הצגת המקור של הדף "שמואל שרגא פייגנזון"

[[קובץ:Feigenzon SSFN.jpg|ממוזער|שמאל|שמואל שרגא פייגנזון{{תמונה להחלפה}}]]
'''שמואל שרגא פייבוש פייגנזוֹן''' (בכתב [[יידי]]: '''פייגענזָאהן'''; ערב [[ראש חודש]] [[אדר]] [[תקצ"ח]], פברואר [[1836]],{{הערה|שנת לידתו המדויקת שנויה במחלוקת וייתכן שנולד שנתיים מוקדם יותר; ראו על כך במכתבו של [[גצל קרסל]], בכתב העת '''הספר''' ג', ד–ה–ו–ז (ניסן תשט"ו - תמוז תשט"ז), עמ' 50–51 (ראו שם גם תמונתו של פייגנזון).}} [[אוקמרגה|וילקומיר]] – [[כ"ו באדר ב']] [[תרצ"ב]], [[3 באפריל]] [[1932]], [[וילנה]]), הידוע ב[[שם עט|כינויו הספרותי]] '''"שפ"ן הסופר"''',{{הערה|שמו הספרותי, '''שפן הסופר''', נגזר מ[[ראשי תיבות|ראשי התיבות]] של שמו ושם משפחתו ('''ש'''מואל שרגא '''פ'''ייג'''נ'''זון), בשילוב עם עיסוקו המקצועי, והוא מתכתב עם הדמות ה[[תנ"ך|תנ"כית]] שָׁפָן בֶּן-אֲצַלְיָהוּ בֶן-מְשֻׁלָּם הידוע בשם [[שפן הסופר|שָׁפָן הַסֹּפֵר]].}} היה [[מו"ל]] ו[[ביבליוגרף]] [[יהודי]], מנהלו במשך שנים רבות של [[דפוס ראם|דפוס ראָם]] (נהגה "רוֹם"), המוכר יותר בשם "דפוס והוצאת האלמנה והאחים ראָם" ב[[וילנה|ווילנה]].

==קורות חיים==
שמואל שרגא פייבוש{{הערה|{{ליטערארישע בלעטער||פון וואָך צו וואָך {{!}} ליטעראטור און קולטור|1932/04/08|01500|טור 1}}.}} בן שלום פייגנזון נולד ב[[וילקומיר|ווילקומיר]], [[האימפריה הרוסית|רוסיה]] ([[יהדות ליטא|ליטא]]). כבר מגיל צעיר התמחה בתחום ה[[דפוס]], ובהיותו בן 24 פיקח על הדפסת [[תלמוד|ש"ס]] ו[[משניות]] בדפוס [[שטטין|שטֶטין]] שב[[פרוסיה]] ([[תרכ"ב]]–[[תרכ"ד]], [[1862]]–[[1864]]).

באמצע שנות השישים של המאה הוא עסק במכירת ספרים בווילנה, ובשנת [[1867]] ([[תרכ"ז]])<ref>המליץ, ד אדר תרכ"ה; המגיד, כ"ז סיון תרכ"ה</ref> התמנה למנהל התוכן של [[דפוס ראם|דפוס האלמנה והאחים ראָם]] של דבורה ראם (הרכבי) וגיסיה, ומאז היה אחראי על תחום זה במשך כ-55 שנה, למעט הפסקה קצרה בשנת [[1888]]. בשנת [[1871]] ([[תרל"א]]), במהלך ההכנות להדפסת ה"[[שולחן ערוך]]" בדפוס ראם, שיחד פייגנזון, לפי עדותו, את המומר [[יאקוב בראפמן|יעקב ברופמן]], ששימש כ[[צנזורה על ספרים עבריים|צנזור]] מטעם הממשלה, וקיבל את הסכמתו להדפיס גם את הסעיף העשירי בסימן שפ"ח שב[[חושן משפט]], אותו הדפיסו דפוסים קדומים, מפאת ההלכה ה"אסורה" הנקבעת בו: {{ציטוטון|מותר להרוג ה[[מוסר (הלכה)|מוסר]] אפילו בזמן הזה}}. תוך שהוא מסתפק בהערתו של שפ"ן הסופר בשולי העמוד בה הוא מבהיר שדין זה היה תקף רק בזמן מחבר השולחן הערוך, ולא בזמן הדפסת החיבור בווילנה. אך מחליפו של ברופמן סירב להסדר זה, בזמן הדפסת המהדורה השנייה של השולחן הערוך בדפוס ראם בשנת [[1875]], ודרש לשנות את הניסוח בגוף הספר: {{ציטוטון|'''היה''' מותר להרוג המוסר}}.{{הערה|'''לתולדות דפוס ראם'''. הביא לדפוס: חיים בר-דיין, בתוך: '''יהדות ליטא''', כרך א: '''יהודי ליטא מהמאה הט"ו עד 1918''', תל אביב: [[עם הספר (הוצאת ספרים)|עם הספר]], תש"ך 1959.}}

פייגנזון ריכז את המאמצים שהושקעו בעריכה ובהכנה לדפוס של מהדורת [[התלמוד הבבלי]], הידועה בכינוייה "[[ש"ס וילנא]]", המשמשת בסיס לכל הדפסות התלמוד הבבלי שאחריה. והאחראי להדפסתה בין השנים [[תר"ם]]–[[תרמ"ו]] ([[1880]]–[[1886]]). מאמציו במיזם אדירים זה, מתוארים ב"אחרית דבר" [שנכתב על ידו] המובאת בסוף עשרים הכרכים של התלמוד.

הוא גם היה אחראי למהדורת [[התלמוד הירושלמי]] של דפוס ראם, "דפוס וילנא", ואף חיבר לו פירוש: "רוח זקנים" – ליקוט מתוך ספרי הפרשנות "יפה עיניים" ו"[[יהושע יצחק שפירא#חיבוריו|נועם ירושלמי]]". נודעת חשיבות ל[[הקדמה|הקדמתו]] לתלמוד הירושלמי, הנקראת "שערי חומת ירושלים". כמו כן, עמד, לטענתו, מאחורי שאר הפקות הדפוס הווילנאי, בהן בעיקר מהדורות של ספרי יסוד יהודיים רבים, שנחשבו בשעתן למהדורות מופת. המחקר בשנם האחרונות מעלה שמעורבותו בתחום הניהול של דפוס ראם הייתה שולית.

בזמן [[מלחמת העולם הראשונה]], תחת הכיבוש ה[[הקיסרות הגרמנית|גרמני]], לא ניתן היה להמשיך במלאכת ההדפסה, אך פייגנזון ועמו קומץ פועלי דפוס, המשיכו להכין לדפוס ספרים חדשים, ומיד כשהתאפשר הדבר, המשיכו בהדפסה. לאחר המלחמה טיפל פייגנזון במכירת בית הדפוס וההוצאה לאור מידי אלמנת ה[[ברון]] [[דוד גינצבורג (ברון)|דוד גינצבורג]], בעלי ההוצאה לאור מאז פטירת האלמנה דבורה ראם, לידי חיים כהן ובנו בנדט כהן (מת ב-1953; בהמשך היה בעליה של הוצאת "ילקוט", שהתמזגה לאחר מותו עם הוצאת [[עם עובד]]). ב-[[1922]] פרש פייגנזון מעבודתו, והוא בן 85.

בזקנותו החל בעריכת חיבורו "עלבונה של תורה", שבו הוא מצביע על שגיאות, כמו גם טעויות מכוונות, שהשתרבבו ל[[ספרות תורנית|ספרות הדתית]] בידי אנשי [[צנזורה]] ו[[דפוס|מדפיסים]] [[נוצרים]]. 

פייגנזון זכה לזיקנה מופלגת ונפטר בשנת 1932 (תרצ"ב). נקבר בבית הקברות היהודי בווילנה.

==כתביו==
* {{HebrewBooks||'''עלבונה של תורה'''|45081|ברלין: דפוס צ"ה איטצקובסקי, תרפ"ט 1929|ללא}}.
* "לתולדות דפוס ראם"; הביא לדפוס: חיים בר-דיין, בתוך: '''יהדות ליטא''', כרך א: '''יהודי ליטא מהמאה הט"ו עד 1918''', תל אביב: [[עם הספר (הוצאת ספרים)|עם הספר]], תש"ך 1959, עמ' 268–296. ({{ספרי יזכור||ליטא|2866}}, תמונה 290 ואילך) (נדפס במקור בכתב העת '''הספר''' א,א (אייר תשי"ד).)

==לקריאה נוספת==
* [[משה צינוביץ]], '''אישים וקהילות''', תל אביב, תש"ן (1990). עמ' 211–212.
* מרדכי זלקין, "הרוח החיה באופני ההדפסה": דבורה ראם כסוכנת תרבות, דרך ספר, שי לזאב גריס, ירושלים תשפ"א

==קישורים חיצוניים==
* {{דרו|ב|39|ה"ר שמואל שרגא פייגענזאהן|עמוד=37}}
* {{ליטערארישע בלעטער|זלמן רייזען|90-יאָריקער יוביליי פון א תלמיד-חכם|19271118|7}}<!-- נכתב: סוף יבוא; לא ברור מתי או אם נדפס המשך --> {{יידיש}}
* {{הצופה|מ. צינוביץ|"אחרונים" בירושלים דליטא {{!}} הרב פייגנזון מנהלו של דפוס "ראָם"|1945/07/20|00403}}
* חיים בר-דיין, מבוא למאמר "לתולדות דפוס ראם", בתוך: '''יהדות ליטא''', כרך א: '''יהודי ליטא מהמאה הט"ו עד 1918''', תל אביב: [[עם הספר (הוצאת ספרים)|עם הספר]], תש"ך 1959, עמ' 268 ({{ספרי יזכור||ליטא|2866}}, תמונה 290)
* [[זאב גריס]], {{אנצ ייווא|Romm_Family|על שמואל שרגא פייגנזון, בערך על משפחת ראם}}
* שלמה אילן, '''[https://primo.bgu.ac.il/discovery/delivery/972BGU_INST:972BGU/12303509770004361?lang=he "צהר תעשה לתבה": 'אוצר התפילות' ויוצריו כצוהר לפרשנות סידור התפילה]''', עבודה לקבלת תואר דוקטור, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 2024, עמ' 19–72

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים|יישור=ימין}}

{{מיון רגיל:פייגנזון, שמואל שרגא}}

{{בקרת זהויות}}

[[קטגוריה:נפטרים ב-1932]]
[[קטגוריה:ילידי 1838]]
[[קטגוריה:מו"לים יהודים ליטאים]]
[[קטגוריה:וילנה: אישים]]
[[קטגוריה:פרשני התלמוד הירושלמי]]
[[קטגוריה:דפוס עברי]]
[[קטגוריה:משכילי וילנה]]