הצגת המקור של הדף "אבולחסן בני-סדר"

{{מנהיג
| שם = אבולחסן בַּנִי-סַדְר
| תמונה = Abolhassan Banisadr portrait 1980 2.jpg
| כיתוב = 
| שם בשפת המקור = ابوالحسن بنی‌صدر
| מדינה = {{דגל|איראן||+}}
| מקום קבורה = 
| תאריך לידה = [[22 במרץ]] [[1933]]
| מקום לידה = {{דגל|איראן 1925–1964}} [[המדאן]], [[שושלת פהלווי|איראן]]
| תאריך פטירה = 
| מקום פטירה = {{דגל|צרפת}} [[פריז]], [[צרפת]]
| מפלגה = עצמאי
| אתר אינטרנט = 
| תפקיד1 = {{תפקיד מנהיג
|שם התפקיד=[[נשיא איראן|נשיא]] [[איראן|הרפובליקה האיסלאמית של איראן]]
|למניין=1
|התחלת כהונה=[[4 בפברואר]] [[1980]]
|סיום כהונה= [[22 ביוני]] [[1981]]
|מנהיג דת בתקופה= [[רוחאללה ח'ומייני]]
|מונרך בתקופה=
|הקודם בתפקיד=המשרה לא הייתה קיימת
|הבא בתפקיד=[[מוחמד עלי רג'אי]]
}}
| תפקיד2 = {{תפקיד מנהיג
|שם התפקיד=שר החוץ
|התחלת כהונה=[[12 בנובמבר]] [[1979]]
|סיום כהונה=[[29 בנובמבר]] [[1979]]
}}
| תפקיד3 = 
| שם השושלת = 
| תואר = 
| כינוי = 
| אב = 
| אם = 
| צאצאים = 
| יורש העצר = 
}}
'''אַבּוּלְחַסַן בַּנִי-סַדְר''' (ב[[פרסית]]: '''ابوالحسن بنی‌صدر'''; [[22 במרץ]] [[1933]] – [[9 באוקטובר]] [[2021]]) היה [[נשיא איראן|נשיא]]ה של [[איראן]], והנשיא הנבחר הראשון לאחר כינון [[הרפובליקה האסלאמית של איראן|הרפובליקה האסלאמית]] והדחתו של ה[[שאה]] (شاه) במהלך [[המהפכה האיראנית]] בשנת [[1979]].

==ביוגרפיה==
בני-סדר הוא נצר למשפחה של אייתולות מ[[המדאן]]. הוא למד לימודי דת ואחר כך, בתחילת [[שנות ה-60 של המאה ה-20]], למד [[כלכלה]] באוניברסיטת טהרן{{הערה|שם=ראנדאל|{{מעריב|ג'ונתן ראנדאל|חסן באני סאדד: הסטודנט השמאלני שהיה לשר החוץ של חומייני|19791128|132}}}}. במהלך לימודיו באוניברסיטה היה חבר בתנועת הסטודנטים שהתנגדה ל[[שאה]] [[מוחמד רזה שאה פהלווי]], נכלא פעמיים{{הערה|שם=רויטר80|{{מעריב||באני סאדר האיראני שרץ 15 שנה לנשיאות|19800128|155}}}}, ונפצע במהלך התקוממות בשנת 1963. הוא נמלט לצרפת והצטרף לקבוצת ההתנגדות האיראנית הגולה בצרפת שבראשה עמד ה[[אייתוללה]] [[רוחאללה ח'ומייני]]{{הערה|{{מעריב||ראשי האופוזיציה באיראן: "נפגין עד שיודח השאה"|19781206|9}}}}. במהלך 15 השנים ששהה בצרפת למד ב[[סורבון]]{{הערה|שם=נשיא}}. בנוסף, כתב 3 ספרים ומאמרים רבים והופיע רבות ברדיו ובטלוויזיה, בהם ביקר את שלטונו של השאה ותיאר את תוכניותיו לאיראן{{הערה|שם=ראנדאל}}{{הערה|שם=רויטר80}}. בהתגבר ההפגנות נגד השאה באיראן הוא כונה היועץ הכלכלי של חומייני ואמר שאם יוטל עליו לכלכל את כלכלת ארצו הדבר הראשון שיעשה הוא להלאים את תעשיית הנפט{{הערה|{{דבר||חומייני קורא לצבא להפיל ממשלת בחטיאר|19790204|13}}}}. מיד לאחר החזרה לאירן קרא להלאמת הבנקים והימנעות מהחזר חובות החוץ של אירן{{הערה|{{מעריב|ג'ונתן באנדל|האם יש ממשלה באיראן?|19790227|140}}}}. הוא חזר לאיראן יחד עם ח'ומייני בפברואר 1979. במהלך 1979 כיהן כסגן שר הכלכלה והאוצר וביולי 1979 מונה לשר הכלכלה והכספים, האחראי על שמונה משרדי ממשלה כלכליים. בתפקידו זה הוא הלאים את הבנקים באיראן. מטרתו של בני-סדר הייתה להביא את איראן ליכולת לספק את צרכיה הכלכליים ללא תלות במדינות אחרות ובהכנסות הנפט{{הערה|שם=ראנדאל}}. בנובמבר 1979 הוא מונה באורח זמני גם לשר החוץ{{הערה|{{מעריב||השינאה לארה"ב - מכשיר שבאמצעותו מחזק חומייני את המהפכה שנראתה כמתפוררת|19791112|147}}}}.

בבחירות לנשיאות ב-25 בינואר 1980{{הערה|{{מעריב||האיראנים בוהרים זו הפעם הראשונה נשיא אבל כל הסמכויות יישארו בידי חומייני|19800124|167}}}} נבחר לנשיא אירן{{הערה|שם=נשיא|{{מעריב||באני-סאדר שהושמץ כסוכן ישראלי יהיה נשיאה הראשון של איראן|19800127|13}}}}, לאחר שזכה בכ-75% מקולות הבוחרים{{הערה|{{דבר||באני סאדר זכה ב-75% מהקולות באירן|19800129|48}}}}. הוא לא היה איש דת אסלאמי, שכן האייתוללה ח'ומייני עמד על כך שאנשי דת לא יתחרו על משרות בשלטון. בני-סדר הביע עמדות מתונות ויצא נגד הקיצונים שהחזיקו כ[[משבר בני הערובה באיראן|בני ערובה]] בעובדי שגרירות ארצות הברית בטהראן{{הערה|{{מעריב|מייקל וייסקופף|ילדים שהקימו ממשלה בתוך ממשלה|19800207|20}}}}. לאחר הבחירות לפרלמנט שהתקיימו במרץ 1980, בהם זכו אנשי [[מפלגת הרפובליקה האסלאמית]] בראשות האייתולה [[מוחמד בהשתי]] הוקמה ממשלה בהנהגתם שנטרלה את בני-סדר מעמדות השפעה. באוקטובר 1980 פנה בני-סדר אל חומייני בבקשה שיסייע לו נגד שרי הממשלה שהתנגדו לו{{הערה|{{מעריב||נשיא אירן יוצא למאבק בשריו|19801209|116}}}}, ובנובמבר הוא יצא פומבית נגד מעצרו של [[צאדק גודבזאדה]]{{הערה|{{דבר||המהפכה האירנית אוכלת בניה ומסכנת קיומה|19801124|142}}}} ונגד הצנזורה שהופעלה באירן. בדצמבר 1980 הפגינו תומכיו של בני-סדר ברחבי אירן כנגד כהני הדת{{הערה|{{מעריב||מפגינים באיראן קרעו תמונותיו של חומייני|19801218|82}}}}. במהלך מלחמת איראן עיראק, בני-סדר קיבל מחומייני את סמכויותיו כמפקד עליון של הצבא, והוא בילה זמן רב בחזית ובנה לעצמו תדמית של מנהיג לאומי{{הערה|{{דבר||עלייתו ונפילתו של באני סאדר|19810619|108}}}}. באוגוסט ובספטמבר 1980 הוא ניצל משתי התרסקויות [[מסוק]]ים ליד גבולה של איראן עם עיראק.

בשנת 1981 התגברו העימותים בין אנשי [[מפלגת הרפובליקה האסלאמית]] ובין בני-סדר{{הערה|שם=דבר81|{{דבר||ראש ממשלת אירן מאשים את הנשיא בשיתוף פעולה עם "מתנגדי המהפכה"|19810310|35}}}}. בפברואר 1981 האשים בהשטי את בני-סדר בכך שהוא לא יוצא למתקפת נגד במלחמה עם עיראק{{הערה|{{דבר||אויב בחוץ ואויב בפנים|19810202|71}}}}. במרץ 1981 התובע הכללי של אירן פתח בחקירה פלילית נגד בני-סדר בהאשמות שעורר שהסית למהומות בטהרן בתחילת חודש מרץ 1981{{הערה|{{Cite news|title=Iran aide defends action on Banisadr|url=https://www.nytimes.com/1981/03/20/world/iran-aide-defends-action-on-bani-sadr.html|access-date=4 August 2013|work=The New York Times|date=20 March 1981|agency=AP|location=Beirut}}}} 
כהני הדת התנגדו לבני-סדר ראשית, בשל התנגדותו להוצאתם להורג של מתנגדי המשטר; שנית, עקב אזהרותיו החוזרות ונשנות לח'ומייני מפני דיקטטורה; ושלישית, בשל הצלחתה של איראן ב[[מלחמת איראן–עיראק]]. הפופולריות של בני-סדר החלה גואה לאחר שישה חודשי לחימה, שפרצה עם פלישת צבאו של [[סדאם חוסיין]] לאיראן. עיראק וכמה משאר מדינות [[המפרץ הפרסי]] הסכימו לשלם פיצויים לאיראן, כ-60 מיליארד דולר, וכמו כן הסכימו לכל שאר תנאיה של איראן להפסקת המלחמה. [[אכבר האשמי רפסנג'אני]] טען שאם יניחו לבני-סדר לסיים את המלחמה, הוא יצעד כמנצח ל[[טהראן]], ואז אפילו ח'ומייני לא יוכל לגעת בו. 

חומייני נותר בהתחלה נייטרלי ולא התערב במאבק לטובת מי מהצדדים{{הערה|שם=דבר81}}. אולם ביוני 1981 הוא תפס צד ומספר עיתונים, בהם עיתונו של בני-סדר נסגרו בהוראת השלטונות. בעקבות זאת החלו התנגשויות בטהרן בין תומכי בני-סדר ומתנגדיו{{הערה|{{דבר||התנגשויות בטהראן|19810609|31}}}}. חומייני, בהאשימו את בני-סדר בניהול כושל של צבא איראן במלחמה, נטל ממוסד הנשיאות באיראן את תפקיד המפקד העליון של הצבא והעביר תפקיד זה חזרה למשרדו שלו ב-10 ביוני 1981{{הערה|{{דבר||חומייני מסלק את הנשיא באני סדר מהפיקוד על הצבא|19810611|19}}}}.

ב-17 ביוני 1981 החל ה[[מג'לס]] לדון בהדחתו של בני-סדר{{הערה|{{דבר||אספסוף מוסת משתולל בטהראן תובע את ראשו של הנשיא|19810618|5}}}}, והחלטה על ההדחה התקבלה ב-[[21 ביוני]] [[1981]]{{הערה|{{דבר||הנשיא באני־סאדר הודח והוכרז כ"עבריין נמלט"|19810622|10}}}}, על פי הנטען, עקב הצעדים שנקט נגד אנשי הדת בשלטון, וליתר דיוק, נגד [[מוחמד בהשתי]], ראש הרשות השופטת באותה עת. בני-סדר ירד למחתרת בעת הדיונים, וברחובות היו עימותים עם הרוגים ופצועים בין תומכיו למתנגדיו{{הערה|{{דבר||הרוגים ופצועים בהתנגשויות ברחובות טהראן בין תומכי באני־סאדר ומתנגדיו|19810621|19}}}}.

נראה שהאייתוללה ח'ומייני הוא שיזם את מהלך ההדחה, שעליו חתם ביום המחרת, 22 ביוני. עוד לפני שחתם ח'ומייני על מסמכי ההדחה, השתלטו [[משמרות המהפכה האסלאמית]] על בנייני הנשיאות והגנים שסביבם, ואף אסרו כתבים שעבדו בעיתון הקשור לבני-סדר. בימים הבאים הם הוציאו להורג כמה מחבריו הקרובים ביותר של הנשיא לשעבר, ובהם חוסיין נוואב, רשיד סדרולחפאזי ומנוצ'הר מסעודי. מאוחר יותר התברר שהשומרים שנצטוו לעצור את בני-סדר קיבלו הוראות לחסלו. אולם בני-סדר הצליח להימלט ובמשך כמה שבועות חי במחתרת באירן. מהמחתרת הוא הוציא שדר מוקלט בו הצהיר: "אלחם עד אשר תיכון רפובליקה איסלמית אמיתית"{{הערה|{{דבר||באני־סאדר: אשוב לשלטון|19810713|98}}}}. אולם, בסוף יולי 1981 הוא נמלט ל[[צרפת]] במטוס צבאי, יחד עם מסעוד רג'אווי, המנהיג הקודם של ארגון ה[[מוג'אהדין ח'לק]] וקיבל מקלט מדיני, בתנאי שלא ינסה לארגן הפיכה באירן{{הערה|{{דבר||לאחר שבועות במחתרת הוברח באני־סאדר במטוס צבאי לצרפת|19810730|32}}}}.

בצרפת הוא פרסם מאמרים רבים על איראן. הוא חי עד סוף ימיו ב[[ורסאי|וורסאי]], ליד [[פריז]], תחת אבטחה של משטרת צרפת.

==קישורים חיצוניים==
{{קישורי פורטל|איראן}}
{{ויקישיתוף בשורה}}
* {{אתר רשמי|http://www.banisadr.com.fr||פרסית}}
{{רשתות חברתיות}}
* {{Find a Grave}}
* {{mako|[[אהוד יערי]], חדשות 2|נשיאה הראשון של אירן: "כשיבוא השלום, תוכלו לבקר בטהרן"|bf3cf58d2b06141004|news-world/international|27 בספטמבר 2013}}
* {{בריטניקה}}

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

{{נשיאי איראן}}

{{בקרת זהויות}}

{{מיון רגיל:בני-סדר, אבולחסן}}
[[קטגוריה:פוליטיקאים איראנים]]
[[קטגוריה:נשיאי איראן]]
[[קטגוריה:שרי ממשלת איראן]]
[[קטגוריה:שרי האוצר של איראן]]
[[קטגוריה:משבר בני הערובה באיראן]]
[[קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת טהראן]]
[[קטגוריה:מהגרים מאיראן לצרפת]]
[[קטגוריה:איראנים שנולדו ב-1933]]
[[קטגוריה:איראנים שנפטרו ב-2021]]