הצגת המקור של הדף "המערכה ברצועת הביטחון"

{{סכסוך צבאי
| מערכה =
| מלחמה = [[הסכסוך האיראני-ישראלי]]
| תמונה = [[קובץ:South Lebanon conflict montage.png|250px]]
| כיתוב = בכיוון השעון מלמעלה: תרגיל סיירת 300 בלבנון, [[טנק מרכבה]] של [[חטיבה 7]] במוצב ה[[בופור]], סיור רגלי של חיילי [[חיל ההנדסה]] בלבנון, היערכות מחודשת של הכוחות בדרום לבנון על פי החלטת הממשלה, [[מבצע ליטני]], [[מבצע דין וחשבון|מבצע "דין וחשבון"]] – טור נגמ"שי M113 נכנס ללבנון.
| סוג העימות = מערכה
| תאריך התחלה = 30 בספטמבר 1982
| תאריך סיום = [[24 במאי]] [[2000]]
| קרב/מלחמה = מלחמה
| קרב לפני = [[מלחמת לבנון הראשונה]]
| קרב אחרי = [[מלחמת לבנון השנייה]]
| מקום = [[דרום לבנון]]
| תוצאה = * נסיגת ישראל מדרום לבנון
* כניעתו של [[צד"ל]]
| טריטוריות =
| עילה =
| קואורדינטות =
| צד ראשון = * {{דגל|ישראל||+}}
* {{סמל|צד"ל}} [[צבא דרום לבנון]]
| מפקד ראשון = {{סמל|פיקוד הצפון}} [[יוסי פלד]]{{ש}}{{סמל|פיקוד הצפון}}[[יצחק מרדכי]]{{ש}}{{סמל|פיקוד הצפון}} [[עמירם לוין]]{{ש}}{{סמל|פיקוד הצפון}} [[גבי אשכנזי]]{{ש}}{{סמל|צד"ל}} [[סעד חדאד]]{{ש}} {{סמל|צד"ל}} [[אנטואן לאחד]]
| כוח ראשון = {{סמל|צה"ל||+}}: 1,000–1,500 חיילים ב[[דרום לבנון]], סיוע של [[חיל האוויר הישראלי]].{{ש}}{{סמל|צד"ל||+}}: 2,500 חיילים
| צד ראשון-אבדות = {{דגל|ישראל}}: [[צה"ל]]: 414 חיילים הרוגים ממרץ 1985 עד הנסיגה, 840 פצועים.{{ש}}7 אזרחים הרוגים.{{ש}}
{{סמל|צד"ל||+}}: 621–1,050 הרוגים, 639 פצועים.
| צד שני = {{דגל|חזבאללה||+}}{{ש}} {{דגל|אמל||+}} {{ש}} {{דגל|החזית העממית לשחרור פלסטין - המפקדה הכללית||+}}
'''בתמיכת:'''
{{דגל|איראן||+}}{{ש}}{{דגל|סוריה (1980–2024)||+}}
| מפקד שני = {{דגל|חזבאללה}} [[עבאס מוסאווי]] (נהרג ב[[סיכול ממוקד]] ב-1992) {{ש}}{{דגל|חזבאללה}} [[חסן נסראללה]]
| כוח שני = אלפי מחבלים, עשרות אלפי [[ארטילריה רקטית|רקטות ארטילריות]]
| צד שני-אבדות = {{דגל|חזבאללה}} 1,276 הרוגים, כ-1,000 פצועים (בין [[1982]] ל-[[1999]]).
| הערות =
| שם = המערכה ברצועת הביטחון
| מנהיג ראשון = {{סמל|משרד ראש הממשלה}} [[ראש ממשלת ישראל|ראשי ממשלות ישראל]]:{{ש}}
*[[מנחם בגין]]{{ש}}
*[[יצחק שמיר]]{{ש}}
*[[שמעון פרס]]{{ש}}
*[[יצחק רבין]]{{ש}}
*[[בנימין נתניהו]]{{ש}}
*[[אהוד ברק]]
}}
[[קובץ:Operation Law and Order. I.jpg|שמאל|ממוזער|350px|מפת רצועת הביטחון]]
'''המערכה ברצועת הביטחון''' היא הלחימה שהתקיימה ב'''[[דרום לבנון]]''' בין [[צה"ל]] ו[[צבא דרום לבנון|צד"ל]] לבין הארגונים ה[[שיעה|שיעיים]] [[אמל]] ו[[חזבאללה]], שנהנו מ[[הסכסוך האיראני-ישראלי|תמיכת]] [[סוריה]] ו[[איראן]], בתקופה שהחלה ב-[[30 בספטמבר]] [[1982]], עם סיום [[מבצע שלום הגליל]], והסתיימה ב-[[24 במאי]] [[2000]], עם [[יציאת צה"ל מלבנון]].

לאחר סיום מבצע שלום הגליל, עם סילוק [[טרור פלסטיני|ארגוני הטרור הפלסטיניים]], שגלו בעקבות המלחמה ל[[תוניס]], נסוג [[צה"ל]] מרוב השטח שכבש במלחמה והתייצב על גבול [[רצועת הביטחון]], שבה שלט ארגון [[צד"ל]] בראשות [[אנטואן לאחד]]. הלחימה המשיכה עד לנסיגה החד-צדדית של ישראל ל[[גבול ישראל–לבנון|גבול הבין-לאומי]] במאי 2000, שמייד אחריה קרס ארגון צד"ל ורוב מפקדיו ברחו לישראל.

ב-[[2020]] הוכרה המערכה על ידי [[משרד הביטחון]] ושר הביטחון דאז [[בני גנץ]] כאחת מ[[מלחמות ישראל]], אורכה – 17 שנה הופך אותה לארוכה בתולדות המדינה.

== היסטוריה ==
במהלך [[מבצע שלום הגליל]], שהתנהל מ-6 ביוני [[1982]] עד 29 בספטמבר 1982, נלחמה ישראל נגד [[סוריה]] ו[[טרור פלסטיני|ארגוני טרור פלסטיניים]] ש[[התבססות ארגוני טרור פלסטיניים בדרום לבנון|פעלו נגד ישראל בשטח לבנון]]. הלחימה החלה כאשר ישראל פלשה ללבנון ב-6 ביוני, על מנת לשים קץ להתקפות פלסטיניות משטח לבנון על תושבי צפון ישראל. החל מאוקטובר 1982 צה"ל ביסס ופרס את כוחותיו, במוצבים שנבנו לאורך הקו שנוצר לאחר סיום המלחמה. בד בבד, נוסד ארגון [[חזבאללה]] על בסיס פורשי [[אמל]] וחברי קבוצות אסלאמיות נוספות, אשר זכו לברכת ה[[אייתוללה]] [[רוחאללה ח'ומייני|חומייני]] ולאימונים מצד כ-1,500 אנשי [[משמרות המהפכה האסלאמית|משמרות המהפכה]] האיראניים שהקימו מחנות אימונים ב[[בקאע|בקעת הלבנון]] בהסכמה סורית. חזבאללה ניסה לתפוס את מקומה של תנועת אמל (התקווה) הוותיקה, בין היתר על ידי הלהט הדתי שאפיין אותו והשכר הגבוה שהציע ללוחמיו.

=== 1985–1990 ===
ב-10 במרץ [[1985]] התפוצצה [[מכונית תופת]] בסמוך לשיירת כלי רכב של [[צבא הגנה לישראל|צה"ל]] ליד העיירה ה[[לבנון|לבנונית]] [[מרג' עיון]]. באירוע המכונה '''[[אסון הספארי (1985)|אסון הספארי]]''' נהרגו 12 חיילי צה"ל ו-14 נוספים נפצעו.

ביוני [[1985]] השלימה ישראל [[נסיגה (פינוי שטח)|נסיגה]] מרוב שטח לבנון, למעט [[רצועת הביטחון|רצועת ביטחון]] צרה לאורך הגבול ובה מספר [[מוצב]]ים, חלקם של צה"ל וחלקם של צד"ל, כ[[אזור חיץ]] עם גבול ישראל. רוחב הרצועה היה קילומטרים ספורים במערב, ומעט יותר במזרח. צה"ל נעזר ב[[מיליציה]] מקומית – [[צבא דרום לבנון]] (צד"ל), בהנהגתו של [[סעד חדאד]] ולאחר מכן [[אנטואן לאחד]]. צד"ל ניהל במידה רבה את חיי היום יום ברצועת הביטחון, והחזיק את [[כלא אל-ח'יאם]] ו[[מובלעת ג'זין]] מצפון לרצועת הביטחון.

עד אמצע [[שנות השמונים של המאה העשרים|שנות השמונים]], נעלמו מהזירה הארגונים הפלסטיניים שנגדם נועד מבצע שלום הגליל, ולפיכך בשנים שלאחר נסיגת צה"ל ב-[[1985]] הייתה הרצועה שקטה יחסית, והפעילות של צה"ל הוגדרה על ידי המטכ"ל כ[[תעסוקה מבצעית]], אולם עם השנים התגברה ההתנגדות הלבנונית לשהות הישראלית ברצועה, וישראל מצאה את עצמה מתמודדת מול ארגונים מקומיים, לרוב [[אסלאם שיעי|שיעיים]], בהנהגת [[חזבאללה]].

ב-17 בפברואר [[1986]] [[שביית שני חיילי צה"ל בלבנון (1986)|נשבו שני לוחמי גבעתי]] על ידי חזבאללה באזור הכפר [[בית יהון|בית יאהון]] שמצפון ל[[בינת ג'בייל]]. בסריקות ובחיפושים אחריהם נהרג לוחם פלס"ר ה[[חטיבת הנח"ל|נח"ל]], סמ"ר {{יזכור|en_c3042fd9589c30fc6ff6fc71eb0da40a|אלון בן-שחר}}.

באפריל [[1987]] התקיימה ההתקפה השאפתנית ביותר של חזבאללה נגד צה"ל ברצועת הביטחון עד אז, במתווה של התקפה לילית על [[מוצב שומריה הצה"לי]] (בניגוד למוצב הצד"לי בעל אותו שם). כמה עשרות מחבלים חצו את ה[[ליטני]] בחסות החשיכה ותקפו את המוצב בסיוע אש [[מרגמה|מרגמות]] משלושה מוקדים. הייתה זו הפעם הראשונה שחזבאללה תקף מוצב צה"לי בתקיפה קרקעית נרחבת בשילוב עם נשק תלול מסלול. בתקיפה הופעלה לראשונה על ידי ה[[ארטילריה]] של [[אוגדה 91]] [[טקטיקה]] של ניתוק צירי הנסיגה של התוקפים באש ויצירת שטח הריגה אפקטיבי בין המוצב ל[[נחל סלוקי|סלוקי]]. בקרב נהרגו כ-40 לוחמי חזבאללה מאש [[טנק]]ים וארטילריה. חזבאללה לא שב לתקוף את המוצב אפקטיבית עד דצמבר [[1993]], שאז נהרג סגן {{יזכור|הראל%20שרם/en_23047134bf471d412acee131f88806c0|הראל שרם}} מפגיעת [[סאגר]] בטנק עליו פיקד.

ב-25 בנובמבר [[1987]] הצליח מחבל מ"[[החזית העממית לשחרור פלסטין - המפקדה הכללית]]" לחדור לשטח ישראל באמצעות [[גלישה אווירית|גלשן אוויר]] ולהרוג בירי שישה חיילים ישראלים ולפצוע עשרה נוספים ב[[פיגוע]] שנקרא [[ליל הגלשונים]].

במאי [[1988]] פרצה מלחמה בין אמל לחזבאללה על השליטה בדרום לבנון, על רקע התחרות על אותו מאגר מגויסים פוטנציאלי, וחילוקי דעות שונים בין הארגונים. אמל, שקיבל סיוע מ[[סוריה]], הצדיק את מאבקו בחזבאללה בטיעון שחזבאללה מנסה להשתלט על דרום לבנון ולהפוך אותה ל[[תאוקרטיה|מדינת הלכה]] [[אסלאמיזם|איסלאמית]] שיעית נוסח [[איראן]]. חזבאללה מצא את עצמו לכוד בין אמל לצה"ל, לוחמיו גורשו מדרום לבנון, ולכן הוא ביצע רק התקפות אקראיות נגד צה"ל, בעוד שבקרב שני הארגונים השיעיים נמנו כאלף הרוגים. בסיוע איראן, הצליח חזבאללה להדוף את אמל מהפרברים השיעיים בדרום לבנון, ובסוף 1988 אף יזם [[מתקפת נגד]] והשתלט בחזרה על איקלים א-תופאח בדרום לבנון. ב-[[1989]] הושגה בין הארגונים הפסקת אש ראשונה, בתיווך סוריה ואיראן, במסגרת הסכם דמשק – אך היא הופרה במהרה. ב-9 בנובמבר [[1990]] הושג לבסוף הסכם דמשק השני, שבו הובטחה חזרתו של חזבאללה לדרום לבנון. הסכם זה אִפשר לחזבאללה להתקרב לסוריה ולהדק עימה את קשריו.

לאורך כל שנות העימות, מטרתו המוצהרת של חזבאללה הייתה שחרור כל האדמות הלבנוניות וסילוק צה"ל. חזבאללה עשה מאמצים רבים לתקוף את מוצבי צה"ל בהתקפות שצולמו ושודרו ב[[תחנת טלוויזיה|תחנת הטלוויזיה]] של הארגון – [[אל-מנאר]], לגרום לנפגעים בקרב חיילי המוצבים, ולהניף את [[דגל]]ו בהם. התנועה בדרכים הפכה מסוכנת, וכוחות צה"ל הסתגרו יותר ויותר ב[[מוצב]]יהם כאשר ארגון חזבאללה ניהל מלחמת [[גרילה]] נגד כוחות צה"ל ונגד [[צבא דרום לבנון]].
חזבאללה התבסס בכפרים השיעיים והשתמש באוכלוסייה כמקור תמיכה פוליטי-אידאולוגי וכ[[מגן אנושי|מחסה אנושי]] וכבסיס יציאה לפעולות [[גרילה]]. חזבאללה החזיק [[ארטילריה רקטית|רקטות]] [[קטיושה]] ו[[גראד]] בכפרים על מנת ליצור משוואת [[הרתעה (אסטרטגיה)|הרתעה]] וכדי למנוע פעילות מסיבית כנגדו. עד שנות ה-90 נמנע הארגון מירי רקטות לעבר היישובים בצפון ישראל, והתמקד ביצירת לחץ על צה"ל לאורך הקו האדום במטרה להסיגו מרצועת הביטחון. לפי פרסומי המכון הבין-לאומי ללימודים אסטרטגיים {{אנ|International Institute for Strategic Studies}}, בין השנים [[1991]]–[[1997]] מנה חזבאללה בין 3,000 ל-3,500 פעילים חמושים בעיקר ב[[נשק קל]], [[טיל נגד טנקים|טילים נגד טנקים]], ו[[ארטילריה]] קנית ורקטית.

ב-2–4 במאי [[1988]] במסגרת "'''[[מבצע חוק וסדר]]'''" פשטו כוחות צה"ל ובהם [[חטיבת הנח"ל|נח"ל]], [[חטיבת הצנחנים|צנחנים]] ו[[חיל השריון|שריון]], תחת פיקודו של אל"ם [[שאול מופז]] על בסיס מחבלי חזבאללה בעיירה [[מיידון]] שב[[דרום לבנון]]. 3 חיילי צה"ל נהרגו בפשיטה ונפצעו שבעה עשר חיילים נוספים. הפעולה הייתה הגדולה בהיקפה במבצעי צה"ל בלבנון מאז "[[מבצע שלום הגליל]]". כ-50 מחבלי חזבאללה נהרגו בקרב, והמבנים והבונקרים ששימשו אותם נהרסו. כן נתפס שבוי אחד והושמדו [[כלי רכב]] ורכבי [[נ"מ]]. גם מ[[צבא לבנון]] דיווחו על נפגעים באדם וברכוש כולל טנק, שריונית ומשאית תחמושת.

===שנות ה-90===
לקראת "[[ועידת מדריד (1991)|ועידת מדריד]]" הגביר [[חזבאללה]] את פעילותו נגד צה"ל, בעיקר על ידי מארבי מטענים. ב-29 באוקטובר [[1991 בישראל|1991]] נהרגו 3 חיילי צה"ל מחטיבת גולני. מטען הצד שעליו עלה הסיור הונח כ-3 ק"מ צפונית מערבית לכפר [[סוג'וד (ג'זין)|סוג'וד]] בגזרה המזרחית של אזור הביטחון. הסיור היה במשימה מבצעית [[8200|איסופית]]. באותו יום הותקף ממארב כוח נוסף של צה"ל באזור [[שתולה]]-[[זרעית]]. במהלך התקיפה והמרדף נפצעו 5 חיילי צה"ל ונהרגו 2 מחבלים<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.nli.org.il/he/newspapers/hadashot/1991/10/30/01/page/2|כותרת=⁨חדשות⁩ {{!}} עמוד 2 {{!}} 30 אוקטובר 1991 {{!}} אוסף העיתונות {{!}} הספרייה הלאומית|אתר=www.nli.org.il|שפה=he|תאריך_וידוא=2024-04-28}}</ref>.

ב-13 בדצמבר [[1992]] חטפו פעילי [[חמאס]] את שוטר [[משמר הגבול]] [[חטיפת נסים טולדנו ורציחתו|נסים טולדנו]] ורצחו אותו, הרצח הוביל ל[[גירוש פעילי החמאס ללבנון|גירושם של 415 אנשי חמאס וג'יהאד ללבנון]] כעבור ארבעה ימים.
במאהל המגורשים במַרג' א-זוהור, בתיווך איראני, נוצר הקשר בינם ובין חזבאללה. המגורשים קיבלו מהם הדרכה בהרכבת [[מטען חבלה|מטעני נפץ]] ו[[מכונית תופת|מכוניות תופת]]. כשישראל החזירה את המגורשים, שימש הידע הזה בסיס שעליו השתיתו המגורשים את גלי הפיגועים בישראל באותה תקופה{{הערה|לפי כתבה בידיעות אחרונות של רונן ברגמן במוסף 7 ימים ב-18 באוקטובר 2013}}.
[[קובץ:IDF CONVOY IN LEBANON.jpg|שמאל|ממוזער|350px|מכלית מים בדרך ל[[מוצב טייבה]] ברצועת הביטחון 1993]]
[[קובץ:IDF military patrol near ayshiyeh Lebanon.jpg|שמאל|ממוזער|300px|פתיחת ציר של צה"ל בלבנון ליד [[מוצב עישייה|מוצב עיישיה]] (1993)]]
[[קובץ:IDF patrol near Mansoura Lebanon.jpg|שמאל|ממוזער|300px|תמונה מתוך נגמ"ש שצולמה דרומית למנצוריה, על הכביש הישן בין [[שער פאטמה]] ל[[מוצב ריחן|ריחן]]. ברקע ניתן לראות את ג'בל רפיע (1993)]]
בשנת [[1993]] החלה הסלמה חמורה בלחימה ברצועת הביטחון. בין 13 באפריל ל-24 במאי נהרגו תשעה חיילים ישראלים{{ביאור|ב-13 באפריל נהרגו שלושה צנחנים מגדוד 101 שנעו בסיור רגלי באזור הכפר קנטרה והכוח עלה על מטען ממולכד. ב-18 במאי נהרגו בקרב עם מחבלי החזבאללה שני חיילים מ[[חטיבת הצנחנים#עורב צנחנים|עורב צנחנים]]. ב-24 במאי התרחש דו"צ (ירי דו-צדדי) בין שני כוחות של צנחנים במהלך מארב באזור [[קבריח'א]], ובו נהרגו ארבעה צנחנים מגדוד 101.}}, בין 8 ל-22 ביולי נהרגו שישה חיילים ישראלים ב[[דרום לבנון]]{{ביאור|ב-8 ביולי נהרגו שני חיילים מ[[חטיבת גבעתי]] ב[[עישייה]] שבדרום לבנון. למחרת נהרגו שלושה חיילים מעורב צנחנים מירי של [[טיל סאגר]] על [[מוצב סוג'וד]], בגבול הצפוני של רצועת הביטחון. ב-20 ביולי שיגר החזבאללה קטיושות ליישובי הצפון, וכעבור יומיים נהרג חובש נ"מ בפעולה מבצעית בדרום לבנון.}} וחזבאללה שיגר רקטות לעבר יישובי הצפון מספר פעמים. בעקבות רצף האירועים הורתה הממשלה בראשות [[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]] ו[[שר הביטחון]] [[יצחק רבין]] ל[[רמטכ"ל]] [[אהוד ברק]] לצאת ל'''[[מבצע דין וחשבון]]'''. מטרת המבצע הייתה להוציא את אוכלוסיית יישובי הצפון ממעגל הלחימה, האמצעי היה ליצור פאניקה ותנועה של פליטים על ידי [[הפגזה ארטילרית]] מסביב כפרים ובתוכם, מתוך תקווה שתושביהם ילחצו על [[ממשלת לבנון]] לפעול נגד חזבאללה. במהלך המבצע, שנמשך שבעה ימים (מ-25 ביולי 1993 ועד 31 ביולי 1993), הותקפו כפרי חזבאללה רבים בידי [[תותח]]ים, [[טנק]]ים ו[[מטוס קרב|מטוסי]] [[חיל האוויר הישראלי|חיל האוויר]] שזרעו בהם הרס רב. המבצע הופסק כעבור שבעה ימים, לאחר שהושגו הבנות בין ישראל לחזבאללה. המבצע זכה לכינוי מלחמת שבעת הימים בלבנון.

ב-7 בפברואר [[1994]] נהרגו 4 חיילי צה"ל ב[[מארב]] מחבלים באזור המעלב, בין [[מוצב]]י [[מוצב ריחן|ריחן]] ו[[מוצב סוג'וד|סוג'וד]].

על-פי [[משה תמיר]], בספרו, "[[מלחמה ללא אות]]", [[אמנון ליפקין-שחק]], שנכנס לתפקיד ה[[רמטכ"ל]] בשנת [[1995]], החליט על שינוי תפיסתי ביחס ללחימה בדרום לבנון – מפעילות [[ביטחון שוטף]] ל[[מלחמה]]{{הערה|1=משה (צ'יקו) תמיר, '''[[מלחמה ללא אות]]''', הוצאת [[מערכות|מערכות - משרד הביטחון]], [[2005]], עמוד 116, "ההחלטה המרכזית שקיבל [[אמנון ליפקין-שחק|הרמטכ"ל]] וששינתה הלכה למעשה את הנחת העבודה של הצבא כולו הייתה שההתמודדות בלבנון היא מלחמה ולא פעילות ביטחון שוטף".}}. השינוי בא לידי ביטוי בעיקר בהפניית משאבים ואמצעים – אימוני היחידות עסקו בהרחבה בתרחישי לחימה נגד [[גרילה]], והוקם בית ספר ללחימת גרילה ששאב השראה מ[[צבא בריטניה]] והידע שרכש מלחימתו ב[[צפון אירלנד]]. למרות השינוי התפיסתי ביחס ללחימה ברצועת הביטחון, הלוחמים שלחמו ברצועת הביטחון לא קיבלו את אות מלחמת לבנון הראשונה. בינואר 2012 הסכים שר הביטחון אהוד ברק לבדוק מחדש את נושא הענקת אות לחימה "ללוחמי רצועת הביטחון" בעקבות פנייה של הפורום "רצועת הביטחון מלחמה ללא שם"{{הערה|{{ynet|אחיה ראב"ד|אות מלחמה יוענק ללוחמים בלבנון: "צדק היסטורי"|4175157|13 בינואר 2012}}}}.

החל מסוף שנת 1995 גבר המתח בין [[חזבאללה]] ל[[צה"ל]] באזור הגבול הצפוני של מדינת [[ישראל]]. חזבאללה ירה פעם אחר פעם [[ארטילריה רקטית|קטיושות]] לעבר יישובים ישראלים ב[[גבולות מדינת ישראל#הגבול עם לבנון לאחר הקמת מדינת ישראל|גבול הצפון]], והפר בכך את הבנות "דין וחשבון" שנחתמו עם סיום [[מבצע דין וחשבון]] (1993).

על אף ביקורם של [[מזכיר המדינה]] ה[[ארצות הברית|אמריקאי]] וראש ממשלת [[צרפת]] באזור, וניסיונות ההרגעה שלהם, ירי הקטיושות נמשך. ב-9 באפריל [[1996]] נחת מטח קטיושות כבד על יישובי גבול הצפון. [[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]], [[שמעון פרס]], החליט כי ישראל לא תוכל להמשיך ולהבליג והורה לצה"ל לצאת ל'''[[מבצע ענבי זעם]]''' אשר מטרתו הייתה להפסיק את ירי הקטיושות ולהביא לשקט בגבול הצפוני של מדינת ישראל.
במהלך המבצע הותקפו מאות מטרות של חזבאללה הן על ידי [[חיל האוויר הישראלי|חיל האוויר]] והן על ידי [[חיל התותחנים]]. בנוסף הטיל [[חיל הים הישראלי|חיל הים]] [[הסגר (מלחמה)|מצור ימי]] על חופיה של לבנון. במהלך כל אותה התקופה המשיך חזבאללה לירות קטיושות לעבר שטח ישראל כאשר צה"ל מגיב בירי לכיוון עמדות הירי.
ב-18 באפריל ירתה סוללת [[תותח מתנייע M-109|תותחים]] אש לחילוץ לטובת כוח מיוחד שהיה בפעילות באזור [[כפר קאנא]] ונתקל ב[[מארב]]; בעת ירי אש לחילוץ, טווח הביטחון מוקטן ו[[פגז]] תועה נחת בתוך הכפר, ופגע בריכוז של פליטים ובכוח ה[[או"ם]] ששהה בסמוך. מההפגזה נהרגו 102 אזרחים, ו-100 נפצעו, מתוכם ארבעה חיילים מהאו"ם. באותו יום הותקפו גם מטרות אחרות באזור [[א-נבטיה]] שם נהרגו 11 אזרחים נוספים, בהם אישה ושבעת ילדיה. ישראל הביעה צער על הפגיעה בחפים מפשע, אך ההרג עורר בעולם תגובות נזעמות, והחל לחץ בין-לאומי להפסקת המבצע. בעקבות האירוע בקאנא, ראש הממשלה שמעון פרס אמר ב[[מסיבת עיתונאים]]: "אנו מאוד מצטערים אך איננו מתנצלים".

ב-25 באפריל התקבלה ב[[מועצת הביטחון של האו"ם]] החלטה שכללה גינוי מפורש לישראל, ודרישה להפסיק את הפעילות בדרום לבנון. ישראל המשיכה בפעילות יומיים נוספים, והמבצע הסתיים בחתימת הסכם הבנות חדש בין ישראל, [[סוריה]] ו[[לבנון]] ב-27 באפריל 1996 (הבנות [[מבצע ענבי זעם]]). ב-12 בספטמבר [[1997]] ביצעה [[יחידת אגוז]] את [[מבצע נוף פראי]] במסגרתה נהרג האדי נסראללה, בנו של מזכ"ל חזבאללה, [[חסן נסראללה]].

מחיר הדמים ההולך וגובר ששילם צה"ל לאורך השנים על השהות ברצועת הביטחון הוביל ללחץ ציבורי גובר לפינויה, כמו זה של ארגון "[[ארבע אמהות]]" שהוקם לאחר [[אסון המסוקים]]. אירועים אחרים שהגבירו את הלחץ הציבורי לפינוי היו: [[אסון השריפה בוואדי סלוקי]], [[אסון השייטת]] ונפילתו של מפקד [[יחידת הקישור ללבנון]], תא"ל [[ארז גרשטיין]], בפברואר [[1999]].
בישראל נוצר לחץ ציבורי לצמצם את מספר ההרוגים והפצועים בלבנון, שהוביל את צה"ל לנקוט משנה זהירות בפעולותיו.
ואכן, ה[[ממוצע]] השנתי של ההרוגים והפצועים בקרב חיילי צה"ל פחת, מ-26 הרוגים ו-88 פצועים בשנים [[1993]]–1997, ל-12 הרוגים ו-56 פצועים בשנת 1999, עקב אימוץ נוהלי התנהגות זהירים ומתגוננים יותר.

=== הנסיגה הישראלית מלבנון (2000) ===
בינואר [[2000]] [[התנקשות|התנקש]] [[חזבאללה]] במפקד מ[[צבא דרום לבנון]], [[אל"ם]] [[עקל האשם]], בביתו באזור רצועת הביטחון. עקל שימש כמפקד הגזרה המערבית בצד"ל והממונה על הביטחון בארגון. ב-5 במרץ 2000, ימים אחדים לפני שנקבר המשא ומתן במסלול הסורי באופן סופי, החליטה ממשלת ישראל בראשות [[אהוד ברק]] לסגת מדרום לבנון. החלטה זו הגבירה את הדאגה בקרב תושבי דרום לבנון, אזרחים ואנשי צבא כאחד. ב-6 במאי פָּקדה מפקדת החטיבה המזרחית בצה"ל על מחלקת החיילים והטנק היחיד שהיו בבסיס לסגת. הידיעה על נסיגת המחלקה והטנק התפשטה במהירות באזור, והתושבים, שסברו שהנסיגה הכוללת החלה, ירדו אל הרחובות כשנשקם בידיהם. לאחר שהסכימו בצה"ל לדחות את נסיגתו של הטנק נרגעו התושבים. ב-8 במאי כינס מפקד ה[[יק"ל]] ישיבה בהשתתפות מפקדי החטיבה המזרחית וגדוד 10 של צד"ל והוסכמו הנקודות הבאות: צה"ל לא ייסוג מ[[חאצביא]], אלא לאחר שייסוגו מריחן ל[[עישייה]], על מנת לאפשר לפלוגה של צד"ל, שאנשיה [[דרוזים]] וישבו ב[[מוצב ריחן]], לסגת דרומה. כמו כן הוסכם שלא ייסוגו מחאצביא לפני סיום שנת הלימודים בסוף חודש יוני. לאחר שהגדוד העשירי היה מוכן לסגת מריחן הציעו מפקדי צה"ל לדחות את הנסיגה עד ש[[אנטואן לאחד|גנרל לאחד]] יחזור מצרפת.

ב-15 במאי פונה [[מוצב טייבה]] בגזרה המרכזית והועבר לידי צד"ל לאחריותו של גדוד 70. ב-16 במאי פונה [[מוצב רותם]] (ראס אל-בידה) על שפת הים, בקצה הצפון מערבי של רצועת הביטחון, וגדוד 81 של צד"ל קיבל עליו את האחריות. במוצב זה הייתה תחנת מכ"ם של [[חיל הים]]. [[סטי"ל]]ים של חיל הים השתתפו באבטחת הפינוי. ב-18 במאי תקף חזבאללה את מוצב רותם אך נסוג לאחר שספג 47 הרוגים ועשרות פצועים. ב-20 במאי תקפו לוחמי ארגון [[אמל]] את מפקדת הגדוד באל-חרדון בגזרה המערבית, אך הם נסוגו לאחר שספגו כשמונה הרוגים. בקרב זה השתתף צה"ל בירי ארטילרי על מקום ההתקפה. לאחר כישלון ההתקפה על מוצבי גדוד 81 במערב רצועת הביטחון, שינה ארגון חזבאללה את האסטרטגיה שלו והחל להשתמש באזרחים ובאנשי חזבאללה המוסווים כאזרחים, על מנת לחדור למוצבי צד"ל. ב-22 במאי החלה שיירה גדולה של מכוניות אזרחיות להתקדם מ[[ע'נדוריה|אל-ע'נדוריה]] אל עבר [[נחל סלוקי]] ומשם נכנסה לעיירה [[קנטרה (מרג' עיון)|אל-קנטרה]]. באותו יום התקדמו קבוצות גדולות של אזרחים, בכללם נשים וילדים אל עבר מוצב [[טייבה (לבנון)|א-טייבה]] ומפקד הגדוד פקד על חיילי המוצב לסגת לכפר. באותו יום מפקד גדוד 90 יחד עם [[מפקד גדוד]] 70 הצליחו לכבוש מחדש את העיירה [[אל-עדייסה]] ללא כל התנגדות רצינית. ב-23 במאי החלו להתקדם אל עבר מוצבי גדוד 30 קבוצה של אזרחים שהשתייכו ברובם למפלגה הלאומית הסורית, למפלגה הקומוניסטית ולמפלגה הסוציאליסטית-פרוגרסיבית של [[וליד ג'ונבלאט|ג'ונבלאט]]. הלחץ של קבוצות אלו הביא לנסיגת חיילי צד"ל ממוצבי גדוד 30. ב-23 במאי בשעה 11 בבוקר פקד צה"ל על כל יחידות צד"ל לסגת אל הגבול הישראלי עד השעה שש בערב. רבים מחיילי צד"ל פנו צפונה כדי להסגיר את עצמם לשלטונות לבנון, ואילו אחרים פנו עם בני משפחותיהם אל מעברי הגבול בישראל.

ב-24 במאי בעקבות התמוטטות [[צד"ל]] וההתקדמות המהירה של חזבאללה, הודיע מזכיר הממשלה [[יצחק הרצוג]] כי [[ממשלת ישראל]] החליטה על הסגת כוחות [[צה"ל]] לקו הגבול הבין-לאומי{{הערה|{{וואלה||הממשלה אישרה: נסיגה מלבנון עד יולי|5550|5 במרץ 2000}}}}{{הערה|{{מעריב אונליין|יצחק הרצוג|החוב הלאומי: עלינו לפצות את מי שעמד לצידנו בחזית הצפונית|journalists/opinions/Article-768430|31 במאי 2020}}}}. הנסיגה החד-צדדית של ישראל הזניקה את הפופולריות של ארגון חזבאללה בלבנון.

נסיגת צה"ל מדרום לבנון נעשתה מתוקף [[הבטחת בחירות]] שנתן [[אהוד ברק]] לפני שנבחר לראשות הממשלה, שאם ייבחר לתפקיד יסיג את צה"ל מרצועת הביטחון בתוך שנה. ההחלטה לבצע את המהלך באורח חד-צדדי, ללא הסכם עם [[סוריה]] או [[לבנון]], הייתה פועל יוצא של כישלון [[ועידת שפרדסטאון|המשא ומתן לשלום]] שניהל ברק עם סוריה בחודשים שקדמו לנסיגה. מערכת הביטחון, שתמכה ברובה בהשגת הסדר מדיני עם הסורים ונסיגה מדרום לבנון בחסות הסדר מעין זה, התנגדה התנגדות חריפה ליציאה חד-צדדית של צה"ל, בלא ערובות או הבנות לגבי הריבון בדרום לבנון בעקבות נסיגה כזו. החשש הרווח היה, כי נסיגה ללא הסדר תוביל להשתלטות של חזבאללה על האזורים המפונים, ולביצוע פיגועים באופן יומיומי נגד היישובים הישראליים לאורך הגבול. ב[[אמ"ן]] היו מי שסברו כי מדובר במתכון ודאי להידרדרות שתוביל למלחמה עם סוריה. ישראל יכלה להשתמש בנסיגה כדי לקבל תמיכה בין-לאומית לשם השגת רגיעה באזור הצפון.

==תוצאות==
===נפגעים===
[[קובץ:Aaichiye to Rayhan military patrol.jpg|שמאל|ממוזער|350px|פתיחת ציר שיצא מ[[מוצב עישייה|מוצב עיישיה]] ל[[מוצב ריחן]] 1995]]
[[קובץ:Aaichiye IDF militay post view towards Shamis al urqub sounth lebanon 1997.jpg|שמאל|ממוזער|350px|העלייה לשמיס אל-ערקוב. מבט מ[[מוצב עיישייה]] 1997]]
[[קובץ:IDF bedouin memorial wall.jpg|שמאל|ממוזער|350px|אנדרטה לזכר הגשש האני פאעור הייב שנפל בלבנון ב-1995 המונצח על קיר הנופלים בשנות ה-80 וה-90 באתר הנצחה ללוחם הבדואי]]
בשנים [[1984]] עד [[1985]] היו כ-1,400 [[פיגוע]]ים נגד כוחות [[צה"ל]] ו[[צד"ל]] שבהם נהרגו 53 חיילי צה"ל ו-263 נפצעו, 11 חיילי צד"ל נהרגו ו-35 נפצעו, 9 אנשי המשמר האזרחי (משא"ז) הדרום לבנוני נהרגו ו-18 נפצעו.

בשנת 1985 היו באזור הביטחון כ-1,260 פיגועים נגד כוחות צה"ל וצד"ל בהם נהרגו 13 חיילי צה"ל, 69 נפצעו ו-2 נעדרו, 29 חיילי צד"ל נהרגו ו-89 נפצעו, 3 אנשי משא"ז הדרום לבנוני נהרגו ו-4 נפצעו. כמו כן נהרגו כ-22 סייענים [[לבנונים]].

בשנת [[1987]] היו באזור הביטחון כ-580 פיגועים נגד צה"ל וצד"ל. בפעילות המחבלים בשנה זו נהרגו 20 חיילי צה"ל ו-63 נפצעו, 39 חיילי צד"ל נהרגו ו-136 נפצעו.

בשנת [[1989]] אירעו כמה פיגועים, בהם היו לצה"ל 3 הרוגים ו-33 פצועים, ואילו לצד"ל היו 9 הרוגים ו-18 פצועים.

בשנת [[1991]] היו כ-185 פיגועים בהם נהרגו 9 חיילי צה"ל ונפצעו 19. לצד"ל היו 12 הרוגים ו-41 פצועים.

בשנת [[1993]] נהרגו 27 חיילי צה"ל ו-60 נפצעו.

בשנת [[1997]] נהרגו 39 חיילי צה"ל (בנוסף ל-73 חללי [[אסון המסוקים]]) ו-83 נפצעו{{הערה|1=
[http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=583500 על פי נתונים משנתון הממשלה של ישראל], כפי שהועלה באתר [[פרש (אתר אינטרנט)|פרש]].}}.

סך הכל בתקופה שבין יוני [[1985]] עד ספטמבר 1997 נהרגו כ-212 חיילי צה"ל ו-677 נפצעו. בנוסף נהרגו כ-358 חיילי צד"ל ו-1,210 נפצעו. מספר זה לא כולל את 73 חללי [[אסון המסוקים]].

בשנים [[1998]] עד [[1999]] נהרגו בלחימה ברצועת הביטחון, לפי [[דובר צה"ל]], 23 חיילי צה"ל ו-57 נפצעו.

בשנת [[2000]] (עד הנסיגה מרצועת הביטחון ב-24 במאי) נהרגו 9 חיילי צה"ל ו-14 נפצעו.

מספר הפצועים מקרב חיילי צה"ל לא כולל את מספר הלוחמים שאובחנו כסובלים מ[[הפרעת דחק פוסט-טראומטית]]{{הערה|1=ב 17 בספטמבר 1987 פורסמה כתבה במעריב - 60% מהחיילים שלקו בהלם קרב בלבנון "עדיין בגיהנום פרטי"}}. בתקופה זו אובחנו חיילים הסובלים מ"[[הלם קרב]]" כסובלים מ"[[תסמונת וייטנאם]]"{{הערה|1=כתבה מ[[מעריב]] מ-24 בינואר 1986, הועלתה באתר [http://www.fresh.co.il/vBulletin/t-584856-מה_היא__תסמונת_וייטנאם פרש].}}.
ממוצע הפיגועים כנגד כוחות צה"ל וצד"ל ברצועת הביטחון היה כ-60 פיגועים לחודש{{ביאור|תא"ל [[דני רוטשילד]], המפקד היוצא של יחידת הקישור ללבנון, אמר בריאיון{{הערה|ריאיון עם תא"ל [[דני רוטשילד]] בעיתון מעריב, 5 באוגוסט 1986}} שהצלחנו להפוך את הדרום לאטרקציה של לבנון ובכל חודש מצטרפות לשם מאות משפחות נוספות מביירות. כמו כן טען תא"ל רוטשילד שבכל ערב יש לפחות ניסיון פיגוע אחד נגד צד"ל, והממוצע החודשי הוא 60 פיגועים.}}.

בספירה לא רשמית שנערכה לרגל עשרים שנה לנסיגה, נמצאו 414 חיילי צה"ל שנהרגו בלבנון בין מרץ 1985 לנסיגה בשנת 2000. החל מתום מלחמת לבנון בספטמבר [[1982]] ל-2000 נהרגו בלבנון על פי ספירה זו 675 חיילים ואזרחים{{הערה|{{mako|שי לוי|בוגרי לבנון טוענים: 675 ישראלים נהרגו עד נסיגת צה"ל|73db727c7621271026|pzm-magazine|14 במאי 2020}}}}.

===לאחר הנסיגה ומלחמת לבנון השנייה===
{{הפניה לערך מורחב|ערכים=[[סכסוך ישראל–חזבאללה מהנסיגה מרצועת הביטחון עד מלחמת לבנון השנייה]], [[מלחמת לבנון השנייה]]}}
לאחר הנסיגה, שרר בגבול הצפון שקט יחסי, שהופר לעיתים בהתקפות בודדות של ארגון חזבאללה לאורך הגבול – במיוחד באזור [[הר דב]].

הרגיעה באה לסיומה באופן חד ב-12 ביולי [[2006]], עם [[חטיפת חיילי צה"ל בגבול לבנון (2006)|חטיפת שני חיילי צה"ל אלדד רגב ואהוד גולדווסר]] בידי [[חזבאללה]] והריגת חיילים נוספים. בתגובה לאירוע זה, פתחה ישראל בלחימה בחזבאללה בתוך שטח דרום לבנון, שהתפתחה ל[[מלחמת לבנון השנייה]]. במלחמה ספגו שני הצדדים אבדות קשות, כאשר הצד ה[[לבנון|לבנוני]] ספג למעלה מ-1,200 הרוגים, מתוכם כ-800 לוחמי חזבאללה וחמושים לבנונים והצד ה[[ישראל]]י 163 הרוגים – 119 [[חייל]]ים ו-44 אזרחים.

==אות מערכה==
[[קובץ:Security Zone in Lebanon Campaign Ribbon.svg|ממוזער|[[אות המערכה ברצועת הביטחון]] שחלוקתו החלה ב-2021]]
[[קובץ:Security Zone in Lebanon Campaign Ribon. VI.jpg|ממוזער|הרמטכ"ל [[אביב כוכבי]] עונד את אות המערכה על [[דגל צבא הגנה לישראל]] בטקס הענקת האות, יוני 2021]]
{{הפניה לערך מורחב|אות המערכה ברצועת הביטחון}}
ב-4 בנובמבר [[2020]] אימץ [[ראש המטה הכללי]] רא"ל [[אביב כוכבי]] את המלצת הוועדה שמינה, בראשות רא"ל בדימוס [[שאול מופז]], להכיר ב[[הלחימה בדרום לבנון (1985–2000)|לחימה]] ב[[דרום לבנון]] ו[[רצועת הביטחון]], כ[[מלחמה]] מ[[מלחמות ישראל]] ולהעניק למשתתפים בה [[אות מערכה (ישראל)|אות מערכה]]. ההחלטה על אות המערכה תועבר לאישור [[שר הביטחון]] ולאחר מכן לאישור [[ועדת השרים לענייני סמלים וטקסים]]{{הערה|{{מעריב אונליין|טל לב רם|הרמטכ״ל: נעניק אות לחימה לאלו ששירתו ברצועת הביטחון בלבנון|news/israel/Article-800133|4 בנובמבר 2020}}}}.

ב-1 במרץ [[2021]] החליטה [[ממשלת ישראל]] על חלוקת האות{{הערה|[https://www.gov.il/he/departments/publications/reports/govmes010321 הודעת מזכיר הממשלה בתום ישיבת הממשלה מיום 1 במרץ 2021 שהתקיימה באמצעות ועידה חזותית - ZOOM], באתר משרד ראש הממשלה}}, והענקתו בפועל לזכאים החלה בטקס רשמי ב[[מחנה גלילות]] ב-7 ביוני באותה שנה{{הערה|{{אתר צה"ל||החלה הענקת אות המערכה ללחימה ברצועת הביטחון בלבנון. צפו בטקס|103389|6 ביוני 2021}}}}. את האות צפויים לקבל חיילי [[צה"ל]] ואנשי [[צד"ל]].

== ראו גם ==
* [[רצועת הביטחון]]
* [[מלחמת לבנון הראשונה]]
* [[צבא דרום לבנון]]
* [[:קטגוריה:מלחמת לבנון הראשונה בתרבות הישראלית|ערכים על הלחימה בלבנון בתרבות הישראלית]]
* [[גירוש פעילי החמאס ללבנון]]
* [[סכסוך ישראל–חזבאללה מהנסיגה מרצועת הביטחון עד מלחמת לבנון השנייה]]

=== מוצבים ברצועת הביטחון (רשימה חלקית) ===
* [[מוצב דלעת]]
* [[מוצב ריחן]]
* [[בופור]]
* [[מוצב עיישייה]]
* [[מוצב רותם]]
* [[מוצב גלגלית]]
* [[מוצב טייבה]]
* [[מוצב כרכום]]
* [[מוצב ליבנה]]{{ביאור|לאחר הנסיגה פוצץ החלק הצפוני שהיה בתוך רצועת הביטחון.}}
* [[מוצב הרדוף]]
* [[מוצב כאוכבא]]
* [[מוצב שרייפה]]
* [[כלא אל-ח'יאם]]{{הערה|{{הארץ|עופר אדרת|כלא שהפעילה ישראל בלבנון|1.10691957|23 במרץ 2022}}}}

==לקריאה נוספת==
* {{אתר צה"ל||צה"ל ואזור הביטחון בשנים 1985–2000 – תפיסה, היערכות ופעילות|18096|16 בנובמבר 2021}}
* [[אהד לסלוי]], '''מביטחון שוטף ללחימה בגרילה''', [[מודן הוצאה לאור]], [[משרד הביטחון – ההוצאה לאור]], [[2021]].
* [[משה תמיר]], '''[[מלחמה ללא אות]]''', [[מערכות]], [[2005]].
* [[שמעון גולן]], '''מבירות לאזור הביטחון - קבלת ההחלטות בפיקוד העליון מהיציאה מבירות עד לנסיגה לאזור הביטחון (ספטמבר 1982 - מאי 1985)''', בן שמן: מודן, צה"ל - המחלקה להיסטוריה, 2019 {{ULI|024152871}}.
* [[גל הירש]], '''סיפור מלחמה סיפור אהבה''', [[הוצאת ידיעות אחרונות]], [[2009]].
* [[יוסי פלד]], '''איש צבא''' (כתבה: רונית ורדי), תל אביב: [[ספרית מעריב]], [[1993]].
* [[יורם יאיר]] (ייה), "'''[[אתי מלבנון]]'''", הוצאת [[מערכות]], [[1990]].
* יוסי ברגר, '''חופשת קיץ''', הוצאת רימונים 2010.
* אהוד ערן, '''תמצית געגוע - סיפורו של ארז גרשטיין והמלחמה בלבנון''', [[ידיעות ספרים]], [[2007]].
* [[עפר שלח]], '''גוף שני''' (רומן), [[כנרת זמורה-ביתן דביר|הוצאת זמורה ביתן]], [[1989]].
* [[עפר שלח]] ו[[יואב לימור]], '''[[שבויים בלבנון]], האמת על מלחמת לבנון השנייה''', [[ידיעות ספרים]], [[2007]].
* [[רון לשם]], '''אם יש גן עדן''' (רומן), [[כנרת זמורה-ביתן דביר|הוצאת זמורה ביתן]], [[2005]].
* [[עמוס הראל]] ו[[אבי יששכרוף]], '''[[קורי עכביש (ספר)|קורי עכביש]]''', הוצאת ידיעות אחרונות, [[2008]].
* [[שמואל זכאי]],[http://video.tau.ac.il/index.php?option=com_k2&view=item&id=85:ערב-עיון-בנושא-עשר-שנים-לנסיגה-מלבנון-פער-בתמונת-המצב-בין-לוחמים-למקבלי-החלטות-תאל-מיל-שמואל-זכאי-28/6/10&Itemid=56&lang=he פער בתמונת המצב בין לוחמים למקבלי החלטות] {{קישור שבור|date=יולי 2020 |bot=InternetArchiveBot |fix-attempted=yes }}
* אורלי אזולי יכין, "רבין, לא נירתע מהפעלת כוח כדי להחזיר את השקט לצפון", [[ידיעות אחרונות]] 13/11/1992 עמוד 3.
* [[ראובן ארליך]], '''"הסדר הסורי" בלבנון: הפיכת לבנון למדינת לחסות סורית בתקופת אסד האב והתרופפות השליטה הסורית בתקופת בשאר הבן 1975-2005'''.
* [[אנטואן לאחד]], "'''בעין הסערה, חמישים שנה בשירות מולדתי לבנון'''", [[ידיעות ספרים]], [[2004]].
* [[עמוס גלבוע]], '''"דמדומי בוקר" - הסיפור האמיתי על היציאה מלבנון''', הוצאת [[המרכז למורשת המודיעין]], [[2015]]
* {{צ-ספר|מחבר=חיים הר-זהב|שם=[[לבנון: המלחמה האבודה]]|מקום הוצאה=תל אביב|מו"ל=הוצאה עצמית|שנת הוצאה=[[2019]]|ISBN=9789655990331}}
{{ltr|1=
* Amal saad-Ghorayeb, '''Hizbullah :Politics and Religion''' (London Pluto Press 2002), p. 137
* The International Institute For Strategic Studies, The Military Balance
*Naim Qassem (Trans. From Arabic: Dalia Khalil), Hizbulla. The Story from Within
* Stuart A, Choen, "The Israeli Defence Force: Continuity and Change".

}}

==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה}}
* [https://20yearsafter.maps.arcgis.com/apps/MapJournal/index.html?appid=4988f9e924994d02aec0710a537751c8&locale=he מפת רצועת הביטחון בתלת־ממד]
* {{אתר צה"ל||המערכה ברצועת הביטחון|83326}}
* {{צ-מאמר|מחבר=[[גיורא איילנד]]|שם=סוף מעשה במחשבה תחילה - על נסיגת צה"ל מלבנון בשנת 2000|כתב עת=צבא ואסטרטגיה|כרך=כרך 3, גיליון 3|עמ=63–67|מו"ל=[[המכון למחקרי ביטחון לאומי]]|שנת הוצאה=דצמבר 2011|קישור=https://www.inss.org.il/he/wp-content/uploads/sites/2/2017/02/FILE1325967349.pdf|url-status=alive|access-date=01-09-2022|archive-url=https://web.archive.org/web/20220901064502/https://www.inss.org.il/he/wp-content/uploads/sites/2/2017/02/FILE1325967349.pdf|archive-date=01-09-2022}}
* {{יוטיוב|wwtEwyN6pwU|שם=רצועת הביטחון|ערוץ=Oren (אורן פטוקה)|סוג=ראיון|אורך=7:45|תאריך=3 ביוני 2012}}
* {{ynet|אחיה ראב"ד|אות מלחמה יוענק ללוחמים בלבנון: "צדק היסטורי"|4175157|13 בינואר 2012}}
* {{mako|לירון שמם|הלוחמים של לבנון: "לא רוצים שקל, רק הערכה"|4abeb6ade05bc31006|pzm-magazine|10 בפברואר 2013}}

==ביאורים==
{{ביאורים}}

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים|יישור=ימין}}

{{מלחמות ישראל}}
{{הסכסוך האיראני-ישראלי}}
{{ישראל-לבנון}}

[[קטגוריה:המערכה ברצועת הביטחון|*]]
[[קטגוריה:רצועת הביטחון|*]]
[[קטגוריה:סכסוך ישראל–חזבאללה]]
[[קטגוריה:לבנון: היסטוריה]]
[[קטגוריה:יחסי ישראל–לבנון]]
[[קטגוריה:מלחמות ישראל|לבנון]]