הצגת המקור של הדף "אל-הורות"

[[קובץ:Victorian_Postcard_-_woman_hitting_stork_with_parasol.jpg | ממוזער | גלויה מתחילת המאה ה-20; איור המתאר אישה משתמשת בשמשיה כדי לחבוט בחסידה המביאה לה ילד שזה עתה נולד.
הכיתוב קורא: "והנבל עדיין רודף אחריה".|331x331 פיקסלים]]'''אַל-[[הורות]]''' היא גישה המתארת הימנעות מכוונת מהבאת [[צאצא|ילדים]] לעולם. בשונה מ[[עקרות]], הנכפית ככורח [[ביולוגיה|ביולוגי]], אל-הורות היא בחירה ולא כורח. ההימנעות מהבאת ילדים נחשבת במגוון תרבויות לבחירה [[נון-קונפורמיזם|נון-קונפורמיסטית]] ולעיתים מביאה לגינוי וליחס עוין מהסביבה.

בעבר, האפשרויות המעשיות להימנע מהעמדת צאצאים, שלא באמצעות התנזרות מיחסי מין, היו מוגבלות יחסית. עם השימוש ב[[אמצעי מניעה]] וקבלת תמיכה ממשלתית כלכלית לתושבים בגיל מבוגר, האפשרות שלא [[רבייה|להתרבות]] ניתנה למימוש ביתר קלות.

ביוני 2010 יזמה ה[[סוציולוג]]ית ה[[פמיניזם|פמיניסטית]] [[אורנה דונת]] את תהליך מציאת השם בפורום "בחירה בחיים ללא ילדים – אל-הורות" (בעבר נקרא "נשים שלא רוצות ילדים") ב[[אתר אינטרנט|אתר]] "[[תפוז אנשים]]", שם הוצע ונבחר השם "אל-הורות"{{הערה|[http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=1105&MessageId=142770926 מציאת שם לקהילת אנשים שלא רוצים ילדים] בפורום "בחירה בחיים ללא ילדים – אל-הורות" באתר [[תפוז אנשים]]}}; למרות תפוצתו הנרחבת, [[האקדמיה ללשון העברית]] לא מכירה במונח זה.

==מניעים שונים לאל־הורות==
=== ברמה האישית ===
==== מניעים כלכליים ====
בעבר, כאשר החברה הייתה [[חברה חקלאית]], ילדים היו חלק מכוח העבודה ולפיכך היוו מקור הכנסה למשפחה. בעקבות ה[[תיעוש]] וה[[עיור]] של החברה, הערך הכלכלי של ילדים ירד, במיוחד במקומות שבהם תעסוקת ילדים הוגבלה וילדים הפכו לעול כלכלי על הוריהם.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://web.archive.org/web/20210226160139/https:/qz.com/231313/children-arent-worth-very-much-thats-why-we-no-longer-make-many/|הכותב=Perry, Sarah|כותרת=Children aren’t worth very much—that’s why we no longer make many — Quartz|אתר=web.archive.org|תאריך=July 8, 2014|תאריך_וידוא=2021-09-11}}</ref> לפי נתונים סטטיסטיים ב[[הולנד]] והמכון הלאומי למידע תקציבי (NIBUD), בשנת 2019 גידול ילד אחד עולה, בממוצע, 120 אלף יורו מגיל לידה ועד גיל 18, או כ-17% מההכנסה הפנויה של אדם.<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://dx.doi.org/10.1163/2214-8264_dutchpamphlets-kb1-kb14964|הכותב=Kaj van Arkel|כותרת="Wat kost een kind"|אתר=Dutch Pamphlets Online|תאריך=October 26, 2017|שפה=in Dutch|תאריך_וידוא=2021-09-11}}</ref><ref>{{קישור כללי|כתובת=http://dx.doi.org/10.1163/2214-8264_dutchpamphlets-kb0-kb01728|כותרת="Hoeveel kost een kind tot zijn achttiende?"|אתר=Dutch Pamphlets Online|תאריך=May 28, 2019|שפה=in Dutch|תאריך_וידוא=2021-09-11}}</ref> לפי דו"ח של USDA, הסכומים אף גבוהים יותר ומוערכים ב-233,610$ בממוצע לגידול ילד עד גיל 17.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://spendmenot.com/blog/how-much-does-it-cost-to-raise-a-child/|הכותב=Evangelina Chapkanovska|כותרת=How Much Does It Cost to Raise a Child in America in 2021?|אתר=SpendMeNot|תאריך=March 12, 2020|שפה=en-US|תאריך_וידוא=2021-09-11}}</ref> סכומים אלו כוללים הוצאות על בית ([[משכנתה]], מיסים, רהיטים), אוכל (הוצאות שגדלות ככל שהילד גדל), חינוך וטיפול ([[שמרטף|שמרטפים]] ומטפלים, [[מעון יום|מעונות יום]], גני ילדים, חוגים, [[שכר לימוד]], ספרים, ציוד, [[שיעור פרטי|שיעורים פרטיים]]), רכב (החל מהסעות ודלק ועד לתשלום עבור שיעורי נהיגה וביטוחים לנהגים צעירים), בריאות ועוד.

==== מניעים פסיכולוגיים ====
בשנים [[2004]] עד [[2006]], לורה סקוט, מחברת הספר "האם זה מספיק: מדריך זוגי לחיים ללא ילדים מבחירה", ערכה סקר בקרב 121 נשים ללא ילדים מבחירה לגבי הסיבות, שבגינן בחרו לא להביא ילדים<ref name=":6">{{צ-מאמר|שם=Book Review of: Scott, Laura S. (2009). Two is Enough: A Couple’s Guide to Living Childless by Choice. Berkeley: Seal Press.|קישור=http://dx.doi.org/10.29173/cjfy29446|כתב עת=Canadian Journal of Family and Youth / Le Journal Canadien de Famille et de la Jeunesse|שנת הוצאה=Janurary 23, 2019|עמ=410|כרך=11|doi=10.29173/cjfy29446|מחבר=Amy Welsh}}</ref>. לדידה, הסיבה העיקרית של אותן נשים לכך שאינן רוצות ילדים הוא הרצון להימנע משינוי בשגרת חייהן. בין הסיבות המובילות הנוספות ניתן למצוא את חשיבות ה[[חופש]] וה[[עצמאות]]. [[הורות]] פירושה צמצום החופש והקטנת הזמן הפנוי המנוצל לאינטרסים אישיים. אכן, במחקר עדכני יותר משנת [[2017]], נמצא כי חשיבותם של מטרות ותחומי חיים אחרים, סלידה משינויים באורח החיים והרצון לניידות ספונטנית היו חלק מהסיבות השכיחות ביותר שניתנו לאל-הורות.<ref>{{צ-מאמר|שם=Why Childless Men and Women Give Up on Having Children|קישור=http://dx.doi.org/10.1007/s10680-017-9429-1|כתב עת=European Journal of Population|שנת הוצאה=June 20, 2017|עמ=585–606|כרך=33|doi=10.1007/s10680-017-9429-1|מחבר=Petra Buhr, Johannes Huinink}}</ref>

סיבה נוספת, שנתנו הנשים במחקר של סקוט, היא רתיעה מגודל האחריות הכרוך בגידול ילדים<ref name=":6" />. התיאוריות הפסיכולוגיות של [[זיגמונד פרויד|פרויד]] ו[[ג'ון בולבי|בולבי]] הציבו במוקד את היחסים עם האם כגורם הקובע ביותר בהתפתחות בריאותו הנפשית של הילד. אחריות זו, שהוטלה על האם, הייתה כמעט בלעדית, עד כדי התעלמות מגורמים אחרים המשפיעים על [[התפתחות הילד]] כמו [[גנטיקה]], דינמיקה משפחתית, [[סביבה חברתית]], אירועי חיים והאופי הפנימי המולד<ref name=":43">פרידמן, אריאלה. 2007. "אימהות בראי התיאוריה". מתוך: '''דרכים לחשיבה פמיניסטית: מבוא ללימודי מגדר.''' עמ' 189–242. האוניברסיטה הפתוחה, ישראל.</ref>. אחריות זו הובילה נשים רבות לחשוש מכל אמרה או תגובה לא נכונה ולחשוש מתוצאות החינוך שיתנו. לצד זאת, אותן נשים נדרשו לעמוד בקריטריונים אידיאליים שאינם ברי מימוש כמו אהבה ללא תנאי וללא סייג וללא רגשות אמביוולנטיים כלל.<ref>{{צ-מאמר|שם=The myths of motherhood: how culture reinvents the good mother|קישור=http://dx.doi.org/10.5860/choice.32-3047|כתב עת=Choice Reviews Online|שנת הוצאה=1 ינואר, 1995|עמ=32–3047-32-3047|כרך=32|doi=10.5860/choice.32-3047|מחבר=Thurer shari}}</ref> הן הואשמו בדבר והיפוכו - בחוסר אהבה מספקת או אהבת יתר, בחוסר השקעה או חוסר היפרדות מהילד, בהגנה ושליטת יתר או בהזנחה פושעת. למעשה לא הייתה דרך למלא את הדרישות שהוצבו לגבי האם האידיאלית ו[[רגשות אשם]] הפכו למרכיב דומיננטי בחוויית האימהות ועקב כך לטיעון נגד הבחירה באימהות.

לפי שרה רודיק, בחברה קיימת לגיטימציה לנשים ליהנות מצמיחה רק כאשר הן מצמיחות אחרים.<ref>{{צ-ספר|שם=Maternal Thinking|קישור=http://dx.doi.org/10.1007/978-1-4613-3473-6_11|מו"ל=Springer US|שנת הוצאה=1982|מקום הוצאה=Boston, MA|עמ=101–126|מחבר=Sara Ruddick}}</ref> עמדה זו מובילה לטיעון נוסף של נשים אל-הוריות והוא שאיפה ליצירת זהות עצמית והגשמה עצמית מחוץ לחוויית האימהות. [[אורנה דונת]] מציגה את הסתירה בין הנרטיב ההגמוני שהולדת ילדים מעניקה גושפנקא לזהותו של אדם כסובייקט, שהשלים את שלבי ההתפתחות התקינים, לבין הנרטיב האלטרנטיבי שמציעים האל-הוריים, לפיו ילדים נתפסים דווקא כבולמים את ההתפתחות התקינה<ref name=":72">{{צ-מאמר|מחבר=אורנה דונת|שם=פרו-נטליזם סדוק: נרטיבים של הולדה ואי-הולדה בישראל|כתב עת=סוציולוגיה ישראלית|עמ=417-439|שנת הוצאה=2010}}</ref>. לפיה, מנקודת מבט של זוגות שאינם רוצים ילדים, ילדים נעשים מרכז עולמו של ההורה כבר מרגע היוולדם, ובכך גוזלים מהפרט את זהותו הטרום הורית. דונת ראיינה אנשים שלא רוצים ילדים אשר טענו כי להורים אין זהות נוספת מלבד זהותם ההורית ועיקר סיפוקם נובע מהשגרה שמוכתבת על ידי קצב החיים של ילדיהם, והם מבודדים מחייהם בימי טרום ההורות ומנותקים מחיים גדושים של מבוגרים<ref name=":72" />. דעות אלו תואמות את דבריה של אדריאן ריץ', שטענה כי האימהות הממוסדת תבעה מן הנשים 'יצר' אימהי במקום אינטליגנציה, היעדר כל אנוכיות במקום הגשמה עצמית, יחס כלפי הזולת במקום בניית העצמיות<ref name=":82">{{צ-ספר|מחבר=אדריאן ריץ'|שם=ילוד אשה|מקום הוצאה=ישראל|מו"ל=עם עובד הוצאת ספרים|שנת הוצאה=1976}}</ref>. לפי ריץ', אימהות באה על חשבון צמיחה, גדילה, הגשמה ומימוש עצמי. [[התנועה לשחרור האשה|התנועה לשחרור האישה]] שהתפתחה החל משנות ה-60, הדגישה את המסר של [[הגשמה עצמית]], והובילה ליציאה של יותר ויותר נשים לעבודה מחוץ לבית, ללימודים ולפיתוח קריירות משלהן<ref name=":43" />, גם במקרים בהם נוצרה התנגשות עם ההורות. כך, חלק מהאל-הוריים רואים את ההורות כמכשול בדרך ל[[מימוש עצמי]] והתפתחות של זהותם, ולכן בוחרים לא להביא ילדים לעולם.

ביקורת נפוצה המופנית כלפי אנשים הבוחרים לא להביא ילדים לעולם היא שהם עלולים להתחרט על בחירה זו בהמשך חייהם. עם זאת, החשש מחרטה משפיע בשני כיוונים ומשמש כטיעון גם לבחירה באל-הורות. אורנה דונת הייתה מהראשונות שחקרו בארץ את המושג "[[חרטה הורית]]", אשר עד למחקרה נתפס כלא קיים בחברה הישראלית. דונת ראיינה במחקרה נשים וגברים אשר תיארו תחושות של פספוס, אכזבה, בזבוז וכעס, וטענו כי אם היו יכולים לבחור שוב, לא היו בוחרים להיות הורים<ref>{{ynet|אורנה דונת|"אוהבת את ילדיי, אך מעדיפה שהם לא יהיו"|3734681|25 ביוני 2009}}</ref><ref name=":9">{{את|הדס בשן|את לא חייבת להיות אמא: הספר שמנפץ מיתוסים על אימהות ואלהורות|אורנה-דונת-על-אלהורות|10 באוגוסט 2017}}</ref>. בשל הטאבו, אותם הורים הרגישו צורך להסתיר מהסביבה ולפעמים אפילו מעצמם את העמדות הללו, ופעמים רבות אף חזרו בהם או הדגישו בצורה מוגזמת את אהבתם לילדיהם למרות תחושות החרטה. למרות חוסר הלגיטימיות, תחושות החרטה לא נעלמו ואיתן החשש לגדל ילדים תחת תחושות אלה או חלילה לגרום על ידי כך לפגיעה בילדים עצמם<ref name=":9" />. כיוון שהורות היא בלתי הפיכה, החשש מחרטה הוביל את חלק מהאל-הוריים לא להביא ילדים לעולם.

בנוסף, נשים אל-הוריות העידו כי אינן רוצות להיות אימהות מתוך רצון להימנע מכאב, פיזי ונפשי. אחד הביטויים ל[[כאב נפשי]] הוא החשש מכך שלא יאהבו את הילד או שלא יהיה קשר מספק עימו. רבות נכתב על הכאב שבאימהות: למשל, דבריה של [[ז'וליה קריסטבה]]: "אינך יולדת בכאב, את יולדת את הכאב. הילד מייצג אותו ומכאן ואילך הוא משתקע, הוא מתמשך ברור כשמש; תוכלי לעצום עיניים, לאטום את אוזנייך, ללמד קורסים, לרוץ לסידורים, לנקות את הבית, לחשוב על דברים, אובייקטים, סובייקטים, אבל אם נושאת תמיד את אות הכאב, היא ניאותה ומתמסרת לו". התייחסות נוספת ניתן לראות בדבריה של [[אליזבת בדינטר]] הטוענת כי האישה יועדה להיות אם ולאמץ את הסבל הכרוך בכך. היא אף השתמשה במושג 'מאזוכיזם הכרחי'<ref name=":32">דונת, אורנה. 2013. "היסטוריוגרפיה רגשית-אינטלקטואלית במחקר: אימהּויות בין פמיניזמים". בתוך '''בכייה לדורות; חרטה על אימהּות''', עבודה לשם קבלת תואר "דוקטור לפילוסופיה", החוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, אוניברסיטת תל אביב.</ref>. הרצון להימנע מכאב זה מצטייר בעיני החברה כטיעון אנוכי שאינו רואה את התמונה הגדולה.

=== ברמה החברתית והתרבותית ===
על אף שהולדה וגידול ילדים נתפסים כמשויכים לטבע, לדעת אל-הוריים רבים מושגים אלו הם תולדה של [[תרבות]], או לכל הפחות למתח שקיים בין השניים. לפי [[מרי דאגלס]] טבע מוכר ומתווך לנו באמצעות סמלים ו[[שפה]], שהם למעשה תוצר תרבותי, ולכן טבע הוא תלוי תרבות<ref name=":10">{{mako|אורנה דונת|מה הסיבות לוותר על ילדים?|c8e49ac3d2f6d21006|home-family-relationship/family|10 בינואר 2011}}</ref>. קביעה זו מאפשרת לבחון מושגים שנתפסים כטבעיים כמו נושאי פריון ו[[רבייה]] כנתונים להשפעה תרבותית. כחלק מכך, ניתן לראות את הפיתוח של התערבויות טכנולוגיות בתחומים אלו שרק מתעצם: [[אמצעי מניעה]], שאיבת ביציות, [[שיבוט]], [[הפריה מלאכותית|הפריות מלאכותיות]] ו[[פונדקאות]]. כל אלו מעידים כי [[ביולוגיה]] אינה רק עניין של גורל וכי יש השפעה משמעותית לתרבות ולחברה<ref name=":10" />. ביטוי נוסף להשפעה התרבותית ניתן למצוא בשיעור ילודה גבוה יותר בחברות מסורתיות קהילתיות, אשר יורד עם המעבר ל[[אינדיבידואליזם]]<ref>{{צ-ספר|שם=Sacralization by Stealth? The Religious Consequences of Low Fertility in Europe|קישור=https://www.taylorfrancis.com/chapters/edit/10.4324/9781315631134-12/sacralization-stealth-religious-consequences-low-fertility-europe-eric-kaufmann|מו"ל=Routledge|שנת הוצאה=2013|ISBN=978-1-315-63113-4|מחבר=Eric Kaufmann}}</ref>

סיבה נוספת לבחירה באל-הורות היא הרצון להימנע מ[[תפקידי מגדר|תפקידים מגדריים]]. בסוף [[המאה ה-18]], בעקבות [[המהפכה התעשייתית]], התבססה חלוקת עבודה שבמסגרתה גברים שלטו ב[[הספרה הציבורית|ספירות הציבוריות]] של [[כלכלה]] ו[[פוליטיקה]], בעוד נשים וילדים התנהלו בזירה המצומצמת של הפרטי-ביתי. עקב כך, [[גידול ילדים]] הפך יותר ויותר לתפקידה הבלעדי של האישה, והערך של עבודה זו ירד יחד עם מעמד הנשים בכלל.<ref>{{צ-מאמר|שם=Representations of Motherhood.|קישור=http://dx.doi.org/10.2307/2076891|כתב עת=Contemporary Sociology|שנת הוצאה=March 1995|עמ=239|כרך=24|doi=10.2307/2076891|מחבר=Barbara Katz Rothman, Donna Bassin, Margaret Honey, Meryle Mahrer Kaplan}}</ref> במשך רוב [[המאה ה-20]] רווחה ב[[העולם המערבי|עולם המערבי]] אידאולוגיה אשר התבססה על האמונה שהקשר בין הולדה ואחריות לגידול הילדים הוא טבעי, ולכן עבודת האימהות נתפסה כתפקיד שנשים צריכות למלא באופן כמעט בלעדי.{{הערה|שם=:43}} תפיסה זו נשענה על ציווי ביולוגי שלפיו האישה היולדת היא בעלת [[אינסטינקט]]ים המייעדים אותה לתפקיד האימהי. אם כן, עבודת האימהות שמבצעות נשים היא מרכיב אוניברסלי ומתמשך בחלוקת התפקידים בין המינים.{{הערה|שם=:43}} אחת הסיבות שמעלות נשים אל הוריות לסירובן לקחת על עצמן את עבודת האימהות היא הרצון להימנע מההכפפה העצמית למוסד המשפחה ולתפקידים המגדריים הללו אשר נכללים בתוכו. ניתן לקשר עמדה זו גם לצורך ב[[בדלנות]] - רצון להבדל ו[[מרד|לחתור]] תחת [[נורמה|נורמות]] [[חברתי]]ות.

טיעון נוסף לאל-הורות נוגע ברצון להימנע מהבאת ילדים לחברה ולעולם שבו יש [[סבל]], [[אלימות]] ואירועי [[אסון]]. כך, למשל, כשליש מילדי השחורים, ה[[היספנים]] וה[[אינדיאנים]] חיים בעוני, בערים ובשכונות עתירי [[זיהום אוויר]], [[פשע]], [[סמים]] ואלימות.{{הערה|שם=:43}} טענה זו מקבלת תוקף נוסף בישראל בניהול חיים תחת איומים ביטחוניים בלתי פוסקים, והידיעה של כל הורה כי ביום מן הימים הוא יצטרך לשלוח את הילד/ה שלו ל[[צבא]] ולקחת את הסיכון שלא ישוב. מלבד זאת, החשש מ[[צפיפות אוכלוסייה|צפיפות]], [[עוני]], [[התחממות גלובלית]], אלימות ועוד גורמי סבל נוספים, אשר לא מבחינים בין מדינות ומעמדות, מהווה גורם משמעותי בהחלטה לא להביא ילדים בקרב חלק מהאל-הוריים.

==== מניעים אקולוגיים ====
ישנו פן אקולוגי לבחירה באל-הורות אשר מספק הסברים מדוע אנשים בוחרים לא להביא ילדים לעולם. האל-הורות האקולוגית מחזיקה בדעה כי הכחדה מרצון של האנושות לא תהיה לגמרי [[טרגדיה]]<ref name=":17">{{Cite news|title=Opinion {{!}} Would Human Extinction Be a Tragedy?|url=https://www.nytimes.com/2018/12/17/opinion/human-extinction-climate-change.html|newspaper=The New York Times|date=2018-12-17|access-date=2021-09-21|issn=0362-4331|language=en-US|first=Todd|last=May}}</ref>, אלא מעשה של [[אמפתיה]] ואצילות<ref name=":16">{{Cite news|title=Sui genocide|url=https://www.economist.com/christmas-specials/1998/12/17/sui-genocide|newspaper=The Economist|date=1998-12-17|access-date=2021-09-21|issn=0013-0613}}</ref>. אותם אל-הוריים מתנגדים לתפיסת העולם ה[[אנתרופוצנטריות|אנתרופוצנטרית]]<ref name=":16" />, אשר לפיה בני האדם עומדים במרכז ההוויה העולמית. במקום זאת, הם בוחרים להאמין ב[[אקולוגיה עמוקה]], עמדה סביבתית הטוענת כי קיים ערך לכלל הישויות החיות בעולם ללא תלות בתועלת שלהן למין האנושי<ref name=":19">{{קישור כללי|כתובת=http://www.theguardian.com/lifeandstyle/2020/jan/10/i-campaign-for-the-extinction-of-the-human-race-les-knight|הכותב=Les Knight|כותרת=Experience: I campaign for the extinction of the human race|אתר=the Guardian|תאריך=Janurary 10, 2010|שפה=en|תאריך_וידוא=21-09-2021}}</ref><ref name=":18">{{צ-מאמר|שם=Eco-reproductive concerns in the age of climate change|קישור=https://doi.org/10.1007/s10584-020-02923-y|כתב עת=Climatic Change|שנת הוצאה=November 01, 2020|עמ=1007–1023|כרך=163|doi=10.1007/s10584-020-02923-y|מחבר=Matthew Schneider-Mayerson, Kit Ling Leong}}</ref>.

הקיום האנושי גורם להשפעות סביבתיות מזיקות לעולם ולסבל רב למינים אחרים וגם לבני האדם עצמם<ref name=":17" />: דרך [[שינוי אקלים|שינויי אקלים]] ו[[התחממות כדור הארץ]], [[זיהום אוויר|זיהום]], מחסור במשאבים ו[[רעב]], [[משבר הומניטרי|משברים הומניטריים]] כגון משברי [[פליטים]] ועוד<ref name=":31">{{צ-מאמר|שם=A wonderful experience or a frightening commitment? An exploration of men's reasons to (not) have children|קישור=https://linkinghub.elsevier.com/retrieve/pii/S2405661819300176|כתב עת=Reproductive Biomedicine & Society Online|שנת הוצאה=December 2019|עמ=19–27|כרך=9|doi=10.1016/j.rbms.2019.11.002|מחבר=Maja Bodin, Lars Plantin, Eva Elmerstig}}</ref><ref name=":21">{{קישור כללי|כתובת=http://www.theguardian.com/books/2020/jul/25/why-a-generation-is-choosing-to-be-child-free|הכותב=Sian Cain|כותרת=Why a generation is choosing to be child-free|אתר=the Guardian|תאריך=July 25, 2020|שפה=en|תאריך_וידוא=2021-09-21}}</ref><ref name=":18" />. בהתאם לעמדת האקולוגיה העמוקה, אל-הוריים מסיבות אקולוגיות רואים בבחירה לא להביא ילדים לעולם כדרך לצמצום ההשפעות השליליות של הפעילות האנושית וכתרומה לטובת הסביבה כולה<ref name=":18" />. למשל, לפיהם, ילד אחד פחות מפחית את פליטת [[פחמן דו-חמצני|הפחמן הדו-חמצני]] באופן משמעותי בהשוואה למכונית עם יעילות דלק משופרת או כל פעולה יומיומית שאנשים עושים כדי לשמור על איכות הסביבה.<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.theguardian.com/environment/2017/jul/12/want-to-fight-climate-change-have-fewer-children|הכותב=Damian Carrington|כותרת=Want to fight climate change? Have fewer children|אתר=the Guardian|תאריך=July 12, 2017|שפה=en|תאריך_וידוא=2021-09-21}}</ref>

[[התנועה להיכחדות מרצון של האנושות]] היא תנועה סביבתית (VHEMT) הקוראת לכלל בני האדם להימנע מרבייה ולגרום להיכחדות מרצון הדרגתי של האנושות<ref name=":19" />. למרות שמה, התנועה כוללת גם את אלה שאינם בהכרח חפצים בהכחדה אנושית, אך כן רוצים לרסן את גידול האוכלוסייה בשם [[איכות הסביבה]].<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.theguardian.com/world/2018/jun/20/give-up-having-children-couples-save-planet-climate-crisis|הכותב=Amy Fleming|כותרת=Would you give up having children to save the planet? Meet the couples who have|אתר=the Guardian|תאריך=June 20, 2016|שפה=en|תאריך_וידוא=2021-09-21}}</ref> התנועה נוסדה בשנת 1991 על ידי Les U. Knight, שטען כי הכחדה אנושית היא הפתרון הטוב ביותר לפגיעה האנושית בכדור הארץ וההתדרדרות הסביבתית שזו מביאה עימה<ref name=":19" />. לפי התנועה, צמצום אוכלוסיית בני האדם ימנע כמות משמעותית של סבל<ref name=":19" />. [[הכחדה המונית|הכחדה של מינים]] לא אנושיים ומחסור במשאבים הנדרשים עבור בני האדם הם עדות בעיני חברי התנועה לנזק שנגרם כתוצאה מ[[אכלוס יתר]] של בני אדם<ref name=":19" />.

==== מניעים רפואיים ====
גישת האל-הורות מצביעה על האופן שבו לעיתים הריון ולידה מובילים לשינויים גופניים שאינם רצויים ולהשפעות מתמשכות על בריאות האישה. בעקבות הלידה מתרחשים שינויים [[נוירוביולוגיה|נוירוביולוגיים]] משמעותיים במוח, שלעיתים מובילים ל[[דיכאון סב לידתי]].<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.bostonglobe.com/magazine/2018/07/17/pregnant-women-care-ignores-one-most-profound-changes-new-mom-faces/CF5wyP0b5EGCcZ8fzLUWbP/story.html|הכותב=Chelsea Conaboy|כותרת=Motherhood brings the most dramatic brain changes of a woman’s life - The Boston Globe|אתר=BostonGlobe.com|תאריך=July 17, 2018|שפה=en-US|תאריך_וידוא=2021-09-21}}</ref> דיכאון סב לידתי אינו ייחודי רק לנשים, על אף שנפוץ יותר אצלן וגם גברים יכולים לחוות דיכאון בעקבות שינויים נוירוביולגים.<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.theguardian.com/science/2018/aug/09/new-fathers-suffer-similar-rates-of-depression-as-mothers-experts-warn|הכותב=Nicola Davis|כותרת=Postnatal depression: fathers can suffer similar issues to women, say experts|אתר=the Guardian|תאריך=August 09, 2018|שפה=en|תאריך_וידוא=2021-09-21}}</ref> כמו כן, מחקרים מצביעים על קשר סיבתי בין הריון להזדקנות תאית מואצת, מכיוון שהאנרגיה מופנית מתחזוקה סומטית למאמצי רבייה.<ref>{{צ-מאמר|שם=Reproduction predicts shorter telomeres and epigenetic age acceleration among young adult women|קישור=https://www.nature.com/articles/s41598-018-29486-4|כתב עת=Scientific Reports|שנת הוצאה=July 23, 2018|עמ=11100|כרך=8|doi=10.1038/s41598-018-29486-4|מחבר=Calen P. Ryan, M. Geoffrey Hayes, Nanette R. Lee, Thomas W. McDade}}</ref>

בנוסף, עבור אנשים אשר חיים עם מגוון מחלות רקע, אל הורות היא בחירה רפואית אשר מבטאת את החשש להעביר הלאה לדור הבא מטען [[פגם גנטי|גנטי "פגום"]], כמו הפרעות גנטיות ונפשיות<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.theatlantic.com/notes/2016/12/staying-child-free-for-mental-health-reasons/509852/|הכותב=Rosa Inocencio Smith|כותרת=Staying Child-Free Because of Mental-Health Concerns - The Atlantic|אתר=www.theatlantic.com|תאריך=December 08, 2016|שפה=en|תאריך_וידוא=2021-09-21}}</ref><ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.theguardian.com/us-news/2020/jul/06/why-i-dont-have-a-child-i-refuse-to-pass-on-my-addiction-gene|הכותב=Kristen Brownell|כותרת=Why I don't have a child: I refuse to pass on my addiction genes|אתר=the Guardian|תאריך=July 06, 2020|שפה=en|תאריך_וידוא=2021-09-21}}</ref><ref name=":31" />. בנוסף לכך, ישנו קושי בגידול ילדים בזמן שיש לאחד מבני הזוג בעיות בריאותיות.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.thejakartapost.com/life/2021/04/14/child-free-and-happy-a-group-for-indonesians-without-kids-by-choice.html|הכותב=Amahl S. Azwar|כותרת=Child-free and happy: A group for Indonesians without kids – by choice|אתר=The Jakarta Post|תאריך=April 14, 2021|שפה=en|תאריך_וידוא=2021-09-21}}</ref>
חשש רפואי נוסף, שמוביל חלק מהנשים לבחור באל-הורות, הוא [[טוקופוביה]]<ref>{{צ-מאמר|שם=Tokophobia: An unreasoning dread of childbirth: A series of 26 cases|קישור=https://www.cambridge.org/core/journals/the-british-journal-of-psychiatry/article/tokophobia-an-unreasoning-dread-of-childbirth/492B8EB19D16A2BD455E6BE7539564C9|כתב עת=The British Journal of Psychiatry|שנת הוצאה=Janurary 02, 2018|עמ=83–85|כרך=176|doi=10.1192/bjp.176.1.83|מחבר=Kristina Hofberg, Ian Brockington}}</ref>- פחד או סלידה מתהליך הלידה.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.bbc.co.uk/bbcthree/article/3cc78638-171e-4542-806e-8f9d0c1ad243|הכותב=Ellie Layhe|כותרת=Pregnancy phobia is being 'driven by social media'|אתר=BBC Three|תאריך=Janurary 23, 2018|שפה=en-GB|תאריך_וידוא=2021-09-21}}</ref> המצב הגופני של ההיריון, חווית הלידה וההתאוששות שלאחריה, מעוררים פחד רב וחרדה בקרב חלק מהנשים, עד כדי כך שחלקן מעדיפות לא ללדת כלל.<ref>{{צ-מאמר|שם=Women’s experiences of fear of childbirth: a metasynthesis of qualitative studies|קישור=https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC6968519/|כתב עת=International Journal of Qualitative Studies on Health and Well-being|כרך=15|doi=|מחבר=Helena Wigert, Christina Nilsson, Anna Dencker, Cecily Begley|שנת הוצאה=December 20, 2019}}</ref> פחד נוסף אשר משפיע על הבחירה הוא [[פדופוביה]]<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://optimistminds.com/pedophobia/|הכותב=OptomistsMinds|כותרת=What Is Pedophobia? (A Complete Guide) {{!}} OptimistMinds|תאריך=June 16, 2021|שפה=en-US|תאריך_וידוא=2021-09-21}}</ref> - [[פחד]], [[חרדה]] או [[סלידה]] לא [[רציונליזם|רציונליים]] או אובססיביים מ[[ילד]]ים, [[תינוק]]ות, [[ינקות]] או מ[[ילדות|יַלְדוּת]].

=== ברמה פילוסופית ===
ישנן עמדות פילוסופיות שונות אשר מתיישבות עם תופעת האל-הורות. ראשית, התייחסות להשקעה בילדים בהשוואה להשקעה אלטרנטיבית בחברה. על פי עמדה זו ניתן להשקיע את הזמן והכסף, שנחסך בעקבות הימנעות מגידול ילדים, במטרות בעלות משמעות חברתית גדולה יותר, ובכך לסייע לרווחת האנשים החיים בעולם במקום 'לייצר' אנשים נוספים<ref name=":13">{{קישור כללי|כתובת=https://www.mo.be/column/kindvrij|הכותב=Tobias Leenaert|כותרת=Kindvrij vs kinderloos|אתר=Mondiaal Nieuws|תאריך=September 2, 2015|שפה=in Dutch|תאריך_וידוא=2021-09-12}}</ref>.

בנוסף, בניגוד לתפיסה הנפוצה, אל-הוריים רבים טוענים כי דווקא ההורות היא המעשה ה[[אנוכיות|אנוכי]], והבחירה באל-הורות היא ה[[מוסר]]ית יותר<ref name=":21" /><ref name=":22">{{קישור כללי|כתובת=https://www.livemint.com/mint-lounge/features/to-be-or-not-to-be-1550221601090.html|הכותב=Shrabonti Bagchi|כותרת=Inside India’s anti-natalist cult|אתר=mint|תאריך=Feburary 15, 2019|שפה=en|תאריך_וידוא=2021-09-11}}</ref>. לפי הפילוסוף דייוויד בנאטר {{אנ|David_Benatar}}<ref name=":23">{{צ-ספר|שם=Better Never to Have Been: The Harm of Coming Into Existence|קישור=https://books.google.co.il/books?hl=en&lr=&id=paoVDAAAQBAJ&oi=fnd&pg=PR9&dq=+Benatar,+David+(2006-10-19).+%22Better+Never+to+Have+Been%22.+Oxford+University+Press.&ots=OfRrEu3BCm&sig=YXW3GskYhktPLCn7vloL-rw3i2Y&redir_esc=y#v=onepage&q=Benatar,%20David%20(2006-10-19).%20%22Better%20Never%20to%20Have%20Been%22.%20Oxford%20University%20Press.&f=false|מו"ל=Oxford University Press|שנת הוצאה=October 19, 2006|ISBN=978-0-19-954926-9|מחבר=David Benatar|שפה=en}}</ref>, בבסיס ההחלטה להביא ילדים לעולם טמונים לרוב הרצונות של ההורים ליהנות מגידול הילדים, אשר נתפס כמביא עימו שמחה ואופטימיות, או להנציח את המורשת או הגנים שלהם<ref name=":23" />. כלומר, ישנם אנשים שבוחרים בהורות מתוך מניעים [[נרקיסיזם|נרקיסיסטיים]],<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.catherinedeveny.com/the-narcissism-of-motherhood-2/|הכותב=Catherine Deveny|כותרת=The Narcissism Of Motherhood|אתר=Catherine Deveny|תאריך=February 29, 2019|שפה=en-US|תאריך_וידוא=2021-09-21}}</ref> אשר בסופו של דבר משרתים את ההורה ולא את הילד.<ref>{{Cite news|title=Why I Choose to Be Child Free: Readers Share Their Stories|url=https://www.thedailybeast.com/articles/2013/02/25/why-i-choose-to-be-child-free-readers-share-their-stories|newspaper=The Daily Beast|date=2013-02-27|access-date=2021-09-21|language=en|first=Harry|last=Siegel}}</ref> ישנם הורים שלא חושבים על משמעות הבחירה והשלכותיה ועל אושר ואיכות החיים של הילד<ref name=":24">{{Cite news|title=Having It All Without Having Children|url=http://content.time.com/time/subscriber/article/0,33009,2148636,00.html|newspaper=Time|date=2013-08-12|access-date=2021-09-11|issn=0040-781X|language=en-US|first=Lauren|last=Sandler}}</ref>. התפיסות הפילוסופיות לאל הורות רואות בחירה נרקיסיסטית זו כחסרת אחריות, פסולה ולא מוסרית, ולטענתם אין להביא ילדים לעולם ללא מחשבה מעמיקה. בהמשך לכך, טענה פילוסופית נוספת לאל-הורות היא היעדר הסכמה של הילד עצמו להיוולד. לפי טענה זו, מוסרית אין זה נכון להביא ילד לעולם שכן הוא לא הסכים לכך והיוולדותו נכפתה עליו<ref name=":27">{{קישור כללי|כתובת=https://www.ctpublic.org/environment/2020-07-09/you-didnt-ask-to-be-here-adventures-in-antinatalism|הכותב=Chion Wolf|כותרת=You Didn’t Ask To Be Here: Adventures In Antinatalism|אתר=Connecticut Public|תאריך=July 09, 2020|שפה=en|תאריך_וידוא=2021-09-21}}</ref>. תפיסות אלו רואות את עצמן ככאלה שמעמידות את הילד במרכז ולא את ההגשמה העצמית של ההורה<ref name=":13" /><ref name=":12">{{Cite news|title=The women who choose not to be mothers|url=https://www.bbc.com/news/magazine-10786279|newspaper=BBC News|date=29 July 2010|access-date=2021-09-12|language=en-GB|last=Paola Buonadonna, Vibeke Venema, Megan Lane}}</ref>.

עמדה פילוסופית נוספת המקנה ערך שלילי לילודה היא [[אנטי-נטליזם]]<ref name=":27" />. כמו שכתב [[היינריך היינה]]: "שינה טובה, מוות עדיף; אך כמובן שהדבר הטוב ביותר זה לעולם לא להיוולד כלל"<ref name=":26">{{קישור כללי|כתובת=https://www.realtalkphilosophy.org/antinatalism|כותרת=Antinatalism|אתר=Real Talk Philosophy|שפה=en-US|תאריך_וידוא=2021-09-21}}</ref>. אנטי-נטיליזם מתנגדת להולדה באופן כללי ומוכלת על כלל בני האדם ואף יש הטוענים שעל כלל הישויות החיות שאינן אנושיות, אל הורות מרצון מתנגדת ללידה במקרים קונקרטיים, אצל אנשים מסוימים ולא כהכרח חברתי. על אף ההבדל המשמעותי בין השניים, חלק מהאל-הורים נשענים על העמדה האנטי-נטליסטית בבחירתם לא להביא ילדים לעולם. לצד זאת, ישנם אל-הוריים שדוחים במפורש את התפיסה האנטי-נטליסטית; הם תומכים בהחלטה של אחרים ללדת ילדים, אך פשוט לא רוצים אותם בעצמם<ref name=":26" />.

יש מגוון טענות אשר מחזקות את העמדה האנטי-נטילסטית:
* '''Benatar's type''' - זוהי טענה אשר מגדירה את עצם הבריאה לתוך האנושות כדבר שתמיד מביא עימו נזק, בעקבות א-סימטריה, הקיימת בין תחושת כאב לבין הנאה. לפי תפיסה זו, כאב נתפס תמיד כדבר רע, היעדר כאב הוא דבר טוב ואילו היעדר הנאה הוא נייטרלי. בחיי האדם, נוכחות הכאב ונוכחות העונג מבטלים זה את זה, אך אם בני האדם לא היו נולדים לא היה כאב כלל. משום שהיעדר הנאה נתפס כדבר נייטרלי, במצב שאין ילודה יישאר רק הטוב. לפיכך, לפי תפיסה זו, ניתן לחסוך לילד פוטנציאלי את סבל החיים אם לעולם לא היה נברא<ref name=":28">{{צ-מאמר|שם=What Is Antinatalism?: Definition, History, and Categories|קישור=https://philpapers.org/rec/MORWIA-13|כתב עת=The Review of Life Studies|שנת הוצאה=2021 May|עמ=1–39|כרך=12|מחבר=Masahiro Morioka}}</ref>.
* '''תאוריית הימנעות מכאבים''' - לפיה בני אדם תמיד נחשפים לכאב במהלך חייהם. לכן, כדי לעצור סבל וכאב אנושי צריך לעצור את הרבייה של בני אדם<ref name=":28" />.
* '''רולטה רוסית''' - טענה שלפיה ככל שבני האדם ממשיכים להוליד ילדים, בהכרח לפחות אדם אחד שנולד יחווה חיים שאינם מאושרים. לכן, כלל הרבייה צריכה להפסיק כדי לחסוך חיים לא מאושרים לאנשים מסוימים<ref name=":28" />.

== אל־הורות ופמיניזם ==
ההתייחסות ל[[אימהות]] ולעבודת האימהות (mothering) בתיאוריה הפמיניסטית היא מורכבת ומתפרסת על פני קצוות קיצוניים: מתפיסת האימהות כמקור כוחן העיקרי של הנשים ועד לתפיסה כי התפקיד האימהי, פריון, [[היריון]] ו[[גידול ילדים]] הם גורמים דכאניים עבור נשים.

ממחצית [[המאה ה-19]], בתקופת [[הגל הראשון של הפמיניזם]], פעילות פמיניסטיות העלו את הרעיון כי, לאימהות ולגידול ילדים שלא מרצון, יש חלק מכריע בדיכוי נשים ובשל כך הבחירה מתי והאם להרות אמורה להיות נתונה להחלטתן של נשים בלבד. עם זאת, בפועל הן לא הצליחו להתנקות מהתפיסות שהושרשו לגבי מוסד האימהות.{{הערה|שם=:32}} כך, בסוף המאה ה-19 הימנעות של אישה מאימהות עדיין נתפסה כבחירה בערוץ שהוא פחות אצילי.

בזרמים הרדיקליים של [[הגל השני של הפמיניזם]], נשמעו כבר קולות, שביקרו את מוסד האימהות כמוסד [[פטריארכיה|פטריארכלי]], המשמר את מעמדן הנמוך והכנוע של נשים. הראשונה שעסקה ביסודיות באפשרות סירובן של נשים להפוך לאימהות עוד לפני תחילתו של הגל השני הייתה [[סימון דה בובואר]]. בובואר טענה כי הגוף הנשי הוא המקור העיקרי לאי חירותן של נשים וכי פירושה של האימהות היא הגשמת תפקיד ביולוגי נטול כל חירות.{{הערה|שם=:43}} היא התייחסה למצב ספציפי של חינוך ומוסכמות, שקישרו בין נשים לטבע ובכך הצדיקו את נחיתותן, ועודדה נשים להתעלות מעל הסללה זו ולהתוודע לעצמן כסובייקטיות חושבות, עצמאיות ומוסריות בעלות קיום בעל ביסוס משל עצמו<ref name=":5">{{צ-מאמר|שם=Book Reviews : Engendering Motherhood: Identity and Self-Transformation in Women's Lives. By Martha McMahon. New York: Guilford Press, 1995, 324 pp. $32.50 (hardbound|קישור=http://dx.doi.org/10.1177/088610999701200210|כתב עת=Affilia|שנת הוצאה=יולי 1997|עמ=245–246|כרך=12|doi=10.1177/088610999701200210|מחבר=Christine T. Lowery}}</ref>. בובואר הציעה לנשים להשיג חופש ועצמאות על ידי סירוב להפוך לאימהות. לצד הביקורת הקשה, בובואר תמכה ברעיון האימהות אם נשים יבחרו בו מתוך חירות ובחברה שלא תותיר אותן לבד במלאכה.

כחמש עשרה שנים לאחר פרסום כתביה של בובואר, פרסמה [[בטי פרידן]] את סיפרה "המסתורין הנשי", בו טענה כי נשים איבדו את זהותן העצמית בעת תפקודן כאימהות ועקרות בית. לטענתה, על אף שנשים רבות עסקו בשאלה בנוגע לתפקידן ומהותן, בעיה זו נתפסה כבעיה אישית לא לגיטימית ולא כבעיה חברתית ולכן הושתקה והובילה לבדידות וייאוש בקרב נשים רבות<ref name=":5" />. ספר זה סימן את תחילתו של [[הגל השני של הפמיניזם|הגל השני בפמיניזם]], אשר הוביל לטלטלה נוספת בעולמן של רעיות ואימהות אמריקאיות משכילות, לבנות, תושבות הפרברים וממעמד הביניים.{{הערה|שם=:32}} בתקופה זו רווחה הגישה לפיה עיקר הדיכוי של נשים קשור למהות הביולוגית של הולדה, ולכן הבחירה לא ללדת נתפשה כבחירה הפמיניסטית האידיאלית. הוגות וסופרות של התנועה הזו הרבו לתאר [[אוטופיה|אוטופיות]] שבהן רבייה תתרחש באופנים חוץ-גופיים, ביניהן [[שולמית פיירסטון]] בספרה [[הדיאלקטיקה של המין]], וכן [[מארג' פירסי]] בספרה Woman on the Edge of Time. פיירסטון תיארה את האימהות כחלק מהכניעות של מה שהיא כינתה "המעמד המיני", אשר צומח מתוך ההבדלים הביולוגיים בין נשים לגברים שמובילים ל"רודנות רבייה".{{הערה|שם=:43}} לפיה, רודנות זו באה לידי ביטוי בכך שנשים ואימהות מצויות במעמד של שפחה שמתחזקת את קיומו של המין האנושי בכדי שהגברים יוכלו לצאת לעבוד. אם כן, בדומה לבובואר, גם פיירסטון האמינה ששחרור חברתי של נשים תלוי בשחרורן מכבלי גופן ולכן גם מאימהות. כאמור, התפיסה הפמיניסטית בנוגע לאימהות היא מורכבת, ובאותן שנים, נשים רבות הזדהו עם העמדה הפמיניסטית אך לא היו מוכנות לוותר על האימהות. דורותי דינרסטיין למשל, הציגה את הנשים כשליטות הבית, ואת ההשפעה של האימהות על ילדיהן כדבר חיובי וכמקור לכוח.<ref>{{צ-מאמר|שם=Re-reading Dorothy Dinnerstein. Towards Dorothy Dinnerstein, The Mermaid and The Minotaur: Sexual Arrangements and Human Malaise|קישור=http://dx.doi.org/10.51151/identities.v1i1.35|כתב עת=Identities: Journal for Politics, Gender and Culture|שנת הוצאה=Janurary 01, 2001|עמ=257–259|כרך=1|doi=10.51151/identities.v1i1.35|מחבר=Ida Nikolovska}}</ref>

[[פמיניזם ליברלי|הפמיניזם הליברלי]] הציג תמונה חלופית לאימהות המקובלת - במקום דחייה של האימהות, בחינתה מחדש מנקודת מבטן של נשים.{{הערה|שם=:43}} אחד הספרים ששינו תפיסות לגבי האימהות הוא ספרה של [[אדריאן ריץ']], "[[ילוד אישה]]", שהתפרסם ב-[[1976]], ובו ריץ' הבחינה בין אימהות כמוסד לבין אימהות כחוויה. לפי ריץ', בעוד שמוסד האימהות פירושו אימוץ תפקיד חברתי ולא אישי, חווית האימהות כוללת את בחירתה הפרטית של אישה להיות או לא להיות אמא, תחושותיה כלפי ילדיה והקשר הפיזי, הרגשי והנפשי עימם.{{הערה|שם=:82}} הבחנה זו מאפשרת שחרור מההיבטים הדכאניים של האימהות ומקנה משמעות וערך לאימהות החוויתית ולקשר אם-ילד. אם כן, ב[[הגל השלישי של הפמיניזם|גל השלישי של הפמיניזם]] והלאה, הגישה הרווחת היא אידאולוגיית הבחירה, שמעלה על נס את האפשרות של נשים לבחור בחירות משמעותיות לחייהן, ובהן גם אם, כיצד או מתי להתרבות. בגל השלישי הפכה הבחירה באל-הורות לכדי זהות (באנגלית המונח המתאר הוא Childfree, או "חופשי מילדים", והוא משמש גם בקהילות שקמות סביב הנושא וגם באקדמיה).<ref>{{צ-מאמר|שם=Reconsidering Childfreedom: A Feminist Exploration of Discursive Identity Construction in Childfree LiveJournal Communities|קישור=http://dx.doi.org/10.1080/07491409.2014.909375|כתב עת=Women's Studies in Communication|שנת הוצאה=May 04, 2014|עמ=159–180|כרך=37|doi=10.1080/07491409.2014.909375|מחבר=Julia Moore}}</ref> לצד זאת, ניתן לראות גם היום ביקורות על נשים שבוחרות לא להיות אימהות, כולל ביקורות פמיניסטיות.

== סטטיסטיקה ומחקר ==
===עולמי===
ב[[אירופה]], בשנים 2010–2011, אל-הורות בקרב נשים בגילאי 40–44 הייתה שכיחה ביותר ב[[אוסטריה]], [[ספרד]] ו[[הממלכה המאוחדת|בריטניה]]<ref name=":0">{{קישור כללי|כתובת=https://web.archive.org/web/20190216153234/https://www.oecd.org/els/family/SF_2-5-Childlessness.pdf|כותרת=Wayback Machine|אתר=web.archive.org|תאריך=February 16, 2019|תאריך_וידוא=2021-09-11}}</ref>, ופחות שכיחה במדינות [[מזרח אירופה]], אף על פי שמשפחות בעלות ילד אחד בלבד היו נפוצות באותן מדינות<ref name=":0" />. מאז, לפי הפסיכולוגית [[ELLEN WALKER|אלן ווקר]], אורח החיים האל-הורי הפך לטרנד.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://globalnews.ca/news/3900117/people-choose-no-kids/|הכותב=Arti Patel|כותרת=People who don’t want kids: ‘There’s never been a day where I’ve regretted my decision’ - National {{!}} Globalnews.ca|אתר=Global News|תאריך=December 10, 2017|שפה=en-US|תאריך_וידוא=2021-09-11}}</ref> הפרסום שזכה לו אורח חיים זה בפורומים שונים באינטרנט, ברשתות החברתיות ובראיונות בערוצי התקשורת, אפשר לאל-הוריים להתחבר אחד לשני וביחד ליצור קהילה גלויה ומוכרת<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.theguardian.com/lifeandstyle/2014/nov/08/i-used-to-judge-childfree-women|הכותב=Eleanor Tucker|כותרת=I used to judge childfree women|אתר=the Guardian|תאריך=November 08, 2014|שפה=en|תאריך_וידוא=September 11, 2021}}</ref><ref name=":2">{{Cite news|title=Why Some Women Don't Want Kids, Childless by Choice|url=https://www.thedailybeast.com/articles/2010/09/19/childless-by-choice-why-some-women-dont-want-kids|newspaper=The Daily Beast|date=2010-09-19|access-date=2021-09-11|language=en|first=Danielle|last=Friedman}}</ref>.{{הערה|שם=:22}} ניתן לראות כי בשנת 2020, סטטיסטית, נשים משכילות ברחבי העולם בחרו לעיתים קרובות יותר להישאר ללא ילדים<ref name=":30">{{קישור כללי|כתובת=https://www.pewresearch.org/social-trends/2010/06/25/childlessness-up-among-all-women-down-among-women-with-advanced-degrees/|הכותב=Gretchen Livingston & D’vera Cohn|כותרת=Childlessness Up Among All Women; Down Among Women with Advanced Degrees|אתר=Pew Research Center’s Social & Demographic Trends Project|תאריך=June 25, 2010|שפה=en-US|תאריך_וידוא=September 11, 2021}}</ref>. מרבית המחקר על אל-הורות מרצון ולא מרצון התמקד בחוויות של נשים, ולעיתים קרובות התעלם מנקודת מבטם של גברים, מה שמסביר טוב יותר את הנתונים הסטטיסטיים.{{הערה|שם=:31}}

בשנת 2021, שנקמן ושותפיו ערכו מחקר שהשווה את השאיפות ההוריות של [[לסביות]], [[הומוסקסואליות|הומואים]], [[ביסקסואליות|ביסקסואלים]] (LGB) [[הטרוסקסואליות|והטרוסקסואלים]] נטולי ילדים מ[[ישראל]], [[פורטוגל]] [[הממלכה המאוחדת|ובריטניה]]<ref name=":1">{{צ-מאמר|שם=Deciding to parent or remain childfree: Comparing sexual minority and heterosexual childless adults from Israel, Portugal, and the United Kingdom.|קישור=http://dx.doi.org/10.1037/fam0000843|כתב עת=Journal of Family Psychology|שנת הוצאה=September 2021|עמ=844–850|כרך=35|doi=10.1037/fam0000843|מחבר=Geva Shenkman, Jorge Gato, Fiona Tasker, Chen Erez}}</ref>. הם נשאלו לגבי הרצון והכוונה להפוך להורים, ולגבי הדאגה שלהם מחוסר ילדים. התוצאות הצביעו על כך שמשתתפים מישראל ופורטוגל דיווחו על רמות גבוהות יותר של רצון להיות הורים, וכן הביעו דאגה גדולה יותר מחוסר ילדים מאשר משתתפים מבריטניה. דפוסים מקבילים הופיעו בקרב משתתפים להט"ביים והטרוסקסואלים בין המדינות. משתתפים הטרוסקסואליים מישראל קיבלו ציונים גבוהים יותר מאשר המשתתפים מפורטוגל לגבי כוונת הורות ודאגה מחוסר ילדים<ref name=":1" />. בנוסף, משתתפים להט"ביים באופן כללי דיווחו על רמות נמוכות יותר של רצון להורות, ודאגה פחותה מחוסר ילדים מאשר משתתפים הטרוסקסואליים<ref name=":1" />. ניתן לה בין ממצאים אלו לאור ההקשרים הסוציו-תרבותיים השונים בין המדינות. למשל, הערכים ה[[אינדיבידואליזם|אינדיבידואליסטים]] המאפיינים את בריטניה, לעומת הערכים המשפחתיים המאפיינים את ישראל ופורטוגל, והעמדה ה[[פרו-נטליזם|פרו-נטליסטית]] המובהקת בישראל<ref name=":1" />. מחקר זה תורם להבנה בנוגע לשאיפות הורות בקרב אנשים להט"ביים ובפרט לסביות, הומואים וביסקסואלים, כפונקציה של הקשר סוציו-תרבותי<ref name=":1" />.

=== בריטניה ===
סקר של YouGov {{אנ|YouGov}} שפורסם בינואר 2020 העלה כי בקרב בריטים שאינם הורים: 37% ענו שאינם רוצים ילדים לעולם, 19% ענו שאינם רוצים ילדים אך עשויים לשנות את דעתם בעתיד, ו-26% מעוניינים להביא ילדים לעולם<ref name=":14">{{קישור כללי|כתובת=https://yougov.co.uk/topics/education/articles-reports/2020/01/09/why-are-britons-choosing-not-have-children|הכותב=Connor Ibbetson|כותרת=Why do people choose to not have children? {{!}} YouGov|אתר=yougov.co.uk|תאריך=January 09, 2020|שפה=en-gb|תאריך_וידוא=2021-09-20}}</ref>. 13% מבין אלו שלא רצו להיות הורים כלל היו בני 18 עד 24, 20% בני 25 עד 34, ו-51% בגילאי 35 עד 44. מלבד הגיל שהיווה כ-23% מהסיבות הפופולריות שהוצגו בעד הולדת ילדים, הוצגו ההשפעה הפוטנציאלית על אורח החיים (10%), עלויות מחיה וגידול ילדים גבוהות (10%), אוכלוסיית יתר של בני אדם (9%), סלידה מילדים (8%), וחוסר יצר הורי (6%)<ref name=":14" />.

=== ארצות הברית ===
ב[[שנות ה-50 של המאה ה-20|שנות החמישים]], מבוגר אמריקאי נטול ילדים נחשב לאדם חריג.<ref>{{Cite news|title=Long Road to Adulthood Is Growing Even Longer|url=https://www.nytimes.com/2010/06/13/us/13generations.html|newspaper=The New York Times|date=2010-06-12|access-date=2021-09-11|issn=0362-4331|language=en-US|first=Patricia|last=Cohen}}</ref><ref>{{קישור כללי|כתובת=https://web.archive.org/web/20050702084631/http://findarticles.com/p/articles/mi_m4021/is_2001_Nov_1/ai_79501204/pg_2|כותרת=American Demographics: Childless By Choice - childless couples an emerging demographic - Statistical Data Included|אתר=web.archive.org|תאריך=2005-07-02|תאריך_וידוא=2021-09-11}}</ref> מאז, שיעור המבוגרים ללא ילדים באוכלוסייה האמריקאית עלה משמעותית. מחקר שנערך על ידי אבמה ומרטינז בשנת 2006 מצא כי נשים אמריקאיות בגילאי 35 עד 44 שבחרו לא להביא ילדים מרצון היוו 5% מכלל הנשים האמריקאיות בשנת 1982, 8% בשנת 1988, 9% בשנת 1995 ו-7% בשנת 2002<ref name=":15">{{צ-מאמר|שם=Childlessness Among Older Women in the United States: Trends and Profiles|קישור=https://onlinelibrary.wiley.com/doi/abs/10.1111/j.1741-3737.2006.00312.x|כתב עת=Journal of Marriage and Family|שנת הוצאה=October 13, 2006|עמ=1045–1056|כרך=68|doi=10.1111/j.1741-3737.2006.00312.x|מחבר=Joyce C. Abma, Gladys M. Martinez}}</ref>. לנשים אלו הייתה ההכנסה הגבוהה ביותר ורמת הדתיות הנמוכה ביותר בהשוואה לנשים אחרות במחקר<ref name=":15" />. מחקר נוסף שנערך על ידי הסוציולוג קריסטין פארק מצא כי אנשים נטולי ילדים נוטים לרכוש [[השכלה]] טובה יותר, להיות אנשי מקצוע, להתגורר באזורים עירוניים, להיות פחות דתיים, ויש להם פחות אפשרויות חיים קונבנציונליות<ref name=":2" />.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1111/j.1475-682X.2005.00127.x|הכותב=Kristin Park|כותרת=Choosing Childlessness: Weber's Typology of Action and Motives of the Voluntarily Childless|תאריך=27 June 2005}}</ref>

משנת 2007 עד 2011 שיעור הפריון בארצות הברית המשיך להצטמצם, וירד ב-9%. [[מרכז המחקר פיו]] (PEW) דיווח בשנת 2010 כי שיעור הילודה היה הנמוך ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית, וכי מספר האנשים הנמנעים מילודה עלה בקרב כל הקבוצות האתניות ל-1 מכל 5 לעומת 1 מכל 10 בשנות ה-70.{{הערה|שם=:24}} אמנם לא צוין כמה אחוזים מהאמריקאים חסרי הילדים בחרו מרצון שלא להביא ילדים לעולם, אך במגזין [[טיים (מגזין)|טיים]] ([[Time Magazine]]) נטען שהקבלה של אורח החיים האל-הורי הלכה וגברה.{{הערה|שם=:24|כיוון=שמאל}}

אחת הסיבות הנפוצות לאל-הורות בקרב [[דור ה-Z]] היא הלוואות גבוהות שנלקחו במהלך התואר והם צריכים להחזירם.

למרות ה[[אפליה]] המתמשכת כלפי נשים שבחרו להישאר ללא ילדים, הפסיכולוג פול דולן {{אנ|Paul_Dolan_(behavioural_scientist)}} טען כי נשים שמעולם לא נישאו או ילדו ילדים הן בין תת-הקבוצות המאושרות ביותר בארצות הברית נכון לשנת 2019, כפי שנמצא בניתוח של American Time Use Survey {{אנ|American_Time_Use_Survey}}.<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.theguardian.com/lifeandstyle/2019/may/25/women-happier-without-children-or-a-spouse-happiness-expert|הכותב=Sian Cian|כותרת=Women are happier without children or a spouse, says happiness expert|אתר=the Guardian|תאריך=2019-05-25|שפה=en|תאריך_וידוא=2021-09-11}}</ref>

=== סין ===
דעות מסורתיות לגבי תפקידים מגדריים בסין מכתיבות כי נשים אחראיות על עבודות הבית ועל הטיפול בילדים, ללא קשר למצב התעסוקתי שלהן. לכן, על אף ש[[ממשלת סין]] עשתה מאמצים לסייע לנשים צעירות רבות למצוא תעסוקה וביטחון כלכלי, אפליית נשים במקום העבודה נותרה דבר שבשגרה. לדוגמה, מעסיק עשוי להיות סקפטי יותר כלפי אישה נשואה עם ילד אחד, מחשש שאולי תבחר להמשיך ללדת ילדים נוספים (מכיוון ש[[הגבלת ילודה בסין|מדיניות הילד היחיד]] בוטלה בשנת 2016), ולכן תצטרך להשקיע יותר זמן בטיפול בילדים, שכאמור זהו תפקידה העיקרי. אם כן, האפליה שנשים סיניות חוות במקומות העבודה שלהן מובילה לחשש בנוגע לבחירה באימהות. נוסף על כך, [[דור ה-Y|בני דור המילניום]] הסינים פחות מעוניינים להינשא מאשר הוריהם כתוצאה משינוי תרבותי. וכן, [[יוקר המחיה]] בסין, ובמיוחד עלות הדיור בערים הגדולות, מקשה על זוגות צעירים ודורש מהם להתמקד בביסוס כלכלי ולדחות את גיל הנישואין. מכיוון שמדובר במדינה שבה ילדים מחוץ לנישואין נדירים למדי, פירוש הדבר שצעירים רבים מוותרים על ילדים.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.cnn.com/2021/01/29/china/china-millennials-marriage-intl-hnk/index.html|הכותב=Nectar Gan|כותרת=Chinese millennials aren't getting married, and the government is worried|אתר=CNN|תאריך=Janurary 30, 2021|תאריך_וידוא=2021-09-21}}</ref>
שיעור הילודה במדינה הוא 1.5 צאצאים לאישה. התחזיות מדווחות כי עד אמצע המאה 21 שליש מהאוכלוסייה בסין יהיו מעל גיל 60.

== אל־הורות בישראל ==
מדינות מערביות ו[[ישראל|מדינת ישראל]] בכללן, מזוהות עם אידאולוגיה [[פרו נטליזם|פרו-נטליסטית]], קרי, מערך של [[אמונה|אמונות]], [[עמדה (פסיכולוגיה)|עמדות]] ופרקטיקות המעודדות ילודה ומייחסות ערך חיובי להולדת ילדים וגידולם. תחת חסותה של אידאולוגיה זו, הורות נתפסת בישראל כברירת מחדל תרבותית שאין לערער עליה.{{הערה|שם=:72}} [[החברה הישראלית]] בעלת מאפיינים [[מסורתיים]] של חברה משפחתית ופרו-נטליסטית, ומאופיינת בשיעורים גבוהים של נישואין וילודה.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=גליקמן אניה, אורן ענת, לוין אפשטיין נח|שם=מוסד הנישואין בפתח של המאה ה-21|כתב עת=דעות בעם|כרך=7|שנת הוצאה=2003|מו"ל=מכון ב.י. ולוסיל כהן לחקר דעת הקהל, אוניברסיטת ת"א}}</ref> ב-2023 שיעור הפריון בישראל עמד על כ-2.89 ילדים לאישה, השיעור הגבוה מכל מדינות ה-[[OECD]].<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.cbs.gov.il/he/subjects/Pages/ילודה-ופריון.aspx|כותרת=ילודה ופריון - לקט נתונים לרגל יום האישה הבין-לאומי 2024|אתר=www.cbs.gov.il|תאריך=6 במרץ, 2024|תאריך_וידוא=2024-05-12}}</ref>{{הערה|{{גלובס|דוד לגזיאל|לילודה הגבוהה בישראל יש השפעה מהותית על יוקר המחיה|1001457200|7 בספטמבר 2023}}}} כמו כן, ישראל מאופיינת בנגישות גבוהה לטכנולוגיות פריון ובשיעורים הגבוהים בעולם של שימוש בהן.<ref>גולדין, ס’ (2007). טכנולוגיות של אושר: ניהול פריון במדינת רווחה פרו–נטליסטית. בתוך י’ יונה וא’ קמפ (עורכים), '''פערי אזרחות: הגירה, פוריות וזהות,''' עמ’ 165—204. ירושלים ותל אביב: מכון ון ליר והקיבוץ המאוחד.</ref>

הסערה סביב אל-הורות בישראל נוגעת בעיקר לנרטיב דתי-לאומי-דמוגרפי, אשר מקורו בעולמה התרבותי-סמלי של [[הדת היהודית]] וייחודה ההיסטורי: מצוות [[פרו ורבו]] התנ"כית משתלבת עם זכרונות [[השואה]], [[הגירה לישראל|הגירות]], [[מלחמות ישראל|מלחמות]] ו[[טרור]]. הגדרתה של מדינת ישראל כמדינת הדת היהודית נותנת תוקף למצוות 'פרו ורבו', ולציווי מוסרי ודתי להורות. ביהדות, הרבייה נתפסת כסימן לשגשוג בעוד שעקרות נתפסת כ[[קללה]] וכמקור לסבל, וכל אדם שאין לו ילדים משול למת.<ref> '''[[בראשית]] פרק ל פסוק א''' "ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב ותקנא רחל באחתה ותאמר אל יעקב הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי" [[רש"י]] שם "מתה אנכי" - מכאן למי שאין לו בנים שחשוב כמת ([[בראשית רבה]]) </ref><ref>{{צ-מאמר|שם=The Uses and Misuses of In Vitro Fertilization in Israel: Some Sociological and Ethical Considerations|קישור=http://dx.doi.org/10.1353/nsh.2006.0032|כתב עת=Nashim: A Journal of Jewish Women's Studies &amp; Gender Issues|שנת הוצאה=2006|עמ=151–176|כרך=12|doi=10.1353/nsh.2006.0032|מחבר=Carmel Shalev, Sigal Gooldin}}</ref> תפיסה זו אינה נחלת החברה הדתית בלבד, אלא קיימת כערך חברתי-תרבותי במדינה.

בהמשך לכך, הגדרתה של מדינת ישראל כמדינה [[ציונות|ציונית]] מדגישה את הצורך בשמירה על רוב יהודי במדינה. לפני הקמת המדינה התקשו לשמור על רוב יהודי, בשל הקושי בעידוד עלייה. לכן, המדיניות שננקטה על מנת להתמודד עם 'איום המאזן הדמוגרפי' הייתה מדיניות עידוד ילודה<ref name=":11">{{צ-מאמר|מחבר=ברקוביץ, נ.|שם=אשת חיל מי ימצא? נשים ואזרחות בישראל.|כתב עת=סוציולוגיה ישראלית|שנת הוצאה=1999|כרך=1|עמ=277-317}}</ref>. ב[[שנות ה-50 של המאה ה-20|שנות ה-50]] הפנתה המדינה משאבים וחוקקה חוקים שנועדו להקל על הורים במשפחות מרובות ילדים, וגם בשנות ה-80–90 המדינה הקצתה מימון ציבורי ל[[טיפולי פוריות]], לצד סרוב למימון אמצעי מניעה והפלות. כך, הפכה האימהות למטרה ציבורית בישראל, וקיבלה חשיבות שחורגת מהשיקולים האישיים והמשפחתיים.

בנוסף, מדינת ישראל מצויה בסכסוך מתמשך עם שכנותיה, ומילוי תפקידים צבאיים ונשיאת נשק "בשם האומה" הם חלק מהדרכים להשתתפות בקהילה ולתרומה לה. בשל כך, התפתחה בישראל "חברת לוחמים" שתרבותה מתאפיינת ברמה גבוהה של [[מיליטריזם]], אשר השפיעו ומשפיעים על מקומה של האישה בחברה. לפי [[ניצה ברקוביץ]]', תרומתה של האישה היהודייה לקולקטיב התבטאה בטיפוח הדור הצעיר וחינוכו לגבורה ול[[הקרבה עצמית]]<ref name=":11" />. כלומר, התרומה המרכזית של האישה היא האימהות, רחמה נתפס כרחם לאומי ודרכו האישה למעשה מקבלת את 'כרטיס הכניסה ל[[קולקטיב]] הישראלי'. אורנה דונת מחזקת רעיון זה בטענה כי ילדים נתפסים כנכס לאומי בשל חיוניותם להמשכיות החברה, ומימושה של האימהות הביולוגית בישראל נתפס בראש ובראשונה כחובה מוסרית-אזרחית וכמשימה [[פטריוטיות|פטריוטית]] ממדרגה ראשונה.{{הערה|שם=:72}}

אף על פי שבעידן הפוסט ציוני הבאת ילדים היא כבר לא צו השעה, ההורות בכלל והאימהות בפרט עדיין תופסים מקום מהותי בחברה הישראלית. מרכזיות זו הופכת את ההתמודדות של אל-הוריים למורכבת אף יותר, עד כדי שהיעדרה עשוי להיחשב בגידה לאומית כמעט. עם זאת, לפי ספרה של [[אורנה דונת]], "[[ממני והלאה: הבחירה בחיים בלי ילדים בישראל]]", חברות הפורום 'נשים שלא רוצות ילדים', פוסלות על הסף את הנרטיב המציע לנכס את פריונן לטובת המשך הישרדותה של החברה הישראלית-יהודית, ועבור חלק מהן לא זו בלבד שילדים אינם נתפסים כמעניקי זכויות במימוש אזרחותן ה"תקנית", אלא הם נחשבים מפרי זכויות של ממש.

== סטיגמה חברתית ==
שינוי מהותי חל בתפיסה של אל-הורות, שהופכת להיות לגיטימית יותר. כך, הגישות החברתיות לגבי אל-הורות מרצון השתנו מגינוי ופתולוגיזציה בשנות ה-70 של המאה ה-20 לקבלה רבה יותר ב־2010.{{הערה|שם=:31}} עם זאת, כיוון שהימנעות מהבאת ילדים נחשבת במגוון תרבויות לבחירה לא נורמטיבית, אנשים שבחרו בכך נחשפים לעיתים לביקורת ולניסיונות שכנוע לשנות את החלטתם.{{הערה|שם=:12}} הם עשויים להיתקל בתגובות כמו "כשתתחרטי יהיה מאוחר מידי", "פשוט עדיין לא פגשת את הגבר הנכון", "רק כאשר תלדי תביני אם את רוצה או לא", "לא יהיה מי שידאג לך כשתזדקני" ועוד.

הם נתפסים לעיתים כאינדיבידואליסטים, [[נהנתנות|נהנתנים]] ו[[אנוכיות|אנוכיים]], אשר נמנעים מ[[אחריות חברתית]] ופחות מחויבים לעזרה לאחרים.<ref>{{צ-מאמר|שם=Childlessness and norms of familial responsibility in the Netherlands.|קישור=https://repub.eur.nl/pub/101421|כתב עת=Journal of Comparative Family Studies|שנת הוצאה=2011-01-01|עמ=421–438|כרך=42|מחבר=Renske Keizer, Pearl Dykstra, Anne-Rigt Poortman}}</ref> הם מואשמים בחוסר יכולת לאהוב ובשנאה לילדים באשר הם, על אף שכל טענתם היא שהם פשוט לא רוצים ילדים בעצמם. בקרב נשים הסטיגמה אף חמורה יותר והן נתפסות כ"נשים לא שלמות". בשל הטאבו הקיים בהתייחסות לדיון בהיבטים השליליים של ההריון, וטאבו על הבעת חרטה על הורות, אנשים נטולי ילדים מתקשים להגן על החלטתם שלא להוליד ילדים, ופעמים רבות מסתכנים באובדן של יחסים משמעותיים בחייהם בשל כך.{{הערה|שם=:13}} במקרים קיצוניים, הורים נעלבים מכך שבנם/ביתם אינם רוצים להמשיך את השושלת, לוחצים עליהם להוליד להם נכדים ומאיימים בניתוק אם יתעקשו על החלטתם להיות אל-הוריים.{{הערה|שם=:13}}{{הערה|שם=:12}}

==בתרבות הפופולרית==
עם התפשטות התופעה והתבססותה הגוברת כחלק מהנורמה בעשורים האחרונים,{{דרוש מקור}} התפרסמו ספרים נוספים שעוסקים בבחירה לא להביא ילדים לעולם, ביניהם ספרה של [[שהרה בלאו]], "האחרות", שעוסק ב[[מיתוס]] האימהות. בנוסף, אל-הורות נמצאת במרכז הרומן "[[ניצבת]]" מאת [[א"ב יהושע]]. גיבורת הרומן, נוגה, אומרת פעמים אחדות לאורך הסיפור שהיא יכולה ללדת אך אינה רוצה. כאשר הרתה עברה בסתר [[הפלה מלאכותית]], צעד שהוביל לגירושיה מבן זוגה. הילד שלא נולד וסירובה של נוגה ללדת ממשיכים להעסיק אותה ואת הסובבים אותה. בראיון שהעניק א"ב יהושע לידיעות אחרונות בשנת 2014 אמר: "בזמן האחרון אני נתקל בתופעה של נשים שהחליטו לא ללדת. ההחלטה הזאת, אם מצד הגבר ואם מצד האישה, היא בעיני איזו הפרעה במחזור הטבעי של הטבע. אישה שמחליטה לא להביא ילד זה סוג של נכות. סוג של אגואיזם, סוג של התחפרות בתפקיד הניצבת".{{הערה|שי דורון, [http://10tv.nana10.co.il/Article/?ArticleID=1082875 "ניצבת" - האם לאישה יש זכות לא ללדת ילדים?] באתר [[רשת 13]], 21 בספטמבר 2014}}

בתיאטרון בישראל, עלתה בשנת 2016<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://dramaisrael.org/play/two-lines/|כותרת=שני קווים|אתר=באתר מחזאי ישראל|תאריך_וידוא=2022-03-23}}.</ref> הצגת היחיד "שני קווים" של המחזאי נדב רוזיאביץ' המספרת את סיפורה של אשה דתייה ונשואה שלא רוצה להביא ילדים לעולם.<ref>{{Nrg|רותי קדוש|חומר נפץ: על אשה דתיה שלא רוצה ילדים|799/148|14 ביולי 2016|47|2}}.</ref>

כמו כן, נערכו כתבות רבות בנושא בטלוויזיה, ברדיו, בעיתונים, ב[[הסכת]]ים ועוד.

== ראו גם ==
* [[צפיפות אוכלוסייה]]
* [[פיצוץ אוכלוסין]]
* [[עידוד ילודה]]
* [[התנועה להיכחדות מרצון של האנושות]]
* [[אנטי-נטליזם]] - עמדה פילוסופית המייחסת להולדה ערך שלילי
* [[רווקה זקנה]] - כינוי גנאי לאישה מבוגרת ללא ילדים
* [[מס על חוסר ילדים]] - מס שהונהג במדינות קומוניסטיות כנגד תופעת האל-הורות

== לקריאה נוספת ==
* אורנה דונת, '''[[ממני והלאה: הבחירה בחיים בלי ילדים בישראל]]''', [[ידיעות ספרים]], 2011
* אורנה דונת, '''בכייה לדורות: חרטה על אימהות''', ידיעות ספרים, 2017
* [[נדב איל]], חלק ה' - משבר לדורות, בתוך: '''[[המרד נגד הגלובליזציה]]''', 2018, עמ' 153
* {{פסיכולוגיה עברית|דורון בר, נ.|"ילדים? מעולם לא רציתי ולעולם לא ארצה": על הבחירה באל-הורות|4223|2021}}

==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקימילון=אל-הורות}}

===כתבות, טורים ומאמרים===
* {{ynet|[[ריקי כהן]]|מי לא רוצה ילדים?|2922646|7 ביוני 2004}}
* [[דבורית שרגל]], [http://www.dvoritshargal.com/?p=21890 לא רוצה, גרסת הבמאי] {{Webarchive|url=https://web.archive.org/web/20111007123642/http://www.dvoritshargal.com/?p=21890 |date=2011-10-07 }} מתוך הבלוג "לחיות את חייה" 6 באוגוסט 2006
* עירא אברמוב, [http://ira.abramov.org/blog/2008/02/01/choosing-to-parent/ על הבחירה באי-הורות], מתוך הבלוג "אסכולת הכורסא", 1 בפברואר 2008
* {{Onlife|נטע יעקובוביץ-קידר|איך זה יכול להיות שאתם לא רוצים ילדים?|משפחה/יחסים/5489/איך-זה-יכול-להיות-שאתם-לא-רוצים-ילדים|12 באוקטובר 2010}}
* {{הארץ|אסתי אהרונוביץ'|האנשים שבחרו לחיות בלי ילדים רוצים שהחברה תכבד את הבחירה שלהם|1.1236791|24 בדצמבר 2010}}
* {{וואלה|דוד רוזנטל|תעשי לי ילד: על הספר "ממני והלאה"|1772778|27 בדצמבר 2010}}
* {{mako|אורנה דונת|מה הסיבות לוותר על ילדים?|c8e49ac3d2f6d21006|home-family-relationship/family|10 בינואר 2011}}
* דפנה לוי, גם א[https://thedaphna.wordpress.com/2011/01/27/גם-אל-הורות-היא-אופציה/ ל הורות היא אופציה], ריאיון עם אורנה דונת על ספרה "ממני והלאה", בשבועון "לאשה", ינואר 2011 (העתק הכתבה התפרסם בבלוג "המדור לאיבוד קרובים" 27 בינואר 2011)
* {{הארץ|שהם סמיט|"ממני והלאה: הבחירה בחיים בלי ילדים בישראל" מאת אורנה דונת – לא לגיל הרך|1.1178004|22 ביוני 2011}}
* {{הארץ|צפי סער|לשבור את הטאבו: מותר לנו להתחרט על כך שהפכנו לאמהות|1.2821094|14 בינואר 2016}}
* {{וואלה|1=דוד רוזנטל|2=גלית גוטמן ניסתה וניסתה, אך לא חילצה חרטה מהאל-הורים שראיינה|3=3240853|4=10 ביוני 2019}}
* {{הארץ|רוני בר|שש נשים שבחרו למרוד בקודש הקודשים של החברה הישראלית מספרות מדוע לא הביאו ילדים לעולם|0000017f-e12b-d804-ad7f-f1fb11010000|26 במרץ 2020}}
* {{מעריב אונליין|אילנה שטוטלנד|"ילדים? מעולם לא רציתי ולא ארצה": על הבחירה באל-הורות|lifestyle/Signon-maariv/Article-747327|10 בפברואר 2020}}
* {{ynet|נועה בנוש|"אמרו שאני אגואיסטית שאני לא רוצה ילדים - אבל אתם האגואיסטים"|58488240|20 בנובמבר 2020}}

===לצפייה ולהאזנה===
* [[מיקי רוזנטל]], [http://www.mako.co.il/mako-vod-keshet/howtobehappy-s1/VOD-c2e1a02a16d7221004.htm&Partner=autoComplete איך להיות מאושר, פרק 3: ילדים] – האם ילדים זה שמחה? באתר [[mako]]{{כ}} ([[וידאו על פי דרישה|VOD]]), שודר לראשונה ב[[ערוץ 2]] ב-9 בספטמבר 2009
* [[גבי גזית]], [http://www.103.fm/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=FEJGHE&c41t4nzVQ=EE בחירה בחיים ללא ילדים: "גם הורים מספרים שילדים זה לא האושר האולטימטיבי"]
* ריאיון עם אורנה דונת, 103FM [[רדיו ללא הפסקה]], 26 בדצמבר 2010
* [[אפרת אנזל]] ו[[קובי מחט]], [http://reshet.tv/Shows/Lihiot_tov/videomarklist,178829/ לחיות טוב – הבחירה בחיים בלי ילדים בישראל]{{קישור שבור|date=יוני 2020 |bot=InternetArchiveBot |fix-attempted=yes }}, ריאיון עם אורנה דונת בהשתתפות פרופסור [[עמוס רולידר]], [[רשת מדיה|רשת]], 18 בינואר 2011
* {{יוטיוב|1=wdSOqxgCaAQ|שם=כתבה על אל-הורות בערוץ 10|אורך=2:05}}
* {{יוטיוב|1=Kv1NS6iIkpU|שם=אורנה דונת בריאיון עם אורלי וגיא|אורך=7:23}}
* {{יוטיוב|1=OuJ4769hiCs|שם=כתבה על אל-הורות בחדשות ערוץ 2|אורך=9:53}}
* {{וידאו}} {{נענע10|[[נדב איל]]| חרקירי הילדים האבודים - היפנים מצאו פתרון: הם הפסיקו לעשות ילדים|1134446|26 ביוני 2015||net}}
* {{יוטיוב|1=h72qmFZdY|שם=חדשות השבת - הנשים המעזות לומר: איננו רוצות לעשות ילדים {{!}} כאן 11 לשעבר רשות השידור|אורך=7:37}}
* [https://www.youtube.com/watch?v=AVbyqdNNONE&t=40s&ab_channel=נדברוזיאביץ ראיון עם יוצרי ההצגה "שני קווים"] ב[[לונדון את קירשנבאום|לונדון וקירשנבאום]] שודר בינואר 2017

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים|יישור=ימין}}

{{משפחה}}
[[קטגוריה:אל-הורות|*]]
[[קטגוריה:הורות]]