הצגת המקור של הדף "יוסף שניידר"

{{עריכה|נושא=אישים|כל הערך=כן}}
{{פירוש נוסף|נוכחי=אסיר ציון|אחר=איש ציבור ישראלי שנולד בשם יוסף שניידר|ראו=[[יוסי שריד]]}}
'''יוסף שניידר''' ([[26 במאי]] [[1927]] – [[יוני]] [[2006]]) היה [[אסיר ציון]] מראשוני{{מקור|נושא=אישים|נושא2=ישראל}} הפעילים הציונים במאבק נגד השלטונות הסובייטים למען זכויות [[יהדות ברית המועצות]] לעלות לישראל ולקיים מורשת עברית ויהודית.

== תולדות חיים==
יוסף שניידר נולד ב[[ריגה]] ב-27 במאי 1927. ב-[[1933]] החל ללמוד בבית הספר היהודי ב[[ריגה]] אך נאלץ להפסיק את לימודיו עם תחילת [[מלחמת העולם השנייה]]. ב-[[1941]], עם תחילת ה[[אקציה|אקציות]] שהובילו לרצח רוב [[יהדות לטביה]] בידי ה[[נאצים]] ועוזריהם, ניצלו הוא, אמו וכמה מבני משפחתו הקרובים כשהצליחו לברוח מריגה מזרחה ל[[הרי אורל|הרי האורל]] שבברית המועצות. אביו, אלכסנדר שניידר, נשאר בריגה כדי להילחם בנאצים אך כמעט כל שארית משפחתו וקרוביו נספו בשואה.
[[קובץ:Joseph_schneider1960.jpg|שמאל|ממוזער|250px|יוסף שניידר כאסיר ציון, מחנה 7 מורדוביה, ברית המועצות 1960]]
עם חזרתו לריגה, נשבע שניידר להקדיש את חייו לפעילות ציונית ולפעול על מנת שכל יהודי יידע להגן על עצמו. ב-[[1944]] התגייס שניידר ל[[הצבא האדום|צבא האדום]] ושירת בדוויזיית לטביה שבה היה אחוז גבוה של יהודים. [[סטלין]] פירק את הדיוויזיה בין גדודי הצבא האדום מפני שחשש שתהפוך ליסוד לצבא לאומי לטבי. שניידר נשלח לבית ספר לקציני שריון בסוורדלובסקי שבהרי אוראל. כשסיים את בית הספר לשריון ביקש לשרת בלטביה קרוב לאימו שנותרה ערירית לאחר שכל בני משפחתה נרצחו - אך מפקדיו הפנו אותו לשרת ב[[סחאלין]], אי מרוחק ליד [[יפן]]. שניידר סירב לשרת שם ונענש ב[[הורדה בדרגה]] ונשלח לשנתיים לגדוד מיוחד של אנשי צבא ש"סרחו" ועסקו בבניית [[שדה תעופה]].

ב-[[1951]] בתום שירותו ב[[הצבא האדום|צבא האדום]] ועד לשנת [[1955]] התאמן שניידר בירי ובצליפה וסיים את בית הספר הגבוה של לטביה למאמני קליעה. ב-[[1954]] שבר שניידר את שיא העולם ב[[קליעה למטרה]] ברובה ונבחר לכהן כנשיא התאחדות הקלעים של לטביה.

בריגה ארגן שניידר קבוצה שמנתה כ-70 איש שמטרתה הייתה לקיים ולשמר את התרבות האידית והעברית ולהילחם ב[[פאשיזם]]. שם הארגון היה "נקמה" וסמלו מגן דוד כחול לבן. בשנים הללו הידק את הקשר עם [[שגרירות ישראל במוסקבה]] וקיבל מהם חומר ספרותי ציוני שאותו הפיץ בין חברי המחתרת היהודית שהקים. קבוצה זו הוקמה כמועדון קליעה ששימש סיפור כיסוי לפעילותו של יוסף{{הערה|{{ישראל היום|יורי ילון|תיעוד נדיר: אסירי ציון במחנות הכפייה הסובייטים|556711|17 במאי 2018}}}}.

מעדות מאוחרת של שניידר עולה כי הוא גם הצליח להעמיד בחלון ביתו תמונה של [[חיים ויצמן]] כאשר עברה לידו תהלוכה של הצבא האדום. ההסבר הפשוט לכך שהאירוע עבר בשקט היה הדמיון  בין ויצמן ל[[ולדימיר איליץ' לנין]]{{הערה|שניידר, אורי, [http://bh.cet.ac.il/docs/act2.doc "גילויי המאבק"], באתר [[בית התפוצות]].}}.

ב- [[1957]] נאסר שניידר על ידי ה[[ק.ג.ב]] בלטביה והואשם בקיום קשר עם שגרירות ישראל, בקבלת חומר ציוני ובהפצתו, בהחזקת נשק ותחמושת באורח לא חוקי (למרות שהיה נשיא התאחדות הקלעים של לטביה), בקיום קשר עם [[קול ציון לגולה]] ובבגידה במדינה. כמו כן הואשם בתכנון התנקשות ב[[נשיא מצרים]] דאז [[גמאל עבד אל נאצר]] בביקורו במוסקבה ובתכנון חטיפת אונייה בשם מולוטוב על מנת לברוח מגבולות ברית המועצות.

ב-[[22 באפריל]] [[1957]] קיבל שניידר בדואר חבילה עם חליפת מדי משטרת ישראל מקרוב משפחתו - פקד [[נפתלי גריבוב]] - שהיה מנצח [[תזמורת משטרת ישראל]]. ב-23 באפריל עמד שניידר מול המראה בביתו ומדד את המדים כשנשמעה דפיקה בדלת "מהוועד". שניידר חשב שאלו אנשי הוועד מהתאחדות הקליעה שבראשה עמד, אך באותו רגע פרצו פנימה שבעה אנשי [[ק.ג.ב.]] לאחר חיפוש מצאו בביתו קטעי טקסט משידורי "קול ציון לגולה". בחיפוש נוסף בסטודיו לצילום של שניידר, שהיה ממוקם במרכז ריגה, מצאו את עיתון "[[במחנה]]" ובשערו תמונה של שלל צה"ל מ[[מבצע סיני]] - טנק סובייטי.

החקירות באגף המבצעים של הק.ג.ב. החלו ונוהלו בידי יהודי כששניידר עדיין לבוש במדי משטרת ישראל. ראש צוות החקירה הטיח בשניידר: "אתה צריך להתבייש שאתה אומר דברי שקר בעודך לובש את מדי צבא ישראל". בתום יומיים רצופים של חקירות הורד שניידר למרתפי הק.ג.ב. - בית הסוהר של שירותי הביון הסובייטים.

כעבור שישה חודשים של חקירות ועינויים הובא שניידר לבית המשפט העליון של לטביה כשבאולם ישבו הוריו ורעייתו הראשונה לודה. השופט הורה להוציא את בני משפחתו ולקיים את ה[[משפט בדלתיים סגורות]]. עורך דינו של שניידר היה גם כן יהודי ואיש ק.ג.ב. במהלך המשפט, ביקש שניידר להחליפו לאחר שדיבר בגנות ישראל אך השופט התריע כי הפרקליט עושה עבודתו נאמנה.

גזר דינו של שניידר - ארבע שנות מאסר ב[[מורדוביה]] עם עבודות פרך. ההאשמות העיקריות היו החזקת נשק ותחמושת בלתי לגאליים והחזקת חומר תעמולה ציוני. ארבע שנים היה אסור שניידר במורדוביה וגם שם עסק בפעילות ציונית ובתיעוד שאר האסירים היהודים במחנה. ב-[[1961]] השתחרר שניידר ומיד חזר לעסוק בפעילות מחתרתית וחידש את קשריו עם השגרירות הישראלית במוסקבה. למרות האיסור החל עליו לצאת מריגה בהיותו אסיר פוליטי לשעבר הסתכן שניידר ונסע ברחבי ברית המועצות כדי לתעד במצלמתו בתי קברות יהודיים ב[[לטביה]], [[קישינב]], [[אודסה]], [[מוסקבה]], ו[[מינסק]]. בתי קברות אלו חוללו על ידי הרוסים לאחר [[מלחמת ששת הימים]] ושניידר חזר כדי לצלם את הנזק שנגרם למצבות היהודים - את ה[[תשליל]]ים הצליח להבריח לישראל.

לאורך השנים הגיש שניידר יותר מ-14 בקשות רשמיות לעלייה לישראל - כולן נדחו. לבסוף בשנת [[1969]] אושרה בקשתו במפתיע. באותה השנה הוא עלה לארץ יחד עם אשתו השנייה, לילי, ובניהם איתן ולאומי (שנקרא על שם [[ארגון צבאי לאומי]]). בארץ עבד תקופה קצרה כצלם ב[[לשכת העיתונות הממשלתית]] אך ביקש להתגייס ל[[משטרת ישראל]]. לבוש מדי שוטר נפגש שניידר עם ראש הממשלה דאז, [[גולדה מאיר]]. הפגישה שיזמה ראש הממשלה נמשכה למעלה מחמש שעות בנוכחות השגרירים לשעבר של ישראל במוסקבה. את דרכו במשטרה הוא החל ב[[זיהוי פלילי|מז"פ]]. ב[[ספטמבר]] [[1969]] השתתף במסיבת עיתונים יחד עם [[אריה פלקוב]], [[דב שפרלינג]] לעולים נוספים.

שניידר היה ב[[גרעין התיישבות]] ב[[מחנה גבעון]] (מצפון לירושלים) ומהגרעין המייסד של היישוב [[גבעת זאב]]. ב-[[1990]] פרש מהמשטרה ועבר יחד עם משפחתו ל[[וינה|ווינה]] בעקבות עבודתה של רעייתו ריטה, שהועסקה כמתורגמנית ב[[משפט דמיאניוק]]. ב-[[1995]] חזר לגבעת זאב וגר שם עד פטירתו ביוני [[2006]]. השאיר אחריו ארבעה בנים ובת אחת.

==לקריאה נוספת==
* נח דגוני, '''בציפורני הק.ג.ב.''', [[משרד הביטחון – ההוצאה לאור]], 1984 {{ULI|003665820}}

==קישורים חיצוניים==
* {{הספרנים|חן מלול|תמונות נדירות: האיש שתיעד את אסירי ציון בכלא הסובייטי|schneider|16.05.2018}}
* {{ynet|[[ענבר טויזר]]|נחשפו צילומים נדירים של אסירי ציון במחנה עבודה|5262366|16 במאי 2018}}
* {{הספרנים|צילומים מאת שניידר|חנוכה בברית המועצות: האור שחדר את מסך הברזל|schneider_yosef|28.11.2018}}
* [https://youtu.be/OeQmh82qaO8 אחד שהגיע], כתבה על יוסף שניידר ששודרה בטלוויזיה הישראלית ב-1971

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים|יישור=ימין}}

{{בקרת זהויות}}

{{מיון רגיל:שניידר, יוסף}}
[[קטגוריה:אסירי ציון בברית המועצות]]
[[קטגוריה:פעילים ציונים בלטביה]]
[[קטגוריה:יהודים בכוחות המזוינים של ברית המועצות]]
[[קטגוריה:יהודים אנשי הצבא האדום במלחמת העולם השנייה]]
[[קטגוריה:עולים בשנות ה-1960]]
[[קטגוריה:ריגה: אישים]]
[[קטגוריה:גבעת זאב: אישים]]
[[קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1927]]
[[קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-2006]]