הצגת המקור של הדף "אברהם מרדכי אלתר"

{{אישיות רבנית
| שם = הרב אברהם מרדכי אלתר
| תמונה = Imrei Emes (cropped).jpg
| כיתוב = רבי אברהם מרדכי אלתר
| תואר = האדמו"ר מגור
| כינוי = "האמרי אמת"
| מקום לידה = [[גורה קלוואריה]], [[פולין]]
| מקום פטירה = [[ירושלים]], [[ישראל]]
| מקום קבורה = [[ישיבת שפת אמת]], [[ירושלים]]
| תאריך לידה עברי = [[ז' בטבת]] [[ה'תרכ"ו]]
| תאריך פטירה עברי = [[ו' בסיוון]] [[ה'תש"ח]]
| חיבוריו = אמרי אמת
| מקום מגורים = גור (עד [[1940]]), ירושלים
| תפקיד1 = {{תפקיד מנהיג
| שם התפקיד = האדמו"ר מגור
| הקודם בתפקיד = הרב [[יהודה אריה לייב אלתר]]
| הבא בתפקיד = הרב [[ישראל אלתר]]
}}
}}
[[קובץ:Memorial plaque to Rabbi Avraham Medechai Alter in Bnei Brak.JPG|250px|ממוזער|שמאל|[[לוחית זיכרון]] לרב אברהם מרדכי אלתר ליד ישיבת אמרי אמת ב[[בני ברק]]]]
[[קובץ:Avraham Mordechai Alter + Chanoch Tzvi HaKohen Levin.JPG|שמאל|ממוזער|250px|מימין לשמאל: מאיר אלתר, אברהם מרדכי אלתר, [[חנוך צבי הכהן לוין]], [[ישראל אלתר]]]]
רבי '''אברהם מרדכי אַלְתֶּר''' ([[ז' בטבת]] [[ה'תרכ"ו]], [[25 בדצמבר]] [[1865]] – [[ו' בסיוון]] חג ה[[שבועות]] [[ה'תש"ח]], [[3 ביוני]] [[1948]]), היה האדמו"ר מ[[חסידות גור|גור]] במשך 43 שנה.

רבי אברהם מרדכי הוא בנו הבכור של רבי [[יהודה אריה ליב אלתר]] - ה"שפת אמת". במשך 43 שנה שימש כאדמו"ר של [[חסידות גור]]. בימיו הגיעה חסידות גור לשיא התפשטותה, ויש האומדים{{הערה|1=[[אסתר פרבשטין]], [[בסתר רעם]], הוצאת [[מוסד הרב קוק]], עמ' 68.}} את מספר חסידיו לפני השואה ביותר ממאה אלף. נודע כ[[תלמיד חכם]] גדול וכ[[ביבליוגרפיה|ביבליוגרף]]. בספרייתו שאבדה ב[[שואה]] היו עשרות אלפי ספרים. מכונה '''האמרי אמת''' על שם ספרו שיצא לאור אחר פטירתו{{הערה|בשם הספר רמוזים ראשי התיבות של שמו אברהם מרדכי, וכן ספרו של אביו [[שפת אמת (ספר)|שפת אמת]]. ב[[ספר משלי]] בפרק כ"ב פסוק 21 מופיע הפסוק: "לְהֽוֹדִיעֲךָ֗ קֹ֭שְׁטְ '''אִמְרֵ֣י אֱמֶ֑ת''' לְהָשִׁ֥יב אֲמָרִ֥ים אֱ֝מֶ֗ת לְשֹׁלְחֶֽיךָ׃"}}.

רבי אברהם מרדכי הנהיג את עדתו [[בין שתי מלחמות העולם]], אחת התקופות הקשות ל[[יהדות פולין]] החרדית שנאבקה בתופעות המודרנה והחילון שחדרו לפולין בעוצמה רבה. הוא פעל לביצור חיי הדת בצד הקמת מוסדות וארגונים חדשים בהתאם לרוח התקופה. היה ממייסדי [[אגודת ישראל]] ועמד בראש [[מועצת גדולי התורה]] של התנועה. גבולות השפעתו חרגו מעבר לחסידות גור. לפעילותו במשך שנותיו הארוכות כאדמו"ר יש חלק מרכזי בעיצוב פניה של חסידות גור ושל היהדות החרדית כולה עד היום.

ביקר ב[[ארץ ישראל]] חמש פעמים והתכונן לעלות אליה, אבל נאלץ לחזור בלחץ חסידיו בפולין. בהשפעתו עלו מאות משפחות מחסידי גור החל מתקופת [[העלייה הרביעית]]. ב-[[ה'ת"ש]] [[1940]] בעיצומה של [[מלחמת העולם השנייה]] הצליח להימלט מ[[פולין]] ולעלות לארץ ישראל, ובשנותיו האחרונות התגורר ב[[ירושלים]]. רבים מצאצאיו ומחסידיו נספו ב[[שואת יהודי פולין]].

==קורות חייו==
=== שנותיו הראשונות ===
נולד בעיירה [[גורה קלוואריה|גור]] הסמוכה ל[[ורשה|וורשה]] ב[[ז' בטבת]] [[ה'תרכ"ו]] (1866) לרבי יהודה לייב אלתר וליוכבד רבקה (בת הרב [[יהודה לייב קמינר|יהודה קמינר]]), ונקרא על שם סבו. אבי סבו, רבי [[יצחק מאיר אלתר]], האדמו"ר הראשון מגור, עדיין היה חי והוא שימש כסנדק בברית. כעבור כמה חודשים בכ"ג באדר ה'תרכ"ו, נפטר רבי יצחק מאיר ורבי יהודה לייב שהיה אז בן 19 החל לכהן כרב העיירה גור ולאחר ארבע שנים גם כאדמו"ר של חסידות גור. אברהם מרדכי גדל בחצר אביו ששכר עבורו מחנכים ומורים מיוחדים בהם המלמד ר' זעליג'ל סוקולובר<ref>מפי הרבי הבית ישראל - {{צ-ספר|מחבר=שמחה מורגנשטרן|שם=אמת ואמונה|שנת הוצאה=תשפא|עמ=קד}}</ref> ששהו בחצרו של רבי [[מנחם מנדל מקוצק]], כמו כן היו לו מדי יום שני שיעורים עם אביו<ref name=":0" />.

בשנת [[ה'תרמ"א]] 1881 בגיל 15 נישא לחיה ראדא יהודית, בתו של רבי נח שחור מ[[ביאלא פודולסק|ביאלה]]. החתונה התקיימה בי"ז באדר ראשון ואורחים רבים באו לאירוע החשוב. אחר חתונתו עבר להתגורר בביאלה כאשר חותנו מפרנס אותו בשנים הראשונות. בתקופה זו היה שקוע בלימוד ובכתיבה, והחל להתפרסם כגדול בתורה, בעל כישרון והתמדה. בה' בניסן [[ה'תרמ"ג]] (1882) נולד לו בנו הראשון רבי מאיר וכעבור חמש שנים בימי הפסח [[ה'תרמ"ח]] נולד בנו השני רבי יצחק. לפרנסתו החל לעסוק במסחר במקביל ללימודיו שמילאו את רוב יומו.

במכתב נדיר משנת [[ה'תרמ"א]] פרשת פנחס חודשיים לאחר חתונתו אשר כתב לו אביו ונשלח כתגובה למכתב קודם, ניתן ללמוד על עיסוקיו ועל הלך רוחו באותה תקופה. בדברי ה"שפת אמת" במכתב זה מצויים כמה מאפיינים המגדירים את שיטתו ואת דרכה המיוחדת של חסידות גור, אותה המשיך גם בנו, רבי אברהם מרדכי, כאשר התמנה הוא לאדמו"ר. {{ציטוט|תוכן="...ואני מבקשך בני אהובי שלא תלך כלל בדאגות רק לשמוח בחלקך. תהילה לאל אשר זכית להיות עוסק בתורה ומצות ולא שם חלקך מיושבי קרנות... ולא נכון לאברך כמוך לילך תמיד בהתבוננות ומחשבות רק לעסוק בתורה ומצות כי הרבה יותר ויותר זוכה האדם על ידי תורה מעל ידי שכלו ורעיונותיו בפרט בימי הנעורים. כפי רוב עסק התורה יטהרו מחשבותיך ולא תדאג רק קוה אל ה' תמיד כי הוא בוראך והוא יעזור לך בוודאי, ותשמור הפשוט של כל מצווה ומצווה ולא לבקש גדולות רק לשמוח בקיום מצות ה' כעל כל הון... ותקח לך מידת הזריזות... שלא לילך בטלית על הכתף ברעיונות רק לזכור בזריזות שהיא מצות הבורא ב"ה. כי ברגע אחד בזריזות יעלה לך יותר מכל אלו החשבונות. רק איזה מינוטין ביום להתבונן ביראת ה'... ובטוח אני שאם תלך בדרך הזה תעלה ותצלח בכל אשר תפנה, וכל מעשיך יהיו לשם שמים, ולא לפרוש מן הציבור, כי כדאי לבטל אף דבר טוב בעבור שיהיה שווה לכל, כי ה' בוחן לבבות וכל התנועות שמבחוץ יצא שכרן בהפסדן; ואשר אמרת שתלך לבית החסידים אם כי אינך מרגיש תועלת - טוב מאוד להיות מעורב עם החסידים..."}}<ref>'''אמרי אמת לקוטים''', עמוד 248</ref>

===פעילותו כאדמו"ר===
[[קובץ:Imrei Emes entourage1.jpg|שמאל|ממוזער|250px|במרכז התמונה רבי אברהם מרדכי אלתר, ה"אמרי אמת". לצדו בניו רבי מאיר (שנספה בשואה) ורבי [[ישראל אלתר|ישראל]] (לימים האדמו"ר מגור)]]
ב[[ה' בשבט]] [[תרס"ה]] (1905) נפטר ה"שפת אמת" בפתאומיות כשהוא בן 58 שנים. החסידים רצו להכתיר את רבי אברהם מרדכי אך הוא סירב בתחילה ורק כעבור ארבעה חודשים ב[[שבועות]] של אותה שנה החל לנהל "[[טיש|שולחנות]]" ולומר דברי תורה לחסידים. כאביו, ישב באמצע השולחן ולא בראשו, סירב לקחת כסף מהחסידים והמשיך להתפרנס ממסחר.

תחת הנהגתו הפכה חסידות גור לחסידות הגדולה בפולין{{הערה|החסידות בפולין, [[אהרן זאב אשכולי|אהרון זאב אשכולי]], סוף פרק כב}}, על פי אומדנים הגיע מספר החסידים ערב השואה ליותר ממאה אלף. כדי להנהיג את העדה הגדולה ברחבי פולין ובארצות אחרות נעזר רבי אברהם מרדכי באחיו ובבני משפחתו ששימשו כרבנים ובתפקידים נוספים. הוא עודד את חסידיו למעורבות בחיים הציבוריים בתוך הקהילה ומחוצה לה. הקשר עם חסידיו הרבים נשמר גם על ידי אגרות ששלח בעניינים ציבוריים ופרטיים.

בשבתות ובחגים הייתה העיירה גור מתמלאת באלפי חסידים{{הערה|1=בסתר רעם, שם}}. רבי אברהם מרדכי היה ידוע בייחסו המיוחד לבחורים ולילדים רכים אותם טיפח במיוחד ודאג לחינוכם. אחד המשפטים המפורסמים שנאמרו בתקופת הנהגתו מפי רבי [[יצחק זליג מורגנשטרן]] מסוקולוב{{הערה|{{צ-ספר|שם=[[#ראש גולת אריאל|ראש גולת אריאל]]|עמ=רטז|כרך=ראשון}}}} היה: {{ציטוטון|לגור נוסעים כעשרת אלפים חסידים שאוכלים ב[[יום הכיפורים]] ואינם מניחים [[תפילין]]}}{{הערה|1=הכוונה לילדים קטנים שאינם חייבים לצום או להניח תפילין. אם כי יש שהבינו משפט זה באופן אחר (בסתר רעם, שם)}} על חינוך האברכים הצעירים היה מופקד בנו, רבי [[ישראל אלתר]] שהיה החוט המקשר בין האדמו"ר לראשי החבורות ("קומנדנטים") בבתי החסידים של גור ברחבי פולין.

בשנתו הראשונה לנשיאותו נתן הסכמתו לאחיו הצעיר רבי [[מנחם מנדל אלתר]] לפתוח בגור ישיבה גדולה בשם '[https://www.hamichlol.org.il/ישיבת_דרכי_נועם ישיבת דרכי נועם]' לבחורים שנבצר מהם ללמוד במקומותיהם<ref>{{צ-ספר|שם=[[#ראש גולת אריאל|ראש גולת אריאל]]|כרך=ראשון}}, פרק שמיני</ref>{{הערה|{{צ-מאמר|ולדימיר לוין|‘כנסת ישראל’: המפלגה הפוליטית האורתודוקסית הראשונה באימפריה הרוסית|ציון|עו, מס' א|10|שנת הוצאה=2011|JSTOR =23568319}}|שם=הראשונה}}

בשנים [[ה'תרס"ח|תרס"ח]]-[[ה'תרע"ב|תרע"ב]] נטל חלק נכבד חשוב באספת הרבנים הידועה בשם '[[אספת הרבנים (1910)|ועידת פטרבורג]]'{{הערה|{{צ-ספר|שם=[[#ראש גולת אריאל|ראש גולת אריאל]]|כרך=שני}}, פרק תשעה עשר}}.

בשנת [[ה'תרע"ט]] יזם את יסוד ה"מתיבתא" בוורשה והעמיד בראשה את רבי [[מאיר דן פלוצקי]] רבה של אוסטרובה, ורבי [[מנחם זמבה|מנחם זמבא]]{{הערה|1=אהרן סורסקי, '''תולדות החינוך התורתי''', [[ה'תשכ"ז]], עמוד שלה}}.

בשנת [[ה'תרפ"ד]] יזם את הקמת [[ישיבת שפת אמת|ישיבת "שפת אמת"]] בירושלים{{הערה|1= בן ציון קלוגמן, '''אור זרוע לצדיק''', חלק ב', עמוד קכה}}.

מתחילת הנהגתו פעל לצביון הרבנות במינוי ובחירת רבנים וכמעט שלא היה עיר או עיירה בפולין שלא נדרש להתערב באופן אישי במינוי רבניהן{{הערה|1='''ראש גולת אריאל,''' כרך ראשון, עמ' לח}} בשנת [[ה'תרס"ז]] פעל ביחד עם האדמו"ר רבי [[אברהם בורנשטיין|אברהם בורנשטיין מסוכטשוב]] והאדמו"ר מאלכסנדר רבי [[ירחמיאל ישראל יצחק דנציגר]] בתופעה שפשתה לרכוש את כיסא הרבנות בשלמונים והכריזו חרם{{הערה|1='''שו"ת אבני נזר''' חלק יו"ד, סימן תס"ה}} על מי שיקנה את הרבנות בדרך פסולה וכל המסייע בידו.

====הנהגת החסידות====
מיד בראשית הנהגתו החל לבצע מהפכה באורחות החיים הרוחניים של חסידי גור הקשורים אליו{{הערה|1=כאשר נשאל על כך אמר קצרות 'כי השתות יהרסון, צדיק מה פעל...', מפי הרב [[מאיר שורצמן|מאיר שוורצמן]]}}<ref name=":0" />. מהדברים הראשונים שעשה היה להנהיג תפילת [[שחרית]] בזמן המתאים לפי ההלכה, ולא כמנהג שהשתרש עוד מימי רבי [[שמחה בונים מפשיסחה]] ורבי [[מנחם מנדל מקוצק]] לדחות את התפילה עד לשעה מאוחרת כדי לאפשר הכנה מתאימה<ref> {{צ-ספר|שם=[[#ראש גולת אריאל|ראש גולת אריאל]]|עמ=רד-ריד|כרך=ראשון}}</ref> היות שראה שגם אותם שאינם בעלי מדרגות וגם פשוטי העם מאחרים זמן התפילה<ref>{{צ-ספר|מחבר=שמחה מורגנשטרן|שם=אמת ואמונה|שנת הוצאה=תשפא|עמ=רצ}}</ref>. תקנה נוספת שתיקן ונהוגה עד היום, היא ההפסקה באמצע התפילה בשבת לצורך לימוד תורה. שינויים אלו לא התקבלו בכל מקום בבת אחת, אך בכוח מנהיגותו הפכו במשך הזמן להרגל. הוא עצמו היה מודע לקושי בקבלת התקנות והבין את הצורך שלא לכפות את שינוי הסדרים באופן מיידי, ואמר "תפלה (היא מ) דרבנן, ומחלוקת (אסורה מ) [[דאורייתא]]"<ref>{{צ-ספר|שם=[[#ראש גולת אריאל|ראש גולת אריאל]]|עמ=ריב|כרך=ראשון}} לפי גרסה אחרת מהספר 'קודש הילולים' עמ' 3–102 'כעס מדאורייתא, ותפילה מדרבנן'</ref> במכתב משנת [[תרפ"ו]] הוא כותב לחסידיו באחת העיירות: "והנני לדרוש ולבקש לבל לגרום זה איזה מחלוקת, כי יודע אני כי לא בכל המקומות יש לנהוג כן ולא כל האנשים לזאת כל ציבור וכל יחיד ינהגו את עצמם כחפצם מבלי שום כפיה וניצוח"<ref>מכתב ו</ref><ref name=":1">{{צ-ספר|שם=אוסף מכתבים אמרי אמת|מו"ל=[[ישיבת אמרי אמת]]|שנת הוצאה=ה'תשס"ח}}</ref>

בערב ראש חודש [[חשוון|חשון]] [[תרס"ח]] פנה במכתב התעוררות שהכה גלים בכל רחבי פולין לחסידיו ובכללם גם לאלו "הטרודים רוב היום בפרנסה", לקבוע שיעור [[גמרא]] בכל יום בין [[תפילת מנחה|מנחה]] ל[[תפילת ערבית|מעריב]]. בפנייתו הוא מבקש "ולא יראה ולא ימצא על כל פנים בשעה זו ב[[שטיבל|בתי החסידים]] שום הולך בטל, ואפילו הקובעים עיתים לתורה שעות הרבה בלילה אל יוציאו את עצמם מהכלל בשעה זו"<ref>מכתב א</ref><ref name=":1" />. במכתב אחר פנה לחסידיו ש"יקבעו שיעור בלימוד ביום שבת קודש" וביקשם "להודיענו אם מתמלא מבוקשי בכל הנ"ל"<ref>מכתב ב</ref><ref name=":1" />.

גם ה[[אברהם בורנשטיין|אבני נזר]] הוציא בחודש אדר [[ה'תרס"ח]] קול קורא שיקבעו ללמוד תורה בין מנחה למעריב וכתב שם שתקנה זו היא 'בהסכם צדיקי וגדולי מדינתנו [[שליט"א]]{{הערה|צבי יהודה מאמלאק '''אביר הרועים''',[[פיוטרקוב טריבונלסקי|פיעטרקוב]], תרצ"ה עמ' קכ}}, ועל פי המקובל פעל ה'אבני נזר' בעצה אחת עם ה'אמרי אמת' בעניין זה ובעוד עניינים הנוגעים לתקנות הציבור{{הערה|{{צ-ספר|שם=[[#ראש גולת אריאל|ראש גולת אריאל]]|כרך=ראשון|עמ=רמב}} ; כרך שני, עמ' לה}}.

אחד הדברים עליהם הקפיד במיוחד הוא מניעת מחלוקות ומריבות. במכתב משנת תרפ"ט כתב לחסידיו: "באתי הפעם לבקש מכולכם דרישה אחת ששקולה עלי נגד הרבה דרישות ובקשות ואני מבטיח בעזרת השם יתברך להחזיק לכם טובה בעד זה בזה ובבא בכל אשר יהיה לאל ידי וכן לכל מי שיסייע להוציא מכח אל הפועל... והוא האהבה ואחוה ושלום שיהיה ביניכם... כי הכל תלוי באחדות"...וזאת בקשתי ודרישתי מאתכם מקטן ועד גדול<ref>מכתב ז</ref><ref name=":1" />.

====במלחמת העולם הראשונה====
{{להשלים|נושא=אישים}}

בשנת [[ה'תרע"ה]] (1914) עקב [[מלחמת העולם הראשונה]] נאלץ להימלט מגור עם רבים מהתושבים היהודים ועבר עם משפחתו המורחבת ל[[ורשה|וורשה]]. ב[[ב' באייר]] [[ה'תרע"ו]] עבר ל[[אוטבוצק|אוטווצק]] עד [[אחרי החגים]] בשנת [[ה'תר"ף]]{{הערה|1='''ראש גולת אריאל''', עמ' שנו, מפי ר' יואל צישינסקי מתושבי המקום}}. בית המדרש ובית המגורים של האדמו"ר ניזוקו קשות מהביזה של החיילים הגרמנים{{הערה|1=רות ליכטנשטיין, '''מנהיג בסער התקופה,''' כרך א, עמ' 46-51}}.

בתמוז [[ה'תרע"ט]] ביקר [[הנרי מורגנטאו (האב)|הנרי מורגנטאו]] אצל האדמו"ר במעונו הזמני ב[[אוטבוצק]], במהלך ביקורו ב[[פולין]] כיועץ לענייני מזרח אירופה והמזרח התיכון ב[[ועידת השלום בפריז (1919)|וועידת השלום בפריז]] מטעם [[הקבינט של ארצות הברית|ממשלת ארצות הברית]]. בפגישתם זו הוא שוחח עם האדמו"ר על הרדיפות הכלכליות שעברו על [[יהדות פולין]] באותה התקופה{{הערה|1={{אוצר החכמה|נ. זוהר|וארשה - אנציקלופדיה של גלויות|614650|עמוד דיגיטלי=121|עמ=251|כותרת="אגודת ישראל" בוארשה|כרך=ב|מקום הוצאה=תל אביב|שנת הוצאה=תשי"ט}}}}.

====אגודת ישראל====
האדמו"ר היה מהתומכים הבולטים של תנועת [[אגודת ישראל]] עם היווסדה{{הערה|הנהגה רבנית בתקופת השואה - '''חסידות גור''', ממנהיג למנהיגות חזון ודרך עד לאחר השואה, הוצאת מכון שם עולם, תשס"ד 2004. עמ' 20.}}. השתתף בכנסייה הגדולה בווינה בשנת [[ה'תרפ"ט]] ובין דבריו אמר: "אגודת ישראל נוסדה על מנת לחזק את היהדות... מקום שיש מסית ומדיח, מוכרח להיות כוח הרבים, כיום ישנם מסיתים ומדיחים ונביאי שקר בכל הפינות, צרכים התחזקות...כל חבר באגודת ישראל צריך לחזק את היהדות אצלו, אצל בני ביתו, ואצל ילדיו וכך זה יהיה לברכה"<ref>מכתב לז</ref><ref name=":1" />. כלומר תפקידה העיקרי היה להיאבק ב[[חילון]] שגבר בימיו. כתב בקצרה לרב [[יוסף יצחק שניאורסון]], האדמו"ר מ[[חב"ד]], שהתנגד לאגודת ישראל: "נתייסדה בוורשא ויתר ערי פולין אגודת ה[[יהדות אורתודוקסית|אורתודוקסים]] הנקראת אגודת שלומי אמוני ישראל ומטרתה לשמור ולהגן בכל ענייני הדת שיהיה השגחה במאי דאפשר ומבלי לזוז כקוצו של יוד משמירת תורתנו הקדושה ומצותיה ולבל להתחבר עם שונים ורשעים אפילו בדבר מצווה. ומצאתי לנכון להיות חבר לאגודה זו ולהשתדל גם אצל מכירי ליכנס בה ולקיים הפסוק "חבר אני לכל אשר יראיך ולשומרי וכו'"{{הערה|'''אוסף מכתבים ודברים''', ורשה תרצ"ז, מכתב כ' עמ' כ"ו.}}. הוא סבר שהמאבק העיקרי צריך להתנהל בזירה החינוכית ולכן פעל להקמת ישיבות, בתי ספר ותנועות נוער המחנכים ברוח אגודת ישראל.

תשובות חריפות ביותר לאדמו"ר רבי יוסף יצחק שניאורסון מחב"ד, כתב החסיד העסקן האגודאי ר' מנחם מנדל קמינר, דודו של האמרי אמת, שיצא להגן על כבודם של גדולי ישראל רבי [[חיים עוזר גרודזנסקי]] והאדמו"ר מגור{{הערה|{{כיכר השבת|ישראל שפירא{{ללא קוד ויקי}}|מה הגיב העסקן האגודאי לטענות נגד מוסדות החינוך של אגודה?|437585|7 בפברואר 2023}}}}{{הערה|{{כיכר השבת|ישראל שפירא{{ללא קוד ויקי}}|התגובה החריפה לאגרתו של האדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש|437502|6 בפברואר 2023}}}}{{הערה|{{כיכר השבת|ישראל שפירא{{ללא קוד ויקי}}|"תרמית פוליטיק"; ההתנגדות ההיסטורית של האדמו"רים ל"אגודת ישראל"|436358|26 בינואר 2023}}}} מכתב דומה ששלח האדמו"ר הריי"צ לאדמו"ר האמרי אמת מגור נשלח גם ל'חפץ חיים' כך מביא החוקר ישראל שפירא והחפץ חיים כלל לא השיב לו רק לבנו אריה ליב אמר את דעתו. גם מכתב נוסף חריף שלח הרי"צ להחסיד ר' מנדל קמינר, אולם כותב שפירא שהיא צונזרה מאוסף המכתבים של הרי"צ<ref>{{כיכר השבת|ישראל שפירא{{ללא קוד ויקי}}|התגובה של מרן החפץ חיים לטענות הרבי הריי"צ נגד 'אגודה'|437588|8 בפברואר 2023}}</ref>.

===== בית יעקב =====
בשנת [[ה'תרע"ח]] (1918) כאשר הקימה [[שרה שנירר]] את הכיתה הראשונה של בית הספר [[בית יעקב]] ביקשה את הסכמתו של האדמו"ר מגור והוא השיב בחיוב ואמר: "בודאי שיש לעשות הכל למען הצלתן הרוחנית של בנות ישראל"{{הערה|1='''מנהיג בסער התקופה''', כרך א' עמוד 139}}, בעוד [[אדמו"ר|אדמורי"ם]] ורבנים אחרים התנגדו להקמתו מאחר שזה נוגד את מאמר חז"ל, "כל המלמד בתו תורה כאילו מלמדה תפלות" ונתנו הסכמתם רק לאחר שנים, מטעם זה גם החפץ חיים תחילה התנגד לתמיכה בשרה שנירר ונסע לאדמו"ר מגור לשכנע אותו שייסוג מתמיכתו בהקמת בית יעקב, האדמו"ר מגור ענה לחפץ חיים כי לדעתו יש להתיר משום '[[עת לעשות לה' הפרו תורתך|עת לעשות]]' והוסיף כי אינו מכיר את המצב בראדין, אולם בפולין מכיר את המצב ויודע שחייבים לעשות זאת, לאחר שחזר לראדין אמר כי חייבים לעשות זאת גם בראדין- וכמה שיותר מהר{{הערה|1= '''מנהיג בסער התקופה''', כרך א', עמוד 145, מפי רבי [[שמואל בלקין]], תלמיד החפץ חיים}}. הדירה בה פעל בית הספר הייתה בבעלות ר' מרדכי לוקסנבורג חסיד גור שפנה אל רבו בשאלה איך להתייחס לפעילות זו, האמרי אמת הגיב: “הייתי שמח אילו דבר כזה היה מתבצע בביתי"{{הערה|1='''מנהיג בסער התקופה''', כרך א' עמוד 141}}<ref>{{צ-ספר|שם=[[שאוני בלבכן]]|מחבר=[[פרל בניש]]|עמ=42}}</ref>. ביטוי זה המריץ מאות חסידי גור להקים בתי ספר לבנות 'בית יעקב' בעיירות נוספות ב[[פולין]], ובתום העשור הראשון בשנת [[ה'תרצ"ג]] היו ברשת 265 בתי ספר ו־37,391 תלמידות{{הערה|רות ליכטנשטיין, '''מנהיג בסער התקופה''', כרך א' עמ' 144, מתוך גיליון בית יעקב בלודז', ה'תרצ"ג, עמ' קכג קכד}}.

בשנים מאוחרות יותר היו חסידיו בין מקימי בתי הספר של הרשת ב[[ארץ ישראל]] טרם [[השואה]]. בשנת [[ה'תרפ"ב]] (1922) כאשר הקימה שנירר סמינר להכשרת מורות ב[[קרקוב]], נרתם לכך ד"ר [[שמואל דויטשלנדר]] יו"ר [[קרן התורה]] אותו פגשה בכינוס אגודת ישראל שהתקיים בקרקוב. דויטשלנדר, שפעל רבות למען אגודת ישראל ובפרט לביסוס הסמינר, זכה לקירוב מיוחד אצל ה'אמרי אמת' ששוחח עימו באריכות יוצאת דופן בעיצומה של קבלת קהל<ref>{{צ-מאמר|מחבר=פנחס יעקב הכהן לוין|שם=לדיוקנו של האדמו"ר זצ"ל מגור כמנהיגה של אגודת ישראל העולמית|כתב עת=[[בית יעקב (כתב עת)|ירחון 'בית יעקב']]|עמ=16|שנת הוצאה=סיון תשל"ב|כרך=148/149|קישור=https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=28311&st=&pgnum=16}}</ref>.

===== הדף היומי =====
בשנת [[ה'תרפ"ג]] (1923) [[הכנסייה הגדולה|בכנסייה הגדולה]] הראשונה של תנועת [[אגודת ישראל]], הוכרז על מיזם לימוד [[הדף היומי]], הוגה המיזם, הרב [[מאיר שפירא]] התייעץ לפני כן עם ה"אמרי אמת" [[ישראל מאיר הכהן|והחפץ חיים]]. ביום המיועד להתחלת התוכנית - ליל [[ראש השנה]] [[ה'תרפ"ד]] - בהפסקה שבין מנחה לערבית, פנה ה"אמרי אמת" בהפתעה לקהל ואמר "אני נכנס ללמוד את הדף היומי"<ref>{{צ-ספר|מחבר=הרב [[יהודה מאיר אברמוביץ]] תלמידו של הרב שפירא מלובלין|שם=הרעיון הגדול ומגוון הפעולות|עמ=100, 496|פרק=}}</ref><ref>{{צ-ספר|מחבר=הרב [[דוד אברהם מנדלבוים]]|שם=הדף היומי|עמ=27-28}}</ref>, חלק מכריע מהצלחת המיזם נזקף לזכותו, כאשר דבריו אלו נתנו גיבוי משמעותי להפצת לימוד הדף היומי<ref> {{צ-ספר|שם=הדף היומי|עמ=330|מחבר=הרב [[דוד אברהם מנדלבוים]]}}, על פי הרב [[ברוך שמעון שניאורסון]] תלמידו של הרב שפירא מלובלין</ref>.

==== הקמת עיתונות חרדית ====
טרם הופעתה של [[עיתונות חרדית|העיתונות החרדית]], היו חלק מה[[חרדים]] שקראו עיתונות חילונית, עובדה זו הגבירה את תופעת ה[[חילון]] ו[[תנועת ההשכלה היהודית|ההשכלה]]<ref>{{צ-ספר|שם=[[#העיתונות האורתודוקסית בפולין|העיתונות האורתודוקסית בפולין]]|עמ=130, 132}}</ref>. ה"אמרי אמת" היה אחד הראשונים שעמד על הצורך בהקמת עיתון יומי חרדי{{הערה|{{קשר1|[[עקיבא צימרמן]]|קשר לספרים – על עיתונות אגודת ישראל|42/42_books|סתיו 2011}}}}. מיד כשהחל להנהיג, הביע את דעתו על נחיצותו של עיתון יומי חרדי, ובמשך כל שנות הנהגתו פעל נמרצות לשם כך<ref>{{צ-ספר|שם=[[#העיתונות האורתודוקסית בפולין|העיתונות האורתודוקסית בפולין]]|עמ=131}}</ref><ref>{{צ-ספר|שם=[[#ראש גולת אריאל|ראש גולת אריאל]]|עמ=קמו|כרך=שני}}</ref>. הוא סבר שלמרות שיהודי אמור לנצל את זמנו ללימוד ותפילה, אולם מבני הדור הצעיר יש הזקוקים לעיתון שיספק את צימאונם לדעת את המתרחש בעולם, וצריך לדאוג עבורם לעיתון כשר<ref name=":02">{{צ-ספר|שם=[[#ראש גולת אריאל|ראש גולת אריאל]]|עמ=קנג–קנד|כרך=שני}}</ref>. כמו כן, טען כי הטלת איסור על קריאת עיתונים חילוניים לא תהיה יעילה כל עוד לא יועמד תחליף ראוי, ולכן נדרש עיתון חרדי שיתחרה באיכותו מול העיתונות המצויה<ref name=":5">{{צ-ספר|שם=[[#ראש גולת אריאל|ראש גולת אריאל]]|עמ=קנב|כרך=שני}}</ref>.

במסגרת מאמציו לייסד עיתונות חרדית נתקל בהתנגדויות מבית ומחוץ, במהלך פגישה שכינס בנושא הקמת עיתונות חרדית, התעוררה מהומה כאשר אחד מזקני הרבנים אמר לו "הרי אביך היה נגד עיתונים והצעתך היא נגד רצונו", הוא השיב שבכל דור יש את התרופות היעילות למחלות אותו הדור, ולמחלה הרוחנית של ימינו התרופה היא עיתון חרדי<ref>"חזקיהו המלך גנז את ספר הרפואות וחכמים שבחוהו על כך. משמעו של דבר שכל דור יש לו מחלות שלו ורפואות שלו, והרפואות הישנות שוב אינן טובות למחלות הדור שלנו. דבר זה חל גם על מחלות של רוח. למחלה הרוחנית של ימינו יש משום תרופה חזקה בעיתון חרדי"{{צ-ספר|שם=[[#העיתונות האורתודוקסית בפולין|העיתונות האורתודוקסית בפולין]]|עמ=131–132}}</ref>. מיד כשיצא לאור העיתון הראשון ביוזמתו, הקול, שהופיע במשך כשמונה חודשים בשנת [[ה'תרס"ז]] (1907), הושמץ העיתון בבוז על גבי העיתונים '[[הזמן]]' ו'[[דער פריינד]]'<ref>{{צ-ספר|שם=[[#ראש גולת אריאל|ראש גולת אריאל]]|עמ=קנז|כרך=שני}}</ref>. בהמשך בשנת [[ה'תרע"ב]] (1912) כאשר התפרסמו פעולותיו להקמת עיתון חרדי ניסו בעלי העיתונות החילונית לטרפד זאת, הם פנו לרשויות בפטרבורג כדי למנוע את מתן הרישיון להוצאת עיתון, בנוסף, הזדרזו עורכי העיתון החילוני '[[היינט]]' להוציא לאור עיתון חדש כביכול חרדי בשם 'קאפיקע' אולם החרדים לא נתנו בו אמון והוא נסגר תוך זמן קצר<ref name=":7">{{צ-ספר|שם=[[#ראש גולת אריאל|ראש גולת אריאל]]|עמ=קע|כרך=שני}}</ref><ref name=":10">{{צ-ספר|שם=[[#העיתונות האורתודוקסית בפולין|העיתונות האורתודוקסית בפולין]]|עמ=133}}</ref>.

===== התווית אופי העיתונות =====
האמרי אמת שאף לעיתונות איכותית שתצליח להתחרות מול העיתונות החילונית, כפי שכתב לחתנו [[יצחק מאיר לוין]]: {{ציטוטון|ואני תמה עליך שתחשוב כי יזרקו ה'[[דער מאמענט|מוֹמֶנְט]]' (העיתון החילוני). כל זמן שהעיתון 'יוד' לא יהיה באמת כראוי כמדומני לא יועילו גם חרמות...}}<ref name=":5" />.

במכתבים ששלח לעורכי העיתונים החרדיים העיר הן על ניסוח וסגנון הכתיבה והן על התוכן. הוא דרש להשתמש בשפה עממית המוכרת לאנשים הפשוטים, ולהימנע מסלנגים<ref>"דרשתי שבעיתון החרדי לא יהיה נדפס הלשונות החדשים המוזרים שאין להם מובן למי שאינו מלומד בלשונות זרים"{{ש}}{{צ-ספר|שם=אמרי אמת ליקוטים|מקום הוצאה=תל אביב|שנת הוצאה=תשמ"ח|עמ=255 (קכח)}}</ref>, מילים לועזיות, ומיידיש עתיקה שאינה מובנת לציבור הרחב<ref>{{צ-ספר|שם=[[#העיתונות האורתודוקסית בפולין|העיתונות האורתודוקסית בפולין]]|עמ=144}}</ref>, ומניסוח של לעג וליצנות<ref>"עשה צחוק וקלות ראש בעניין הקדוש לרבבות ישראל עם תיבה אחת ... והחופשיים נהגו לכתוב כך ואין צריך להימשך אחריהם"{{ש}}{{צ-ספר|שם=אמרי אמת ליקוטים|עמ=256|מקום הוצאה=תל אביב|שנת הוצאה=תשמ"ח}}</ref>. גם כלפי התוכן דרש למלא את סקרנות הקוראים בחדשות שוטפות, להימנע מסיפורי מעשיות מוגזמות<ref name=":22">"לעניות דעתי אין שום צורך ומטרה בסיפור הזה ... וכי תעלה על דעתך שיהיה פתי בעולם להדפיס ענייני הבל כזה ...יש להדפיס חדשות לצורכי יום על כל פנים כבשאר כתבי עת"{{ש}}{{צ-ספר|שם=אמרי אמת ליקוטים|עמ=256|מקום הוצאה=תל אביב|שנת הוצאה=תשמ"ח}}</ref>, ולשמור על תוכן שיתאים לציבור החרדי<ref name=":12">{{קישור כללי|הכותב=[[אברהם דוב גרינבוים]]|כותרת=יהדות התפוצה|אתר=[[ליברל (מגזין)|מגזין ליברל]]|תאריך=11 ביוני 2020|כתובת=https://theliberal.co.il/יהדות-התפוצה-מאת-דוב-גרינבוים/}}</ref>. וכן נפגש עם צוות הסופרים והעורכים ואמר להם ששגגת הכותב בעיתון עלולה להיות בבחינת "מעוות לא יוכל לתקון"{{הערה|רות ליכטנשטיין, חלק שני, עמוד 1128}}

===== פעולות תמיכה בעיתונות חרדית =====
במשך כשלושה עשורים ביצע פעולות תמיכה שונות בעיתונות חרדית.

בשנת [[ה'תרס"ו]] (1906) כשנה לאחר שהחל להנהיג, שיגר את אחיו רבי [[מנחם מנדל אלתר]], [[אב"ד]] קאליש ופאביניץ ונשיא '[[אגודת הרבנים בפולין]]' לפעול להקמת עיתון חרדי בעברית. בניסן [[ה'תרס"ז]] (1907) יצא לאור 'הקול - קול יעקב' כ[[שבועון]] ולאחר שבועות ספורים החל להופיע 'הקול' כ[[עיתון יומי]] בעברית<ref name=":11">{{אוצר החכמה|י. אדלר|נחליאל – מאסף לתודעה תורתית ולספרות חרדית|638260|שנת הוצאה=תשכ"ה|עמ=82|כותרת=עתונות וספרות חרדית|כרך=א|עמוד דיגיטלי=84}}</ref><ref name=":122">{{צ-ספר|מחבר=|שם=[[#ראש גולת אריאל|ראש גולת אריאל]]|שנת הוצאה=|עמ=קנד, קנז|כרך=שני}}</ref>. 'הקול' זכה לתמיכה ועידוד מגדולי הרבנים וגם הוא עצמו כתב מכתב תמיכה לעיתון<ref name=":6">{{צ-ספר|מחבר=|שם=[[#ראש גולת אריאל|ראש גולת אריאל]]|שנת הוצאה=|עמ=קנה–קנו|כרך=שני}}</ref><ref>"גם אני נמנה בין הרבנים המסכימים על הוצאת כתב העת 'הקול' בפרט כי הנני מכיר את האנשים המתעסקים בזה לנאמנים בעניין דבר גדול כזה, לכן אחשב כי חובה לכל מי שאפשר לו לסייע בכל אופני סיוע הן להשתדל להרבות חותמים ולהדפיס על ידו מודעות וכדומה כדי שיוכל המפעל הזה להיות לדבר של קימא, לשמחת לב החרדים על דבר השם"{{ש}}{{עיתונות יהודית היסטורית 2|הקול - קול יעקב|hakoljakob|4=אל הקוראים|5=19070321|6=2}}</ref>, אולם למרות המאמצים העיתון לא שרד כלכלית, ובשנת [[ה'תרס"ט]] חדל להופיע<ref name=":11" /><ref name=":13">{{צ-ספר|מחבר=|שם=[[#ראש גולת אריאל|ראש גולת אריאל]]|שנת הוצאה=|עמ=קסב|כרך=שני}}</ref> לאחר כשמונה חודשי הופעה{{הערה|שם=הראשונה}}.

בשנת [[ה'תר"ע]] (1910) התחייב יחד עם רבי [[חיים מבריסק]] והרב [[חיים עוזר גרודזנסקי]] להשיג מימון להוצאת השבועון '[[המודיע (פולטבה)|המודיע]]' בעריכת הרב [[אליהו עקיבא רבינוביץ]]<ref name=":11" />, מאחר שהירחון הקודם שהקים – '[[הפלס (ירחון)|הפלס]]' – נסגר בהיעדר תקציב להפעלתו. 'המודיע' הופיע עד לשנת [[ה'תרע"ה]] (1915) ונסגר בעקבות [[מלחמת העולם הראשונה]]<ref>{{צ-ספר|מחבר=|שם=[[#ראש גולת אריאל|ראש גולת אריאל]]|שנת הוצאה=|כרך=שני|עמ=קסג}}</ref>.

בשנת [[ה'תרע"ב]] (1912) לאחר שהתקיימה [[ועידת קטוביץ (1912)|ועידת קטוביץ]] של אגודת ישראל, חידש את הפעולות להקמת עיתון יומי, הפעם דאג מראש לגייס תרומות וביקש ממקורביו לקנות מניות של העיתון העומד לקום<ref>{{צ-ספר|מחבר=|שם=[[#ראש גולת אריאל|ראש גולת אריאל]]|שנת הוצאה=|עמ=קסח–קסט|כרך=שני}}</ref><ref>{{צ-ספר|מחבר=|שם=[[#העיתונות האורתודוקסית בפולין|העיתונות האורתודוקסית בפולין]]|שנת הוצאה=|עמ=132–133|פרק=}}</ref>. בהמשך, בשנת [[ה'תרע"ג]] (1913) באספת אדמו"רי ורבני פולין שהתקיימה בעיירה [[גרבטקה-לטניסקו|גרבטקה]]<ref>{{המודיע|אליהו עקיבא רבינוביץ|מהנעשה ונשמע|19130711|15}}</ref><ref>{{הצפירה|נחום סוקולוב|וורשה - ועידה של אדמו"רים ורבנים|19130626|15}}</ref> הביא להחלטה לייסד יומון חרדי<ref name=":72">{{צ-ספר|מחבר=|שם=[[#ראש גולת אריאל|ראש גולת אריאל]]|עמ=קע|כרך=שני|שנת הוצאה=}}</ref>. בתחילת 1914 לאחר עיכובים רבים התקבל מ[[האימפריה הרוסית|השלטון הרוסי]] רישיון להקמת עיתון יומי ביידיש 'דער יוד', הוא פנה לחסידיו במכתב וביקש להרבות מנויים לעיתון, גם דודו ה[[שפתי צדיק]], וה[[ישראל מאיר הכהן|חפץ חיים]] כתבו מכתבי תמיכה, העיתון עמד לצאת בראש חודש אלול [[ה'תרע"ד]] אולם שלשה שבועות לפני כן פרצה [[מלחמת העולם הראשונה]] וכל המאמצים ירדו לטמיון, את הכספים שאסף שמר לעיתון העתידי '[[דער יוד (יומון)|דער יוד]]'<ref name=":102">{{צ-ספר|מחבר=|שם=[[#העיתונות האורתודוקסית בפולין|העיתונות האורתודוקסית בפולין]]|שנת הוצאה=|עמ=133|פרק=}}</ref><ref>{{צ-ספר|מחבר=|שם=[[#ראש גולת אריאל|ראש גולת אריאל]]|שנת הוצאה=|עמ=קעב–קעה|כרך=שני}}</ref>.

בשנת [[ה'תרע"ו]] (1916) בשלהי [[מלחמת העולם הראשונה]] החל להופיע העיתון 'דאס יודישע ווארט'. בתענית אסתר [[ה'תרע"ז]] (1917), פרסם מכתב תמיכה לעיתון בו הוא תיאר את ההשלכות הרוחניות שנגרמו מקריאת עיתונות חילונית והתלונות שקיבל מחסידיו בעניין<ref>{{ציטוטון|כאשר כמה מכם שפכו דמעות בביתי על ראותם בניהם ובנותיהם מתנכרים להם ונתינים לעם אחר מסיבת הקריאה בכתבי פלסתר ומכתבי העיתים ... וכאשר כעת יוצא לאור כתב העת בשם 'יודיש ווארט' ... הנני מבקש מכם לתמוך בכתב העת הזה בכל מה דאפשר... ואבקש בפרטות מכל אנ"ש אשר יקר בעיניכם למלאות רצוני...}}{{ש}}{{אוצר החכמה|2=אוסף מכתבים מהאמרי אמת|3=158014|עמוד דיגיטלי=85|כותרת=מכתב עא|מקום הוצאה=ירושלים|שנת הוצאה=תשס"ח|עמ=צג}}</ref>, אולם גם עיתון זה סבל ממצוקה תקציבית ונסגר בפברואר 1919<ref name=":15">{{צ-ספר|מחבר=|שם=[[#העיתונות האורתודוקסית בפולין|העיתונות האורתודוקסית בפולין]]|שנת הוצאה=תשל"ג|עמ=138|פרק=}}</ref>.

בחודש אלול [[ה'תרפ"ט]] (1929) נערכה [[הכנסייה הגדולה#הכנסייה הגדולה השנייה|הכנסייה הגדולה השנייה]] של אגודת ישראל, בה הוחלט כי יש להקים עיתון יומי חרדי בר קיימא והוקמה ועדה על מנת להוציא זאת לפועל<ref name=":42">{{צ-ספר|מחבר=|שם=[[#העיתונות האורתודוקסית בפולין|העיתונות האורתודוקסית בפולין]]|מקום הוצאה=|שנת הוצאה=|עמ=141|פרק=}}</ref><ref name=":162">{{היברובוקס||[[#זכרונות מהטאגבלאט|זכרונות פון "דאס אידישע טאגבלאט"]]|50114||עמוד דיגיטלי=67|כותרת=עמ' 67|כרך=}}</ref><ref name=":8">{{היברובוקס|הרב [[חיים ישראל אייז]]|הכנסיה הגדולה השניה של אגדת ישראל|36599|עמוד דיגיטלי=13}}</ref>. בהמשך לכך, העסקן הרב מנדל קמינר הקים את העיתון '[[דאס יודישע טאגבלאט]]', בברכת אחיינו האמרי אמת שגם נתן הלוואה על סך כ־10,000 דולר<ref name=":32">{{צ-ספר|מחבר=|שם=[[#העיתונות האורתודוקסית בפולין|העיתונות האורתודוקסית בפולין]]|מקום הוצאה=|שנת הוצאה=|עמ=142|פרק=}}</ref><ref>{{צ-ספר|שם=[[#'''מנהיג בסער התקופה'''|מנהיג בסער התקופה – עיתונות חרדית]]|עמ=1127}}</ref>. לאחר שהניסיונות הקודמים להקמת יומונים החרדים נכשלו כשהם לא שרדו כלכלית, דאס יודישע טאגבלאט הוקם כ[[קואופרטיב]] שכל עובדיו שותפים לרווחיו<ref name=":42" />, כך נחסך הצורך בגיוס כספים, עובדי העיתון שהיה להם בו אינטרס כלכלי התמסרו עבורו, עד שהגיע לרמה של העיתונים המקובלים והנפוצים בפולין<ref name=":92">{{אוצר החכמה|ד"ר [[הלל זיידמן]]|{{ללא קוד ויקי|אלה אזכרה}}|17729|עמוד דיגיטלי=102|כותרת=ר' מנדל קמינר־ורשה|כרך=ב|מקום הוצאה=ניו יורק|שנת הוצאה=תשי"ז|עמ=71}}</ref>, והיה בעל השפעה על הציבור החרדי בגולה<ref name=":32" />.

====שאלת ארץ ישראל====
רבי אברהם מרדכי אלתר נודע בגישתו החיובית כלפי התיישבות חרדית בארץ ישראל ובפעולותיו להגשמת מטרה זו{{הערה|{{מעריב|ק. נפתלי|עסקנות נוסח גור|19651126|66}}.}}, אך התנגד ל[[ציונות]] ול[[תנועת המזרחי]] וכתב כי היא סכנה ליהדות ובפרט במדינתנו מדינת פולין{{הערה|1=אוסף מכתבים ודברים, מחנה לנדסברג גרמניה, ה'תש"ז, מכתב ל' עמ' נ}}{{הערה|{{הצפירה|הועד המרכזי להסתדרות המזרחי|תשובה להרבי מגור|19271005|29}}}}. כבר בשנת ה'תרע"ג ([[1913]]) בכינוס אדמו"רי פולין שנערך בעיירה [[גרבטקה]] (מחוז [[ראדום (עיר)|ראדום]]) הביא להחלטה על הקמת יישובים חסידיים בארץ ישראל. בקול קורא שפורסם בשבט [[תרע"ח]] ([[1918]]) נאמר כי אחת ממטרות אגודת ישראל בפולין תהיה "להשתדל לטובת יישוב ארץ ישראל על ידי פעולות מעשיות" באמצעות הקמת מחלקה מיוחדת לצורך יישוב הארץ ברוח התורה. את הכרוז ניסח רבי [[יצחק מאיר לוין]], חתנו של רבי אברהם מרדכי, שהיה החותם הראשון על הכרוז.

הראשון מבין חמשת ביקוריו בארץ ישראל היה באביב [[ה'תרפ"א]] ([[1921]]). מטרות הביקור היו הכנות מעשיות להתיישבות חרדית בארץ (ולצורך זה הצטרפו למשלחת אנשי מקצוע בתחום המסחר והתעשייה{{הערה|{{דואר היום||בתפוצות ישראל|19210127|4}}}}), חיזוק מעמד החרדים בארץ והשכנת שלום במחלוקות שנתגלעו בקרב הציבור החרדי בארץ{{הערה|{{דואר היום||ירושלים יום-יום|19210322|16}}}}, כדוגמת המחלוקת בין אנשי [[הרב קוק]] ובין [[ועד העיר האשכנזי]]. בביקור זה נפגש עם [[הנציב העליון]] [[הרברט סמואל]], עם הרב אברהם קוק ועם הרב [[יוסף חיים זוננפלד]]. את רשמי הביקור ניתן למצוא במכתבו לחסידיו שכתב בז' באייר "מעל הספינה" בדרכו חזרה: {{ציטוט|תוכן="הנה פחד ורחב ללבי והתענגתי מזיו כבודה... הנני שבע רצון מאוד בראותי כי יכולים גם לבוא אל המנוחה ולהתענג שמה בדרכי היהדות כאשר הורונו אבותינו ואבות אבותינו. ומי אשר חננו השי"ת בהון, יוכל בלי שום ספק למצוא שמה פרנסתו במנוחה שלמה ולשמור היהדות כראוי באין מעצור, אולם גם אלו שאין יכולין ואין חפצין להשתקע בארץ הקודש, דעתי - כדי לעזור לאחיהן בני ישראל החרדים להתיישב שמה - יפרישו כל אחד מהונו סכום מסוים ולהקנות לו שם חבל נחלה, והוא נושא פירות גם בעולם הזה... ולקשט עצמי מקודם עשיתי מיד עם החבורה שבאתי עמה ואיזה מיקירי ירושלים השתתפות על יסוד חברת מניות וקנינו בעיר יפו חלקת אדמה כעשרים אלף אמה לבנות שמה בנינים וחנויות ובמשך שנה יגמרו הבנינים. לכן אקוה ואבקש שממני יראו וכן יעשו, כי הגיעה השעה לעשות דברים ממשיים בפועל, וגדולה מזאת הבאתי בכמה עניינים הצעות נכבדות עבור אגודת שלומי אמוני ישראל שעליהם להוציאם אל הפועל, ונכון שתהיה אסיפה של מועצת גדולי התורה... למען הגדיל עבודת היישוב בארץ הקודש בפעולות ממשיות... בטח כבר ידעתם, כי בוויען על האסיפה של מועצת גדולי התורה החליטו שהאגודה תעסוק בעבודה ממשית בכל המקצועות ביישוב ארץ ישראל, מבלי הבט על התנאים המתחלפים ובאים. וכן היא באמת דעתי, אשר [[מצוות יישוב ארץ ישראל]]... איננה דבר התלוי בזמן, רק בהיכולת והאפשרות, ולכן גם עתה צריכים להשתמש בהאפשרות של עכשיו ולעבוד בכל עוז, כי בריבוי העולים החרדים לארץ ישראל תגדל השפעתם שמה, וזה יגרום שמירת קדושת הארץ... והנני כופל את דברי, אשר על אגודת שלומי אמוני ישראל, לעורר את כל החרדים שישתדלו להרבות הישוב באה"ק [בארץ הקודש]..."|מקור=[http://www.hebrewbooks.org/43962 '''אוסף מכתבים ודברים''' הוצאת אברכי חסידי גור, [[קאופרינג|מחנה לנדסברג]] [[גרמניה]] [[ה'תש"ז]]], עמ' 63}}בביקורו זה הראשון רכש [[מקרקעין|קרקע]] שעליה נבנו [[מחסן|מחסנים]] בשכונת [[עג'מי]] ב[[יפו]]{{הערה|{{דואר היום||ברכה הנהפכת לקללה|19340824|20}}}}. מאוחר יותר [[משכנתא|מושכן]] הנכס, הועמד ל[[מכירה פומבית]] ב־[[1942]] ונקנה בידי אחד החסידים{{הערה|{{המשקיף||ביתו של הרבי מגור ניצל ברגע האחרון מההעברה לידים זרות|19420527|25}}}}.

בהמשך המכתב סיפר על מפגשו עם הנציב העליון ועל הבטחתו לסייע להחרדים שיבואו להתיישב ולתת להם את כל הזכויות שנתנו לאחרים, וכן על ביקוריו בירושלים וב[[חברון]]. המכתב פורסם לראשונה ב"[[דגלנו (פולין)|דגלנו]]", ביטאון צעירי אגודת ישראל בפולין{{הערה|דגלנו, תרפ"א, חוברת ח: '''אוסף מכתבים''', מהדורת ישיבת 'אמרי אמת', ה'תשס"ח, עמוד עד }} ועשה רושם רב. באותה שנה החלה גם הפעילות להקמת העיר [[בני ברק]] ורבי אברהם מרדכי עודד את [[יצחק גרשטנקורן]] מייסד העיר להמשיך בתוכניותיו על אף הקשיים, והבטיח לעודד את חסידיו שיצטרפו לאגודה שהקים גרשטנקורן{{הערה|יצחק גרשטנקורן, '''זכרונותי על בני ברק''', ירושלים תש"ג, עמ' נב}}.

בהמשך המכתב כותב על קשרי הידידות שקשר עם הרב [[אברהם יצחק הכהן קוק]] אף שלא הסכים עם דרכו, וכתב: "והרב הגאון רבי אברהם קוק שיחיה הוא איש האשכולות בתורה ומדות תרומיות. גם רבים אומרים כי הוא שונא בצע. אולם אהבתו לציון עוברת כל גבול, ואומר על טמא טהור ומראה לו פנים, כאותו שאמרו חז"ל בפרק קמא ד[[מסכת עירובין|עירובין]] על מי שלא היה בדורו כמותו ומטעם זה לא נקבע [[הלכה]] כמותו, ומזה באו הדברים הזרים שבחיבוריו. והרבה התוכחתי עמו, כי אם כונתו רצוי, אבל מעשיו וכו'"<ref>מכתב ס</ref><ref name=":1" />.

השתתף ב[[הכנסייה הגדולה|כנסייה הגדולה]] הראשונה ב־[[ה'תרפ"ג]] [[1923]], ודבריו שם פורשו כגישה מתונה יחסית המעודדת את ה[[שלום בעולם]] היהודי ואף מתירה שיתוף פעולה אפשרי עם [[תנועת המזרחי]]{{הערה|{{דואר היום||הערות קטנות על ענינים גדולים|19231025|7}}}}. עודד חסידים בעלי יכולת כלכלית לעלות לארץ ישראל{{הערה|1=[[יצחק אלפסי (חוקר חסידות)|יצחק אלפסי]], רבי אברהם מרדכי אלתר מגור ויחסו לארץ ישראל, בתוך '''תפארת שבתפארת''', הוצאת סיני, עמ' 215}}, ובהשפעתו עלו מאות משפחות מחסידי גור החל מתקופת [[העלייה הרביעית]]. מנגד, פעילות זו שלו ושל אגודת ישראל הביאה להתנגדות מצד האדמו"ר מחב"ד, רבי [[יוסף יצחק שניאורסון]] שסבר כי אין לשתף פעולה כלל עם [[תנועת המזרחי]] ו[[התנועה הציונית]] החילונית<ref>כתב על אגודת ישראל "שיטת הציונים שיטתם"

{{צ-ספר|מחבר=צבי אלימלך שפירא|שם=אגרות שפירין|שנת הוצאה=ה'תשנ"ח|עמ=רפט}}</ref>. גם רבי [[ישכר דב רוקח]] מבעלזא הביע התנגדות לעלייה ולהתיישבות בארץ והאמרי אמת שלח אליו מכתב וכתב: בעניין ששמעתי וגם ראיתי כי כ"ק יתנגד בעניין ישוב ארץ ישראל מטעמים כמוסים, אולי יואיל כ"ק לגלות טפח בעניין זה.{{הערה|{{צ-ספר|שם=[[#ראש גולת אריאל|ראש גולת אריאל]]|כרך=שני|עמ=תכב-תכג}}}}., גם [[חיים אלעזר שפירא|האדמו"ר ממונקאטש]] התנגד לעליה לארץ{{הערה|{{המזרחי|ק.ר. רובינשטיין|מלחמה בעולם הצדיקים|19220907|5}}}} ויצא בחריפות כנגד האמרי אמת, [[אגודת ישראל]], [[בית יעקב]], ו[[המתיבתא (ורשה)|המתיבתא]] ב[[ורשה|ווארשא]] בראשות רבי [[מנחם זמבה|מנחם זמבא]]<ref>אגרות שפירין, עמ' רעז-רפח</ref>, [[אגודת הרבנים בפולין]] פרסמה בעיתונות מחאה גלויה והכחשה כנגד הדברים שכתב{{הערה|{{דער מאמענט||מחאה גלוי'|1922/11/07|00302}}}} ב[[כ"ו באלול]] [[ה'תרפ"ב]] הגיב בחריפות הרבי מגור במכתב אל הרב אשר למיל שפיצר על דברי האדמו"ר ממונקאטש וכתב, ותהי האמת נעדרת, חוצפה יסגי להדפיס בשמי שקר שאמרתי שצריך לבטל את הסמינר (המתיבתא), לומדים בגלוי הראש וכו', והנני נסוג מאגודה'{{הערה|1={{אוצר החכמה|רבי אברהם מרדכי אלתר|אוסף מכתבים מ"האמרי אמת"|158014|עמוד דיגיטלי=33|עמ=ל"ז|כותרת=מכתב כ"ז|מקום הוצאה=ירושלים|שנת הוצאה=[[ה'תשס"ח]]|מו"ל=ישיבת אמרי אמת}}}}

בשנת [[ה'תרפ"ד]] ([[1924]]) ביקר פעם שנייה בארץ ישראל, והסביר כי "כמו חסיד שמוכרח למדי פעם לבקר את רבו" כך הוא "מוכרח בכל כמה שנים לבקר את האם - ארץ ישראל"{{הערה|[[אברהם יצחק ברומברג]], '''האדמו"ר מגור''', עמ' קי"א בשם בנו, רבי [[פנחס מנחם אלתר]]}}. לנסיעה זו הצטרפו גיסו רבי [[חנוך צבי לוין]] מ[[בנדין]], חתנו [[יצחק מאיר לוין]] והאדמו"ר מסוקולוב-קוצק רבי [[יצחק זליג מורגנשטרן]]. ביקור זה נמשך כשישה שבועות. הם ביקרו בירושלים, [[צפת]], [[טבריה]]{{הערה|{{דואר היום||טבריה|19240225|17}}}}, [[חברון]], ו[[תל אביב]]{{הערה|{{דואר היום|שירות כתבות "הסולל"|הד יפו|19240212|23}}}} ועודדו את החסידים העולים שנתקלו בקשיי פרנסה. במהלך הביקור רכש יחד עם חסידיו [[מקרקעין]] בשכונת [[קריית שמואל (טבריה)|קריית שמואל בטבריה]]{{הערה|{{דואר היום||האדמורי"ם וחסידיהם מתאחזים|19240306|20}}}}, ומלוויו השתתפו בסיור במקומה העתידי של [[בני ברק]] יחד עם מייסד המקום, [[יצחק גרשטנקורן]]{{הערה|{{הצופה||עוד על החגיגה בישיבת סלובודקה|19461227|66}}}}. לאחר חזרתו לפולין אמר: "דעתי היא שאם יעלו עכשיו לארץ ישראל כחמש מאות משפחות אמידות מאנשי שלומנו, נכבוש את הארץ בחומר וברוח"{{הערה|[[אברהם יצחק ברומברג]], האדמו"ר מגור, עמ' קלג}}. במהלך ביקורו זה ניסה ללא הצלחה לפשר במחלוקת בין הרב [[אברהם יצחק הכהן קוק|הרב קוק]] והרב זוננפלד{{הערה|{{דואר היום||ירושלים יום-יום|19240302|11}}{{ש}}{{המזרחי|שמואל חיים לנדוי|לרודפי שלום...|19240502|2}}}}.

בתקופה זו הוציא איסור כנגד [[קרן קיימת לישראל]]{{הערה|{{דואר היום||סיור רבני א"י בעמק ובגליל|19250929|27}}}}. ב־[[1925]] מונה לנשיא תנועת [[אגודת ישראל]]{{הערה|{{דואר היום||בעולם היהודי|19251229|18}}}}.

בשנת [[ה'תרפ"ז]] ([[1927]]) ביקר פעם שלישית בארץ ישראל יחד עם גיסו רבי [[צבי חנוך לוין]]. במהלך הביקור ערך את [[חתונה|חתונת]] אחיו רבי [[נחמיה אלתר]] ראש [[ישיבת שפת אמת]] ב[[ירושלים]]{{הערה|{{דואר היום|ז. קוטלר|ה"חתונה הגדולה"|19270706|14}}{{ש}}בן ציון קלוגמן, '''אור זרוע לצדיק''', עמודים נ-נו{{דואר היום|ז. קוטלר|חלק ב'|19270707|17}}}}, וכן ערך ביקור ב[[צפת]], [[מירון (מושב)|מירון]]{{הערה|{{דואר היום||צפת|19270711|18}}}}, [[חיפה]]{{הערה|{{דואר היום||חיפה|19270707|4}}}} וב[[בני ברק]]{{הערה|{{הצפירה||מהנעשה ונשמע בא"י|19270808|10}}}}. במהלך הביקור בירושלים הוציאו נגדו קיצונים [[פשקוויל]]{{הערה|{{דואר היום||ירושלים יום-יום|19270630|22}}}} בשל קשריו עם הרב אברהם קוק. הרב [[יוסף חיים זוננפלד]] ואנשי "ועד העיר האשכנזי" שייצגו את סניף אגודת ישראל הירושלמית התנערו מפשקוויל זה{{הערה|{{דבר||מלחמה לחרדים ברבי מגור|19270704|29}}{{ש}}{{דואר היום||ירושלים יום-יום|19270707|20}}}}, [[אגודת הרבנים בפולין]] החליטה להטיל חרם ונידוי על כותב הפשקוויל והמדפיס כמבואר ב[[שולחן ערוך]], ופנוו במכתב חריף להרב זוננפלד וכתבו, "הננו מוכרחים להביע פליאה מדוע כתה"ר והבד"צ לא קיימו המוטל עליהם חיוב זה"<ref> אברהם יצחק ברומברג, '''מגדולי התורה והחסידות''' - כב, עמודים קמב - קמג</ref>גם בביקורו זה חיזק חסידי גור שנתקלו בקשיי פרנסה. הוא הורה להם לא לעזוב את ארץ ישראל כל זמן שנותר חלק מכספם, מאחר שארץ ישראל נקנית ב[[עקשנות]]{{הערה|{{הצפירה||מה יעץ הרבי מגור לחסידיו|19270804|1}}}}.

בשנה זו פרסם בפומבי מכתב כנגד [[המזרחי]], שבו ראה סכנה ליהדות{{הערה|[http://www.hebrewbooks.org/43962 '''אוסף מכתבים ודברים''', מחנה לנדסברג, גרמניה ה'תש"ז], מכתב לג' עמ' נ}}. לדברי הרב [[זאב גולד]], שהיה ממנהיגי תנועת המזרחי, האמרי אמת (יחד עם [[יוסף צבי דושינסקי|הרב דושינסקי]]) התנגד להסכם שיתוף פעולה בין תנועת המזרחי ל[[תנועת אגודת ישראל]] שהתגבש באמצע שנות ה־30, והתנגדות זו, אף שהייתה [[דעת מיעוט]] בקרב [[מועצת גדולי התורה]], סיכלה את ההסכם{{הערה|{{הצופה||הרצאת הרב ז. גולד|19390817|23}}}} ב-[[ה'תרפ"ט]] ־ [[1928]] הצטרף למתנגדים לחברות ב[[כנסת ישראל (ארגון)|כנסת ישראל]], וקרא לכל 'ירא וחרד' לפרוש ממנה{{הערה|{{הצפירה||ניטשה המלחמה נגד "כנסת ישראל"|19280129|12}}}}.

בשנת [[ה'תרצ"ב]] ([[1932]]) ביקר בארץ בפעם הרביעית{{הערה|{{דואר היום||הרבי מגור בת"א|19320218|40}}{{ש}}{{דואר היום||האדמו"ר מגור בעיר הקודש|19320202|1}}{{ש}}{{דבר||הרבי מגור בעתונות הערבית|19320207|43}}}}. בפעם הזו הגיע דרך היבשה, דרך ו[[וינה]], [[קושטא]] ו[[חיפה]]. לנסיעה הצטרף בנו רבי [[ישראל אלתר]] והיא נמשכה כחמישה שבועות. במהלך ביקורו בירושלים ביקר גם ב[[הוועד הלאומי|וועד הלאומי]]{{הערה|{{דואר היום||דאר, מה מיום|19320207|23}}}} ובבית הרב קוק{{הערה|{{דואר היום||האדמו"ר מגור אצל ראש רבני א"י הגרא"י קוק|19320218|32}}}}, וכן ב[[חברון]]{{הערה|{{דבר||הרבי מגור בחברון|19320217|56}}}}, בתל אביב{{הערה|{{דואר היום||הרבי מגור בת"א|19320218|40}}}} ובטבריה{{הערה|{{דבר||הרבי מגור דרך עפולה|19320302|33}}}}.

בקיץ [[ה'תרצ"ה]] [[1935]] התערערה בריאותו, ובעצת רופאיו החליט לעבור למשך ה[[חורף]] לארץ ישראל החמה{{הערה|{{דבר||הרבי מגור לירושלים|19350814|90}}}}. ביום רביעי ו' אלול ה'תרצ"ה יצא לכוון ארץ ישראל ובי"ג [[אלול]] [[תרצ"ה]] (1935) הגיע לארץ ישראל בפעם החמישית, כשאליו הצטרפו בניו רבי מאיר ורבי ישראל{{הערה|{{דואר היום||לבוא הרבי מגור|19350910|11}}{{ש}}{{יומן חדשות|האדמור הגדול הרבי של חסידות גור מגיע לישראל|27257-2/93668-2|1935}}}} (בנו ה[[שמחה בונים אלתר|לב שמחה]] התגורר בתקופה זו בארץ). במהלך הנסיעה ביקר ב[[מערת המכפלה]] ובמקום התרחשה [[קטטה]]{{הערה|{{דואר היום||עלבון האדמור מגור בחברון|19350926|8}}}} שבה נעצרו כמה מחסידיו, הועמדו לדין{{הערה|{{דואר היום||משפט 10 אסירי חברון|19351003|71}}}} ונידונו ל[[קנס]]{{הערה|{{דבר||פסק דינם של חסידי גור|19351003|74}}}}. במהלך שהותו הגיש בקשה{{הערה|{{דבר||הרבי מגור ישתקע בארץ|19351203|75}}}} שהתקבלה לקבלת רישיון ישיבת קבע בארץ{{הערה|{{דואר היום||הרבי מגור משתקע בארץ|19351211|69}}}}, וב[[פסח]] [[תרצ"ו]] (1936) נמנע מלחגוג [[יום טוב שני של גלויות]] כיוון שראה עצמו כתושב ארץ ישראל. עם זאת לאחר הפסח שב לפולין{{הערה|{{דואר היום||הרבי מגור לפולניה ולקארלסבאד|19360423|12}}}}, שם נשאר בלחץ חסידיו ועל רקע התדרדרות המצב הביטחוני בארץ עם פרוץ [[המרד הערבי הגדול]]. בשנים שלאחר השואה התבטא בנו רבי שמחה בונם שנסע להביא את אביו לארץ כי מנעו מאביו לעלות ארצה כרצונו בטרם פרוץ מלחמת העולם השנייה, אילו הוא היה עולה כרצונו בעת ההיא היו אלפי חסידים צועדים בעקבותיו והיה קטן חורבן יהדות פולין<ref> לבם של ישראל, חלק ראשון, עמ' קפ ועמ' קפה</ref>

בתחילת [[ה'תרצ"ח]] [[1938]] דווח בעיתונות על תפיסת כנופיית [[עבריין|עבריינים]] שניסתה ל[[חטיפה|חטוף]] את האמרי אמת למטרת [[כופר נפש|כופר]], בזמן ביקורו בעיר [[לודמיר]]{{הערה|{{דבר||מזימה לחטוף את הרבי מגור|19380204|104}}}}.

===תקופת השואה - מבצע ההצלה===
עם [[כיבוש פולין]] יצא עם בני משפחתו לוורשה, במטרה להסתתר בה מה[[נאצים|גרמנים]] שהיו מעוניינים בלכידתו, בהנחה שבעיר הגדולה יקל עליו להתחבא מפניהם, הסתתר בדירתו של החסיד משה אליעזר רוזנשטרוך בדירה בקומת הקרקע בבניין דירות גדול ברחוב וואליצוב 10. בהפצצה האחרונה לפני כיבוש ורשה נפגע הבית מפגז שפגע פגיעה ישירה בחצר האחורי ונהרג אחיינו שהיה גם חתנו, רבי יצחק מאיר אלתר ומשמשו בונים לעבל{{הערה|1=אוצר הגנוז, [[תשרי]] [[ה'תשפ"ד]], עמ' עט}}{{הערה|{{דבר||הרב יצחק מאיר אלטר|19391206|28}}}}, ו[[לקות שמיעה|נפגעה שמיעתו]]. הגרמנים אכן חיפשו, גם בגור{{הערה|1=בגור הם אף ירו על דלת הכניסה לשער החצר. הדלת עם חורי הכדורים קיימת עד היום בבית הקברות בגור (חסידות גור, הוצאת מכון [[שם עולם]], עמ' 28)}} וגם בוורשה את "ה-Wunderrabbi אלתר" (האדמו"ר אלתר). בנו הבכור, רבי מאיר נחשד על ידי הגרמנים כי הוא הרבי ושלחו לו הזמנה לחקירה. הוא הסתתר, ובתגובה חתם ה[[גסטפו]] את ביתו עד להתערבותו של [[אדם צ'רניאקוב]] וחברים נוספים ב[[יודנראט]] ששכנעו את הגרמנים שאין זה הרבי אותו הם מחפשים. ב-20 בינואר 1940 כתב צ'רניאקוב ביומנו: "הזמנה אל האס-אס יחד עם הרב אלתר, שלא מצאוהו בביתו. את דירתו של אלתר סגרו וחתמו. המשפחה נעלמה". כעבור ארבעה ימים כתב: "נאמר לי שעליו להופיע בין-שבוע ושלא יעשה לו כל רע. כמו כן ליוויתי את הרב אלתר אל האס-אס. יצא בשלום".

אירועים אלו הגבירו את חששם של החסידים כי לנאצים יש עניין מיוחד בתפיסתו של הרבי. הוא נרשם בשם בדוי והועבר מדירה לדירה. במקביל הועברה ידיעה על מצבו לארצות הברית באמצעות מכתב שהעביר ד"ר חיים שושקס שיצא מפולין ל[[ארצות הברית]]. במכתב נאמר כי "נחוץ להציל בהקדם את אדמו"ר שליט"א. זהו פיקוח נפש ממש". מכתב זה גרם לחסידיו בארצות הברית בראשות רבי [[מנחם מנדל כשר]] לפעול להצלתו. הם גייסו רבנים (בהם הרב הראשי [[יצחק אייזיק הלוי הרצוג]]<ref>ראו: חלקו של הרב הרצוג במסע ההצלה של הרבי מגור, ירחון אוצר הגנוז, סיון ה'תשפ"ג </ref>), סנטורים ודיפלומטים שונים כדי לפעול להצלת הרבי. הם הצליחו להעביר עשר [[אשרה (ויזה)|ויזות]] [[איטליה|איטלקיות]] עבור הרבי, אשתו, בניו רבי ישראל ורבי פנחס מנחם, שלושת חתניו ([[יצחק מאיר לוין]], הרב שלמה יוסוקובץ' והרב יצחק אהרון היינה), אחד הנכדים{{הערה|בנימין מנחם אלתר בן חתנו רבי יצחק מאיר אלתר. הוויזה הייתה מיועדת לסבו רבי [[משה בצלאל אלתר]] שוויתר עליה בשביל נכדו.}} שהתייתם מאביו בהפצצה על ורשה, רופא מלווה, [[משה פראגר]] ואדם נוסף שהיה מעורב ביוזמת ההצלה. בנו רבי שמחה בונים היה תושב ארץ ישראל ששהה בפולין בפרוץ המלחמה, ולא נזקק לויזה. בורשה נותרו בנו הבכור רבי מאיר שסירב לעזוב{{הערה|אסתר פרבשטין, בסתר רעם, הוצאת מוסד הרב קוק, עמ' 69.}}, בנותיו, כלותיו ועשרות נכדיו.

למרות ניסיונות לשמור על הדבר בחשאיות, דבר יציאתו התפרסם ומאות חסידים המתינו ליד ביתו וליד תחנת הרכבת. ב[[ראש חודש]] [[ניסן]] [[ת"ש]] (אפריל 1940) יצא רבי אברהם מרדכי ברכבת האחרונה שיצאה ל[[איטליה]] מורשה בה היו גם חיילי גסטפו, דרך [[קרקוב]], [[וינה]] ו[[טריאסטה]]{{הערה|{{הצופה||האדמו"ר מגור יגיע בחול המועד או מיד אחרי החג|19400422|6}}}}, וב[[חול המועד פסח]] עלה על אונייה בדרכו לארץ ישראל{{הערה|1=על מבצע ההצלה ותחושות הציבור היהודי בפולין בעקבותיו בספרה של אסתר פרבשטין '''בסתר רעם''', שער ראשון (א. פרבשטיין היא נינתו של ה"אמרי אמת"). ובחוברת '''הנהגה רבנית בתקופת השואה - חסידות גור''', ממנהיג למנהיגות חזון ודרך עד לאחר השואה, הוצאת מכון שם עולם, תשס"ד 2004}}. ביום כ"ד ניסן ת"ש, 2 במאי 1940, הגיע ל[[חיפה]] והתאכסן בביתו של הרב מאיר וידסלבסקי מייסד בית הספר והתיכון [[בית יעקב]] בחיפה, מליל שישי עד יום שני בבוקר{{הערה|1= אוצר הגנוז, אייר ה'תשפ"ד, עמוד סג, מפי הרב יעקב משה וידסלבסקי}}<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.myheritage.co.il/research/collection-11018/ישראל-רשימות-עולים?itemId=769664-&action=showRecord&recordTitle=אברהם+אלתר&tr_id=m_lhmg8j4d5e_73xnc8q77i#fullscreen|הכותב=מחלקת העליה של הסוכנות היהודית|כותרת=רשימת עולים|אתר=MyHeritage}}</ref>{{הערה|{{הצופה||האדמו"ר מגור הגיע אתמול לארץ|19400503|2}}{{ש}}{{הצופה||(המשך הכתבה)|19400503|39}}}}. על פי דיווחים שהתפרסמו בעיתונות, מבצע ההצלה התבסס על [[שוחד]] רב ששולם לאנשי ה[[גסטפו]] ואנשי ממשל איטלקים{{הערה|{{המשקיף||דמים בדמים נגעו|19420607|21}}}}<ref> משה פראגר, נס ההצלה של הרבי מגור, סיפורו של עד ראייה, ירושלים תשי"ט 1959</ref>.

===בארץ ישראל===
[[קובץ:Gerer Rebbe at Hurva.jpg| ממוזער|250px| ה"אמרי אמת" ב"כינוס אזעקה של רבני ישראל להצלתה של יהדות אירופא" בבית הכנסת [[החורבה]] בירושלים נובמבר 1942, לאחר שהגיעו ידיעות ראשונות על [[שואת יהודי פולין|רצח יהודי פולין]] (לידו עומד בנו רבי [[שמחה בונים אלתר]] וכן אחיינו ר' שמעון נפתלי אלתר)]]
לאחר הגיעו לארץ התיישב בדירה בירושלים בסמוך ל[[ישיבת שפת אמת]]. באוגוסט [[1940]] הרים תרומה ל[[מגבית]] שנועדה לרכישת [[מטוס קרב|מטוסי קרב]] ל[[חיל האוויר הבריטי]] להגנת ארץ ישראל{{הערה|{{דבר||תל אביב לקרן המטוסים של ארץ ישראל|19400816|74}}}}.

בתקופה זו הפך לאחד מנשיאי [[אגודת ישראל]] בארץ (יחד עם חתנו יצחק מאיר לוין שהפך לאחד מראשיה), והשתתף בוועידתה ב־ [[ה'תש"א]] [[1941]]{{הערה|{{המשקיף||בועידת "אגודת ישראל' בפתח־תקוה|19410604|48}}}}. ב־[[1944]] פרסם את התנגדותו להשתתפות בבחירות ל[[אספת הנבחרים]]{{הערה|{{המשקיף||חסידי גור מנהלים תעמולה נגד הבחירות לאסיפת הנבחרים|19440623|44}}}}.

בחודש כסלו [[ה'תש"ב|ה'תש"ג]] [[1942]], לאחר שהחלו להגיע לארץ ישראל השמועות הראשונות על [[שואת יהודי פולין|רצח יהודי פולין]] כונסה ביוזמתו (ובסיוע בנו רבי [[שמחה בונים אלתר|שמחה בונים]]) ובשיתוף כנסת ישראל [[הרבנות הראשית לישראל]] עצרת זעקה, [[צום]] ו[[תפילה (יהדות)|תפילה]] ב[[בית הכנסת החורבה]] ב[[ירושלים]]{{הערה|{{המשקיף||אנו מצפים לדבר הרבנים!|19421129|16}}}}, לה היו שותפים מרבית הרבנים בארץ ישראל. רבי אברהם מרדכי שהיה ראשון הנואמים אמר: {{ציטוטון|צריך לעורר רחמי שמיים... צריך להתחזק בעצמנו, כל אחד יחזק את השני... צריך לקוות להשם יתברך על הישועה השלימה}}{{הערה|{{דבר||רבני ארץ-ישראל אל עם ישראל ואל אומות העולם|19421130|1}}{{ש}}{{המשקיף||האדמ"ור מגור קורא לאחדות|19421201|6}}}}. על העצרת העיבה היעדרותו של [[יוסף צבי דושינסקי|הרב דושינסקי]], ממנהיגי אגודת ישראל בארץ, שהחרים את הכינוס וקבע יום צום נפרד, בשל התנגדות עקרונית של אנשי [[העדה החרדית]] לשיתוף פעולה עם מוסדות ציונים ועם הרבנות הראשית{{הערה|[[חיים שלם]], [http://old.lifshiz.macam.ac.il/tafrit/odot/maim/maimtassach/shale.pdf מנהיגותו של האדמו"ר מסדיגורה-פשמישל לנוכח הידיעות על גורל יהודי אירופה]}}. הדבר יצר קרע בתנועת אגודת ישראל בארץ, ואף גרר תקרית אלימה בבית כנסת{{הערה|{{הצופה||בעקבות הימים|19421214|21}}}}.

בז' בטבת [[ה'תש"ו]] שלח אגרת חיזוק ונחמה לשארית הפליטה ב[[מחנות העקורים]] באירופה בו כתב: "עם ה' חזקו והתחזקו, והעיקר לדעת שהכל מהשי"ת, ומאתו לא תצא הרעות, וצריכים לקבל רצונו והכל לטובתנו כדאיתא בספרים ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד...ולהאמין כי כמו שנתקיימו כל התוכחות שבתורה כן יתקיימו כל הייעודים והנחמות...ותתחזקו בתורה ובתפילה ויחזקכם ה'... ובעל הנחמות ינחם את כלנו, ותזכו להעלות במהרה לארה"ק ולראות בשוב ה' את שיבת ציון ולגאולה השלימה בבי"א, אוהבכם המשתתף בצערכם המצפה לישועה ולנחמה{{הערה|1=אמרי אמת ליקוטים, נסדר על ידי נכדו הרב מנחם בנימין אלתר, ה'תשמ"ח, עמ' 264}}.

על הכרזת האו"ם מ[[כ"ט בנובמבר]] על הקמת מדינה יהודית התבטא במאמר חז"ל לפיהם גאולתם של ישראל באה קמעה קמעא כמו אילת השחר שזורחת מעט מעט{{הערה|על פי [[תלמוד ירושלמי]] ברכות, א, א. {{הצופה||דבר מורי העם|19471130|5}}}}. כעבור זמן קצר הרים תרומה לקרן 'ביטחון העם'{{הערה|{{המשקיף||בין התורמים לבטחון העם|19471217|68}}}}.

בשמונה שנותיו האחרונות בארץ ישראל סבל רבי אברהם מרדכי אלתר מחולשה ומ[[מחלה|מחלות]], ובהתנהלותו היום-יומית הסתייע בבניו רבי ישראל ורבי שמחה בונם. נפטר ב[[שבועות]] [[תש"ח]] בעיצומה של [[מלחמת העצמאות]]{{הערה|{{הצופה||האדמו"ר מגור רבי אברהם מרדכי אלטר זצ"ל|19480614|1}}}}.

בצוואתו המקורית שנכתבה בשנת ה'תרצ"ו כתב כי את מקומו צריך למלא אחיו, רבי [[משה בצלאל אלתר]], אך בצוואתו האחרונה שנכתבה לאחר השואה שבה ציווה גם לשרוף את כתביו, הוא מסר את ההנהגה לבנו רבי ישראל{{הערה|'מלך ישראל': ר' אברהם מרדכי מגור, ה'אמרי אמת', דפנה שרייבר, עמ' 237, בתוך הספר '''הגדולים''': אישים שעיצבו את פני היהדות החרדית בישראל, עורכים בנימין בראון ונסים ליאון, ירושלים 2017.}}. וכתב בצוואתו: "כל זה נכתב קודם השערוריות אולם כאשר פנים חדשות בא אני מוסר ההנהגה לבני מ' ישראל שי'"{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=12122&st=&pgnum=4&hilite= לשון הצוואה בירחון הפרדס (שנה כ"ב חוברת י"א)]. בתש"א היה אחיו, רבי משה בצלאל אלתר, עדיין חי. '''שנת תש"א טעות סופר של הירחון 'הפרדס''''}}.

==ספרייתו וכתביו==
ה"אמרי אמת" התפרסם גם כאיש ספר ובקי ב[[כתב יד (העתק)|כתבי יד]] מלבד גאונותו בתורה<ref>{{צ-ספר|מחבר=רבי [[מאיר דן פלוצקי]]|שם=שאלו שלום ירושלים|עמ=מה|כרך=זכרון לדור אחרון}}</ref><ref>{{היברובוקס|הרב צבי יצחק אברמוביץ|תגים - קובץ ביבליוגרפי תורני-מדעי|25485|עמוד דיגיטלי=94|עמ=94|כותרת=האדמו"ר מגור - ביבליוגרף מובהק|מקום הוצאה=בני ברק|שנת הוצאה=תשכ"ט|מו"ל=המרכז לספריות תורניות}}</ref>. [[ספרייה|ספרייתו]] הייתה מהגדולות והנדירות בעולם היהודי, היו בה עשרות אלפי ספרים וכתבי יד רבים{{הערה|{{אוצר החכמה|משה הלל|אהל רא"ם – רשימת כתבי היד באוצר הספרים של רא"מ אלתר האדמו"ר מגור|620311|מקום הוצאה=ירושלים|שנת הוצאה=תשע"ח|מו"ל=קהילות ישראל – המרכז למורשת העם היהודי}}}} שהיה בקיא בהם{{הערה|1=[[בנימין מינץ]], '[[הפרדס]]' ספר היובל, [[ה'תשי"א]], עמ' 319}}<ref name=":0">{{צ-ספר|שם=[[#ראש גולת אריאל|ראש גולת אריאל]]|עמ=פב, קצח, שמה, שמו, שנה|כרך=ראשון}}</ref>. רבי [[שאול משה זילברמן]] מ[[ויירושוב|וויערושוב]] העיד בשמו שלא היה מכניס אף ספר לספרייה לפני שהיה עובר עליו, אביו השפת אמת אמר עליו לרבי בן ציון מאוסטרובה "הוא יודע בעל פה מה שכתוב שם"{{הערה|1=אמרי אמת ליקוטים, עמ' קיח}} ביבליוגרפים מקצועיים התייעצו עמו. לעיתים רכש ספריות שלמות שעמדו למכירה{{הערה|1=במיוחד הספריות העשירות של רבי יהונתן אייבשיץ, אב"ד [[לושיצה|לאשיץ]], רבי [[משה נחום ירושלמסקי|משה נחום ירושלימסקי]] אב"ד [[קיילצה|קיעלץ]], ורבי יהושע מ[[סוסנוביץ]], בעל התולדות אדם.  כרך ראשון, '''ראש גולת אריאל''', עמ' שמו }} כדי לברור מתוכן את הספרים שרצה. כמו כן רכש כתבי יד רבים וחיבורים מגדולי ישראל, אף פעם לא הסכים לקבל ספר בחינם, גם לא מהמחבר או מהמוציאים לאור עצמם<ref name=":0" />.

[[כתב יד (מקור)|כתבי יד]] רבים שכתב במשך כחמישים שנה, וכן כתבי יד של ה'שפת אמת' נארזו בשקים והוחבאו בתוך חבית פח והוטמנו בבניין הקהילה ב[[ורשה|וורשה]] ב[[מרתף]] מתחת משרדו של משולם קמינר (פרנס הקהילה), אזור בניין הקהילה היהודית נחרב ונהרס עד היסוד ולמרות המאמצים והחיפושים הרבים שנערכו בשליחות האדמו"ר הבית ישראל מגור על ידי הרב חיים מנדל{{הערה|1= אוצר הגנוז, [[חשוון|ה'חשון]] [[ה'תשפ"ד|תשפ"ד]], עמוד קי}} לא נמצאו הכתבים<ref>ירחון אוצר הגנוז, עמוד לא, סיון [[ה'תשפ"ג]], 75 שנה להסתלקותו.</ref><ref>{{צ-ספר|שם=[[#ראש גולת אריאל|ראש גולת אריאל]]|כרך=ראשון|עמ=ת}}</ref>{{הערה|1=וראו עוד על מאמצי החיפוש: {{היברובוקס|ישכר צבי בריסל (שם בדוי)|[[בית יעקב (כתב עת)|ירחון בית יעקב]]|27760|כותרת=האוצר שנגנז ונעלם תחת מפולת הגטו בוורשה|עמוד דיגיטלי=22|עמ=22|כרך=גליון 37|שנת הוצאה=סיון תשכ"ב}}}}.

בשנת [[ה'תשמ"ד]] יצא הרב צבי יצחק אברמוביץ רבה של [[חצור הגלילית|חצור]] בשליחות האדמו"ר רבי [[שמחה בונים אלתר|שמחה בונם אלתר]] מגור לחפש אחר הספרייה של האמרי אמת בפולין, לגבי הכתבים שהוחבאו נמסר להרב אברמוביץ כי "יוסל כץ התעסק בזה". לאחר בירור עם רבי [[פינחס מנחם אלתר|פנחס מנחם אלתר]] מגור התברר כי יוסל כץ הוציא את הכתבים מהמחבוא וחילק לעשרה בחורים מחסידי גור שישמרו ובתום המלחמה ישיבו אותם לאדמו"ר האמרי אמת בירושלים, הבחורים רובם נהרגו במהלך המלחמה על ידי הנאצים. אחד הניצולים סיפר לר' [[יצחק מאיר לוין]] כי קיבל פנקס אחד אולם כאשר הגיע למחנות נלקחו ממנו כל חפציו{{הערה|1='''אוצר הגנוז''', [[חשוון|חשון]] [[ה'תשפ"ד]] עמוד קיב.}}

בין השנים [[ה'תשמ"ו]] - [[ה'תשנ"ב]] ליקט נכדו רבי בנימין אלתר, את דברי תורתו שנרשמו במשך השנים על ידי החסידים, והוציא לאור את סדרת הספרים "אמרי אמת", הכוללת ששה כרכים על [[חמישה חומשי תורה]] ו[[סוכות]], וכרך נוסף בעניינים שונים בשם "אמרי אמת - ליקוטים".

=== פרשת זיוף התלמוד הירושלמי ===
בשנת [[ה'תרס"ז]] הוציא לאור [[שלמה יהודה פרידלנדר]] כרכים של [[ירושלמי על סדר קדשים|תלמוד ירושלמי סדר קדשים]] על מסכתות [[מסכת חולין|חולין]] [[מסכת בכורות|ובכורות]] וטען כי העתיק זאת מכתב יד מקורי ישן שקיבל מאחיו בטורקיה, הספרים קיבלו הסכמות נלהבות מכמה רבנים גדולים שאף הוסיפו עליהם הערות וחידושים. באותה שנה, רכשה חברת "דובב שפתי ישנים" כמות גדולה של ספרים על מנת להפיצם בעולם. תחילה האמין ה"אמרי אמת" שהרבנים נותני ההסכמות מכירים את המוציא לאור, בהסתמך על כך שילם סכום כסף גדול מאד לחברת "דובבי שפתי ישנים" עבור תמיכה בפעולת ההפצה, כאשר החלו להתפרסם פקפוקים לגבי מהימנותם של הספרים והתעורר חשד לזיוף, לא חשש לכסף שכבר השקיע בהפצת הספרים וביקש מחסידו רבי [[מאיר דן פלוצקי]] לבדוק את [[מקוריות]] [[כתב יד (מקור)|כתב היד]]{{הערה|{{היברובוקס|רבי מאיר דן פלוצקי|שאלו שלום ירושלים|21612|עמוד דיגיטלי=30|עמ=15}}}}.

רבי מאיר דן פנה לפרידלנדר וביקש ממנו לראות את כתב היד המקורי. לאחר מספר חודשים של התכתבות והתחמקות, שלח לו פרידלנדר [[כתב יד (העתק)|עותק כתב יד]] של [[מסכת זבחים]] במקום [[כתב יד (מקור)|כתב היד המקורי]] לכאורה, לטענת פרילדנדר העתק זה הוא בן 240 שנה<ref>{{היברובוקס|שלמה שפרכר|שאלו שלום ירושלים|21612|עמוד דיגיטלי=6|עמ=ה|כותרת=הקדמה למהדורה החדשה}}</ref>. רבי מאיר דן נסע מיד ל"אמרי אמת" להראות לו את הממצאים, לאחר שעיין ה"אמרי אמת" בכתבים אמר שזה נראה העתק חדש אך נעשו בו תרגילים על מנת להעניק לו מראה מיושן{{הערה|{{היברובוקס|רבי מאיר דן פלוצקי|שאלו שלום ירושלים|21612|עמוד דיגיטלי=112|עמ=89}}}}, והוסיף שלדעתו הדרך היחידה לוודא את אמיתות כתב היד היא שפרידלנדר יחשוף במדויק ממי רכש את הכתבים, כך יתאפשר לשגר מ[[פולין]] משלחת מיוחדת ל[[טורקיה]] שתחקור שם את הנושא<ref name=":2">{{היברובוקס|שלמה שפרכר|שאלו שלום ירושלים|21612|עמוד דיגיטלי=7|עמ=ו'|כותרת=הקדמה למהדורה החדשה}}</ref>. במשך יותר משנה סירב פרידלנדר לשתף פעולה למרות ההפצרות, ובמקום זאת החל לתקוף את מתנגדיו<ref name=":2" />, בין היתר כתב לרבי מאיר דן כי האדמו"ר מגור הוא המתנגד היחיד{{הערה|{{היברובוקס|רבי מאיר דן פלוצקי|שאלו שלום ירושלים|21612|עמוד דיגיטלי=113|עמ=90}}}} (דבר שאינו נכון<ref>[https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=21612&st=&pgnum=28 הסכמות] לספר "שאלו שלום ירושלים". {{הצופה|א. אביגד|פרשת זיופו של הירושלמי לקדשים|19561005|85}}</ref>), והוסיף [[תאוריית קשר|תאוריית קונספירציה]] לפיה מטרתו היחידה בערעור אמינות הכתבים היא על מנת להוזיל את מחירם ולרכשם עבור ספרייתו האישית<ref name=":2" />.

בשנת [[ה'תר"ע]], בהסכמת ה"אמרי אמת" ורבנים נוספים{{הערה|{{היברובוקס|רבי מאיר דן פלוצקי|שאלו שלום ירושלים|21612|עמוד דיגיטלי=25|עמ=10}}}}, הוציא לאור רבי מאיר דן פלוצקי את הספר "שאלו שלום ירושלים"{{הערה|{{היברובוקס|רבי מאיר דן פלוצקי|שאלו שלום ירושלים|21612}}}} ובסופו קונטרס חילופי מכתבים בין גדולי ישראל לפרידלנדר ואנשיו. פרסום זה ביסס את הטענות לזיוף ובעקבות כך נטשו מרבית גדולי ישראל את המוציא לאור{{הערה|{{היברובוקס|2=קונטרס צפונות|3=26472|4=גליון ו'|עמוד דיגיטלי=67|כותרת=הפולמוס אודות 'ירושלמי קדשים' המזויף|שנת הוצאה=טבת תש"ן}}}}{{הערה|1=וראה עוד. משה הלל, אהל רא"ם – רשימת כתבי היד באוצר הספרים של רא"מ אלתר האדמו"ר מגור, מבוא, עמ' 11–13 ירושלים: קהילות ישראל – המרכז למורשת העם היהודי, תשע"ח, באתר אוצר החכמה}}.

=== הגניזה החרסונית ===
ב[[הגניזה החרסונית|גניזה החרסונית]] ישנם מכתבים המיוחסים כביכול ל[[הבעל שם טוב|הבעש"ט]] ותלמידיו. ה"אמרי אמת" היה נחרץ בדעתו כי מכתבים אלו מזויפים, במכתב לגיסו הרב פנחס יעקב לוין כתב: "בטח נודע לך אשר המכתבים שנדפסו מחדש בחותם הבעש"ט ז"ל כולם מזויפים, וכאשר הוצאת "סגולה" מתעתדים לחזור ולהדפיסם, טוב להודיעם". כך גם אמר לד"ר ק. וואהרמן מיד כשהראה לו פרטים שנרכשו מהגניזה החרסונית. לאחר תקופה, שלח אליו וואהרמאן מכתב, לעדכן אותו שבבדיקת מעבדה מדגמית בווינה התברר, כי גיל הנייר הוא מתקופה מאוחרת לכל הפחות במאה שנה מהתאריך הנקוב בהם, לשאלתו של וואהרמאן מהיכן ידע האמרי אמת שהכתבים מזויפים, ענה 'כי הזיוף ניכר מתוך הסגנון והתוארים וכיוצא בזה שאינם מתאימים כלל לבעלי המכתבים המדומים<ref> {{צ-ספר|שם=[[#ראש גולת אריאל|ראש גולת אריאל]]|כרך=ראשון|עמ=שסב-שסד}}, הערה 47</ref>.

==קברו==
[[קובץ:Imrei Emes and Pnei Menachem graves.jpg|שמאל|ממוזער|250px|קברו של ה"אמרי אמת". לצדו קבור בנו הצעיר רבי [[פנחס מנחם אלתר]]]]
נפטר בחג [[שבועות]] [[תש"ח]] ([[3 ביוני]] [[1948]]) בעיצומה של [[מלחמת העצמאות]], עקב המצב לא ניתן היה לקוברו ב[[מערת קבורה|מערה]] שרכש שנים קודם לכן ב[[בית הקברות בהר הזיתים]], ולכן נקבר באופן זמני בחצר [[ישיבת שפת אמת]] במרכז העיר ירושלים סמוך ל[[שוק מחנה יהודה]]{{הערה|1=[http://www.bhol-forums.co.il/topic.asp?whichpage=1&topic_id=1572109&forum_id=771 החצר והמערה, מסע בתמונות], אתר [[בחדרי חרדים]]}}. בנו וממלא מקומו, רבי ישראל אלתר, הספידו במילים: "לא היה בדורות האחרונים כמוך, שהכניס כל כך הרבה אמונה בלבות כל כך הרבה המונים"{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=[[אהרן סורסקי]]|שם=פאר ישראל|כרך=שני|עמ=רסז}}}}, וכן הספידו הרב הראשי [[יצחק אייזיק הלוי הרצוג]]<ref>{{צ-ספר|מחבר=[[אהרן סורסקי]]|שם=פאר ישראל|כרך=שני|עמ=רסו}} (מתוך העיתונות)</ref>. עשרות שנים לאחר מכן חפץ בנו רבי [[שמחה בונים אלתר]] להעביר את קברו ל"מערת גור" ב[[הר הזיתים]], אך לבסוף חזר בו{{הערה|1=[http://www.tsofar.com/printVersion.asp?article_id=958 חג השבועות - 58 שנים להסתלקות ה´אמרי אמת´: גילויים חדשים על מקום קבורתו], אתר צופר}}. לימים נקבר לצידו בנו הצעיר, רבי [[פינחס מנחם אלתר]].

==הנצחה==
[[קובץ:Imrei Emes (Gur) yeshiva in Bnei Brak.JPG|250px|ממוזער|שמאל|ישיבת אמרי אמת ב[[בני ברק]]]]

על שמו המושב בדרום [[בני רא"ם]] הסמוך ל[[צומת ראם]] ('מסמיה'), ישיבת "אמרי אמת" ב[[בני ברק]], מתיבתא "אמרי אמת" בירושלים, תלמוד תורה 'אמרי אמת' באמריקה, ורחוב "אמרי אמת" ב[[בית שמש]].

==משפחתו==
רבי אברהם מרדכי אלתר היו נשוי פעמיים. היה נשוי לחיה ראדא בת רבי נח שחור מביאלה. בשנת [[ה'תרפ"ב]] 1922 נפטרה אשתו והוא נישא בשנית (בגיל 56) לאחייניתו פייגה מינטשע, בתו של הרב [[יעקב מאיר בידרמן]], שילדה לו את בן זקוניו רבי פנחס מנחם כשהוא בן 60. אשתו השנייה תוארה כבעלת נטייה [[ציונות|ציונית]] {{מקור}}, מודרנית (חבשה [[פאה נוכרית]] במקום [[שביס]]{{הערה|{{דבר|י. מ. נימן|בחצרות הרביים בפולין|19350704|27}}}}), משכילה ודוברת מספר שפות. יוחסו לה השפעה על בעלה בנושא [[ארץ ישראל]] ועל התארגנותה של [[הכשרה]] מקרב '[[בנות אגודת ישראל]]' בוורשה{{הערה|{{דואר היום||קבוצן של "בנות יעקב"|19340729|19}}}}.

לרבי אברהם מרדכי היו חמישה בנים וארבע בנות. שלושה מבניו שימשו כאדמו"רים זה אחר זה. האדמו"ר הנוכחי, רבי [[יעקב אריה אלתר]] הוא נכדו.
* הרב מאיר{{הערה|{{הצופה|ד. א_ג|זכרון לנופלים, הרב ר' מאיר אלטר הי"ד|19490627|42}}}}, נרצח ב[[טרבלינקה]] עם בני משפחתו. (אשתו בזיווג ראשון - טאבא איידל בת חוה ואריה לייבוש ברלינר. אשתו בזיווג שני - מנוחה, בת האדמו"ר רבי [[חסידות פוריסוב|אברהם מפוריסוב]])
* פייגא, נולדה כ"ה תשרי [[תרמ"ה]]. נפטרה כ"ד תשרי [[ה'תרפ"ד|תרפ"ד]] בעיירה גור{{הערה | על פי "דגל יהודה" - קאמינר, יהודה בן מאיר יחיאל הלוי. קונטרס 'אלון בכות' בסוף הספר}}. (אשת הרב יצחק מאיר אלתר, בן רבי [[משה בצלאל אלתר]]).
* בריינדל, אשת הרב [[שלמה יוסקוביץ']], נשיא [[המתיבתא (ורשה)|המתיבתא]] בוורשה. נרצחה בשואה{{הערה|ראו בספר "דגל יהודה" - קאמינר, יהודה בן מאיר יחיאל הלוי. קונטרס 'אלון בכות' בסוף הספר}}.
* הרב יצחק, נפטר ב[[י"ז בחשוון]] [[תרצ"ה]], אשתו פייגא, בת הרב ברוך קמינר (גיסו של רבי [[יהודה אריה ליב אלתר]] בעל ה"[[שפת אמת (ספר)|שפת אמת]]").
* אסתר, אשת רבי יצחק פישל היינה, בן הרב שמואל שמריהו היינה. נרצחה בשואה.
* דבורה מאטיל, אשת הרב [[יצחק מאיר לוין]], בן הרב [[חנוך צבי הכהן לוין]] הרב מבענדין. ממנהיגי [[אגודת ישראל]] ושר הסעד הראשון של מדינת ישראל.
* רבי [[ישראל אלתר]], בעל ה"בית ישראל" (כ"ד בתשרי [[ה'תרנ"ה]], 24 באוקטובר 1894 – ב' באדר [[ה'תשל"ז]], 20 בפברואר 1977) כיהן כאדמו"ר מ-[[ה'תש"ח]] 1948. (אשתו בזיווג ראשון - חיה שרה בת הרב [[יעקב מאיר בידרמן]]. אשתו בזיווג שני - פעריל בת דוד ויידנפלד).
* רבי [[שמחה בונים אלתר]], בעל ה"לב שמחה" ([[כ"ד בניסן]] [[ה'תרנ"ח]], 6 באפריל 1898 – [[ז' בתמוז]] [[ה'תשנ"ב]], 7 ביולי 1992). אביו של האדמו"ר הנוכחי רבי [[יעקב אריה אלתר|יעקב אריה]]. כיהן כאדמו"ר מ-[[ה'תשל"ז|ה'תשל"ז-]]1977. (אשתו יוטא הענא, בת רבי [[נחמיה אלתר]] אחי אביו).
* רבי [[פינחס מנחם אלתר]], בעל ה"פני מנחם" (כ"א בתמוז [[ה'תרפ"ו]], 3 ביולי 1926 - ט"ז באדר [[ה'תשנ"ו]] 7 במרץ 1996). בנו מאשתו השנייה. כיהן כאדמו"ר מ-[[ה'תשנ"ב]]-1992. אביו של הרב [[שאול אלתר]], המנהיג קהילה שפרשו מחסידי גור. (אשתו ציפורה בת אברהם מרדכי אלתר בנו של [[משה בצלאל אלתר]] אח אביו).

== מתלמידיו וחסידיו==
* רבי בן ציון רבינוביץ מאוסטרובה.
* רבי יעקב יצחק קארו מ[[ולוצלאווק|וולאצלאוועק]], בעל ה'קאצקער קוויטל'<ref>קוויטל (פתקה) מפורסם שהגיש לאדמו"ר האמרי אמת מגור כשנכנס אליו לראשונה וקיבל את מרותו.

{{אוצר החכמה|מיכאל אריה ראנד|דער קאצקער קוויטל|194027}}</ref>
* רבי שלמה אלתר, אחיו של השפת אמת
* רבי [[מאיר דן פלוצקי]] רב העיר [[דווארט]] בפולין.
* רבי [[מנחם זמבה]]
* רבי [[שמחה יאיר רוזנפלד]] אב"ד [[פיטרקוב]].
* רבי [[שאול משה זילברמן]]
* רבי ישראל ארטן
* רבי [[יוסף פצנובסקי]] מחבר הספר [[פרדס יוסף]]
* רבי [[מנחם מנדל כשר]]
* רבי אברהם פיטרקובסקי, מחבר הספר פסקי תשובה<ref>{{היברובוקס|אברהם פיטרקובסקי|פסקי תשובה חלק א-ג|1757|מקום הוצאה=פיוטרקוב|שנת הוצאה=תרצ"ג}}</ref>
* רבי יעקב הניך סנקביץ, ראש [[ישיבת שפת אמת|ישיבת 'שפת אמת]]'
* רבי גד [גד'ל] אייזנר, משגיח [[ישיבת חידושי הרי"ם]] בתל אביב.
* רבי [[משה פראגר]]
* רבי [[שמאי גינזבורג|שמאי גינצבורג]] משמשו האחרון.
* רבי [[יצחק ידידיה פרנקל]]
* רבי מרדכי מיירנץ, ממעתיקי השמועה.
* רבי [[בנימין מינץ]].
* רבי [[ראובן אהרונוביץ']]
* רבי [[יהודה לייב אורליאן]]
* רבי שבתי הכהן רפפורט רבה של [[פינצ'וב|פינטשוב]] בעל שו"ת שפתי כהנים
* רבי [[אליעזר גרשון פרידנזון]] ממנהיגי אגודת ישראל בפולין, ממייסדי תנועת בית יעקב
* רבי [[אלכסנדר זושא פרידמן]] מחבר הספרים [[מעינה של תורה]]

==לקריאה נוספת==
* '''נסיעות לאה"ק מאדמו"ר שליט"א מגור בשנים [[ה'תרפ"א]] [[ה'תרצ"ו]] לפ"ק''', חוברת בכתב ידו של הבחור קלונימוס קלמן הי"ד בן לאמו"ר הרה"ח רי שמואל ברונר זצייל [[הי"ד]], ד' חשון ה"תשנ"ג, בני ברק. (נמצא באוצר החכמה)
* הרב [[שמאי גינזבורג|שמאי גינצבורג]] '''"פרק זכרונות משנותיו האחרונות של כ"ק מרן האדמ"ר בעל "האמרי אמת" זצוק"ל"''' (ירושלים ה'תשמ"ח).
* [[בנימין מינץ]], '''רבינו זצ"ל מגור''', תל אביב [[ה'תש"י]] 1950
* [[משה פראגר]], '''נס ההצלה של הרבי מגור''', סיפורו של עד ראייה, הוצאת ישורון, ירושלים, [[ה'תשי"ט]] 1959
* {{עוגן|ראש גולת אריאל|אברהם מרדכי סגל ו[[אהרן סורסקי]], '''ראש גולת אריאל''' תולדות חייו של בעל ה"אמרי אמת", 2 כרכים ירושלים, [[ה'תש"ן|ה'תש"נ]] - [[ה'תשנ"ה]]}}
* הרב צבי יצחק אברמוביץ, "האדמו"ר מגור - ביבליוגרף מובהק", '''תגים''' א', [[ה'תשכ"ט]], 94-96
* [[אברהם יצחק ברומברג]], '''מגדולי התורה והחסידות - כב''', ירושלים [[ה'תשכ"ו]]
* בן ציון קלוגמן, '''אור זרוע לצדיק''' חלק שני, מתולדות חייו של האדמו"ר רבי שמחה בונם אלתר, ה'תשס"א
* הרב [[משה צבי נריה]], '"חסד ואמת נפגשו": עם האדמו"ר מגור הרא"מ זצ"ל בעל "אמרי אמת"', '''ליקוטי הראי"ה''', כרך ב, כפר הרואה ה'תשנ"א, עמ' 133–156
* דפנה שרייבר, "'גבה טורא בינינו' : מחלוקת גור - אלכסנדר והשפעתה על חסידות פולין בתחילת המאה העשרים" '''ציון''' עט, ב, ה'תשע"ד, עמ' 175–199
*רות ראדא ליכטנשטיין, '''מנהיג בסער התקופה, פרקים בחייו של מנהיג אגודת ישראל העולמית רבי יצחק מאיר לוין,''' ניו יורק, מוסד הרי"מ לוין, ה'תשפ"ג
*בנימין מינץ גרשום הרפנס (עורך), '''מבחר כתבים''' - חלק א, תל אביב: הוצאת פועלי אגודת ישראל, ה'תשל"ז, עמ' קסח-קפא

== קישורים חיצוניים ==
{{מיזמים|ויקישיתוף=Category:Abraham Mordechai Alter}}
* {{היברובוקס|אברהם מרדכי אלתר|אוסף מכתבים|43962}}
* {{תאש|13|הרב ר' אברהם מרדכי אלטער זצ"ל}}
* {{היברובוקס|[[אברהם יצחק ברומברג]]|ירחון [[בית יעקב (כתב עת)|בית יעקב]]|28365|עמוד דיגיטלי=18|עמ=18|כותרת=מאה שנה להולדתו של האדמו"ר הזקן|כרך=גיליון 85|שנת הוצאה=סיון תשכ"ו}}{{הערה|1=כותב המאמר עצמו היה מחסידי גור והכיר את האמרי אמת עוד בפולין קודם השואה}}
* {{הצופה|פ. פלא|בחצר האדמו"ר מגור|19380509|25}}
* {{היברובוקס|[[פנחס יעקב הכהן לוין]]|ירחון [[בית יעקב (כתב עת)|בית יעקב]]|28311|עמוד דיגיטלי=16|עמ=16|כותרת=לדיוקנו של האדמו"ר זצ"ל מגור כמנהיגה של אגודת ישראל העולמית|כרך=גיליון 148–149|מקום הוצאה=ירושלים|שנת הוצאה=סיון תשל"ב}}
* {{עוגן|העיתונות האורתודוקסית בפולין|{{אוצר החכמה|שמואל רוטשטיין|עיתונות יהודית שהייתה|151604|מקום הוצאה=תל–אביב|שנת הוצאה=תשל"ג|עמוד דיגיטלי=128|כותרת=העיתונות האורתודוקסית בפולין}}}}
* {{היברובוקס|טוביה יהודה טביומי|אבל כבד - מילי דהספדא|20839|מקום הוצאה=ירושלים|שנת הוצאה=תש"ט|מו"ל=בית יתומים דיסקין}}
* {{תאש|13|הרב ר' אברהם מרדכי אלטער זצ"ל|עד=14}}
* {{אקדמות|נתנאל לדרברג|בין אמת קוצקאית להרמוניה אחדותית – גישתו החינוכית של ה'אמרי אמת' מגור ויחסו לחילון|23.10.Lederberg|כ"ג, אלול תשס"ט, עמ' 181–197}}
* {{הצופה|יונה כהן|תורת הצמצום והמזיגה|19480618|31}}
* {{הצופה|ק. א. פרנקל|בית גור (שנה לפטירתו של האדמו"ר מגור זצ"ל)|19490602|39}}
* {{הצופה|דוד אייזנברג|רבי לרבבות (שלוש שנים להסתלקותו של האדמו"ר מגור זצ"ל)|19510615|35}}
* [[אברהם יצחק ברומברג|א. י. ברומברג]], '[http://jpress.org.il/Olive/APA/NLI_heb/SharedView.Article.aspx?href=SHAR%2F1958%2F05%2F23&id=Ar00500&sk=329B99D0 ענק הרוח]', [[שערים]], 23 במאי 1958, עמ' 5
* אבישי אלבוים, [https://amhasefer.wordpress.com/2014/11/19/אדמור-אמרי-אמת-מגור-ובניין-הארץ/ אדמו"ר "אמרי אמת" מגור ובניין הארץ], בבלוג "עם הספר"
* הרב [[אליעזר מלמד]], [https://www.inn.co.il/news/557200 דורש ציון וחובב ירושלים], [http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=2340 גור בארץ הזאת], [http://www.yeshiva.org.il/midrash/Shiur.asp?id=2427 האמת על הרבי והרב]
* הרב רונן טמיר, [http://www.meirtv.co.il/site/article/?id=1440 האדמו"ר רבי אברהם מרדכי אלתר - "האמרי אמת"], הגרסה המקוונת של [[באהבה ובאמונה]] באתר [[ערוץ מאיר]]
* דפנה שרייבר, [https://www.academia.edu/33410084/D._Schreiber_King_of_Israel_Rabbi_Abraham_Mordechai_Alter_the_Imrei_Emet_in_B._Brown_and_N._Leon_eds._The_Gdoilim_The_Great_Individuals_Who_Shaped_Ultra-Orthodox_Judaism_in_Israel_Magnes_Press_and_The_Van_Leer_Jerusalem_Institute_in_press_Hebrew_ 'מלך ישראל': ר' אברהם מרדכי מגור, האמרי אמת]. בתוך ''''הגדולים - אישים שעיצבו את פני היהדות החרדית בישראל''', בעריכת [[בנימין בראון]] ו[[נסים ליאון]] הוצאת [[מכון ון ליר בירושלים|מכון ון ליר]] ו[[הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס|הוצאת ספרים מאגנס]], ירושלים, 2017
* {{מעריב אונליין|[[שלמה שמיר (עיתונאי)|שלמה שמיר]]|70 שנה למות האדמו"ר מגור: המנהיג שהביא את החסידות לשיא כוחה|news/israel/Article-638602|17 במאי 2018}}
* דפנה שרייבר, [https://www.makorrishon.co.il/judaism/234635/ האדמו"ר שעשה מהפיכה במערכת הערכים של תנועת החסידות], מוסף שבת, מקור ראשון, י"ג בסיוון תש"ף 5.6.20
* {{דף שער בספרייה הלאומית|987007257674105171|אברהם מרדכי בן יהודה אריה ליב אלטר (1865–1948), מגור}}
* {{כיכר השבת|ישראל שפירא (עיתונאי)|חלופת מכתבים בין האדמו"ר מגור האמרי אמת לאדמו"ר הרי"צ מחב"ד בקשר לעליה לארץ ישראל|436823|29 בינואר 2023}}.
*{{אוצר החכמה|[[בנימין מינץ]], [[גרשום הרפנס]] (עורך)|מבחר כתבים - חלק א|160477|עמ=שלה-שמא|מו"ל=הוצאת [[פועלי אגודת ישראל]]|מקום הוצאה=[[תל אביב-יפו|תל אביב]]|שנת הוצאה=[[ה'תשל"ז]]|עמוד דיגיטלי=327}}
* [https://www.kikar.co.il/hasidism/set2hs ספריתו הגדולה של בעל האמרי אמת. שאול כהנא, ככר השבת,11 יוני 2024]

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

{{אדמו"רי גור}}

{{בקרת זהויות}}

{{מיון רגיל:אלתר, אברהם מרדכי}}
[[קטגוריה:אדמו"רי גור|אברהם מרדכי אלתר]]
[[קטגוריה:אספני ספרים]]
[[קטגוריה:משפחת אלתר|אברהם מרדכי]]
[[קטגוריה:עולים במלחמת העולם השנייה]]
[[קטגוריה:אדמו"רים ארץ-ישראלים]]
[[קטגוריה:רבנים פולנים]]
[[קטגוריה:חברי מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל]]
[[קטגוריה:אישים שעל שמם יישובים בישראל]]
[[קטגוריה:אישים שעל שמם ישיבות בישראל]]
[[קטגוריה:יהודים הקבורים בירושלים]]
[[קטגוריה:משפחת שחור]]
[[קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1866]]
[[קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-1948]]
[[קטגוריה:משתתפים בוועידת קטוביץ (1912)]]