הצגת המקור של הדף "מיתולוגיה מצרית"

[[קובץ:Nun Raises the Sun.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[נו (אל)|נון]], התגלמות המים הקדמוניים, מרימה את [[דוברה|דוברת]] אל השמש [[רע (אל)|רע]] לשמיים ברגע הבריאה.]]
[[קובץ:Egypt bookofthedead.jpg|שמאל|ממוזער|250px|חלק מספר המתים המצרי מהמאה ה-14 לפני הספירה.]]
'''מיתולוגיה מצרית''' היא אוסף ה[[מיתוס|סיפורים]] הדתיים של [[מצרים העתיקה]], המתארים את פעולות [[אלוהויות במצרים העתיקה|האלים המצריים]] כאמצעי להבנת העולם הסובב אותם. האמונות שהמיתוסים הללו מבטאים הן חלק חשוב מ[[דת מצרים העתיקה|הדת המצרית העתיקה]]. מיתוסים מופיעים לעיתים קרובות ב[[ספרות מצרים העתיקה|כתבים]] וב[[אמנות מצרים העתיקה|אמנות]] המצריים, במיוחד בסיפורים קצרים ובחומרים דתיים כגון מזמורים, כתבים פולחניים, [[כתבי לוויה במצרים העתיקה|כתבי לוויה]] {{אנ|Ancient Egyptian funerary texts}} ועיטור ה[[מקדש מצרי|מקדש]]. מקורות אלה אינם מכילים תיאור שלם של מיתוסים ולעיתים קרובות מתארים רק קטעים קצרים מהם.

בהשראת מחזוריות הטבע, המצרים ראו את ה[[זמן]] בהווה כסדרה של דפוסים חוזרים, בעוד שתקופות הזמן המוקדמות ביותר היו ליניאריות. מיתוסים מתרחשים בזמנים קדומים אלה, והמיתוס קובע את הדפוס למחזוריות ההווה. אירועים בהווה חוזרים על אירועי המיתוס, ובתוך כך מחדשים את ה[[מאעת]], הסדר היסודי של היקום. בין הפרקים החשובים ביותר מהעבר המיתי הם [[סיפורי בריאת העולם במצרים העתיקה|סיפורי הבריאה]], שבהם האלים יוצרים את היקום מתוך כאוס קדמון; סיפורי מלכותו של אל השמש [[רע (אל)|רע]] על פני האדמה; ו[[מיתוס אוסיריס]], הנוגע למאבקי האלים [[אוסיריס]], [[איסיס]] ו[[הורוס]] נגד האל המשבש [[סת]]. אירועים מההווה שעשויים להיחשב כמיתוסים כוללים את מסעו היומיומי של רע בעולם וב[[דואת]]. נושאים שחוזרים על עצמם בפרקים מיתיים אלה כוללים את המאבק בין תומכי המאעת לבין כוחות האי-סדר, חשיבותו של [[פרעה]] בשמירה על המאעת, ומוות והתחדשות מתמשכים של האלים.

הפרטים של אירועים קדושים אלה שונים מאוד מטקסט אחד למשנהו ולעיתים קרובות נראים כסותרים. המיתוסים המצריים הם בעיקרם מטאפוריים, ומתרגמים את המהות וההתנהגות של אלוהויות למונחים שבני אדם יכולים להבין. כל גרסה של מיתוס מייצגת פרספקטיבה סמלית אחרת, מעשירה את הבנתם של המצרים את האלים והעולם.

המיתולוגיה השפיעה עמוקות על התרבות המצרית. היא שימשה השראה או השפיעה על כתבים דתיים רבים וסיפקה את הבסיס האידאולוגי למלכות. סצנות וסמלים מהמיתוס הופיעו באמנות בקברים, במקדשים וב[[קמע]]ות. בספרות, נעשה שימוש במיתוסים או באלמנטים מהם הסיפורים נעים בין הומור לאלגוריה, מה שמוכיח שהמצרים התאימו את המיתולוגיה כדי לשרת מגוון רחב של מטרות.

==מוצא==
קשה לעקוב אחר התפתחות המיתוס המצרי. על האגיפטולוגים להסיק מסקנות לגבי השלבים המוקדמים ביותר שלה, בהתבסס על מקורות כתובים שהופיעו מאות שנים מאוחר יותר.{{הערה|Anthes 1961, pp. 29–30.}} השפעה ברורה אחת על המיתוס היא [[גאוגרפיה של מצרים|הסביבה הטבעית של המצרים]]. בכל יום זרחה ושקעה השמש, הביאה אור לארץ וויסתה את פעילות האדם; בכל שנה [[הצפת הנילוס|הוצף הנילוס]], חידש את פוריות האדמה ואיפשר את ה[[חקלאות במצרים העתיקה|חקלאות]] היצרנית ביותר שקיימה את הציוויליזציה המצרית. כך ראו המצרים במים ובשמש סמלים לחיים וראו את הזמן כסדרה של מחזוריות טבעית. דפוס מסודר זה היה בסיכון מתמיד של שיבוש: שיטפונות בעלי מפלס נמוך בצורה יוצאת דופן הביאו ל[[רעב המוני|רעב]], ושיטפונות בעלי מפלס גבוה הרסו יבולים ומבנים.{{הערה|שם=David2002-1–2|David 2002, pp. 1–2.}} [[נילוס|עמק הנילוס]] מסביר הפנים היה מוקף במדבר צחיח, מאוכלס בעמים שהמצרים ראו בהם לא מתורבתים ואויבי הסדר.{{הערה|O'Connor 2003, pp. 155, 178–179.}} מסיבות אלו, ראו המצרים בארצם מקום מבודד של יציבות, או [[מאעת]], מוקף ובסכנת כאוס. נושאים אלו - סדר, כאוס והתחדשות - מופיעים שוב ושוב במחשבה הדתית המצרית.{{הערה|Tobin 1989, pp. 10–11.}}

מקור אפשרי נוסף למיתולוגיה הוא הפולחן. טקסים רבים מתייחסים למיתוסים ולעיתים מבוססים ישירות עליהם.{{הערה|שם=Morenz1973-81–84|Morenz 1973, pp. 81–84.}} אם זאת, קשה לקבוע אם מיתוסים של תרבות התפתחו לפני הפולחן או להפך.{{הערה|שם=Baines1991-83|Baines 1991, p. 83.}} שאלות על [[מיתוס ופולחן|הקשר בין מיתוס לפולחן]] {{אנ|Myth and ritual}} הולידו דיונים רבים בקרב אגיפטולוגים וחוקרי [[דת השוואתית]] {{אנ|Comparative religion}} בכלל. במצרים העתיקה, העדויות המוקדמות ביותר למנהגים דתיים קדומות למיתוסים כתובים.{{הערה|שם=Morenz1973-81–84}} פולחנים בתחילת ההיסטוריה המצרית כללו רק כמה מוטיבים מהמיתוס. מסיבות אלה, טענו מספר חוקרים כי במצרים, טקסים הופיעו לפני מיתוסים.{{הערה|שם=Baines1991-83}} אך מכיוון שהראיות המוקדמות כה דלות, ייתכן שהשאלה לעולם לא תיפתר עם וודאות מוחלטת.{{הערה|שם=Morenz1973-81–84}}

בפולחנים פרטיים, הנקראים לרוב "מאגיים", המיתוס והטקס קשורים קשר הדוק במיוחד. רבים מהסיפורים דמויי המיתוס המופיעים בכתבי הטקסים אינם מצויים במקורות אחרים. אפילו המוטיב הנרחב של האלה [[איסיס]] המצילה את בנה המורעל [[הורוס]] מופיע רק בסוג זה של טקסט. האגיפטולוג דייוויד פרנקפורטר טוען שפולחנים אלה מתאימים למסורות מיתיות בסיסיות כדי להתאים לטקס הספציפי, ויוצרים סיפורים חדשים משוכללים (המכונים היסטוריולים) המבוססים על מיתוס.{{הערה|Frankfurter 1995, pp. 472–474.}} לעומת זאת, [[יוריס בורווטס]] {{אנ|Joris Borghouts}} אומר על כתבים מאגיים כי אין "שמץ של עדות לכך שסוג מסוים של מיתולוגיה 'לא שגרתית' נטבע... לסוגה הזו."{{הערה|Pinch 2002, p. 17.}}

חלק ניכר מהמיתולוגיה המצרית מורכב מ[[מיתוס מוצא|מיתוסי מוצא]], המסבירים את ראשיתם של מרכיבים שונים בעולם, כולל מוסדות אנושיים ותופעות טבע. המלכות שהתעוררה בין האלים בראשית הזמן ובהמשך עברה ל[[פרעה|פרעונים]] האנושיים; המלחמה נובעת כאשר בני אדם מתחילים להילחם זה בזה לאחר נסיגת אל השמש לשמיים.{{הערה|Assmann 2001, pp. 113, 115, 119–122.}} מיתוסים מתארים גם את ההתחלה כביכול של מסורות פחות בסיסיות. בפרק מיתי קטן, הורוס כועס על אמו איסיס וכורת את ראשה. ראשה האבוד של איסיס מוחלף בראש פרה. אירוע זה מסביר מדוע איסיס צוירה לפעמים עם קרניים של פרה כחלק מכיסוי הראש שלה.{{הערה|Griffiths 2001, pp. 188–190.}}

ייתכן שמספר מיתוסים נוצרו בהשראת אירועים היסטוריים. איחוד מצרים תחת הפרעונים, בסוף [[מצרים הפרהיסטורית|התקופה הקדם-שושלתית]] בסביבות שנת 3100 לפני הספירה, הפך את השליט למוקד הדת המצרית, וכך הפכה אידאולוגיית השלטון לחלק חשוב מהמיתולוגיה.{{הערה|Anthes 1961, pp. 33–36.}} בעקבות האיחוד, אלים שהיו פעם אלוהויות פטרוניות מקומיות קיבלו חשיבות לאומית, ויצרו קשרים חדשים שקישרו בין האלוהויות המקומיות למסורת לאומית מאוחדת. [[ג'רלדין פינץ']] {{אנ|Geraldine Harris}} מציעה שייתכן שנוצרו מיתוסים מוקדמים ממערכות היחסים הללו.{{הערה|Pinch 2002, pp. 6–7.}} מקורות מצריים קושרים את המחלוקת המיתולוגית בין האלים [[הורוס]] ו[[סת]] עם סכסוך אזורי בין מצרים [[מצרים העליונה|העליונה]] ו[[מצרים התחתונה|התחתונה]], שאולי התרחש בסוף העידן הקדם-שושלתי או ב[[התקופה השושלתית הקדומה|תקופה השושלתית הקדומה]].{{הערה|שם=Meltzer2001-119–122|Meltzer 2001, pp. 119–122.}}{{ביאור|הורוס וסת, המתוארים יחד, מייצגים לעיתים קרובות את הצימוד של מצרים העליונה והתחתונה, למרות שכל אחד מהאלים יכול לעמוד בכל אזור. שניהם היו פטרונים של ערים בשני חצאי הארץ. הסכסוך בין שתי האלוהויות עשוי לרמוז לסכסוך המשוער שקדם לאיחוד [[מצרים העליונה והתחתונה]] בתחילת ההיסטוריה המצרית, או שהוא עשוי להיות קשור לסכסוך לכאורה בין חסידי הורוס וסת לקראת סוף תקופת [[השושלת השנייה של מצרים|השושלת השנייה]].{{הערה|שם=Meltzer2001-119–122}}}}

לאחר תקופה מוקדמת זו, רוב השינויים במיתולוגיה גרמו לפיתוח והתאמת מושגים קיימים במקום יצירת חדשים, אם כי היו יוצאים מן הכלל.{{הערה|שם=Bickel2004-580|Bickel 2004, p. 580.}} חוקרים רבים הציעו שהמיתוס של אל השמש הנסוג אל השמים, משאיר את בני האדם להילחם בינם לבין עצמם, נוצר בהשראת התמוטטות הסמכות השלטונית והאחדות הלאומית בסוף תקופת [[הממלכה הקדומה (מצרים)|הממלכה הקדומה]] (בערך 2686–2181 לפני הספירה).{{הערה|Assmann 2001, p. 116.}} בתקופת [[הממלכה החדשה]] (בערך 1550–1070 לפני הספירה), התפתחו מיתוסים קטנים סביב אלוהויות כמו [[ים (אל)|ים]] ו[[ענת]] שאומצו מ[[מיתולוגיה כנענית|הדת הכנענית]]. לעומת זאת, בתקופת [[ממלכת בית תלמי|יוון]] ו[[פרובינקיה מצרים|רומא]] (332 לפני הספירה–641 לספירה), לתרבות [[העולם היווני-רומי|היוונית-רומית]] {{אנ|Greco-Roman world}} הייתה השפעה מועטה על המיתולוגיה המצרית.{{הערה|Meeks & Favard-Meeks 1996, pp. 49–51.}}

==הגדרה והיקף==
חוקרים מתקשים להגדיר אילו אמונות מצריות עתיקות הן [[מיתוס]]ים. ההגדרה הבסיסית למיתוס שהציע האגיפטולוג [[ג'ון ביינס]] {{אנ|John Baines (Egyptologist)}} היא "[[סיפר]] קדוש או מרכזי מבחינה תרבותית". במצרים, הנרטיבים המרכזיים בתרבות וב[[דת מצרים העתיקה|דת]] עוסקים כמעט אך ורק באירועים בין ה[[אלוהויות במצרים העתיקה|אלים]].{{הערה|Baines 1996, p. 361.}} נרטיבים ממשיים על מעשי האלים נדירים בכתבים מצריים, במיוחד מתקופות מוקדמות, ורוב ההתייחסויות לאירועים כאלה הם רק אזכורים או רמיזות. מספר אגיפטולוגים, כמו ביינס, טוענים שנרטיבים מלאים מספיקים כדי להיקרא "מיתוסים" היו קיימים בכל התקופות, אך המסורת המצרית העדיפה לא לכתוב אותם. אחרים, כמו [[יאן אסמאן]] {{אנ|Jan Assmann}}, אמרו כי מיתוסים אמיתיים היו נדירים במצרים ואולי הופיעו רק בחלק מההיסטוריה שלה, והתפתחו מתוך רסיסי הנרטיבים המופיעים בכתבים המוקדמים ביותר.{{הערה|Baines 1991, pp. 81–85, 104.}} אולם לאחרונה, וינסנט אריה טובין (Vincent Arieh Tobin){{הערה|שם=Tobin 2001-464–468|Tobin 2001, pp. 464–468.}} וסוזן ביקל (Susanne Bickel) הציעו כי אין צורך בנרטיבים ממושכים במיתולוגיה המצרית בשל אופייה המורכב והגמיש.{{הערה|שם=Bickel 2004-578|Bickel 2004, p. 578.}} טובין טוען שהנרטיב אפילו זר למיתוס, משום שהנרטיבים נוטים ליצור פרספקטיבה פשוטה ומקובעת על האירועים שהם מתארים. אם אין צורך בנרטיב למיתוס, כל אמירה שמעבירה רעיון לגבי טבעו או פעולותיו של אל יכולה להיקרא "מיתית".{{הערה|שם=Tobin 2001-464–468}}

==תוכן ומשמעות==
כמו מיתוסים בתרבויות רבות אחרות, המיתוסים המצריים שימשו כדי להצדיק מסורות אנושיות ולהתייחס לשאלות יסוד על העולם,{{הערה|Pinch 2002, pp. 1–2.}} כגון טבעו של אי-הסדר ו[[גורל היקום|גורלו הסופי של היקום]].{{הערה|שם=Bickel 2004-578}} המצרים הסבירו את הבעיות העמוקות הללו באמצעות אמירות האלים.{{הערה|שם=Bickel 2004-578}}

אלוהויות מצריות ייצגו תופעות טבע, החל מחפצים פיזיים כמו כדור הארץ או השמש ועד לכוחות מופשטים כמו ידע ויצירתיות. המצרים האמינו כי הפעולות ויחסי הגומלין של האלים שולטים בהתנהגותם של כל הכוחות והיסודות הללו.{{הערה|Assmann 2001, pp. 80–81.}} לרוב, המצרים לא תיארו את התהליכים המסתוריים הללו בכתבים [[תאולוגיה|תאולוגיים]] מפורשים. במקום זאת, היחסים ויחסי הגומלין של האלים המחישו תהליכים כאלה באופן מרומז.{{הערה|Assmann 2001, pp. 107–112.}}

לרוב האלים של מצרים, כולל רבים מהעיקריים שבהם, אין תפקידים משמעותיים בסיפורים מיתיים כלשהם,{{הערה|שם=Tobin1989-38–39|Tobin 1989, pp. 38–39.}} אם כי טבעם ויחסיהם עם אלוהויות אחרות מבוססים לרוב ברשימות או באמירות חשופות ללא נרטיבים.{{הערה|שם=Baines1991-100–104|Baines 1991, pp. 100–104.}} עבור האלים המעורבים עמוקות בנרטיבים, אירועים מיתיים הם ביטויים חשובים מאוד לתפקידיהם בקוסמוס. לכן, אם רק נרטיבים הם מיתוסים, המיתולוגיה היא מרכיב מרכזי בהבנה הדתית המצרית, אך לא חיונית כמו שהיא בתרבויות רבות אחרות.{{הערה|Baines 1991, pp. 104–105.}}

[[קובץ:Nut1.JPG|ממוזער|שמאל|220px|השמים מתוארים כאלת פרה הנתמכת על ידי אלוהויות אחרות. דימוי זה משלב מספר חזיונות דו-קיום של השמיים: כגג, כמשטח של ים, כפרה וכאלה בדמות אדם.{{הערה|Anthes 1961, pp. 18–20.}}]]
הממלכה האמיתית של האלים היא מסתורית ובלתי נגישה לבני אדם. סיפורים מיתולוגיים משתמשים בסימבוליות כדי להפוך את האירועים בתחום זה למובנים.{{הערה|שם=Tobin1989-18-23–26|Tobin 1989, pp. 18, 23–26.}} לא לכל פרט בסיפור מיתי יש משמעות סמלית. מספר דימויים ותקריות, אפילו בכתבים דתיים, נועדו פשוט כעיטורים חזותיים או דרמטיים של מיתוסים רחבים ומשמעותיים יותר.{{הערה|Assmann 2001, p. 117.}}{{הערה|שם=Tobin1989-48–49|Tobin 1989, pp. 48–49.}}

מעטים הסיפורים השלמים המופיעים במקורות המיתולוגיים המצריים. מקורות אלה מכילים לרוב רק רמיזות לאירועים שאליהם הם מתייחסים, וכתבים המכילים נרטיבים ממשיים מספרים רק חלקים מסיפור גדול יותר. לפיכך, ייתכן כי עבור כל מיתוס מצרי נתון היו רק קווי מתאר כלליים של סיפור, שממנו נשאבו חלקים המתארים אירועים מסוימים בפירוט.{{הערה|שם=Tobin1989-38–39}} יתרה מכך, דמויות האלים אינן מוגדרות היטב, והמניעים לפעולותיהם לעיתים לא עקביות וניתנות לעיתים רחוקות.{{הערה|Assmann 2001, p. 112.}} מיתוסים מצריים אינם, אם כן, סיפורים מפותחים לחלוטין. חשיבותם טמונה במשמעות הבסיסית שלהם, לא במאפיינים שלהם כסיפורים. במקום להתלכד לנרטיבים ארוכים ומקובעים, הם נשארו גמישים מאוד ולא [[דוגמה|דוגמטיים]].{{הערה|שם=Tobin1989-18-23–26}}

המיתוסים המצריים היו כל כך גמישים עד שהם יכלו לכאורה להתנגש זה בזה. תיאורים רבים של בריאת העולם ותנועות השמש מופיעים בטקסטים מצריים, חלקם שונים מאוד זה מזה.{{הערה|Hornung 1992, pp. 41–45, 96.}} היחסים בין אלים היו גמישים, כך שניתן לכנות, למשל, את האלה [[חתחור]] אמו, אשתו או בתו של אל השמש [[רע (אל)|רע]].{{הערה|Vischak 2001, pp. 82–85.}} אלוהויות נפרדות יכולות להיות אפילו [[סינקרטיזם|ממוזגות]], או מקושרות, כישות יחידה. כך שולב האל הבורא [[אתום]] עם רע ליצירת אתום-רע.{{הערה|Anthes 1961, pp. 24–25.}}

אחת הסיבות הנפוצות לחוסר עקביות במיתוס היא שרעיונות דתיים היו שונים לאורך זמן ובאזורים שונים.{{הערה|Allen 1988, pp. 62–63.}} הפולחנים המקומיים לאלוהויות שונות פיתחו תאולוגיות שבמרכזן האלים הפטרונים שלהם.{{הערה|Traunecker 2001, pp. 101–103.}} ככל שהשפעתם של פולחנים שונים השתנתה, חלק מהמערכות המיתולוגיות השיגו דומיננטיות לאומית. בתקופת [[הממלכה הקדומה (מצרים)|הממלכה הקדומה]] (בערך 2686–2181 לפני הספירה) החשובה מבין המערכות הללו הייתה פולחן אתום-רע, שבמרכזה [[און|הליופוליס]]. הם הקימו משפחה מיתית, ה[[אניאדה]], שנאמר עליה כי יצרה את העולם. היא כללה את האלוהויות החשובות ביותר של אותה תקופה אך נתנה קדימות לאתום ולרע.{{הערה|David 2002, pp. 28, 84–85.}} המצרים גם הציפו רעיונות דתיים ישנים עם רעיונות חדשים. לדוגמה, על האל [[פתח (אל)|פתח]], שפולחנו התרכז ב[[ממפיס (מצרים)|ממפיס]], נאמר כי גם הוא אל בורא העולם. מיתוס הבריאה של פתח משלב מיתוסים עתיקים יותר באומרו כי האניאדה היא זו שמבצעת את פקודות היצירה של פתח.{{הערה|Anthes 1961, pp. 62–63.}} לפיכך, המיתוס הופך את פתח למבוגר וגדול יותר מהאניאדה. חוקרים רבים ראו במיתוס זה ניסיון פוליטי להצהיר על עליונותו של האל של ממפיס על אלו של הליופוליס.{{הערה|Allen 1988, pp. 45–46.}} על ידי שילוב מושגים בדרך זו, המצרים יצרו קבוצה מסובכת להפליא של אלוהויות ומיתוסים.{{הערה|Tobin 1989, pp. 16–17.}}

בתחילת המאה העשרים חשבו אגיפטולוגים ששינויים פוליטיים כמו אלה הם הסיבה העיקרית לדימויים הסותרים במיתוס המצרי. עם זאת, בשנות הארבעים של המאה העשרים טען [[הנרי פרנקפורט]], שהבין את האופי הסמלי של המיתולוגיה המצרית, שרעיונות סותרים לכאורה הם חלק מ"ריבוי הגישות" שהמצרים השתמשו בהן כדי להבין את התחום האלוהי. הטיעונים של פרנקפורט הם הבסיס לחלק ניכר מהניתוח העדכני יותר של אמונות מצריות.{{הערה|Traunecker 2001, pp. 10–11.}} שינויים פוליטיים השפיעו על האמונות המצריות, אך לרעיונות שעלו באמצעות אותם שינויים יש גם משמעות עמוקה יותר. גרסאות מרובות של אותו מיתוס מבטאות היבטים שונים של אותה תופעה; אלים שונים שמתנהגים בצורה דומה משקפים את הקשרים ההדוקים בין כוחות הטבע. הסמלים השונים של המיתולוגיה המצרית מבטאים רעיונות מורכבים מכדי שניתן יהיה לראותם דרך עדשה אחת.{{הערה|שם=Tobin1989-18-23–26}}

==מקורות==
המקורות הזמינים נעים בין מזמורים חגיגיים לסיפורים משעשעים. ללא גרסה קנונית אחת של מיתוס כלשהו, התאימו המצרים את המסורות הרחבות של המיתוס כך שיתאימו למטרות המגוונות של כתביהם.{{הערה|שם=Traunecker2001-1–5|Traunecker 2001, pp. 1–5.}} רוב המצרים היו אנאלפביתים ולכן אולי הייתה להם [[מסורת שבעל פה]] משוכללת שהעבירה מיתוסים באמצעות סיפורים מדוברים. סוזאן ביקל מציעה שקיומה של מסורת זו עוזר להסביר מדוע כתבים רבים הקשורים למיתוס נותנים מעט פרטים: המיתוסים כבר היו ידועים לכל מצרי.{{הערה|Bickel 2004, p. 379.}} מעט מאוד עדויות למסורת שבעל פה זו שרדו, והידע המודרני על המיתוסים המצריים נשאב ממקורות כתובים וציוריים. רק חלק קטן מהמקורות הללו שרדו עד ימינו, ולכן הרבה מהמידע המיתולוגי שנכתב פעם אבד.{{הערה|שם=Baines1991-100–104}} מידע זה אינו שופע באותה מידה בכל התקופות, ולכן האמונות בהן החזיקו המצרים בתקופות מסוימות של ההיסטוריה שלהם מובנות בצורה גרועה יותר מאשר האמונות בזמנים מתועדים יותר.{{הערה|Baines 1991, pp. 84, 90.}}

===מקורות דתיים===
אלים רבים מופיעים ביצירות אמנות מ[[התקופה השושלתית הקדומה]] של ה[[היסטוריה של מצרים העתיקה|היסטוריה המצרית]] (בערך 3100–2686 לפני הספירה), אך ניתן ללקט ממקורות אלה רק מעט על פעולות האלים, מכיוון שהם כוללים כתיבה מינימלית. המצרים החלו להשתמש בכתיבה באופן נרחב יותר בתקופת הממלכה הקדומה, שבה הופיע המקור העיקרי הראשון של המיתולוגיה המצרית: [[כתבי הפירמידות]]. כתבים אלו הם אוסף של כמה מאות לחשים שנכתבו בחללי הפנים של [[הפירמידות במצרים|הפירמידות]] החל מהמאה ה-24 לפני הספירה. היו הם [[כתבי קבורה מצריים עתיקים|כתבי הקבורה המצריים]] {{אנ|Ancient Egyptian funerary texts}} הראשונים, שנועדו להבטיח שהמלכים הקבורים בפירמידות יעברו בשלום דרך החיים שלאחר המוות. רבים מהלחשים מרמזים על מיתוסים הקשורים לחיים שלאחר המוות, כולל [[סיפורי בריאת העולם במצרים העתיקה|מיתוסי הבריאה]] ו[[מיתוס אוסיריס]]. סביר להניח שרבים מהכתבים עתיקים בהרבה מהעותקים הכתובים הידועים הראשונים שלהם, ולכן הם מספקים רמזים לגבי השלבים המוקדמים של האמונה הדתית המצרית.{{הערה|Pinch 2002, pp. 6–11.}}

ב[[תקופת הביניים הראשונה של מצרים|תקופת הביניים הראשונה]] (בערך 2181–2055 לפני הספירה), התפתחו כתבי הפירמידות ל[[כתבי ארונות קבורה]], המכילים חומר דומה והיו זמינים לאוכלוסייה הכללית במצרים. כתבים להלוויה מצליחים, כמו [[ספר המתים]] בתקופת ממלכה החדשה ו[[ספר הנשימה]] {{אנ|Books of Breathing}} מ[[התקופה המאוחרת של מצרים העתיקה|התקופה המאוחרת]] (664–323 לפני הספירה) ואילך, התפתחו מתוך האוספים הקודמים הללו. בתקופת הממלכה החדשה פותח סוג אחר של טקסט קבורה, המכיל תיאורים מפורטים ומגובשים של מסעו הלילי של אל השמש. טקסטים מסוג זה כוללים את ה[[אמדואת]], [[ספר השערים]] ו[[ספר המערות]] {{אנ|Book of Caverns}}.{{הערה|שם=Traunecker2001-1–5}}

[[קובץ:Flickr - Gaspa - Dendara, tempio di Hator (56).jpg|ממוזער|שמאל|220px|עיטור המקדש ב[[מקדש דנדרה|דנדרה]], המתאר את האלה איסיס ו[[נפתיס]] שומרות על גופת אחיהם [[אוסיריס]].]]
[[מקדש מצרי|מקדשים]], ששרידיהם ששרדו הם בעיקר מתקופת הממלכה החדשה ומאוחר יותר, הם מקור חשוב נוסף למיתוסים. במקדשים רבים הייתה ספריית פר-ענח' (per-ankh), או ספריית מקדש, שאחסנה [[פפירוס]]ים לטקסים ולשימושים אחרים. חלק מהפפירוסים הללו מכילים מזמורים, אשר, בהלל לאל על מעשיו, מתייחסים לעיתים קרובות למיתוסים המגדירים את הפעולות הללו. פפירוסי מקדש אחרים מתארים טקסים, שרבים מהם מבוססים בחלקם על מיתוסים.{{הערה|Morenz 1973, pp. 218–219.}} שרידים מפוזרים של אוספי הפפירוסים הללו שרדו עד היום. ייתכן שהאוספים כללו תיעוד שיטתי יותר של מיתוסים, אך לא שרדה עדות לטקסטים כאלה.{{הערה|שם=Baines1991-100–104}} כתבים ואיורים מיתולוגיים, הדומים לאלה שעל פפירוסי המקדש, מופיעים גם בעיטור מבני המקדש. המקדשים המעוטרים והשתמרו היטב מהתקופות ה[[ממלכת בית תלמי|תלמאית]] וה[[פרובינקיה מצרים|רומית]] (305 לפנה"ס - 380 לספירה) הם מקור עשיר במיוחד למיתוס.{{הערה|Pinch 2002, pp. 37–38.}}

המצרים ערכו גם טקסים למטרות אישיות כמו הגנה מפני מחלות או ריפוי. טקסים אלו נקראים לעיתים קרובות "מאגיים" ולא דתיים, אך האמינו שהם פועלים על פי אותם עקרונות כמו טקסי המקדש, ומעוררים אירועים מיתיים כבסיס לטקס.{{הערה|Ritner 1993, pp. 243–249.}}

מידע ממקורות דתיים מוגבל על ידי מערכת של חסמים מסורתיים על מה שהם יכולים לתאר. רצח האל [[אוסיריס]], למשל, לעולם אינו מתואר במפורש בכתבים מצריים.{{הערה|שם=Baines1991-100–104}} המצרים האמינו שמילים ודימויים יכולים להשפיע על המציאות, ולכן הם נמנעו מהסיכון להפוך אירועים שליליים כאלה לאמיתיים.{{הערה|Pinch 2002, p. 6.}} המוסכמות של [[אמנות מצרים העתיקה|האמנות המצרית]] גם לא התאימו להצגת נרטיבים שלמים, ולכן רוב יצירות האמנות הקשורות למיתוס מורכבות מסצנות בודדות ודלילות.{{הערה|שם=Baines1991-100–104}}

===מקורות אחרים===
החל מתקופת הממלכה התיכונה מופיעות הפניות למיתוס גם ב[[ספרות מצרים העתיקה|ספרות מצרית]] שאינה דתית. רבים מההתייחסויות הללו הן רק רמיזות למוטיבים מיתיים, אך מספר סיפורים מבוססים לחלוטין על נרטיבים מיתיים. תיאורים ישירים יותר של מיתוסים נפוצים במיוחד בתקופה המאוחרת והיוונית-רומית, כאשר, על פי חוקרים כמו הייקה שטרנברג, המיתוסים המצריים הגיעו למצבם המפותח ביותר.{{הערה|שם=Baines1996-365–376|Baines 1996, pp. 365–376.}}

היחס למיתוס בכתבים מצריים לא דתיים משתנה מאוד. חלק מהסיפורים דומים לנרטיבים מכתבים מאגיים, בעוד שאחרים נועדו בצורה ברורה יותר כבידור ואפילו מכילים פרקים הומוריסטיים.{{הערה|שם=Baines1996-365–376}}

מקור אחרון למיתוס המצרי הוא כתביהם של סופרים [[יוון העתיקה|יוונים]] ו[[רומא העתיקה|רומיים]] כמו [[הרודוטוס]] ו[[דיודורוס סיקולוס]], שתיארו את הדת המצרית במאות השנים האחרונות לקיומה. הבולט בין סופרים אלו הוא [[פלוטרכוס]], שיצירתו [[מוראליה]] מכילה, בין היתר, את התיאור העתיק ביותר של מיתוס אוסיריס.{{הערה|Pinch 2002, pp. 35, 39–42.}} הידע של מחברים אלה על הדת המצרית היה מוגבל מכיוון שהם לא נכללו במנהגים דתיים רבים, והצהרותיהם על אמונות מצריות מושפעות מהטיותיהם לגבי תרבותה של מצרים.{{הערה|שם=Baines1991-100–104}}

==קוסמולוגיה==
הקוסמולוגיה המצרית העתיקה מקבילה לקוסמולוגיה המזרח הקרוב העתיק, [[קוסמולוגיה יוונית קדומה|הקוסמולוגיה היוונית הקדומה]] {{אנ|Early Greek cosmology}} ומערכות קוסמולוגיות אחרות, אשר עשויות להיות מתויגות יחד כדבקות במודל "קוסמולוגיית עריסה" אם הן חולקות מקבץ של מאפיינים משותפים, כולל אדמה שטוחה שעל פניה [[רקיע]] טהור, כאוס מימי קדמון, מרכז קוסמי, שמיים המסתובבים מעל כדור הארץ, אוקיינוס ממוקם ומסביב קצוות כדור הארץ.{{הערה|Keyser 2020, p. 18–19.}} אולם חקר הקוסמולוגיה המצרית נעשה במגבלות מסוימות. אין תיאורים שיטתיים של בריאה מהספרות המצרית העתיקה, ולכן השקפות קוסמולוגיות מורכבות ממגוון הפניות קצרות על פני כתבים שונים וכן מספר עדויות ציוריות.{{הערה|Chambers 2021, p. 19.}} סוגיה שנייה היא שהשקפות על הקוסמולוגיה המצרית התפתחו לאורך ההיסטוריה הארוכה של מצרים, ובאזורים שונים היו גם מערכות קוסמולוגיות שונות: בעוד שתמיד יש אל בורא אחד שנוצר בעצמו שיוצא מהחושך המימי הנצחי [[נו (אל)|נון]], למשל, אל הבורא בזמנים ובמקומות שונים זוהה בנפרד כ[[פתח (אל)|פתח]], [[רע (אל)|רע]], [[אמון (אל)|אמון]], [[אתום]] או [[ח'נום]].{{הערה|Chambers 2021, p. 20.}}

===מאעת (סדר קוסמי)===
{{ערך מורחב|מאעת}}
המילה המצרית הכתובה m3ˁt, המכונה לעיתים קרובות מאעת, מתייחסת לסדר היסודי של היקום באמונה המצרית. המאעת הוקם עם בריאת העולם ומבדיל את העולם מה[[כאוס (קוסמוגוניה)|כאוס]] {{אנ|Chaos (cosmogony)}} שקדם לו והקיף אותו. מעאת כולל הן את ההתנהגות התקינה של בני האדם והן את התפקוד התקין של איתני הטבע, שניהם מאפשרים חיים ואושר. מכיוון שפעולות האלים שולטות בכוחות הטבע והמיתוסים מבטאים את הפעולות הללו, המיתולוגיה המצרית מייצגת את התפקוד התקין של העולם ואת מחיית החיים עצמם.{{הערה|Tobin 1989, pp. 79–82, 197–199.}}

בעיני המצרים, השומר האנושי החשוב ביותר של מאעת הוא [[פרעה]]. במיתוס פרעה הוא הבן של מגוון אלוהויות. ככזה, הוא נציגם המיועד, מחויב לשמור על הסדר בחברה האנושית בדיוק כפי שהם עושים בטבע, ולהמשיך את הטקסים המקיימים אותם ואת פעילותם.{{הערה|Pinch 2002, p. 156.}}

===יקום===
[[קובץ:Geb, Nut, Shu.jpg|ממוזער|שמאל|220px|אל האוויר שו, בסיוע אלים אחרים, מחזיק את נות, אלת השמים, כשגב, אל האדמה, שוכן מתחת.]]
באמונה המצרית, כבר היה קיים אוקיינוס קדמון אינסופי וכאוטי שקדם לבריאת העולם המסודרת. האוקיינוס הקוסמי הזה התגלם על ידי האל [[נו (אל)|נון]]. כדור הארץ, המגולם על ידי האל [[גב (אל)|גב]], [[מודל הארץ השטוחה|שטוח]] ומכוסה גם ב[[רקיע]] שטוח המתפתל מעליו ומפריד את כדור הארץ מהאוקיינוס הקוסמי שמסביב. עבור המצרים גן עדן היה מיוצג בדרך כלל על ידי [[נות]], אלת השמים. כדור הארץ מופרד מהרקיע גם על ידי האטמוספירה, המוגדרת כאל [[שו (אל)|שו]]{{הערה|שם=Allen1988-3–7|Allen 1988, pp. 3–7.}}{{הערה|Keyser 2020, p. 7–9.}} לכן, המצרים תפסו את העולם המיושב כבועה של אוויר, סופית ויבשה, מוקפת באוקיינוס אוניברסלי ואינסופי, אפל, חסר צורה ואינרטי.{{הערה|Allen 2014.}}

===רקיע ומסלול השמש===
על אל השמש [[רע (אל)|רע]] נאמר כי הוא נע בשמים, על פני גופה של נות, ומחיה את העולם באורו. בלילה עובר רע מעבר לאופק המערבי לתוך ה[[דואת]], אזור מסתורי הגובל בחוסר הצורה של נון. עם עלות השחר הוא מגיח מהדואת באופק המזרחי.{{הערה|שם=Allen1988-3–7}}

אופי השמים ומיקומו של הדואת אינם ברורים. כתבים מצריים מתארים באופן שונה את השמש הלילית כמטיילת מתחת לכדור הארץ ובתוך גופה של נות. האגיפטולוג [[ג'יימס פיטר אלן]] {{אנ|James Peter Allen}} מאמין שההסברים הללו על תנועות השמש הם רעיונות שונים אך חיים בדו-קיום. לדעת אלן, נות מייצגת את פני השטח הנראים של מימי נון, כאשר הכוכבים צפים על פני השטח הזה. השמש, אם כן, מפליגה על פני המים במעגל, בכל לילה עוברת מעבר לאופק כדי להגיע לשמים המתפתלים מתחת לארץ ההפוכה של הדואת.{{הערה|Allen 2003, pp. 25–29.}} אולם [[לאונרד לסקו]] {{אנ|Leonard H. Lesko}} מאמין שהמצרים ראו את השמים כחופה מוצקה ותיארו את השמש כנעה דרך הדואת מעל פני השמים, ממערב למזרח, במהלך הלילה.{{הערה|Lesko 1991, pp. 117–120.}} ג'ואן קונמן (Joanne Conman), ששינתה את המודל של לסקו, טוענת שהשמים המוצקים הללו הם כיפה קעורה ונעה העוטפת אדמה קמורה ועמוקה. השמש והכוכבים נעים יחד עם הכיפה הזו, ומעברם מתחת לאופק הוא פשוט תנועתם על פני אזורים בכדור הארץ שהמצרים לא יכלו לראות. אזורים אלה הם הדואת.{{הערה|Conman 2003, pp. 33–37.}}

===מרכז קוסמי===
בקוסמולוגיה המצרית, האדמות הפוריות של עמק הנילוס ([[מצרים העליונה]]) ו[[הדלתא של הנילוס|הדלתא]] ([[מצרים התחתונה]]) נמצאות במרכז העולם. מחוץ להם נמצאים המדבריות הפוריות, הקשורים לכאוס שנמצא מעבר לעולם.{{הערה|שם=Meeks&Favard-Meeks1996-82–88-91|Meeks & Favard-Meeks 1996, pp. 82–88, 91.}} אי שם מעבר להם נמצא האופק, ה[[אח'ת]] {{אנ|Akhet (hieroglyph)}}. שם, שני הרים, במזרח ובמערב, מסמנים את המקומות שבהם השמש נכנסת ויוצאת מהדואת.{{הערה|Lurker 1980, pp. 64–65, 82.}}

===מדינות זרות===
באידאולוגיה המצרית מדינות זרות קשורות למדבריות העוינות. אנשים זרים, כמו כן, מקובצים בדרך כלל ל"[[תשע קשתות]]" {{אנ|Nine bows}}, אנשים המאיימים על השלטון הפרעוני ועל יציבות המאעת, אם כי ניתן לראות באור חיובי יותר עמים הקשורים במצרים או כפופים לה.{{הערה|O'Connor 2003, pp. 155–156, 169–171.}} מסיבות אלו, אירועים במיתולוגיה המצרית מתרחשים לעיתים רחוקות בארצות זרות. בעוד שחלק מהסיפורים נוגעים לשמים או לדואת, מצרים עצמה היא בדרך כלל זירת פעולות האלים. לעיתים קרובות, נראה שאפילו המיתוסים המתרחשים במצרים מתרחשים במישור קיום נפרד מזה המאוכלס בבני אדם חיים, אם כי בסיפורים אחרים, בני אדם ואלים מקיימים יחסי גומלין. בכל מקרה, האלים המצריים קשורים מאוד לארץ מולדתם.{{הערה|שם=Meeks&Favard-Meeks1996-82–88-91}}

===זמן===
תפיסת הזמן של המצרים הושפעה מסביבתם. בכל יום זרחה ושקעה השמש, מביאה אור לארץ ומווסתת את פעילות האדם; בכל שנה [[הצפת הנילוס|הוצף הנילוס]], חידש את פוריות האדמה ואיפשר את ה[[חקלאות במצרים העתיקה|חקלאות]] היצרנית ביותר שקיימה את הציוויליזציה המצרית. אירועים תקופתיים אלו העניקו השראה למצרים לראות את כל הזמן כסדרה של דפוסים חוזרים המווסתים על ידי מאעת, המחדשים את האלים ואת היקום.{{הערה|שם=David2002-1–2}} למרות שהמצרים הכירו בכך שתקופות היסטוריות שונות נבדלות בפרטיהן, דפוסים מיתיים שולטים בתפיסת ההיסטוריה המצרית.{{הערה|Hornung 1992, pp. 151–154.}}

סיפורים מצריים רבים על האלים מאופיינים כמי שהתרחשו בתקופה קדמונית כאשר האלים התגלו על פני האדמה ושלטו בה. לאחר זמן זה, האמינו המצרים, כי הסמכות עלי אדמות עברה לפרעונים אנושיים.{{הערה|שם=Pinch2002-85|Pinch 2002, p. 85.}} נראה שעידן קדום זה קדם לתחילת מסעה של השמש ולדפוסים החוזרים על עצמם של העולם הנוכחי. בקצה השני של הזמן נמצא סוף המחזורים והתפוררות העולם. מכיוון שהתקופות הרחוקות הללו מתאימות לנרטיב ליניארי טוב יותר מהמחזורים של ההווה, [[ג'ון ביינס]] {{אנ|John Baines (Egyptologist)}} רואה בהן את התקופות היחידות שבהן מתרחשים מיתוסים אמיתיים.{{הערה|שם=Baines1996-364–365|Baines 1996, pp. 364–365.}} עם זאת, במידה מסוימת, ההיבט המחזורי של הזמן היה נוכח גם בעבר המיתי. המצרים ראו אפילו סיפורים שנקבעו בתקופה ההיא כנכונים תמידית. המיתוסים נעשו אמיתיים בכל פעם שהאירועים אליהם הם קשורים התרחשו. אירועים אלה נחגגו בטקסים, אשר עוררו לעיתים קרובות מיתוסים.{{הערה|שם=Tobin1989-27–31|Tobin 1989, pp. 27–31.}} הטקס אפשר [[שיבה נצחית (אליאדה)|לזמן לחזור]] {{אנ|Eternal return (Eliade)}} מעת לעת לעבר המיתי ולחדש חיים ביקום.{{הערה|שם=Assmann2001-77–80|Assmann 2001, pp. 77–80.}}

==מיתוסים עיקריים==
כמה מהמאפיינים המשותפים החשובים ביותר של המיתוסים מתוארים להלן. בשל האופי המקוטע של המיתוסים המצריים, ישנם סימנים ורמזים מועטים במקורות המצריים לרצף הכרונולוגי של אירועים אלו.{{הערה|Pinch 2002, p. 57.}} עם זאת, המאפיינים המשותפים מסודרים בסדר כרונולוגי מאוד רופף.

===בריאת העולם===
{{ערך מורחב|סיפורי בריאת העולם במצרים העתיקה}}
[[קובץ:Egypt.KV43.01.jpg|שמאל|ממוזער|250px|איור קיר בקברו של [[פרעה]] [[תחותמס הרביעי]] ב[[עמק המלכים]], המתאר את פרעה מתוודע לאלים, בהם, [[אוסיריס]] ו[[אנוביס]]]]
לפי מיתוס [[בריאת העולם]] כפי שהוא מופיע במיתולוגיה המצרית, בראשית היה [[נו (אל)|נוּ]], תהום המים החשוכה ששררה לפני היווצרות ה[[זמן]]. מתוך החושך יצר ה[[אל]] [[אתום|אתוּם]] את עצמו בעזרת שימוש במחשבותיו ובכוח רצונו הטהור. הוא לא היה [[איש|גבר]] ולא [[אישה]], אלא גבעה בשם [[בנבן]], והייתה לו [[עין]] מיוחדת הרואה הכול והיכולה לשוטט בכל רחבי [[היקום]]. בגרסה אחרת הופיע האל אתום על הגבעה, ובגרסאות אחרות של המיתוס הפציע האל מתוך [[פרח]] ה[[חבצלת]] שבראש הגבעה. לאחר בריאתו חש אתום בודד. הוא חבר אל ה[[צל]] שלו כדי לברוא ילד וילדה מ[[רוק (ביולוגיה)|רוק]] ומה[[תא זרע|זרע שלו]]. הילד והילדה שנולדו היו [[שו (אל)|שוּ]] ו[[תפנות|תֶּפְנוּת]]. (בגרסאות מאוחרות של פרשת הבריאה, האל הראשון שברא את עצמו היה דווקא [[רע (אל)|רע]] [[אל השמש]]. האל אתום-רע היה מיזוג פולחני של שניהם).

שו הפך לאל האוויר ותפנות הייתה לאלת ה[[ערפל]] והלחות. אביהם הטיל עליהם להפוך את הכאוס והחושך לעקרונות, חוקים, סדר ויציבות. שו ותפנות הפרידו בין האור ובין החושך. הסדר שהם יצרו קיבל צורת [[נוצה]] קלילה וטהורה, שהפכה לאלת הסדר [[מאעת]]. שו ותפנות יצרו גם אלים נוספים: [[גב (אל)|גב]] [[אל האדמה]] ו[[נות]] [[אל השמים|אלת השמים]].

בתחילה נועדו גב ונות להיות מחוברים זה לזה, אך בשם מעאת – הסדר והצדק בעולם – הם נאלצו להיפרד כדי למלא את תפקידם ואת ייעודם. כדי להפריד ביניהם דחף שו, אל האוויר, את נות מעלה אל השמים. שם היא נשארה מתוחה מעל גב אחיה ובן זוגה. נות בראה את ה[[גשם]] וגב ברא צמחים. מדי לילה, לפני הזריחה ילדה נות את אל השמש רע. כאשר עלה היום, עקבה אם השמים נות אחר השמש במסלולה עד שרע מת בתוך פיה בשקיעה. באופן דומה, נות גם בולעת את הכוכבים בבוקר ויולדת אותם שוב בערב.

לבסוף בראו שו ותפנות את האלים המלכותיים המצריים, שנולדו תחת עץ ה[[שיטה]]: [[איסיס]] מלכת החיים והפריון, [[חתחור]] אלת היופי ה[[אהבה]] וה[[מוזיקה]], [[אוסיריס]] שליט המתים, [[סת]] אל הרשע, [[תחות]] אל החוכמה, ו[[נפתיס]] אלת הנהר. איסיס ואוסיריס הולידו את [[הורוס]] (אם כי השם הורוס מתייחס גם לאל אחר, עתיק יותר מששת האלים המלכותיים).

===שלטונו של אל השמש===
בתקופת העבר המיתי לאחר הבריאה, שוכן האל רע על פני האדמה כמלך האלים ובני האדם. תקופה זו היא הדבר הקרוב ביותר ל[[תור הזהב (מיתולוגיה יוונית)|תור הזהב]] במסורת המצרית, תקופת היציבות שהמצרים ביקשו כל הזמן לעורר ולחקות. עם זאת, הסיפורים על שלטונו של רע מתמקדים בסכסוכים בינו לבין כוחות המשבשים את שלטונו, ומשקפים את תפקידו של המלך באידאולוגיה המצרית כאוכף המאעת.{{הערה|Pinch 2002, p. 69.}}

בפרק הידוע בגרסאות שונות מכתבי המקדש, חלק מהאלים מתריסים נגד סמכותו של רע, והוא משמיד אותם בעזרתם ועצותיהם של אלים אחרים כמו [[תחות]] ו[[הורוס|הורוס האב]].{{הערה|Meeks & Favard-Meeks 1996, pp. 22–25.}}{{ביאור|לעיתים קרובות מתייחסים להורוס האב כאל נפרד מהורוס, הילד שנולד לאיסיס.{{הערה|Pinch 2002, p. 143.}}}} בשלב מסוים הוא מתמודד ומתנגד אפילו מהרחבה של עצמו, [[העין של רע]], שיכולה לפעול ללא תלות בו בצורה של אלה. אלת העין כועסת על רע ובורחת ממנו, משוטטת פראית ומסוכנת בארצות שמחוץ למצרים, בדרך כלל [[נוביה]]. רע, שנחלש עקב היעדרותה, שולח את אחד האלים האחרים - שו, תחות או [[אונוריס]], בחשבונות שונים - כדי לחלץ אותה, בכוח או בשכנוע. מכיוון שהעין של רע קשורה לכוכב [[סיריוס|סות'יס]] (Sothis), ש[[זריחה הליאטית|עלייתו ההליאטית]] {{אנ|Heliacal rising}} סימנה את תחילתו של מבול הנילוס, חזרתה של אלת העין למצרים חופפת להצפה מעוררת החיים. עם שובה, האלה הופכת לבת זוגו של רע או של האל שהחזיר אותה. הפיוס שלה מחזיר את הסדר ומחדשת חיים.{{הערה|Pinch 2002, pp. 71–74.}}

ככל שרע מתבגר ונחלש, גם האנושות פונה נגדו. בפרק שנקרא לעיתים קרובות "הרס האנושות", הקשור ב[[ספר הפרה השמיימית]] {{אנ|Book of the Heavenly Cow}}, מגלה רע שהאנושות זוממת מרד נגדו ושולח את עינו להעניש אותם. היא הורגת אנשים רבים, אבל רע כנראה מחליט שהוא לא רוצה שהיא תהרוס את כל האנושות. יש לו בירה צבועה באדום כדי להידמות לדם והוא מפזר אותה על השדה. אלת העין שותה את הבירה, משתכרת ומפסיקה להשתולל. לאחר מכן נסוג רע אל השמים, עייף מלשלוט על פני האדמה, ומתחיל במסע היומי שלו דרך השמים והדואת. בני האדם ששרדו נחרדים, והם תוקפים את האנשים שזממו נגד רע. אירוע זה הוא מקור המלחמה, המוות והמאבק המתמיד של בני האדם כדי להגן מפני פעולות הרס של אנשים אחרים.{{הערה|Assmann 2001, pp. 113–116.}}

בספר הפרה השמימית, נראה שתוצאות ההרס של האנושות מסמנות את קץ שלטונם הישיר של האלים ושל הזמן הליניארי של המיתוס. תחילת דרכו של רע היא תחילתו של הזמן המחזורי של ההווה.{{הערה|Baines 1996, pp. 364–365.}} אולם במקורות אחרים, הזמן המיתי נמשך לאחר השינוי הזה. דיווחים מצריים נותנים רצפים של שליטים אלוהיים אשר תופסים את מקומו של אל השמש כמלך על פני כדור הארץ, כל אחד מהם מלוך אלפי שנים.{{הערה|Uphill 2003, pp. 17–26.}} אף על פי שדיבורים שונים לגבי אילו אלים שלטו ובאיזה סדר, הירושה מרע-אתום לצאצאיו שו וגב - שבה המלוכה עוברת לזכר בכל דור של האניאדה - נפוצה. שניהם מתמודדים עם מרידות המקבילות לאלו בתקופת שלטונו של אל השמש, אך המרד שזוכה למרבית תשומת הלב במקורות המצריים הוא זה בתקופת שלטונו של יורשו של גב, אוסיריס.{{הערה|Pinch 2002, pp. 76–78.}}

===מיתוס אוסיריס===
{{ערך מורחב|מיתוס אוסיריס}}
אוסף הפרקים סביב מותו של [[אוסיריס]] והירושה הוא המשוכלל ביותר מכל המיתוסים המצריים, והייתה לו ההשפעה הנרחבת ביותר בתרבות המצרית.{{הערה|Assmann 2001, p. 124.}} בחלק הראשון של המיתוס, אוסיריס, המזוהה עם פוריות ומלכות כאחד, נרצח על ידי אחיו [[סת]] והאחרון עולה לשלטון. במספר גרסאות של המיתוס, גופת אוסיריס למעשה מבותרת וחתיכות ממנה מפוזרות ברחבי מצרים. אחותו ואשתו של אוסיריס, [[איסיס]], מוצאת את גופתו של בעלה ומחזירה אותה לשלמותה.{{הערה|Hart 1990, pp. 30–33.}} היא נעזרת באלי לוויה כמו [[נפתיס]] ו[[אנוביס]], ותהליך השיקום של אוסיריס משקף [[שיטות הלוויה במצרים העתיקה|מסורות מצריות של חניטה וקבורה]] {{אנ|Ancient Egyptian funerary practices}}. לאחר מכן מחייה איסיס לזמן קצר את אוסיריס כדי להרות איתו יורש: האל [[הורוס]].{{הערה|Pinch 2002, pp. 79–80.}}

[[קובץ:Hermitage Egyptian statuettes.jpg|ממוזער|שמאל|220px|פסלים של אוסיריס ואיסיס המניקה את הורוס התינוק.]]
החלק הבא של המיתוס נוגע ללידתו וילדותו של הורוס. איסיס יולדת ומגדלת את בנה במקומות בטוחים, מוסתרים מאיום סת. הפרקים בשלב זה של המיתוס נוגעים למאמציה של איסיס להגן על בנה מפני סת או יצורים עוינים אחרים, או לרפא אותו ממחלה או פציעה. בפרקים אלה איסיס היא התגלמות של מסירות אימהית ומתרגלת רבת עוצמה של קסם מרפא.{{הערה|Assmann 2001, pp. 131–134.}}

בשלב השלישי של הסיפור, הורוס נאבק עם סת על המלוכה. המאבק שלהם מקיף מספר רב של פרקים נפרדים ונע באופיו מעימות אלים ועד לשיפוט על ידי האלים שנאספו.{{הערה|Hart 1990, pp. 36–38.}} בפרק חשוב אחד, סת תולש את אחת מעיניו של הורוס או את שתיהן, ומאוחר יותר הן משוחזרות על ידי מאמצי הריפוי של תות' או חת'ור. מסיבה זו, [[העין של הורוס|עין הורוס]] היא סמל בולט לחיים ולרווחה באיקונוגרפיה המצרית. מכיוון שהורוס הוא אל שמיים, כאשר עין אחת משולה לשמש והשנייה לירח, ההרס והשיקום של העין הבודדת מסבירים מדוע הירח פחות בהיר מהשמש.{{הערה|Kaper 2001, pp. 480–482.}}

טקסטים מציגים שתי החלטות שונות לתחרות האלוהית: אחת שבה מצרים מחולקת בין שני הטוענים לכתר, ואחרת שבה הורוס הופך לשליט יחיד. בגרסה האחרונה, עלייתו של הורוס, יורשו החוקי של אוסיריס, מסמלת את הקמתו מחדש של המאעת לאחר השלטון הבלתי צודק של סת. עם החזרת הסדר על כנו, יכול הורוס לערוך את טקסי ההלוויה עבור אביו שהם חובתו כבן ויורש. באמצעות שירות זה ניתן לאוסיריס חיים חדשים בדואת, שהוא הופך לשליט שלו. מערכת היחסים בין אוסיריס כמלך המתים והורוס כמלך החיים מייצגת את היחסים בין כל מלך לקודמיו שנפטרו. אוסיריס, בינתיים, מייצג את התחדשות החיים. על פני האדמה מיוחס לו הגידול השנתי של היבולים, ובדואת הוא מעורב בתקומת השמש והנשמות אנושיות שנפטרו.{{הערה|Assmann 2001, pp. 129, 141–145.}}

למרות שהורוס מייצג במידה מסוימת כל פרעה חי, הוא אינו הסוף לשושלת האלים השולטים. ירשו אותו תחילה האלים ולאחר מכן הרוחות המייצגות זיכרונות עמומים של שליטי מצרים הקדם-שושלתיים, נשמותיהם של נחן ופע {{אנ|Souls of Pe and Nekhen}}. הם מקשרים את השליטים המיתיים לחלוטין לחלק האחרון של הרצף, השושלת של המלכים ההיסטוריים של מצרים.{{הערה|Pinch 2002, p. 85.}}

===מיתוס בריאת האדם===
לפי מיתוס בריאת האדם המופיע במיתולוגיה המצרית, יצאו שו ותפנות לטיול ואיבדו את דרכם. אביהם אתום שדאג להם, שלח את עינו רואת-הכל כדי לחפש אחריהם. כששבו הביתה, התרגש אתום והחל לבכות משמחה. דמעותיו שטפטפו על האדמה, הפכו לאדם הראשון. על פי המיתולוגיה המצרית בריאת האדם תורמת למאעת', הסדר שנקבע לעולם.

===לידתו של ילד המלוכה===
מספר כתבים מצריים שונים עוסקים בנושא דומה: לידתו של ילד מאב אלוהי שהוא יורש המלוכה. נראה שההופעה המוקדמת ביותר הידועה של סיפור כזה אינה מיתוס אלא סיפור עם משעשע, [[פפירוס ווסטכר]] שנמצא מתקופת [[הממלכה התיכונה (מצרים)|הממלכה התיכונה]], על הולדת שלושת המלכים הראשונים של [[השושלת החמישית של מצרים]]. בסיפור זה, שלושת המלכים הם צאצאיהם של האל רע ואישה אנושית. אותו נושא מופיע בהקשר דתי מוצק בתקופת [[הממלכה החדשה]], כאשר השליטים [[חתשפסות]], [[אמנחותפ השלישי]] ו[[רעמסס השני]] תיארו בתבליטי המקדש את התפיסה והלידה שלהם, שבהן האל [[אמון (אל)|אמון]] הוא האב והמלכה ההיסטורית האם. בקביעה שמקורו של המלך בין האלים ונברא בכוונה על ידי האל החשוב ביותר בתקופה, הסיפור נותן רקע מיתי להכתרת המלך, המופיע לצד סיפור הלידה. הקשר האלוהי נותן לגיטימציה לשלטונו של המלך ומספק רציונל לתפקידו כמשתדל בין אלים ובני אדם.{{הערה|שם=Assmann2001-116–119|Assmann 2001, pp. 116–119.}}

סצנות דומות מופיעות במקדשים רבים לאחר תקופת הממלכה החדשה, אך הפעם האירועים שהם מתארים מערבים את האלים בלבד. בתקופה זו, רוב המקדשים הוקדשו למשפחה מיתית של אלוהויות, בדרך כלל אב, אם ובנו. בגרסאות אלו של הסיפור, הלידה היא של הבן בכל שלישייה.{{הערה|Feucht 2001, p. 193.}} כל אחד מאלי הילדים הללו הוא יורש העצר, שיחזיר את היציבות למדינה. שינוי המיקוד הזה מהמלך האנושי אל האלים הקשורים אליו משקף ירידה במעמדו של פרעה בשלבים המאוחרים של ההיסטוריה המצרית.{{הערה|שם=Assmann2001-116–119}}

===מסע השמש===
{{ערך מורחב|דוברת שמש}}
תנועותיו של [[רע (אל)|רע]] בשמים ובדואת אינן מסופרות במלואן במקורות המצריים,{{הערה|Baines 1996, p. 364.}} אם כי כתבי קבורה כמו ה[[אמדואת]], [[ספר השערים]] ו[[ספר המערות]] {{אנ|Book of Caverns}} מתארים את חצי הלילה של המסע ברצפים של [[וינייטה (עיצוב גרפי)|וִינְיֶטָות]] {{אנ|Vignette (graphic design)}}.{{הערה|Hornung 1992, p. 96.}} מסע זה הוא המפתח לטבעו של רע ולמחיית כל החיים.{{הערה|Tobin 1989, pp. 48–49.}}

[[קובץ:Ra Barque.jpg|ממוזער|שמאל|220px|רע על דוסרת השמש, מעוטר בדיסקת השמש.]]
במעבר על פני השמים, רע מביא אור לכדור הארץ ומקיים את כל הדברים שחיים בו. הוא מגיע לשיא כוחו בצהריים ואז מזדקן ונחלש כשהוא נע לעבר השקיעה. בערב, רע לובש צורה של אתום, האל הבורא, העתיק מכל הדברים בעולם. לפי כתבים מצריים מוקדמים, בסופו של יום הוא יורק החוצה את כל האלוהויות האחרות, אותן טרף עם הזריחה. כאן הם מייצגים את הכוכבים, והסיפור מסביר מדוע הכוכבים נראים בלילה ולכאורה נעדרים במהלך היום.{{הערה|שם=Pinch2002-91–92|Pinch 2002, pp. 91–92.}}

[[קובץ:Book of Gates Barque of Ra cropped.jpg|ממוזער|שמאל|220px|רע (במרכז) נוסע בשמיים בדוברה שלו, מלווה באלים אחרים.{{הערה|Pinch 2002, pp. 183–184.}}]]
עם השקיעה עובר רע דרך האח'ת (akhet), האופק, במערב. לעיתים מתואר האופק כשער או דלת המובילה אל הדואת. באחרים אומרים על אלת השמים נות שהיא בולעת את אל השמש, כך שמסעו דרך הדואת דומה למסע בגופה.{{הערה|Hornung 1992, pp. 96–97, 113.}} בכתבי הלוויה, הדואת והאלוהויות שבו מתוארים בדימויים משוכללים, מפורטים ומגוונים. התמונות הללו מסמלות את הטבע המדהים והחידתי של הדואת, שבו הן האלים והן המתים מתחדשים על ידי מגע עם כוחות הבריאה המקוריים. ואכן, למרות שכתבים מצריים נמנעים מלומר זאת במפורש, כניסתו של רע לדואת נתפסת כמותו.{{הערה|Tobin 1989, pp. 49, 136–138.}}

[[קובץ:Set speared Apep.jpg|ממוזער|שמאל|220px|דוברת שמש עם רע-כסת (אלוהות) דוקר את אפופיס עם חנית בעולם התחתון (המוזיאון המצרי, קהיר).]]
נושאים מסוימים מופיעים שוב ושוב בתיאורי המסע. רע מתגבר על מכשולים רבים במסלולו, המייצג את המאמץ הדרוש לשמירה על מאעת. האתגר הגדול ביותר הוא ההתנגדות של [[עאפפ]], אל נחש המייצג את ההיבט ההרסני של אי סדר, ומאיים להשמיד את אל השמש ולגרום לבריאה לצלול לכאוס.{{הערה|Hart 1990, pp. 52–54.}} ברבים מהכתבים, מתגבר רע על המכשולים הללו בסיועם של אלוהויות אחרות שנוסעות עמו; הם מייצגים סמכויות שונות הנחוצות לשמירה על סמכותו של רע.{{הערה|Quirke 2001, pp. 45–46.}} בקטע שלו רע גם מביא אור לדואת, מחייה את המתים המבורכים השוכנים שם. לעומת זאת, אויביו - שמטרתם לערער את המאעת - מתייסרים ומושלכים לבורות אפלים או אגמי אש.{{הערה|Hornung 1992, pp. 95, 99–101.}}

האירוע המרכזי במסע הוא המפגש של רע ואוסיריס. בתקופת הממלכה החדשה התפתח אירוע זה לסמל מורכב של תפיסת החיים והזמן המצרית. אוסיריס, הנדחק לדואת, הוא כמו גופה חנוטה בתוך קברו. רע, זז בלי סוף, הוא כמו הבה, או הנשמה, של אדם שנפטר, שעשוי לנסוע במהלך היום אך חייב לחזור לגופו בכל לילה. כשרע ואוסיריס נפגשים, הם מתמזגים לישות אחת. הזיווג שלהם משקף את חזון הזמן המצרי כדפוס חוזר מתמשך, כאשר איבר אחד (אוסיריס) הוא תמיד סטטי והשני (רע) חי במחזור קבוע. לאחר שהתאחד עם כוח ההתחדשות של אוסיריס, ממשיך רע במסעו בחיוניות מחודשת.{{הערה|Assmann 2001, pp. 77–80.}} התחדשות זו מאפשרת את הופעתה של רע עם עלות השחר, הנתפסת כלידה מחדש של השמש - המתבטאת במטאפורה שבה נות יולדת את רע לאחר שבלעה אותו - וחוזרת על הזריחה הראשונה ברגע הבריאה. ברגע זה, אל השמש העולה בולע את הכוכבים פעם נוספת וסופג את כוחם.{{הערה|שם=Pinch2002-91–92}} במצב המתחדש הזה, רע מתואר כילד או כאל [[זבלית פרעה|החפושית]] [[ח'פרי]], שניהם מייצגים לידה מחדש באיקונוגרפיה המצרית.{{הערה|Hart 1990, pp. 57, 61.}}

===סוף היקום===
טקסטים מצריים מתייחסים בדרך כלל לפירוק העולם כאל אפשרות שיש להימנע ממנה, ומסיבה זו הם לא מרבים לתאר זאת בפירוט. עם זאת, טקסטים רבים מרמזים על הרעיון שהעולם, לאחר אינספור מחזורי התחדשות, עתיד להיגמר. סוף זה מתואר בקטע מ[[כתבי ארונות קבורה]] ובמפורש יותר ב[[ספר המתים]], שבו אומר [[אתום]] שיום אחד ימוסס את העולם המסודר ויחזירו למצבו הקדום והאינרטי בתוך מימי הכאוס. כל הדברים מלבד הבורא יפסיקו להתקיים, מלבד אוסיריס, שישרוד יחד איתו.{{הערה|Hornung 1982, pp. 162–165.}} פרטים על הסיכוי ה[[אסכטולוגיה|אסכטולוגי]] הזה נותרו לא ברורים, כולל גורלם של המתים הקשורים לאוסיריס.{{הערה|Dunand & Zivie-Coche 2004, pp. 67–68.}} אולם עם האל הבורא ואלוהי ההתחדשות יחדיו במים שהולידו את העולם המסודר, יש פוטנציאל לבריאה החדשה להתעורר באותו אופן כמו הישנה.{{הערה|Meeks & Favard-Meeks 1996, pp. 18–19.}}

==השפעה על התרבות המצרית==
===בדת===
[[קובץ:SethAndHorusAdoringRamsses crop.jpg|ממוזער|שמאל|220px|סת והורוס תומכים בפרעה. האלים היריבים המפויסים מייצגים לעיתים קרובות את אחדותה של מצרים תחת שלטון מלכה.{{הערה|te Velde 2001, pp. 269–270.}}]]
מכיוון שהמצרים מיעטו לתאר רעיונות תאולוגיים במפורש, הרעיונות המרומזים של המיתולוגיה היוו חלק ניכר מהבסיס לדת המצרית. מטרת הדת המצרית הייתה שמירה על המאעת, והמושגים שהמיתוסים מבטאים היו חיוניים למאעת. הטקסים של הדת המצרית נועדו להפוך את האירועים המיתיים, והמושגים שהם ייצגו, לממשיים פעם נוספת, ובכך לחדש את המאעת.{{הערה|שם=Tobin1989-27–31}} המצרים האמינו שהטקסים משיגים את האפקט הזה באמצעות כוח ההקה (heka), אותו חיבור בין התחום הפיזי והאלוהי שאיפשר את הבריאה המקורית.{{הערה|Ritner 1993, pp. 246–249.}}

מסיבה זו, הטקסים המצריים כללו לעיתים קרובות פעולות שסימלו אירועים מיתיים.{{הערה|שם=Tobin1989-27–31}} טקסי המקדש כללו הרס של דגמים המייצגים אלים זדוניים כמו סת או אפופיס, לחשים קסומים פרטיים שקראו לאיסיס לרפא חולים כפי שעשתה עבור הורוס,{{הערה|Ritner 1993, p. 150.}} וטקסי לוויה כגון [[טקס פתיחת הפה]]{{הערה|Roth 2001, pp. 605–608.}} וטקסי מנחות למתים עוררו את מיתוס תחייתו של אוסיריס.{{הערה|Assmann 2001, pp. 49–51.}} עם זאת, לעיתים רחוקות, אם בכלל, טקסים כללו שחזור [[דרמה|דרמטי]] של מיתוסים. ישנם מקרים גבוליים, כמו טקס הרומז למיתוס אוסיריס שבו שתי נשים לקחו על עצמן את התפקידים של איסיס ונפתיס, אך החוקרים חלוקים בדעתם אם ההופעות הללו יצרו רצפי אירועים.{{הערה|O'Rourke 2001, pp. 407–409.}} מרבית הטקסים המצריים התמקדו בפעילויות בסיסיות יותר כמו מתן מנחות לאלים, כאשר נושאים מיתיים שימשו רקע אידאולוגי ולא כמוקד הטקס.{{הערה|Baines 1991, p. 101.}} עם זאת, המיתוס והטקס השפיעו מאוד זה על זה. מיתוסים יכולים לעורר טקסים, כמו הטקס עם איסיס ונפתיס; וטקסים שלא היו להם במקור משמעות מיתית ניתנים לפירוש מחדש כבעלי משמעות כזו, כמו במקרה של טקסים של הקרבה, שבהם אוכל ופריטים אחרים שניתנו לאלים או למתים הושוו לעין של הורוס.{{הערה|Morenz 1973, p. 84.}}

מלכות הייתה מרכיב מרכזי בדת המצרית, דרך תפקידו של השליט כמקשר בין האנושות לאלים. מיתוסים מסבירים את הרקע לקשר הזה בין מלכות לאלוהות. המיתוסים על האניאדה מבססים את השליט כיורש לשושלת השליטים המגיעים בחזרה אל היוצר; מיתוס הלידה האלוהית קובע שהשליט הוא בנו ויורש של אל; והמיתוסים על אוסיריס והורוס מדגישים כי ירושה נכונה לכס המלכות חיונית לשמירה על המאעת. לפיכך, המיתולוגיה סיפקה את הרציונל לעצם טיבו של השלטון המצרי.{{הערה|Tobin 1989, pp. 90–95.}}

===באמנות===
{{ערך מורחב|אמנות מצרים העתיקה}}
[[קובץ:Hidden treasures 19.jpg|ממוזער|שמאל|220px|קמע קבורה בצורת חרפושית.]]
איורי אלים ואירועים מיתיים מופיעים בהרחבה לצד כתיבה דתית בקברים, במקדשים ובכתבי הלוויות.{{הערה|שם=Traunecker2001-1–5}} סצנות מיתולוגיות ביצירות אמנות מצריות לעיתים רחוקות ממוקמות ברצף כנרטיב, אך סצנות בודדות, במיוחד המתארות את תחייתו של אוסיריס, מופיעות לפעמים ביצירות אמנות דתיות.{{הערה|Baines 1991, p. 103.}}

רמיזות למיתוס היו נפוצות מאוד באמנות ובאדריכלות המצרית. בתכנון המקדש, הנתיב המרכזי של ציר המקדש הושווה לנתיב של אל השמש על פני השמים, והמקדש שבקצה השביל ייצג את מקום הבריאה ממנו קם. עיטור המקדש היה מלא בסמלים שמשיים שהדגישו את הקשר הזה. באופן דומה, מסדרונות הקברים נקשרו למסע האל דרך הדואת, וחדר הקבורה עם קברו של אוסיריס.{{הערה|Wilkinson 1993, pp. 27–29, 69–70.}} ייתכן שה[[הפירמידות במצרים|פירמידה]], הידועה מכל הצורות האדריכליות המצריות, נוצרה בהשראת סמליות מיתית, שכן היא ייצגה את תל הבריאה ואת הזריחה המקורית, המתאימה לאנדרטה שנועדה להבטיח את לידתו מחדש של הבעלים לאחר מותו.{{הערה|Quirke 2001, p. 115.}} סמלים במסורת המצרית פורשו מחדש לעיתים קרובות, כך שהמשמעויות של סמלים מיתיים יכלו להשתנות ולהתרבות עם הזמן כמו המיתוסים עצמם.{{הערה|Wilkinson 1993, pp. 11–12.}}

יצירות אמנות רגילות יותר תוכננו גם לעורר נושאים מיתיים, כמו ה[[קמע]]ות שהמצרים נהגו לענוד כדי לעורר כוחות אלוהיים. [[העין של הורוס]], למשל, הייתה צורה נפוצה מאוד לקמעות [[אפוטרופאיזם|מגן]] מכיוון שהיא ייצגה את רווחתו של הורוס לאחר שחזור עינו האבודה.{{הערה|Andrews 2001, pp. 75–82.}} קמעות בצורת [[חרפושית]] סימלו את התחדשות החיים, בהתייחסו לאל [[ח'פרי]], הצורה שאומרים שאל השמש לובש עם עלות השחר.{{הערה|Lurker 1980, pp. 74, 104–105.}}

===בספרות===
נושאים ומוטיבים מהמיתולוגיה מופיעים לעיתים קרובות בספרות המצרית, גם מחוץ לכתבים דתיים. [[סבייט|טקסט הוראה]] מוקדם, "[[הוראה למלך מריקרה]]" {{אנ|Teaching for King Merykara}} מתקופת הממלכה התיכונה, מכיל התייחסות קצרה למיתוס כלשהו, אולי חורבן האנושות; הסיפור הקצר המצרי המוקדם ביותר הידוע, "[[סיפורו של מלח הספינה הטרופה]]", משלב רעיונות על האלים ועל פירוק העולם בסופו של דבר לסיפור המתרחש בעבר. מספר סיפורים מאוחרים יותר לוקחים חלק ניכר מהעלילה שלהם מאירועים מיתיים: "[[סיפורם של שני אחים]]" {{אנ|Tale of Two Brothers}} מעבד חלקים ממיתוס אוסיריס לסיפור פנטסטי על אנשים רגילים, ו"[[עיוורון האמת על ידי שקר]]" {{אנ|The Blinding of Truth by Falsehood}} הופך את המאבק בין הורוס לסת לאלגוריה.{{הערה|Baines 1996, pp. 367–369, 373–374.}}

קטע של טקסט על מעשיהם של הורוס וסת מתוארך לתקופת הממלכה התיכונה, מה שמרמז שסיפורים על האלים התעוררו בתקופה ההיא. מספר כתבים מסוג זה מוכרים מתקופת הממלכה החדשה, ורבים נוספים נכתבו בתקופה המאוחרת ובתקופה היוונית-רומית. למרות שכתבים אלו נגזרים מהמיתוס בצורה ברורה יותר מאלה שהוזכרו לעיל, הם עדיין מתאימים את המיתוסים למטרות לא דתיות. "[[המאבקים של הורוס וסת]]" {{אנ|The Contendings of Horus and Seth}}, מתקופת הממלכה החדשה, מספר את סיפור הסכסוך בין שני האלים, לעיתים קרובות בנימה הומוריסטית ולכאורה חסרת כבוד. "מיתוס עין השמש" מהתקופה הרומית משלב אגדות בסיפור מסגרת שנלקח מהמיתוס. מטרות הספרות הכתובה יכולות להשפיע גם על הנרטיבים בטקסטים מאגיים, כמו בסיפור מתקופת הממלכה החדשה "איסיס, בנה של האישה העשירה ואשת הדייג", המעביר מסר מוסרי שאינו קשור לתכליתו המאגית. מגוון הדרכים שבהן מתייחסים סיפורים אלה למיתולוגיה מדגים את מגוון המטרות הרחב שהמיתוס יכול לשרת בתרבות המצרית.{{הערה|Baines 1996, pp. 366, 371–373, 377.}}

==ביאורים==
{{ביאורים}}

==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה}}
* {{דף שער בספרייה הלאומית|987007555861005171|מיתולוגיה מצרית}}
* {{אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית}}

==מראי מקום==
<div class="mw-content-ltr">
{{עמודות|מספר עמודות=3|רוחב=250
|עמודה 1=
* Allen, James P. (1988). Genesis in Egypt: The Philosophy of Ancient Egyptian Creation Accounts. Yale Egyptological Seminar. {{ISBN|0-912532-14-9}}.
* Allen, James P. (2003). [https://archive.org/details/mysteriouslands0000unse/page/22/mode/2up "The Egyptian Concept of the World"]. In O'Connor, David; Quirke, Stephen (eds.). Mysterious Lands. UCL Press. pp. [https://archive.org/details/mysteriouslands0000unse/page/22/mode/2up 23–30]. {{ISBN|1-84472-004-7}}.
* Allen, James P. (2014). [https://link.springer.com/referenceworkentry/10.1007/978-1-4614-6141-8_147 "Egyptian Cosmology and Cosmogony"]. In Ruggles, Clive L.N. (ed.). Handbook of Archaeoastronomy and Ethnoastronomy. Springer. pp. 1471–1475. doi:[https://link.springer.com/referenceworkentry/10.1007/978-1-4614-6141-8_147 10.1007/978-1-4614-6141-8_147]. {{ISBN|978-1-4614-6140-1}}.
* Andrews, Carol A. R. (2001). "Amulets". In [[דונלד ב. רדפורד|Redford, Donald B.]] (ed.). The Oxford Encyclopedia of Ancient Egypt. Vol. 1. Oxford University Press. pp. 75–82. {{ISBN|978-0-19-510234-5}}.
* Anthes, Rudolf (1961). "Mythology in Ancient Egypt". In Kramer, Samuel Noah (ed.). Mythologies of the Ancient World. Anchor Books. pp. 16–92.
* Assmann, Jan (2001) [German edition 1984]. [https://archive.org/details/searchforgodinan00assm The Search for God in Ancient Egypt]. Translated by David Lorton. Cornell University Press. {{ISBN|0-8014-3786-5}}.
* Baines, John (April 1991). "Egyptian Myth and Discourse: Myth, Gods, and the Early Written and Iconographic Record". Journal of Near Eastern Studies. 50 (2): 81–105. doi:[https://www.journals.uchicago.edu/doi/10.1086/373483 10.1086/373483]. JSTOR [https://www.jstor.org/stable/545669 545669]. S2CID [https://www.semanticscholar.org/paper/Egyptian-Myth-and-Discourse%3A-Myth%2C-Gods%2C-and-the-Baines/5ea35815275221ed0be15e63b7f5bd64546da6f6 162233011].
* Baines, John (1996). "Myth and Literature". In Loprieno, Antonio (ed.). Ancient Egyptian Literature: History and Forms. Cornell University Press. pp. 361–377. {{ISBN|90-04-09925-5}}.
* Bickel, Susanne (2004). "Myth and Sacred Narratives: Egypt". In Johnston, Sarah Iles (ed.). Religions of the Ancient World: A Guide. The Belknap Press of Harvard University Press. pp. 578–580. {{ISBN|0-674-01517-7}}.
* Chambers, Nathan J. (2021). Reconsidering Creation Ex Nihilo in Genesis 1. Penn State University Press.
* Conman, Joanne (2003). "It's About Time: Ancient Egyptian Cosmology". Studien zur Altägyptischen Kultur. 31.
* David, Rosalie (2002). Religion and Magic in Ancient Egypt. Penguin. {{ISBN|0-14-026252-0}}.
* Dunand, Françoise; Zivie-Coche, Christiane (2004) [French edition 1991]. Gods and Men in Egypt: 3000 BCE to 395 CE. Translated by David Lorton. Cornell University Press. {{ISBN|0-8014-8853-2}}.
|עמודה 2=
* Feucht, Erika (2001). "Birth". In Redford, Donald B. (ed.). The Oxford Encyclopedia of Ancient Egypt. Vol. 1. Oxford University Press. pp. 192–193. {{ISBN|978-0-19-510234-5}}.
* Frankfurter, David (1995). "Narrating Power: The Theory and Practice of the Magical Historiola in Ritual Spells". In Meyer, Marvin; Mirecki, Paul (eds.). Ancient Magic and Ritual Power. E. J. Brill. pp. 457–476. {{ISBN|0-8014-2550-6}}.
* Griffiths, J. Gwyn (2001). "Isis". In Redford, Donald B. (ed.). The Oxford Encyclopedia of Ancient Egypt. Vol. 2. Oxford University Press. pp. 188–191. {{ISBN|978-0-19-510234-5}}.
* Hart, George (1990). [https://archive.org/details/egyptianmyths00hart/page/8/mode/2up Egyptian Myths]. University of Texas Press. {{ISBN|0-292-72076-9}}.
* Hornung, Erik (1982) [German edition 1971]. Conceptions of God in Egypt: The One and the Many. Translated by John Baines. Cornell University Press. {{ISBN|0-8014-1223-4}}.
* Hornung, Erik (1992). Idea into Image: Essays on Ancient Egyptian Thought. Translated by Elizabeth Bredeck. Timken. {{ISBN|0-943221-11-0}}.
* Kaper, Olaf E. (2001). "Myths: Lunar Cycle". In Redford, Donald B. (ed.). The Oxford Encyclopedia of Ancient Egypt. Vol. 2. Oxford University Press. pp. 480–482. {{ISBN|978-0-19-510234-5}}.
* Keyser, Paul (2020). [https://www.researchgate.net/publication/348444976_The_Kozy_Kosmos_of_Early_Cosmology "The Kozy Kosmos of Early Cosmology"]. In Roller, Duane W. (ed.). New Directions in the Study of Ancient Geography. Eisenbrauns. pp. 5–55.
* Lesko, Leonard H. (1991). "Ancient Egyptian Cosmogonies and Cosmology". In Shafer, Byron E. (ed.). Religion in Ancient Egypt: Gods, Myths, and Personal Practice. Cornell University Press. pp. 89–122. {{ISBN|0-8014-2550-6}}.
* Lurker, Manfred (1980) [German edition 1972]. An Illustrated Dictionary of the Gods and Symbols of Ancient Egypt. Translated by Barbara Cummings. Thames & Hudson. {{ISBN|0-500-27253-0}}.
* Meeks, Dimitri; Favard-Meeks, Christine (1996) [French edition 1993]. Daily Life of the Egyptian Gods. Translated by G. M. Goshgarian. Cornell University Press. {{ISBN|0-8014-8248-8}}.
* Meltzer, Edmund S. (2001). "Horus". In Redford, Donald B. (ed.). The Oxford Encyclopedia of Ancient Egypt. Vol. 2. Oxford University Press. pp. 119–122. {{ISBN|978-0-19-510234-5}}.
* Morenz, Siegfried (1973) [German edition 1960]. Egyptian Religion. Translated by Ann E. Keep. Methuen. {{ISBN|0-8014-8029-9}}.
|עמודה 3=
* O'Connor, David (2003). [https://archive.org/details/neverhadlikeoccu0000unse/page/154/mode/2up "Egypt's View of 'Others'"]. In Tait, John (ed.). 'Never Had the Like Occurred': Egypt's View of Its Past. UCL Press. pp. [https://archive.org/details/neverhadlikeoccu0000unse/page/154/mode/2up 155–185]. {{ISBN|978-1-84472-007-1}}.
* O'Rourke, Paul F. (2001). "Drama". In Redford, Donald B. (ed.). The Oxford Encyclopedia of Ancient Egypt. Vol. 1. Oxford University Press. pp. 407–410. {{ISBN|978-0-19-510234-5}}.
* Pinch, Geraldine (2002). Egyptian Mythology: A Guide to the Gods, Goddesses, and Traditions of Ancient Egypt. Oxford University Press. {{ISBN|0-19-517024-5}}.
* Quirke, Stephen (2001). The Cult of Ra: Sun Worship in Ancient Egypt. Thames and Hudson. {{ISBN|0-500-05107-0}}.
* Ritner, Robert Kriech (1993). The Mechanics of Ancient Egyptian Magical Practice. The Oriental Institute of the University of Chicago. {{ISBN|0-918986-75-3}}.
* Roth, Ann Macy (2001). "Opening of the Mouth". In Redford, Donald B. (ed.). The Oxford Encyclopedia of Ancient Egypt. Vol. 2. Oxford University Press. pp. 605–609. {{ISBN|978-0-19-510234-5}}.
* te Velde, Herman (2001). "Seth". In Redford, Donald B. (ed.). The Oxford Encyclopedia of Ancient Egypt. Vol. 3. Oxford University Press. pp. 269–271. {{ISBN|978-0-19-510234-5}}.
* Tobin, Vincent Arieh (1989). Theological Principles of Egyptian Religion. P. Lang. {{ISBN|0-8204-1082-9}}.
* Tobin, Vincent Arieh (2001). "Myths: An Overview". In Redford, Donald B. (ed.). The Oxford Encyclopedia of Ancient Egypt. Vol. 2. Oxford University Press. pp. 464–469. {{ISBN|978-0-19-510234-5}}.
* Traunecker, Claude (2001) [French edition 1992]. [https://archive.org/details/godsofegypt00trau/page/n5/mode/2up The Gods of Egypt]. Translated by David Lorton. Cornell University Press. {{ISBN|0-8014-3834-9}}.
* Uphill, E. P. (2003). [https://archive.org/details/neverhadlikeoccu0000unse/page/14/mode/2up "The Ancient Egyptian View of World History"]. In Tait, John (ed.). 'Never Had the Like Occurred': Egypt's View of Its Past. UCL Press. pp. [https://archive.org/details/neverhadlikeoccu0000unse/page/14/mode/2up 15–29]. {{ISBN|978-1-84472-007-1}}.
* Vischak, Deborah (2001). "Hathor". In Redford, Donald B. (ed.). The Oxford Encyclopedia of Ancient Egypt. Vol. 2. Oxford University Press. pp. 82–85. {{ISBN|978-0-19-510234-5}}.
* Wilkinson, Richard H. (1993). Symbol and Magic in Egyptian Art. Thames & Hudson. {{ISBN|0-500-23663-1}}.
}}
</div>

==לקריאה נוספת==
* שלומית ישראלי, '''המיתולוגיה המצרית''', תל אביב: [[הוצאת מפה]], 2005.
{{ltr|
* Armour, Robert A (2001) [1986]. Gods and Myths of Ancient Egypt. The American University in Cairo Press. {{ISBN|977-424-669-1}}.
* J. P. Allen, ''Genesis in Egypt: The Philosophy of Ancient Egyptian Creation Accounts'', New Haven: Yale University, 1988.
* George Hart, ''Egyptian Myths'', University of Texas Press, 1990.
* Geraldine Pinch, ''Egyptian Mythology: A Guide to the Gods, Goddesses, and Traditions of Ancient Egypt'', Oxford University Press, 2002.
* Ions, Veronica (1982) [1968]. Egyptian Mythology. Peter Bedrick Books. {{ISBN|0-911745-07-6}}.
* James, T. G. H (1971). Myths and Legends of Ancient Egypt. Grosset & Dunlap. {{ISBN|0-448-00866-1}}.
* Jan Assmann, ''The Search for God in Ancient Egypt'' (translation: David Lorton), Cornell University Press, 2001.
* Shaw, Garry J. (2014). The Egyptian Myths: A Guide to the Ancient Gods and Legends. Thames & Hudson. {{ISBN|978-0-500-25198-0}}.
* Sternberg, Heike (1985). Mythische Motive and Mythenbildung in den agyptischen Tempeln und Papyri der Griechisch-Romischen Zeit (in German). Harrassowitz. {{ISBN|3-447-02497-6}}.
* Tyldesley, Joyce (2010). Myths and Legends of Ancient Egypt. Allen Lanes. {{ISBN|978-1-84614-369-4}}.
}}

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים|יישור=שמאל}}

{{המיתולוגיה המצרית}}

{{בקרת זהויות}}

[[קטגוריה:מיתולוגיה מצרית|*]]