הצגת המקור של הדף "סון יאט-סן"

{{שם בסדר המזרחי|[[סון (פירושונים)|סון]]|יאט-סן|שפה=סיני}}{{מנהיג
| תמונה = Sunyatsen1.jpg
| מקום לידה = {{דגל|שושלת צ'ינג (1862–1889)}} [[צוויחנג]] {{אנ|Cuiheng}}, [[שושלת צ'ינג|אימפריית צ'ינג הגדולה]]
| מקום פטירה = {{דגל|הרפובליקה הסינית (1912–1928)}} [[בייג'ינג]], [[הרפובליקה הסינית (1912–1949)|הרפובליקה הסינית]]
| מקום קבורה = {{דגל|הרפובליקה העממית של סין}} [[מאזוליאום סון יאט-סן]] {{אנ|Sun Yat-sen Mausoleum}}, [[נאנג'ינג]]
| תפקיד1 = {{תפקידים מוויקינתונים}}
| בת זוג = [[לו מוזן]] (1885–1915){{ש}}[[קאורו אוטסוקי]] (1903–1906){{ש}}[[סונג צ'ינג-לינג]] (1915–1925)
}}
'''סוּן יַאט-סֶן''' (ב[[כתב סיני|סינית]]: '''孫逸仙''',{{כ}} '''孫中山''' או '''孫文'''; {{תאריך משולב}}) היה [[מהפכן]], מנהיג ו[[פוליטיקאי]] [[סין (אזור)|סיני]] אשר השפיע השפעה מכרעת על סילוקה של [[שושלת צ'ינג]] הקיסרית מהשלטון ועל הקמתה של [[הרפובליקה הסינית (1912–1949)|הרפובליקה הסינית]]. כמייסד ה[[קוומינטנג]], סון היה [[נשיא הרפובליקה הסינית|נשיא]]ה הזמני הראשון של הרפובליקה ושימש כמנהיגה בפועל מ-[[1923]] ועד [[1925]]. תורתו הפוליטית המהפכנית זכתה לכינוי "[[שלושת העקרונות של העם]]" והיא מהווה את היסודות הרעיוניים של הרפובליקה הסינית ([[טאיוואן]]).

סון – שאהוד באופן יוצא דופן על ידי כלל הסינים, ונקרא בטאיוואן "[[אבי האומה]]" – חווה בחייו מאבקים קשים ואף הוגלה לא פעם מארצו, כדי להגשים את חזונותיו המהפכניים ולהקים בעזרתם את הרפובליקה.

סון היה [[רופא]] בהכשרתו. בסין ובעולם היה מוכר כ'''ד"ר סון יאט-סן'''. הסינים קראו לו גם "סון ווֶן" – "סון הידען".

==ביוגרפיה==
===ילדותו ולימודיו. פעילותו בתחום הרפואה===
סון יאט סן{{הערה|שמו המקורי היה סוּן טאי-צ'יאונג שמשמעותו "עבד האלוהים". הוא שינה אותו ב-1892 לסון יאט סן שמשמעותו "מי שרוחו חופשית"}} נולד למשפחת איכרים סינית עניה בכפר צווֵי-חֶנְג (נכתב גם כצ'ויהאנג), כיום במחוז [[גואנגדונג]] הדרומי. לאחר מספר שנות לימוד בבית הספר המקומי, בגיל 13, עבר סון לגור עם אחיו הגדול, אה-מיי, שהיגר זה מכבר ל[[הונולולו]] שב[[הוואי]], והתפרנס מעבודות כפיים שונות וממסחר. את לימודיו השלים סון בתיכון בהוואי. בהתחלה חשב לבחור בקריירה של כמורה ולהיות מיסיונר נוצרי. אך בסופו של דבר בחר ברפואה ונסע ללמוד בבית הספר לרפואה נאנהואה המסונף לבית החולים הפרסביטריאני האמריקאי בו-ז'י בעיר [[גואנגג'ואו]] ואחר כך בין השנים [[1887]]–[[1892]] במכללה הבריטית ל[[רפואה]] שהקים ד"ר ג'יימס קנטלי ב[[הונג קונג]]. שם קיבל תואר דוקטור לרפואה בשנת [[1892]]. הוא סיים במקום השני בין עשרים בוגרים. בעת לימודיו עסק גם בפעילות פוליטית מהפכנית. ה[[דיפלומה]] הייתה מוכרת רק בסין, לא בהונג קונג ובמקאו, אך עם זאת, בשנת [[1892]] הוזמן סון יאט-סן כדי לארגן בהתנדבות את המחלקה ל"רפואה מערבית" בבית החולים קיאנג וו ב[[מקאו]]. הוא היה לרופא הסיני הראשון שעסק ב"רפואה מערבית" במושבה פורטוגזית זו. בהמשך פתח שם קליניקה לרפואה "מעורבת" – מסורתית סינית ומערבית ברחוב Rua das Estalagens וזכה להערכה רבה על מקצועיותו ברפואה כללית ובכירורגיה.
אולם לבסוף עזב אחרי זמן קצר סון יאט-סן את העיסוק ברפואה והתמסר לפעילות הפוליטית שהייתה אהובה עליו ביותר.

===פעילותו הפוליטית===
בשנותיו בהוואי חונך סון בידי [[מיסיון|מיסיונרים]] אמריקאים, דבר שהביאו לפיתוח עניין מעמיק בשיטות הכלכלה האמריקאיות. סון הפך לראש ארגון שהקדיש את פעילותו לעקרונות השוק החופשי שם נתוודע לרעיונותיהם של [[אלכסנדר המילטון]] ו[[אברהם לינקולן]]. לדבריו של סון, הנוסחה של לינקולן: "ממשל של העם, על ידי העם ולמען העם" הייתה ההשראה ל'''שלושת העקרונות של העם'''. בשלב מאוחר יותר של חייו הוא איגד את רעיונותיו לשני ספרים משפיעים ביותר: הראשון, '''בעייתה העליונה של סין''' (1917) איבחן מספר מהבעיות של ה[[קולוניאליזם]]. בספרו הזהיר סון: "...הבריטים מתייחסים לאומתנו כמו שאיכר המגדל תולעי משי מתייחס לתולעיו; כל עוד הן מייצרות משי, הן יקבלו יחס הולם; כאשר מפסיקות הן, יאכיל בהן את הדגים." ספרו השני '''התפתחותה הבינלאומית של סין''' (1921) הציג הצעות מפורטות לפיתוח התשתית המדינית בסין, ותקף את האידאולוגיה של "ההמתנה הפסיבית בצד הדרך" שננקטה במדינה, כמו גם את האידאולוגיה ה[[מרקסיזם|מרקסיסטית]].

הערצתו של סון לרעיונותיו המהפכניים הובילה אותו לחוסר שביעות רצון מתפקוד הממשל הקיסרי בסין תחת שלטונה של [[שושלת צ'ינג]] והוא החל את הקריירה הפוליטית שלו בניסיונות לארגן קבוצות מהפכניות של גולים סיניים בהונג קונג. ב[[נובמבר]] [[1894]] הוא ייסד את '''החוג להתחדשות סין''' כדי לחשוף בפומבי את מטרתו לדאוג לרווחת המדינה הסינית ולהכנת השטח לפעולות מהפכניות עתידיות.

באוקטובר [[1895]] הוביל ניסיון הפיכה כושל במחוז קנטון שבעקבותיו ברח מסין (תחילה ל[[הונג קונג]] ומשם ל[[יפן]]) ושהה בגלות במשך כ-16 שנים בהן נדד ב[[אירופה]], בארצות הברית, ב[[קנדה]] וב[[האימפריה היפנית|אימפריה היפנית]]{{הערה|בתקופת שהותו ב[[לונדון]], ב-[[1896]] נחטף על ידי אנשי הצירות הסינית במטרה להחזירו לסין להוצאה להורג. הוא שוחרר אחרי שבועיים לאחר שהצליח להבריח פתק ממקום כלאו לחברו ד"ר ג'יימס קנטלי}}. במהלך שנים אלו גייס סון כספים להקמת מפלגה מהפכנית. ביפן, שם הוא נודע כנאקאיאמה ('''חוטב העצים מההרים התיכונים''') הוא הצטרף לקבוצות סיניות מרדניות, הפך למנהיגן ואיחד אותן תחתיו לארגון ה[[טונג-מן-חווי|טונְג-מֵן-חְווֵי]]. בעקבות פעילותו זו הוא גורש מיפן לארצות הברית.

===נשיא ראשון של הרפובליקה הסינית===
ב-[[10 באוקטובר]] [[1911]] החלה בסין [[התקוממות ווצ'אנג]], התקוממות בה לא הייתה לסון מעורבות ישירה, ואשר החלה תהליך שהביא לקיצו של השלטון בן אלפי השנים של שושלות הקיסרים הסיניות. כאשר שמע סון מהתקשורת האמריקאית על המרידה המוצלחת בשושלת צ'ינג השלטת, הוא חזר מיד לסין.

ב-[[29 בדצמבר]], בעיר נאנקינג ([[נאנג'ינג]]), התכנסה אספה של נציגי המחוזות שהכריזו על התנתקותם ממרות השלטון הקיסרי, ובחרו בסון כנשיא הזמני של הרפובליקה הסינית שאך הוקמה. התאריך הרשמי שנקבע לייסוד הרפובליקה – [[1 בינואר]].

ההיסטוריה הרשמית של ה[[קוומינטנג]], מוקירה את סון כנשיאה הראשון של הרפובליקה, אך היסטוריונים רבים מפקפקים בחשיבות ההיסטורית של תפקידו האמיתי של סון בייסודה, מאחר שהוא לא היה מעורב בהתקוממות בווצ'אנג והיה למעשה מחוץ למדינה כאשר היא התרחשה. לדברי ההיסטוריונים הללו, סון הוכרז כנשיא הזמני של הרפובליקה רק משום שמייסדיה כיבדו אותו ומשום שהוא היה מועמד "אפור" ומקובל על כלל מקבלי ההחלטות ולא מפאת תפקידו בהקמת הרפובליקה.

לאחר השבעתו לנשיאות שלח סון יאט סן מסר לכל המחוזות וקרא להם לשלוח נציגים מטעמם שיקימו את הוועדה הלאומית של [[הרפובליקה הסינית (1912–1949)|הרפובליקה הסינית]]. לאחר הרכבת הוועדה נקבע החוק הזמני במדינה וכן נקבעו הקווים המנחים לניהול המדינה החדשה.

אולם, הממשלה הזמנית שהקים סון הייתה חסרת כל כוח. המחוזות הדרומיים בסין אמנם הכריזו על עצמאותם והתנתקותם משלטונה של שושלת צ'ינג, אך המחוזות הצפוניים לא הצטרפו אליהם ונשארו נאמנים לקיסר. יתר על כן, לרפובליקה הזמנית לא היה צבא משלה, ושליטתה על הגורמים המורדים ב"צבא החדש" (ראה: [[התקוממות ווצ'אנג]]) הייתה מוגבלת, כמו כן, כוחות צבא רבים לא ביטלו עדיין את נאמנותם לקיסר.

===בגלות בעת שלטונו של יואן שה-קאי===
עקב מצבה הצבאי הרעוע, חיפשה הרפובליקה את תמיכתו של [[יואן שה-קאי|יואן שְה-קאי]], [[מצביא]] הצבא של [[צפון סין]] ('''צבא בֵיי-יאנג'''). לאחר שהובטחה לו נשיאות הרפובליקה בתמורה לתמיכתו, הצטרף יואן לכוחות המהפכנים וכפה את ויתורו על הכתר של הקיסר הצעיר [[פויי]].

אולם תפיסתו הדיקטטורית של יואן צימחה לה מתנגדים רבים. בשנת [[1913]] הוביל סון ניסיון מרידה כושל כנגד יואן, שלאחריה הוא מצא מחסה ביפן, שם ארגן מחדש את הקוומינטנג.

בגלותו זו ביפן, נשא סון את אשתו השנייה '''[[סונג צ'ינג-לינג|סוּנג צ'ינג-לינג]]''' מבלי שהתגרש מאשתו הראשונה ואם שלושת ילדיו '''לו מוג'ן'''.

===ראש ממשלה בגוואנגג'ו. מאבקו לאחדותה של סין===
סון חזר לסין בשנת 1917 ובשנת 1921 הוא נבחר לנשיאות המשטר הלאומני בפרובינציית גוואנגג'ו שהכריזה על עצמאותה. ב-1923 נשא סון נאום ובו העביר לנתיניו את "שלושת העקרונות של העם" כיסודות לכינון המדינה ואת החוקה המבוססת על 5 זרועות שלטוניות שמהוות את הקווים המנחים למיסוד המערכת הפוליטית והבירוקרטית.

בהבינו שלהכנעת [[בייג'ינג]] הבירה דרוש לרפובליקה כוח צבאי, הקים סון אקדמיה צבאית כאשר בראשה עומד [[צ'יאנג קאי שק]] ובתמיכתם של מנהיגי המהפכה כמדריכים פוליטיים.

בתחילת שנות ה-20 של [[המאה ה-20]] זכה סון לתמיכת ה[[קומינטרן]] לאחר שהכריז שהקוומינטנג היא מפלגה [[לנין|לניניסטית]]-[[סוציאליזם|סוציאליסטית]]-[[דמוקרטיה|דמוקרטית]]. שיתוף הפעולה עם המפלגה הקומוניסטית עזר לסון להחיש את סיום מלאכת כיבוש המדינה מידי תומכי הקיסר.

באותו הזמן היה סון משוכנע כי התקווה היחידה לאיחודה של סין הייתה כיבוש צבאי מוחלט של המדינה מבסיסם של הלאומנים בדרומה, ולאחר מכן כינון משטר דיקטטורי למחצה שיתפתח למשטר דמוקרטי.

ב-[[10 בנובמבר]] [[1924]] נאם סון בצפון המדינה וקרא לכנס ועידה שתכלול את כלל נציגי העם הסיני ותגנוז את חוזיה המשפילים של סין עם מעצמות המערב. יומיים לאחר מכן המשיך סון לבייג'ינג לדון בעתידה של ארצו על אף ההידרדרות במצבו הבריאותי וחרף הימשכותה של המלחמה במדינה.

סון יאט סן מת בשנת [[1925]] מ[[סרטן (מחלה)|סרטן]] ה[[כבד]] בבייג'ינג והוא בן 58. הוא נטמן ב[[ההר הסגול|הר הסגול]].

==מורשתו של סון יאט סן==
משנתו הפוליטית של סון, הידועה כ"שלושת העקרונות של העם" אשר פורסמה לראשונה באוגוסט [[1905]], הושתתה ברובה על המערכת הכלכלית האמריקאית, עליה התחנך סון בנערותו.

בספרו "שיטות ואסטרטגיות לייסוד המדינה", אשר הושלם ב-[[1919]], הציע סון את שלושת העקרונות כבסיס לכינון שלום עילאי, חירות ושוויון במדינה.

לאחר מותו של סון החל סכסוך ירושה בין יורשו הצעיר של סון – [[צ'יאנג קאי שק]], לבין אחיו הוותיק לנשק – [[וַאנְג גִ'ינְג-וֵיי]], סכסוך שהביא לפיצולו של הקוומינטנג. במרכז הסכסוך עמד עניין פירוש תורתו הדו-משמעית של סון, כאשר הקומוניסטים רואים בו קומוניסט מושבע ואילו הלאומנים רואים בו לאומן ולא קומוניסט. הסכסוך, שהביא בסופו של דבר להתפצלותם של הקומוניסטים מהקוומינטנג ב-[[1927]], הכין למעשה את הקרקע לפרוץ [[מלחמת האזרחים הסינית]] כאשר גם לאחר הפיצול טענה כל קבוצה כי היא ממשיכת דרכו האמיתית של סון. נוסף על כך, במהלך [[מלחמת העולם השנייה]], גם מתנגדי הכיבוש היפני בהנהגת צ'יאנג קאי שק וגם משטר הבובות שכיננו היפנים בהנהגתו של ואנג ג'ינג-ויי טענו להיותם יורשיו החוקיים של סון כמנהיגי האומה הסינית.

[[קובץ:Sun Yat-sen MemorialHall Interior.jpg|ממוזער|300px|היכל הזיכרון לסון יאט סן ב[[טאיפיי]], בירת טייוואן]]

הכבוד הרשמי שהוענק לסון לאחר מותו (בעיקר בקרב חברי הקוומינטנג) גבל בסגידה שהתמקדה בעיקר באזור קברו בנאנג'ינג. סונג צ'ינג-לינג, אלמנתו של סון, שלאחר מותו הביעה תמיכה רשמית במפלגה הקומוניסטית, שימשה בתפקידים של כבוד בצמרת השלטון החל מכינונה של [[הרפובליקה העממית של סין]] ב-[[1949]] ועד למותה ב-[[1981]].

ייחודו של סון בקרב מנהיגיה של סין במאה ה-20 הוא בכך שהוא מוערך ונערץ הן ב[[הרפובליקה הסינית|רפובליקה הסינית]] (טאיוואן) והן ב[[הרפובליקה העממית של סין|רפובליקה העממית של סין]] (סין הקומוניסטית). בטאיוואן הוא נתפס כאבי האומה ודיוקנו מופיע על קירות כיתות הלימוד בבתי הספר ועל מטבעות ובולים רשמיים של המדינה. הוקרה זו בולטת במיוחד ביחס ליחסם של הטאיוואנים לדמותו של צ'יאנג קאי שק, אשר החל מ[[שנות ה-90 של המאה ה-20]] החל להיעלם בהדרגה מהמטבעות ומהכרזות הרשמיות של המדינה.

בסין עצמה, נתפס סון כלאומן וכפרו-סוציאליסט ולרוב מוזכר כ"מבשר המהפכה". תמונותיו החליפו בשנים האחרונות את תמונותיהם של [[קרל מרקס]] ו[[לנין]] בימי החג בכיכר טיין-אן-מן, ודמותו משמשת כיום את המפלגה הקומוניסטית בסין כדימוי לשילוב מוצלח בין לאומנות סינית עמוקה ו[[קומוניזם]].

סון יאט סן הוא גם אחד מהקדושים החשובים ביותר בדת ה[[וייטנאם|ווייטנאמית]] [[קאו דאי]].

האוניברסיטה שהקים ב-[[1924]] בעיר [[גואנגג'ואו]] והאוניברסיטה לרפואה בעיר זו נקראות על שמו.
בית החולים בו למד ועבד סון יאט סן כסטודנט ב[[גואנגג'ואו]] נקרא Memorial Hospital Sun Yat-sen.

ב[[הונג קונג]] הוקם בשנת 2006 [[מוזיאון דוקטור סון יאט-סן]] לזכרו.

==מוקיר הציונות==
ב-24 באפריל 1920 הביע סון יאט-סן, את תמיכתו הבלתי מתפשרת בציונות ואף כינה אותה: "אחת מהתנועות הדגולות של העת הנוכחית". את המילים האלו הוא כתב במכתב ששלח ל[[ניסים אליאס בנימין עזרא]], שהיה סופר ומוציא לאור בעל השפעה ומייסד "האגודה הציונית של שנגחאי".
[[File:הוקרת התנועה הציונית ומטרותיה מאת סון יאט סן.jpg|thumb|מכתב המוקיר את התנועה הציונית ומטרותיה מאת אבי סין המודרנית סון יאט סן]]

==ראו גם==
* [[מוריס כהן (הרפתקן)]] – יהודי חם שבמסעותיו הגיע למשרת עוזרו האישי של סון יאט-סן ואיש אמונו

==לקריאה נוספת==
* אגון לארסן, '''לוחמי חירות''', הוצאת מסדה בע"מ, 1964, עמודים 80–91
<div style="direction: ltr;">
Th.Young ''Sun Yat-sen: from medicine to revolution''
Can Med Assoc J. 1975 March 8; 112(5): 614–616.

[http://www.innominatesociety.com/Articles/Sun%20Yat%20Sen.htm Tsu-Min Tsai, MD – Sun Yat-Sen Physician, Liberator, and Father of Modern China]
</div>

== קישורים חיצוניים ==
{{מיזמים|ויקיציטוט=סון יאט-סן}}
* [https://web.archive.org/web/20130511071242/http://hebrew.cri.cn/1/2011/08/31/2s9206.htm הרהורים על מהפכה], באתר [http://hebrew.cri.cn הרדיו הבינלאומי של סין] בעברית
* {{Find a Grave}}
* {{בריטניקה}}
* {{הספרנים|זק רותברט|מכתב התמיכה בציונות של "אבי האומה" הסינית|sun-yat-sen-he|פברואר 2021}}
* {{סופר פרויקט גוטנברג}}
* {{דף שער בספרייה הלאומית|987007268501105171|סון יט-סן (1866-1925)}}
{{רשתות חברתיות}}

== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}

{{בקרת זהויות}}

{{מיון רגיל:סון יאט-סן}}
[[קטגוריה:פוליטיקאים סינים]]
[[קטגוריה:רופאים סינים]]
[[קטגוריה:גנרליסימו]]
[[קטגוריה:הרפובליקה הסינית (1912–1949)]]
[[קטגוריה:קלוויניסטים ורפורמים]]
[[קטגוריה:מהפכנים סינים]]
[[קטגוריה:אישים שהונצחו על בולי ברית המועצות]]
[[קטגוריה:ילידי 1866]]
[[קטגוריה:נפטרים ב-1925]]