הצגת המקור של הדף "ניצולי השואה"

[[קובץ:Mauthausen survivors cheer the soldiers of the Eleventh Armored Division.jpg|שמאל|ממוזער|400px|ניצולים במחנה [[מטהאוזן]], משחזרים את כניסת המשחררים חיילי [[צבא ארצות הברית]], 1945, יום לאחר השחרור בפועל, לבקשת [[דווייט אייזנהאואר]]]]
'''ניצולי השואה''' או '''שורדי השואה''' הם [[יהודים]] אשר שרדו את [[השואה]] – ה[[רדיפה]], הגירוש ו[[רצח עם|רצח העם]] היהודי בזמן [[מלחמת העולם השנייה]] על ידי ה[[נאצים]] ועוזריהם. מדיניות [[רדיפת יהודים|רדיפת היהודים]] והשמדתם הונהגה על ידי [[אדולף היטלר]] ו[[המשטר הנאצי]], כחלק מהמאמץ לממש את '[[הפתרון הסופי]]' להשמדת [[יהדות אירופה]].

ניצולי השואה הם היהודים ששרדו [[מחנה השמדה]], [[מחנה ריכוז]], [[גטו]], [[בור הריגה|בורות הריגה]] ואתרי השמדה של ה[[איינזצגרופן]] או משתפי הפעולה עמם, או שחיו חיי סתר או חיים בזהות בדויה באזור שנכבש או סופח בידי גרמניה הנאצית ובעלות בריתה. הגדרה זו כוללת את רוב היהודים שחיו ביבשת אירופה בשנים [[1939]] עד [[1945]] ועוד מספר מקומות מעבר לאירופה, ונותרו בחיים.

שני שלישים מהכוח הלוחם של צה"ל החל מ[[קרבות עשרת הימים]] ב[[מלחמת השחרור]] היו שורדי השואה, מתנדבי [[מח"ל]] ואחרים.
משלהי מלחמת העולם השנייה ועד [[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות ה-60]] נקלטו ב[[ישראל]] למעלה מחצי מיליון עולים מ[[אירופה]], מרביתם ניצולי השואה או ילדיהם.{{הערה|שם=matah|{{מטח|חנה יבלונקה|ניצולי השואה בישראל – סיכומים ראשונים|16227}}}}

==טרמינולוגיה==

במשך שנים רבות, המונח ששימש לתיאור היהודים שעברו את השואה היה "ניצולי השואה". כך הם מכונים באופן רשמי על ידי רשויות [[מדינת ישראל]]{{הערה| למשל ב"[https://he.m.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%A7_%D7%94%D7%98%D7%91%D7%95%D7%AA_%D7%9C%D7%A0%D7%99%D7%A6%D7%95%D7%9C%D7%99_%D7%A9%D7%95%D7%90%D7%94חוק הטבות לניצולי שואה" (תשס"ז 2007)]}}. 
ביטוי זה מבוסס בין השאר על הפסוק {{ציטוטון|הֲלוֹא זֶה אוּד מֻצָּל מֵאֵשׁ|{{תנ"ך|זכריה|ג|ב}}}}.

החל מראשית [[המאה ה-21]] נצפה שימוש גם במונח "שורדי שואה" לצד המונח "ניצולי שואה".{{הערה|ארנון הרשקוביץ, [http://blog.arnononthe.net/?p=1024 סוגיה לשונית ליום השואה: ניצולים או שורדים?]}} מבכרי המינוח הזה מנמקים את העדפתם בכמה סיבות:
* האקטיביות המשתמעת מהמונח "לשרוד" לעומת "להינצל" שהשתמעותו פסיבית יותר.{{הערה|שם=פוריה|{{nrg|יניב פוריה|לא ניצולי שואה, שורדי שואה|237/057|2 במאי 2011|1|2}}}}{{הערה|{{ישראל היום|רוביק רוזנטל|חמש דילמות לשוניות ליום השואה|654321|2 במאי 2015}}}}
* המונח "ניצול" מתאר התמודדות שכבר נגמרה, ואילו "שורד" מתאר את ההתמודדות של אותם אנשים שנים רבות לאחר תום השואה.{{הערה|שם=פוריה}}
* אנשים שעברו את מוראות השואה עברו אירועים קשים, ולכן אי אפשר לומר שהם ניצלו ממנה, אלא עברו אותה ושרדו. ניצולים הם אלו שלא עברו את השואה כלל.{{הערה|{{כיפה|יצחק גולדברג| אני ניצול שואה, סבא שלי שורד שואה|1109066|8 באפריל 2021}}}}

עם זאת, יש המתנגדים לשימוש במונח "שורדי שואה", משום שלדבריהם מקורו הוא בתרבות ה[[תקינות פוליטית|תקינות הפוליטית]] והוא גורם לזילות המושג בכך שהוא מייצר השוואה בין ניצולי השואה למושגים כמו "שורדות [[זנות]]" ואף ליוצאי תוכנית הריאליטי "[[הישרדות (תוכנית טלוויזיה ישראלית)|הישרדות]]".{{הערה|{{מקור ראשון|אריאל שנבל|מילה כנגד מילה: מילון הפי־סי המאותגר־רוחבית השלם|magazine/317391|23 בפברואר 2021}}}}

==שארית הפליטה==
[[קובץ:Flickr - Government Press Office (GPO) - A group of orphans, survivors of the holocaust, atthe reception camp in Atlit..jpg|ממוזער|250px|שמאל|יתומים ניצולי השואה במחנה העולים בעתלית]]
{{הפניה לערך מורחב|שארית הפליטה}}
במלחמת העולם השנייה נרצחה רוב יהדות אירופה. מתוך מעל 9 מיליוני [[יהודים]] שחיו באירופה ערב השואה, נרצחו כ-6 מיליונים. מתוך הנותרים, חלקם הספיקו לעזוב את ארצם וחלק נוסף שרד התופת. אותם נותרים ששרדו נקראו (בעיתונות בת הזמן ובספרות המחקר): "שארית הפליטה". אחרים מהנותרים הסתתרו בזהות בדויה או במקומות מסתור ובבתי משפחות זרות, או ניצלו על ידי [[חסיד אומות העולם|חסידי אומות העולם]], וחלקם ניצלו באופן מקרי או בזכות יוזמה ואומץ. במחקר ההיסטורי, משמש המונח "שארית הפליטה" לכלל היהודים שנמצאו באירופה ו[[צפון אפריקה]] ב-4–5 השנים שלאחר מלחמת העולם השנייה.{{הערה|ראו: [http://www.yadvashem.org/he/holocaust/about/end-of-war-aftermath שארית הפליטה], באתר יד ושם.}}

חלק מהניצולים, בעיקר מ[[הולנד]], [[בלגיה]], [[צרפת]] ו[[הונגריה]], חזרו לארצותיהם, אולם לרבים אחרים לא היה לאן לחזור ואלה שחזרו - לא תמיד התקבלו בברכה (בפולין למשל, התבצעו מספר פוגרומים ביהודים גם לאחר השואה, עם חזרתם, כגון [[פוגרום קיילצה]]). רובם החלו לחפש את יקיריהם במקומות בהם רוכזו היהודים או את ילדיהם שנתנו למסתור ולרוב לא מצאום. רבים היו הפליטים היהודים שנדדו ברחבי אירופה. חלקם הבריחו את הגבולות ממזרח למערב אירופה באמצעות ארגון "[[הבריחה]]" או דרך מבריחי גבולות אחרים. [[בעלות הברית]] שיכנו את חסרי הבית היהודים במחנות פליטים שכונו "[[מחנות העקורים]]" וארגון [[הג'וינט]] ניסה לדאוג לצרכיהם כפתרון זמני.

בעייתי במיוחד היה גורלם של הילדים היהודים לאחר המלחמה, רובם שרידים יחידים למשפחותיהם. קמו קיבוצי נוער ובתי ילדים יהודיים במזרח ומרכז אירופה, אך הם נתקלו בקשיים כספיים וב[[אנטישמיות]] ורק מקצת הילדים הניצולים נקלטו בהם. ארגונים ציוניים החלו לאתר ולפדות ילדים שהוסתרו אצל נוכרים וב[[מנזר]]ים.

שאלת גורלם של הניצולים לאחר חשיפת היקף השמדת העם היהודי בשואה, הפכה לאחד הנושאים שעלו למרכז דעת הקהל בעולם, ושולבה בדיון על גורלה המדיני של [[ארץ ישראל]] שהתנהל באותו זמן. בתהליך הדרגתי, פורקו מחנות הפליטים עד תחילת [[שנות ה-50 של המאה ה-20|שנות ה-50]], ו-250 אלף היהודים ששכנו בהם מצאו מקלט במדינות שונות. למעלה ממחצית הפליטים (136 אלף) [[עלייה לארץ ישראל|עלו]] ל[[ישראל]] (חלקם [[ההעפלה|העפילו]] ו[[מחנות המעצר בקפריסין|גורשו לקפריסין]]), 80 אלף נוספים היגרו ל[[ארצות הברית]] בעזרת [[הנחיית טרומן משנת 1945]] ו[[חוק העקורים (1948)]], והאחרים היגרו ל[[קנדה]] ולמדינות שונות במרכז ובמערב [[אירופה]] ובשאר העולם.

== התמודדות נפשית ==
=== התמודדות נפשית של הניצולים ===
{{להשלים|נושא=בריאות|נושא2=ישראל}}
{{עריכה|חוסר במקורות|נושא=בריאות|נושא2=ישראל}}
ניצולי השואה סבלו משנות המלחמה ולאחריה באופנים רבים ושונים, גופנית ונפשית.

היו הבדלים ניכרים בעצמת הפגיעה הטראומטית בקרב ניצולים שונים. לכל אחד ואחת מהם היו סגנונות [[התמודדות]] אישיים שונים עם אירועי מלחמת העולם השנייה, בעזרתם או בלעדם התמודדו עם המתרחש, וגם בהמשך חייהם אחריה. השואה לא ביטלה את ההבדלים האישיותיים של הניצולים, וההתמודדות איתה לא הייתה זהה. תהליך החלמתם של הניצולים היה קשה בכל אתר או מדינה שבהם החליטו לגור.

למרבית הניצולים הייתה פגיעה טראומטית חזקה במצבם ה[[טראומה גופנית|גופני]] ו[[טראומה נפשית|הנפשי]], שבחלקה נמשכה כל ימי חייהם. היא התבטאה בין היתר בזעזוע נפשי גדול שעברו, בתחושה שהיו ב"פלנטה אחרת" ושאין באפשרותם לשתף אחרים בכך, שלא הצליחו לעבד תהליכי אבלות על יקיריהם שנרצחו מכיוון שהיו עסוקים באותו זמן בהישרדות, וגם בתחושה שהם זכו בחייהם על חשבון אחרים (שאלה אופיינית ששאלו את עצמם: "למה דווקא אני שרדתי ואחרים לא?"). תקופה נוראה זו חרתה בחלק מהניצולים צלקות גופניות, נפשיות, שאופיינו לאחר מכן על ידי חוקרים בשם [[אשמת שורדים|תסמונת מחנות הריכוז]].

למרות זאת, רבים מהניצולים גילו כוחות התמודדות טובים בהמשך חייהם, שיקמו את חייהם, עברו למקום חדש, הקימו משפחה ופיתחו קריירות מצליחות.

חנה קמינר ערכה באמצע שנות ה-80 מחקר בהנחייתו של פרופ' לביא, שבמהלכו בדקה חלומות של שלוש קבוצות נבדקים: הראשונה כללה ניצולי שואה שלמרות החוויה הקשה שחוו נותרו ללא כל צלקת נפשית, השנייה כללה ניצולי שואה שלקו בקשיים תפקודיים בעבודה ובחיי המשפחה, והשלישית - קבוצת ביקורת של ישראלים ללא כל טראומה נפשית. הנבדקים שהו חמישה לילות במעבדה, והחוקרים רשמו את דיווחי החלומות שלהם אחרי יקיצות משנת חלום.
קמינר מצאה שניצולי שואה שהצליחו להתגבר על הטראומה הדחיקו את החלומות: רק 30% מהם זכרו את החלומות שלהם, בעוד שקבוצת הישראלים שלא עברו אירוע טראומטי זכרו 85% מהחלומות והניצולים שחוו קשיי הסתגלות זכרו 60% מהחלומות. ברוב המקרים הקיצו החולמים מהקבוצה הראשונה משנת החלום וטענו שלא חלמו כלל. גם כשחלמו, רוב החלומות היו ללא עלילה וללא אמוציות.
"החלומות שלהם היו מאוד 'ערומים' מבחינת התוכן", אומר פרופ' לביא. "העלינו את ההשערה שההדחקה של החלומות שירתה את ההסתגלות של אותם ניצולי שואה, כדי למנוע את האפשרות שתכנים שקשורים במצבים נוראיים ובלתי אפשריים יצופו. הם הדחיקו את החלומות שלהם, למרות ששנת החלום שלהם הייתה תקינה. הם פשוט לא זכרו את החלומות".
הממצאים האלה העמידו בסתירה את הגישה הטיפולית המקובלת בנפגעי טראומה, שלפיה כדי לשלוט בטראומה יש להציף אותה מחדש אל פני השטח ולדון בה. בעקבות הממצאים פורסם מאמר בכתב העת הרפואי 'ניו אינגלנד ג'ורנל אוף מדיסין', שגרס שאצל חלק מניצולי הטראומה העיסוק החוזר באירוע הטראומטי גורם נזק יותר מתועלת, ושבחלקם יש לטפל דווקא באמצעות הדחקה של האירוע.

בשנת 1979 הוקמה [[עמותת אלה]] לטיפול נפשי בניצולי שואה. משנת 1987 בתחום פועלת עמותת "[[עמך]]" אשר מסייעת לניצולי שואה ובני משפחותיהם להתמודד עם בעיותיהם הנפשיות והחברתיות.

=== הדור השני לשואה ===
{{הפניה לערך מורחב|הדור השני לשואה}}
'''הדור השני לשואה''', או '''הדור השני''', הוא השם שבו מכונים בניהם ובנותיהם של ניצולי השואה, שנולדו לאחר השואה. אף שבני הדור השני לשואה לא חוו ישירות את מוראות השואה, הרי השפעת ה[[טראומה נפשית|טראומה]] שעברו הוריהם ניכרת בהם במידה זו או אחרת, וזוכה להתייחסות ב[[ישראל]].

הדור השני לשואה העלה מספר שאלות מחקריות ראשוניות ב[[פסיכולוגיה]], בין הבולטות שבהן: האם [[טראומה נפשית]] שחווה הורה יכולה לעבור לילדיו אף שלא היו נוכחים בעת הטראומה, וכן מה ביטוייה הנפשיים של העברה זו של תחושת הטראומה לדור שני. דפוס תקשורת אותו זיהו הפסיכולוגים כמאפיין תקשורת בין הורים שחוו טראומה לבין ילדיהם כונה בשם "קשר השתיקה". אותו [[קשר שתיקה]] הוא ה[[הסכמה שבשתיקה]], במשפחות של ניצולי השואה, שלא לשוחח על הטראומה של ההורה ולנתקה מחיי היום-יום במשפחה. הצורך בקשר השתיקה נובע לא רק מהצורך של ההורים לשכוח ולהסתגל לחייהם לאחר הטראומה, אלא אף מאמונתם כי תאורי הזוועות שחוו בתקופת השואה עלולים לפגוע בהתפתחות הנפשית התקינה של הילד.

במחקרים שונים נמצא כי טראומת השואה עשויה לעבור אף ל[[הדור השלישי לשואה|דור השלישי]].{{הערה|{{הארץ|דן אבן|מחקר: טראומת השואה ממשיכה גם לדור השלישי|1.1685712|15 באפריל 2012}}}}

== הניצולים בישראל ==
=== בחברה הישראלית ===
{{הפניה לערך מורחב|ערכים=[[השפעת השואה על גיבוש הזהות הישראלית]], [[זיכרון השואה בישראל]]}}
לפי [[הרשות לזכויות ניצולי השואה]] חיו בישראל בערב יום השואה של [[2023]] 149,100 ניצולי שואה, כשגילם הממוצע הוא 85.8. כ-35,500 שורדים חצו את גיל 90, ולמעלה מ-1,100 עברו את גיל 100.

כמחצית או יותר מהלוחמים ב[[מלחמת העצמאות]] בכוחות [[ההגנה]] וב[[צה"ל]] היו ניצולי השואה, שגויסו תחת השם [[גיוס חוץ לארץ|גח"ל]]. חלק גדול מהם נהרג בקרבות. ההיסטוריונית [[חנה יבלונקה]] מעריכה כי "כמחצית מהכוח הלוחם של ישראל במלחמת העצמאות היו ניצולי השואה", "ובהתאם לכך היה שיעורם בקרב הנופלים".{{הערה|ראו: חנה יבלונקה, [https://www.yadvashem.org/yv/pdf-drupal/he/survivors-book/yablunka.pdf ניצולי השואה במלחמת העצמאות], [[אוניברסיטת בן-גוריון]] ויד ושם.}}{{הערה|{{הארץ|יוסי מלמן|גם להם מגיע אגף הנצחה|1.1434669|16 באוגוסט 2007}}}}

נכון ל-2022 מתוך שורדי השואה החיים בישראל ומוכרים בידי הרשות לזכויות ניצולי שואה, 63% מהם ממוצא אירופאי, ומתוכם הקבוצה הגדולה ביותר הם ילידי [[ברית המועצות]] שמהווים כ-37% מניצולים אירופאים. כ-18% מכלל שורדי השואה בישראל הם יהודי [[מרוקו]] ואלג'יריה, כ-12% מהשורדים ילידי אירופה הם ילידי [[רומניה]] וכ-5% ילידי פולין.

במחקר שנעשה על ידי ג'ני ברודסקי ופרופ' [[סרג'ו דלה-פרגולה]] על ניצולי השואה בישראל, הם העריכו כי בשנת 2003 חיו בישראל 326,900 ניצולי שואה מאירופה, 102,700 ניצולים מ[[אגן הים התיכון]], וכן 14,600 ניצולים שנולדו בשנת 1945. בנוסף קיימים בישראל 118,000 ניצולי השואה שעלו מ[[ברית המועצות]].{{הערה|Jenny Brodsky and Sergio DellaPergola, Health Problems and Socioeconomic Neediness Among Jewish Shoah Survivors in Israel, Myers – JDC – Brookdale Institute and The A. Harman Institute of Contemporary Jewry, The Hebrew University of Jerusalem, April 20th 2005|כיוון=שמאל}}

על פי חנה יבלונקה, התבצע במדינת ישראל תהליך יוצא דופן, שהפך את ניצולי השואה מקבוצת מהגרים תלושה – לדור המייסדים, ומקבוצה דחויה בציבוריות הישראלית לקבוצה מבוקשת ונצרכת, בעלת תפקיד בעיצוב דמותה התרבותית של מדינת ישראל. ניצולי השואה מכונים בלשונה "הגירה מצולקת", ואולם בשל כישוריהם, השכלתם ומקצועם היוו "גל הגירה שכל קולט מתאווה לשכמותו".

בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה, ניצולי השואה היו קבוצה דחויה ומושתקת בציבוריות הישראלית. אומנם החל משנות החמישים התבצעה חדירה והתבססות מאסיבית של קבוצות הניצולים השונות אל כל תחום אפשרי בחברה הישראלית, הן ברמה הציבורית והן ברמה הפרטית, אולם הם עדיין נחשבו בישראל [[יהודי גלותי|ליהודים הגלותיים]] ושפופי הקומה שהלכו אל מותם "[[כצאן לטבח]]", למול ה[[אתוס]] של ה[[צבר (כינוי)|צבר]] הלוחם זקוף הקומה, והדגש בזיכרון השואה הושם על זכרם של [[מורדי הגטאות]] והלוחמים ה[[פרטיזנים]] שהלכו בדרך ההתנגדות. גם מרבית הניצולים העדיפו לשתוק ולא לספר על מה שעבר עליהם. הם אצרו את הידע והתחושות בלבם, חלק גדול מהם העדיף שלא לספר על העבר, אם מתוך ניסיון להשתקם ואם כשנוכחו להיווכח שגילוייהם לא עניינו את הרבים, לא בישראל ולא בארצות אחרות, וכי אלה ממילא לא ישנו את מהלך הדברים בחברה.

רק בשנות השישים, בייחוד עם פתיחת [[משפט אייכמן]], החלו הדברים להשתנות. לפי יבלונקה, משפט אייכמן "היה שיאו ה[[דרמטי]] של תהליך הלגיטימציה שהחברה הישראלית נתנה לכל קבוצות הניצולים ולסיפורם של הניצולים כפרטים" ו"הניצולים הפכו לגשר חי בין הכאן לשם".{{הערה|שם=matah}}

ההכרה ביהודים שאינם ממוצא אירופאי כניצולי שואה, על ידי מוסדות רשמיים בארץ ומחוצה לה, קרתה רק בשלבים מאוחרים יותר (בעיקר בשנות השמונים) ובאיטיות רבה דבר שהקשה (ועדיין מקשה) על המחקר והתיעוד של ניצולים אלו.<ref>{{Citation|title=מבט - סיפורה של יהדות צפון אפריקה בשואה {{!}} כאן 11 לשעבר רשות השידור|url=https://www.youtube.com/watch?v=uHrq3Iq2kNY|accessdate=2024-05-03|language=he-IL}}</ref><ref>{{Citation|title=פרופ' יוסף שטרית, הנהגה יהודית בצפון אפריקה בשואה, חלק א|url=https://www.youtube.com/watch?v=LQzwhdxES_4|accessdate=2024-05-03|language=he-IL}}</ref><ref>{{Citation|title=חדשות 20 - יהודי צפון אפריקה חושפים את הזיכרונות מתקופת השואה|url=https://www.youtube.com/watch?v=k5FJfJlfvjk|accessdate=2024-05-03|language=he-IL}}</ref><ref>{{Citation|title=הסיפור השלם - עובדה שכל ישראלי צריך להכיר - שואת יהודי צפון אפריקה|url=https://www.youtube.com/watch?v=8_EEMU5QbWI|accessdate=2024-05-03|language=he-IL}}</ref>

[[קובץ:Geulim, Ramat Hasharon.JPG|250px|ממוזער|שמאל|שלט בשכונת גאולים ברמת השרון]]
יישובים ושכונות בישראל הוקמו על ידי ניצולי השואה או למענם. הדוגמה הבולטת ביותר הוא קיבוץ [[לוחמי הגטאות]] בגליל המערבי שהוקם על ידי ניצולי שואה. דוגמה נוספת היא קיבוץ [[נצר סרני]] שהוקם על ידי ניצולי השואה ממחנה [[בוכנוואלד]]. בחלק מהמקרים בא שם היישוב או השכונה לרמז על מקורם של התושבים. דוגמה לכך הם המושב [[אודים]] ושכונת גאולים ב[[רמת השרון]].

=== התמיכה הכלכלית בניצולי השואה ===

==== תמיכה מטעם מוסדות ממשלתיים ====
{{הפניה לערך מורחב|הרשות לזכויות ניצולי השואה}}

ב-1952 נחתם [[הסכם השילומים]] בין ישראל ל[[גרמניה המערבית]].

במסגרת ההסכם, התחייבה גרמניה לפצות את ניצולי השואה בגין נזקי בריאות שנגרמו להם (תשלום רנטות) והתחייבה להעביר לישראל סכום של כ-3 מיליארד [[מארק גרמני|מרק מערב גרמני]] כ[[פיצוי]] על הוצאות קליטת ניצולי השואה בישראל וכפיצוי על הרכוש האבוד. ישראל, מצידה, הסכימה שניצולי השואה שהם אזרחי ישראל ביום 1.10.1953 לא יהיו זכאים לתבוע את גרמניה בגין נזקי בריאות.

על מנת לפצות ולטפל בניצולי השואה, בשמם ויתרה ישראל על זכאותם לפיצויים מגרמניה, נחקקו שני חוקים: ב-1954 נחקק {{סחפ|חוק נכי המלחמה בנאצים, תשי"ד-1954}} וב-1957 נחקק {{סחפ|חוק נכי רדיפות הנאצים, תשי"ז-1957}}.

לצורך ביצוע החוקים הוקמה ב[[משרד האוצר]] '''הלשכה לשיקום נכים''' (הפועלת כיום בשמה החדש [[הרשות לזכויות ניצולי השואה]]).

ב[[הבחירות לכנסת הרביעית|בחירות לכנסת הרביעית]] ב-1959, וב[[הבחירות לכנסת החמישית|בחירות לכנסת החמישית]] ב-1961, התמודדה "רשימת הנכים ונפגעי השואה" - בראשות מרדכי הופמן כרשימה בלתי מפלגתית של נכים ונפגעי רדיפות הנאצים. הרשימה טענה נגד הסחבת ביישום [[חוק נכי רדיפות הנאצים]], ולמען הבטחת פיצויים ותשלומים לקרבנות השואה. הרשימה לא עברה את [[אחוז החסימה (ישראל)|אחוז החסימה]].

ב-2007 פורסם דו"ח [[מבקר המדינה]], שמצא ליקויים רבים בטיפול בישראל בניצולי השואה. הדו"ח קבע כי רבים מהם אינם זכאים לתגמולים מהמדינה, והצביע על כך שהיעדר הגדרה אחידה למושג "[[ניצול השואה]]" מנע מתן טיפול וסיוע לחלקם.

בעקבות דו"ח מבקר המדינה מ-2007 הוקמה ב-2008 [[ועדת דורנר|ועדת החקירה הממלכתית בנושא הסיוע לניצולי השואה]] בראשות שופטת [[בית המשפט העליון]] בדימוס [[דליה דורנר]].

הוועדה המליצה בין השאר על הגדלת הקצבה של הניצולים המקבלים אותה ממדינת ישראל ביחס לזו המשולמת לחלק מן הניצולים על ידי ממשלת גרמניה. הוועדה גם מתחה ביקורת חריפה על עבודת הלשכה לשיקום נכים, וקבעה כי היא מכבידה על הניצולים ללא צורך.

בישראל פועלים [[הוסטל (מגורים נתמכים)|הוסטלים]] לניצולי השואה, שבחלקם נתגלתה הזנחה,{{הערה|{{nrg|ליאת שלזינגר|ניצולים באפלה|204/824|29 בינואר 2011|1|2}}}} בביקורת שערך [[משרד הבריאות]] בשנת 2011. הפרטת ההוסטלים נתונה במחלוקת ציבורית. מדו"ח שפורסם ב-2014{{הערה|{{nrg|דליה מזורי|ניצולי השואה ב-2014: 50 אלף חיים מתחת לקו העוני|574/325|23 באפריל 2014|1|2}}}} עולה שכרבע מניצולי השואה חיים מתחת ל[[קו העוני]], וכ-66% חיים מהכנסה של עד שליש מ[[השכר הממוצע במשק]].{{הערה|[https://www.btl.gov.il/MEDINIYUT/GENERALDATA/Pages/שכר%20ממוצע.aspx נתונים כלליים - [[שכר ממוצע]]], באתר [[המוסד לביטוח לאומי]]}}

מאז פרסום דו"ח מבקר המדינה משנת 2007 ודו"ח ועדת החקירה הממלכתית משנת 2008, החלה המדינה במגמה להרחיב את מעגל הזכאים להטבות ולזכויות, ולהגדיל הסיוע שניתן באופן משמעותי באמצעות הגדלת הקצבאות בשיעור ניכר, קביעת הטבות ומענקים חדשים, הרחבת הזכאות לטיפול רפואי וצעדי סיוע נוספים.

במסגרת מגמה הרחבת מעגל הזכאים, הוכרו ניצולי שואה שעלו לאחר 1.10.1953 (2007), אלמנים ואלמנות של ניצולי שואה (2014), יוצאי מדינות מרוקו, עיראק ואלג'יר (2015), וכן ניצולי שואה שמקבלים רנטה ממדינת חוץ (2018) - כזכאים לזכויות ברשות. על פי נתוני הרשות, מספר הזכאים להטבות ולסיוע עומד כיום (2018) על כ־220,000 איש.

שיעורי הקצבאות התעדכנו וגדלו עם השנים.

נכון לנובמבר 2018, ניצולי שואה ולוחמי מלחמת העולם השנייה עשויים להיות זכאים להשלמת כל הכנסותיהם לסכום של עד 10,600 ש"ח לחודש, ולמענקים נוספים, או למענק רבעוני - אם הם מקבלים רנטות וקצבאות ממדינה אחרת (כגון הרנטה מגרמניה), וכן לטיפול רפואי, טיפול נפשי, סיוע בסיעוד, פטור מתשלום עבור תרופות מרשם הכלולות ב[[סל הבריאות]] ולשורה של הטבות וסיוע נוסף מטעם הרשות לזכויות ניצולי השואה.

סך הסיוע והתמיכה הכלכלית שמחלקת מדינת ישראל לניצולים, באמצעות הרשות לזכויות ניצולי השואה, עומד על כ-5 מיליארד ש"ח לשנה.

בהתאם להחלטת ממשלה מס' 3661 מיום 11.3.18 מובילה הרשות פרויקט נרחב למיצוי זכויותיהם הכלכליות של ניצולי השואה. הפרויקט נועד למצות את הזכויות של כ־220,000 מקבלי ההטבות והסיוע ברשות וכן של כ־100,000 אזרחי ישראל אשר עשויים להיות זכאים לקבלת הטבות מהרשות. במסגרת הפרויקט נערכות מאות אלפי פניות יזומות ועשרות אלפי ביקורים בכתובות שבהן נמצאים הניצולים והאזרחים אשר אותו כבעלי זכאות אפשרית, לשם בירור זכאויות ומימושן.

ביולי 2019, המשרד לשוויון חברתי פרסם כי ממשלת גרמניה הכירה בעוד 20 ערים ברומניה שבהם פעלו גטאות פתוחים. ההכרה משמעותית עבור ניצולי שואה שגרו בערים אלה וכעת זכאים לתמיכה כלכלית בתחומים השונים לדוגמה: [[פנסיה]] סוציאלית מממשלת גרמניה, קבלת רנטה או קצבה חודשית מהרשות לזכויות ניצולי שואה בישראל, מענק חד פעמי מטעם קרן "ילדות אבודה" ועוד.{{הערה|{{Lawguide|494/B-23855|זכויות חדשות לקבלת פיצויים מגרמניה לניצולי שואה| ידין ירון|24 ביולי 2019}}}}

====תמיכה מטעם [[המגזר השלישי]]====
מלבד התמיכה של המדינה בניצולי השואה, בישראל פועלים ארגונים, עמותות ופעילים אשר עובדים בכל ימות השנה במטרה להיטיב ולשפר את [[איכות חיים|איכות חייהם]] של ניצולי השואה המצויים תחת קשיים.

אותם ארגונים ועמותות מתמקדים במספר מישורים חברתיים: סיוע נפשי ורגשי המצריך עלות כספית, השבת רכוש, סיוע בריאותי ו[[סיוע משפטי]].{{הערה|שם=:0|{{כל זכות|זכויות ניצולי שואה/ארגוני סיוע}}}}

במישור הנפשי הארגונים מתמקדים במתן מענה ל[[מצוקה נפשית|מצוקות נפשיות]], כמו כן, במישור הבריאותי מעניקים לניצולים תמיכה רפואית תוך [[סבסוד]] טיפולים. בנוסף לבריאות הגוף והנפש, ארגונים אלו תומכים בניצולי השואה גם בסיוע בהתמודדות משפטית תוך ייצוג משפטי במידת הצורך ואף דואגים להשבת רכושם שאבד או [[ביזה|נבזז]] במהלך [[השואה]].<ref name=":0" />

קבוצות אלו פועלות במגוון דרכים: התרמות, [[מחאה|מחאות]], קיום מפגשים חברתיים, אירועי [[הנצחה]] וזיכרון ואירועים עבור ניצולי השואה שמטרתם עדכון ושיתוף אודות [[זכות|זכויותיהם]]. 

כמה ארגונים בולטים הם למשל: [[ארגון לתת]] המגייס תרומות עבור הניצולים, [[ער"ן|עמותת ער"ן]] המפעילה קו מענה לסיוע נפשי/רגשי עבור ניצולי השואה ומשפחותיהם, [[יד שרה|ארגון יד שרה]] המעניק לניצולים סיוע רפואי נרחב, ייעוץ ו[[סיוע משפטי]].<ref name=":0" />

==ראו גם==
* [[הנצחת זכר השואה]]
* [[השפעת השואה על גיבוש הזהות הישראלית]]
* [[עגונות מלחמת העולם השנייה]]
* [[הרשות לזכויות ניצולי השואה]]

==לקריאה נוספת==
===מקורות===
* [[פרימו לוי]], '''[[הזהו אדם]]''', תל אביב : [[הוצאת עם עובד]], תשמ"ח-1998.
* [[עליזה אורבך]], '''ניצולים''', ירושלים : הוצאת [[יד יצחק בן-צבי]], תש"ע 2010.
*{{צ-ספר|מחבר=דינה פורת|שם=קפה הבקר בריח העשן|מקום הוצאה=תל אביב|מו"ל=[[עם עובד]]|שנת הוצאה=2011}}{{ULI|010041096}}

===מחקרים===
====הקליטה בחברה הישראלית====
* עדה שיין, [[שלמה בר גיל]], '''וישבתם בטח : ניצולי השואה בהתיישבות העובדת, 1955-1945''', ירושלים : הוצאת [[יד ושם]], תש"ע 2010.
* [[נעימה ברזל]], '''עד כלות ומנגד: המפגש בין מנהיגי מרד הגטאות לבין החברה הישראלית''', ירושלים: [[הספרייה הציונית]], תשנ"ח.{{הערה|ביקורת: {{קתדרה|[[יהודית תידור באומל]]|המורדים שבתוכנו|94.9|94, דצמבר 1999, עמ' 181-177.}}}}
* בלה גוטרמן, [[חנה יבלונקה]], [[אבנר שלו]] (עורכים), '''אנחנו פה - ניצולי השואה במדינת ישראל''', ירושלים : הוצאת יד ושם, 2008
* עירית עין טל-כהן, '''הפיצויים מגרמניה והשלכותיהם על תחושות הקורבנות של ניצולי השואה''', עבודת דוקטור, [[האוניברסיטה העברית בירושלים]], תשס"ז 2007.

====יצירה שלהם ועליהם====
* רונית פישר (עורכת), '''ממרחבי הזיכרון : יצירות בני הדור השני והשלישי של ניצולי השואה''', בית לוחמי הגיטאות, 2008.
* ליאת שטיר-לבני, '''[https://www.magnespress.co.il/book/שתי_פנים_במראה-2324 שתי פנים במראה – ייצוג ניצולי השואה בקולנוע הישראלי 1945 - 2008,]''' ירושלים: הוצאת מאגנס – אשכולות, 2009.
* נעמה שי"ק, בגוף ראשון, סרטי עדות של ניצולי שואה, '''יד ושם ירושלים''', 59, סתיו תשע"א, 2010, עמ' 4–5.
* יהודית שן-דר, סגולות של זיכרון, 65 שנות יצירה של ניצולי השואה, '''יד ושם ירושלים''', 57, אביב תש"ע, 2010, עמ' 6–7.
*Liat Steir-Livny, ''[https://press.syr.edu/supressbooks/112/remaking-holocaust-memories/ Remaking Holocaust Memory: Documentary Cinema by Third-Generation Survivors in Israel,]'' Syracuse: Syracuse University Press, 2019.

====תודעה עצמית ובריאות הנפש====
* אריה קיזל, נרטיב ניצולי השואה בישראל: תסביך השיח המשוסע, '''מעגלי נפש: רבעון לפסיכולוגיה, טיפול, טיפוח רגשי וחינוך יצירתי''', 6, ספטמבר 2011, עמ' 54–60.
* י. דגני, "התקווה לאורך חייהם של ניצולי שואה", בתוך: '''מחקרים נרטיביים בחקר השואה''', 1997.
* הלל קליין, "החיפוש אחר זהות ומשמעות בקרב ניצולי השואה", בתוך: '''העולם אחרי השואה''', 1993.
* [[מיכה נוימן]], השפעות נפשיות של השואה, בתוך: הנ"ל, אבנר אליצור, שמואל טיאנו, חנן מוניץ (עורכים), '''פרקים נבחרים בפסיכיאטריה''', תל אביב: הוצאת פפירוס, 1995, עמ' 215–220.
* עינת דוד, '''תחושת [[קוהרנטיות (בלשנות)|קוהרנטיות]] ובריאות בקרב ניצולי שואה''', עבודת דוקטור, [[אוניברסיטת חיפה]], 2010.

====חקיקה====
* אורי ארזי (עורך), '''זכויות ניצולי השואה בישראל''', עמותת "אביב לניצולי השואה", ירושלים : מרכז הארגונים של ניצולי השואה -הוועדה להסברה וקשרי חוץ, 2010.

==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקישיתוף=Category:Survivors of the Holocaust}}
* מירי פרייליך (עורכת), '''[https://web.archive.org/web/20140811165416/http://fes.org.il/src/Snesheloukal.pdf הסנה שלא אוּכּל: ניצולי השואה במדינת ישראל], [[מכללת בית-ברל]]''' וקרן אברט, 2011
* [[חנה יבלונקה]], [http://www1.yadvashem.org/odot_pdf/Microsoft%20Word%20-%203547.pdf ניצולי השואה בישראל – סיכומים ראשונים], אתר "יד ושם"
* [https://www.yadvashem.org/he/podcast/podcast-8.html כאב השחרור והחזרה לחיים] – בפודקאסט של יד ושם (עם תמלול)
* יום עיון, [https://web.archive.org/web/20110524111333/http://actv.haifa.ac.il/programs/List.aspx?li=46 ועדת החקירה הממלכתית בנושא הסיוע לניצולי השואה: דילמות ופתרונות], באתר הערוץ האקדמי של אוניברסיטת חיפה
* {{ישראל היום|נצחיה יעקב|הקרב על הבית|11047|29 באפריל 2011}}{{קישור שבור|23.11.2018}}
* [http://www.yadvashem.org/he/remembrance/survivors בחרנו בחיים: ניצולי השואה ומדינת ישראל], באתר יד ושם
* [https://www.yadvashem.org/he/articles/general/survivors-films.html דמותם של ניצולי השואה בקולנוע הדוקומנטרי בישראל], באתר יד ושם
* סרטי עדות של [https://web.archive.org/web/20110611021406/http://www.massuah.org.il/hebrew/Product.aspx?Category=12&Subcategory=16 ניצולי שואה] באתר משואה
* [https://www.yadvashem.org/he/magazine-featured/an-unbreakable-bond.html בגוף ראשון: על פעולת שורדי השואה בהנחלת הזיכרון], באתר יד ושם
* סרט עדות של [http://youtu.be/E-tCPQucuoQ ניצול שואה]
* {{ynet|[[גואל פינטו]]|נחישות חמצמצה|3537521|30 באפריל 2008}}
* {{כל-זכות|זכויות ניצולי שואה}}
* {{ויקיטקסט חוק|חוק נכי המלחמה בנאצים, תשי"ד-1954}}
* {{ויקיטקסט חוק|חוק נכי רדיפות הנאצים, תשי"ז-1957}}
* {{ויקיטקסט חוק|חוק הטבות לניצולי שואה, התשס"ז-2007}}
* אתר [http://www.holocaust-s.org מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל]
*{{דבר|מ. צאנין|על חורבות יהדות פולין|19471013|16}}
* {{דף שער בספרייה הלאומית|987007562961405171|ניצולי שואה}}

== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}

{{בקרת זהויות}}

[[קטגוריה:ניצולי השואה|*]]
[[קטגוריה:בעקבות השואה]]
[[קטגוריה:ישראל: חברה]]