הצגת המקור של הדף "אלכסיי יגורוב"

{{אמן}}
'''אלכסיי יגורוב''' (ב[[רוסית]]: '''Алексей Егоров''';{{כ}} [[1776]] – [[22 בספטמבר]] [[1851]]) היה צייר רוסי, שרטט ופרופסור לציור היסטורי.

== ביוגרפיה ==
הוא נלקח בשבי על ידי [[קוזאקים|קוזקים]] בילדותו ולאחר מכן התגורר בבית היתומים ב[[מוסקבה]]. מעט ידוע על מוצאו, אם כי, בהתבסס על כמה מזיכרונותיו המוקדמים, האמינו שהוא ממוצא [[קלמיקיה|קלמיקי]].<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.artonline.ru/encyclopedia/220|כותרת= Работы на сервере|אתר=www.artonline.ru|תאריך_וידוא=2022-02-18}}</ref>

בשנת [[1782]], הוא נרשם ל[[אקדמיה הקיסרית לאמנויות]], שם למד אצל [[איוואן אקימוב]] ו[[גריגורי אוגריומוב]].<ref name=":0">{{קישור כללי|כתובת=http://www.rusartnet.com/biographies/russian-artists/19th-century/early-19th-century/empire/alexei-yegorov|הכותב=Kenneth|כותרת=Alexei Yegorov|אתר=www.rusartnet.com|שפה=en-gb|תאריך_וידוא=2022-02-18}}</ref> הוא סיים את לימודיו ב-[[1797]] והיה לאקדמאי ב-1803, ונשלח לעבוד ב[[רומא]] ונכנס לתחום השפעתו של וינצ'נזו קמוצ'יני, אשר שיבח את פשטות העיצוב והצבע שלו.<ref>''Знаменитые россияне 18-19 веков. Биография и портреты'' (Famous Russians of the 18th and 19th Centuries. Biographies and Portraits) — Saint Petersburg, Лениздат, (1996), pg.764.</ref> בהיותו גדול גוף יותר מהאיטלקי הממוצע, הוא זכה לכינוי "הדוב הרוסי". משערים שהאפיפיור [[פיוס השביעי]] ביקש ממנו להישאר כצייר חצר, אך הוא סירב להצעה בנימוס.

ב-[[1807]] הוא חזר ל[[סנקט פטרבורג|סנט פטרסבורג]] והפך לעוזר פרופסור באקדמיה. הוא גם נתן שיעורי ציור פרטיים ל[[אליזבת אלכסייבנה]] ו[[אלכסנדר הראשון, קיסר רוסיה|אלכסנדר הראשון]], שהעניקו לו כינוי, "הנודע", לאחר שהשלים [[פרסקו]] עם למעלה ממאה דמויות ("שגשוג עולמי") ב[[צארסקויה סלו]] במשך 28 יום. כאדם בעל אמונה דתית עמוקה, הוא תמיד ראה בציוריו הדתיים את יצירתו החשובה ביותר, אם כי הוא הפיק דיוקנאות של אנשים רבים באצולה לצורך פרנסה ומעמד. אביה של אשתו היה הפסל [[איוואן מרטוס|איוון מרטוס]].<ref name=":0" />

כמורה, הוא ניסה להיות חבר וגם חונך באותה העת, ולעיתים רחוקות דיבר בצורה עניינית וקצרה, בדרך כלל עם מורים מאותה תקופה. כאבא, הוא סירב להעניק לבנותיו חינוך והיה ביקורתי מאוד כלפי המחזרים שלהן, וגירש אחד מהם מהבית כשחשד שהוא שייך ל[[הבונים החופשיים|בונים החופשיים]], פשוט בגלל הדרך שבה הוא השתמש בסכין והמזלג שלו.<ref>Maria Kamenskaya, Воспоминания (Memories): Художественная литература, (1991)</ref>

בשנת [[1840]], הוא הודח על ידי הצאר [[ניקולאי הראשון, קיסר רוסיה|ניקולאי הראשון]], שלא היה מרוצה מהתמונה של ה[[השילוש הקדוש|שילוש הקדוש]] שצייר עבור קתדרלת קתרין. עם זאת, הוא קיבל 1,000 רובל בשנה כפנסיה. למרות הניתוק מהאקדמיה, תלמידיו לשעבר עדיין הגיעו אליו כדי לקבל הדרכה, להביע את דעותיו על יצירותיהם החדשות ולהביא את תלמידיהם לייעוץ. כתוצאה מכך, הוא הצליח להישאר עסוק עד סוף חייו. עם זאת, הוא נעשה קמצן, חשדן ומוזר בדרך כלל.

הוא היה אביו של האמן [[אבדוקים אלכסייביץ' אגורוב]].<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://archive.today/20210508095604/https://www.britishmuseum.org/collection/term/BIOG26256|כותרת=Evdokim Alekseevich Egorov {{!}} British Museum|אתר=archive.ph|תאריך=2021-05-08|תאריך_וידוא=2022-02-18}}</ref> [[פיודור סולנצב]] היה בין תלמידיו.

== גלריה ==
<gallery mode="packed" heights="190">
File:18307024 Golicuyna.jpg

File:Martos Vera and Sofia Varnek.jpg

File:NymphsAlexey Egorov.jpg

File:Mary MagdaleneEgorov.jpg

File:Paris Helen Alexey Egorov.jpg
</gallery>
== קישורים חיצוניים ==
{{ויקישיתוף בשורה}}

== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים|יישור=שמאל}}

{{בקרת זהויות}}

{{מיון רגיל:יגורוב,אלכסיי}}

[[קטגוריה:ציירים רוסים]]
[[קטגוריה:רוסים שנולדו ב-1776]]
[[קטגוריה:נפטרים ב-1851]]