הצגת המקור של הדף "טופ גאן (בית ספר לטיסה קרבית)"

{{מוסד לימודי
| סמל = [[קובץ:USN FWS patch.svg|150 פיקסלים]]{{ש}}התג המוענק למסיימי ההכשרה בבית הספר
| תמונה = -
| סוג = אקדמיה צבאית
| מפה = {{מממו|נבדה}}
}}
'''טופ גאן''' הוא השם הפופולרי של '''תוכנית ההכשרה הטקטית לטיסה קרבית של צי ארצות הברית''' (ב[[אנגלית]]: '''SFTI – United States Navy Strike Fighter Tactics Instructor program'''), לשעבר "בית הספר לטיסה קרבית של צי ארצות הברית" הממוקם בבסיס האווירי של [[צי ארצות הברית|הצי]], [[פאלון (נבדה)|פאלון]], במדינת [[נבדה]].

==היסטוריה==
במסגרת הפקת לקחים מקצועיים מביצועי הטייסים של [[צי ארצות הברית|הצי האמריקני]] ב[[מלחמת וייטנאם]], נערך מחקר רב שנתי אשר מסקנתו העיקרית הייתה הצורך בשיפור הרמה המקצועית של הטייסים, בעיקר בהיבט של קרבות אוויר. בהתאם לכך הוחלט על ידי מפקד הצי של ארצות הברית על הקמת מרכז הכשרה מתאים. בית הספר הוקם בשנת [[1969]] בבסיס האווירי של הצי במירמר, [[קליפורניה]]. 

המטרה העיקרית שהוצבה בפני מקימי בית הספר הייתה לפתח ולהנחיל לטייסים טקטיקות של [[קרב אוויר]], בעיקר באמצעות תמרונים אוויריים בלתי שיגרתיים (Dissimilar Air Combat Training — DACT). שיטת האימון העיקרית שנבחרה הייתה יצירה של צוותי אוויר מדריכים "דמויי אויב" הפועלים באמצעות דגמי מטוסים וטקטיקות אוויריות זרות ואשר על החניכים היה להתמודד איתם וליישם באופן מעשי טקטיקות של קרב אוויר שרכשו בקורס.

בתחילת הדרך, מטוסי האויב העיקריים שהתמודדו מולם היו [[מיג-17]] ו[[מיג-21]] אשר "גולמו" על ידי מטוסי [[סקייהוק]] ו-[[T-38 טאלון | T-38]]  שהיו בעלי מאפייני גוף וטיסה דומים למטוסים הסובייטים. בשלב מאוחר יותר נעשה שימוש ל[[ביום אויב|ביום מטוסי האויב]] גם בדגמים כגון [[F-5]], [[A-6]] ו-[[F-106]].

בין השנים [[1968]]–[[1970]] עברו רבים מבין טייסי [[הצי האמריקני]] את ההשתלמות בטופ גאן, והתוצאה נראתה היטב בביצועי הטיסה שלהם. מנתוני הצי עולה כי יחס ההפלות של טייסיו עלה מכ-1:3.7 לכ-1:13 מול טייסי המיג ה[[צפון וייטנאם|צפון-וייטנאמים]], בעוד שיחס ההפלות של טייסי [[חיל האוויר האמריקאי|חיל האוויר]], אשר לא יישמו תוכנית הכשרה דומה, דווקא ירד.

החל מ[[שנות ה-90 של המאה ה-20|שנות ה-90]] נוסף גם נושא תקיפות הקרקע כחלק מתחומי ההכשרה בטופ גאן. השינוי נבע מן האופי הרב-משימתי של מטוסי הדור החדש של הצי ([[F-14]] ו-[[F-18]]), אשר שולבו גם במשימות מסוג זה בנוסף לתפקידם המסורתי במסגרת האווירית של הצי.

==תוכנית ההכשרה==
ההכשרה בטופ גאן מתבצעת ב-5 מחזורים מרוכזים במשך השנה. כל מחזור לימוד נמשך 6 שבועות ומשתתפים בו 24 צוותי אוויר. על הצוותים המשתתפים להיות בעלי ניסיון מבצעי ושליטה בכל המאפיינים של הטיסה הקרבית כתנאי מוקדם. צוותי האוויר שנבחרים לעבור את ההשתלמות המקצועית באים מבין יחידות קדמיות של הצי ולאחר מכן שבים ליחידות האם שלהם במטרה להעביר את הידע המעודכן ביותר לאחרים, או שנשארים בבית הספר כמדריכים. התוכנית כוללת כ-80 שעות של הרצאות תאורטיות ובנוסף לכך אימוני טיסה מול מדריכי בית הספר המדמים אויב. נושאי הלימוד כוללים: סקירות של איומים אפשריים, טקטיקה אווירית, מיומנות תקשורת וקואורדינציה, [[ירוט]] אויב וכן סימולציות של קרבות אוויר וקרקע רבי משתתפים.

==תוצאות ומסקנות==
התוצאות החד משמעיות של תוכנית ההכשרה לטייסי קרב של הצי האמריקני, ובעיקר הרעיון החדשני שיושם בה לראשונה, של ביום אויב על ידי המדריכים עצמם, התקבל והתקבע גם בקרב זרועות האוויר האחרות של ה[[צבא ארצות הברית|צבא האמריקני]], חיל האוויר וה[[חיל הנחתים האמריקאי|מארינס]], אשר פיתחו וישמו תוכנית הכשרה בעלת מאפיינים זהים.

כיום מיושמת שיטת האימון הזו גם בחילות אוויר נוספים של מדינות אחרות בעולם, ובשנים האחרונות פותחה גם גרסה נוספת שלה: תרגילים משותפים של מדינות ידידותיות אשר מתמודדים זה מול זה במטרה לשפר את המיומנות המקצועית של הטייסים ואת יכולת התגובה שלהם מול טקטיקות של [[לוחמה אווירית]] אשר אינן מוכרות להם, וכפועל יוצא מכך גם את שיתוף הפעולה ביניהם מול אויב משותף.

== ראו גם ==
* [[רד פלאג]]
* [[אנטוליאן איגל]]
* [[דגל כחול]]
* [[אהבה בשחקים]]

==לקריאה נוספת==
* דן פדרסן, '''טופגאן''', תרגם מאנגלית אהרון לפידות, הוצאת אולימפוס, 2020
* Michel, Marshall L. III (2007) [1997]. Clashes; Air Combat Over North Vietnam 1965–1972. Naval Institute Press. {{ISBN|978-1-59114-519-6}}.

==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה}}
* {{אתר רשמי}}
* https://time.com/5541550/top-gun-school/

{{צי ארצות הברית}}

{{בקרת זהויות}}

[[קטגוריה:תעופה צבאית: הכשרה ואימונים]]
[[קטגוריה:תעופה בצי ארצות הברית]]
[[קטגוריה:ביום אויב]]