "קיצור שני לוחות הברית" מופיע נוסח אחר: "אליהו מלאך הברית זהו כיסא שלך, הנה הכיסא לפניך עמוד נא לימיני וסמכני"{{הערה|{{היברובוקס|מיכל אפשטיין|קיצור שני לוחות הברית, הלכות מילה|42571|פרנקפורט דמיין, תפ"ד, דף ל'|עמוד דיגיטלי=91}}{{ש}}{{היברובוקס|מיכל אפשטיין|קיצור שני לוחות הברית, הלכות מילה|43028|מהדורת אמשטרדם, תפ"ב, דף מ'|עמוד דיגיטלי=81}}}}.

==== ברכות המילה ====
===== 'על המילה' ו'להכניסו בבריתו של אברהם אבינו' =====
לפי מנהג האשכנזים המוהל מברך "על המילה", ואבי הבן מברך ברכת "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו". לפי מנהג הספרדים, וכן נוהגים רוב האשכנזים בארץ ישראל, אבי הבן מברך גם [[ברכת שהחיינו|ברכת "שהחיינו"]], בעוד שלפי מנהג אשכנז המקורי, וכן נהוג ברוב קהילות האשכנזים בחוץ לארץ, לא נוהגים לברך ברכה זו חוץ מבן הבכור שחייב בפדיונו{{הערה|שו"ע יו"ד רסה:ז, ורמ"א שם.}}.

לפי מנהג הספרדים, יושב הסנדק על כיסא אליהו ומחזיק עליו את התינוק, ומברך מיד לאחר הברכה הראשונה, "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו". הקהל עונה לברכה זו "כשם שהכנסתו לברית, כך תזכה להכניסו לתורה ולמצוות ולחופה ולמעשים טובים".

===== אשר קידש ידיד מבטן =====
לאחר מכן מברך אחד הנוכחים את ברכת "אשר קידש ידיד מבטן", המברכת על ה[[ברית (מקרא)|ברית]] שנכרתה בין ה' לעם ישראל ומקוימת במעשה המילה. הברכה חותמת ב"ברוך אתה ה' כורת הברית"{{הערה|{{בבלי|שבת|קלז|ב}}.}}. נוהגים לברך ברכה זו על כוס [[יין]], ולהקדים לה את [[ברכת בורא פרי הגפן]]{{הערה|{{טור|יורה דעה|רסה}}.}}. יש נוהגים להוסיף לכך גם [[ברכות הריח|ברכת בורא עצי בשמים]] על [[הדס]] או צמח ריחני אחר{{הערה|{{שולחן ערוך|יורה דעה|רסה|א}}.|שם=שוע רסה}}. ברכה זו נוהגת רק במילה של ילד יהודי, בברית מילה הנערכת בעת [[גיור]] מחליפה אותה ברכה אחרת{{הערה|{{שולחן ערוך|יורה דעה|רסח|ה}}; וראו גם {{שולחן ערוך|יורה דעה|רסז|יב}}.}}.

אחר הברכות נאמרת תפילה לבריאות הילד ולהצלחתו, ונהוג שאז מוכרז [[שם פרטי|שמו]] לראשונה. מנהג מתן השם ביום המילה מתועד לראשונה בסוף ימי בית שני<ref>בתיאור {{קישור שפה|2=Circumcision of Jesus|3=מילת ישו}} ב{{ברית חדשה|לוקאס|ב|21|ללא=שם}} (וכמו כן בתיאור מילת יוחנן המטביל ב{{ברית חדשה|לוקאס|א|59|ללא=שם}}). ראו בצלאל פורטן, '''[[אנציקלופדיה מקראית]] כרך ח'''', מוסד ביאליק, 1982, ערך "שם, שמות עצם פרטיים בישראל, [ב] – מתן שמות בישראל", עמ' 37 ({{כותר|96414686}})</ref>. בתוך התפילה מוזכר הפסוק (יחזקאל טז, ו) "ואומר לך בדמיך חיי", וכשקוראים פסוק זה טובל המוהל את אצבעו בכוס היין, ומטפטף לפי התינוק{{הערה|שם=שוע רסה}} פעמיים{{הערה|{{שולחן ערוך|יורה דעה|רסה|א|מפרש=שפתי כהן}}}}.

=== סיום טקס הברית ===
הטקס מסתיים, לעדות הספרדים – ב[[קדיש]], ולפי מנהג אשכנז המזרחי – בתפילת [[עלינו לשבח]]. אחר כך מתקיימת [[סעודת מצווה]].

על פי רוב, ברית המילה מתבצעת כיום ב[[בית כנסת|בתי כנסת]] או ב[[אולם אירועים|אולמות אירועים]]. לרוב הטקס פומבי ונערך בנוכחות קרובי משפחת היילוד ומכרים. בקרב חילונים בישראל יש המפרידים בין ברית המילה עצמה, שנערכת בהרכב משפחתי מצומצם ולעיתים בבית החולים, לבין מסיבת הברית, שנערכת מספר שבועות מאוחר יותר.

===פיוטים===
בקהילות האשכנזים, מקובל שאם חלה ברית המילה ביום שאומרים בו [[סליחות]], מוסיפים פיוטי סליחות העוסקים בברית מילה, ביניהם הפיוט [[זכור ברית אברהם#השפעת הפיוט|זכור ברית דמילה]], או שורה ראשונה של פיוט זה. הפיוטים הספציפיים השתנו ממנהג למנהג. נוהגים להוסיף פיוט זה או חלק ממנו גם בברית שחל בראש השנה (בברכת זכרונות).

אם ברית המילה חלה בשבת, אומרים [[פיוט#יוצרות|יוצרות]] מיוחדים ל[[ברכות קריאת שמע]] ב[[תפילת שחרית]], ביניהן (לפי מנהג אשכנז המזרחי) הגאולה [[יום ליבשה]] של [[ריה"ל]]{{הערה|ראה למשל [[s:סידור/נוסח אשכנז/שבת/ברכות קריאת שמע לשבת ברית מילה (מערבי)|יוצר לברית מילה]] שחיבר ה[[אליעזר בן נתן|ראב"ן]] ומקובל במנהג אשכנז המערבי.}}, ולפי מנהג אשכנז המערבי אומרים גם פיוט [[אלהיכם (סוג פיוט)|אלהיכם]]. פיוטים אלה נאמרים במקורם רק כשהברית בשבת; ביום חול לא נהוג לומר פיוטים אלה. במרבית הקהילות היום לא נהוגים כיום פיוטים אלה, אך את יום ליבשה מקובל לזמר במהלך ה[[סעודה]], אף אם לא אמרוהו בתפילה.

נוסף על כך, נוהגים פיוטים מיוחדים ל[[ברכת המזון]] של סעודת ברית מילה (אפילו כשחל ביום חול): במנהג אשכנז המזרחי אומרים את הפיוט "[[נודה לשמך]]" ל[[זימון]]{{הערה|אינו נהוג במנהג המערבי.}}, ופיוט "[[פיוט הרחמן|הרחמן]]". בקהילות אשכנז המערביות ישנו פיוט אף לברכת המזון עצמה, "[[אלהים צוית לידידך בחירך]]", מאת רבי [[אפרים בן יעקב מבון|אפרים מבונא]], ואומרים אף הן נוסח "הרחמן" מיוחד, אבל שונה ממנהג אשכנז המזרחי.

בקהילות הספרדים מקובל לפייט בתחילת הטקס את הפיוטים "[[לכבוד חמדת לבבי]]" ו"[[יהי שלום]]".

==שיקולים רפואיים ותרבותיים==
===סיכון לעומת תועלת רפואית===
{{ערך מורחב|ערך=[[מילה (ניתוח)#תופעות הנובעות מהמילה|מילה]]}}

יש המבצעים את ניתוח המילה למטרות רפואיות. מחקרים שבוצעו באפריקה העלו שמילה מפחיתה משמעותית את סיכוני ההדבקה ב-[[HIV]] ב[[יחסי מין]] [[הטרוסקסואל]]ים, וכן שמילה מפחיתה את הסיכון גם למחלות מין נוספות{{הערה|{{ynet|ד"ר איתי גל|ברית מילה מגינה גם על נשים מפני איידס|3214380|12 בפברואר 2006}}}}. כמן כן, מחקר [[מטא-אנליזה]] הראה כי מילת פעוטות מפחיתה בכ-87% את הסיכון לדלקות בדרכי השתן, והסיק שעל כל 111 ילדים שנימולים נחסכת דלקת אחת בדרכי השתן{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/15890696|הכותב=Singh-Grewal D1, Macdessi J, Craig J.|כותרת=Circumcision for the prevention of urinary tract infection in boys: a systematic review of randomised trials and observational studies.|אתר=[[PubMed]]|תאריך=2005}}}}. מטא-אנליזה אחרת העריכה את הסיכון של ערלים ושל נימולים לחלות בדלקת לאורך כל חייהם, והסיקה שעל כל 4.29 ילדים שנימולים נחסכת דלקת אחת בדרכי השתן{{הערה|Morris, B., Wodak, A., Mindel, A., Schrieber, L., Duggan, K., Dilley, A., Willcourt, R., Lowy, M., Cooper, D., Lumbers, E., Russell, C. and Leeder, S. (2012) {{צ-מאמר|שם=Circumcision and Lifetime Risk of Urinary Tract Infection: A Systematic Review and Meta-Analysis|כתב עת=The Journal of Urology|שנת הוצאה=2013-06|קישור=https://www.auajournals.org/doi/abs/10.1016/j.juro.2012.11.114|מחבר=Brian J. Morris, Thomas E. Wiswell}} Open Journal of Preventive Medicine, 2, 79-92. doi: 10.4236/ojpm.2012.21012.|כיוון=שמאל}}. מאידך, הניתוח כרוך בכאבים ובסיכון לסיבוכים נדירים בטווח הקצר הכוללים דימום מתמשך, זיהום או פגיעה במבנה הפין וכן סיבוכים בטווח הארוך כגון תסביב הפין, עורלה עודפת, [[היצרות פתח השופכה]] או [[עקמת הפין]]{{הערה|מחקר רב-מרכזי שבוצע בישראל על אודות סיבוכי מילה {{צ-מאמר|שם=Complications of circumcision in Israel: a one year multicenter survey|עמ=368–370|כתב עת=The Israel Medical Association journal: IMAJ|כרך=7|שנת הוצאה=2005-06|קישור=https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/15984378/|מחבר=Jacob Ben Chaim, Pinhas M. Livne, Joseph Binyamini, Benyamin Hardak, David Ben-Meir, Yoram Mor}}}}. רוב הסיבוכים קלים וברי תיקון וסיבוכים קשים נדירים למדי{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC3253617|הכותב=Aaron J. Krill, Lane S. Palmer and Jeffrey S. Palmer|כותרת=Complication of Circumcision|אתר=[NCBI]|תאריך=2011}}}}. בישראל, פחות מאחד מאלף תינוקות מפונים לבית חולים בעקבות ברית המילה{{הערה|"[http://www.kan.org.il/Item/?itemId=25333 43 תינוקות בשנה מגיעים לבתי חולים בעקבות סיבוכים בברית מילה]", כתבה באתר [[תאגיד השידור הישראלי]]}}. האקדמיה האמריקאית לרופאי ילדים (AAP) פרסמה בשנת 2012 [[נייר עמדה]] לפיו התועלות הבריאותיות של מילת תינוקות עולות על הסיכונים, אולם אין די בהם בשביל להמליץ על מילת כל הילדים, ויש להותיר את ההחלטה בידי ההורים{{הערה|[http://pediatrics.aappublications.org/content/130/3/585.full?sid=0fd76a3f-2ca9-4069-9960-8c889def313a Circumcision Policy Statement] באתר AAP}}.

מילת מבוגרים היא ניתוח מסובך יותר ממילת תינוקות, הן בשל חוסר ההתאמה של המכשור הסטנדרטי, והן בשל הצורך בתפירת החתכים בשביל למנוע את פתיחתם בעת 'תפיחת פין לילית' או [[זקפה]] אחרת. לפי חוזר [[משרד הבריאות]] שעובד בתיאום עם [[הרבנות הראשית]] באמצעות הוועדה הבין משרדית לפיקוח על מוהלים, מוהלים שאינם רופאים אינם מוסמכים לבצע ברית של מי שעבר את גיל חצי שנה, והממונה על הבריתות ברבנות הראשית מפנה את הנימול לבתי חולים שאושרו מטעם הוועדה, לביצוע הברית על ידי כירורגים שאושרו על ידי הוועדה לאחר שעברו הכשרה הלכתית{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.health.gov.il/hozer/mr12_2003.pdf|הכותב=יהודה ברוך, ראש מנהל הרפואה|כותרת=בריתות מילה למבוגרים|אתר=מינהל הרפואה, משרד הבריאות|תאריך=2003}}}}.

===התנגדות לביצוע המילה===
{{הפניה לערך מורחב|התנגדות למילה}}
ישנם מתנגדים לברית המילה, התופסים אותה כפעולה מיותרת הפוגעת בשלמות היילוד וגורמת לכאב, לעיתים תוך צידוד בנזקים אפשריים מהתהליך. אחרים טוענים כי אין להם בעיה עם ההליך עצמו כל עוד הוא נעשה בבגרות מתוך בחירה מודעת של העובר אותו (למשל מבחינה אסתטית). כמו כן מעצם היותו טקס דתי. בשנת 1998 הוגשה ל[[בית המשפט הגבוה לצדק]] עתירה שדרשה להוציא אל מחוץ לחוק את ברית המילה בנימוק של "פגיעה ב[[חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו]]". העתירה [[דחייה על הסף|נדחתה על הסף]]{{הערה|[https://web.archive.org/web/20160322025459/http://www.britmila.org.il/?p=27 נוסח העתירה, תגובות ופסק הדין], בתצלום-חטף (snapshot) של אתר עמותת בן שלם, שנשמר ב[[ארכיון האינטרנט]] בתאריך 22 במרץ 2016}}.

באוקטובר [[2013]] הצהירה האספה הפרלמנטרית של [[מועצת אירופה]], כי היא מודאגת במיוחד מ"הפרות מסוימות של שלמותם הפיזית של ילדים", שהתומכים בהם מציגים אותם כמועילות לילדים חרף "עדויות ברורות להפך מכך" ומנתה ביניהם "מילת זכרים צעירים מסיבות דתיות". המועצה קראה למדינות החברות "להגדיר בבירור את התנאים הרפואיים, הסניטריים והאחרים אותם יש לוודא עבור מנהגים הרווחים בקהילות דתיות מסוימות, כגון מילתם הבלתי מוצדקת מבחינה רפואית של זכרים צעירים"{{הערה|[http://assembly.coe.int/nw/xml/XRef/Xref-XML2HTML-en.asp?fileid=20174&lang=en נוסח ההצהרה המלא]}}. בתגובה, [[משרד החוץ]] הישראלי הכריז שההחלטה היא "בגדר התקפה בלתי נסבלת הן על המסורת הדתית המכובדת והעתיקה שעומדת בתשתיתה של תרבות אירופה, והן על הרפואה המודרנית וממצאיה" ו-"מביאה לליבוי רוחות השנאה והגזענות באירופה."{{הערה|{{nrg|אריאל כהנא|"איסור ברית המילה – כתם מוסרי על אירופה"|511/213|4 באוקטובר 2013|1|2}}}} במכתב ל[[נשיא מדינת ישראל]], מזכ"ל המועצה הדגיש "שהמועצה הפרלמנטרית של אירופה היא גוף מייעץ אשר לא מייצג את עמדתה הכללית של מועצת אירופה כולה."{{הערה|{{ערוץ7|ישי קרוב|מזכ"ל מועצת אירופה: לא תיאסר ברית מילה|263463|9 באוקטובר 2013}}}} בעקבות מאמצי שכנוע מצד ארגונים יהודיים{{הערה|{{ynet|קובי נחשוני|מועצת אירופה חזרה בה: המילה לגיטימית|4706276|2 באוקטובר 2015}}}}, בספטמבר 2015 קיבלה האספה החלטה מתוקנת, שאינה מגדירה את המילה כהפרה של שלמות הילד או כבלתי מוצדקת מבחינה רפואית{{הערה|[http://assembly.coe.int/nw/xml/XRef/Xref-XML2HTML-en.asp?fileid=22199&lang=en נוסח ההצהרה המלא]}}.

מבין מתנגדי ברית המילה, יש העורכים במסגרת מסיבת קבלת הפנים לתינוק או לתינוקת טקס אלטרנטיבי בשם [[ברית שלום (טקס)|ברית שלום]], שמטרתו הצעת חלופה סמלית למילת הבשר או הבעת הסתייגות מברית המילה המסורתית.

===מילת מתים===
{{הפניה לערך מורחב|מילת מתים}}
על פי ההלכה{{הערה|{{שולחן ערוך|יורה דעה|רסג|ה}}}} תינוק שנפטר לפני שהספיקו למולו, יש לבצע בו את הברית לפני הקבורה. בברית זו אין פריעה ולא מברכים עליה. מספר נימוקים נאמרו למצווה זה, ויש שכתבו שאין צורך בברית זו{{הערה|ראו בהרחבה אצל [[אברהם (רמי) ריינר]], [https://www.jstor.org/stable/24121664?refreqid=excelsior%3Aa09dc1fb99ba5ce4e8683314a8de111b מילת יילודים מתים: מנהג, הלכה, גאוגרפיה והיסטוריה ומה שביניהם]. בתוך: ציון עט,ד (תשעד) 453-475}}.

===זבד הבת===
{{ערך מורחב|זבד הבת}}
לרגל לידת בת, יש העורכים אירוע חלופי לסעודת המצווה או למסיבת הברית, המכונה בשם “בריתה” או “זבד הבת”. באופן מסורתי, זהו טקס דתי המשלב תפילות ופיוטים מיוחדים. כיום המנהג לערוך בריתה התפשט לחוגים נוספים, ולא תמיד הוא נושא אופי טקסי או דתי. בריתה אינה כוללת [[מילה (ניתוח)|מילה]].

==ראו גם==
* [[מילה (ניתוח)]]
* [[צלקת המילה]]
* [[ח'יתאן]] (מילה באסלאם)
* [[ברית שלום (טקס)]]
* [[שלום זכר]]
* [[ברית יצחק]]

==לקריאה נוספת==
* אסף טבקה ואור סדן "הסמכה למילה: ברית מילה, בית הדין הרבני וסמכות שיפוט עניינית - ניתוח דיוני" '''המשפט ברשת: זכויות אדם''' גיליון 20, עמ' 4 (2014).
* [[ניסן רובין]], '''ראשית החיים - טקסי לידה, מילה ופדיון הבן במקורות [[חז"ל]]''', [[הוצאת הקיבוץ המאוחד]], 1995.
* [[יורם בילו]], "ממילה למלה: ניתוח פסיכו-תרבותי של הבניית זהות גברית בטקסי ילדות בחברה החרדית". '''[[אלפיים (כתב עת)|אלפיים]]: כתב עת רב-תחומי לעיון, הגות וספרות''' 19 (תשס) 16-46.
* איציק שי, "האם התקיים מנהג המילה ב[[פלשת]] ב[[תקופת הברזל בארץ ישראל|תקופת הברזל II]]", '''ארץ ישראל - ספר [[אמנון בן תור]]''', כרך ל, הוצאת [[החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה]], 2011, עמ' 413–418

==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקישיתוף=Category:Brit milah|שם ויקישיתוף=ברית מילה|ויקימילון=ברית מילה|ויקיטקסט=קטגוריה:ברית מילה}}
* {{מכון שלזינגר|[[אברהם שטינברג]]|מילה|re011022a|מתוך [[אנציקלופדיה הלכתית רפואית]]}}

'''מידע על הליך ברית המילה'''
* {{מטח||ברית מילה|5653}}
* [http://www.itim.org.il/?CategoryID=349 ברית מילה], באתר מכון עתים - ייעוץ ומידע במעגל החיים היהודי

'''מאמרים הלכתיים'''
* {{פניני הלכה|ברית מילה|11/11-08}}
* אסופת מאמרים בנושא [http://asif.co.il/?page_id=5610 מילה], באתר [[ספריית אסיף|אסיף]]

'''פולמוס על ברית המילה'''
* [http://www.kahal.org/ קה"ל - קהילת הורים לילדים שלמים (לא נימולים)]
* {{הארץ|נטע אחיטוב|ברית דמים|1.1731195|14 ביוני 2012}}
* {{הארץ|שמעון גליק|האמת על ברית המילה|1.2217293|15 בינואר 2014}}
* {{mako|יובל אביבי|המילה האחרונה|3a02a32fbf32051006|men-weekend|1 באוקטובר 2015}}
* {{פסיכולוגיה עברית|יעל שחר|ברית מילה - מילה גסה?|3390|22 בפברואר 2016}}
* {{הארץ|יגאל בן-נון|הגיע הזמן לברית מוסרית במקום מילה|1.4493562|83 באוקטובר 2017}}

'''פולמוס המציצה'''
* {{אוצר החכמה|[[חיים חזקיהו מדיני]]|שדי חמד - קונטרס המציצה והמילואים|620280|ורשה: 1902}}
* {{היברובוקס|משה ליב יוסף שלזינגר|קונטרס מציצה|34869|פרשבורג: תר"ס}}
* {{אוצר החכמה|הרב [[סיני שיפר]] (תורגם על ידי נכדו הרב [[סיני אדלר]])|מצות המציצה|8925|ירושלים: תשכ"ו}}
* מרדכי הלפרין, [http://www.daat.ac.il/daat/refua/brite-4.htm מציצה ורחיצה בחמין לאחר ברית מילה], באתר "[[דעת (אתר אינטרנט)|דעת]]"
* {{הארץ|יאיר אטינגר|אחד בפה, אחד בלב: הקרב על מציצת הדם בברית המילה|1.1798386|10 באוגוסט 2012}}

==ביאורים==
{{ביאורים}}

== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}

{{מצוות ומנהגים יהודיים}}
{{ספר בראשית}}
{{הבהרה הלכתית}}

{{בקרת זהויות}}

[[קטגוריה:ברית מילה|*]]
[[קטגוריה:יהדות]]
[[קטגוריה:תרי"ג מצוות]]
[[קטגוריה:מצוות עשה]]
[[קטגוריה:מצוות הנוהגות בזמן הזה]]
[[קטגוריה:אירועים משפחתיים]]
[[קטגוריה:טקסי מעבר]]
[[קטגוריה:אברהם]]
[[קטגוריה:מילה (ניתוח)]]
[[קטגוריה:סמלים יהודיים]]
[[קטגוריה:רפואה והלכה]]
[[קטגוריה:בריתות במקרא]]
[[קטגוריה:פרשת לך לך]]
[[קטגוריה:פרשת תזריע]]
[[קטגוריה:חייבי כרת]]