הצגת המקור של הדף "אברהם אפרים רוזינג"

{{אישיות רבנית}}
הרב '''אברהם אפרים רוזינג''' ([[21 באפריל]] [[1878]], [[י"ח בניסן]] [[תרל"ח]], [[ליטא]] - [[15 בספטמבר]] [[1969]], [[ג' בתשרי]] [[תש"ל]], ישראל) היה רב [[יהדות ליטא|ליטאי]] שכיהן בעיירות שונות בליטא ובאוקראינה. בסוף ימיו חי ופעל בישראל ונחשב לזקן רבני ליטא בארץ ישראל.

== ביוגרפיה ==
נולד בעיירה וינוטא שבפלך קובנה ליעקב דוד ופרומה רוזינג. סבו מצד אמו היה רבה של פיקלן במחוז טלז דמות מופת בעולמה של [[תנועת המוסר]] וכונה 'רבי אברהמ'לה חריף'<ref>נמסר כי [[הסבא מקלם]] סיפר שנסע אליו ללמוד צורת תפילה מהי. ראו ערכו אצל [[משה מרקוביץ]], שם הגדולים השלישי, כתב יד [[הספרייה הלאומית]]. ספרו 'חידושי אברהם חריף' ראה אור ב[[מודיעין עילית|קריית ספר]] בשנת [[ה'תשס"ג]].</ref> דודו היה רבי משה שלמה שפירא מ[[אייראגולה]], ששימש [[ר"מ]] ב[[ורשה|וורשה]].

נשא לאשה את גיטא ריינה בת אלחנן ראובן 'סגן כהן' מ[[סלנט]]. לאחר נישואיו למד בכולל הפרושים המפורסם ב[[אישישוק]], בתקופה זו התקרב לרבי [[ישראל מאיר הכהן]], "החפץ חיים". הוא למד מפי רבי יעקב מאיר קמינצקי מראגולה ומפי רבי גרשון מנדל זיו מטווריג ו[[סמיכה להוראה|נסמך להוראה]] בידי רבי [[יחיאל מיכל הלוי אפשטיין]] מנובהרדוק בעל "ערוך השולחן", רבי חיים סגלוביץ מו"צ דווילנא, רבי [[מנחם מנדל חן]] ראש ישיבת "תומכי תמימים" בניעזין, רבי [[משה בצלאל לוריא]] מ[[סובאלק]], רבי [[מרדכי יצחק רבינוביץ]] מסלאנט ורבי [[אפרים זלמן הלוי סלוצקי|אפרים זלמן סלוצקי]] מווילנה. בהמשך עשה ב[[ישיבת כנסת ישראל (סלבודקה)]] ונסע בשליחות המוסד למסע גיוס תרומות ב[[פריז]]. בעקבות [[פולמוס המוסר]] עזב את הישיבה ונסע ללמוד בקיבוץ של רבי [[חיים עוזר גרודזנסקי]].

זמן קצר התגורר הזוג בבית הוריה בסלנט, ואז התמנה למשרת רבנות ראשונה בעיירה וויאזובקה בפלך [[ווהלין (מחוז)|ווהלין]] בהמלצת רבי [[מרדכי דב טברסקי (הורניסטייפול)|מרדכי דב טברסקי]] מהורניסטייפול. בשנת [[ה'תרע"ה]], [[1915]], עבר לכהן כרבה של העיירה ליעפולי בפלך [[חרקוב (מחוז)|חרקוב]].

בראשית תקופת [[מלחמת העולם הראשונה]], טיפל וריכז את העזרה לפליטים מליטא שנהרו לתחומי אוקראינה, לבקשתם של רבי [[שלום דובער שניאורסון]] מחב"ד ורבי חיים עוזר גרודזנסקי. במסגרת פעילות זו דאג לצרכים גשמיים, להקמת תלמודי תורה לילדים ולבניית מקוואות טהרה.

בשנת [[ה'תרע"ו]], [[1916]], התמנה כרב בעיר בבריצ'י שב[[פלך צ'רניגוב]]. לבקשת רבי [[יוסף יוזל הורוביץ]] ("הסבא מנובהרדוק") החזיק וקיים את [[ישיבת נובהרדוק|ישיבת "בית יוסף"]] ואף ייסד סניף נוסף לישיבה בעיר ניעז'ין הסמוכה, שבראשו העמיד את הרב [[דוד בליאכר]].

בהמשך נמלט בחזרה לליטא מפני [[פרעות פטליורה|פורעי פטליורה]], יחד עם רבים מתלמידי הישיבה והרב [[אברהם אהרן בורשטין]] מטבריג. הוא דחה הצעות רבנות ב[[בריסל]] בשל מצבה הרוחני הירוד לטעמו של הקהילה המקומית. ואז, ב-1928 התמנה כרבה של [[שימבורג]] במחוז בויסק בלטביה. בהמלצת הרב [[מנחם מנדל זק]] מ[[ריגה]] והרבי [[יוסף יצחק שניאורסון]] מחב"ד. בשימבורג התמקד בפעילות רבנית וב[[התרת עגונות]] ל[[עגונות מלחמת העולם הראשונה]]. וסייע להקמתה מחדש של ישיבת [[דווינסק]], שנקראה מעתה ישיבת "אור שמח" על שם [[אור שמח (ספר)|ספרו]] של רבי [[מאיר שמחה הכהן]]{{הערה|ראו בהרחבה על פרשה זו בספרו "מטבע של אברהם", עמ' 457}}.

בשנת 1935, ה'תרצ"ה [[עלייה לארץ ישראל|עלה לארץ ישראל]] בעקבות בנו ושימש זמן קצר כרב ב[[כפר מל"ל]] (שנקרא אז עין חי) ומשם עבר לתל אביב. בתל אביב המשיך לשאת דרשות לחיזוק הדת, וכיהן בהתנדבות כאחראי הכשרות ב[[בית החולים הדסה (תל אביב)|בית חולים הדסה]]. כן ייסד ב[[בית הכנסת הגדול (תל אביב)|בית הכנסת הגדול]] קבוצה בשם "תהילת ישראל" לאמירת תהילים.

לאחר שאזל כספו שהביא עמו מחו"ל ובהיעדר הכנסה חדשה, נסע ל[[דרום אפריקה]] שהייתה בה אז קהילת מהגרים גדולה מיוצאי ליטא, שם התמנה לרב בית הכנסת פוניבז' ב[[קייפטאון]]. לאחר שהוטב מצבו החומרי שב לארץ ישראל בשנת [[ה'תש"ח]], את מגוריו קבע בתל אביב ופעל רבות ב"בית המדרש חרדים" ברחוב החשמונאים.

תקופה לאחר מכן עודד אותו הרב [[יוסף שלמה כהנמן]] מ[[ישיבת פוניבז']] להעביר את מגוריו לקריית הישיבה בבני ברק, כדי שישמש דוגמה של רב וגאון מהדור הקודם של רבני ליטא, ויהיה דמות לחיקוי והשראה לצעירים ולילדי הפליטים במוסד "בתי אבות". בעקבות מחלת אשתו, נזקק לעזרת בתו ועבר להתגורר בביתה ברמת גן. בתקופה זו התמנה לרב בית הכנסת "אוהל שם" בגבעתיים, שם נתן שיעורי תורה בקביעות עד סוף ימיו.

בשני ימי ראש השנה [[ה'תש"ל]] התפלל בבית הכנסת "אהל שם", אך למחרת ב[[צום גדליה]], הלך לעולמו. הוא נקבר ב[[בית הקברות של נציבי ישיבת פוניבז']].

== צאצאיו ==
* בתו, חיה פרומה ברשינסקי
** נכדו, אלחנן הכהן ברשינסקי, מחבר סדרת הספרים "ליקוטי אלחנן"{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=אלחנן ברשינסקי|שם=ליקוטי אלחנן|מקום הוצאה=חיפה, ישראל|מו"ל=הוצאה עצמית|שנת הוצאה=תשנ"ד}}}},כעשרה ספרים על הש"ס והתנ"ך
*** נינו, מיכאל ברשינסקי, מחבר הספר "מורשת ישראל"{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=ראה סקירה על הספר מאת הרב יואל קטן|שם=מורשת ישראל - אסופת מאמרים על התורה|כתב עת=המעין|שנת הוצאה=ניסן, תשע"ה}}}} על סוגיות שונות במחשבת ישראל{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=מיכאל ברשינסקי|שם=מורשת ישראל|מקום הוצאה=חיפה, ישראל|מו"ל=תשע"ד}}}}
* בנו, שרגא פייביש

== מספריו ==
חלקם הגדול של כתביו אבד בשואה ולא נותר כי אם מעט מזעיר והם:
* ספר שו"ת פרי איתן על הלכות שחיטה{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=אברהם אפרים ראזינג|שם=שו"ת פרי איתן|מקום הוצאה=בני ברק, ישראל|מו"ל=מכון "נחלת צבי"|שנת הוצאה=תשנ"ט}}}} עם הסכמותיהם של הרב [[חיים הלוי סולובייצ'יק]] והרב [[אליהו קלצקין]]
* ספר "מעדני שולחן" – חידושים ובאורים על פרשת השבוע{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=אברהם אפרים רוזינג|שם=מעדני שולחן|מקום הוצאה=חיפה|מו"ל=אלחנן ברשינסקי, הוצאה עצמית|שנת הוצאה=תשל"ד}}}}
* ספר "מטבע של אברהם"{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=אברהם אפרים רוזינג|שם=מטבע של אברהם|מקום הוצאה=חיפה, ישראל|מו"ל=מיכאל ברשינסקי, הוצאה עצמית|שנת הוצאה=תשס"ט}}}} הכולל מאמרי תורה ויראה המבוססים על דרשותיו ברבים וכן זיכרונות הכוללים תיעוד היסטורי מרתק מחיי קהילות הקודש במזרח אירופה לפני השואה.

== לקריאה נוספת ==
* הרב מרדכי גלזמן, "'''לטביה ורבניה'''", ריגא לטביה, תש"פ (עמ' 246)

== קישורים חיצוניים ==
{{ויקישיתוף בשורה}}
* [https://www.machonso.org/hamaayan/?gilayon=38&id=1158 ברכה לכבוד הופעת הרב רוזינג בארץ הקודש / הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל]

== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}
{{מיון רגיל:רוזינג, אברהם אפרים}}
{{בקרת זהויות}}
[[קטגוריה:ויקיפדיה: ערכים של משתמשים חדשים|2022 10]]
[[קטגוריה:רבנים ליטאים]]
[[קטגוריה:אישים הקבורים בבית הקברות פוניבז']]
[[קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1878]]
[[קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-1969]]