הצגת המקור של הדף "איבר ליסנר"

{{אישיות
| שם בשפת המקור=Ivar Lissner}}
'''איבר ארתור ניקולאי ליסנר''' (ב[[גרמנית]]: '''Ivar Lissner'''; {{כ}}[[23 באפריל]] [[1909]] – [[4 בספטמבר]] [[1967]]) היה [[עיתונאי]] ו[[סופר]] [[יהדות גרמניה|יהודי-גרמני]]. בימי [[מלחמת העולם השנייה]] שימש כ[[מרגל]] של ה[[אבווהר]], שירות [[המודיעין הצבאי]] של [[גרמניה הנאצית]].

==ראשית דרכו==
איבר ליסנר נולד בשנת 1909 בעיר [[ריגה]] ב[[לטביה]], שהייתה אז בתחומי [[האימפריה הרוסית|האימפריה הצארית]]. אביו, רוברט הירשפלד, היה סוחר ואיש עסקים יהודי [[התבוללות|מתבולל]], ואמו שרלוטה הייתה [[נצרות|נוצרייה]]. לפני [[מלחמת העולם הראשונה]] עברה המשפחה ל[[מוסקבה]]. בשנת [[1917]] הוגלתה המשפחה לאזור ה[[וולגה]], ולאחר סיום המלחמה שבה למוסקבה. בשל הזעזועים הפוליטיים שהתרחשו אז ומפחד ה[[המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות|בולשביקים]] ברחה המשפחה לריגה ומשם ל[[ברלין]], ואביו שינה את שם המשפחה לליסנר.

איבר ליסנר למד וקיבל תואר ב[[משפטים]]. ב-[[1 באפריל]] [[1933]], חודשיים לאחר עליית [[היטלר]] לשלטון, הצטרף ליסנר ל[[המפלגה הנאצית|מפלגה הנאצית]] וניתן לו מספר חבר 1,790,809. הוא נשלח לאימונים בבית הספר לצוערים של ה[[אס אס]] ולאחר מכן שירת שנתיים ברגימנט ברלין של הארגון. בשנת [[1935]] פרסם את ספרו הראשון "מבט החוצה" (ב[[גרמנית]]: Blick nach Draußen) בו הצדיק את מדיניות הפנים והחוץ של [[הרייך השלישי]].

בשנת [[1936]] קיבל תואר דוקטור למשפטים מאוניברסיטת ה[[סורבון]], ונסע לטיול ב[[ארצות הברית]], [[קנדה]], [[אפריקה]] ומדינות [[הים התיכון]].

עם שובו לגרמניה בינואר [[1937]] נוכח ליסנר לדעת כי עומדת להיחשף העובדה שאביו יהודי. בעזרת הכנסייה ה[[לותרניזם|לותרנית]] בריגה עלה בידיו להשיג מסמכים מזויפים, המוכיחים כי אביו לותרני, וה[[גסטפו]] שחרר את האב. בעקבות מקרה זה החל ליסנר להסתייג מהנאציזם, אך נשאר נאמן לעמדתו האנטי-[[ברית המועצות|סובייטית]].

==עיתונאי==
אחרי שובו ממסעותיו פרסם ליסנר את ספריו "עמים ויבשות" (Völker und Kontinente) ו"אנשים וכוחות באוקיינוס השקט" (Menschen und Mächte am Pazifik). ספריו משכו את תשומת לבם של עורכי [[עיתון|עיתונו]] של [[גבלס]] "[[דר אנגריף]]" (Der Angriff), והוא החל לפרסם בו רשימות ומאמרים, ולאחר מכן החל לפרסמם גם בעיתונה של המפלגה הנאצית "[[פלקישר באובכטר]]" (Völkischer Beobachter).

בשנת [[1938]] יצא ל[[טוקיו]] בירת [[יפן]] ככתב של העיתונות הנאצית. הוא דיווח על המתרחש ב[[מנצ'וריה]] הכבושה על ידי יפן וסקר את הקרבות המתחוללים בין הצבא היפני לבין [[הצבא האדום]] בגבול [[קוריאה]]–[[ברית המועצות]]. רשימותיו על הקרבות היו מדויקות ומפורטות והביאו לו יוקרה ביפן. [[שגריר]] גרמניה ביפן, ה[[גנרל]] [[אויגן אוט (שגריר)|אויגן אוט]], ערך את רשימותיו של ליסנר ושלח אותן לברלין כדו"חות רשמיים שהוא עצמו ערך.

השגריר הזמין את ליסנר להתייעצויות, ולאחר מכן צירף אותו אל סגל עובדי השגרירות ומינה אותו לנספח לענייני [[תעמולה]] בשגרירות. פעילותו העיתונאית הענפה הביאה לו פרסום בגרמניה ואף העמידה אותו בסכנה. היה זה כשאחד מחבריו לספסל הלימודים קרא בספטמבר [[1939]] את רשימותיו והשתומם על כך שיהודי מעז לכתוב בעיתון נאציונל-סוציאליסטי ופנה לברר את העניין בסניף המפלגה הנאצית. בעקבות זאת החל ה[[גסטפו]] לחקור את עברו ושורשיו של ליסנר. החקירה העלתה כי אביו, רוברט ליסנר, זייף את [[תעודת לידה|תעודת הלידה]] שלו ונרשם כ[[הגזע הארי|ארי]] טהור. האב נאסר ואיבר ליסנר סולק מתפקידו כנספח בשגרירות, פוטר משני העיתונים, והחלו הליכים להוציאו מן המפלגה הנאצית. השגריר אוט פרש עליו את חסותו. במברק ששיגר ב-[[4 בינואר]] [[1940]] הוא הציע למשרד החוץ בברלין להמשיך להעסיק את ליסנר אך לשלול מנו את מעמדו הרשמי. הצעתו נתקבלה על ידי שר החוץ [[יואכים פון ריבנטרופ|ריבנטרופ]], והשגריר הרחיק את ליסנר מיפן ושלח אותו למנצ'וריה.

==מרגל==
באמצע ינואר 1940 הגיע איבר ליסנר למנצ'וריה. במנצ'וריה פגש סוכן של האבווהר, שירות המודיעין צבאי של גרמניה הנאצית, שהציע לו להצטרף לשירות ובתמורה ישוחרר אביו מן הכלא ויורשה, יחד עם אמו של ליסנר, להגיע ל[[שאנגחאי]], מקום בו התגורר בנו, אחיו של איבר ליסנר. שירותו של ליסנר במסגרת האבווהר היה רב ערך לשירות. כבר בפעילותו הקודמת כ[[כתב צבאי]] התיידד ליסנר עם קצינים יפנים ושימש להם כמתורגמן לשפה ה[[רוסית]]. בשנת 1938 שיתפו היפנים את ליסנר בחקירתו של [[גנריך סמואלוביץ' ליושקוב|גנריך ליושקוב]], קצין בכיר ב[[נקו"ד]], [[סוכנות ריגול|ארגון הביון]] ו[[משטרה חשאית|המשטרה החשאית]] של ברית המועצות, ש[[עריקה|ערק]] אז ליפן ונחשב לעריק הסובייטי הבכיר ביותר.

בסתיו 1940 חזר ליסנר לטוקיו. שם הודיע לו מפעילו מטעם האבווהר כי עליו להשתקע ב[[חרבין]] בירת מדינת הבובות היפנית [[מנצ'וקוו]] שהייתה בשליטה יפנית.

בחרבין בנה ליסנר רשת ריגול שפעלה לאיסוף מידע על [[ברית המועצות]] ו[[הצבא האדום]]. הוא הפעיל רשת מודיעים שהתבססה על גולים [[רוסים]] ו[[קוזאקים]] אנטי-קומוניסטים. הרשת העמיקה לחדור לתוך [[סיביר]] ומסרה מידע על תנועות הצבא ב[[המזרח הרחוק|מזרח הרחוק]] ועל מפקדיו בגזרה זאת.

באותה עת, לפני המתקפה הנאצית על ברית המועצות והצטרפותה של ברית המועצות למלחמה, פעלה בחרבין [[קונסוליה]] של ברית המועצות. ליסנר נהג להיפגש עם עובדי הקונסוליה לשם חילופי מידע. הוא שאב מהם מידע על הצבא האדום ומסר להם מידע על [[הצבא הקיסרי היפני]]. סופר רוסי בשם א.י.אוּטקין (А.И. Уткин) העלה בספרו על מלחמת העולם השנייה את הסברה כי המידע שליסנר מסר לאנשי הקונסוליה הסובייטית אודות היפנים היה מידע מטעה.

ראש האבווהר [[וילהלם קנריס]] העריך מאוד את המידע שסיפק ליסנר. כאשר קנריס דיווח על המידע במטהו של [[היטלר]], העלה הדבר את ערכו של קנריס בעיני הפיהרר. באוגוסט [[1941]], חודשיים לאחר [[מבצע ברברוסה|פלישת גרמניה הנאצית לברית המועצות]], טוהר שמו של ליסנר מהחשד בדבר יהדותו. ליסנר קיבל על כך אישור בכתב מלשכת הפיהרר, אך לא הורשה להמשיך לכתוב בעיתונות הנאצית ואף לא הושבה לו החברות במפלגה הנאצית. הדבר לא גרם גם לחידוש מעמדו בעיני השלטונות היפנים.

לליסנר לא היה מעמד רשמי בחרבין, והוא ניסה לחזק את תדמיתו והציג עצמו כקצין בכיר ב[[אס אס]] ובפני השלטונות היפניים של מנצ'וריה אף טען כי הוא ראש ה[[גסטפו]] במזרח הרחוק. לעומת זאת, אנשי הקהילה הגרמנית בחרבין הביעו תמיהה כיצד הצליח יהודי למחצה להגיע לתפקיד מפקד הגסטפו. כאשר בנובמבר 1941 הצליח ה[[ריגול נגדי|ריגול הנגדי]] היפני לחשוף את רשת הריגול של [[ריכרד זורגה]] והוא נאסר, החל ליסנר לחוש בסכנה הנשקפת לו עצמו. במרץ [[1942]] דיווח לברלין על כך שהשגריר אוט ניסה לגונן על זורגה בטענה כי מעצרו הוא מזימה יפנית. הדבר הביא לפיטוריו של אוט ולשליחתו ל[[סין (אזור)|סין]] כאזרח פרטי. גם צעד זה לא עזר לליסנר, וראש הגסטפו ביפן [[יוזף אלברט מייזינגר]] {{אנ|Josef_Albert_Meisinger}} החליט להעביר את הטיפול בליסנר לידי השירות החשאי היפני בתואנה שהוא מרגל סובייטי. על סמך החשדות כי ליסנר ריגל לטובת ברית המועצות וכי היה איש סודו של זורגה, אסרו היפנים ב-[[4 ביוני]] [[1943]] את ליסנר. יחד איתו נאסרו גם ידידו העיתונאי הגרמני ורנר קרומה (Werner Crome), מזכירתו היפנית ומזכירתו הגרמנייה. השגריר שבא במקומו של אויגן אוט, [[היינריך גאורג שטאמר]] {{אנ|Heinrich_Georg_Stahmer}}, לא התערב אצל השלטונות היפניים לטובת ליסנר, והוא הוחזק במעצר במשך שנתיים בידי ה[[קמפייטאי]], המשטרה הצבאית של קיסרות יפן, ועבר עינויים קשים מצד אנשיה עד כי ניסה פעמים אחדות לשים קץ לחייו. בראשית שנת [[1945]], בהתקרב סופה של המלחמה, סגרה ה[[פרקליטות (כללי)|פרקליטות]] היפנית את התיק נגדו והוא שוחרר מבלי שהועמד לדין.

==לאחר המלחמה==
לאחר המלחמה שב ליסנר לגרמניה וחזר לפעילות עיתונאית ו[[ספרות]]ית. עברו כסוכן האבווהר לא הוזכר, ומשנת [[1949]] הוא היה לעורך המגזין "קריסטל" (Kristall) של בית ההוצאה לאור "[[אקסל שפרינגר (הוצאה לאור)|אקסל שפרינגר]]". בשנת [[1958]] ראה אור ספרו "כך חייתם" (So habt ihr gelebt), בו הטיף לגרמנים מוסר על אדישותם כלפי המשטר הנאצי.

בשנת [[1959]] יצא ליסנר ל[[מינכן]] ול[[פריז]] ככתב של השבועון ה[[צרפת]]י "[[פארי מאץ']]" (Paris Match) בנושאי [[היסטוריה]] ו[[תרבות]]. הוא פרסם מספר ספרים בנושאים אלה. הספרים תורגמו לשפות רבות והפכו ל[[רב-מכר|רבי-מכר]]. שניים מהם, על [[קיסרי רומא]] ועל עמי הקדם ותרבותם, ראו אור בתרגום ל[[עברית]] ב[[ישראל]] במחצית הראשונה של [[שנות ה-60 של המאה העשרים|שנות ה-60]], אף זאת מבלי שהוזכר בישראל עברו בשירות האבווהר.

ליסנר החל לכתוב את זיכרונותיו בשפה ה[[אנגלית]], אך לא הספיק להשלימם עד מותו. שלוש שנים לאחר מותו יצא לאור ספר זיכרונותיו בשם "לשכוח אך לא לסלוח" (Vergessen aber nicht vergeben), ובו תיאורים על פעילותו כסוכן האבווהר ביפן. איבר ליסנר נפטר בצרפת בשנת 1967.

==ביקורת==
העיתונאית וה[[מתרגם|מתרגמת]] [[יהודית אביטל]], אשר מ[[שנות ה-60 של המאה העשרים|שנות ה-60]] ועד [[שנות ה-80 של המאה העשרים|שנות ה-80]] פרסמה מאמרים וכתבות בשבועון "[[דבר השבוע]]", שחלקם מתבסס על כתבות בעיתוני העולם, פרסמה בינואר [[1971]] את סיפורו של ליסנר תחת הכותרת "פרשת ליסנר". הכתבה המפורטת פורסמה למעלה משלוש שנים לאחר מותו וחודשים אחדים לאחר יציאתו לאור של ספר זיכרונותיו. בכתבה היא פירטה את טענות הביקורת שפורסמו על ספריו "כך חייתם" ו"לשכוח אך לא לסלוח". נקודות הביקורת העיקריות היו:
*כי בספרו "כך חייתם", בו הטיף ליסנר מוסר לגרמנים על אדישותם כלפי המשטר הנאצי, הוא לא גילה לקוראים מה הוא עצמו עשה בתקופת השלטון הנאצי.
* כי ספרו "לשכוח אך לא לסלוח" הוא מעין כתב הגנה בו ניסה להוכיח כי הוא למעשה לא פעל עבור הנאצים, אלא למען אדמירל [[וילהלם קנריס|קנריס]] שהשתתף ב[[קשר העשרים ביולי]] ו[[הוצאה להורג|הוצא להורג]] לאחר ההתנקשות בחייו של היטלר שבוצעה ב-[[20 ביולי]] [[1944]].
* כי בספר זכרונותיו שילב סיפורים דמיוניים על פעילותו האנטי-נאצית כביכול וטען כי הצטרף לתנועת המחתרת בשנים 1937–1938.
* כי בספרו הראשון "מבט החוצה" הוא הצדיק את מדיניות הפנים של גרמניה הנאצית ותקף את אלה הקוראים להחרימה כמחרחרי מלחמה.
* כי בספר זיכרונותיו כתב כי אנשי השגרירות בטוקיו התנכרו אליו לאחר שמתח ביקורת על המשטר הנאצי, בעוד הסיבה לכך הייתה כי נתברר להם מוצאו היהודי.
* כי טען בזכרונותיו שלהשתלבותו ברשת הריגול של האבווהר קדמה התכתבות ממושכת בינו לבין הגנרל [[האנס אוסטר]], שהיה יד ימינו של קנריס ומראשי הקושרים נגד היטלר. זאת בעוד שעל סוכני האבווהר נאסר לקיים מגע ישיר כלשהו עם ברלין, ואין זה מתקבל על הדעת שאוסטר יסתכן בהתכתבות עם סוכן זוטר ממוצא יהודי.
* כי טען בזכרונותיו כי בדוחו"ת ה[[מודיעין צבאי|מודיעין]] שלו מתח ביקורת על המשטר הנאצי, בעוד שבדוחו"ת שהוצאו מן הגניזה לאחר מותו אין שום ביקורת על המשטר.

יהודית אביטל סיכמה את הכתבה בכותבה:
:"בקיץ 1947 שב ליסנר לגרמניה, ופתח דף חדש, של קריירה ספרותית. הוא כתב את ספרו "כך חייתם". הוא רצה לשכוח את "כך חייתי", את מה שעבר עליו ביפן. הדברים שרשם ביומנו האישי מעידים, כי עד יומו האחרון שאף להנציח את עצמו כגיבור דמיוני של תנועת-מחתרת דמיונית".

==ספריו שתורגמו לעברית==
*'''קיסרי רומא: העולם העתיק, דע את העולם והמתרחש בו''' [[הוצאת הדר]], 1963.
*'''עמי קדם ותרבותם: התרבויות הגדולות של ארם נהרים, מצרים, פיניקיה, קמבודיה, השומרים, הבבלים, החיתים, פולינזיה, מלינזיה, אינקה, אטרוסקים, אשור, פרס, טרויה, סין, יפן, הודו, יוון, רומי וקרתגא''' הוצאת הדר, 1965.

==קישורים חיצוניים==
* [https://www.ivar-lissner.de/ אתר לזכרו שנבנה על ידי בתו]
* [http://www.spiegel.de/spiegel/print/d-43822445.html "שם הקוד איבר"] כתבה (בגרמנית) מ-14.11.1970 על פעילותו כמרגל, במגזין Der Spiegel.
* [https://web.archive.org/web/20160305135808/http://jhpress.nli.org.il/Olive/APA/NLI_Heb/SharedView.Article.aspx?parm=zAlpD50V5iDNTXYLW4RvIWrfa2GxFKQgSp4FgxRQTFYQOOJ3elPr7KRuC5btBJt9Yw%3D%3D&mode=image&href=DAV%2f1971%2f01%2f15&page=31&rtl=true פרשת ליסנר] [[דבר (עיתון)|דבר]] השבוע 15.1.1971, [https://web.archive.org/web/20160305160533/http://jhpress.nli.org.il/Olive/APA/NLI_Heb/Print.Article.aspx?parm=zAlpD50V5iDNTXYLW4RvIWrfa2GxFKQgSp4FgxRQTFavMDIY5tn8rxKejuRI5ASNYw%3D%3D&mode=image&rtl=true המשך], [https://web.archive.org/web/20160305140355/http://jhpress.nli.org.il/Olive/APA/NLI_Heb/SharedView.Article.aspx?parm=zAlpD50V5iDNTXYLW4RvIWrfa2GxFKQgSp4FgxRQTFYkAXYqQuiAE14iONIUXaVjYw%3D%3D&mode=image&href=DAV%2f1971%2f01%2f15&page=46&rtl=true המשך]
* {{דף שער בספרייה הלאומית|987007264657105171|איבר ליסנר (1909-1967)}}

{{בקרת זהויות}}

{{מיון רגיל:ליסנר, איבר}}
[[קטגוריה:גרמנים שנולדו ב-1909]]
[[קטגוריה:סופרים יהודים גרמנים]]
[[קטגוריה:עיתונאים יהודים גרמנים]]
[[קטגוריה:אנשי ארגוני ביון גרמנים]]
[[קטגוריה:מרגלים שריגלו למען גרמניה]]
[[קטגוריה:יהודים ששירתו את שירות הריגול הנאצי]]
[[קטגוריה:עיתונאים נאצים]]
[[קטגוריה:גרמנים שנפטרו ב-1909]]
[[קטגוריה:גרמנים שנפטרו ב-1967]]