הצגת המקור של הדף "אלבר לונדר"

{{אישיות תקשורת}}
'''אלבר לונדר''' ([[1 בנובמבר]] [[1884]] – [[16 במאי]] [[1932]]) היה [[עיתונאי]] ו[[סופר]] [[צרפת]]י. אחד ממניחי היסודות של [[תחקיר עיתונאי|העיתונות החוקרת]]. לונדר דיווח לא רק על חדשות אלא גם יצר אותם, ודיווח עליהם מנקודת מבט אישית. לונדר היה מבקר של ה[[קולוניאליזם]]{{הערה|שם=סקאל|}}. על שמו פרס עיתונאות, "פרס אלבר לונדר", לעיתונאים הכותבים בצרפתית.

==ביוגרפיה==
לונדר נולד ב[[וישי]] בשנת [[1884]]. לאחר שסיים את לימודיו התיכוניים נסע ל[[ליון]] בשנת [[1901]], לעבוד כמנהל חשבונות, ואז עבר ל[[פריז]] בשנת 1903. הוא כתב מאמרים מזדמנים לעיתונים מאזור הולדתו, ופרסם את ספר השירים הראשון שלו בשנת [[1904]]. באותה שנה החל לעבוד ככתב בפריז, בעיתון "ליון לה סאלוט פובליק". בשנת 1904 נולדה בתו פלוריז, אך בת זוגו, מרסל (מארי) לפורסט, נפטרה כעבור שנה. בשנת [[1906]] מונה לכתב פרלמנטרי של העיתון "לה מאטין". תפקידו היה להקשיב לרכילות במסדרונות הפרלמנט הצרפתי ולדווח על כך בטורים אנונימיים. כשפרצה [[מלחמת העולם הראשונה]] בשנת [[1914]], לונדר, שלא היה כשיר לשירות צבאי בגלל בריאות לקויה, הפך ל[[כתב צבאי]] של העיתון במשרד המלחמה. לאחר מכן, הוא נשלח ל[[ריימס]] במהלך הפצצתה, לצד הצלם מורו. המאמר הראשון שפרסם היה על השריפה בקתדרלה של העיר ב-19 בספטמבר 1914{{הערה|שם=אלגזי|[[יוסף אלגזי]], [http://defeatist-diary.com/index.php?p=culture&page=11003&period=9/18/2012 העט המושחז], 18 בספטמבר 2018}}.

לונדר רצה לנסוע ל[[המזרח הקרוב|מזרח הקרוב]], אך עורכי "לה מאטין" סירבו לשלוח אותו. ולכן עזב להיות כתב לענייני חוץ בעיתון "לה פטיט פריזיין". בשנת 1915 נסע ל[[דרום-מזרח אירופה]] כדי לדווח על הלחימה ב[[סרביה]], [[יוון]], [[טורקיה]] ו[[אלבניה]]. בשובו כיסה את סוף המלחמה בצרפת. בשנת 1919 הוא פוטר מ-"לה פטיט פריזיין" בהוראת [[ראש ממשלת צרפת]] [[ז'ורז' קלמנסו]], כי דיווח ש"האיטלקים מאוד לא מרוצים מתנאי השלום שרקמו קלמנסו, לויד ג'ורג' וילסון". לאחר מכן עבד ביומון המצויר אקסלסיור. בשנת 1920 הוא הצליח להיכנס ל[[ברית המועצות]], תיאר את המשטר הבולשביקי המתהווה, תיאר את ולדימיר לנין וליאון טרוצקי וסיפר על סבלו של העם הרוסי{{הערה|שם=אלגזי|}}.

בשנת 1922 נסע לאסיה. הוא דיווח על [[יפן]] ו[[הודו]], שם סיקר גם את [[ג'ווהרלל נהרו]], [[מוהנדס קרמצ'נד גנדי]] ו[[רבינדרנת טאגור]]. משנת 1922 מאמריו החלו להתפרסם כספרים באמצעות הנרי ברו, העורך הספרותי של "לה פטיט פריזיין". לונדר החל אז לפרסם תחקירים עיתונאיים. בשנת [[1923]] נסע ל[[מושבת עונשין|מושבת העונשין]] [[קאיין]] ב[[גיאנה הצרפתית]]. לונדר את תיאור הזוועות שראה במקום, וכתבותיו הניבו תגובות בדעת הקהל ובממסד. בין השאר גינה את "ההכפלה", כשאדם נידון לחמש עד שבע שנות עבודת כפייה, לאחר השלמת העונש, עליו להישאר בגיאנה במשך אותו מספר שנים. אם העונש הוא יותר משבע שנים, עליו להישאר שם למשך שארית שנותיו{{הערה|שם=אלגזי|}}.

בשנת [[1924]] הוא חקר [[עבודת כפייה|עבודות כפייה]] שנכפו על אסירים ב[[צפון אפריקה]]. הוא החל גם לסקר את ה[[טור דה פראנס]], וראה בו מאמץ פיזי חסר רחמים ובלתי נסבל, וכינה אותו "טור הסבל".

הנושא הבא שלו היה חקירות מוסדות לחולי נפש. הוא חשף את השימוש לרעה ב[[תרופות אנטי-פסיכוטיות]], את הזוהמה וחוסר המזון, והזכיר לקוראים כי "חובתנו היא לא להיפטר מהמשוגעים, אלא להיפטר מהטירופים מהטירוף שלהם".

בשנת [[1928]], הוא נסע ל[[סנגל]] ול[[קונגו הצרפתית]], וגילה כי הקמת רשת הרכבות וניצול משאבי היערות גורמים למוות בקרב העובדים האפריקאים. בספרו "ארץ ההובנה" שפורסם בעקבות המסע כתב: {{ציטוטון|הם הכושים של הכושים. לאדונים כבר אין הזכות למכור אותם. במקום זאת הם פשוט מחליפים אותם. מעל הכל הם גורמים להם להביא בנים. העבד כבר לא נקנה, הוא נולד}}. הוא סיים בביקורת על מדיניות צרפת באפריקה, שאותה השווה באופן שלילי, עם הקולוניאליזם הבריטי והבלגי. בפתיח הספר התייחס גם באופן כללי למקצוע העיתונות{{הערה|שם=אלגזי|}}:{{ציטוט|המקצוע שלנו לא נועד לגרום הנאה, ולא להטיל דופי, הוא נועד לנעוץ את העט בפצע... לפצע הזה נקרא לוֹ בשמו: האדישות}}

בשנת [[1929]], בזמן שה[[אנטישמיות באירופה]] געתה, הוא נסע ל[[ארץ ישראל]]. הוא פגש את הקהילה היהודית והכריז שהוא בעד הקמת מדינה יהודית, אך חשש שלא תוכל להתקיים בשלום עם הרוב הערבי. בעקבות הביקור פרסם את ספרו "היהודי הנודד חזר הביתה" (Le Juif errant est arrivé) וכתב: "חוסר האיזון הדמוגרפי יביא לימים קשים קדימה: יש 700,000 ערבים לעומת 150,000 יהודים"{{הערה|{{הארץ|יצחק הרצוג|"על הסף": העולם החדש של יהודי אירופה בשנות ה-30, על פי התהום|1.6555849|17 באוקטובר 2018}}}}.

לאחר מכן הוא נסע לבלקן כדי לחקור את פעולות הטרור של [[הארגון המהפכני הפנים-מקדוני]].

לונדר נהרג בשריפה בספינת הנוסעים שהובילה אותו מסין חזרה לצרפת ב-16 במאי 1932. נראה שהוא גילה שערורייה - "זה היה עניין של סמים, נשק, של התערבות בולשביקים בענייני סין...לא ברור אם זו הייתה הצתה או תאונה", כתב הביוגרף שלו [[פייר אסולין]].

==פרס אלבר לונדר==
לאחר מותו החליטה בתו פלוריז מרטינט-לונדר ליצור פרס לזכרו. החל משנת [[1933]], פרס אלברט לונדון מוענק מדי שנה ב-16 במאי, לעיתונאי צעיר מתחת לגיל ארבעים.

פלוריז מרטינט-לונדר נפטרה בשנת 1975. פרס אלברט לונדון מנוהל על ידי איגוד פרס אלברט לונדר, המורכב מהזוכים מהשנים הקודמות. הפרס מוענק על ידי חבר שופטים המונה 19 עיתונאים וזוכים מהשנים הקודמות. בשנת 1985, בהשפעתו של הבמאי אנרי דה טורן, נוצר פרס ל[[סרט תיעודי]]. בשנת 2017 נוצר פרס עבור "ספר התחקיר הטוב ביותר".
==ספריו בתרגום לעברית==
* '''היהודי הנודד הגיע: עיתונאי צרפתי בעקבות היהודים''', תרגמה: מיכל אילן, אחרית דבר מאת [[עמנואל הלפרין]], הוצאת [[נהר ספרים]], [[2008]]{{הערה|סקירות:{{הארץ|חנה הרציג|"הנה הם! הנה היהודים!"|1.1312378|16 במרץ 2008}}{{ש}}{{הארץ|בני מר|מקל הנדודים הישן שלך נעשה גא כחנית|1.1301194|16 בינואר 2008}}}}
* '''ארץ ההובנה: הסחר בעבדים שחורים (מסעות)''', תרגום: [[ראובן מירן]], הוצאת נהר ספרים, [[2013]]{{הערה|שם=סקאל|{{הארץ|משה סקאל|האיש שחשף את הצביעות והאדישות הצרפתית|1.1932460|13 בפברואר 2013|מנויים=לא}}}}

==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה}}
* [http://www.prixalbertlondres.com אתר "פרס אלבר לונדר"]
* {{העוקץ|אלבר לונדר|הרי לכם אפוא ספר שהוא בבחינת מעשה רע|2013/02/01/הרי-לכם-אפוא-ספר-שהוא-בבחינת-מעשה-רע}} - פרק מהספר "ארץ ההובנה"
* [http://defeatist-diary.com/index.php?p=culture&page=11002&period=9/18/2012 יהודי נודד, האם הגעת?], קטע מתוך מתוך אלבר לונדר, היהודי הנודד הגיע (Albert Londres, Le Juif errant est arrivé); תרגום מצרפתית: מיכל אילן; באתר "מיומנו של תבוסתן" של [[יוסף אלגזי]]
* {{נתיב|[[אורי דן]]|אלבר לונדר: הציוני מווישי|1995_5_musaf|46, ספטמבר 1995}}, עמ' 92
* {{דף שער בספרייה הלאומית|987007264752505171|אלבר לונדר (1884-1932)}}

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}
{{בקרת זהויות}}

{{מיון רגיל:לונדר, אלבר}}
[[קטגוריה:סופרים צרפתים]]
[[קטגוריה:עיתונאים צרפתים]]
[[קטגוריה:צרפתים שנולדו ב-1884]]
[[קטגוריה:צרפתים שנפטרו ב-1932]]