הצגת המקור של הדף "אה"מ גלוריוס"

{{אונייה
| שם = אה"מ גלוריוס {{ש}} כסיירת מערכה
|תמונה=[[קובץ:HMS Glorious FL22991.jpg|300px|מרכז]]
|כיתוב=אה"מ גלוריוס אחרי הסבתה לנושאת מטוסים
|סוג=[[סיירת מערכה]]
|צי={{דגל|הצי המלכותי הבריטי||+}}
| סדרה = [[סיירות המערכה מסדרת קורייג'וס]]
|הוזמנה=[[14 במרץ]] [[1915]]
|תחילת הבנייה=[[1 במאי]] [[1915]]
|הושקה=[[20 באפריל]] [[1916]]
|הוכנסה לשירות=ינואר [[1917]]
|הוצאה משירות=[[8 ביוני]] [[1940]]
|גורלה=הוטבעה על ידי [[שרנהורסט (סיירת מערכה, 1936)|שרנהורסט]] ו[[גנייזנאו (סיירת מערכה, 1936)|גנייזנאו]]
|הדחק=סטנדרטי: 19,488 טון, מקסימלי: 22,922 טון
|אורך=239.8 מטר
|רוחב=24.7 מטר
|שוקע=7.9 מטר
|מהירות=32 [[קשר (יחידת מידה)|קשרים]]
|עומק צלילה=
|צוות=842
|טווח שיוט=11,110 ק"מ
|גובה התרנים=
|הנעה=4 טורבינות קיטור בהספק 90,000 כוחות סוס
|צורת הנעה=4 מדחפים
|כמות הדלק=
|מתקני התפלה=
|שריון=חגורת השריון: 2–3 אינץ' (51–76 מ"מ) {{ש}} סיפונים: .75–3 אינץ' (19–76 מ"מ) {{ש}} ברבטות: 3–7 אינץ' (76–178 מ"מ) {{ש}} צריחי התותחים: 7–9 אינץ' (178–229 מ"מ) {{ש}} מגדל הניווט: 10 אינץ' (254 מ"מ) {{ש}} מחיצות טורפדו: 1–1.5 אינץ' (25–38 מ"מ)
|חימוש=4 תותחי 15 אינץ' (381 מ"מ) {{ש}} 18 תותחי 4 אינץ' (102 מ"מ) {{ש}} 6 תותחי 3 אינץ' (76 מ"מ) {{ש}} 2 צינורות טורפדו 21 אינץ' (533 מ"מ)
|מסוקים=
|מטוסים=
}}
{{אונייה
| מספנה = -
| מיקום = -
| מלחמות וקרבות = -
|שם=כנושאת מטוסים
|סוג=[[נושאת מטוסים]]
|צי=-
|סדרה =[[נושאות המטוסים מסדרת קורייג'וס]]
|דגל הצי=-
|תחילת הבנייה=-
|הוכנסה לשירות=-
|הוצאה משירות=-
|גורלה=-
|הדחק=סטנדרטי: 24,600 טון, מקסימלי: 27,420 טון
|אורך=239.8 מטר
|רוחב=27.6 מטר
|שוקע=8.5 מטר
|מהירות=30 [[קשר (יחידת מידה)|קשרים]]
|עומק צלילה=
|צוות= 814 + 403 צוות אוויר
|טווח שיוט= 12,280 ק"מ
|גובה התרנים=
|הנעה=-
|צורת הנעה=-
|כמות הדלק=
|מתקני התפלה=
|שריון= חגורת השריון: 2–3 אינץ' (51–76 מ"מ) {{ש}} סיפונים: 0.75–1 אינץ' (19–25 מ"מ) {{ש}} מחיצות: 2–3 אינץ' (51–76 מ"מ) {{ש}} מחיצות טורפדו: 1–1.5 אינץ' (25–38 מ"מ)
|חימוש= 16 [[תותח נ"מ|תותחי נ"מ]] בקוטר 4.7 אינץ' (120 מ"מ)
|מסוקים=
|מטוסים=48
|מוטו=
}}
'''אה"מ גלוריוס''' הייתה השנייה מבין שלוש [[סיירות המערכה מסדרת קורייג'וס]] שנבנו עבור [[הצי המלכותי הבריטי|הצי המלכותי]] במהלך [[מלחמת העולם הראשונה]]. היא נועדה לתמוך בפרויקט הבלטי בהנהגת [[לורד הים הראשון]] [[ג'ון פישר]], והייתה משוריינת קלות מאוד וחמושה בכמה תותחים כבדים בלבד. גלוריוס הושלמה בסוף [[1916]] ובילתה את המלחמה בפטרול ב[[הים הצפוני|ים הצפוני]]. היא השתתפה ב[[קרב מפרץ הלגולנד השני]] בנובמבר [[1917]] והייתה נוכחת כש[[צי הים הפתוח]] הגרמני נכנע שנה לאחר מכן.

גלוריוס הוצאה משירות לאחר המלחמה, אך נבנתה מחדש כ[[נושאת מטוסים]] בסוף [[שנות ה-20 של המאה ה-20|שנות ה-20]]. היא יכלה לשאת 30 אחוז יותר מטוסים מאחותה למחצה פיוריוס שהייתה לה תפוסה דומה. לאחר שנכנסה לשירות מחדש ב-[[1930]], היא בילתה את רוב הקריירה שלה בפעילות ב{{ה|ים התיכון}}. לאחר תחילת [[מלחמת העולם השנייה]] ב-[[1939]], בילתה גלוריוס את שארית השנה בציד ללא הצלחה אחר הסיירת הגרמנית [[אדמירל גרף שפה (סיירת, 1934)|אדמירל גראף שפה]] ב[[האוקיינוס ההודי|אוקיינוס ההודי]] לפני החזרה לים התיכון. היא הוחזרה הביתה באפריל [[1940]] כדי לתמוך ב[[המערכה בנורווגיה|פעולות בנורווגיה]]. בזמן פינוי מטוסים בריטיים מ[[נורווגיה]] ביוני, הוטבעה האונייה על ידי [[אוניית מערכה|אוניות המערכה]] הגרמניות [[שרנהורסט (סיירת מערכה, 1936)|שרנהורסט]] ו[[גנייזנאו (סיירת מערכה, 1936)|גנייזנאו]] ב[[הים הצפוני|ים הצפוני]] עם אבדן של למעלה מ-1,200 הרוגים.

== תכנון ותיאור ==
[[קובץ:HMS_Glorious_(1917)_profile_drawing.png|ימין|ממוזער| תרשים של אה"מ גלוריוס משלושה כיוונים כפי שנראתה ב-1917]]
ב[[מלחמת העולם הראשונה]] נמנע [[אדמירל]] [[ג'ון פישר|פישר]] מלהזמין גרסה משופרת של [[סיירות המערכה מסדרת רינואון|סדרת רינואון]] הקודמת, בשל הגבלה בזמן מלחמה שאסרה על בניית ספינות גדולות מ[[סיירת קלה|סיירות קלות]] ב-[[1915]]. כדי להשיג ספינות המתאימות לתפקידים הדוקטריניים של סיירות מערכה, כמו סיור אחר ציים וציד פושטות אויב, הוא הזמין אוניות עם שריון מינימלי של סיירת קלה וחימוש של סיירת מערכה. הוא הצדיק את קיומם בטענה שהוא זקוק לספינות מהירות ורדודות לפרויקט הבלטי שלו, תוכנית לפלוש לגרמניה דרך החוף הבלטי שלה.

לגלוריוס היה אורך כולל של 786 רגל 9 אינץ' (239.8 מטרים), רוחב של 81 רגל (24.7 מטרים), ו[[שוקע]] של 25 רגל 10 אינץ' (7.9 מטרים) במעמס מלא. [[הדחק]] האונייה היה 19,180 טונות ארוכות (19,490 טונות) בתפוסה סטנדרטית ו-22,560 טונות ארוכות (22,922 טונות) במעמס מלא. גלוריוס ואחיותיה היו ספינות המלחמה הגדולות הראשונות בצי המלכותי שהיו להן [[טורבינת קיטור|טורבינות קיטור]]. כדי לחסוך בזמן התכנון, התקנת הטורבינה ששימשה בסיירת הקלה [[אה"מ צ'מפיון (1915)|צ'מפיון]], הסיירת הראשונה של הצי עם טורבינות הילוכים, פשוט שוכפלה עבור ארבע מערכות טורבינות. הטורבינות של פארסונס הונעו על ידי שמונה עשר דוודי צינורות קטנים של Yarrow. הם תוכננו להפיק סך של 90,000 [[כוחות סוס]] (67,113 [[קילוואט]]) בלחץ עבודה של 235 [[PSI]] (1,620 קילו-[[פסקל (יחידת מידה)|פסקל]], 17 [[קילוגרם-כוח]] ל[[סנטימטר רבוע|סמ"ר]]). האונייה הגיעה למהירות של 31.42 [[קשר (יחידת מידה)|קשרים]] (58.19 [[קמ"ש]]) בניסויים ימיים. היא תוכננה לשאת בדרך כלל 750 טונות ארוכות (762 טונות) של מזוט, אך יכלה לשאת לכל היותר 3,160 טונות ארוכות (3,211 טונות). בתפוקה מלאה, היא יכלה להפליג לטווח של (6,000 [[מיל ימי|מיילים ימיים]] (11,110 [[ק"מ]]) במהירות של 20 קשרים (37 קמ"ש).

גלוריוס נשאה ארבעה תותחי BL 15 אינץ' Mk I בשני [[צריח (טכנולוגיה צבאית)|צריחי תותחים תאומים]] עם הפעלה הידראולית, המסומנים 'A' ו-'Y' מלפנים לאחור. החימוש המשני שלה כלל 18 תותחי BL 4 אינץ' Mk IX המורכבים בשישה צריחים המופעלים באופן ידני. הצריח הציבה שלושה מכנסי תותחים קרובים מדי זה לזה, מה שגרם ל-23 המעמיסים להפריע זה לזה, ולמנוע את קצב האש הגבוה המיועד. זוג תותחי [[נ"מ]] QF 3 אינץ' 20 cwt הותקנו ליד [[תורן (ימאות)|התורן הראשי]] בגלוריוס. היא הרכיבה שני צינורות טורפדו שקועים בקוטר 21 אינץ' ונשאה עבורם 10 טורפדות.

== מלחמת העולם הראשונה ==
[[קובץ:The_Royal_Navy_during_the_First_World_War_Q18130.jpg|ממוזער| ''מפואר'' בעוגן במלחמת העולם הראשונה]]
ה[[שדרית]] של גלוריוס הונחה ב-[[1 במאי]] [[1915]] על ידי הרלנד וולף במספנה שלהם ב[[בלפסט]]. היא [[טקס השקת אונייה|הושקה]] ב-[[20 באפריל]] [[1916]] והושלמה ב-[[14 באוקטובר]] בעלות של 1,967,223 [[לירה שטרלינג|ליש"ט]]. במהלך ניסויי הים שלה בחודש שלאחר מכן, אחותה [[אה"מ קורייג'וס (1916)|קורייג'וס]] ספגה נזק מבני בזמן שהפליגה במלוא המהירות בים סוער והאזורים הפגועים הוקשחו זמן קצר לאחר מכן כדי למנוע הישנות. גלוריוס לא ספגה נזק דומה ולא קיבלה את ההקשחה עד [[1918]]. עם כניסתה לשירות, גלוריוס שובצה בשייטת הסיירות הקלות השלישית של [[הצי הגדול]]. לאחר שרוב שייטת הסיירות הראשונה הוטבעה ב[[קרב יוטלנד]], השייטת הוקמה מחדש עם קורייג'וס וגלוריוס. גלוריוס קיבלה חצי תריסר משגרי טורפדו, כל אחד עם שני צינורות: משגר אחד בכל צד של [[תורן (ימאות)|התורן הראשי]] בסיפון העליון ושני משגרים בכל צד של הצריח האחורי בסיפון הרבע.

ב-[[16 באוקטובר]] 1917, [[האדמירליות]] קיבלה ידיעה על תנועות ספינות גרמניות, מה שמצביע אולי על פשיטה. אדמירל [[דייוויד ביטי|ביטי]], מפקד הצי הגדול, הורה למרבית הסיירות הקלות וה[[משחתת|משחתות]] שלו לצאת לים במאמץ לאתר את ספינות האויב. קורייג'וס וגלוריוס לא נכללו בתחילה ביניהם, אך נשלחו לתגבר את שייטת הסיירות הקלות השנייה המפטרלת בחלק המרכזי של [[הים הצפוני]] מאוחר יותר באותו היום. שתי סיירות קלות גרמניות מסדרת ברומר הצליחו לחמוק דרך הפערים בסיורים הבריטיים והשמידו שיירה ל[[סקנדינביה]] בשעות הבוקר של [[17 באוקטובר]], אך לא התקבלה הודעה על הקרב עד לאותו אחר הצהריים. שייטת הסיירות הראשונה קיבלה פקודה לנסות ליירט את הספינות הגרמניות, אך הן התגלו כמהירות מדי והספינות הבריטיות לא הצליחו.

=== קרב מפרץ הלגולנד השני ===
במהלך 1917 האדמירליות הפכה מודאגת יותר מהמאמצים הגרמניים בים הצפוני לטהר שבילים דרך שדות המוקשים שהונחו על ידי בריטניה שנועדו להגביל את פעולות [[צי הים הפתוח]] וה[[צוללת|צוללות]] הגרמניות. פשיטה ראשונית על כוחות שולות מוקשים גרמניים ב-[[31 באוקטובר]] על ידי כוחות קלים השמידה עשר ספינות קטנות והאדמירליות החליטה על מבצע גדול יותר להשמדת [[שולת מוקשים|שולות המוקשים]] והסיירות הקלות המלוות שלהם. בהתבסס על דיווחים מודיעיניים החליטה האדמירליות ב-[[17 בנובמבר]] 1917 להקצות למבצע שתי שייטות סיירות קלות, שייטת הסיירות הראשונה שחופתה על ידי [[שייטת סיירות המערכה הראשונה]], ובמרחק רב יותר, [[אוניית מערכה|אוניות המערכה]] של [[שייטת אוניות המערכה הראשונה (בריטניה)|שייטת אוניות המערכה הראשונה]].

הספינות הגרמניות, ארבע סיירות קלות של קבוצת הסיור השנייה, שמונה משחתות, שלוש פלגות של שולות מוקשים, שמונה שפרברכרס (מכמורות מלאות [[שעם]], המשמשות לפוצץ מוקשים מבלי לטבוע) ושתי מכמורות לסימון הנתיב המטוהר, זוהו בשעה 7:30 בבוקר, בצללית השמש העולה. קורייג'וס והסיירת הקלה קארדיף פתחו באש עם התותחים הקדמיים שלהם שבע דקות מאוחר יותר. הגרמנים הגיבו בהנחת [[מסך עשן]] יעיל. הבריטים המשיכו במרדף, אך איבדו את עקבותיהם של רוב הספינות הקטנות יותר בעשן וריכזו אש על הסיירות הקלות ככל שההזדמנות אפשרה. פגיעה אחת של פגז 15 אינץ' הושגה על מגן תותח של [[SMS פילאו]], אבל זה לא השפיע על המהירות שלה. בשעה 8:33 התותח השמאלי בצריח הקדמי של גלוריוס נהרס כאשר פגז התפוצץ בתוך קנה התותח. בשעה 9:30 שייטת הסיירות הראשונה הפסיקה את המרדף שלהם כדי שלא ייכנסו לשדה [[מוקש]]ים המסומן במפות שלהם; האוניות פנו דרומה, ללא תפקיד נוסף בקרב. גלוריוס נדרשה לחמישה ימים של תיקונים כדי לתקן נזקים שנגרמו מפיצוץ מוקדם ומפיצוץ הלוע שלה. היא ירתה 57 פגזי 15 אינץ' ו-213 פגזי 4 אינץ' במהלך הקרב.
[[קובץ:HMS_Glorious_-_Battlecruiser.JPG|ימין|ממוזער| גלוריוס בשנת 1918]]
גלוריוס קיבלה [[סיפון טיסה|סיפוני טיסה]] על גבי הצריחים שלה ב-[[1918]]. [[סופווית' קאמל]] נישא על הצריח האחורי וסופווית' 1½ סטראטר על הצריח הקדמי. ב-[[5 בנובמבר]] 1918, עגנה גלוריוס מול ברנטיסלנד ב[[לשון הים של פורת'|פירת' אוף פורת']] יחד עם נושאת המטוס הימי קמפניה ו[[אוניית מערכה|אוניית המערכה]] [[אה"מ רויאל אוק (1914)|רויאל אוק]] כאשר סערה פתאומית ב[[סולם בופורט|עוצמה 10]] גרמה לקמפניה לגרור את ה[[עוגן]] שלה ולהתנגש תחילה ברויאל אוק ולאחר מכן בגלוריוס. גם רויאל אוק וגם גלוריוס סבלו מנזק קל בלבד, אבל קמפניה נקרעה בעקבות התנגשותה עם רויאל אוק. [[חדר מכונות (אונייה)|חדרי המכונות]] של קמפניה הוצפו, והיא שקעה בירכתיים וטבעה כעבור חמש שעות ללא אבדות בנפש.<ref>{{Citation|last=Admiralty|title=ADM156/90: Board of Enquiry into sinking of HMS Campania|publisher=HMSO|year=1918}}</ref>

''גלוריוס'' נכחה בכניעת [[צי הים הפתוח]] הגרמני ב-[[21 בנובמבר]] [[1918]]. היא הושמה במילואים ברוזית', [[סקוטלנד]], ב-[[1 בפברואר]] [[1919]] ושימשה כספינת אימוני צריח, בהיותה גם [[אוניית דגל|אוניית הדגל]] של האדמירל משנה שפיקד על צי המילואים בדבונפורט בין [[1921]] ל-[[1922]].

== הסבה ==
[[קובץ:HMS_Glorious_FL22991.jpg|ממוזער| גלוריוס במעגן, 1935; הדלתות לסיפון ההאנגר התחתון פתוחות]]
[[אמנת וושינגטון|הסכם הצי של וושינגטון]] משנת [[1922]] חייב את המדינות החתומות לצמצם קשות את תוכניותיהן לספינות מלחמה חדשות ולבטל ספינות מלחמה קיימות רבות כדי לעמוד במגבלות הטונאז' שלה. עד 66,000 טונות ארוכות (67,000 טונות) של ספינות קיימות, לעומת זאת, יכלו להפוך לנושאות מטוסים, והצי המלכותי בחר להמיר את האוניות מסדרת קורייג'וס בגלל הגוף הגדול ומהירותן הגבוהה. גלוריוס החלה את ההסבה ברוזית' ב-[[1924]], ונגררה לדבונפורט, שם היא הושלמה ב-[[24 בפברואר]] [[1930]]. במהלך ניסויי הים של האונייה לאחר ההסבה, היא הגיעה למהירות של {{יחידות|29.47|kn}}. צריחי התותחים בקוטר 15 אינץ' שלה הוכנסו לאחסון ולאחר מכן נעשה בהם שימוש חוזר במהלך [[מלחמת העולם השנייה]] עבור [[אה"מ ואנגארד (1944)|אה"מ ואנגארד]], אוניית המערכה האחרונה של הצי המלכותי.

העיצוב החדש של האונייה היה משופר לעומת אחותה למחצה פיוריוס, שחסרה אי וארובה רגילה. כל המבנה העילי, התותחים, צינורות הטורפדו והאביזרים עד לסיפון הראשי הוסרו. האנגר בן שתי קומות, כל קומה בגובה 16 רגל (4.9 מטרים) ובאורך 550 רגל (167.6 מטרים), נבנה על גבי האונייה שנותרה; מפלס ההאנגר העליון נפתח אל סיפון טיסה קצר, מתחת ולפני סיפון הטיסה הראשי. הסיפון התחתון המעופף שיפר את גמישות מחזור השיגור וההתאוששות עד שמטוסי קרב כבדים יותר שדרשו מסלול המראה ארוך יותר הפכו את הסיפון התחתון למיושן ב[[שנות ה-30 של המאה ה-20|שנות ה-30]]. שתי מעליות מעט גדולות יותר 46–48 רגל (14.0–14.6 מטרים) הותקנו מלפנים ומאחור בסיפון הטיסה. אי נוסף בצד הימני עם הגשר, תחנת הבקרה והארובה, שכן אי לא יצר מערבולות כמו שחששו קודם לכן. עד [[1939]] האונייה יכלה לשאת 34,500 גלונים (157,000 ליטר; 41,400 גלון) של [[בנזין]] עבור המטוסים שלה.
[[קובץ:HMS_Glorious_underway_1936.jpg|ממוזער| מבט אווירי של גלוריוס בלב ים, 1936]]
גלוריוס קיבלה חימוש דו-תכליתי של 16 תותחי QF 4.7 אינץ' Mk VIII בצריחי HA Mark XII בודדים. בכל צד של סיפון הטיסה התחתון היה צריח, ושני צריחים היו על הסיפון. 12 הצריחים הנותרים חולקו לאורך דפנות האונייה. במהלך השיפוץ שלה ב-[[1935]], שלושה צריחי Mk VII עבור תותחי 2 פאונד "פום-פום" בקוטר 40 מ"מ (1.6 אינץ') מרובעי קנים. בכל צד של סיפון הטיסה היה צריח, לפני תותחי ה-4.7 אינץ', ואחד היה מאחורי האי על סיפון הטיסה. היא גם קיבלה ארבעה מקלעי נ"מ Mk III מקוררי מים בקוטר 0.50 קליבר בצריח מרובע אחד.

גלוריוס הוכנסה לשירות מחדש ב-[[24 בפברואר]] [[1930]] לשירות בצי הים התיכון, אך צורפה לצי הבית ממרץ עד יוני 1930. היא החליפה את קורייג'וס בצי הים התיכון ביוני 1930 ונשארה שם עד אוקטובר [[1939]]. בערפל ב-[[1 באפריל]] [[1931]] נגחה גלוריוס את SS פלורידה באמצע האונייה תוך כדי הפלגה במהירות של 16 קשרים (30 קמ"ש). ההשפעה קימטה 60 רגל (18.3 מטרים) של סיפון הטיסה והרגה ימאי על גלוריוס ו-24 נוסעים על פלורידה. התאונה אילצה את גלוריוס להיכנס ל[[גיברלטר]] לצורך תיקונים זמניים. היא נאלצה להפליג למלטה לצורך תיקונים קבועים שנמשכו עד ספטמבר 1931. מתישהו בתחילת [[שנות ה-30 של המאה ה-20|שנות ה-30]] הותקן עליה ציוד עצירה רוחבי. היא שופצה בדבונפורט מיולי [[1934]] עד יולי [[1935]], שם קיבלה שני מעוטים, סיפון הטיסה שלה הורחב לאחור, סיפון הרבע שלה הוגבה סיפון אחד והיא קיבלה את צריחי תותחי הפום-פום מרובי הקנים שלה. גלוריוס השתתפה בסקירת צי ההכתרה ב[[ספיטהד]] ב-[[20 במאי]] [[1937]] עבור המלך [[ג'ורג' השישי, מלך הממלכה המאוחדת|ג'ורג' השישי]].

=== קבוצת אוויר ===
[[קובץ:Fairey_Seals_on_HMS_Glorious_1936.jpg|ממוזער| טייסת של פיירי סילס מתכוננת להמראה ''מגלוריוס'', 1936]]
גלוריוס יכלה לשאת עד 48 מטוסים; כאשר נכנסה לשירות לראשונה, היא נשאה מטוסי קרב פיירי פלייקאצ'ר, [[מפציץ טורפדו|מפציצי טורפדו]] [[בלקברן דארט]] ו[[בלקברן ריפון|בלקבורן ריפון]], ומטוסי סיור פיירי IIIF של [[זרוע האוויר של הצי המלכותי]]. מ-[[1933]] ועד שחזרה גלוריוס לבריטניה באפריל [[1940]], מלבד תקופה בה עברה שיפוץ באמצע [[שנות ה-30 של המאה ה-20|שנות ה-30]], היא נשאה את טייסת 802 שהטיסה תערובת של תשעה מטוסי הוקר נמרוד ושלושה מטוסי [[הוקר הארט|הוקר אוספריי]], עד שהצטיידה מחדש בתריסר מטוסי [[גלוסטר גלדיאטור|גלדיאטורי גלוסטר]] במאי [[1939]]. טייסות 812 ו-823 יצאו למשימות סיור ותקיפה נגד ספינות. הם הטיסו את מפציצי הטורפדו בלקברן ריפון, בלקברן באפין ו[[פיירי סורדפיש]] וכן מטוסי סיור פיירי III F ופיירי סיל. כאשר גלוריוס נכנסה לשירות מחדש לאחר שיפוץ שלה ב-[[1935]], היא נשאה את טייסת 825, בתחילה עם מטוסי פיירי IIIF, אך הטייסת המירה את מטוסיה למטוסי פיירי סורדפיש במאי [[1936]].

== מלחמת העולם השנייה ==
גלוריוס שירתה זמן קצר בצי הים התיכון לאחר פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]]. באוקטובר [[1939]], היא עברה דרך [[תעלת סואץ]] ל[[האוקיינוס ההודי|אוקיינוס ההודי]] שם הפכה לחלק מכוח J אשר היה מאורגן לצוד אחר [[אדמירל גרף שפה (סיירת, 1934)|אדמירל גראף שפה]] באוקיינוס ההודי. זה לא הצליח וגלוריוס נשארה באוקיינוס ההודי עד דצמבר כשחזרה לים התיכון.

=== המערכה בנורווגיה ===
היא הוחזרה לצי הבית באפריל [[1940]] כדי לספק חיפוי אווירי לכוחות הבריטיים שנחתו ב[[המערכה בנורווגיה|נורווגיה]]. 18 [[גלוסטר גלדיאטור]] מטייסת 263 RAF הוטסו על הסיפון כדי לעבור לבסיסי אוויר נורווגיים. 11 מטוסי בלקברן סקואה של טייסת 803, ועוד שמונה עשר גלוסטר גלדיאטור מטייסות 802 ו-804 נישאו גם הם. גלוריוס וארק רויאל הגיעו למרכז [[נורווגיה]] ב-[[24 באפריל]], שם הוטסה טייסת 263 והמטוסים שלהם תקפו מטרות ב[[טרונדהיים]] ומדרום לפני שגלוריוס נאלצה לחזור ל[[סקפה פלו]] מאוחר ב-[[27 באפריל]] כדי לתדלק ולהטיס מטוסים חדשים. מטוסי הגלדיאטור של גלוריוס סיפקו חיפוי אווירי לשתי נושאות המטוסים. הם גרמו נזק למפציץ אחד [[היינקל He 111]] במשימת סיור. לפני שעזבה היא העבירה ארבעה מטוסי בלקברן סקואה ניתנים לשימוש לארק רויאל. היא חזרה ב-[[1 במאי]], לאחר שלא הצליחה להעמיס מטוסים חדשים בגלל מזג אוויר גרוע. רק תריסר מטוסי פיירי סורדפיש של טייסת 823, שלושה בלקברן סקואה ובלקברן רוק אחד הועמסו. כוח המשימה היה נתון למתקפה אווירית כבדה של ה[[לופטוואפה (ורמאכט)|לופטוואפה]] כל היום והושבת באותו ערב. מפציץ צלילה אחד [[יונקרס Ju 87]] שטוקה הופל לאחר שהטיל את הפצצות שלו על ידי מטוסי גלדיאטור בסיור.

גלוריוס חזרה ב-[[18 במאי]] עם שש סירות מעופפות אמפיביות של סופרמרין וולרוס של טייסת 701 ו-18 [[הוקר הוריקן]] של טייסת 46 RAF. מטוסי הוולרוס הוטסו להארסטאד, אך שדה התעופה בסקונלנד עדיין לא היה מוכן להוריקנים והם עדיין היו על הסיפון כאשר גלוריוס חזרה לסקפה פלו ב-[[21 במאי]]. גלוריוס חזרה לאזור נרוויק ב-[[26 במאי]] וההוריקנים שוגרו לאוויר.
[[קובץ:HMS_Glorious_last_picture.jpg|ימין|ממוזער|300x300 פיקסלים|גלוריוס צולמה במאי 1940 מסיפון ארק רויאל; ה[[משחתת]] איתה היא דיאנה]]
אפילו הצלחה זו הוכיחה את עצמה כחולפת וכוחות בריטיים נצטוו לסגת כמה ימים לאחר מכן. הפינוי (מבצע אלפבית) החל בצפון בליל [[3 ביוני|3]]–[[4 ביוני]] וגלוריוס הגיעה לחוף ב-[[2 ביוני]] כדי לספק תמיכה, אם כי נשאה רק תשעה מטוסי גלדיאטור ימיים של טייסת 802 ושישה מטוסי סורדפיש מטייסת 823 להגנה עצמית, שכן היא קיוותה לפנות את מטוסי חיל האוויר המלכותי במידת האפשר. עשרה גלדיאטורים של טייסת 263 הוטסו לסיפון מבסיסם בברדופוס במהלך אחר הצהריים של [[7 ביוני]] וגם מטוסי הוריקן של טייסת 46 הוטסו על הסיפון ללא בעיות משמעותיות בשעות הערב המוקדמות למרות שמהירות הנחיתה הייתה גבוהה בהרבה מזו של הדו-כנפיים. מטוסים אלו הגיעו מבסיסים יבשתיים כדי למנוע את השמדתם בפינוי, בפינוי לאחר שהטייסים גילו כי שק חול במשקל 7 ק"ג שנישא בחלקו האחורי של ההוריקן אפשר הפעלת בלמים מלאים מיד עם הנחיתה. זו הייתה הפעם הראשונה שמטוסים חד-כנפיים בעלי ביצועים גבוהים ללא [[וו עצירה|ווי עצירה]] נחתו על נושאת מטוסים.

=== טביעה ===
המפקד של גלוריוס, קפטן גאי ד'אולי-יוז, היה איש צוללות לשעבר שהיה קצין בכיר בקורייג'וס במשך 10 חודשים. הוא קיבל אישור להמשיך באופן עצמאי לסקפה פלו בשעות המוקדמות של [[8 ביוני]] כדי לקיים [[בית דין צבאי|בית משפט צבאי]] של קומנדר ג'יי. ב. הית', שסירב פקודה לבצע תקיפה על יעדי חוף בטענה כי המטרות היו במקרה הטוב לא מוגדרות ומטוסיו לא היו מתאימים למשימה. הית' הושאר מאחור בסקפה פלו כדי להמתין למשפט.

ללא ידיעת הבריטים, הצי הגרמני פתח ב[[מבצע יונו]]: אוניות המערכה הגרמניות [[שרנהורסט (סיירת מערכה, 1936)|שרנהורסט]] ו[[גנייזנאו (סיירת מערכה, 1936)|גנייזנאו]], הסיירת הכבדה [[אדמירל היפר (סיירת, 1937)|אדמירל היפר]] וארבע משחתות קיבלו פקודה לתקוף את הבסיס הבריטי בהרסטד ולתמוך בהתקדמות הגרמנית לכיוון [[נרוויק]]. תוך כדי הכנה לתקיפה ב-7 ביוני, הבין המפקד הגרמני שהבריטים מפנים את נורווגיה ובמקום לתקוף את הרסטד, הוא בחר ליירט את שיירות הפינוי ב-8 ביוני. במהלך הבוקר של 8 ביוני כמה ספינות יורטו אך לא נמצאה שיירה. לאחר מכן התפצל הכוח הגרמני לשניים: אדמירל היפר וארבע המשחתות נשלחו ל[[טרונדהיים]] לצורך תדלוק ותמיכה קרקעית לכוח הגרמני (קבוצת [[ולנטין פוירשטיין|פוירשטיין]]) המתקדם לנרוויק. שרנהורסט וגנייזנאו המשיכו לחפש שיירות ב[[הים הנורווגי|ים הנורווגי]]. בשעה 15:45 תצפית במרומי שרנהורסט ראתה ענן עשן, ולאחר מכן את התורן של גלוריוס במרחק של 46 ק"מ. אוניות המערכה הגרמניות רדפו מיד ובשעה 16:10 זוהו גם שתי המשחתות המלוות, אקסטה וארדנט.

הבריטים הבחינו באוניות הגרמניות זמן קצר לאחר השעה 16:00 וארדנט נשלחה לסייר לעברן. גלוריוס לא שינתה מסלול או הגבירה מהירות. חמישה מטוסי סורדפיש הוזמנו לסיפון הטיסה וניתנה פקודה לעבור לעמדות קרב בשעה 16:20. שום סיור אווירי קרבי לא היה באוויר, אף מטוס לא היה מוכן על הסיפון להמראה מהירה ולא הייתה תצפית בקן העורב של גלוריוס. שרנהורסט פתחה באש על ארדנט בשעה 16:27 בטווח של {{יחידות|16000|yd|m}}, מה שגרם לנסיגת המשחתת, ירי [[טורפדו]] והכנת מסך עשן. ארדנט פגעה מכה אחת עם תותחי ה-4.7 אינץ' שלה על שרנהורסט, אך נפגעה מספר פעמים מהחימוש המשני של האוניות הגרמניות וטבעה ב-17:25.
[[קובץ:El_buque_alemán_Scharnhorst_durante_la_batalla_contra_el_Glorious.jpg|ממוזער| שרנהורסט יורה על גלוריוס, 8 ביוני 1940]]
שרנהורסט העבירה את האש שלה לגלוריוס בשעה 16:32 והשיגה את הפגיעה הראשונה שלה שש דקות מאוחר יותר במטח השלישי שלה, בטווח של {{יחידות|24000|m|yd}}, כאשר פגז בקוטר {{יחידות|28.3|cm|in}} פגע בסיפון הטיסה הקדמי וחדר להאנגר העליון, והצית שריפה גדולה. פגיעה זו השמידה שני מטוסי סורדפיש שהוכנו לטיסה והחור בסיפון הטיסה מנע מכל מטוס אחר להמריא. רסיסים חדרו למעטפת הדוד וגרמו לירידה זמנית בלחץ הקיטור. בשעה 16:58 פגז שני פגע במשואת הביות מעל הגשר והרג או פצע את הקפטן ואת רוב הצוות שהוצב שם. מסך העשן של ארדנט הפך ליעיל מספיק כדי לפגוע בראות של הגרמנים בערך מהשעה 16:58 עד 17:20 אז הם הפסיקו את האש על גלוריוס.

גלוריוס נפגעה שוב בחדר המכונות המרכזי בשעה 17:20 וזה גרם לה לאבד מהירות ולהתחיל במעגל איטי שמאלה. היא גם החלה לנטות ימינה. האוניות הגרמניות צמצמו טווח למרחק של 16,000 יארד והמשיכו לירות לעברה עד 17:40. גלוריוס טבעה בשעה 18:10, בערך במיקום {{Coord|68|38|N|03|50|E|scale:10000000|display=title, inline}}, עם 43 ניצולים.

כשהאוניות הגרמניות התקרבו לגלוריוס, אקסטה, שניסתה לשמור על מסך העשן, פרצה את העשן שלה וירתה שני מטחי טורפדות לעבר שרנהורסט. אחד מהם פגע באוניית המערכה בשעה 17:34 לצד הצריח האחורי שלה וגרם לה נזק רב. אקסטה הצליחה גם לפגוע פגיעה אחת מתותחי ה-4.7 אינץ' שלה בשרנהורסט, אך ספגה ירי גרמני וטבעה בסביבות השעה 18:20.

ניצולים העריכו שכ-900 אנשי צוות נטשו את גלוריוס. האוניות הגרמניות ספגו נזק רב בעצמן, ומבלי לדעת שאוניות בעלות הברית לא היו במגע עם גלוריוס פתחו בנסיגה נמהרת, ולא ניסו לאסוף ניצולים. הצי המלכותי בינתיים לא ידע דבר על הטביעה עד שהוכרזה ברדיו הגרמני.<ref>{{Cite web|title=HMS Glorious: History of a Controversy|url=https://www.historytoday.com/hms-glorious-history-controversy|website=History Today}}</ref><ref>{{Cite web|title=HMS Glorious – The cover up of Churchill's Operation Paul|url=https://www.hmsglorious.com/|website=HMS Glorious – The cover up of Churchill’s Operation Paul}}</ref> הספינה הנורווגית Borgund, בדרכה ל[[איי פארו]], הגיעה מאוחר ב-[[10 ביוני]] ואספה ניצולים, ולבסוף מסרה 37 ניצולים ל[[טורסהאבן]], מתוכם שניים מתו מאוחר יותר. ספינה נורווגית נוספת, סוואלברד II, שעשתה גם היא את דרכה לאיי פארו, אספה חמישה ניצולים אך נצפתה על ידי מטוס גרמני ונאלצה לחזור לנורווגיה, שם הארבעה שעדיין נותרו בחיים הפכו לשבויי מלחמה במשך חמש השנים הבאות. מאמינים שעוד ניצול אחד מגלוריוס חולץ על ידי מטוס ימי גרמני.<ref>{{Cite web|date=8 June 1940|title=The Loss of HMS Glorious|url=http://homepage.ntlworld.com/andrew.etherington/articles/level1/loss_of_hms_glorious.htm|url-status=dead|archive-url=https://web.archive.org/web/20121024151709/http://homepage.ntlworld.com/andrew.etherington/articles/level1/loss_of_hms_glorious.htm|archive-date=24 October 2012|access-date=16 July 2012|publisher=Homepage.ntlworld.com}}</ref> סך הניצולים היה 40, כולל אחד מאקסטה ואחד מארדנט. סך ההרוגים או הנעדרים היו 1,207 מגלוריוס, 160 מאקסטה ו-152 מארדנט, בסך הכל 1,519.
[[קובץ:Commonwealth_War_Graves_gravestone_of_D._C._Morton_in_Tromsø.jpg|ממוזער| המצבה ב[[טרומסה]] של איש האוויר המוביל דונלד קונרד מורטון, שמת בטביעת גלוריוס <ref>{{Cite web|title=Casualty details: Morton, Donald Conrad|url=http://www.cwgc.org/find-war-dead/casualty/2186942/MORTON,%20DONALD%20CONRAD|access-date=20 September 2013|publisher=Commonwealth War Graves Commission}}</ref>]]
הטביעות והכישלון לבצע חילוץ יעיל היו מביכים עבור הצי המלכותי. כל האוניות שנתקלו באויב קיבלו הוראה לשדר דו"ח תצפית, והיעדר דו"ח כזה מגלוריוס נחקר ב[[בית הנבחרים הבריטי|בית הנבחרים]]. התברר ש[[סיירת כבדה|הסיירת הכבדה]] דבונשייר חלפה בטווח {{יחידות|30|–|50|mi}} מהקרב, תוך שהיא מניפה את דגלו של תת-אדמירל ג'ון קנינגהם, שביצע פקודות לפנות את משפחת המלוכה הנורווגית לבריטניה ולשמור על שתיקת רדיו. כמה ניצולים מגלוריוס ודבונשייר העידו כי דו"ח תצפית נשלח כהלכה, והתקבל על ידי דבונשייר, אך הוא בוטל על ידי קנינגהם, שיצא במהירות גבוהה בהתאם לפקודותיו. כמו כן, נטען כי קיים בלבול בנוגע לשימוש בתדרי [[טלגרף אלחוטי|טלגרפיה אלחוטיים]] על סיפון גלוריוס, אשר יכול היה לתרום לכישלון של כל ספינה או תחנת חוף אחרת לקבל דו"ח תצפית. היעדר סיורים מוטסים רגילים מעל גלוריוס ומשחתותיה, בתנאי ראות מרבית, הוגדר כתורם לטביעות.<ref>{{Cite web|title=Analysis by Howland|url=http://www.warship.org/no11994.htm|url-status=dead|archive-url=https://web.archive.org/web/20010522092000/http://www.warship.org/no11994.htm|archive-date=22 May 2001|access-date=16 July 2012|publisher=Warship.org}}</ref>

נסיבות הטביעה היו נושא לדיון בבית הנבחרים ב-[[28 בינואר]] [[1999]].<ref>''[https://hansard.parliament.uk/Commons/1999-01-28/debates/cd3ca177-a4d9-4426-a43f-96ed81679929/HmsGlorious HMS Glorious].'' House of Commons Debate 28 January 1999 vol 324 cc564-76. Retrieved 10 September 2020</ref> לאחר שפורסם לציבור ב[[שנות ה-70 של המאה ה-20]], אנשי [[בלצ'לי פארק]] גילו כי סיפרו לצי המלכותי על הפריצה הגרמנית. עם זאת, הצי המלכותי סירב להאמין למפענחחי הקוד בחלקם משום שהם היו ברובם אזרחים, ולמרות התחננות ממפענחי הקוד, מעולם לא הודיעו לשייטת של גלוריוס על התקדמות הגרמנים.<ref>Michael Smith. ''Station X: the Codebreakers of Bletchley Park''. Hull, England: Biteback Publishing, 2000.</ref>

=== הנצחה ===
האנדרטה הבולטת ביותר לאנשי הצוות שאבדו מאה"מ גלוריוס, אה"מ ארדנט ואה"מ אקסטה ממוקמת בסאות'סי קומון, [[פורטסמות']], משקיפה על הטיילת ונגישה לציבור בכל עת.

במשך שנים רבות האנדרטה היחידה לזכר הימאים שאבדו בשלוש האוניות הייתה חלון ויטראז' בכנסיית סנט פיטר מרטינדייל ב[[קאמבריה|קמבריה]], בצד המזרחי של אולסווטר. לוח זיכרון חדש שהוקדש לגלוריוס ולמשחתות הליווי שלה, ארדנט ואקסטה, נחשף בכנסיית סנט ניקולס, באה"מ דרייק, דבונפורט ב-[[2002]]. ב-[[8 ביוני]] [[2010]], 70 שנה לאחר אובדן האוניות, נחשף לוח זיכרון כתוב ב[[אנגלית]] ו[[נורווגית]] ליד המרכז ההיסטורי של טרונדנס בהארסטד, נורווגיה, הנמל האחרון של שתי המשחתות.<ref>Harald Isachsen (2011), ''Harstad 1940–1945, Historier og fortellinger fra krigsåra'', {{מסת"ב|978-82-998024-3-7}}, (in Norwegian)</ref> לוח זיכרון מותקן על בסיס אבן ליד עץ זיכרון, ב[[ארבורטום הזיכרון הלאומי]] באלרואס, [[סטפורדשייר]]. ב-8 ביוני [[2019]] נחשף לוח זיכרון בגני בלוודר, פלימות' הו, המוקדש לכל חברי הצוות שאיבדו את חייהם על סיפון האוניות.

דגם של אה"מ גלוריוס מאת יצרן הדגמים Norman A. Ough שנבנה עבור המוזיאון המלכותי United Services מוצג כעת במוזיאון הצי האווירי ב-RNAS Yeovilton.<ref>{{Cite web|title=Norman Ough's HMS Glorious|url=http://www.finewaterline.com/pages/albums/Norman%20Ough/glorious/noglorious.html|website=finewaterline.com}}</ref>

== קישורים חיצוניים ==
{{ויקישיתוף בשורה}}

== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}

{{מיון רגיל:גלוריוס, אה"מ}}
[[קטגוריה:סיירות מערכה בריטיות במלחמת העולם הראשונה]]
[[קטגוריה:נושאות מטוסים בצי המלכותי הבריטי]]