הצגת המקור של הדף "ארכימדס (אונייה, 1838)"

{{אונייה
|שם=ארכימדס
|שם בשפת המקור=SS ''Archimedes''
|סמל=
|תמונה=[[קובץ:The Archimedes, fitted with Mr. F.P. Smith's Patent Screw Propeller - off The Nore, on her trip from Gravesend to Portsmouth - May 14th 1839 RMG PY8879.jpg|300px|ממורכז|גבול]]
|כיתוב="ארכימדס", 1839
|תרשים=
|כיתוב תרשים=
|זיהוי=
|סוג=אוניית קיטור ומפרשים
|צי=[[קובץ:Civil Ensign of the United Kingdom.svg|45px|גבול]] צי הסוחר הבריטי
|חברת ספנות=Ship Propeller Company
|מחיר=
|סדרה=
|סדרה קודמת=
|סדרה עוקבת=
|אוניות בסדרה=-
|דגל הצי=
|מספנה=הנרי וימסהֶרסט, לונדון
|הוזמנה=
|תחילת הבנייה=1838
|הושקה=18 באוקטובר 1838
|הוכנסה לשירות=1839
|הוצאה משירות=1847 כאוניית קיטור, 1847-1857 כאוניית מפרשים
|גורלה=
|מיקום=-
|מלחמות וקרבות=
|עיטורים=
|הדחק=
|תפוסה=237 טון
|מעמס=
|אורך=125 רגל (38 מ')
|רוחב=22 רגל (6.7 מ')
|שוקע=8-9 רגל (2.4-2.7 מ')
|מהירות=כ-9 קשרים (16.5 קמ"ש)
|עומק צלילה=
|צוות=
|נוסעים=
|טווח שיוט=
|מספר תרנים=3 תרנים, מערך מעטה של סקונר
|גובה התרנים=
|שטח המפרשים=
|הנעה=מנוע קיטור
|צורת הנעה=מדחף
|כמות הדלק=
|מתקני התפלה=
|שריון=
|חימוש=
|אמצעי גילוי=
|מסוקים=
|מטוסים=
|מוטו=
}}
אוניית הקיטור '''"ארכימדס"''' (ב[[אנגלית]]: '''''SS Archimedes''''') הייתה האונייה הראשונה בעולם שהונעה על ידי [[מדחף]]. היא נבנתה ב-1838 בלונדון על ידי חברת The Ship Propeller ביוזמתו של פרנסיס פטיט סמית {{אנ|Francis Pettit Smith}}, ממציא המדחף. קדמו לה כלי שיט מדחפיים נסיוניים, לרבות של סמית עצמו, אך אלו היו סירות או ספינות קטנות לשיט במים פנימיים או בקרבת החוף ולא אוניות ים. "ארכימדס" נבנתה במיוחד כדי להוכיח שמדחף מתאים להנעת כלי שיט גם בים הפתוח, וכי יעילות ההנעה המדחפית ויתרונותיה גדולים לאין שיעור יותר מאלו של [[אוניית משוטות|משוטות]] (paddlewheels). ואומנם, "ארכימדס" הקיפה בהצלחה את [[בריטניה|האיים הבריטיים]] ואף חצתה את [[תעלת לאמנש]] ל[[אירופה]].

הצלחתה של "ארכימדס" בישרה את הולדתה של [[אוניית קיטור|אוניית הקיטור]] המסחרית, הן לנוסעים הן למשא, שתפשה בהדרגה את מקומה של [[אוניית מפרשים|אוניית המפרשים]]. כי זאת לדעת, ש[[אוניית משוטה|אוניית הקיטור המונעת במשוטות]] לא צלחה למסחר ימי אלא רק להובלה סדירה של נוסעים. זאת ועוד, "ארכימדס" השפיעה ישירות על צורת ההנעה של אונייה חדשנית ופורצת דרך אחרת, "[[גרייט בריטיין (אונייה)|גרייט בריטיין]]" של [[איזמבארד קינגדום ברונל|ברונל]], אוניית הנוסעים המודרנית הראשונה, שתוכננה מלכתחילה כ[[אוניית משוטות]] אך הוסבה לאוניית מדחף תוך כדי הבנייה. בעקבות הפלגות המבחן (sea trials) המוצלחות של "ארכימדס" החל גם [[הצי המלכותי הבריטי]] לבנות אוניות מדחף לצרכיו, שאחת הראשונות מביניהן – [[סלופ מלחמתי|הסלופ]] [[אה"מ ראטלר (1843)|"ראטלר"]] – הושקה ב-1843.

==רקע==
עיקרון ההנעה על ידי מדחף מבוסס על פעולתו של [[בורג ארכימדס]], אשר המצאתו מיוחסת לאיש המדע היווני [[ארכימדס]] מ[[סירקוסאי]] (המאה ה-3 לפנה"ס). רק במאה ה-18, עם פיתוח [[מנוע קיטור|מנוע הקיטור]], נמצאה הדרך להנעה יעילה של המדחף, אך הניסיונות הראשונים לבנות כלי שיט מדחפי נכשלו.{{הערה|Fincham, pp. 339–341.}}

ספינת הקיטור{{הערה|ספינת קיטור (steamboat), להבדיל מאוניית קיטור (steamship), מתאימה לשיט במים פנימיים (תעלות, נהרות, אגמים) או בקרבת החוף, אך לא בים הפתוח.|כיוון=ימין}} המסחרית הראשונה, "[[קלרמונט (ספינת קיטור, 1807)|קלרמונט]]" של [[רוברט פולטון]], הונעה על ידי גלגלי משוטות וערכה את הפלגתה הראשונה ב-1807, ומאז והלאה היו המשוטות צורת ההנעה הסטנדרטית של ספינות ואוניות קיטור. בין השנים 1750–1830 נרשמו פטנטים רבים להנעה מדחפית על ידי ממציאים שונים,{{הערה|Smith, pp. 66–67.}} אך רק מעטים מהם נבחנו הלכה למעשה, ואלו שירדו משולחן השרטוט נמצאו בלתי יעילים מסיבה זו אחרת.{{הערה|Fincham, pp. 339–344.}}

===פרנסיס פטיט סמית ויוהאן אריקסון===
ב-1836 שקדו בבריטניה שני ממציאים על מציאת פתרון מעשי להנעה מדחפית. פרנסיס פטיט סמית, חקלאי לפי מקצועו, שגילה עניין רב בנושא, רשם פטנט ב-31 במאי 1836 ובו הציע להתקין בורג ארכימדס בן שני לוליינים בקורות המילוּא האחוריות (deadwood) של האונייה, לפני לוח ההגה. יוהאן אריקסון {{אנ|John Ericsson}}, מהנדס שוודי מוכשר, שעבד אז בבריטניה, רשם פטנט זמן מה לאחר מכן, ב-13 ביולי באותה שנה, לבורג ארכימדס שהותקן אחרי לוח ההגה. שניהם נחשבים אפוא לממציאי המדחף.{{הערה|Bourne, p. 27, 29.}}

בעזרת שותפו למיזם, הבנקאי הלונדוני רייט (Wright), בנה סמית דגם סירה עם מדחף מעץ, אותו השיט בבריכה באחוזתו בהֶנדוֹן {{אנ|Hendon}}. אחר כך הוצג הדגם בגלריית אדלייד (Adelaide Gallery), [[מוזיאון מדע, טכנולוגיה וטבע|מוזיאון למדע]] ברחוב אדלייד ב[[לונדון]], שם צפה בו סר ג'ון בארו {{אנ|Sir John Barrow, 1st Baronet}}, המזכיר השני של האדמירליות {{אנ|Permanent Secretary to the Admiralty}}. בעקבות הניסויים המוצלחים עם דגם הסירה, ניגשו סמית ושותפיו לבנות סירה באורך 30 רגל (9.1 מ') ותפוסה של 6 טון, מצוידת במנוע קיטור חד-צילינדרי בן 6 כוחות סוס, שניתן לה השם "פרנסיס סמית". בסירה הותקן מדחף עץ בורגי בעל שני לוליינים שלמים פרי תכנונו של סמית, קוטרו 2 רגל ופסיעתו 2 רגל ו-5 אינץ', ומנובמבר 1836 עד ספטמבר 1837 ערכה הסירה הפלגות ניסוי ב[[תעלת פדינגטון]] {{אנ|Grand Junction Canal}}. רצה המזל ובאחת ההפלגות, בפברואר 1837, נשבר מדחף העץ ומשני הלוליינים נותר אחד בלבד. להפתעת סמית, מהירות הסירה התגברה דווקא וביצועי המדחף היו טובים משקודם. בעקבות התגלית המקרית רשם סמית פטנט עדכני של המצאתו.{{הערה|Bourne, p. 86; Fincham, p. 344.}}

באותו זמן ערך גם אריקסון את נסיונותיו. ב-1837 הוא בנה סירת קיטור מדחפית באורך 45 רגל (14 מ'), "פרנסיס בי. אוגדן" (Francis B. Ogden), שנקראה על שם פטרונו, הקונסול האמריקאי ל[[ליברפול]]. בקיץ 1837 הציג אריקסון את הסירה שלו בנהר [[תמזה]] לחברי ה[[האדמירליות|אדמירליות הבריטית]], ובהם הארכיטקט הראשי של הצי, סר ויליאם סיימונדס (Symonds) {{אנ|William Symonds}}. הפלגות המבחן שערך היו מוצלחות מאוד: הסירה הגיעה למהירות של 10 מייל לשעה (16 קמ"ש), ואף גררה [[סקונר]] בן 140 טונות במהירות של 7 מייל בשעה ואוניית דואר {{אנג|Packet boat}} אמריקאית במהירות של 4.5 מייל לשעה, אך סיימונדס ואנשיו לא גילו התלהבות רבה. האדמירליות הוסיפה להחזיק בדעה שהנעה מדחפית לא תהיה יעילה באוניות אוקיאניות, וסיימונדס אף סבר כי המדחף יקשה על היגוי האונייה מאחר שהותקן מאחורי לוח ההגה. בעקבות הביקורת והדחייה יצר אריקסון קשר עם [[הצי האמריקאי]], בנה סירה מדחפית שנייה וגדולה יותר, "רוברט אף. סטוקטון" (Robert F. Stockton), והוביל אותה ב-1839 ל[[ארצות הברית]]; שם קנה לו שם כמתכנן אוניית המלחמה המדחפית הראשונה של הצי האמריקאי, [[סלופ מלחמתי|סלופ התותחים]] "פרינסטון" {{אנ|USS Princeton (1843)}}.{{הערה|Bourne, pp. 89–91.}}

בספטמבר 1837, אחרי הפלגות המבחן המוצלחות בתעלות ובנהר התמזה, הוציא סמית את סירת הקיטור המדחפית שלו לשיט בים הפתוח, דבר שלא נעשה על ידי איש לפניו. "פרנסיס סמית", שהותקן בה כעת מדחף בורגי חדש עם לוליין אחד, שטה מבלקוול {{אנ|Blackwall, London}} ב[[לונדון]], אל הית' {{אנ|Hythe, Kent}} ב[[קנט]], עם עצירות ביניים ברמסגייט {{אנ|Ramsgate}}, [[דובר (אנגליה)|דובר]] ופולקסטון {{אנ|Folkestone}}. בהפלגתה חזרה ללונדון, ב-25 בחודש, ראו אותה מן החוף קציני הצי המלכותי, שהתרשמו מן האופן בו פילסה הספינה הקטנה את דרכה בים הסוער. הרשמים החיוביים הגיעו לאוזני הלורדים של האדמירליות, התענינותם בהנעה המדחפית התעוררה שוב, והם הציעו לסמית לבנות תחת פיקוחם כלי שיט גדול, בן 200 טון לפחות, כדי לבדוק שאומנם הטכנולוגיה החדשה מתאימה גם לאוניות-ים.{{הערה|שם=b87|Bourne, p. 87.}} סמית גייס שוב משקיעים, ויחד הקימו חברה חדשה שנקראה Ship Propeller Company. הם אף בחרו שם לכלי השיט העתידי, Propeller, אבל בסופו של דבר נבחר השם "ארכימדס", על שמו של הממציא היווני בן המאה השלישית לפנה"ס.

==תיאור האונייה==
"ארכימדס" נבנתה בלונדון ב-1838 על ידי הנרי וימסהרסט {{אנ|Henry Wimshurst}}. לדברי פרנסיס פטיט סמית עצמו, האונייה נבנתה מעץ [[אלון אנגלי]],{{הערה|Herapath, p. 456.}} אך ברשוּמה מאוחרת יותר ב[[מרשם לוידס|מרשם לויד'ס]] נכתב כי לפחות חלקים מן השדרית נבנו מ[[אורן|אורן בלטי]]. אורך האונייה היה 125 רגל (38 מ'), רוחבה 22.5 רגל (6.9 מ'), והתפוסה 237 טון.{{הערה|שם=b87}} האונייה תוכננה על ידי מר פסקו (Pasco), שדריתה הונחה באביב 1838, והיא הושקה ב-18 באוקטובר. עלות הבנייה הייתה 10,500 ליש"ט.{{הערה|שם=b87}} היא נבנתה על פי תבנית של [[סקונר]], צרה וארוכה ובעלת קווי גוף קלאסיים, ארובתה ותרניה נוטים לאחור, ונחשבה בעיני בני התקופה לכלי שיט יפהפה.{{הערה|Schaefer and Hedge, p. 191.}}

===המנועים והמדחף===
[[קובץ: Illustrirte Zeitung (1843) 21 335 1 Archimedische Schraube des Dampfschiffes Archimedes.PNG|ממוזער|המדחף הנתיק של "ארכימדס". איור בעיתון, 1843.]]
מאחר שההנעה המדחפית הציבה אתגרים טכניים לא מוכרים, התקשה סמית למצוא מנועים מתאימים לאונייה. בסופו של דבר הסכימה חברת ההנדסה המפורסמת J. and G. Rennie לתכנן ולבנות את המנועים, ואף הצטרפה כשותפה לחברה החדשה.{{הערה|שם=f346|Fincham, p. 346.}}

שני המנועים שסיפקו האחים רֶנִי היו כל אחד בעלי שני צילינדרים בקוטר 37 אינץ' (97 ס"מ) ואורך מהלך 3 רגל (0.91 מ'), שפיתחו יחד הספק נומינלי{{הערה|כיוון=ימין|הספק נומינלי (nominal horsepower) הוא ההספק התאורטי שמפתח מנוע קיטור כשהוא פועל בלחץ קיטור סטנדרטי של 7 ליברות לאינץ' מרובע ולא בלחץ הקיטור הממשי השורר בצילינדר שלו. פרמטר זה שימש לאומדן ההספק של מנועי הקיטור הראשונים בתחילת המאה ה-19. ההספק חושב על פי הנוסחה: 7 ליברות לאינץ' מרובע x שטח הבוכנה באינצ'ים מרובעים x מהירות הבוכנה הממוצעת ברגל לשנייה חלקי 33,000.}} של כ-80 כוחות סוס והספק אפקטיבי של כ-60 כוחות סוס. מהירות הסיבוב של המנועים הייתה 26 סיבובים לדקה, ותמסורת גלגלי שיניים סובבה את המדחף במהירות 140 סל"ד לערך.{{הערה|Smith, p. 70.}} לחץ העבודה של הדודים היה 6 ליברות לאינץ' מרובע. המנועים הותקנו באונייה בתחילת 1839, חודשים אחדים אחרי השקתה.
התנועה מהמנוע למדחף הועברה על ידי תמסורת של גלגלים ישרי-שיניים ופיניונים, הגדול שבהם עם שיניים עשויות עץ קשה (hornbeam).{{הערה|Preble, p. 146.}}

המדחף הבורגי היה עשוי מפח ברזל עבה, קוטרו 5 רגל ו-9 אינץ' (1.75 מ'), פסיעתו 8 רגל (2.4 מ') ולו לוליין אחד שלם של 360 מעלות באורך 5 רגל (1.5 מ'). חידוש נוסף שהגה סמית היה האפשרות לנתק את המדחף ולהרימו מעל פני המים כשהאונייה שטה במפרשים, כדי להקטין את הגרר שהוא יצר עם התקדמות האונייה. המדחף הותקן בתוך מסגרת (banjo) בקורות המילוּא בירכתיים (deadwood). לאחר ניתוק המדחף מגל ההינע שלו הוא הורם על ידי כנן או כננת לתוך פיר אטום בגוף האנייה. ההרמה ארכה כ-15 דקות.{{הערה|שם=f346}}

==הפלגות האונייה==
[[קובץ: SS Archimedes by Huggins.jpg|ממוזער|התחרות בין "ארכימדס" ל"וולקן". ציור מאת ויליאם ג'ון האגינס, לפני 1845.]]
ב-2 במאי 1839 יצאה "ארכימדס" להפלגת הבכורה שלה מלונדון אל המעגנה הפתוחה Sheerness Approach בשפך התמזה.{{הערה|Burgh, p. 11.}} ב-15 בחודש יצאה לים, ושטה מגרייבסנד {{אנ|Gravesend, Kent}} אל [[פורטסמות]] במהירות מפתיעה של 10 קשרים. בפורטסמות התחרתה בהצלחה מול אחד מכלי השיט המהירים ביותר בשירות האדמירליות, ספינת המכס "וולקן" (HMCR ''Vulcan''); קציני צי בכירים שצפו בתחרות התרשמו מאוד מיכולותיה של "ארכימדס".{{הערה|Bourne, p. 85.}}

===תקלת השבר (breakdown) ומדחף מדגם חדש===
אחרי הפלגת המבחן הראשונה שבה "ארכימדס" ללונדון, ובעודה בדרך התפוצץ דוד הקיטור שלה, הרג את המכונאי השני ופצע כמה אחרים. האונייה הושבתה לחמישה חודשים לתיקונים במספנת וימסהרסט.{{הערה|שם=f146|Fox. p. 146.}}

עם שובה לשירות קיבל סמית הזמנה מהממשלה ההולנדית להביא את האונייה ל[[הולנד]] להדגמה. איתרע המזל, ובהפלגה לטקסל {{אנ|Texel}} נשבר גל הארכובה של "ארכימדס" והיא נאלצה לשוב לאנגליה לתיקונים. אלו בוצעו הפעם על ידי הפירמה Miller, Ravenhill & Co, וכללו גם את החלפת המדחף המקורי בעל הכריכה האחת והלוליין השלם במדחף בעל שתי כריכות וחצי לוליין ולו שני להבים מיוחדים. יתרונו של המדחף החדש היה בכך שפחתו במידה ניכרת הרעידות החזקות בירכתי האונייה.{{הערה|שם=f146}}

===הפלגות המבחן בדובר===
[[קובץ:Francis Pettit Smith.jpg|ממוזער||150px|פרנסיס פטיט סמית, ציור מאת William Boxall, {{כ}}1856.]]
עם השלמת התיקונים תיאמה האדמירליות עם סמית את עריכתה של סדרת הפלגות מבחן חדשה בדובר. האדמירליות מינתה את קפטן אדוארד צ'פל (Chappell) לפקח על הפלגות המבחן ולדווח על תוצאותיהן. מאפריל עד מאי 1840 נבחנו יכולותיה של "ארכימדס" אל מול אוניות הדואר המהירות ביותר בשירות האדמירליות ששטו בקו דובר-[[קאלה]]: אוניות המשוטות "אריאל" (Ariel) {{אנ|HMS Ariel (1837)}}, "ביוור" (Beaver) {{אנ|HMS Beaver (1837)}}, "סוואלו" (Swallow) {{אנ|HMS Swallow (1831)}} ו"ויג'ן" (Widgeon) {{אנ|HMS Widgeon (1837)}}.{{הערה|שם=f346348|Fincham, pp. 346-348.}}

עיקר הדיון נגע לתחרות בין "ארכימדס" ל"ויג'ן", המהירה מבין אוניות הדואר, שגם הייתה דומה ל"ארכימדס" בגודלה ובהספק מנועיה. אומנם בים שקט הייתה "ויג'ן" מהירה מעט יותר מ"ארכימדס", אבל צ'פל הגיע למסקנה כי מאחר שהיחס בין הספק המנוע למשקל האונייה של "ארכימדס" היה נמוך יותר, הרי שהמדחף כאמצעי הנעה "שווה, אם לא עולה על גלגל המשוטות הרגיל".{{הערה|שם=f346348}} זאת ועוד, חסרונם של גלגלי המשוטות להנעת אוניות מלחמה היה גלוי וידוע; הם היו חשופים לאש אויב ותפסו מקום שיועד לתותחים, ועל כן הפחיתו מעוצמת [[מטח דופן|מטח הדופן]] של האונייה. הדוח שמסר צ'פל לאדמירליות הוביל בסופו של דבר למעבר כל הצי המלחמתי להנעה מדחפית.

===הקפת האיים הבריטיים והפלגות נוספות===
ביולי 1840, אחרי הפלגות המבחן בדובר, ערכה "ארכימדס" הפלגה סביב האיים הבריטיים בהשתתפות קפטן צ'פל. היא נועדה לערוך בדיקות נוספות, אך גם איפשרה לבעלי אוניות, למהנדסים ולאנשי מדע בנמלים בהם עברה לבחון את שיטת ההנעה החדשה. "ארכימדס" השלימה הפלגה של 2,006 מייל (3,228 ק"מ) במהירות ממוצעת מעל 7 קשרים (11 קמ"ש), ובמהירות מקסימלית בתנאים אידיאליים של 10.9 קשרים (17.5 קמ"ש).{{הערה|שם=b86|Bourne, p. 86.}}

אחרי הקפת האיים הבריטיים הפליגה "ארכימדס" מ[[פלימות]] אל [[אופורטו]] ב[[פורטוגל]] בזמן שיא של 68.5 שעות. האונייה ערכה לאחר מכן הפלגות גם ל[[אנטוורפן]], ל[[אמסטרדם]] דרך תעלת נורד-הולנד {{אנ|North Holland Canal}} ולנמלים נוספים ביבשת, ועוררה עניין רב בכל מקום בו ביקרה.{{הערה|שם=b86}}

===החכרת האונייה לברונל===
עם שובה של "ארכימדס" להולנד, הסכים סמית להחכיר את "ארכימדס" לכמה חודשים לחברת אוניות הקיטור "גרייט וסטרן", שהייתה בעיצומה של בניית אוניית קיטור הגדולה בעולם, "[[גרייט בריטיין (אונייה)|גרייט בריטיין]]" שתוכננה להיות אוניית משוטות. מתכנן האונייה, [[איזמבארד קינגדום ברונל]], התרשם מאוד מאמצעי ההנעה החדש, החליט להסב את האונייה בבנייתה לאוניית מדחף, ולאחר ששכנע את שותפיו לחברה, הותקן ב"גרייט בריטיין" מדחף ארבעה להבים מדגם חדש שתכנן סמית.

===המשך שירותה בים===
סמית ושותפיו לחברה חשבו מתחילה למכור את "ארכימדס" לצי המלכותי, אבל כשהדבר לא הסתייע, מכרה Ship Propeller Company את האונייה לשימוש מסחרי. על פי ההערכות הפסידה החברה כ-50,000 ליש"ט במיזם "ארכימדס",{{הערה|Smith, pp. 71-71.}} ולאחר זמן פורקה.

הידיעות על המשך הקריירה של "ארכימדס" מקוטעות. האונייה עלתה על שרטון בביצ'י הד {{אנ|Beachy Head}} ב-1840. ב-1845 נעלמה מרשומות האוניות של לויד'ס, אבל הופיעה מחדש ב-1847 לאחר שיפוץ. מנועיה ומכונותיה פורקו בתאריך לא ידוע ב[[סנדרלנד]], ואחר כך היא המשיכה להפליג כאוניית מפרשים.{{הערה|שם=s71|Smith, p. 71.}} ב-1850 נרשמה בבעלות של חברת הספנות Elbe & Humber Steam Navigation Company, שהפעילה אוניות סוחר בין [[המבורג]] ו[[קינגסטון על ההאל|האל]].{{הערה|"[https://trove.nla.gov.au/newspaper/article/226536195 Advertising]". ''The Britannia and Trades' Advocate''. 26 September 1850.}} ב-1852 הותקנו בה חיבל ומפרשים חדשים, אבל היא נעלמה שוב מרשומות הלויד'ס שנה או שנתיים אחר כך.{{הערה|שם=s71}} בתחילת נובמבר 1852 פרצה שריפה במחסן האחורי שלה בעודה מפליגה מהאל להמבורג. היא הגיעה להמבורג ב-9 בנובמבר כשהמחסן האחורי שלה מוצף מים.{{הערה|"Shipping". ''The Morning Chronicle''. No. 26799. London. 15 November 1852.}} את הקריירה שלה סיימה בעשור של 1850–1860, בהפלגות סדירות בין [[צ'ילה]] ו[[אוסטרליה]].{{הערה|Parker and Bowen 1928. p. 14.}} ב-20 באפריל 1857 התפרסמה ידיעה ב-Sydney Morning Herald כי בליל ה-17 בינואר באותה שנה אבדה "ארכימדס" בחופי Paumotu Islands או Low Islands, כ-400 מייל מזרחית-דרום-מזרחית ל[[טהיטי]], במהלך הפלגה מ[[ולפראיסו]] ל[[מלבורן]], כנראה כתוצאה מטעות במפה.{{הערה|"[https://trove.nla.gov.au/newspaper/article/12994385 Loss of the Archimedes]". ''The Sydney Morning Herald''. 20 April 1857.}}

== מקורות ==
<div class="mw-content-ltr">
* Burgh, N. P. (1869). ''A Practical Treatise on Modern Screw Propulsion''. London, E. and F. N. Spon.
* Bourne, John (1852). ''A Treatise on the Screw Propeller With Various Suggestions For Improvements''. London, Longman, Brown, Green & Longmans.
* Corlett, E.C.B., "The Screw Propeller and Merchant Shipping 1840-1865". In Robert Gardiner (editor), ''The Advent of Steam – The Merchant Steamship before 1900''. London, Conway Maritime Press, 1993.
*Fincham, John (1851). ''A History of Naval Architecture: To Which Is Prefixed, an Introductory Dissertation on the Application of Mathematical Science to the Art of Naval Construction''. London, Whittaker & Co.
*Fox, Stephen (2003). ''Transatlantic: Samuel Cunard, Isambard Brunel, and the Great Atlantic Steamships''. HarperCollins.
* Herapath, John (1839). ''The Railway Magazine and Steam Navigation Journal''. volume VI. London, James Wylde.
* Parker, H. and Bowen, Frank C. (1928). ''Mail and Passenger Steamships of the Nineteenth Century''. London, Marston & Co.
* Smith, Edgar C. (1905). ''A Short history of Naval and Marine Engineering''. Babcock & Wilcox Ltd.
</div>

==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה}}

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים|יישור=שמאל}}

[[קטגוריה:ספינות קיטור]]