הצגת המקור של הדף "רובר, מלך נאפולי"

{{מנהיג
|שם בשפת המקור = Roberto d'Angiò
|תפקיד1={{תפקידים מוויקינתונים}}}}
[[קובץ:Silver gigliato of Robert I of Anjou King of Naples 1309 1343.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מטבע עם דמותו של רובר]]
'''רובר, מלך נאפולי''', הידוע גם כ'''רוֹבֶּר מֵאַנְז'וּ''' (ב[[איטלקית]]: '''Roberto d'Angiò'''), והמכונה '''רובר החכם''' ("Roberto il Saggio"; {{תאריך משולב}}) היה [[ממלכת נאפולי|מלך נאפולי]], [[ממלכת ירושלים|מלך ירושלים]] בתואר בלבד ו[[רוזן]] [[פרובנס]] ו{{קישור שפה||County of Forcalquier|מחוז פורקלקייה|פורקלקייה}} בשנים 1309 עד 1343, הדמות המרכזית של הפוליטיקה האיטלקית בתקופתו. הוא היה בנם השלישי של [[שארל השני, מלך נאפולי]] ו[[מריה מהונגריה, מלכת נאפולי]], ובמהלך חייו של אביו הוא הוגדר כ{{קישור שפה||Duke of Calabria|דוכס קלבריה}} (1296–1309).

==קורות חיים==
רובר נולד בסביבות 1276, בנם השלישי של שארל השני, מלך נאפולי לעתיד (אז יורש העצר) ואשתו מריה מהונגריה. אביו היה בנו של מלך נאפולי המכהן, [[שארל הראשון, מלך נאפולי וסיציליה]], שהקים ממלכה איטלקית עשור קודם לכן בשנת 1266. במהלך המהומות המכונות [[ערבית סיציליאנית]], שהופנו נגד סבו שארל, היה רובר בן הערובה של [[פדרו השלישי, מלך אראגון]], האויב של סבו. בשנת 1285, סבו של רובר מת ב[[פוג'ה (עיר)|פוג'ה]] שבאיטליה, מה שהוביל לאביו (אז בן ערובה) להיות מלך נאפולי בתור שארל השני, עם אחיו הבכור של רובר, [[שארל מרטל מאנז'ו]] כיורש העצר.

לאחר מותו של אחיו הבכור, שארל מרטל מאנז'ו בשנת 1295, הפך רובר ליורש לכתר נאפולי, וחלף על פני בן-אחיינו [[קארוי הראשון, מלך הונגריה]]; בניסיון להשיג את הכתר של [[ממלכת סיציליה]] השכנה, הוא התחתן עם אחותו של [[חיימה השני, מלך אראגון|חיימה מלך סיציליה]], {{קישור שפה||Yolande of Aragon, Duchess of Calabria|יולנדה מאראגון, דוכסית קלבריה|יולנדה}}, בתמורה לוויתור של חיימה על [[סיציליה]]. עם זאת, הברונים הסיציליאנים סירבו לקבל הסכם זה ובחרו באחיו של חיימה, {{קישור שפה||Frederick III of Sicily|פדריקו השלישי, מלך סיציליה|פדריקו השלישי}}. המלחמה נמשכה, ועם {{קישור שפה||Peace of Caltabellotta|הסכם קאלטאבלוטה}} (1302) רובר ושושלת {{קישור שפה||Capetian House of Anjou|בית אנז'ו}} איבדו את סיציליה לנצח, שלטונם הוגבל לדרום חצי האי איטליה.

רובר ירש את תפקיד מגן האפיפיור באיטליה; שלטונו התברך ממובלעת האפיפיור בפרובנס של רובר, על ידי האפיפיור הצרפתי [[קלמנס החמישי]], שהפך אותו ל[[ויקאר|וויקאר]] של האפיפיור ב[[רומאניה]] וב[[טוסקנה]], שם התערב רובר במלחמת הפלגים ב[[פירנצה]], קיבל את תואר שליט העיר, אך היה לנטוש אותו עקב התנגדותו של קלמנס.

כמנהיג מפלגת ה[[גואלפים וגיבלינים|גואלפים]] באיטליה, רובר התנגד לשהותו של [[היינריך השביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה]] באיטליה (1311–1313) ולכיבוש [[רומא]] בשנת 1312. מתגובת הגואלפים נגד מנהיגי הגיבלינים בצפון איטליה, {{קישור שפה||Matteo I Visconti|מתאו ויסקונטי הראשון}} ו{{קישור שפה||Cangrande I della Scala|קנגרנדה דלה סקאלה}}, לאחר מותו של היינריך, נראה היה לזמן מה שרובר יהפוך לפוסק באיטליה. כיוון שכבר שלט על רכוש רחב ב[[פיימונטה]], יוקרתו של רובר גברה עוד יותר כאשר בשנת 1313 האפיפיור כינה אותו {{קישור שפה||Summus Senator|סנאטור של רומא}}, וכאשר הפך [[סניור]] [[ג'נובה]] (1318–1334) ו[[ברשה]] (1319) ומ-1314 ואילך נשא את התואר האפיפיורי הרם של ה[[ויקאר|וויקאר]] הקיסרי של כל איטליה, בזמן היעדרותו באיטליה של הקיסר הרומאי הקדוש, vacante imperio (ב[[לטינית]]: "אימפריה פנויה").

ב-1328 הוא נלחם בקיסר אחר שנכנס לאיטליה, [[לודוויג הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה|לודוויג הרביעי מבוואריה]], ובשנת 1330 אילץ את [[יוהאן, מלך בוהמיה]] לעזוב את צפון איטליה. ההגמוניה של רובר באיטליה פחתה רק בגלל האיום המתמיד של סיציליה בשליטת [[ממלכת אראגון]].

בשנת 1336 התערב רובר במחלוקת על הירושה של מרקיזות {{קישור שפה||Saluzzo|סאלוצו}} שבין {{קישור שפה||Manfred V of Saluzzo|מנפרדו החמישי, מרקיז סאלוצו|מנפרדו החמישי}} לאחיינו {{קישור שפה||Thomas II of Saluzzo|תומאזו השני, מרקיז סאלוצו|תומאזו השני}}. רובר תמך במנפרדו, שכן תומאזו התחתן עם משפחת [[בית ויסקונטי|ויסקונטי]] ה[[גואלפים וגיבלינים|גיבלינית]]. רובר התקדם על סאלוצו וצר עליה. הוא הצליח להכניע ולבזוז אותה, להצית את העיר ולכלוא את תומאזו, שנאלץ לשלם כופר. כל התקרית הדרמטית מתועדת על ידי ה[[היסטוריון]] האיטלקי בן המאה ה-19 {{קישור שפה||Silvio Pellico|סילביו פליקו}}. עם זאת, כאשר המשנה למלך שלו {{קישור שפה||Reforce d'Agoult|רפורצה ד'אנגולט}} הובס ב{{קישור שפה||Battle of Gamenario|קרב גאמנריו}} (22 באפריל 1345), כוחו של בית אנז'ו בפיימונטה החל להתפורר. עם אשתו השנייה {{קישור שפה||Sancia of Majorca|סנצ'יה ממיורקה}}, רובר הקים את [[ממלכת נאפולי]] כמרכז של תרבות הרנסאנס המוקדמת ושל התנגדות דתית, ותמך בנבואות ה{{קישור שפה||Joachimites|יואכימיטים}} של {{קישור שפה||Fraticelli|פראטיצ'לי|הפרנציסקנים הרוחניים}}.

במותו של רובר ב-1343, ירשה אותו נכדתו בת ה-16, {{קישור שפה||Joanna I of Naples|ג'ובאנה הראשונה, מלכת נאפולי}}, בנו {{קישור שפה||Charles, Duke of Calabria|שארל, דוכס קלבריה|שארל}} מת לפניו ב-1328. ג'ובאנה כבר הייתה מאורסת לבן דודה, {{קישור שפה||Andrew, Duke of Calabria|אנדרש, דוכס קלבריה|אנדראש מהונגריה}} בן ה-15, בנו של [[קארוי הראשון, מלך הונגריה]] מבית אנז'ו. בצוואתו האחרונה רובר שלל במפורש את תביעותיו של אנדראש מהונגריה, הורה בבירור שהוא יהיה נסיך סלרנו וציין שג'ובאנה לבדה תקבל את הכתר בכבודה ובעצמה, כדי שיועבר לצאצאיה הלגיטימיים. אם היא הייתה מתה ללא יורש, אחותה הצעירה {{קישור שפה||Maria of Calabria|מריה מקלבריה|מריה}}, שזה לא מכבר הוכרתה כדוכסית של קלבריה, וצאצאיה הלגיטימיים יירשו את כס המלוכה. אין אזכור בצוואה שאנדראש יוכתר למלך; ומסורת היסטוריוגרפית זו היא במידה רבה תוצאה של קבלתם ללא בדיקה של היסטוריונים מאוחרים יותר את טענות התעמולה המלכותית ההונגרית בעקבות רצח אנדראש ב{{קישור שפה||Aversa|אוורסה}} בשנת 1345. תעמולה זו, ההתקפה ההונגרית על ג'ובאנה בעקבות רצח אנדראש, והפלישה לרגנו על ידי [[לאיוש הראשון, מלך הונגריה]] הובילה בסופו של דבר לסיום שלטון בית אנז'ו בנאפולי.

==מורשת==
המלך רובר זכה לכינוי "שומר השלום של איטליה" בשל שנות השינויים המשמעותיים שהביא ל[[נאפולי]]. כלכלת העיר וכלכלת האומה הייתה בידי סוחרים מטוסקנה, שהקימו מבנים, מונומנטים ופסלים מעולים ששינו באופן דרסטי את בירתו של המלך רובר מנמל ימי מלוכלך לעיר של אלגנטיות והדר מימי הביניים. רובר מינה את {{קישור שפה||Tino di Camaino|טינו די קמאינו}} לייצר קבר עבור בנו, שהיה אמור להיות יורשו, ו[[ג'וטו די בונדונה|ג'וטו]] צייר עבורו כמה יצירות. [[אוניברסיטת נאפולי פדריקו השני|אוניברסיטת נאפולי]] שגשגה בחסותו של המלך ש[[דנטה אליגיירי|דנטה]] כינה בזלזול "re di sermon" ("מלך המילים"), ומשכה אליה סטודנטים מכל חלקי איטליה. לא היה כמעט מעמד ביניים בדרום שיאזן בין האינטרסים המקומיים והכוח של האריסטוקרטיה המושרשת, ששמרה על העצמאות הפיאודלית שהייתה העסקה שלהם עם קודמיו הנורמניים של רובר.

הוא מוזכר על ידי [[פרנצ'סקו פטרארקה|פטרארקה]] ו[[ג'ובאני בוקאצ'ו|בוקאצ'ו]] כאדם תרבותי ופטרון נדיב של האומנויות, "ייחודי בין המלכים של ימינו", טען בוקאצ'ו לאחר מותו של רובר, "חבר של ידע ומעלות".{{הערה|Kelly, Samantha, ''The New Solomon: Robert of Naples (1309-1343) and Fourteenth-Century Kingship'', page 2 [https://books.google.com/books?id=d_p7zdJ-hq4C&q=%22robert+of+naples%22+petrarch+boccaccio+dionigi Google Books]}} פטרארקה ביקש להיבחן על ידי רובר לפני שהוכתר כמשורר ב[[גבעת הקפיטולין]] ברומא (1341); ה[[שירה אפית|אפוס]] שלו ב[[לטינית]] "אפריקה" מוקדש לרובר, אם כי הוא פורסם רק ב-1397, זמן רב אחרי שגם פטרארקה וגם רובר היו בין המתים.

==משפחתו==
מאשתו הראשונה, {{קישור שפה||Yolande of Aragon, Duchess of Calabria|יולנדה מאראגון, דוכסית קלבריה|יולנדה}}, בתו של המלך [[פדרו השלישי, מלך אראגון]], היו לרובר שני בנים:
* {{קישור שפה||Charles, Duke of Calabria|שארל, דוכס קלבריה|שארל}} (1298–1328), דוכס קלבריה (1309), המשנה למלך נאפולי (1318), שהיה אביה של {{קישור שפה||Joanna I of Naples|ג'ובאנה הראשונה, מלכת נאפולי}}
* לואי (1301–1310)
נישואיו השניים של רובר, ל{{קישור שפה||Sancia of Majorca|סנצ'יה ממיורקה}}, בתו של {{קישור שפה||James II of Majorca|חיימה השני, מלך מיורקה}}, היו ללא ילדים. היו לו הילדים הבאים מחוץ לנישואים:
* {{קישור שפה||Carlo Artus|שארל ד'ארטואה}}, חבר מועצת העוצרות וה[[צ'מברלין (תואר)|צ'מברלין]] הגדול של המלכה ג'ובאנה הראשונה, הוצא להורג על רצח המלך אנדראש
* לואי דה בתאני, נסיך {{קישור שפה||Bethe|בית בתה|בתה}}, נציג חצר המלכות של [[לאיוש הראשון, מלך הונגריה]], ניהל את אדמות פולין מטעם השושלת.
* {{קישור שפה||Maria d'Aquino|מריה ד'אקינו}} (מכונה פיאמטה ביצירות של בוקאצ'ו)
* {{קישור שפה||Hélène of Anjou|הלן מאנז'ו}}, שהתאהבה ונישאה ל{{קישור שפה||Andrea I Thopia|אנדראה הראשון תופיה, רוזן מתיה}}, ללא הסכמת אביה. ייתכן שהלן הייתה אז אמורה להינשא לפיליפ, בנו של בולדווין השני. הסמל של תופיה מכיל שלוש חבצלות המופרדות בקו מקווקו, המצביע על ילד לא חוקי. לאנדראה והלן נולדו שארל (שנקרא על שם אבי סבו המפורסם), ז'ורז' והלנה. רובר לא הסכים לנישואים, לכן הוא הזמין את בני הזוג לנאפולי באמתלת פיוס שם הוציא אותם להורג בחשאי בלילה.
הצאצאית האחרונה הלגיטימית של המלך רובר הייתה המלכה {{קישור שפה||Joanna II of Naples|ג'ובאנה השנייה, מלכת נאפולי}}.

==לקריאה נוספת==
<div style="direction: ltr;">
*{{cite book |chapter=The Italian south |first=David |last=Abulafia |title=The New Cambridge Medieval History: c.1300-1415 |volume=VI |editor-first=Michael |editor-last=Jones |publisher=Cambridge University Press |year=2000 }}
*{{cite book |title=The Clement Bible at the Medieval Courts of Naples and Avignon |first=Cathleen A. |last=Fleck |publisher=Routledge |year=2016 }}
*{{cite book |editor-first1=H. |editor-last1=Hearder |editor-first2=D.P. |editor-last2=Waley |title=A Short History of Italy |publisher=Cambridge University Press |year=1963 }}
*{{cite journal |title=The Franciscan Provenance of Simone Martini's Angevin St. Louis in Naples |first=Adrian S. |last=Hoch |journal=Zeitschrift für Kunstgeschichte |volume=58. Bd., H. 1 |year=1995 }}
*{{cite book |title=The new Solomon: Robert of Naples (1309-1343) and Fourteenth-Century Kingship  |first=Samantha |last=Kelly |publisher=Brill |year=2003 }}
*{{cite book |first=Ronald G. |last=Musto |title=Apocalypse in Rome: Cola di Rienzo and the Politics of the New Age |publisher=University of California Press |year=2003 }}
*{{cite book |title=The Mediterranean World: From the Fall of Rome to the Rise of Napoleon |first1=Monique |last1=O'Connell |first2=Eric R |last2=Dursteler |publisher=The Johns Hopkins University Press |year=2016 }}
</div>

==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה}}
* {{בריטניקה}}

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים|יישור=שמאל}}

{{בקרת זהויות}}

{{מיון רגיל:רובר, מאנז'ו}}
[[קטגוריה:מלכי נאפולי]]
[[קטגוריה:ילידי 1276]]
[[קטגוריה:נפטרים ב-1343]]