הצגת המקור של הדף "במה (פולחן)"

[[קובץ:The Bull Site.png|ממוזער|[[אתר הפר]], במה ישראלית קדומה מ[[תקופת ההתנחלות]]. נוף ההרים הרבים מהאתר מבטא את מקומם החשוב של הרים באידאולוגיה הדתית הכנענית והישראלית הקדומה<ref>{{צ-מאמר|מחבר=[[עמיחי מזר|Amihai Mazar]]|שם=The "Bull Site": An Iron Age I Open Cult Place|כתב עת=Bulletin of the American Schools of Oriental Research|שנת הוצאה=1982|עמ=33|doi=10.2307/1356477|קישור=https://www.jstor.org/stable/1356477}}</ref>]]
[[קובץ:Gezer-Stone-steles.jpg|ממוזער|במה{{הבהרה|מנין שזאת הייתה במה, ולא פשוט מרחב מקודש?}} ומצבות ב[[תל גזר]]]]
'''במה''' היא אתר פולחני גבוה, [[מיתולוגיה כנענית|כנעני]] ו[[הדת הישראלית הקדומה|ישראלי קדום]], באוויר הפתוח.<ref name=":0">{{צ-מאמר|מחבר=Amihai Mazar|שם=The "Bull Site": An Iron Age I Open Cult Place|כתב עת=Bulletin of the American Schools of Oriental Research|שנת הוצאה=1982|עמ=39|doi=10.2307/1356477|קישור=https://www.jstor.org/stable/1356477}}</ref> בין חפצי הפולחן שיכלה הבמה להכיל נמנים לרוב [[מצבה|מצבות]], [[מזבח|מזבחות]], מזבחות [[קטורת]], [[צלמית (ארכאולוגיה)|צלמיות]] ועצי קודש (בפרט עצי [[אשרה (אלה)|אשרה]]).<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Joan E. Taylor|שם=The Asherah, the Menorah and the Sacred Tree|כתב עת=Journal for the Study of the Old Testament|כרך=20|שנת הוצאה=1995-06|עמ=41|doi=10.1177/030908929502006602|קישור=http://journals.sagepub.com/doi/10.1177/030908929502006602}}</ref> הבמה לעיתים הייתה על גבי הרים, ולעיתים בתוך יישובים.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Amihai Mazar|שם=The "Bull Site": An Iron Age I Open Cult Place|כתב עת=Bulletin of the American Schools of Oriental Research|שנת הוצאה=1982|עמ=39–40|doi=10.2307/1356477|קישור=https://www.jstor.org/stable/1356477}}</ref> מתחמי קודש אלה והפולחן בהם החלו להיות מוקעים בממלכת יהודה ב[[רפורמת ריכוז הפולחן ביהודה|רפורמת ריכוז הפולחן במקדש]].<ref name=":0">{{צ-מאמר|מחבר=Amihai Mazar|שם=The "Bull Site": An Iron Age I Open Cult Place|כתב עת=Bulletin of the American Schools of Oriental Research|שנת הוצאה=1982|עמ=39|doi=10.2307/1356477|קישור=https://www.jstor.org/stable/1356477}}</ref>

לפי [[ההלכה היהודית]], הקרבת הקורבנות בבמה הייתה מותרת בתקופות מסוימות, ולאחר שנבנה [[בית המקדש]] ב[[ירושלים]] נאסרה כליל.

==מקור השם==
המלה "במה" משמעה במקרא בקירוב "גב" ("על במתי ארץ" – על גבי הארץ; "על במותימו תדרוך" – על גביהם, על גופותיהם תדרוך), מקבילה ל"במת" ב[[אוגריתית]] ול־bamtu ב[[אכדית]];<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Lisbeth S. Fried|שם=The High Places (Bāmôt) and the Reforms of Hezekiah and Josiah: An Archaeological Investigation|כתב עת=Journal of the American Oriental Society|כרך=122|שנת הוצאה=2002|עמ=437–438|doi=10.2307/3087515|קישור=https://www.jstor.org/stable/3087515}}</ref><ref>{{צ-מאמר|מחבר=ט"ל פנטון|שם=שאלות הכרוכות בעדות הספרות האוגריתית על אוצר המלים של המקרא|כתב עת=לשוננו|כרך=מד|שנת הוצאה=1980|עמ=271–272|קישור=https://www.jstor.org/stable/24352659}}</ref> ומשם המלה "במה" למקום פולחן: "מזבחים בבמות" – מזבחים על גבי ההרים והגבעות.<ref>{{עלילות האלים|117}}</ref> המילה האכדית bamâtu (המופיעה תמיד בריבוי) משמעה "מישור או ארץ פתוחה", והביטוי bamâtu ša šadi מקביל לביטוי המקראי "במתי ארץ".<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Lisbeth S. Fried|שם=The High Places (Bāmôt) and the Reforms of Hezekiah and Josiah: An Archaeological Investigation|כתב עת=Journal of the American Oriental Society|כרך=122|שנת הוצאה=2002|עמ=437–465|doi=10.2307/3087515|קישור=https://www.jstor.org/stable/3087515}}</ref> המילה "במות" אף ניתנה כשם מקום ({{תנ"ך|במדבר|כא|יט|קצר=כן|ללא=ספר}} – המזוהה לפי החוקרים עם במות [[בעל (אל)|בעל]],{{הערה|{{תנ"ך|במדבר|כג|יד|קצר=כן}}, שם, {{תנ"ך|במדבר|כג|יח|ללא=פרק|קצר=כן}}}} שביחס למיקומה יש דעות שונות{{הערה|'במות בעל', '''אנציקלופדיה מקראית''', עמ' 153.}}). בהקשר פולחני, "במה" היא פשוט "מקום גבוה".<ref name=":0">{{צ-מאמר|מחבר=Amihai Mazar|שם=The "Bull Site": An Iron Age I Open Cult Place|כתב עת=Bulletin of the American Schools of Oriental Research|שנת הוצאה=1982|עמ=39|doi=10.2307/1356477|קישור=https://www.jstor.org/stable/1356477}}</ref><ref>{{צ-מאמר|מחבר=Joan E. Taylor|שם=The Asherah, the Menorah and the Sacred Tree|כתב עת=Journal for the Study of the Old Testament|כרך=20|שנת הוצאה=1995-06|עמ=36|doi=10.1177/030908929502006602|קישור=http://journals.sagepub.com/doi/10.1177/030908929502006602}}</ref>

==בהיסטוריה==
עד [[רפורמת יאשיהו]], הפולחן בבמות היה חלק חשוב ולגיטימי מהפולחן ב[[הדת הישראלית הקדומה|דת הישראלית הקדומה]].<ref name=":0">{{צ-מאמר|מחבר=Amihai Mazar|שם=The "Bull Site": An Iron Age I Open Cult Place|כתב עת=Bulletin of the American Schools of Oriental Research|שנת הוצאה=1982|עמ=39|doi=10.2307/1356477|קישור=https://www.jstor.org/stable/1356477}}</ref> הספרות המקראית המאוחרת לימים אלה מוקיעה את הבמות. [[חוקר המקרא]] [[יוליוס ולהאוזן]] העלה לראשונה את הסברה, שבמשך רוב ימי המקדש הראשון איסור הבמות לא היה ידוע כלל. הוא הסביר שהמהפכה שחולל המלך יאשיהו ב[[ריכוז הפולחן]] בבית המקדש נעוצה ב[[מציאת ספר התורה בימי יאשיהו|גילויו של "ספר התורה" במקדש בימיו]],{{הערה|1={{תנ"ך|מלכים ב|כב|ח}}}} והכוונה, לדבריו, ל[[ספר דברים]], בו מופיע איסור ההקרבה בבמות. מכך, בין השאר, הסיק שיש לתארך את זמן כתיבתו של ספר דברים לשלהי ימי [[בית המקדש הראשון]].

בספר [[שמואל]], המספר על [[תקופת השופטים]] ומלכות [[שאול]] ו[[דוד]], מסופר במקומות רבים על הקרבת קורבנות ב[[במה]], גם על ידי [[שמואל הנביא]] או בהוראתו, והכתוב מתאר זאת באופן חיובי. הדבר מוסבר בתחילת ספר מלכים:
{{ציטוטון|רַק הָעָם מְזַבְּחִים בַּבָּמוֹת, כִּי לֹא נִבְנָה בַיִת לְשֵׁם יהוה עַד הַיָּמִים הָהֵם.|{{תנ"ך|מלכים א|ג|ב|קצר=כן}}}}.
הכתובים מציינים שהבמות היו פעילות כמעט לכל אורך תקופת [[בית המקדש הראשון]]. הפסוק "רק הבמות לא סרו, עוד העם מזבחים ומקטרים בבמות", חוזר ונשנה ב[[ספר מלכים]] בפרשיות הסיכום של רוב מלכי יהודה, ומודגש בכתובים שמדובר בבמות להקרבת קורבנות לה'.{{הערה|1=לראשונה מוזכר הנושא באשר לתולדות המלך [[אסא]] ({{תנ"ך|מלכים א|טו|יד|קצר=כן}}); לאחר מכן חוזר הפסוק אצל כל מלכי יהודה שהיו עובדי יהוה, ולא באלה שעבדו אלים אחרים, שעליהם אין טעם לומר שהיו גם במות ליהוה. על המלך מנשה, שתחילה עבד אלים רבים ולאחר מכן צמצם את הפולחן ליהוה בלבד, מציין הכתוב ({{תנ"ך|דברי הימים ב|לג|יז|קצר=כן}}): "אֲבָל עוֹד הָעָם זֹבְחִים בַּבָּמוֹת, רַק ליהוה אֱלֹהֵיהֶם".}}

שני המלכים היחידים שעליהם נאמר שעסקו בהפסקת ההקרבה בבמות הם [[חזקיהו]]{{הערה|שם=מלכים ב|1={{תנ"ך|מלכים ב|יח|ד}} ושם {{תנ"ך|מלכים ב|יח|כב|ללא=פרק}}.}} ו[[יאשיהו]],{{הערה|1={{תנ"ך|מלכים ב|כג}}}} בשלהי ימי הבית הראשון. בדרום-מערב [[ירושלים]] מצויות [[תל]]וליות אבנים ועפר שנוצרו בידי אדם ללא רבדים, המכונות [[רגמים בדרום מערב ירושלים|רגמים]]. בחפירה יסודית שבה הוסרה כל הערמה מאחד הרגמים, הם תוארכו לתקופת [[מלכי יהודה]] – המאות [[המאה ה-8 לפנה"ס|השמינית]] ו[[המאה ה-7 לפנה"ס|השביעית לפנה"ס]]. בתחתית הרוגם נתגלה מבנה וסמוך לו שרידי שרפה. משערים שהרוגם הוא אתר קבורה ו[[גניזה]] של במה, מימי יאשיהו.

ב[[מצבת מישע]] מספר [[מישע]] מלך [[מואב]] שהוא עשה "במת" (במה) ל[[כמוש]]; גם [[ישעיהו]] סיפר שבמואב היו במות ({{תנ"ך|ישעיהו|טו|ב|ללא=ספר|קצר=כן}}; {{תנ"ך|ישעיהו|טז|יב|ללא=ספר|קצר=כן}}).<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Lisbeth S. Fried|שם=The High Places (Bāmôt) and the Reforms of Hezekiah and Josiah: An Archaeological Investigation|כתב עת=Journal of the American Oriental Society|כרך=122|שנת הוצאה=2002|עמ=422|doi=10.2307/3087515|קישור=https://www.jstor.org/stable/3087515}}</ref>

== בהלכה היהודית ==
הקרבת הקורבנות בבמה הייתה מותרת על פי ה[[הלכה]] בתקופות מסוימות, ולאחר שנבנה בית המקדש ב[[ירושלים]] נאסרה כליל. בזמן שהיו הבמות מותרות, יש להבדיל בין '''במת יחיד''' של אדם פרטי לבין '''במת ציבור''' או '''במה גדולה'''{{הערה|1={{תנ"ך|מלכים א|ג|ד}}}} המשמשת את כלל הציבור.

לפי ההלכה, האיסור מספר ויקרא האיסור מתייחס הן לשחיטת הקורבן מחוץ למשכן, והן להעלאתו על מזבח מחוצה לו. בספרות ההלכה האיסור נקרא [[שחוטי חוץ]].

קושי מיוחד שפתרונו שנוי במחלוקת נוגע להקרבת הקורבנות ב[[במה]] בימי ה[[תקופת השופטים|שופטים]]. בתקופה זו היה משכן שילה עומד על מכונו, ובכל זאת מתוארים בכמה מקומות קורבנות בבמה.{{הערה|1=בבוכים ({{תנ"ך|שופטים|ב|ה}}), גדעון ({{תנ"ך|שופטים|ו|כד}}), מנוח ({{תנ"ך|שופטים|יג|יט}}), ובית אל במעשה [[פילגש בגבעה]] ({{תנ"ך|שופטים|כא|ד}}).}} הקושי אינו בעצם העובדה שהוקרבו קורבנות כאלה, שכן אפשר שהיה זה בניגוד להלכה, כפי שמצאנו לרוב ב[[ספר מלכים]] (ראו להלן). הקושי נעוץ בכך שקורבנות אלה נעשו על ידי כל ישראל או על ידי שופט (גדעון) או בהוראת "מלאך ה'" (בקורבנו של מנוח), והמקרא אינו מביע כל הסתייגות מכך.

הדעה המקובלת בדברי [[חז"ל]] היא, שבתקופת שילה היה איסור להקריב קורבנות בבמה, כמשתמע ממעשה [[בני ראובן]] וגד האמור, ורק בזמן היות המשכן בנוב וגבעון הותרה ההקרבה בבמות. חז"ל מעגנים את התפיסה הזו בלשון הכתוב האוסר את ההקרבה: "כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה". הביטויים "מנוחה" ו"נחלה" רומזים למצבי רגיעה של העם, מחד, ושל המשכן והארון, מאידך. משכן שילה, הקבוע באופן יחסי (משכן זה עמד למעלה מ-300 שנה, ונקרא גם "בית", ולא רק "אהל" כמו "אהל מועד" שבמדבר סיני), וארון הברית היה בו, נחשב כמקדש קבע, ואילו בזמן נוב וגבעון, בהיעדר ארון הברית, לא הייתה זו "מנוחה". כך מנסח זאת [[התלמוד הירושלמי]]{{הערה|1={{ירושלמי|מגילה|א|יב}}}}: "זה סימן: '''כל זמן שהארון מבפנים – הבמות אסורות'''; יצא – הבמות מותרות". לשיטה זו, הקורבנות בבמה בזמן שילה היו חריגה מן הדין כ"[[הוראת שעה (הלכה)|הוראת שעה]]",{{הערה|1=על קורבנו של מנוח: {{בבלי|זבחים|קיט|ב}}; {{ירושלמי|מגילה|א|יב}} על קורבנו של גדעון.}} על פי סמכות מיוחדת שהוקנתה ל[[נביא]] לסטות מן ההלכה לצורכי שעה,{{הערה|1={{בבלי|סנהדרין|פט|ב}}}} או שהדבר הותר בשעה שהארון הוצא ממשכן שילה, כמקובל לעיתים בעת מלחמה.{{הערה|1=רבי [[מאיר שמחה מדווינסק]], משך חכמה, {{תנ"ך|דברים|יב|ח|קצר=כן}}}}

לדעה אחרת בדברי חז"ל,{{הערה|1={{בבלי|זבחים|קיט|א}}}} של רבי [[שמעון בן יוחאי]], גם בזמן שילה היה מותר להקריב בבמה. הביטויים "מנוחה" ו"נחלה" מכוונים, לדעתו, על ירושלים בלבד.

קיימים הבדלים רבים בין הלכות הקורבן בבית המקדש לבין הלכותיו בבמה.{{הערה|1={{משנה|זבחים|יד|י}}}} ההבדלים העיקריים הם, שבבמה אין להקריב חטאת או אשם, אלא רק את קורבנות הנדבה, עולה ושלמים, וההקרבה יכולה להתבצע גם על ידי מי שאיננו כהן.

=== הסברים להפרת האיסור בימי המקרא ===
נקודת המבט הדתית היא שהתורה התקיימה כפי שהיא מוכרת כיום בכל ההיסטוריה של עם ישראל, ומכאן שהאיסור על במות היה קיים החל מהקמת בית המקדש; רבנים מסבירים שהסיבה להפרה החוזרת ונשנית של האיסור הייתה מתוך הרגל, מן הימים שבהם היה הדבר מותר,{{הערה|1=רש"י {{תנ"ך|מלכים א|טו|יד|קצר=כן}}}} ותחושה של צורך עז בהקרבת קורבנות. יש מציינים גורם נוסף לדבר, ולהימנעותם של מלכים אחרים מאכיפת האיסור: מכיוון שהבמות הוקמו לשם ה' – אסור היה להרוס אותן.{{הערה|1=שו"ת [[חתם סופר]], אורח חיים סימן לב.}}

חריגה בולטת מאיסור ההקרבה מחוץ למקדש מצויה ב[[מקרא]] במעשהו של [[אליהו הנביא]] בהר [[הכרמל]], שבנה מזבח והעלה עליו קורבן, במסגרת ההתמודדות עם נביאי ה[[בעל (אל)|בעל]].{{הערה|1={{תנ"ך|מלכים א|יח}}}} בדברי חז"ל מוסבר הדבר כ"הוראת שעה" מיוחדת, שבה הותר הדבר מכח שני נימוקים: האחד – התורה הסמיכה את ה[[נביא]] להורות על ביטולה של מצווה מסוימת '''באופן זמני'''.{{הערה|1={{בבלי|סנהדרין|פט|ב}}, וראו [[רש"י]] על {{תנ"ך|דברים|יב|יג|קצר=כן}}, {{תנ"ך|דברים|יח|כב|ללא=ספר|קצר=כן}}, ו{{רמב"ם|יסודי התורה|ט|ג|ספר=המדע}}}} השני – כל הנהגה דתית מוסמכת להורות על ביטול זמני של מצווה ל"מגדר מילתא" (עברית: לגדור דבר), כלומר, כאשר קיים צורך מיוחד בדבר לשם החזרת העם בתשובה.{{הערה|1={{בבלי|יבמות|צ|ב}}. על היחס בין שני הנימוקים ראו [[תוספות]] בסנהדרין שם ד"ה אליהו.}}

עם זאת, אליהו מקפיד לבנות את המזבח בהר הכרמל מ"שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים כְּמִסְפַּר שִׁבְטֵי בְנֵי יַעֲקֹב".{{הערה|1={{תנ"ך|מלכים א|יח|לא}}}} הקפדה זו באה לבטא את ההלכה שאסור לאדם להקים מזבח פרטי, ואף מזבח זה קשור לעם ישראל בכללו.{{הערה|1=פירוש [[רד"ק]] שם}}

=== איסור הבמות גם לאחר חורבן המקדש ===
על פי הדעה המקובלת בדברי [[חז"ל]], חורבן בית המקדש לא החזיר לקדמותו את היתר הבמות, וכלשון המשנה{{הערה|1={{משנה|זבחים|יד|ח}}, וראו גם {{משנה|ללא=שם|מגילה|א|יא}}}}: "באו לירושלים – נאסרו הבמות, ולא היה להם עוד היתר".

בתלמוד הבבלי{{הערה|1={{בבלי|מגילה|י|א}}}} מובאת דעה של ה[[אמוראים|אמורא]] [[רבי יצחק נפחא|רבי יצחק]] (המאה ה-3 לספירה) לפיה ההקרבה ב[[מקדש חוניו]] בימיו מותרת על פי ההלכה. התלמוד אומר שרבי יצחק חזר בו, בעקבות הכתוב במשנה.

=== קרבנות גוים ===
האיסור להקריב קורבן מחוץ למקדש נאמר לעם ישראל בלבד, וההלכה מתירה זאת לגוים. לפיכך, מותר גם לישראל להדריך אותם כיצד לעשות זאת, ובלבד שלא יהיה שותף בעשייה ממש. בתלמוד{{הערה|1={{בבלי|זבחים|קטז|ב}}}} מסופר על המלך הפרסי [[שאפור הראשון|שבור]] ששלח קורבן ל[[אמוראים|אמורא]] [[רבא]] וביקש ממנו להקריב אותה, ורבא מסר לגוים הוראות מפורטות כיצד לעשות זאת.

==ראו גם==
* [[רוגם]]
* [[הדת הישראלית הקדומה]]
* [[רפורמת יאשיהו]]
* [[ריכוז הפולחן]]
* [[בית המקדש]]
* [[משכן גבעון|הבמה בגבעון]]
* [[אתר הפר]]
* [[מזבח חצוב בסלע בגבעת הראל]]
* [[מזבח הר עיבל]]
* [[צרעה (אתר מקראי)]]
* [[תל ערד]]

== לקריאה נוספת ==

* {{צ-ספר|מחבר=P. H. Vaughan|שם=The Meaning of 'bāmâ' in the Old Testament: A Study of Etymological|מו"ל=Cambridge University Press|שנת הוצאה=1974|קישור=https://www.cambridge.org/mc/universitypress/subjects/religion/biblical-studies-old-testament-hebrew-bible/meaning-buma-old-testament-study-etymological-textual-and-archaeological-evidence?format=PB&isbn=9780521104104}}

==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה}}
* {{בריטניקה}}
* {{דף שער בספרייה הלאומית|987007557891205171|מקומות גבוהים (אתרים קדושים)}}
* {{אסיף}}

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}{{אלים כנענים}}{{מקדשים בהיסטוריה היהודית}}
{{הקורבנות ביהדות}}
{{בקרת זהויות}}
[[קטגוריה:מקומות קדושים]]
[[קטגוריה:כנען]]
[[קטגוריה:התקופה הישראלית]]
[[קטגוריה:מקדשים בהיסטוריה היהודית]]
[[קטגוריה:קורבנות ביהדות]]
[[קטגוריה:פרשת ראה]]